ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון · אות עא

וְהִנֵּה סָמוּךְ לְבִיאָתִי לְבֵיתִי לְנֶעמִירוֹב, נָסַעְתִּי לְפֹה בְּרֶסְלַב וְהָיִיתִי בְּכָאן עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ וּבִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אָמַרְתִּי לִפְנֵי הָעוֹלָם כָּל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה תִּקְעוּ תּוֹכָחָה (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ח') שֶׁאֲמָרָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין. וְכָל הַשּׁוֹמְעִים רְעָדָה אֲחָזָתַם מֵעֹצֶם נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִפֶּה לְרוֹאֶה בְּסֵפֶר, בִּפְרָט אָז שֶׁהָיָה סָמוּךְ לִשְׁמִיעָתִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. וְאַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לְבֵיתִי.