ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות לה
וְהִנֵּה בְּאוֹתוֹ הָעֵת הָיוּ קְצָת מַחֲלוֹקֶת בֵּין הַשֻּׁתָּפִים רַבִּי דֹּב וְרַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף בְּעִנְיַן הָאַטְקָאפּ (עֲבוֹדָה בְּקַבְּלָנוּת), שֶׁהָיָה מוּכָן רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף לִנְסֹעַ לְפֶּטֶרְבּוּרְג לִשְׂכֹּר וַעֲדַיִן לֹא בָּאוּ לְעֵמֶק הַשָּׁוֶה. וּבִתְחִלָּה לֹא רָצִיתִי לְחַוּוֹת דַּעְתִּי בָּזֶה כְּלָל, אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הִטֵּיתִי אָזְנִי קְצָת לִשְׁמֹעַ עִנְיַן הַסִּכְסוּכִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁרַבִּי צְבִי נֵרוֹ יָאִיר עָשָׂה שָׁלוֹם וּפְשָׁרָה בֵּינֵיהֶם, וְגַם אָנֹכִי עָזַרְתִּי אוֹתוֹ קְצָת. וְאָז עָשָׂה רַבִּי דֹּב סְעֻדָּה עֲבוּרִי בַּלַּיְלָה הַשַּׁיָּךְ לְיוֹם רְבִיעִי שֶׁהוּא לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, שֶׁהוּא זְמַן לֵדָתִי. וְהִזְמִין כָּל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ הַחֲשׁוּבִים וְגַם אֶת רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבְנוֹ וְהָיִינוּ כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין אֶצְלוֹ: