שיחות הר״ן · אות נ״ז

[היה מתפלל שימות על קידוש השם] מקודם סיפר שבימי בחרותו היה לו פחד גדול מאד מאד מן המיתה, והיה מתפחד ומתירא הרבה מאד מן המיתה, ואז היה מבקש מהשם יתברך שימות על קידוש השם. והלך בזה זמן רב. ואינו זוכר כמה; אבל זה הוא יודע - שהיה זמן גדול, אפשר שנה שהלך בזה וביקש תמיד על זה. ולא היתה שיחה ותפילה שלא ביקש על זה שיסתלק על קידוש השם, ומגודל פחדו ויראתו אז מהמיתה, כנ"ל, היה זה בעצמו אצלו מסירות נפש על קידוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה. כי היה פחדו גדול מאד אז מזה. ומהנ"ל הבנתי שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משוקע בו - אותו הדבר דוקא הוא צריך לשבר בשביל השם יתברך, כי זה עיקר עבודתו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות דף סא:): "ובכל מאדך" (דברים ו', ה') - יש לך אדם שחביב עליו וכו', והבן: