ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות לב

וְהִנֵּה עָבַר הַשַּׁבָּת בְּשָׁלוֹם בִּקְהִלַּת־קֹדֶשׁ קַאמִינְקֶע. בְּיוֹם רִאשׁוֹן פָּרָשַׁת יִתְרוֹ נָסַעְתִּי עִם רַבִּי גֵּרְשׁוֹן הַנַּ"ל בְּיַחַד וְעִם חֲבֵרִי רַבִּי מֶנְדִּיל לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ טְשֶׁערִין, וְהָיִינוּ בַּכְּפָר שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ, הֲלֹא הוּא מוֹרֵנוּ הָרַב בֶּער נֵרוֹ יָאִיר וְלֹא מָצָאנוּ אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ. גַּם בְּנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ לֹא מָצָאנוּ גַּם כֵּן, רַק בְּנוֹ הֶחָתָן רָאִינוּ שָׁם שֶׁשִּׁמֵּשׁ אוֹתָנוּ קְצָת וְכִבֵּד אוֹתָנוּ בְּאֵיזֶה מַשְׁקֶה פְּשׁוּטָה.

וְנָסַעְנוּ מִשָּׁם וּבָאנוּ לִטְשֶׁערִין לְעֵת עֶרֶב וְהִתְפַּלַּלְתִּי מִנְחָה עַל הָעֲגָלָה. וְקֹדֶם מִנְחָה הָיִיתִי בִּתְחִלָּה בְּעַצְבוּת מְאֹד וְסִפַּרְתִּי קְצָת צַעֲרִי לִפְנֵי רַבִּי גֵּרְשׁוֹן וְרַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ"ל וְנִחֲמוּ אוֹתִי קְצָת וְאָמְרוּ הֲלֹא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁאַתֶּם שׂוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִשְׂחוֹק אֲנִי וְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן, (וְהִתְגַּבַּרְנוּ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד אֵיזֶה שָׁעָה רְצוּפָה) וְעַל יְדֵי זֶה שִׂמַּחְתִּי עַצְמִי קְצָת, וְזֶה הָיָה נִצְרָךְ לִי אָז מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר: