ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · שבת ז
Reading settings
הלכה ז
על-פי התורה 'קרא את יהושע וכו' ואצונו' בסימן ו עין שם כל התורה מרישא לסיפא:
וזה בחינת עצם נוראות נשגבות קדשת שבת, כי מבאר שם שתשובה היא בחינת שבת בחינת ושבת עד ה' אלקיך וכו' (דברים ל), כי לעתיד יהיה יום שכלו שבת בחינת כלו תשובה, שיבואו בכל פעם על השגות יתרות בהשגות אלקותו יתברך, ואזי ישובו על השגתם הראשונה שזהו בחינת עבודת הצדיקים הגדולים גם בעולם הזה שאף-על-פי שכבר זככו עצמן בתכלית הזכות והצחות וגם עשו תשובה גמורה אפלו על מה שלא חטאו וכו', אף-על-פי-כן עדין הם עושים תשובה בכל פעם על השגה הראשונה וכו', ומבאר שם ששאר העולם הם צריכין בודאי להיות בתשובה תמיד, כי אפלו כשאומר חטאתי וכו' אינו יכול לומר בלי פניה, על-כן צריך בכל פעם לשוב על תשובה הראשונה וכו', ועין מה שכתוב שצריך להיות בקי בהלכה מי שרוצה לשוב, בחינת בקי בעיל בקי בנפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', שאפלו בכל הירידות שבעולם אפלו בשאול תחתית יתחזק למצוא את השם יתברך לשוב אליו, בבחינת ואציעה שאול הנך וכו', ועין שם מה שכתוב בסוף, שעל-ידי זה נעשה אדם לשבת על הכסא. כי עקר התשובה כשישמע בזיונו ידם וישתק ויסבל שפיכות דמים להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' ועל-ידי זה נעשה אדם וכו', בחינת ג' נקודות, בחינת משה יהושע ואהל מועד, שהם בחינת חמה ולבנה וכו' שזה בחינת ג' מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל שהם להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה וכו', עין שם כל זה היטב:
ומכל זה מובן עצם נוראות אהבת השם יתברך עלינו שברחמיו נתן לנו מתנה טובה הזאת שהיתה בבית גנזיו ושבת שמה וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:), וצריכין להשתדל לקבל מתנה טובה הזאת באהבה ובשמחה עצומה, כי על-ידי זה זוכין לתשובה איך שהוא, עד שגם הוא יזכה ליום שכלו שבת וכו'. כי רב העולם קשה עליהם התשובה מחמת התגברות היצר הרע בכל פעם מחדש, כי זה ידוע כי הכל חפצים ליראה את שמך, ואפלו פושעי ישראל מלאים חרטה גדולה, והרבה מתעוררים כמה פעמים לשוב לה' יתברך, אך בתוך כך נופלים בדעתם מגדל התגברות הבעל-דבר שמתגרה בהם בכל פעם כנ"ל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל: סכה נב:): בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו' ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו וכו' ועקר העזר והישועה הוא על-ידי כח קדשת שבת שצריכין להמשיך על עצמו בכל יום כמו שכתוב (במכילתא): זכור את יום השבת לקדשו, (שמות כ): זכרהו מאחד בשבת:
ועקר קדשת שבת אי אפשר להמשיך על עצמו כי אם בכח הצדיקי אמת, שהם בחינת שבת, כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (זהר נשא קמד:): אנת שבת דכלהו יומי וכו', והא בהא תליא, כל מה שמשתדל ביותר לקבל שבת כראוי לו, כן זוכה להתקרב לצדיק האמת, וכפי התקרבותו אליו כן זוכה לקדשת שבת עד שיזכה לתשובה שלמה בכל מקום אשר הוא שם ולהתחזק על עמדו לבלי לפל לעולם, יהיה איך שיהיה, בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. כי עקר ההתעוררות וההתחזקות לשוב אל ה' תמיד, הוא בכח הצדיק הנ"ל שהוא כל ימיו בתשובה, אף-על-פי שכבר עשה תשובה, כי הוא עושה תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה וכו', עד שבכל פעם הוא משיג גדלת הבורא יתברך בהשגה עצומה יותר וכן לעולם, ובכל פעם שמשיג השגה יתרה הוא מכניס בלב כל הרחוקים מאד מאד שיתחזקו ממקומם לשוב לה' יתברך איך שהם. כי בכל פעם שמשיגים גדלתו יתברך יותר, הם משיגים רחמיו וחסדיו יותר, כי זה עקר גדלתו יתברך, ועל-ידי זה הם מאירים בלב ישראל שיש תקוה לכל אחד לשוב אליו יתברך תמיד, בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' (וכמבאר מזה במקום אחר עין שם), וכל זה הוא בחינת קדשת שבת שהוא בחינת עולם הבא, שהוא כלו תשובה כנ"ל:
וזה בחינת ג' סעודות שבת, שהם בחינת ג' נקודות הנ"ל, שעל-ידי זה נעשה אדם וכו' כנ"ל שהם בחינת ג' מצוות הנ"ל:
כי להכרית זרעו של עמלק, שהוא בחינת יהושע, בחינת פני לבנה בחינת נקודה התחתונה, זה בחינת סעודת ליל שבת, כי בכניסת שבת הוא בחינת הכנעת הקלפות כידוע, שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק, שהוא כלל כל הקלפות והסטרא-אחרא. כי מבאר בכונות שבת ומובא בדבריו ז"ל שבכניסת שבת נכלל נגה בקדשה, ואזי רוצים גם כל הקלפות הטמאות להכלל בקדשה, ואזי יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים וכו' שזהו סוד רחיצת חמין בערב שבת וכו', וזהו בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת כלל הקלפות הטמאות לגמרי, והוא חותר תמיד ומתגרה בקדשת ישראל ורוצה להחטיאם כדי לינוק מהם, וצריכין מלחמה גדולה עמו, וכשמכניעין אותו אזי נכלל נגה בקדשה, שזהו בחינת כונת כניסת שבת כנ"ל.
וזה בחינת וישמע יתרו (שמות יח) שנסמך לפרשת מלחמת עמלק וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (זבחים קטז), מה שמועה שמע ובא קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק, הינו כי אחר שנפלו ונכרתו הקלפות הטמאות שהם בחינת מצרים ועמלק, אז שמע יתרו ונתגיר, שהוא בחינת שנכלל נגה בקדשה שמשם כל הגרים כמובא. וכל זה הוא בחינת כניסת שבת כנ"ל. ואז כד עיל שבתא ואתקדיש ליליא ואיהי אתפרשת מסטרא-אחרא וכו' כנ"ל, אז מצוה לעשות סעודה של ליל שבת שהוא בחינת יהושע בחינת לבנה המושלת בלילה, וזה בחינת הסעודה הנזכרת בתורה שעשה יתרו לכל ישראל כשבא להתגיר, כמו שכתוב שם (שמות יח): ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני אלקים, כי כשבאין גרים ומתגירין שזהו בחינת שהקלפות הטמאות בחינת קלפת עמלק נכרתין ונגה נכלל בקדשה, כי בלא זה לא היה אפשר להגרים להתגיר מחמת קלפת עמלק שרוצה להתאחז בהם וכנ"ל, שכל זה הוא בחינת כניסת שבת וכנ"ל, ואז מצוה להרבות בסעודה שזהו בחינת סעודת ליל שבת כנ"ל, שהוא תקון חטא אדם הראשון שחטא באכילה בערב שבת שנברא בו ואכל מעץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם היה בבחינה זאת. כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת נגה, שמערב טוב ורע, שכל זמן שאין מבררין אותו כראוי אז עקר יניקת הקלפות הטמאות הוא דרך שם כמובא. והנחש השיאו שיש בידו כח לאכל ממנו ולבררו. וזה בחינת דחפה עד שנגעה בו, ואמר לה, כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה. הינו שאמר לה הלא אין זה דבר טמא לגמרי, כי אם היה טמא לגמרי היה אסור גם בנגיעה, אבל מאחר שאין מיתה בנגיעה כי אינו טמא לגמרי, על-כן גם אין מיתה באכילה, ועל-ידי זה השיאם עד שאכל ממנו, ועל-ידי זה הכניס טמאה לשם, כי לא היה לו כח לברר עץ הדעת, אדרבא התגברו הקלפות הטמאות על-ידי זה עד שנגזר עליו מיתה לדורות ונתגרש מגן-עדן, והתקון היה שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: שבת אגין עלוהי כמובא בדבריו ז"ל בהמעשה של הבנים שנחלפו עין שם. ועל-כן אז בשבת מצוה לאכל לתקן פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי אז מתקנין כלל ישראל בכח הצדיקים הפגמים הנ"ל על-ידי קבלת שבת בכל התקונים כמובן בכונות, כי אז האכילה בבחינת קדשת פרות הגן שמצוה לאכלם, בבחינת מכל עץ הגן אכל תאכל, כי ג' סעודות של שבת הם בבחינת עדן, נהר, גן, שהוא בחינת ענג שבת, כמובא, וסעודת ליל שבת הוא בבחינת גן, שזהו בחינת תקון אכילת עץ הדעת טוב ורע. נמצא שאז הסעודה בבחינת להכרית זרעו של עמלק, שהוא מה שנכנעין ונופלים אז בחינת קלפות הטמאות ונגה נכלל בקדשה שזהו בחינת אכילה דקדשה אכילת שבת, שהוא תקון אכילת עץ הדעת טוב ורע, שכל הפגם היה בענין זה וכנ"ל. וסעודת יום שבת הוא בבחינת נקודה העליונה שהוא בבחינת כתר, בחינת משה, כי אז הסעודה בבחינת עתיקא קדישא, שהוא בחינת כתר, ואז מזכירין בתפלה: ישמח משה במתנת חלקו וכו' כליל תפארת בראשו נתת לו, כי אז הוא בחינת כתר כליל תפארת בראשו בחינת עתיקא קדישא, בחינת אור יום שבת קדש, שהוא בחינת פני משה כפני חמה. וסעודה שלישית זה בחינת יעקב שהיה איש תם יושב אהלים, שזהו בחינת האהל מועד, שהוא בחינת למנות מלך, בחינת דרך כוכב מיעקב וכו', כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת הואו שבתוך האלף, שדרך שם נמשך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה, ממשה ליהושע וכו', שזה עקר שלמות בחינת אדם, כי שלמות הקדשה שהוא התגלות אלקותו יתברך הוא על-ידי בחינת משה ויהושע, שהם בחינת הרב והתלמיד שמאירין אור חדושי תורה בעולם, שעל-ידי זה מגלין אלקותו לכל העולם ומחזירין את העולם בתשובה, והעקר כשבחינת יהושע בחינת נקודה התחתונה בחינת לבנה מקבל מנקודה העליונה מבחינת משה פני חמה, כי מבחינת משה בעצמו שהוא בחינת נקודה העליונה וכו' אי אפשר להעולם לקבל, מגדל העלמו והסתרתו, כי הוא בבחינת כבוד אלקים הסתר דבר, רק התלמידים האמתיים בחינת יהושע אשר לא ימוש מתוך האהל, קבלו ממנו בדרכים נפלאים, בבחינת אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכו', שנאמר במעשה מרכבה שהוא לתקן כל הנ"ל, עד שיזכה לבחינת אדם היושב על הכסא המוזכר שם, שזה עקר שלמות מעשה מרכבה. ועל-כן כל תקון העולם הוא על-ידי שמתיחד בחינת משה עם בחינת יהושע, נקודה העליונה עם נקודה התחתונה, שמשה בחינת הרב, יאיר הדעת להתלמיד בחינת יהושע, עד שיוכל להאיר פני תבל להודיעם דרכי התשובה לכל אחד ואחד לפי בחינתו עד שכלם ישובו אל ה' ויכירו גדלתו ורוממותו יתברך. וכל זה בחינת יעקב כנ"ל שהוא בחינת בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה שמקשר ומקים כל בחינת האהל מועד, שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף, שממשיך האור מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וכו' וכנ"ל, וזה בחינת סעודה שלישית של שבת שהיא בבחינת יעקב וכנ"ל. ועל-כן נוהגין אז הצדיקים אמתיים לגלות חדושי תורה הרבה לתלמידיהם, כי אז עקר המשכת התורה מבחינת משה ליהושע, מרב לתלמיד, והכל כדי להחזיר את ישראל בתשובה שהוא בחינת שבת בחינת ושבת עד ה' אלהיך וכנ"ל:
כי עקר שלמות האדם הוא שיזכה להטיב מעשיו שישיג את הבורא יתברך עד שיהיה נכלל בבחינת אדם היושב על הכסא, כמובן בהתורה הזאת. כי העולם בכלל הוא בבחינת נקודה התחתונה בבחינת והארץ הדום רגלי (ישעיה סו), שהוא בחינת נקודה התחתונה כנ"ל. וידיעת הבורא יתברך זה בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל, ועקר התכלית לקשר כל העולם ומלואו שחיותו מבחינת נקודה התחתונה לקשרו למעלה לבחינת נקודה העליונה, וזה על-ידי בחינת וא"ו שהוא בחינת ששת ימי המעשה שבהם נברא הכל עד שנברא האדם, שהוא העקר, שהוא צריך לקשר העולם ומלואו בחינת נקודה התחתונה בהבורא יתברך בבחינת נקודה העליונה, על-ידי שיברר כל הבריאה שברא השם יתברך בו' ימי המעשה שהם בחינת ששה סדרי משנה שהם בחינת כשר ופסול, אסור ומתר, טמא וטהור. כי יש בהם אחיזת טוב ורע, שצריכין לברר בששת ימי המעשה על-ידי ששה סדרי משנה, על-ידי שמבררין ההלכה הכשר מן הפסול וכו', כמובן בכתבים. וכל הברור על-ידי האדם התחתון שהוא בחינת סלם מצב ארצה, שהוא בחינת נקודה התחתונה, וראשו מגיע השמימה, שהוא בחינת נקודה העליונה, והעקר על-ידי שמשבר היצר-הרע שעקרו הוא עכירת הדמים שהאדם צריך להכניע הדם שבחלל השמאלי, שהוא בחינת רתיחת הדמים של כבד מרה וטחול, ולהגביר ימין על שמאל להעלות הטוב לבחינת המח, על-ידי כנפי ראה דנשבי על לבא וכו', כמובא בתקונים (תקון כא דף סג:), שכבד מרה טחול הם קטרוגין דלב ראה מח וכו', עין שם. שכל זה בחינת ברורים הנ"ל. ומי שחטא ונכשל בזה צריך לשוב בתשובה, ועקר התשובה שיסבל בושות ובזיונות ושפיכות דמים וידם וישתק כדי להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל, ואז זוכה לתשובה עד שמתקן בחינת אדם המבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי הצדיק שהוא שבת דכלהי יומי, ועל-ידי שמירת שבת בעצמו וכנ"ל. כי שבת קביעא וקימא, כי קדשת שבת בחינת עולם הבא קביעא לעולם והיא כלולה מכל הג' נקודות הנ"ל בבחינת שין בת, שין בחינת כלליות הג' נקודות הנ"ל שכלולין בנקודה העליונה. כי התחתון נכלל בעליון, ועל-כן נקודה העליונה שהוא בחינת משה בחינת הצדיק האמת, הוא בחינת סגול, שהוא ג' נקודות, כי נקודה העליונה כלולה מכל הג' נקודות, כי התחתון נכלל בעליון כנ"ל. וזה בחינת שין של שבת שהוא תלת רישין בחינת נקודה העליונה שכלולה מכל השלשה כנ"ל. ובת זה בחינת בת עין, בחינת נקודה התחתונה שעולה ומתקשרת בנקודה העליונה על-ידי קדשת שבת ועל-ידי הצדיק בחינת משה שזכה לקדשת שבת בתכלית השלמות בבחינת ישמח משה במתנת חלקו וכו':
ועל-כן אפלו בנין בית-המקדש אינו דוחה שבת, כי בית-המקדש הוא בחינת נקודה העליונה כמו שכתוב שם, כי בית-המקדש מכפר עוונות ישראל ומכניע הדם שבחלל השמאלי על-ידי שפיכת דם הקרבנות, ועל-ידי התשובה שכל אחד שב על עוונותיו ומתביש בשעת הבאת הקרבן ומעלה כל נצוצות הנפולין לבחינת נקודה העליונה שהוא בחינת קדשת הבית-המקדש כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח קדשת שבת שקביעא וקימא, כי בשבת אין ברור, רק כל הברורים שמבררים בכל ששת ימי החל הכל הוא בכח קדשת שבת שהוא בחינת עולם הבא, ששם שביתה ומנוחה ואין הרע יכול להתאחז שם כלל. כי קדשת שבת הוא אחדותו יתברך שיורד בכל מקומות הטמאים ואין יכולין להתאחז בו כלל, בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף, כמו שכתוב בהתורה 'הסתרה' (בסימן נו). כי שבת והצדיק הם בחינת תרין סהדין וכו' המובא בזהר הקדוש, שהם שבת ומילה, כי מילה בחינת תקון הברית בתכלית השלמות שזוכה לזה הצדיק האמת, שעל-ידי אלו התרין סהדין כל אחד כפי מה שאוחז בהם לא יפל לעולם בשום אפן יהיה איך שיהיה, בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. כי אין שאול וחשך וצלמות וכו', שיוכל להסתיר קדשת אלו התרין סהדין, שהם שבת והצדיק האמת:
ועל כן פקוח נפש דוחה שבת, ואפלו הפחות שבישראל מחללין שבת עליו כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש לו תקוה על-ידי הצדיק האמת ועל-ידי שמירת שבת כנ"ל. כי שמירת שבת נתנה לישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:): מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל, ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל על זה, מטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה:
כי האדם נברא לידע ולהכיר את הבורא יתברך, אבל אי אפשר לדעת אותו יתברך כי אם על-ידי עבודת התורה והמצוות שהם כלם ברורים לברר הטוב מן הרע, שזהו בחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול וכו' כנ"ל, שצריכים לבררם בזה העולם שנברא בששת ימי המעשה וכו' כנ"ל. וכשאדם חוטא ופוגם באיזה מצוה או שעובר עברה חס ושלום, נסתלק הדעת כפי הפגם, ולא היה אפשר לתקן, כי על-פי משפט אין מועיל תשובה כמובא. אך השם יתברך חמל על עולמו והקדים רפואה למכה, ובאהבתו ובחמלתו נתן לנו את השבת שהיא שביתה ומנוחה, שהוא קדשה גבוהה ונעלמת מאד שאין מגיע לשם שום פגם. כי שבת קביעא וקימא ואין קדשתה תלויה בישראל שיקדשו אותה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי קדשת שבת קבועה תמיד מעצמה, כי לשם אין מגיע שום פגם, כי זאת הקדשה של שבת הוא בחינת הקדשה העליונה ונעלמת מאד מאד, שנאמר שם (איוב לה): אם תצדק מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו וכו'. וזה בחינת קדשת התשובה שקדמה לעולם (פסחים נד. נדרים לט:). כי שבת בחינת תשובה כנ"ל, הינו כשאדם חוטא חס ושלום ונסתלקין ממנו כל הקדושות כפי החטא והפגם, אבל בחינת הקדשה של שבת שהוא בחינת קדשת התשובה הוא 'קביעא וקימא' גם אז, ועל-ידי זה יש לו כח לשוב לה' יתברך בכל עת שירצה. אבל זה הסוד אין מי שיודע בשלמות כי אם הצדיק הדור שהוא בבחינת משה, שהוא בחינת שבת דכלהו יומא כנ"ל. ועל-כן עקר התשובה אי אפשר לזכות כי אם על-ידו, כי רק הוא מודיע לנו עצם מעלת קדשת שבת שהוא בחינת קדשת התשובה, ומעורר אותנו בכל עת לשוב לה' יתברך איך שהוא אפלו אם עבר על כל התורה אלפים פעמים, כי רבים רחמיו מאד, כי כבר הקדים לנו קדשת שבת שנתן לישראל ברחמיו, שעל-ידי זה אין קדשתו נפסקת מישראל לעולם ויכול לשוב תמיד וכו' וכנ"ל.
וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:): מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם וכו', ומקשו שם: והא אמר רב (חמא ברבי חנינא): הנותן מתנה אין צריך להודיעו, ותרצו: הא במלתא דעבידא לגלויי וכו', והקשו: והא שבת עבידא לגלויי, ותרצו: מתן שכרה לא עבידא לגלויי. וזה המאמר הוא מקשי ההבנה, כי הלא כל התורה והמצוות הם כלם מתנות טובות שנתן לנו השם יתברך, ובפרט מה שמסיק: מתן שכרה לא עבידא לגלויי, הלא גם כל שכר המצוות אינם גלויים לנו בזה העולם, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, רק אנו מאמינים בשכר עולם הבא אשר עין לא ראתה וכו'. אך על-פי הנ"ל מובן קצת, כי שבת הוא מתנה טובה מבית גנזיו שגנוזה וצפונה יותר משכר כל המצוות, כי היא בחינת קדשה הקבועה וקימת לנצח, בחינת תשובה בחינת יום שכלו שבת, שעל-ידי קדשה זאת יכולין לתקן הכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אלעזר): כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו, שנאמר: שומר שבת מחללו, מחול לו. ועל-כן על-ידי קדשת שבת יש תקוה להעולם, כי אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. וזה עקר מתן שכר של שבת, שעל-ידי שמירת שבת יכול כל אחד לזכות ליום שכלו שבת, אפלו אם פגם מאד, אבל זה הסוד שהוא בחינת מתן שכרה של שבת גנוז וסתום מאד וצריכין לקבלו על-ידי הצדיק שהוא בחינת משה שהזהיר לו השם יתברך מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. הינו שיודיעם מתן שכרה כדמסקו שם בגמרא כנ"ל. שזה בודאי צריך משה להודיעם וללמד עמהם הרבה להודיעם ולהכניס בלבם קדשת שבת שהוא בחינת תשובה שידעו ויקבעו בלבם שתמיד יכולין לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא, בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', המובא בהתורה הנ"ל.
וזה אין זוכין כי אם בכח הצדיק בחינת משה שכבר זכה על-ידי עבודתו גם בזה העולם לבחינת יום שכלו שבת שהוא כלו תשובה, שעושה בכל פעם תשובה על תשובה וכו' וכנ"ל, כי יודע שלגדלתו אין חקר וכו'. ועל-ידי-זה יכול להודיע לכל ישראל קדשת שבת, הינו בחינת מתן שכרה שהוא יום שכלו שבת. הינו שיש תקוה לכל תמיד כל ימי חייו, אפלו אם נתעורר לשוב ונפל וחזר ונתעורר וחזר ונפל, וכן הרבה פעמים מאד אף-על-פי-כן יש תקוה תמיד על-ידי קדשת שבת ששומרים ישראל כנ"ל. כי הלא אפלו מי שחטא כל ימיו ולא נתעורר בשובה כלל, אם ישוב לבסוף מוחלין לו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:), מכל שכן כשנתעורר כמה פעמים רק שחזר ונתרחק וכן היה כמה פעמים, שבודאי יש לו תקוה, כי לית רעותא טבא דאתאביד וכו'. וכל זה אי אפשר לידע כי אם על-ידי זה הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד, שזהו בחינת יום שכלו שבת, שיודע כי לגדלתו אין חקר, שהוא מודיע ומכניס בלב ישראל שלא יתיאשו מן התשובה לעולם וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח:): אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, כי הגאלה תלויה בתשובה, כמו שכתוב (ישעיה נט): ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו', וכמו שכתוב בזהר הקדוש (תקון ו דף כב:): לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא, ועקר התשובה הוא כשזוכין לעשות תשובה על תשובה וכנ"ל, וזה בחינת אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות דיקא, כי שבת בחינת תשובה כנ"ל, ושתי שבתות זהו בחינת תשובה על תשובה, שזה עקר שלמות התשובה כנ"ל, שעל-ידי זה תבא הגאלה כנ"ל:
כי עקר שלמות התשובה הוא רק כשהוא חזק בדעתו להיות בתשובה תמיד, שזהו בחינת תשובה על תשובה, שזה בעצמו בחינת הבקיאות בהלכה המבאר שם שהוא בקי בעיל בקי בנפיק וכו', בחינת ואציעה שאול הנך וכו', כי מי שהוא חזק בזה בודאי יזכה לתשובה שלמה וכנ"ל. וכל זה זוכין רק על-ידי הצדיק הגדול שאף-על-פי שלא חטא וגם כבר עשה תשובה שלמה על איזה שגיאה דקה מן הדקה לפי קדשתו, אף-על-פי-כן הוא עושה תשובה תמיד על השגתו הראשונה וכו' שעל-ידי-זה משיג בכל פעם גדולות רחמיו וחסדיו, שאינם נפסקים לעולם שזה בחינת קדשת שבת שקביעא וקימא ומודיע כל זה לישראל בכל פעם, בבחינת לך והודיעם וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה נזכה לגאלה בבחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות הינו תשובה על תשובה מיד נגאלין וכנזכר לעיל:
ועל כן אין בנין בית-המקדש דוחה שבת, כי בית-המקדש הוא בחינת תשובה, כי מכפר עוונות, אבל כל כח הבית-המקדש בחינת תשובה לכפר עוונות הוא על-ידי שבת שקביעא וקימא וכו' כנ"ל. ועל-כן בודאי שמירת שבת אינו נדחה מפני בנין בית-המקדש כי כל קדשת הבית -המקדש הוא על-ידי שמירת שבת וכנ"ל:
אבל אף-על-פי שקדשת שבת קביעא וקימא מהשם יתברך בעצמה ואין שום פגם נוגע לשם אף-על-פי-כן צריכין ישראל לקבל את השבת ולשמרו, כמו שכתוב (שמות לא): ושמרו בני ישראל את השבת וכו', כי אין קדשת שבת נמשכת בזה העולם כי אם על-ידי ישראל, כמו שאומרים (בתפלת שחרית לשבת): ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבא פרשה יא) שאמרה שבת לפני הקדוש-ברוך-הוא לכל נתת בן זוג וכו', והשיב לה, כנסת ישראל הוא בן זוג שלך, ועל-כן בכל אחד מישראל תלוי קדשת שבת. ועל-כן פקוח נפש דוחה שבת כי מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחללו שבתות הרבה כנ"ל, כי כשנסתלק נפש מישראל נחשב לחלול שבת, בחינת חלל בחינת מיתה והסתלקות הקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בדבריו ז"ל (בסימן רעז). וכשמת ונסתלק אחד מישראל שהוא מכלל כנסת ישראל שהם הבן זוג של שבת, נחשב בחינת חלול שבת בחינת הסתלקות. ועל-כן פקוח נפש מישראל דוחה שבת, כי מוטב שיחלל שבת אחת משיחללו שבתות הרבה וכנ"ל, והעקר מחמת שכל נפש מישראל יש לו אחיזה בנפש הצדיק שהוא עקר הבן זוג של שבת, שהוא בחינת מילה שמירת הברית בחינת צדיק ושבת, שהם תרין סהדין שישארו ישראל בקדשתם. ועל-כן מי שהוא אפיקורס שהוא הפורק על ומבזה את הצדיקים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כו:) שהוא מן המורידין ולא מעלין, בודאי אין פקוח נפשו דוחה שבת. כי הלא אדרבא מצוה להורידו וכו', אבל מי שאינו פורק על ומאמין בצדיקים שאף-על-פי שיודע בנפשו חסרונותיו ופשעיו ופגמיו העצומים אף-על-פי-כן הוא מאמין בקדשת ישראל ובקדשת הצדיקים שהם העקר, ושומר שבת כהלכתו הוא בכלל כנסת ישראל שהם הבן זוג של שבת, שכל המשכת קדשת שבת בזה העולם הוא על-ידם, על-כן בודאי פקוח נפשו דוחה שבת כנ"ל:
וזה (תהלים צ): תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכא של נפש, הינו כנ"ל, שאפלו אם עבר עליו מה שעבר עד דכדוכא של נפש אף-על-פי-כן אתה פושט יד תמיד להשיבו בתשובה, שזה בחינת קדשת שבת שהוא בחינת תשובה שקדמה לעולם, שעל-ידי בחינה זאת יש תקוה לעולם וכנ"ל. אך אף-על-פי-כן ותאמר שובו בני אדם, הינו שאף-על-פי שקדשה זאת קביעא וקימא לעולם וכו' כנ"ל, אף-על-פי-כן אי אפשר שהשם יתברך בעצמו ישוב בעד ישראל, כי ההכרח שישראל יתעוררו מלמטה וישובו אליו, שזהו בחינת שישראל צריכין שישמרו את השבת וכו', שזהו בחינת הוכוח שבין ישראל לאביהם שבשמים כמובא בדברי רבותינו ז"ל (איכה רבה פ"ה, כא) שישראל אומרים: השיבנו ה' אליך ונשובה (איכה ה), והשם יתברך אומר: שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג). כי אף-על-פי שהכל ממנו יתברך כנ"ל, שזהו בחינת קדשת שבת כנ"ל, אף-על-פי-כן צריכין איזה אתערותא דלתתא וכו', ועל-כן עקר התקוה על-ידי הצדיק האמת שעושה תשובה על תשובה תמיד, שהוא מודיע לנו כל זה ומכניס בלבנו להתעורר לשוב אליו יתברך תמיד וכנ"ל:
וזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת תשובה שהוא 'שובה ישראל' וכו' (הושע יד): אני כברוש רענן ממני פריך נמצא, עין בפרוש רש"י שם שפרושו שהשם יתברך מוכן תמיד להטיב לישראל וכו', הינו כנ"ל, בחינת תשב אנוש עד דכא שהשם יתברך בעצמו עוסק להשיב הכל בתשובה אפלו עד דכדוכא של נפש וכנ"ל, אך אף-על-פי-כן צריך כל אחד הרוצה לחוס על נפשו להשתדל לעסק לקבל טובתו וחסדו לשוב אליו יתברך בכל עת בכל מה שיוכל בבחינת ותאמר שובו בני אדם, שהוא שאף-על-פי שהשם יתברך בעצמו כביכול משיב אנוש עד דכדוכא של נפש, אף-על-פי-כן הוא אומר שובו בני אדם, שבהכרח שהאדם ישוב אליו, כי צריכין איזה אתערותא דלתתא וכו' כנ"ל. ועל-כן סים מיד: מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כי דרכי ה' שהם בחינת דרכי התשובה שקדמה לעולם שבשביל זה נברא הכל, כי לא נברא העולם כי אם בשביל התורה וישראל, שישמרו ישראל את התורה, אבל הוא ידע יצרנו שזעירין אינון שיעמדו בנסיון וצרוף של זה העולם, על-כן הקדים את התשובה לעולם, שהוא בחינת קדשת שבת שמודיע לנו הצדיק בחינת משה ששמו גם-כן קדם לעולם, אשר בשביל זה לא שמע לקטרוג המלאכים שאמרו (תהלים ח): מה אנוש כי תזכרנו, כי עתיד למחטא קמך ולארגזא קמך, כי אמר השם יתברך: וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו', הינו כי כבר הקדמתי תשובה שבראתי בחינת שבת ויודע אני שיהיו צדיקים כאלה שידעו להודיע גדל רבוי רחמנותי עד אין קץ, שזה בחינת לך והודיעם כנ"ל שיודיעם את השבת שמשם כל דרכי התשובה וכו' כנ"ל. נמצא שכל דרכי ה' שמנהיג עולמו הם בחינת דרכי התשובה, שבשביל זה נברא הכל כנ"ל.
וזה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו'. כי דרכי ה' שהם דרכי התשובה הם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל, שהוא להתחזק בכל עת בכח הצדיק בחינת שבת וכו' כנ"ל. ועל-כן הנכללין בהצדיק שכלם נקראים צדיקים על שמו, הם הולכים עם דרכי ה' עם שני הדרכים הנ"ל, כי בין בעליה בין בירידה אפלו בכל מיני ירידות שבעולם, הם הולכים בדרכיו, כי יודעים על-ידי הצדיק שיש בחינת קדשת שבת שעל-ידי-זה אין שום יאוש בעולם כלל ותמיד יכולים לילך בדרכיו יתברך. אבל 'פושעים' הפושעים בהצדיקים ומתרחקים מהם נכשלו בם, כי אינם יודעים שום בקיאות בהלכות הנ"ל מחמת שרחוקים מהצדיקים, כי צריכים להמשיך מהצדיק חכמה והתבוננות גדול עד שיזכה לקבל בקיאות הנ"ל לשאר על עמדו תמיד כל ימי חייו ולא יניח להפיל את עצמו לעולם, בבחינת מי חכם ויבן אלה נבון וידעם וכו', כי אף-על-פי שהעקר הוא תמימות ופשיטות גמור כמבאר אצלנו הרבה, אף-על-פי-כן זה התמימות האמתי אי אפשר לקבל כי אם על-ידי שישקד הרבה הרבה על דלתי הבית המדרש של הצדיק האמת שהוא חכם ונבון גדול בחינת מי חכם וכו':
וזה בחינת ג' שבתים שבין המצרים, כי אז מתאבלין על חרבן בית-המקדש ועל גלות ישראל שגלינו מארץ ישראל וכו'. ומלכות הרשעה של העכו"ם שכללותם הוא בחינת זרע עמלק מתגברים וכו', ועל-כן הם ג' שבועות בין המצרים כי מתאבלין בהם על פגם בחינת ג' נקודות הנ"ל שנפגמין בעוונותינו, שהם בחינת ג' מצוות הנ"ל שהם להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית-הבחירה. כי בעוונותינו הרבים שהרבינו לפשע ועדין לא זכינו לתשובה שלמה המבאר בהתורה הזאת, על-ידי זה לא די שאין אנו זוכין עתה להכרית זרעו של עמלק, אף גם בחינת זהמת עמלק מתגבר ומתפשט בכל יום שהוא בחינת תקף הדם שבחלל השמאלי, כי הוא מזרע אדם שהוא אדמוני כלו וכו', בחינת כבד מלא דם הפך כבוד מלא וא"ו, בחינת כבוד ה' בחינת כבוד אלקים הנזכר שם בתורה הנ"ל, כי אי אפשר לזכות לכבוד ה' כי אם כשמכניעין הדם שבחלל השמאלי על-ידי שסובלין חרפות ובזיונות ושותקין ודוממים וכו' כנ"ל, ועל-כן בעוונותינו הרבים אין לנו לא מלך ולא שרים, שהוא בחינת פגם הואו שבתוך האלף וכו' כנ"ל. והעקר שבעוונותינו הרבים נחרב בית-מקדשנו עטרת ראשנו שהיא בחינת נקודה העליונה כנ"ל, ועל-כן מתאבלין ג' שבועות כנגד ג' נקודות הנ"ל שנפגמו בעוונותינו. ועקר התקון על-ידי הג' שבתים שבג' שבועות הנ"ל, כי עקר תקון כל הנ"ל הוא על-ידי שבת, שהוא בחינת תשובה, שאז עקר תקון ג' נקודות הנ"ל, ועל-כן באלו הג' שבתים שבין המצרים מתקנים בחינת ג' נקודות הנ"ל שהם בחינת תקון התשובה, שעל-ידי זה נזכה שיחזר ויתתקן כל הנ"ל שנזכה להכרית זרעו של עמלק וכו':
וזה בחינת ג' 'איכה' של מגלת קינות שמקוננין בתשעה באב, שעקר הצעקה והקינות הם על שאבדנו ג' מצוות הנ"ל. וזה (איכה א, א): איכה ישבה בדד העיר רבתי עם וכו'. זה בחינת קינה על שאין אנו זוכים להכרית זרעו של עמלק ומחמת זה מתגבר התגברות התאוות של הדמים שבחלל השמאלי שמחמת זה צריכין לישב בדד ולדם ולסבל חרפות ובזיונות ושפיכות דמים רבים בחינת ישב בדד וידם, ועל זה אנו מתחילין לקונן איכה ישבה בדד וכו'. וזה העיר רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות וכו' שמקוננין על חרבן ירושלים שהיא 'עיר מלוכה' שנחרבה, שזה בחינת פגם מצות למנות מלך שהוא בחינת הוא"ו שבתוך האלף, שעל-ידי זה ממשיכין מנקודה העליונה לנקודה התחתונה כנ"ל. וזה העיר רבתי עם, בחינת עיר מלוכה, כי אין מלך בלא עם וברב עם הדרת מלך, ועתה נחרב כל זה בעוונותינו הרבים. וזה רבתי בגוים ודרשו רבותינו ז"ל (איכה רבה פ"א): רבתי בדעות, בחינת פגם החכמה, שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה ונתעלמה בהעלם גדול בעוונותינו הרבים ואין מאירה על-ידי הוא"ו בחינת מלך לנקודה התחתונה, שכל זה מרמז בפסוק זה: איכה ישבה בדד, בחינת נקודה התחתונה שנפגמה כנ"ל. העיר רבתי עם בחינת פגם למנות מלך וכו' כנ"ל. רבתי בגוים, שהוא רבתי בדעות בחינת פגם נקודה העליונה כנ"ל. אך עקר איכה א' הוא כנגד הנקודה התחתונה הנ"ל, אך כל אחד מהג' נקודות הנ"ל כלולה מכלם, כי אחד תלוי בחברו. כי על-ידי שאין כורתין זרעו של עמלק, אין לנו מלך, כי אדרבא מלכות אדם עמלק מתגברת בעוונותינו הרבים, ואזי נפגם הוא"ו שממשיך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וממילא נתעלם הנקודה עליונה וכו', ועל זה מתאבלין איכה ישבה וכו' הנ"ל. אך עקר הקינה על פגם נקודה התחתונה כנ"ל.
וזה בכה תבכה בלילה וכו' בחינת פגם פגימת הלבנה שהוא בחינת נקודה התחתונה בחינת פני יהושע כפני לבנה וכו', כמו שכתוב שם, וכשזוכים שנקודה התחתונה בחינת יהושע התלמיד בחינת לבנה מקבל כראוי מהרב בחינת משה בחינת חמה וכו', אזי הוא בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה המושלת בלילה, ואזי עקר השמחה שזהו בחינת השמחה של קדוש לבנה בחינת ששים ושמחים בבואם וכו', כי אז מאיר מלכות דקדשה מלכות דוד משיח, שעל-ידי זה עקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה כנ"ל, שאז עקר השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו' (תהלים צז), ועתה בגלותנו שמתגבר בחינת זרע עמלק שזהו בחינת פגימת הלבנה, על זה מקוננין בכה תבכה בלילה דיקא, שאז עקר הפגם של פגימת הלבנה המושלת בלילה וכו' וכנ"ל.
וזה: גלתה יהודה מעני וכו' כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כל זה מרמז על גדל התפשטות מלכות אדם עמלק שהוא בחינת הגלות הארך האחרון הזה שהם מצרים ברדיפות גדולות מכל צד, כי הוא כלול מכל הסטרא אחרא והקלפות עד אשר אין דרך לפנות ימין ושמאל שזהו בחינת כל רודפיה השיגוה בין המצרים, בחינת סבוני כמים כל היום הקיפו עלי יחד וכו' (תהלים פח).
וזה דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כי ברגלים נצטוינו לעלות לרגל לבית-המקדש לראות את פני ה', ואז היה בחינת שלמות אדם הנ"ל, כי על-ידי-זה המשכנו בבית-המקדש מנקודה העליונה לנקודה התחתונה שזהו בחינת תקון הדרך של תשובה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, שנתתקן על-ידי הדרך הקדוש של העולי רגלים לבית-המקדש, ועתה בעוונותינו הרבים דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד לעלות לרגל כמו שדרשו רבותינו ז"ל (איכה רבה פ"א), הינו כנ"ל. וזהו: היו צריה לראש וכו' בחינת התגברות עמלק תקף הדמים שצריכין להכניעם על-ידי בחינת נקודה התחתונה. ובעוונותינו הרבים היו אלה הצרים לראש שהם רוצים לעלות לראש שהוא בחינת נקודה העליונה, שרוצים להתגבר לפגם גם שם חס ושלום שזהו בחינת חרבן בית-המקדש שהוא בחינת נקודה העלונה כנ"ל:
ואיכה ב' עקרו כנגד נקודה העליונה בחינת חרבן בית-המקדש, כמו שכתוב (איכה ב): איכה יעיב ה' באפו את חומת בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו וכו' שהוא הבית-המקדש וכו', וזהו השליך משמים ארץ, ואיתא בזהר הקדוש (ויחי ריט, תרומה קעה) שבחינת ארץ השליך משמים וכו' עין שם הינו כנ"ל שהשליך נקודה התחתונה שהוא בחינת ארץ השליכה והרחיקה מנקודה העליונה שהוא בחינת שמים וכנ"ל:
ואיכה ג' בחינת פגם הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך, כי כל איכה ג' 'איכה יועם' (איכה ד) נאמר על הסתלקות יאשיהו המלך וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
וזה (איכה ה): זכר ה' מה היה לנו, בכאן כולל כל הג' קינות הנ"ל, שהם על פגם ג' נקודות הנ"ל. וזהו: הביטה וראה את חרפתנו, זה בחינת שאנו מבקשים מהשם יתברך שיביט ויראה את רבוי החרפות ובושות ושפיכות דמים שאנו סובלים וירחם עלינו על-ידי זה לתקן בחינת נקודה התחתונה, כי עקר התשובה על-ידי חרפות ובזיונות ושפיכות דמים שסובלין ושותקין כנ"ל. וזה: נחלתינו נהפכה לזרים, בחינת חרבן בית-המקדש נקודה העליונה כנ"ל. וזה גם-כן: יתומים היינו ואין אב. כי 'אב בחכמה' בחינת נקודה העליונה, כי שלש ראשונות חשובות כאחד, והם כלם בחינת נקודה העליונה, וכשנסתלק ונעלם נקודה העליונה מנקודה התחתונה על-ידי פגם העוונות חס ושלום, זה בחינת יתומים היינו ואין אב, כי נחשבים כיתומים ממש שאין להם אב להשפיע להם כל צרכם. כי אין הנקודה העליונה מאירה ומשפיעה כראוי שפע גשמיות ורוחניות לנקודה התחתונה שמשם אנו מקבלים כל ההשפעות כידוע. וזהו: מימינו בכסף שתינו וכו', שהשפע מתעכבת מאד גם בגשמיות הינו כנ"ל. וזה: מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם וכו', כי עכשו רב השפע אצלם כידוע ומכרחם ישראל לזן מתמצית השפע שהם מקבלים בעוונותינו הרבים כמובא.
וזה: זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם, זקנים בחינת נקודה העליונה בחינת זקן זה קנה חכמה וכנ"ל. בחורים מנגינתם, כי עקר ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה הוא על-ידי נגון ושמחה בחינת עשרה מיני נגינה שעל-ידי זה עקר הדבקות וההתחברות לה' יתברך להמשיך קדשת התנוצצות אלקותו ממעלה למטה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה. ועכשו בעוונותינו הרבים שבת כל זה, וזה: שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולינו, כי כשנמשך השפעת הדעת וכו' משם על-ידי בחינת הוא"ו שהוא בחינת למנות מלך, אז כל השמחה בחינת ה' מלך תגל הארץ וכו' כנ"ל. ועכשו שבת משוש לבנו וכו' וכנ"ל. וזה: נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו, שעל-ידי חטאינו נחרב הבית-המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת עטרת ראשנו וכנ"ל:
וזה: אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור וכו', כסאך זה בחינת כסא הנ"ל שהוא בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא לעלא מואו שבאל"ף:
כי בשעת החרבן חס ושלום שהוא בחינת הסתלקות השכינה, בחינת עשר מסעות נסעה השכינה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה לא), אז דיקא מקבלין החיות מבחינת ההעלמה שנמשך חיות בהעלם גדול מנקודה עליונה שהוא בחינת כבוד אלקים הסתר דבר בחינת כסא דמתכסיא וכו', ומזה מקבלין חיות בהעלם גדול בשעת החרבן, ובשביל זה צועקין 'איכה' כמה פעמים שהוא בחינת אי"ה מקום כבודו וכו' (כמובא מזה בדברנו בהלכות יבום וחליצה הלכה ד). כי עקר השלמות היא לגלות מלכותו בעולם שזה עקר התקון של בנין בית-המקדש שהוא להמשיך האור מנקודה העליונה לנקודה התחתונה שהוא בחינת מלכות עד שיתגלה מלכותו לעין כל שעל זה אנו מבקשין כמה פעמים כמו שאומרים (בתפלת הימים הנוראים): ותמלך אתה ה' לבדך בהר ציון משכן כבודך וכו', ככתוב (תהלים קמו): ימלך ה' לעולם אלקיך ציון וכו', עד שיקים וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'. אבל על-ידי חטאינו נחרב הבית-המקדש ונתעלם מלכות דקדשה, ומלכות דסטרא-אחרא מתגברת וכו', וכל זה מחמת שאין נמשך ההארה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה כי אם מעט דמעט בהעלם נפלא, ואז נאמר (איכה א): ותרד פלאים אין עוזר לה, ואז צריכין לחפש ולבקש מאד מאד את השם יתברך ולבקש מאד איה מקום כבודו וכו' (כמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן יב), שהוא בחינת צעקת איכה וכו' כנ"ל. כי מהאלף הנ"ל נעשה פלא בחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' (דברים יז), שזהו בחינת הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכו' (ישעיה כט), ואז צריכין לחפשו יתברך מאד ולצעק הרבה פעמים 'איכה' בחינת בקשת אי"ה הנ"ל, עד שעל-ידי הבקשה יזכה שיתהפך הירידה לעליה עד שהשם יתברך יעשה עמנו נפלאות לטובה בבחינת אראנו נפלאות (מיכה ז), בחינת הפלא חסדך וכו' (תהלים יז), עד שנזכה לתשובה שלמה ונזכה להשלים בחינת האלף הנ"ל, עד שיהיה נעשה בחינת אדם הנ"ל, שעל זה נאמר (זכריה ח): והיה כי יפלא בעיני העם הזה גם בעיני יפלא - על החסד הגדול אשר אעשה לכם:
וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח שבת קדש בחינת הצדיק האמת שהוא בחינת משה משיח שנקרא 'פלא יועץ' וכו', שעצותיו נפלאות ועמוקות מאד שזהו בחינת אלף אורות שנסתלקו על-ידי חטא העגל שאז נסתלקו הכתרים מישראל ומשה רבנו חוזר ומקבלם בשבת ומאירם לישראל וכו', כמו שכתוב בכונות ישמח משה וכו', ומשם הוא תוספות קדשת שבת שנמשך מבחינת משה על כל אחד מישראל כפי מה שזוכה לקרב את עצמו אל הצדיק ואל השבת וכו', שעל-ידי זה יכול כל אחד להחיות ולחזק את עצמו בכל מקום שהוא וכו' וכנ"ל. ועל זה אנו מבקשין בסוף הקינות, אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, שבכל דור ודור אפלו עתה בתקף החרבן והגלות אף-על-פי-כן מאיר בהעלם בחינת כסאך, שהוא בחינת נקודה העליונה בחינת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל, רק שאין זוכין שתאיר נקודה העליונה לנקודה התחתונה שתתגלה מלכותו כראוי לעין כל. ועל זה אנו צועקין ומתחננין למה לנצח תשכחנו וכו', מאחר שבאמת מתעלם כסאך בחינת נקודה העליונה בכל דור ודור גם עתה, על-כן למה לנצח תשכחנו וכו' רק תרחם עלינו ותשיבנו אליך, שזהו שמסים: השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'. נמצא שבסוף קינות איכות מרמז לנו הנביא שעדין ה' עמנו אפלו בתקף החרבן רק שהוא בהעלם, על-כן צריכין להתחזק לטעון כל זאת עם השם יתברך, הלא באמת אתה נעלם בינינו גם עתה וכו' כנ"ל על-כן אל תוסיף להסתיר פניך מאתנו רק השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'. וזה בחינת הדרך של בקשת 'איה' שגלה רבנו ז"ל לבקשו ולחפשו יתברך תמיד וכו', ועל-ידי-זה יזכה סוף כל סוף שתהיה הירידה תכלית העליה כמו שכתוב בסימן יב הנ"ל:
וזה בחינת שבת נחמו אחר תשעה באב, כי עקר הנחמה מכל הצרות, הכלולין בחרבן בית-המקדש, הוא שבת שהוא בחינת הצדיק האמת כנ"ל, בחינת (בראשית ה) ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו וכו' (כמובא בלקוטי תנינא סימן ב) כי על-ידי זה זוכין לתשובה שזה עקר הנחמה, כמו שכתוב (ישעיה נז): ואשלם נחומים לו ולאבליו, וכמו שכתוב בזהר הקדוש (משפטים קו:) בענין המלאכים עם האדם שמתאבלים כשחוטא חס ושלום, וכששב בתשובה נאמר עליו (ישעיה נז): ואשלם נחומים לו ולאבליו וכו'. וזהו (שם מ): 'נחמו נחמו' ב' פעמים בחינת תשובה על תשובה, בחינת שמירת שתי שבתות הנ"ל שבהם תלויה הגאלה כנ"ל. וזה: דברו על לב ירושלים, כי בהלב שם משכן הדמים שבשביל זה צריכין לסבל שפיכת דמים ובזיונות שהם עקר התשובה ועל-ידי זה נזכה לנחמות הנ"ל. וזהו דברו על לב ירושלים, לנחמה מהצרות ושפיכת דמים הרבה שסבלנו, כי על-ידי זה דיקא נזכה לנחמה כנ"ל. וזהו: כי מלאה צבאה וכו' בחינת מלוי האור הנמשך מנקודה העליונה לנקודה התחתונה וכו' כנ"ל. וזהו: כי לקחה מיד ה' כפלים וכו', כי על-ידי הצדיקים שעשו תשובה על תשובה וסבלו שפיכות דמים על שפיכות דמים פעמים אין מספר וכו', על-ידי זה מנחמם ואומר להם כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, כי לקחו בכפלים שפיכת דמים וכו', בחינת תשובה על תשובה וכו', שזהו בחינת נחמו נחמו ב' פעמים וכנ"ל:
וזה: קול קורא במדבר פנו דרך ה', 'במדבר' דיקא בחינת אלו העושים עצמן כמדבר, כמו שכתוב שם על הרבב"ח: זמנא חדא קא אזלינן במדברא וכו', וזהו: פנו דרך ה', בחינת הדרך לתשובה הנזכר שם שנעשה על-ידי זה שעושין עצמן כמדבר לדוש וסובלין שפיכת דמים וכו' כנ"ל. ישרו בערבה מסילה לאלקינו, שאפלו בתכלית ערבה וחשך מאד גם שם מישרים הצדיקים הנ"ל מסילה לאלקינו, כי עושים גם שם מסילות ודרכים ישרים לשוב אל השם יתברך מכל מיני ירידות שבעולם, בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. וזה: כל גיא ינשא, בחינת נקודה התחתונה, וכל הר וגבעה ישפלו - בחינת נקודה העליונה, הינו שיתחברו ויתקשרו נקודה התחתונה עם נקודה העליונה, בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה לא:), שהשם יתברך בעצם ענותנותו משפיל עצמו להאיר בנקודה התחתונה בחינת מלכות להרים מלכות דקדשה למעלה שזהו עקר התקון כנ"ל. וזה ונגלה כבוד ה' בחינת כבוד אלקים הסתר דבר הנ"ל שנזכה שיהיה נגלה זה הכבוד לעין כל להאיר כבוד ה' על כל פני תבל שיקים וכבוד ה' מלא את הארץ וכו' שכל זה נזכה על-ידי הצדיקים בחינת שבת שעל-ידי זה נזכה לבנין בית-המקדש שאז יקים (יחזקאל מג): והארץ האירה מכבודו בחינת ברוך ה' אלקים אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן (תהלים עב):