חלק א׳ · אות תקס״ב

(קיט) שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזְּמַן נְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בַּאֲדָר (עִנְיַן אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הֲלָכָה א): מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַנְּפִילָה עַל־יְדֵי גַּדְלוּת. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת אָז אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר וְכוּ' (עֵרְכִין טו), נִמְצָא שֶׁכָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל־יְדֵי גַּדְלוּת (הִלְכוֹת שְׁחִיטָה הֲלָכָה ג):