ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ד · אות ד׳

המקור

ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ד · אות ד׳

ד וּכְדֵי לִשְׁמֹר הַזִּכָּרוֹן הַנַּ"ל צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לִבְחִינַת רַע עַיִן, לִבְחִינַת מִיתַת הַלֵּב. כִּי עִקַּר הַזִּכָּרוֹן תּוֹלֶה בָּעַיִן, בִּבְחִינַת (שמות י״ג:ט׳): וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ; כִּי הַשִּׁכְחָה בָּא עַל־יְדֵי רַע עַיִן, עַל־יְדֵי מִיתַת הַלֵּב, בִּבְחִינַת (תהילים ל״א:י״ג) נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב. כִּי רַע עַיִן וּמִיתַת הַלֵּב הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי שׁוּרְיָנָא דְּעֵינָא בְּלִבָּא תַּלְיָא (כשרז"ל ע"ז כח:). וְעַל כֵּן נָבָל שֶׁהָיָה רַע עַיִן, נֶאֱמַר בּוֹ (שמואל־א כה): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. וּמִיתַת הַלֵּב הִיא בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת. לֵב, הוּא בְּחִינַת לוּחוֹת, בִּבְחִינַת (משלי ג׳:ג׳): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ; וְשִׁכְחָה הִיא עַל־יְדֵי שִׁבְרֵי לוּחוֹת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערובין נד): אִלְמָלֵא לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא הָיְתָה שִׁכְחָה בָּעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַשִּׁכְחָה, הִיא עַל־יְדֵי רַע עַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתַת הַלֵּב, שֶׁהִיא בְּחִינַת שִׁבְרֵי לוּחוֹת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַשִּׁכְחָה כַּנַּ"ל: וְאַבְשָׁלוֹם, שֶׁהָיָה עֵינוֹ רָעָה בְּמַלְכוּת אָבִיו, עַל־יְדֵי־זֶה נֶאֱמַר בּוֹ מִיתַת הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל־ב יח): וַיִּקַח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם. וְעַל כֵּן לֹא הִנִּיחַ בֵּן זָכָר (שם ועיין סוטה יא), כִּי פָּגַם בַּזִּכָּרוֹן, עַל־יְדֵי רַע עַיִן כַּנַּ"ל. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בָּרַח אָז מִמַּלְכוּתוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, וְקִלֵּל אוֹתוֹ שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא, וְאָמַר (שם טז): אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי. בְּעֵינִי דַּיְקָא, כִּי מִי שֶׁרוֹאֶה שֶׁנּוֹפֵל לְרַע עַיִן, אִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ. אֲבָל מִי שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן, אֲזַי צָרִיךְ לְתַקֵּן. וְצָרִיךְ לִרְאוֹת מַהוּת בְּחִינַת הָרַע עַיִן, כְּדֵי לֵידַע הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן עַל יָדוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת רַע עַיִן. וּכְשֶׁנּוֹפֵל לְרַע עַיִן שֶׁל הִתְנַשְּׂאוּת, שֶׁעֵינוֹ צָרָה בְּהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַכְנִיעַ בְּהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַהִתְנַשְּׂאוּת, הַיְנוּ בְּשֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְהוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, בִּבְחִינַת (שמואל־א ב): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. וְהוּא בְּחִינַת טוֹב עַיִן, בִּבְחִינַת (שם טז): יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, הַנֶּאֱמָר בְּדָוִד, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ: וְזֶה שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. כִּי אַבָּא שָׁאוּל הִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן תָּמִיד אֶת הָרַע עַיִן, הַנִּקְרָא מִיתָה כַּנַּ"ל. פַּעַם אַחַת נִפְתְּחָה מְעָרָה מִתַּחְתַּי. מְעָרָה – הַיְנוּ בְּחִינַת דְּבֵקוּת, בְּחִינַת: כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת (מלכים־א ז). מִתַּחְתַּי – הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמֶת. בִּבְחִינַת (תהלים פה): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח. כִּי טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כ״ב:ט׳), וְהַבְּרָכוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס״ה:ט״ז): הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹקֵי אָמֵן; וְזֶה שֶׁאָמַר אַבָּא שָׁאוּל, שֶׁעַל־יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, נִפְתְּחָה לוֹ דְּבֵקוּת. וְעָמַדְתִּי בְּגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל מֵת עַד חָטְמִי – הַיְנוּ מֵחֲמַת הַדְּבֵקוּת, הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי בְּסַכָּנָה לִכְנֹס בְּגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל מֵת, הַיְנוּ בְּרַע עַיִן, עַד שֶׁהֻצְרַכְתִּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת הָרַע עַיִן. וְזֶה: עַד חָטְמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' (איכה ד׳:כ׳). וּכְשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי, אָמְרוּ לִי: עֵינוֹ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה – הַיְנוּ שֶׁאַבְשָׁלוֹם נָפַל לִבְחִינַת הָרַע עַיִן הַזֶּה. וְזֶהוּ: כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי, הַיְנוּ אַחַר הַתִּקּוּן, שֶׁחָזַרְתִּי בְּחִינַת מָשִׁיחַ לִמְקוֹמוֹ, לִבְחִינַת אֲחוֹרַי, כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, בִּבְחִינַת (שיר השירים ז׳:ו׳): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, בְּרָהִיטֵי מֹחִין (תיקון ו דף כא). אָסוּר, הַיְנוּ בְּחִינַת קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲחוֹרַי, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז): וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי – זֶה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. וְזֶה (שמואל־א כה): וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, הַנֶּאֱמָר בְּדָוִד, הַיְנוּ קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת חַיִּים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות מד): כָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין זוֹכֶה לְחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ. וְעַל כֵּן לֹא אָמְרוּ לוֹ שֶׁעֵינוֹ שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה, עַד שֶׁחָזַר לַאֲחוֹרָיו. כִּי אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מִקֹּדֶם מִזֶּה, אֶפְשָׁר לֹא הָיָה מְסַכֵּן עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ לִכָּנֵס בְּרַע עַיִן כָּזֶה, כִּי הוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה:

פתיחה בעמוד המקור←

היצירה: נחלת הכלל · ההקלדה הדיגיטלית: רבינו בוק (rabenubook.com), מזוהה, דרך ספריא · הזכויות בהקלדה: לא נמצאה באתר ההקלדה הצהרת זכויות או רישיון · רשות לאתר הזה: לא הוסדרה; לא נמצאה הצהרת זכויות באתר ההקלדה. פירוט