ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות מ

וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב סִבּוֹת לְטוֹבָה בְּרַחֲמָיו, וְחַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם (סַנְהֶדְּרִין לז.), וְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם הַכֹּל נַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ. וּבִפְרָט אָנֹכִי שֶׁאָמַר לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ בְּעֵת הַנְּסִיעָה לְאוּמַאן שֶׁהַכֹּל שֶׁלָּנוּ, כִּי חַיָּב אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם כִּי הֲלֹא נוֹסְעִים כָּאן וְכוּ'. וְאִם־כֵּן שִׁתֵּף אוֹתִי עִמּוֹ לְעִנְיַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית: