ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש השנה א
Reading settings
הלכות ראש השנה:
הלכה א:
ענין שופר:
על-פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "תהמת יכסימו" (בסימן ט) על פסוק צהר תעשה לתבה וכו' ופתח התבה בצדה וכו' תחתיים שניים וכו':
והכלל, שכאשר החשך והקלפות מסבבין מכל צד עקר התקון על-ידי אמת שתראה שיצא הדבור שבתפלה מפיך באמת ועל-ידי זה יאיר לו השם יתברך בבחינת ה' אורי וישעי. ויזכה לעשות פתח בהחשך שהוא נצד בו, עין שם היטב. ויותר ממה שכתוב שם שמעתי פה אל פה מפיו הקדוש. ועל-ידי זה נעשה תקון התפלה, שהוא בחינת יעקב ובניו, עין שם היטב:
וזה בחינת קול השופר שהוא מרמז על התשובה, בחינת 'שפרו מעשיכם', כמו שכתוב, עורו ישנים מתרדמתכם. ועל-כן שופר שהוא בחינת עלמא דאתי, הוא בחינת בינה בחינת תשובה כידוע . וזה הוא בחינת קול היוצא מן השופר, שהוא בחינת קול אמת היוצא מעמקא דלבא, בחינת ממעמקים קראתיך ה', בחינת מן המצר קראתי יה, דהינו שמחמת גדל התגברות המסבב מכל צד אזי פונים עצמן אל האמת וקוראים אל ה' באמת מעמק הלב, שעל-ידי זה נצולים מן החשך, בחינת ופתח התבה בצדה תשים כנ"ל. וזה בחינת ענני במרחב יק, שזוכה להרחיב לו ולצאת כנ"ל, כי קול השופר הוא בחינת אמת, שהוא בחינת יעקב, כמו שכתוב, תתן אמת ליעקב. בחינת הקל קול יעקב. וזה שכתב רבנו שם שיעקב הוא בחינת התפלה, כי עקר תקון התפלה על-ידי אמת כנ"ל, שזה בחינת יעקב כנ"ל. ועל-כן לא נזכר בתורה כי אם תרועה ושאר הקולות אנו למדים משם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי תרועה הוא בחינת יעקב שעקר קול השופר מרמז עליו כנ"ל, ועל-כן התרועה הוא גנוחי גנח וילולי יליל, הינו מה שגונח ויליל וקורא אל ה' לחזר אליו כנ"ל. ועל-כן כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה זה מרמז גם כן על התשובה שמתחלה היה פשוט ומתקן, הינו קדם הקלקול, ואחר שנתקלקל ונשבר בחינת חרפה שברה לבי, בחינת וירדפום עד השברים, אזי על-ידי התרועה, שהוא בחינת אמת כנ"ל, על-ידי זה חוזר ונפשט. וזה בחינת תקיעה שאחריו שהוא קול פשוט. ועל-כן תוקעין בראש השנה, כי אז הוא התגברות הדינין, שהם בחינת החשך. ועל-כן צריך למשך עצמו אל האמת שזה בחינת קול השופר כנ"ל והוא זכרון ליום ראשון, כי אז בתחלת הבריאה גבר החשך שכסה פני תהום. ורוח אלקים שהוא בחינת יעקב, שהוא בחינת רוח כמו שכתוב, ותחי רוח יעקב אביהם, שהוא בחינת אמת כנ"ל, היה מרחפת על פני המים לגרש ולפנות החשך על-ידי בחינת אמת ועל-ידי זה נתגלה האור, כמו שכתוב, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. כמו שמבאר לעיל, שעל-ידי האמת מאיר אור השם יתברך בחינת ה' אורי, כמו שמבאר שם באר היטב, עין שם. ועל-ידי זה נתהוה הבריאה. ועל-כן אמת הוא קיום העולם, כי עקר הבריאה על -ידי אמת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, "בוראך יעקב". עולמי, עולמי, מי בראך? יעקב בראך וכו'. כי עקר בריאות העולם על-ידי בחינת יעקב שהוא בחינת אמת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תשובה קדמה לעולם, כי עקר התשובה על-ידי אמת שעל ידו מגרשין החשך ועושין פתח לצאת כנ"ל, שבחינה זאת קדמה לעולם. ועל-ידי זה נתהוה בריאות העולם בחינת וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת וכו' ויהי אור כנ"ל. ועל-כן ראש השנה שהוא זכרון ליום ראשון ועל-כן אז מתחיל ימי התשובה. ועל-כן תוקעין אז בשופר, שהוא בחינת קול אמת שעושה פתח ומרחיב לצאת כנ"ל. ועל-כן שופר קצר מלמעלה ורחב מלמטה. וצריך לתקע במקום הקצר דיקא. ואם תקע במקום הרחב לא יצא, כי הרוצה לכנס צריך לכנס דרך פתח הצר דיקא בחינת ופתח התבה בצדה תשים, כמו ששמעתי מרבנו זכרונו לברכה בעל פה בבאור שצריך לעשות פתח חדש דיקא וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהה' דומה לעולם הזה וכו' וכל הרוצה לצאת וכו' ומן הצד פתוחה, שכל הרוצה לכנס יכנס ומקשי שם ולכנס בהאי דנפיק? ומתרץ שם לא סגי וכו', עין שם. וזה בחינת ופתח התבה בצדה תשים. 'בצדה' דיקא, כי צריך לכנס דיקא דרך הפתח הצר שהוא מן הצד, דהינו מצד הה' כנ"ל ואז השם יתברך מרחיב לו הפתח ומוציאו. ואז 'ענני במרחב יק' כנ"ל. וזה הוא בחינת השופר שהיא קצר מלמעלה וכו' וצריך לתקע ולהוציא הקול השופר, שהוא קול אמת, ממקום הצר דיקא ואז השם יתברך מרחיב לו כנ"ל:
ועל-כן גם אם הפך השופר ותקע בו לא יצא. בין שהופכין כדרך שהופכין החלוק וכו' בין שהרחיב וכו', כי עקר התשובה כתקונה הוא שיעשה התשובה באותו הגוף עצמו ובאותו ענין עצמו שחטא וישוב ויחזר דרך מקומות הצרים והדחוקים להשם יתברך, אבל אם יתהפך גופו וישתנה בבחינת תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, שחס ושלום, יהפכו וישנו גופו, דהינו שימות ויחזר ויתגלגל ואחר כך ישוב ויצעק אל ה' אין זו תשובה הגונה, כי צריך לשוב בגוף הזה דיקא כמות שהוא וילך דרך מקום הצר והדחוק ומשם יקרא וישוב אל ה' באמת אז ירחיב לו השם יתברך ואזי הוא בחינת תקיעת שופר כהלכתו, הינו בחינת תשובה באמת כראוי כנ"ל. ועל-כן אם נקב צריך שתהיה הסתימה במינו דיקא, כי באותו ענין שחטא יתקן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכנ"ל. (וכמו ששמעתי בבאור היטב מפיו הקדוש דברים הללו):
ועל-כן יחיד מוציא את הרבים ידי חובתם בתקיעות שופר, כי העקר תלוי ביחיד שמתעורר וצועק באמת להשם יתברך שעל-ידי זה עושה פתח שיצאו בו אחרים מן החשך שלהם. כמו ששמעתי מרבנו זכרונו לברכה על ופתח התבה בצדה תשים, עין שם במקום אחר על פרוש זה, ומאחר שהיחיד מכון להוציא אחרים מהחשך שלהם. אזי כל מי שרוצה לצאת ומכון לבו לזה, אזי יכול לצאת דרך הפתח שעשה היחיד כנ"ל ועל -כן תקיעת שופר תלוי בכונת הלב והתוקע כמתעסק ולשורר לא יצא, כי אחר כונת הלב הן הן הדברים, כי צריך לכון לבו מאד ולהוציא הקול באמת מעמק הלב כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שאינו מחיב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובה. בזה מרמז כי דיקא מי שהוא חיב מאד בעיני עצמו או שהוא חיב באמת ואזי מגדל החשך והלחץ והדחק המסבב אותו מכל הצדדים הוא צועק באמת להשם יתברך. זה יכול לעשות פתח שיצאו בו גם אחרים. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין ממנין פרנס על הצבור אלא מי שקפה של שרצים תלוי מאחוריו וכו'. ועל-כן דיקא מי שהוא מחיב בדבר התשובה ומטל עליו על של תשובה, זה יכול להוציא אחרים ידי חובה לעשות להם גם כן פתח לצאת על -ידי קריאתו באמת להשם יתברך:
ועל-כן התרועה משלשת וכן כלל תקיעת שופר משלש שלש של שלש שלש, כי עקר תקיעת שופר הוא בחינת אמת, שהוא משלש, בחינת אש, מים, רוח, בחינת ראש, תוך, סוף. ועל ידו מתקן ג' עולמות בחינת תחתיים שניים ושלישים, (כמו שכתב רבנו שם, עין שם). ועל-כן התקיעות בשעת התפלה, כי על ידם תקון התפלה כנ"ל. ועל-כן תוקעין שתים עשרה תרועות, דהינו שזה מישב וששה מעמד, כי בשלשים קולות דמישב יש ששה תרועות. וכן בשלשים קולות שתוקעין על סדר הברכות, כי הם עקר החיוב והשאר הם נוספים כנגד י"ב שבטי בני יעקב, שהם בחינת י"ב נסחאות התפלה שנתתקן על-ידי האמת, שזה בחינת תרועה כנ"ל (וכמו שכתוב שם, עין שם):
ועל-כן שופר הוא בחינת יציאת מצרים כידוע, כי עקר גלות מצרים הוא על-ידי פגם התפלה, (כמו שמבאר שם). וכן לעתיד כתוב, ובשופר גדול יתקע, כי עקר הגאלה תלוי בזה על-ידי שנתתקן התפלה על-ידי בחינת אמת כנ"ל, (כמו שמבאר שם, עין שם). שופר הוא בחינת יעקב, בחינת שופרה דיעקב מעין שופרה דאדם. וזה בחינת תקע בשופר וכו' ושא נס, כי על-ידי שופר, שהוא בחינת אמת ותקון התפלה, על-ידי זה נתעלין הנסים, שהוא בחינת תפלה, כמו שמבאר שם:
ענין המאה קולות, על-פי מה שאמר רבנו במאמר "פתח רבי שמעון עת לעשות לה'" (בסימן סמך) ששופר הוא בחינת התגלות היראה, שעל-ידי זה זוכין לעשירות גדול. והיראה הוא בחינת פחד יצחק ויצחק זכה לעשירות על-ידי שהמשיך אריכת ימים, בחינת יראה בארץ פלשתים, כמו שכתוב, ויהי כי ארכו לו שם הימים וכו'. ועל-ידי זה זכה לעשירות, כמו שכתוב, ויזרע יצחק וכו' וימצא מאה שערים. וכנגד זה תוקעין מאה קולות כנגד מאה שערים שזוכין על-ידי השופר כנ"ל. ועל-כן תקיעת שופר שלש של שלש שלש בחינת התגלות שלמות היראה שהוא שלשה קוין וכל קו כלול משלש, (כמו שמבאר שם). ועל-כן צריך לקרות לפני התוקע, כי עקר התגלות היראה על-ידי דבור שיוצא על-ידי התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם). ועל-כן יש דעה שתקיעה ראשונה אין לקרות לפני התוקע, כי אז עדין בחינת העדר הדבור, בחינת תקעת לזר כפיך כו', כמו שכתב שם רבנו שהתקיעה מרמז על זה. וזה בחינת התאדמות פני התוקע, הינו על-ידי השבעים פנים של התעוררות השנה, (כמו שמבאר שם), ועל-כן עקר תקיעת שופר על תקון הברית, (כמו שאיתא בכתבים), כי על-ידי היראה שנתגלה על-ידי השופר, נכנע יפי הנשים וזוכין לתקון הברית, כמו שמבאר שם: