ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון · אות לז
בִּשְׁנַת תק"ע אָמַר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַתּוֹרָה תִּקְעוּ אֱמוּנָה (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ה') וְהוּא הֶמְשֵׁךְ גָּדוֹל מְאֹד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בִּסְפָרָיו תּוֹרָה אֲרֻכָּה כָּזֹאת. וְאָז הָיוּ כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת, בִּתְחִלָּה דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ מֵעִנְיַן הַ"מָּגִנֵּי אֶרֶץ" שֶׁהִזְכִּיר הַמִּתְנַגֵּד שֶׁלּוֹ וְכוּ', גַּם בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ־הַשָּׁנָה כְּשֶׁהָלַךְ לוֹמַר "תַּשְׁלִיךְ" נֶחֱלַק וְנָפַל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְנִשְׁאַר יוֹשֵׁב עַל הָרֶפֶשׁ וְלִכְלֵךְ בִּגְדוֹ וְיָדוֹ וְתֵכֶף הֵבִיאוּ לוֹ בֶּגֶד אַחֵר וּמַיִם וְהֶחֱלִיפוּ בִּגְדוֹ וְרָחֲצוּ יָדוֹ. וְלֹא דִבֵּר עַל זֶה מְאוּמָה וְהָלַךְ וְאָמַר תַּשְׁלִיךְ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כִּי רָאוּ הַנָּהָר מִשָּׁם כִּי לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לֵילֵךְ לְהַנָּהָר הַגָּדוֹל כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד.
אַחַר כָּךְ אָמַר הַתּוֹרָה תִּקְעוּ הַנַּ"ל, וְשָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הִזְכִּיר עַל פָּסוּק וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶן וְכוּ' שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט וְכוּ' בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג בְּחִינַת צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הָעִנְיָן הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא הַזֶּה הֵיטֵב, וְתָבִין נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם אֵיךְ בְּכָל דָּבָר שֶׁאֵרַע אֶצְלוֹ הָיוּ בּוֹ פִּלְאֵי פְלָאוֹת: