ליקוטי הלכות · אורח חיים א · קריאת שמע א
Reading settings
הלכות קריאת שמע:
הלכה א:
על-פי התורה ויאמר בעז אל רות וכו' בסימן סה, עין שם כל התורה:
כי קריאת שמע הוא בחינת הבטול אל התכלית כמו שכתוב ה' אלהינו ה' אחד שהוא בחינת ביום ההוא וכו' כמו שפרש רש"י והוא בחינת כלו טוב בחינת ה' הוא האלקים כמו שכתוב ( תהלים נו) בה' אהלל כו' באלקיםך אהלל כו' וזהו ה' אלהינו ה' אחד שכלו אחד כלו טוב וזה פרוש שמע ישראל הינו השמע לאזניך כו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות טו) ואם כן יצטרך לשאר באות ראשונה על כן התקון לזה להסתכל על התכלית וזהו ה' אלהינו כו' כנ"ל וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( שם יג) גם כן מפסוק זה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון כי שמע בכל לשון שאתה שומע כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית ושם כלו אחד כלו טוב ואין שם שום רע כלל על-כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב המלבש באותו הלשון כי בודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם רק שהרע מכסה עליו ועל-כן מהראוי שלא לומר דבר שבקדשה בשאר לשונות אבל קריאת שמע שהיא בחינת בטול שהוא כלו טוב וכו' כנ"ל, ועל-כן מתר לקרותה בכל לשון כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל ועל -כן מרמז בקריאת שמע דיקא שיש טוב בכל הלשונות כמו שכתוב והיו לטטפת בין עיניך ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות לד) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים שזה בחינת הטוב של לשון הקדש שמלבש בלשונות העמים כמו שאמר רבנו ( סימן לג) להורות שעל-ידי קריאת שמע שהוא בחינת הבטול כנ"ל על-ידי זה נתגלה הטוב הינו האותיות של לשון הקדש המלבש בשאר לשונות העמים כנ"ל ובזה נתישב הדין שהקשו הפוסקים מה ראו רבותינו זכרונם לברכה לדרש ובשכבך ובקומך שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה כל זמן שכיבה וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה דהינו בתחלת היום אבל לא כל היום כי עקר קריאת שמע שהיא בחינת בטול הוא רק בלילה כי היא בחינת סתימו דעינין כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה וכמו שאמר רבנו במקום אחר ( בסימן נב) שעקר הבטול הוא בלילה גם לילה הוא דינים שהם בחינת יסורים שעל-ידי זה באים לבחינת בטול כמו שאמר רבנו שם וזה בחינת ( מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי כי אשב בחשך דיקא אז ה' אור לי, בחינת ( קהלת ב) כיתרון האור מן החשך מן החשך דיקא כי דיקא בעת שמתגבר חס ושלום החשך והדינים והיסורין חס ושלום הן בעבודת ה' הן בגשמיות אז דיקא עקר העצה לסתם עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כלו טוב שעל-ידי זה נתבטלין כל היסורין כנ"ל וזה בחינת השנה שהיא בלילה דיקא כי השנה הוא בחינת בטול בחינת בידך אפקיד רוחי כמובא והיא בסתימו דעינין כנ"ל כי עקר הבטול הוא בסתימו דעיינין ועל-כן עקר השנה בלילה כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית שזה בחינת שנה כנ"ל ועל -כן קורין מקדם קריאת שמע שעל המטה כי קריאת שמע היא בחינת בטול כנ"ל ועל-כן עקר קריאת שמע בלילה. ועל-כן זמנה כל הלילה כי אז הוא בחינת הבטול כנ"ל אבל ביום אין זמן קריאת שמע כי אם עד זמן קימה דהינו קדם שנתפשט העולם לרדף אחר העולם הזה שזה בחינת סתימו דעינין אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע כנ"ל ועל -כן נתנו חז"ל ( ברכות ט) הזמן כל זמן שיש עדין בני אדם בעולם שישנים עדין דהינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממטותיהם ועל-כן עדין לא נתעורר כל העולם והעולם נח עדין מרדיפת העולם הזה אבל אחר שלש שעות שכבר קמו כלם אין זמן קריאת שמע כנ"ל:
ועל-כן צריך להפריד בין הדבקים כי אף שעקר הוא הבטול אל התכלית שהוא כלו אחד ושיהיו כל הדבורים נכללין באחד עם כל זה עקר השלמות לשוב מבחינת בטול ולצמצם האור לתקן המדות והכלים כי זה עקר השלמות כמו שכתוב ואבית תהלה מגושי עפר כמו שאמר רבנו וזה בחינת חדושי תורה שנעשה אחר הבטול כי התורה היא בחינת מדות וכלים כמו שאמר רבנו ועל-כן צריך להמשיך האור בהדרגה ובצמצום כדי שיוכלו הכלים לקבלו שלא יהיה רבוי אור גורם שבירת כלים ועל-כן צריך להפריד בין הדבקים כדי לתת גבול ומדה וצמצום לכל כלי כדי שיוכל להמשיך האור לכל אחד לפי מדתו ושעורו ולא להוציאם מהצמצום ולדבקם יחד ולחבר ולעשות אחד מהם כי זה בחינת רבוי אור גורם שבירת כלים, וכן כתוב בכתבים שתחלת שבירת הכלים היה מחמת שהיו מחברין ומערבין עדין ולא נתחלקו כראוי בבחינת קוין עין שם וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות טו) כל המפריד בין הדבקים מצננין לו גיהנם כי הרשעים שהולכין אחר תאוות לבן והולכים אחר הסטרא אחרא שנתהוה מרבוי אור ועל-כן הם נכוין בגיהנם שנתהוה מזעתן של חיות כי החיות רצוא ושוב כי הם מגביהים עצמם להסתכל למעלה מן הרקיע שעל ראשן ומחמת אימה שבים כמו שפרש רש"י שם ועל-כן היא יורדת על ראש רשעים והם נכוים באותה הזעה כי הם היו הפך מזה כי לא שבו מתאותם ורדפו ומלאו תאוותיהן שזה בחינת רבוי אור שמזה התגברות הסטרא אחרא כי כל התאוות מלבש בהם טוב שנשתלשל מהטוב העליון רק מחמת רבוי אור שגרם שבירת כלים שמזה נתהוו הקלפות ועל-כן הוא מלבש בתוך הקלפות ועל-כן מי שמפריד בין הדבקים שזה בחינת צמצום האור כראוי בתוך המדות כנ"ל מצננין לו גיהנם כי אינו נכוה מהגיהנם שהוא זעת החיות כי הוא גם כן בבחינת רצוא ושוב כנ"ל כי מצמצם האור כראוי ואינו הורס לעלות אל ה' לפנים ממחצתו כמו החיות שרצים ושבים מחמת פחד שמתיראין לעלות לפנים ממחצתם וכנ"ל: