ליקוטי הלכות · יורה דעה א · דגים א
Reading settings
סימני דגים טהורים הם סנפיר וקשקשת
והעקר הסימן טהרה הם הקשקשים, כי כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, אבל הסנפירין אינם סימן כלל, כי יש שיש לו סנפיר וכו':
כי כבר מבאר לעיל בהלכות 'בשר שנתעלם מן העין' הלכה א), שהדגים הם בבחינת עינא פקיחא, בחינת עלמא דאתי שאין בהם שליטה ופגם של רע הכולל של שבעים אמות, כי המים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם כנ"ל, והם בבחינת יוסף שנמשל זרעו לדגים, בחינת שמירת הברית כמובא לעיל באר היטב). ועל-כן אין צריכין דגים שום התר של שחיטה ואין בהם שום מין טרפות ושום אסור דם וחלב, כי כל זה על-ידי בחינת פגם הברית כנ"ל, אבל דגים שאין בהם אחיזה של פגם הברית כנ"ל, כי הם בבחינת דעת, בחינת שמירת הברית, בחינת המים מכסים עליהם כנ"ל, על-כן אין בהם שום אסור ואין צריכין שחיטה כנ"ל, עין שם. אמנם ענין דגים טמאים וסימניהם על-פי המבאר במאמר הטפחים, המתחיל, "סוד כונת המלה" בסימן סג). וכפי מה שהבנתי כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש היוצא לנו משם, שיש שתי בחינות בשמירת הברית, בחינה אחת כפשוטו, שצריך להיות שומר הברית ולקדש ולטהר עצמו מבהמיות, מרע הכולל עד שיזכה להיות קדוש לגמרי בשלמות שלא יהיה להתאוה הבהמיות שום אחיזה בו כלל כלל לא. וכפי גדל קדשתו ופרישותו כן גדל דעתו, כאשר כבר מבאר כמה פעמים ששמירת הברית הוא שלמות הדעת, אבל יש עוד בחינה שניה, שאפלו מי שהוא קדוש מאד בתכלית השלמות ודעתו שלם מאד לגדל קדשתו כנ"ל. אזי צריך לשמר דעתו ושכלו מאד שלא יהרס לעלות אל ה', שלא לכנס לפנים ממחצתו, שלא לצאת מגבול הקדשה, שזה בחינת פגם הברית שהוא פגם הדעת, כי על-ידי-זה נתקלקל דעתו לגמרי וכמו שמובן מהמאמר הנ"ל, כי כשנכנס לפנים ממחצתו, הוא הפך מתקון הברית שהוא בבחינת מגלה טפח ומכסה טפח וכמבאר שם, עין שם). וכבר נכתב מזה לעיל בהלכות סכה הלכה א):
וזה בחינת מה שנאמר במאמר המתחיל ויהי מקץ בסימן נד) על פסוק, "ה' אלקי גדלת מאד", שצריך לצמצם הגדלת השכל בבחינת לאדבקא מחשבתיה בעלמא דאתי צריך לצמצמו שלא יצא מגבול הקדשה, וזה בחינת מאד, כמו שמבאר שם, וזה בחינת ציצית, כמו שמבאר שם, וזה בחינת סימני דגים טהורים, שהם הקשקשים, שהם בחינת לבושין, בחינת צמצום, כמו שכתוב, "ושריון קשקשים הוא לבוש". וכמו שהביאו רבותינו זכרונם לברכה, מקרא זה ללמד הימנו, שהקשקשים הם הלבוש של הדגים, דהינו שעקר הטהרה של הדגים שהם בבחינת עלמא דאתי, בחינת דעת שאין בה אחיזה לרע הכולל, בחינת תאוה הבהמיות כנ"ל. ועל-כן עקר סימן הטהרה והקדשה שלהם תלוי בהקשקשים שהם לבושין בחינת צמצומים שצריך לצמצם הגדלת השכל השט ופורח בתוך המים שהם בחינת עלמא דאתי, כמו שכתוב, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" כמובא לעיל בהלכות בשר שנתעלם מן העין, הלכה א), שזה בחינת דגים הגדלים במים כנ"ל צריך לצמצמו בבחינת גדלת מאד, שלא לצאת מגבול הקדשה, שזה בחינת קשקשים שכשאין להם קשקשים הם טמאים לגמרי, כי כשאין לו צמצום שהוא לבוש ומכסה על שכלו כנ"ל אזי הוא יוצא מגבול הקדשה לגמרי, ואזי הוא בבחינת פגם הברית ששם הטמאה כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר). ואז כשיש לו קשקשים שהם בחינת הלבושין, בחינת הצמצומים כנ"ל, אזי יש עוד סימן טהרה, שהם הסנפירין, שהם הכנפים ששט ופורח בהן בתוך המים שהם בחינת הגדלת השכל שזוכה להגדיל השכל שיהיה שכלו מעופף ופורח על-ידי שזכה לעשות לשכלו כנפים שהם בחינת הסנפירין כנ"ל, שעל ידם הוא פורח בתוך המים, שהם בחינת עלמא דאתי כנ"ל, הינו בחינת מה שמגדיל שכלו בעלמא דאתי כנ"ל. וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, שם במאמר הנ"ל; שבחינת כנפים הוא בחינת מה שהשכל פורח ומעופף, עין שם. ועל שם זה נקראין סנפירין מלשון אור, בחינת אור השכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הלוחות היו של סנפרינין שהם אבן טוב המאיר, אבל אין הסנפרינין סימן טהרה כי אם כשיש לו קשקשים שהם הצמצום שאזי הוא בבחינת גדלת מאד, אבל הסנפרינין בלא הקשקשים, אינם סימן טהרה כלל, כי שם בבחינת דגים שהוא בחינת הדעת, עקר הקדשה תלוי רק בזה שיצמצם שכלו ולא יהרס, חס ושלום, לצאת מגבול הקדשה שזה עקר היצר הרע שיש שם. ועל-כן עקר הסימן טהרה תלוי בהקשקשים שהם הלבושין והצמצום כנ"ל, עין במאמר ויהי מקץ הנ"ל, שלזכות לבחינת זכרון שהוא בחינת הגדלת השכל בעלמא דאתי כנ"ל הוא על-ידי שמירה, שצריך לשמר עצמו מאד מבחינת רע עין ומכח המדמה, עין שם, שכל זה הוא הפך הזכרון, הפך בחינת עלמא דאתי, כי שם אין אחיזה לבחינת רע עין ובחינת כח המדמה כנזכר לעיל כמה פעמים. ואזי כשזוכה לבחינת זכרון הנ"ל, עקר השמירה הוא בבחינת גדלת מאד לצמצם שכלו כנ"ל. וזהו בחינת סימני דגים שהם הקשקשים כנ"ל, כי הדגים הם בבחינת עלמא דאתי, בחינת הגדלת השכל כנ"ל, ואין בהם שום אחיזה לרע עין וכח המדמה כנ"ל, על-כן עקר הסימן טהרה הם הקשקשים שהם בחינת לבושין וצמצום בחינת גדלת מאד כנ"ל:
וגם זה בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, שעקר שמירת הברית תלוי בו כנ"ל, הינו כמו שבבחינת הא הנ"ל הפרוש כפשוטו; שעקר הקדשה ושלמותה תלוי על-ידי שבירת הרע והכנעתו דוקא, כי צריך דיקא לעבר דרך כל הרעות ורע הכולל הנ"ל ולשברו ולהכניעו, שעקר שלמות הקדשה תלוי בזה, ובלא זה אין שלמות אל הקדשה, שזה בחינת שלמות לשון הקדש שהוא הקדשה. העקר תלוי בלשון תרגום שהוא בחינת שבירת הרע והכנעתו ולהוציא הטוב ממנו. כמו כן כשזוכה לבחינת שמירת הברית בשלמות. ושבר רע הכולל לגמרי, וזכה לקדשה בשלמות, אזי צריך לעשות צמצום ולבוש לשכלו כנ"ל. שזה בחינת שמירת הברית כנ"ל, שזהו בחינת לבוש וצמצום, בחינת כתנות עור וילבשם, שהם בחינת נגה, בחינת תרגום כנ"ל, שזה בחינת לבוש קשקשים שהם בבחינת כתנות עור הנ"ל. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, חלקים כצפרן היו מדבקים על בשרם, שזה בחינת קשקשים, שהם בחינת חלקים כצפרן כנראה בחוש: