Chayei Moharan 102

(כב) שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁסִּפֵּר, בִּירוּשָׁלַיִם יֵשׁ בֵּית־הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּבִיאִין לְשָׁם כָּל הַמֵּתִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְתֵכֶף שֶׁמֵּת אֶחָד בָּעוֹלָם מְבִיאִין לְשָׁם תֵּכֶף אוֹתוֹ הַמֵּת, וְשָׁם דָּנִין אוֹתוֹ הֵיכָן יִהְיֶה מְקוֹמוֹ, כִּי יֵשׁ מֵתִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹשְׂאִין אוֹתָן לְחוּץ לָאָרֶץ וְכֵן לְהֶפֶךְ כַּמּוּבָא (זֹהַר תְּרוּמָה קמא.). וְשָׁם בְּאוֹתוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת יוֹשְׁבִין הַבֵּית־דִּין שֶׁדָּנִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם מָקוֹם, וְיִהְיֶה נֶאֱבָד וְנִשְׁלָךְ בְּכַף הַקֶּלַע, וּכְשֶׁמְּבִיאִין אֶת הַמֵּת לְשָׁם אֲזַי מְבִיאִין אוֹתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ אֵיזֶה חִסָּרוֹן. כְּגוֹן לְאֶחָד נֶחְסָר בֵּית יָד אֶחָד מֵהַמַּלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹ (שֶׁקּוֹרִין אַרְבִּיל) וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁחָסֵר לוֹ חֵלֶק אֶחָד מִכְּנַף בִּגְדוֹ (שֶׁקּוֹרִין פָּאלֶע) וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַכֹּל לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם (שֶׁכֵּן זוֹכֶה לִלְבוּשִׁין אַחַר מוֹתוֹ) כַּיָּדוּעַ, וּכְפִי הַלְּבוּשִׁין שֶׁלּוֹ שֶׁמְּבִיאִין אוֹתוֹ לְשָׁם כֵּן דָּנִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ לְשָׁם מֵת אֶחָד עָרוּם לְגַמְרֵי בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְדָנוּ אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָךְ וְנֶאֱבָד בְּכַף הַקֶּלַע רַחֲמָנָא לִצְלַן כִּי הָיָה עָרוּם לְגַמְרֵי. וּבָא צַדִּיק אֶחָד וְלָקַח מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיךְ עָלָיו. וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַבֵּית־דִּין דְּשָׁם לָמָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁלְּךָ וְהִקְפִּידוּ עַל זֶה, כִּי מַדּוּעַ יִתְלַבֵּשׁ זֶה הַמֵּת וְיִנָּצֵל עַל־יְדֵי לְבוּשׁ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הֵשִׁיב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ זֶה הָאִישׁ לִמְחוֹז חֶפְצִי וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לְהַלְבִּישׁוֹ בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלִּי. וְכִי לֹא רְאִיתֶם שֶׁלִּפְעָמִים שַׂר גָּדוֹל שׁוֹלֵחַ אֶת עַבְדּוֹ לְאֵיזֶה שַׂר אַחֵר, וְנִתְעַכֵּב הָעֶבֶד קְצָת מִלֵּילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר מַדּוּעַ לֹא הָלַכְתָּ עֲדַיִן בִּשְׁלִיחוּתִי הֵשִׁיב הָעֶבֶד כִּי אֵין לִי מַלְבּוּשׁ הָרָאוּי לֵילֵךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר. כִּי הוּא שַׂר גָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ לְשָׁם בְּמַלְבּוּשׁ בָּזוּי. עָנָה הַשַּׂר וְאָמַר. קַח מְהֵרָה מַלְבּוּשׁ אֶחָד מִמַּלְבּוּשַׁי וּלְבוֹשׁ אוֹתוֹ וְרוּץ מְהֵרָה לְהַשַּׂר בִּשְׁלִיחוּתִי. כָּךְ מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ זֶה הַמֵּת בִּשְׁלִיחוּתִי, עַל־כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶחָד מִמַּלְבּוּשִׁין שֶׁלִּי וְהִצִּיל הַצַּדִּיק אֶת הַמֵּת מֵעֹנֶשׁ הַמַּר שֶׁל כַּף הַקֶּלַע. וְסִפֵּר זֹאת לְעִנְיַן עֹצֶם כֹּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּיל אֲנָשָׁיו בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט (עַיֵּן לְקַמָּן שט):