תפילת הודיה

ריבונו של עולם, באתי היום לא כדי לבקש. באתי להודות. כל כך הרבה פעמים פניתי אליך כשהיה לי צר, ותיארתי בפרוטרוט את מה שחסר לי. ועכשיו, כשיש לי, אני רוצה לעצור ולומר את זה בקול: ראיתי את החסד שלך.

אני מודה לך על הדבר הגדול שקרה, שעליו התפללתי והתחננתי. ואני מודה לך גם על הדברים הקטנים שכמעט אינני רואה: על מים זורמים בברז, על אוכל במקרר, על אדם אחד שענה לי בטלפון כשהייתי צריך, על הגוף שעושה את עבודתו בשקט בלי שאשים לב.

ויש גם דברים שבזמנם כאבו לי, ורק בדיעבד אני מבין כמה טוב היה בהם. דלת שנסגרה ובזכותה הגעתי למקום אחר. סירוב שהגן עליי בלי שידעתי. גם עליהם אני מודה, אף שאז לא ידעתי להודות.

אל תיתן לתודה הזו להישאר רק במילים. אם נתת לי, עזור לי לתת הלאה, לשתף אחרים בטוב, ולזכור את הרגע הזה גם ביום שבו שוב ארגיש שחסר לי משהו. תן לי לב שיודע לשים לב.

ויש לי עוד בקשה אחת בתוך התודה: שלא אחכה לנס הבא כדי להודות שוב. תן לי לפתוח כל יום במילה אחת של הכרת הטוב, ולסגור אותו באחת נוספת. כי לב שמודה הוא לב שמח, ולב שמח יכול לשאת גם את הימים הקשים.