ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · פסח
Reading settings
וזה בחינת שבת הגדול:
שהוא שבת שלפני פסח:
כי יציאת מצרים, שהוא בחינת התגלות ההסתרה תלוי בשבת כנ"ל, כי פסח מצרים מקחו מבעשור והיה טעון ארבעה ימים בקור כדי שיהיו ישראל עוסקין במצות ארבעה ימים. 'ארבעה ימים' דיקא כדי שיוכלו לגלות ההסתרה להעלות המלכות, שהיא בחינת ארבעה מחנות כנ"ל. ועל-כן בשעת פסח הראשון כשיצאו ממצרים היה ההתחלה בשבת, כי בשבת דיקא מתחיל גאלת מצרים, כי משם מקבלין הדעת לגלות המלכות, שהיא בחינת ד' מתוך ההסתרה כנ"ל ועל-כן נקבע לדורות רק שבת שלפני פסח ולא בעשור לחדש, כי עקר הנס תלוי בשבת שקדם פסח כנ"ל וזה שקורין אותו שבת הגדול, הינו ששבת הוא גדול מכל הימים והזמנים שכלם מקבלים קדשתם ממנו כנ"ל. ומחמת שזה השבת מגלה זאת על-ידי שראינו גאלת מצרים שהיתה על ידו, על-כן קורין אותו שבת הגדול כנ"ל. ועל-כן בניסן שבו היתה גאלת מצרים, שזהו בחינת קדוש החדש, בחינת ראש חדש, על-כן נקרא ראש חדשים, כמו שכתוב, "החדש הזה יהיה לכם ראש חדשים". הינו שניסן כל החדש כלו הוא בבחינת ראש חדש, כי בו היה גאלת מצרים, שזהו בחינת ראש חדש כנ"ל. ועל-כן הקריבו בו שנים עשר נשיאים של שנים עשר שבטי יה, שהם כנגד שנים עשר חדשי השנה, שהם בחינת שלמות מלכות דקדשה שעומדת על שנים עשר בקר כנ"ל. כי ניסן כלול מכלם, כי בו נתגלה מלכות דקדשה בבחינת יציאת מצרים, שזה בחינת קדשת ראש חדש ועל-כן כלם תלויים בו וכלול מכלם. ועל-כן נוהגין בו יום טוב בכלו ואין אומרים בו תחנון, כי כל החדש כלו הוא בבחינת ראש חדש, כי בו נתגלה בחינת קדשת ראש חדש כנ"ל:
וזה כשיצאו ישראל ממצרים ונתגלה ההסתרה כנ"ל, זכו למצה שהיא בחינת דעת גדול מאד בבחינת מחלקת לשם שמים, כמובא שם במאמר "וביום הבכורים" הנ"ל). שעל-ידי שנתגלה ההסתרה נמשך דעת גדול מאד בבחינת מצה, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת התהפכות מחמץ למצה שיצאו מבחינת חמץ וזכו למצה כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, דהינו בין חי"ת לה"א, כדאיתא בזהר הקדוש, קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א. על פסוק, "גער חית קנה", הינו לשבר קנה החי"ת של חמץ ואז נעשה מחמץ מצה, עין שם. וזהו בחינת שבירת ההסתרה שמשברין את ההסתרה ופותחין בה פתח ומגלין הדעת ואזי נעשה מן ההסתרה דעת מחמץ מצה, כי חמץ הוא תקפא דדינא, בחינת הסתרת פנים, בחינת 'פרעה' שהוא 'הערף', בחינת מלכות הרשעה, שהוא קנה החי"ת של חמץ, בבחינת חית קנה עדת אבירים שמרמז על חי"ת של חמץ כנ"ל. וצריך לשבר קנה של חי"ת הנ"ל בבחינת שבירת ההסתרה ולפתח בה פתח לגלות ולהראות הדעת המלבש שם, שכביכול גם שם נמצא אלקותו יתברך ומלכותו בכל משלה ואזי נתהפך חמץ למצה, כי נעשה מן ההסתרה דעת כנ"ל:
וזה שלוקחין שלש מצות ומשברין האמצעית לשנים ואזי נעשים ד', הינו שגם בהמצה בעצמה שהיא סטרא דקדשה מרמזין בחינת שבירת ההסתרה, כי עקר יניקת בחינת ההסתרה היא מבחינת רגלין, מבחינת מחנה הרביעי, שהוא מחנה דן כנ"ל. ועל-כן מתחלה היא רק בחינת שלש מצות, זה בחינת קדם התגלות ההסתרה שאזי היא רק בבחינת שלש מחנות כנ"ל. ואחר כך משברין האמצעית לשנים, שזה בחינת רמז על שבירת ההסתרה ואז נעשין מג' ד', כי עתה נשלמה בחינת המלכות בבחינת ד' מחנות כנ"ל. ועל-כן משברין האמצעית, שהוא הלוי דמנה דינין מתערין כידוע. ומשם משתלשל ויורד יניקת ההסתרה. וצריך להמתיק הדין בשרשו. ואז ממילא הם נשברין ונופלים למטה. וזה בחינת שבירת מצה האמצעית, שהוא הלוי, לשבר ולהמתיק כח הדינים שבקדשה, שזה בחינת יציאת מצרים מצרים העליונה מצר הגרון, שזהו סטרא דלוי כידוע. ועל-ידי זה ממילא נשבר ההסתרה והסטרא אחרא למטה ואזי נתגלה הדעת ואזי נשלם המלכות בבחינת ד' מחנות. ועל-כן עכשו נעשין מג' מצות ד' כנ"ל:
ועל-כן עקר מצות מצה היא רק בזו שנשברה שבה מקימין אכילת מצה ואפיקומן. והיא הנקראת לחם עני שהיא עקר המצה, כמובא. כי דיקא על-ידי בחינת שבירת המצה האמצעית נעשה בחינת מצה, כי היא בעצמה, בחינת שבירת חמץ למצה, דהינו בחינת התגלות ההסתרה שנעשה על-ידי שבירת בחינת הלוי כנ"ל. ועל-כן נקרא יחץ בבחינת חצות, בחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה עושין אחר הקדוש, כי הקדוש הוא בחינת מקרא קדש, דהינו שקורין את הקדש, דהינו חכמה ודעת שהוא החיות כנ"ל. ועל-ידי זה נתקדש היום ועל-כן אזי על-ידי זה הדעת יכולין לגלות ההסתרה כנ"ל, שזה בחינת יחץ כנ"ל:
'וכאן הבן שואל' אחר ששברו האמצעית, דהינו הלוי ונתגלה הדעת מן ההסתרה שמזה בעצמה נעשה בחינת מצה כנ"ל, על-כן אזי הבן שואל שאלות וקשיות, מה נשתנה וכו'? הינו בחינת מחלקת שהוא שאלות וקשיות שמתעוררין בחינת מחלקת לשם שמים, שהוא שלמות הדעת מאד, בחינת מצה, שהוא לשון מצה ומריבה, כמו שמבאר שם. ועל-כן כאן הבן שואל, 'הבן שואל' דיקא, דהינו שאלות וקשיות בחינת מחלקת שנתעורר בין הבן והאב שהוא בחינת מחלקת שבקדשה, מחלקת שמאי והלל, שהוא דעת גדול מאד וקיום העולם. כי עקר בריאת העולם וקיומו הוא בבחינת מחלקת שבקדשה, דהינו בחינת תחלת הצמצום, שכביכול, נתצמצם ונחלק האור לצדדין. שבלא זה לא היה מקום לבריאה כנודע. והבריאה וקדם הבריאה הם בחינת אב ובן, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר) ובהכרח שיהיה ביניהם מחלקת כביכול, שיהיה אחר הבריאה נחלק קצת מקדם הבריאה כי אם כן יתבטל הבריאה כנ"ל. ואף-על-פי-כן באמת שם הוא תכלית האחדות ובחינת המחלקת הזאת שבאמת הוא תכלית השלום, זה אי אפשר להשיג, כי שם בתחלת הצמצום אין שום השגה ואסור לעין שם, כי הוא דרכי ד' ובמפלא ממך אל תדרש. וזהו בעצמו בחינת המחלקת לשם שמים שבין הצדיקים והחכמים האמתיים, דהינו בחינת מחלקת שמאי והלל, שהוא קיום העולם, דהינו כדי שיהיה מקום לבריאה, הינו שמחלקתם הוא בבחינת התחלקות האור לצדדין כדי שיהיה בחינת חלל הפנוי שיהיה מקום לבריאה, כמו שכתב רבנו נרו יאיר במאמר "בא אל פרעה" סימן סד על משנה כל ימי גדלתי בין החכמים, עין שם היטב). וזהו בחינת מחלקת ושאלת הבן לאב, בחינת מחלקת שמאי והלל שהוא קיום העולם כנ"ל. וזה צריכין עתה בליל פסח שאז הוא בחינת חדוש העולם, כמובא. הינו כי עקר בחינת ההסתרה, שהוא יניקת הסטרא אחרא, הוא מבחינת שבירת כלים שנעשין מרבוי אור כנ"ל ואזי במצרים הגיעו לתכלית הירידה שכמעט חזר העולם חס ושלום, לתהו ובהו ועל-כן הצרכו לחזר ולתקן העולם מחדש על-ידי בחינת מחלקת לשם שמים, שהוא בחינת תחלת הצמצום שבקדשה להמשיך האור במדה שזהו עקר קיום העולם כנ"ל. וזה עקר שלמות הקדשה והתגלות מלכות בגין דישתמודעין לה כי אין מלך בלא עם. וכשאין מחלקת שבקדשה, שהוא בחינת תחלת הצמצום, אין מקום לבריאה ואין מי שידע ממלכותו יתברך, כביכול, ועל-כן עקר שלמות מלכות שבקדשה היא על-ידי בחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל. ועל-כן עושין שנוי בליל פסח כדי שישאל הבן מה נשתנה לעורר מחלקת שבקדשה כנ"ל. ואזי מספרין ההגדה, כי לזכות למחלקת לשם שמים הוא על-ידי אנחה, שעל-ידי זה נכנע עצבות רוח, זהמת הנחש, עין שם. הינו שצריכין לתשובה ואנחה אחר כך לתקן ולהכניע הסטרא אחרא זהמת הנחש שלא יתאחזו בבחינת המחלקת שבקדשה הנ"ל, שזה בחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר שם שצריך לזכך ולטהר השמים דהינו המחלקת שבקדשה שהיא אש ומים שלא יהיה בבחינת לבשו שמים קדרות, הינו שהם לא יתאחזו שם חס ושלום, כי המחלקת אף שהיא בקדשה והיא דעת עליון מאד ושלמות הקדשה, עם כל זה משם משתלשל ויורד עד שמגיע להם אחיזה משם כידוע. כי הסטרא אחרא היא בחינת מחלקת ויניקתה מבחינת מחלקת שבקדשה, על-כן צריך לשמר לזכך השמים, דהינו בחינת המחלקת שבקדשה וזה על-ידי אנחה ותשובה כנ"ל. וזה בחינת ספור ההגדה שמזכירין האנחות והצעקות שהיה לנו אז, כמו שכתוב, "ונצעק אל ד' ויאנחו בני ישראל וכו'". וכן זה נעשה בכל דור ודור כידוע. ועל-ידי זה נזדככין השמים דהינו הידים ואזי זוכין לקבל דבורים מן הידים, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, כמו שמבאר עין שם היטב. וזהו בחינת פסח מצה ומרור שאוכלין אחר כך מצה ומרור, זה בחינת אש ומים, חסד וגבורה, יד ימין ויד שמאל, הלל ושמאי, בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ואחר כך היו אוכלין את הפסח, כמו שכתוב, "על מצות ומרורים יאכלוהו". פסח היא בחינת פה-סח, בחינת הדבורים שמקבלים מן הידים הנ"ל, בבחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ועל-כן הלל היה כורכן ביחד, להורות שבאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים והוא מחלקת שבקדשה שהוא שלום גדול ודעת גדול כנ"ל. ועל -כן הלל דיקא היה עושה זאת, כי הוא בעל המחלקת שבקדשה בחינת מחלקת שמאי והלל כנ"ל. ובאמת שלום גדול ביניהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא נמנעו זה מזה וכו' להודיע שאהבה ואחוה היה ביניהם. ועל-כן זאת המחלקת שבקדשה יש לה הכרעה כידוע וההכרעה מצד הלל מסטרא דחסד כנודע. ועל-כן הלל דיקא היה כורכן כנ"ל. ועל-כן עושין הכריכה עם הישראל שהיא מצה השלישית, כי שם ההכרעה כידוע:
ואחר כך אוכלין האפיקומן. והוא נקרא צפון בסדר ההגדה, הינו בחינת עגה שהוציאו ממצרים טעמו בה טעם מן, 'שהוציאו' דיקא. כי אחר שיצאו ונתגלה הדעת שהוא בחינת מצה. אז טעמו בה טעם מן, הינו בחינת מחלקת לשם שמים שבאמת הוא שלום ודעת גדול בחינת מן, כמו שמבאר שם, עין שם היטב. וזהו בחינת אפיקומן. אפיקו מן בחינת מצה שהוציאו מצרים טעמו בה טעם מן כנ"ל. כי עתה אחר כל הנ"ל כבר זכו לבחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל ועתה המצה כתקונו בשלמות בבחינת מן. וזהו אפיקו מן כנ"ל ועל-כן עד עתה היה טמון וצפון ונסתר בבחינת הסתרה, כי אף שכבר נתעורר התגלות ההסתרה בתחלה עם כל זה עדין היה צריכים להצפינו ולהטמינו. שלא יתאחזו חס ושלום בבחינת המחלקת דקדשה כנ"ל, כי עדין לא נתגלה הדעת בשלמות כנ"ל. ועתה שנשלם ונתגלה בחינת המחלקת לשם שמים כנ"ל. אזי מוציאין האפיקומן, שהוא בחינת עגה שהוציאו ממצרים וכו' כנ"ל:
בדפים לתיקון חסרים דפים עד הלכה:
וזהו בחינת הרחיצות שרוחצין ידיהם שתי פעמים. כי מחלקת שבקדשה שמקבלין מן הידים צריך לטהר את הידים שהם בחינת שמים. וזהו בחינת נטילת ידים שנוטלין קדם אכילת לחם דיקא כדי לטהר הידים כדי לזכות שיהיה הלחם בבחינת לחם מן השמים שהוא בחינת מחלקת לשם שמים כמו שמבאר שם עין שם. ועין כל זה בהלכות נטילת ידים) וזהו בחינת נטילת ידים אחר ההגדה שהיא בחינת צעקה ואנחה שעל-ידי זה מטהרין הידים כמו שמבאר שם ועל-כן אזי תכף רחצה שנוטלין ומטהרין הידים ואזי זוכין לבחינת מצה ומרור ואפיקומן בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ועל-כן גם בתחלה קדם ששוברין האמצעית שאזי הוא תחלת התגלות בחינת מצה בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל רוחצין ידיהם גם כן בבחינת טהרת הידים כנ"ל ושתי הרחיצות הם בחינת שני מיני טהרות בחינת שני מיני מקואות אחת בתחלת התגלות הדעת שהוא תחלת התשובה ואחת כשזוכין להתגלות הדעת בשלמות והתשובה בשלמות ונתתקנין שהם בבחינת פסח ושבועות כנ"ל כי בתחלה כשיצאו ישראל ממצרים זכו למקוה דהינו דעת כי כלם טבלו אז. ואחר כך על-ידי הספירה שהם ימי תשובה שחוזרים ומתקנים כל הפגמים אחר כך זוכין לתקון גדול בשלמות שזה בחינת שבועות בחינת מקוה של שבועות כנ"ל. וזה בחינת שתי הרחיצות הנ"ל. כי נטילת ידים הוא בבחינת טהרה בחינת מקוה. הינו הנטילה והטהרה בתחלת התגלות הדעת בחינת מחלקת בחינת מצה. ואחר כך בעת שזוכין להדעת כנ"ל. ועקר הטהרה בידים כדי לזכך בחינת השמים כנ"ל. ועל-כן אין מברכין על נטילה הראשונה כי היא עדין אינה בשלמות רק תחלת הטהרה תחלת התשובה על-ידי ההתעוררות כנ"ל עד אחר כך שאז הטהרה והנטילה כראוי בברכה כנ"ל:
וזה בחינת כרפס שהוא מחין דקטנות שמשם יניקת הדינים שהם בחינת הסתרת פנים ועל-ידי הקדוש שהוא בחינת מקרא קדש שקורין הקדש דהינו החיות והדעת כנ"ל יכולין להמשיך חסד ודעת להמתיק בחינת ההסתרה ולגלותה. וזהו בחינת הטבול שמטבילין הכרפס במי מלח שהוא בחינת המתקה שממתיקין בחינת ההסתרה כנ"ל ועל-כן נוטלין מין ירקות לכרפס בבחינת אסתר ירקרקות היתה וחוט של חסד משוך עליה. כי אסתר היא בחינת המלכות כשהיא בהסתרה בבחינת הסתר אסתיר כמו שכתב רבנו נרו יאיר שם. ועל זה מרמז הטבול של הירק בבחינת חוט של חסד שממשיכין לתוך בחינת ההסתרה שהיא בחינת אסתר ירקרקות וכו' כנ"ל ועל-ידי זה נתגלה ההסתרה ונעשה ממנה דעת בחינת מצה כנ"ל וזה בחינת כרפס יחץ שעל-ידי הטבול וההמתקה של הכרפס כנ"ל. על-ידי זה מגלין ההסתרה ונתגלה בחינת מצה שזה בחינת יחץ כנ"ל. וכשנתגלה ההסתרה ונתהפכה לדעת אזי אוריתא מכרזת קמיהו וחוזרין בתשובה. נמצא שמן ההסתרה בעצמה נעשה התעוררות התשובה כנ"ל. ועל זה מרמז הירק שנוטלין מכרפס שמרמז לתשובה כמו שכתב רבנו נרו יאיר במאמר אני ד' הוא שמי סימן יא). על המדרש ששאלו יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפרים והשיב משה למתא ירקא ירקא שקול עין שם במאמר הנ"ל. שהירקא מרמז לתשובה בבחינת וירק את חניכיו שהוריקן בתשובה כמובא במדרש וכו' עין שם ולרמז תשובת משה הנ"ל נוטלין ירק לכרפס. כי על-ידי התגלות ההסתרה נעשה ממנה התעוררות התשובה בחינת וירק את חניכיו כנ"ל. כי על-ידי הכרפס דהינו הטבול של הירק נעשה מזה דעת גדול בחינת מחלקת לשם שמים. כי הטבול הוא כדי שיראו התינקת וישאלו מה נשתנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ושאלת הבן היא בחינת מחלקת לשם שמים שהוא בחינת דעת גדול כנ"ל. נמצא שעל-ידי הכרפס דהינו הירק נתגלה דעת גדול בחינת מחלקת לשם שמים בחינת מצה כנ"ל שזה בחינת תשובה שנעשה על-ידי התגלות הדעת כנ"ל. והיא בחינת תשובת המשקל. כי בחינת המחלקת לשם שמים הוא דעת גדול ועליון מאד והוא נתגלה מתוך תכלית ההסתרה דיקא, כי שם דיקא מלבש דעת גדול מאד כנ"ל. ועל-כן כשמגלין ההסתרה נעשה מזה דיקא דעת גדול והוא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת תשובת משה הנ"ל כי הם שאלו אותו תבן אתה מכניס לעפרים כי ישראל כשהם במדרגה פחותה נמשלין לעפר ושאלו אותו על שמכניס תבונות התורה לתוך ישראל במדרגה פחותה בבחינת עפר. והשיב להם משה אמרי אינשי הינו על-ידי שמדברין דבורי התורה בפה על -ידי זה מאיר להם לעשות תשובת המשקל. וזהו למתא ירקא ירקא שקול בחינת תשובת המשקל על-ידי כל זה פרש רבנו נרו יאיר עין שם) הינו כי הם שאלו אותו כי מאחר שהם במדרגה פחותה כמו בתכלית הירידה וההסתרה שהיה אז במצרים די להעלותם מירידתם להרימם מעפר. אבל אין ראוי להביאם לתבונות התורה שהוא מהפך אל הפך. והשיב להם כי על-ידי התורה זוכין לתשובת המשקל. ועל-כן אדרבא הם צריכים דיקא לבוא לתבונות התורה לעמקא לזכות לדעת גדול מאד. כדי שיהיה תשובתם תשובת המשקל ממש. ובמה שפגמו יתקנו. כי כשהיו בתכלית הירידה היה שם דיקא מלבש דעת גדול מאד כנ"ל. על-כן צריכין דוקא להעלות ולגלות הדעת הזה. על-כן צריכין דיקא לבוא לדעת גדול מאד שזה בחינת תשובת המשקל ובמה שפגמו יתקנו כנ"ל:
גם כרפס הוא לשון כלי מילת כמו שכתוב חור כרפס ותכלת והוא רמז לכתנת פסים שעשה יעקב ליוסף שעל-ידי זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים וכמדמה שמובא בספרים) הינו כי כתנת פסים הוא בחינת חלוקא דרבנן בחינת תורה שבעל פה שהיא בחינת מחלקת לשם שמים. ועל שם זה נקרא חלוקא לשון חלוקי דעות. ועל-כן על-ידי הכתנת והחלקה הזאת נתעורר מזה מחלקת יוסף ואחיו כי על-ידי זה וישנאו אותו וחלקו עליו. וזה המחלקת שבין יוסף ואחיו היה ראוי שיהיה בבחינת מחלקת שבקדשה מחלקת לשם שמים שהוא קיום העולם. ובודאי כונתם כך היה כי בודאי כונת מחלקתם היה לשם שמים. אך אף-על-פי-כן לא נמלטו מפגם ונפגם אותו המחלקת שבקדשה עד שינקו מזה הסטרא אחרא כי עקר יניקתם ממחלקת שבקדשה כנ"ל ועל -ידי זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים. ועל-כן עתה בפסח בעת יציאת מצרים נוטלין כרפס רמז לכתנת פסים כנ"ל. שעל-ידי זה התינוק שואל מה נשתנה שזה בחינת מחלקת לשם שמים מחלקת שבקדשה. ומתקנין מה שנפגם המחלקת שבקדשה שהוא בחינת כתנת פסים על-ידי אחי יוסף כנ"ל. ועין במאמר תהלה לדוד סימן יב מה שמבאר על פסוק וירק את חניכיו בחינת קו הירק המקיף את העולם):
וזה בחינת אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. אור לארבעה עשר שאזי הוא בחינת התגלות הדעת מאחר שכבר נמשך הארת השלשה עשר ימים מראש חדש עד עתה שהם בחינת דעת גדול ורחמים גדולים בבחינת זקן בישוב הדעת הינו בחינת ארבעה עשר תקונא דיקנא. ועל-ידי זה הדעת יכולין לגלות ההסתרה כנ"ל שזה בחינת בעור חמץ לבער החמץ וההסתרה ולגלות הדעת בבחינת מצה כנ"ל, על-כן אור לארבעה עשר דיקא בודקין את החמץ כי על-ידי שלמות הדעת של בחינת שלש עשרה כנ"ל יכולין לבדק החמץ ולבער ולגלות ההסתרה כנ"ל. וזהו בחינת לאור הנר. ולמדו רבותינו זכרונם לברכה שאור הנר יפה לבדיקה מפסוק נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. הינו שעל-ידי אור הנר דהינו הדעת שהוא בחינת נר ד' נשמת אדם כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם. על-ידי זה יפה לבדק החמץ לגלות ההסתרה ולבער הרשעת והסטרא אחרא להחזיר רשעים בתשובה כנ"ל. וזהו בחינת בדיקת החמץ בחורין ובסדקין ובכל המקומות שאין נראין יפה לעין ועל-ידי אור הנר נבדקין כי על-ידי בחינת אור הנר דהינו הדעת יכולין להוכיח ולהזהיר ולהחזיר בתשובה אפלו מי שכבר נשקע החמץ והרשעת אצלו עד שאין נראה כלל בבחינת עבר ושנה נעשה לו כהתר. ויותר מזה חס ושלום בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כמבאר שם במאמר וביום הבכורים הנ"ל. ועל-ידי הדעת שהוא בחינת אור הנר יכולין לבדק ולבער הרשעת אפלו ממקומות אלו. כי יכולין להחזיר בתשובה אפלו מי שהוא בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה על-ידי הדעת כנ"ל. ועל-כן נקרא אור לארבעה עשר ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהלילה נקרא אור על שם הללוהו כל כוכבי אור. הינו בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם המחזירים בני אדם בתשובה שהם נקראים מצדיקי הרבים. ומחמת שהם מאירים בבחינת לילה דיקא. כי בתוך החשך והלילה בחינת ההסתרה. שם דיקא הם מאירים אור דעתם כנ"ל כדי להאיר את הלילה לגלות את ההסתרה כנ"ל כי שם דיקא מלבש אור גדול כנ"ל ועל שם זה נקרא הלילה אור בחינת אור לארבעה עשר בודקין וכו' בחינת התגלות ההסתרה להחזיר הרשעים בתשובה בחינת מצדיקי הרבים ככוכבים בחינת כוכבי אור. ועל שם זה קראו זאת הלילה דיקא אור כנ"ל:
ועל-כן בודקין את החמץ בלילה דוקא כי דוקא בבחינת לילה בבחינת חשך ההסתרה ביותר. אז דיקא מגלין אותה על-ידי אור הדעת שהוא בחינת אור הנר:
וזה בחינת ספירת העמר. שהמצוה לספר הימים כדי לטהרנו מטמאתנו לספר דיקא. כדי שיהיו הימים מנויים וספורים שיהיו חלוקים ומדודים כל אחד לעצמו כדי שיהיה בחינת כלים ימים ומדות לקבל האור במדה בבחינת ומדת ימי מה הוא שלא יהיה רבוי אור גורם וכו' כמובן שם במאמר וביום הבכורים שזה עקר בחינת התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא שהיא בחינת כלים ומדות לקבל האור שלא יהיה רבוי השמן גורם כבוי הנר. ועל-ידי זה דיקא מגלין ההסתרה כי ההסתרה היא בחינת אחיזת מלכות הרשעה שיניקתם משבירת כלים שהם באים על-ידי רבוי אור כנ"ל נמצא שעקר התקון הוא לעשות כלים ומדות לקבל האור במדה שזהו מעלת התורה כנ"ל שהיא בחינת ומדת ימי מה היא כנ"ל ועל -כן צריכים לספר ספירת העמר לספר הימים דיקא כדי שיהיו מנויים ומדודים בחינת ומדת ימי וכו' כנ"ל כדי לקבל האור במדה שזהו עקר התקון. ועל-כן הספירה מטהרת אותנו מטמאתנו. כי עקר אחיזת הטמאה היא מבחינת שבירת כלים שבא על-ידי רבוי אור כנ"ל. ועל-כן עקר הטהרה והתקון הוא על-ידי הכלים והמדות שזה בחינת הספירה בחינת ומדת ימי שסופרים הימים שיהיו ספורים ומדודים שלא יכנס אחד בגבול חברו שלא יתערבב שלא יהיה בבחינת שבירת כלים שהוא שבירת הימים ואזי הם מערבים יחד רק יהיו בבחינת התקון שכל אחד ואחד כלי ומדה בפני עצמו וכל אחד נמנה לעצמו כדי לקבל האור במדה. וזהו בחינת הספירה כנ"ל. כי הספירה הוא בשביל קבלת התורה. כי יציאת מצרים בפסח אף-על-פי שהיה בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. עם כל זה עדין לא היה בשלמות גמור. מחמת שעדין לא קבלו התורה כמובא. כי עקר התגלות ההסתרה על-ידי התורה כנ"ל. ועקר שלמות התגלות מלכות דקדשה הוא בשבועות על-ידי התורה. ועל-כן הצרכו קדם לספירה שהוא הכנה לקבלת התורה. הינו שסופרים ומודדים הימים בבחינת ומדת ימי מה הוא כדי לקבל האור במדה שזהו עקר מעלת התורה שמקבלין בשבועות שהיא בחינת שמא דקדשא בריך הוא בחינת ימים ומדות בחינת ומדת ימי מה הוא כנ"ל. ועל-כן סופרין שבעה שבועות כנגד שבעת הימים כדי לתקן כל שבעת הימים שיהיה בבחינת כלים ומדות כנ"ל. כי גם בתחלת הבריאה. עקר תקון הבריאה על-ידי בחינה זו שנמדד ונמנה כל יום לעצמו וזה שכתוב במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן בכל יום ויום וזה בחינת ספירה שנמנה כל יום לעצמו כדי שיהיה בבחינת מדות וכלים כנ"ל וכל הבריאה היתה תלויה עד יום מתן תורה שהוא ששי בסיון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. על-כן קדם מתן תורה צריכין גם כן לספר הימים שזהו תקון הבריאה כנ"ל. וצריכין לספר שבעה שבועות דיקא כי יש בהם שבע שבתות ועקר תקון הספירה שהיא בחינת תקון התגלות ההסתרה היא על-ידי שבת שהוא הדעת כנ"ל. על-כן צריכין שבע שבתות כדי לתקן כל שבעת הימים על-ידי שבע שבתים וזה שכתוב שבע שבתות תמימות תהיינה. כי עקר התקון על-ידי שבע שבתים כנ"ל. וזה שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שיום טוב גם כן נקרא שבת. כי יום טוב נקרא שבת מחמת שכל קדשת יום טוב נמשך על-ידי שבת כנ"ל. ומחמת זה בעצמו נזכר השבת אצל ספירה כי גם תקון הספירה דהינו כדי לגלות ההסתרה נמשך משבת כנ"ל. שזהו בעצמו מה שמקבל יום טוב משבת שהיא התגלות ההסתרה גם כן כנ"ל:
(שיך לעיל):
גם ארבעה כוסות של יין הם גם כן בחינת עלית המלכות דקדשה מתוך בחינת ההסתרה. כמו שכתב רבנו נרו יאיר שארבע כוסות הם בחינת ארבע מצות הנוהגות בכל יום טוב כנגד בחינת המלכות שהיא ד' שעולה ביום טוב מד' מלכיות ועל-כן הם ד' כוסות של יין בחינת נכנס יין יצא סוד דהינו שנתגלה ההסתרה שהיה שם הקדשה מלבשת בסוד ובהעלם גדול כנ"ל. גם כי שם בתוך ההסתרות מלבש קדשה גבה דיקא בחינת סודות התורה כנ"ל. ועל-ידי היין נתגלה זאת בחינת נכנס יין יצא סוד ועל-ידי זה עולה המלכות שהוא בחינת ד' כנ"ל. וזהו בחינת ד' כוסות של יין:
(שיך לספירה):
וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל לעמ"ר בגימטריא ש"ם. כי על-ידי בחינת ספירת העמר שסופרין היום יום אחד לעמר וכו' על-ידי זה עושין בחינת שם שהוא בחינת מדות וימים כנ"ל שהוא עקר התקון של הקדשה כנ"ל ועל-כן מדותיו של ה' יתברך כביכול נקראין ספירות כי זה עקר התקון מה שהם בבחינת ספירות דהינו בחינת מדות דהינו שהם כביכול מנויים וספורים ומדודים בבחינת כלים בחינת מדה ומשקל ומנין שזה עקר התקון כנ"ל וכמובא. וזה בחינת עמר שעורים שמשם מתחילין לספר ימי הספירה. עמר הוא מדה בחינת מדות וכלים כנ"ל. וזהו עמר שעורים בחינת שעורים בחינת המדות שהם בחינת שעורין דלבא שעל ידם משיגין אותו יתברך כביכול בבחינת נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בלבה שהם בחינת המדות והספירות שהם נכללין בלב כנודע כי הלב הוא הציר של המדות כמו שכתב רבנו נרו יאיר והם בחינת שעורין דלבא שעקר שלמות הדעת על ידם דיקא כי על-ידי זה משיגין אותו יתברך כביכול. וזהו בחינת עמר שעורים בחינת נודע בשערים בעלה כנ"ל שזה עקר התקון בבחינת שעורים וכלים ומדות ועל-כן אז מתחיל הספירה שהיא בחינת תקון הכלים והמדות כנ"ל. וכל זה הוא תקון הדעת כמו שמבאר שם במאמר וביום הבכורים הנ"ל שעל -ידי התורה שהיא בחינת שמו יתברך דהינו בחינת כלים ומדות על-ידי זה קורין אותו יתברך וממשיכין חיות מחי החיים דהינו דעת. וזה בחינת נודע בשערים בעלה הנ"ל שזוכין לדעת אותו יתברך על-ידי שעורין דלבא שהוא בחינת עמר שעורים בחינת כלים ומדות בחינת שם בחינת ספירת העמר כנ"ל. וזה שנוהגין להניח לגדל השערות בימי הספירה כי השערות הם בחינת צמצומים ושעורים שנתצמצם בהן אור המח והדעת כדי שיהיה אפשר להשיגו יתברך כמובא במאמר מישרא דסכינא סימן ל). ועל-כן בימי הספירה מגדלין השערות כי אז התקון הוא בבחינת שערות בבחינת עמר שעורים כנ"ל. ועל-כן ביום ראשון של הספירה דהינו ביום הקרבת העמר שעורים. היה מפלת המן כי על-ידי בחינת השם בחינת תקון הכלים והמדות שהוא תקון הדעת כנ"ל על-ידי זה מגלין ההסתרה ונתגלה מלכות דקדשה בחינת אסתר שהיתה מתחלה בהסתרה בחינת הסתר אסתיר וזה נעשה על-ידי בחינת מרדכי שהוא בחינת תקון מלכות דקדשה. שזה בחינת עמר שעורים שהוא בחינת מרדכי ואסתר כמו שכתב רבנו נרו יאיר במאמר ואלה המשפטים בלועי דקרח עין שם סימן יוד). ועל-כן אז הוא הכנעת מלכות הרשעה שהוא מפלת המן עמלק שנכנע על-ידי בחינת תקון השם על-ידי בחינת עמר שעורים כנ"ל. וכמו שמבאר שם במאמר וביום הבכורים עין שם. כי מפלת עמלק הוא תלוי בבחינת תקון ושלמות שמו יתברך כמו שכתוב אין שמו שלם וכו' עד שימחה זכרו כי זה תלוי בזה כנ"ל. ועל-כן אז ביום הנפת העמר היה גם מפלת כמה אמות גדולות שהם כלם בחינת מלכות הרשעה שנכנע על-ידי תקון מלכות דקדשה על-ידי בחינת עמר שעורים כנ"ל:
וזה שהעמר מתיר חדש. כי אז זוכין לאכל לחם בחינת מ"ן בחינת לחם מן השמים שזוכין על-ידי התגלות הדעת על-ידי התגלות ההסתרה על-ידי הכנעת מלכות המן עמלק שזה נעשה על-ידי תקון העמר שעורים שהוא בחינת כלליות התורה בחינת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל ועין כל זה במאמר וביום הבכורים הנ"ל:
כי אכילת ישראל קדש ובפרט הלחם דהינו חמשת מיני דגן שהם עקר המזון והשביעה והם עקר החיות כי בהם מלבש הדעת שהוא החיות. ועל-כן הם ה' בחינת ה' הדעת וכמובא כל זה לעיל בהלכות נטילת ידים. ועל-כן צריכין תקון כי בכל מקום שיש חיות וקדשה יתרה יש קלפה הקודמת לפרי ועל-כן הלחם מחמשת מיני דגן צריך כמה תקונים שהם עשר מצות הנאמרים בפת. ועל-כן צריכין לתקן התבואה החדשה על-ידי העמר כי על-ידי תקון עמר שעורים כנ"ל נתגלה הדעת ואזי זוכין לבחינת מ"ן בחינת לחם מן השמים הינו שלחם ותבואה של ישראל נעשה בבחינת מן וכו' כי נתגלה הדעת והחיות כי נכנע מלכות הרשעה קלפה הקודמת לפרי על-ידי תקון העמר שעורים כנ"ל. ואזי ראויין לקבלת התורה כי לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועל-כן צריך לתקן לחם ישראל בבחינת מן על-ידי העמר כנ"ל ואזי זוכין לקבלת התורה בשבועות כי כל תקון העמר והספירה הוא בשביל קבלת התורה כי מזה בעצמו נעשה התורה. הינו כי מבאר שם במאמר וביום הבכורים הנ"ל שעל-ידי שמגלין ההסתרה שבתוך הסתרה על-ידי זה נתגלה תורה גבה מאד כי שם דיקא היה מלבש תורה גבה מאד סתרי תורה וזה בחינת חיל בלע ויקאנו שמוציאין ממלכות הרשעה שהוא מלכות עמלק כל הניצוצות ועושין מזה תורה שהיא בחינת אשת חיל וכו' עין שם. וזהו בחינת התורה שמקבלין בשבועות שהוא יום החמשים לעמר. הינו שעל-ידי העמר והספירה שעל ידם נכנע מלכות עמלק כנ"ל. אזי נתגלה התורה שהיתה מסתרת שם בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה וזוכין להשיג אותה בשבועות שזהו בחינת מנחה החדשה שתי הלחם של חטים שמקריבין בשבועות מנחה חדשה זה בחינת תורה החדשה שנעשה על-ידי התגלות ההסתרה וכו' כנ"ל. וכמו שפרש רבנו נרו יאיר שם בפסוק וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם עין שם. וכן איתא בר"מ שהעמר הוא בחינת תורה שבנגלה ושתי הלחם הם בחינת סתרי תורה הינו שהעמר הוא בחינת תורה שבנגלה שעל ידה מגלין ההסתרה וכו' ואזי נתגלה תורה גבה מאד סתרי תורה בחינת מנחה חדשה בחינת התורה שמקבלין בשבועות שהוא יום החמשים בחינת שער העליון שהוא שער הנון כמו שמבאר שם. ועל-כן היה מלחמת עמלק קדם מתן תורה. וכן נסמכה פרשת עמלק לפרשת יתרו שהוא קבלת התורה. כי עקר התורה נתגלה על-ידי מפלת עמלק כנ"ל:
וזה בחינת שבעה שבועות שסופרין. כי יש שתי הסתרות הסתרה והסתרה בתוך הסתרה כמבאר שם. והם כנגד שתי בחינות התורה שהם נגלה ונסתר רזין ורזין דרזין כי בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה שם דיקא מלבש סתרי תורה כנ"ל. ועל-כן צריכין לתקן ולגלות שתי ההסתרות לגלות שתי בחינות התורה ותקונם על-ידי תקון הימים והמדות כנ"ל שהם שבעה ימים כידוע. וידוע שיש שבעה ימים עליונים שהם שבע שבתות כמו שאיתא בזהר הקדוש והם בבינה שהיא בחינת סתרי תורה שהיא בחינת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת נון שערי בינה ועל-כן צריכין לספר שבע שבתות כדי לתקן שבעה ימים העליונים כדי לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה שעל-ידי זה זוכין לסתרי תורה בחינת חמשים שערי בינה בחינת שבועות בחינת מ"ן כנ"ל וכמבאר שם עין שם היטב כל המאמר וביום הבכורים הנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר המן אתי עמר דידכו ונצח עשרת אלפים ככר כסף. כסף דיקא. כי עקר התגברות המן היה על-ידי עשרת אלפים ככר כסף. דהינו שלקט וקבץ עשירות גדול ששם כל הניצוצות דקדשה כמו שמבאר שם. וזה שכתוב ועשרת אלפים ככר כסף אשקל גו' אל גנזי המלך ביהודים וגו' הינו שרצה לתן כח במלכות הרשעה על-ידי הכסף שקבץ כנ"ל אבל על-ידי העמר שהיא בחינת התורה בחינת שמא דקדשא בריך הוא שעל-ידי זה מגלין ההסתרה על-ידי זה נכנע מלכות הרשעה ואזי נכנע כח העשירות כי מוציאין כל הניצוצות ממנו בבחינת חיל בלע ויקאנו כנ"ל וזה שאמר שהעמר נצח עשרת אלפים ככר כסף. הינו כח העשירות כנ"ל. וזה שמקריבין העמר בי"ו בניסן שהוא בגימטריא השם היוצא מראשי תבות של הפסוק הנ"ל ח'יל ב'לע ו'יקאנו כנ"ל. וכמו שכתוב בר"מ ובקרבנא דעמר ערקא הסטרא אחרא מאשת חיל כי על-ידי העמר מוציאין ניצוצות הקדשה של מלכות הרשעה שהיא המן עמלק בבחינת חיל בלע ויקאנו ועושין מזה תורה שהוא אשת חיל כנ"ל שהיא התורה שמקבלין בשבועות בחינת מנחה חדשה כנ"ל. ועין בר"מ שם. וכן בקריעת ים-סוף שבזזו ישראל את המצרים הון גדול. איתא שזכו אז ישראל להשגה גדולה מאד. כי הא בהא תליא. שעל-ידי שהוציאו העשירות ממלכות הרשעה על-ידי זה זכו לתורה גבה כי אזי נעשה מזה בחינת אשת חיל כנ"ל. וכן בגאלה אחרונה נאמר והיה סחרה ואתננה קדש לה' וכו' כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ולמכסה עתיק אלו דברים שכסם וכו'. הינו שעל-ידי העשירות של מלכות הרשעה שישוב לישראל על-ידי זה בעצמו יזכו לסתרי תורה כנ"ל שהוא בחינת מכסה עתיק אלו דברים שכסם וכו' בחינת אוריתא דעתיקא שיתגלה לעתיד לבוא במהרה בימינו אמן:
הפוסקים נתנו סימן פל"ג שביום שחל פורים חל ל"ג בעמר כמו שכתוב בשלחן ערוך כי פורים וספירת העמר הם בחינה אחת. והשגת התורה שביום החמשים שהוא שבועות הוא על-ידי בחינת פורים דהינו על-ידי מפלת המן עמלק כנ"ל ול"ג בעמר היא גם כן יום השגת התורה של ימי הספירה כי הוא יום הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהשיג אז מה שהשיג. ועל -כן הוא חל ביום שחל פורים כי השגת הספירה הוא על-ידי בחינת פורים כנ"ל. וזה ל"ג בעמר בחינת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחינת השגה שמשיגין אז כנ"ל:
ועל-כן המן מרמז בפרשת המן כמו שכתוב את המן אכלו הינו כי המן נעשה מבחינת הכנעת מלכות המן עמלק כנ"ל. ועל-כן אתון דדין כאתון דדין כי נעשה מהמן המן כנ"ל:
שיך להלכות ראש חדש הנ"ל:
ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שהם היו בקיאים בסוד העבור כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על זה הפסוק. וזהו יודעי בינה לעתים. שהיו יודעין להמשיך הבינה והחכמה לתוך בחינת העתים דהינו הימים והמדות כנ"ל. וזהו לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעין לעשות מה דהינו תורה בבחינת ומה יעשה בה כנ"ל. וכמבאר במאמר הנ"ל. דהינו לגלות הדעת והתורה שבתוך ההסתרה לעשות מן ההסתרה תורה שהוא בחינת מה. וכל זה על-ידי בחינת יודעי בינה לעתים דהינו על-ידי המשכת החכמה מחי החיים לתוך העתים והימים שעל-ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל. ועל-כן דרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה שהיו בקיאים בסוד העבור. כי קדוש החדש נעשה על-ידי בחינה זו דהינו על-ידי התגלות ההסתרה כנ"ל: