ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מתנות כהנה ב
Reading settings
הזרוע והלחיים והקבה צריכין לתן לכהן. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה חולין קלד), הזרוע, כנגד ויקח רמח בידו וכו' במדבר כה, ז.). והלחיים, כנגד ויעמד פינחס ויפלל וכו' תהלים קו, ל.):
הענין מה שיכות יש ענין פינחס שקנא במעשה זמרי לענין המתנות של הבהמה דיקא? שדיקא המתנות כהנה שנותנין מן הבהמה, הם בשביל מעשה פינחס שקנא מעשה זמרי? אך על-פי המאמר "תקעו ג" בספר "לקוטי תנינא", המתחיל מתוכחה סימן ח) ואיתא שכשנתקלקל הדעת ואז מתגבר חס ושלום, תאות נאוף, אז צריכין בעל כח שיתפלל תפלה בבחינת דין, כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי. כמו שכתוב, "ויעמד פינחס ויפלל", שעשה פלילות עם קונו וכו', כי זאת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין עומדת להסטרא אחרא בצוארה בבחינת בצוארו ילין עז וכו'. ועל-ידי-זה הוא מקיא כל הקדשות וכל הדעת שבלע וכו'. ועל-ידי-זה נעשין גרים וכו' בחינת וישמע יתרו, מה שמיעה שמע וכו' וכו' עין שם כל זה היטב):
וזה בחינת שחיטה, שהיא להכניע רוח הבהמיות, כי הבהמה, בחינת רוח הבהמיות, היא העדר הדעת בחינת כסילות. ואי אפשר לנו לאכל בשר כי אם כשמכניעין את בחינת רוח הבהמיות שהוא פגם הדעת, שהוא בחינת פגם תאוה הנ"ל, שהוא תאות הבהמיות. ועל זה צריכין תפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. וזה בחינת החליף של שחיטה שהוא בבחינת תפלה, בבחינת דין, בבחינת רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ועל-כן השחיטה היא במקום הצואר, בבחינת בצוארו ילין עז, כי על-ידי השחיטה שהיא על-ידי החליף, על-ידי חרב פיפיות, שהיא בחינת תפלה, בבחינת דין, על-ידי-זה מכניעין רוח הבהמיות שהוא פגם הדעת בחינת פגם תאוה הנ"ל. כי החליף שהוא בחינת התפלה הנ"ל. היא עומדת בצוארו של הסטרא אחרא שהיא בחינת פגם הדעת, בחינת בהמיות. ועל-ידי-זה מוציאין ממנו כל הקדשות שבלע. בבחינת חיל בלע ויקיאנו וכו'. כמבאר שם במאמר הנ"ל):
נמצא, שהשחיטה היא בבחינת תפלה, בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל. שזהו בחינת ויעמד פינחס ויפלל כנ"ל. על-כן אחר השחיטה צריכין לתן מהבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה שכלם הם בשביל מעשה פינחס, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כנ"ל. כי אי אפשר לאכל בשר הבהמה כי אם על-ידי בחינת העבדא של פינחס, שקנא על מעשה זמרי שהוא תאות נאוף, שהוא רוח הבהמיות, תאות הבהמיות, שעקר התגברותו להכניע זאת, היה על-ידי התפלה בבחינת דין, בחינת ויעמד פינחס ויפלל, שזהו בחינת תקון השחיטה על-ידי החרב פיפיות במקום הצואר כנ"ל. ועל-כן צריכין כנגד העבדות של פינחס לתן מהבהמה להכהן הזרוע והלחיים והקבה, כי עקר תקון הבהמה, דהינו להכניע רוח הבהמיות שאז דיקא היא ראויה לאכילת ישראל, הוא על-ידי בחינת פינחס, בחינת ויעמד פינחס ויפלל כנ"ל. ועל-ידי שנותנין הזרוע והלחיים להכהן, והכהן הוא בחינת חסד, בחינת תקון הדעת דקדשה שהוא בבחינת רחמים וחסד כמבאר שם. על-ידי-זה מוציאין הדעת מהסטרא אחרא על-ידי בחינת מעשה פינחס שלקח רמח ויעמד ויפלל וכו', דהינו בחינת תפלה, בחינת דין כנ"ל. ומוציאין הדעת וכל הקדשות מהסטרא אחרא, ומחזירין הכל אל הקדשה לבחינת דעת ורחמים דקדשה שהוא בחינת כהן כנ"ל:
וזה בחינת מה שנאמר ביתרו בעת שבא למשה להתקרב להשם יתברך ולהתגיר, "ויקח יתרו עולה וזבחים וכו'", 'וזבחים' דיקא, כי עקר בחינת גרים הוא על-ידי בחינת זבחים, בחינת שחיטה שהוא בחינת תפלה בבחינת דין, שעל-ידי-זה נעשין גרים כנ"ל:
וזה בחינת מה שאמר יצחק לעשו, "שא נא כליך וכו'". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, בדק סכינך ושחט יפה וכו'. כי יצחק כל חפצו היה להחזיר את עשו אל הקדשה, כי ראה כי ציד בפיו, שהיו בו כמה ניצוצות דקדשה, כמובא. ועל-כן היה רוצה לגירו. ועל-כן אמר לו, "שא נא כליך", בדק סכינך ושחט יפה וכו', כי על-ידי-זה דיקא נעשין גרים כנ"ל. ורבקה שומעת בדבר יצחק וכו' והיא ידעה האמת שהוא רשע גמור ואי אפשר לגירו בעצמו, על-כן צותה על יעקב, שיעקב דיקא יעשה זאת, "וילך ויבא שני גדיי עזים" ותקן אותם על-ידי השחיטה ועשה מהם קרבנות אחד הקריב לפסח וכו'. ועל-כן הלביש עצמו בלבושי עשו, כמו שכתוב, "ותקח רבקה את בגדי עשו וכו'", כי יעקב היה מכרח להוציא כל הקדשות וכל ההשפעות וכל הברכות מעשו, שהיה עשו רוצה להמשיכם לעצמו חס ושלום, על-ידי תקף הדין של בחינת יצחק שמשם שרשו. ועל-כן הכרח יעקב להשתמש עם בחינת התפלה בבחינת דין, שזהו בחינת שהלביש עצמו בלבושי עשו שהם בחינת דינים. ועל-ידי-זה דיקא הכניעו, כמו שאמר יצחק, "הקול קול יעקב והידים ידי עשו", שיצחק הבין שהעבדא הזאת היא מבחינת יעקב שהוא באמת רחמים וחסד, רק שהלביש עצמו בלבוש שאינו שלו בבחינת גבורות ודינים, כדי להכניע על-ידי-זה את עשו שהוא הסטרא אחרא, בבחינת חיל בלע ויקיאנו. ועל-כן אז דיקא קבל יעקב את כל הברכות מיצחק, כי כל זה נמשך על-ידי התקון שעשה יעקב, על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין, שעל-ידי-זה הוציא כל הקדשות מעשו, מהסטרא אחרא. ואז נמשכו כל ההשפעות וכל הברכות ליעקב, כמו שכתוב, "ויתן לך אלקים מטל השמים וכו'" ועל-כן אז דיקא נאמר, "ראה ריח בני כריח שדה וכו'", שנכנס עמו ריח גן עדן, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. שזה נמשך על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח כמבאר היטב במאמר הנ"ל), כי יעקב השתמש אז עם בחינה זו כנ"ל, ועל-ידי-זה זכה לבחינת ריח גן עדן כנ"ל עין שם במאמר הנ"ל היטב):
ועל-כן שחיטת נכרי, נבלה וכו', כי תקון השחיטה שהוא על-ידי בחינת תפלה בבחינת דין, אי אפשר שיהיה נעשה על-ידי עכו"ם, כי צריכין לזה בעל כח גדול שיוכל לעשות תקון זה של בחינת התפלה בבחינת דין, אבל העכו"ם הם מסטרא דדינא קשיא ועל ידם לא די שלא יכניע את הסטרא אחרא והדין, אדרבא, חס ושלום, יתגבר ביותר בחינת הדין והסטרא אחרא, כי משם שרש העכו"ם. ועל-כן לא רצתה רבקה שיעשה עשו המטעמים, כי ידעה שאי אפשר שעשו יעשה התקון על-ידי החליף של השחיטה שהוא בחינת תפלה, בבחינת דין, כי, אדרבא, על ידו יתגבר יותר חס ושלום, אבל ישראל הם כלם בבחינת בעלי כח, בחינת גברי כח עשי דברו וכו'. ועל-כן הם יכולים לתקן ולהכניע רוח הבהמיות, העדר הדעת על-ידי החליף של שחיטה שהיא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. ועל-כן צריך השוחט שיהיה ממחה ומחזק, כי ממחה זה שלמות הדעת, כי צריך שיהיה דעתו בשלמות כדי שיוכל לתקן פגם הדעת שהיא בחינת בהמיות. וגם צריך שיהיה בעל כח לזה, שיוכל לתקן הבהמה על-ידי החליף, שהוא בחינת תפלה בבחינת דין כנ"ל. שזה בחינת מחזק שלא יתעלף, שזהו בחינת בעל כח ואז יוכל לתקן ולברר רוח הבהמיות וכו' כנ"ל ועל-ידי-זה נעשין גרים וכו' וכו', ועל-ידי-זה זוכין לבחינת הנגון שיתער לעתיד, ועל-ידי-זה גדלים כל הריחות והיראות שהוא מזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא. בבחינת וידו אוחזת בעקב עשו. כמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב). ועל-כן על-ידי השחיטה דיקא שהוא בחינת תקון הנ"ל של הבעל כח וכו' כנ"ל, אז דיקא יכולין לאכל מהבהמה, כי אז מתגבר בחינת מזונא דנשמתא. ואז היא ראויה למאכל ישראל, כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחינת מזונא דנשמתא דיקא ולא בבחינת מזונא דגופא, כי מזונא דגופא הוא בחינת עשו, בחינת הלעיטני נא. ומזונא דנשמתא, דהינו אכילה בקדשה, בחינת צדיק אוכל לשבע נפשו, זה בחינת יעקב, שהוא מכניע את עשו בבחינת וידו אוחזת וכו'. על-ידי בחינת התקון הנ"ל של הבעל כח, שמתפלל תפלה בבחינת דין, שזה בחינת שחיטה כנ"ל:
מתנות כהנה הלכה ג נכללת בהלכות ביצים הלכה ג אות ג