ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כלאי בהמה ג
Reading settings
לא תחרש בשור ובחמר יחדו: כי איתא בדברי רבנו ז"ל במאמר חדי רבי שמעון בסימן סא) שעקר המתקת כל הצמצומים וכל הדינים הוא על-ידי השכל השיך לכל צמצום וצמצום, כי כל צמצום ודין נמשך משכל פרטי, כי כלהו במחשבה אתברירו. וכל אלו השכליות אין להם כח להמתיק כי אם כשמקבלין משכל הכולל שכולל כל השכליות וכל הצמצומים שבעולם שהוא בחינת אבן שתיה קדשי קדשים שעל ידו נמתקין כל צמצומים וכל הדינים שבעולם וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת אסור כלאי בהמה שאסור לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד, כי כל המלאכות שבעולם כלם הם בחינת צמצומים, כי זה עקר אמנות המלאכה לצמצם הדבר בצמצום הזה להוציא כלי למעשהו וכל אלו הצמצומים של כל השלשים ותשע מלאכות צריכין לתקנם ולהמתיקן לברר מזהמת הנחש מחטא אדם הראשון שעל ידו נתקללו לט קללות שמשם נשתלשל יגיעת וטרחת כל הלט מלאכות שהם בחינת בראשית ג) בזעת אפיך תאכל לחם. ועל-כן צריך כל אחד לקדש עצמו לעשות המשא ומתן או העסק והמלאכה בקדשה גדולה לשם ה' כדי לברר כל העסקים והמלאכות שכלם כלולים בל"ט מלאכות לברר כלם מזהמת הנחש. ועקר ההמתקה והברור של כל הלט מלאכות שהם בחינת צמצומים הוא על-ידי השכל השיך לכל מלאכה וצמצום, כי בכל מלאכה ומלאכה יש איזהו שכל שאין אמנות ומלאכה שלא יהי בה איזהו שכל וחכמה. וזה השכל יש לו שרש למעלה בשכל דקדשה על-כן צריכין לראות לעשות המלאכה והמשא ומתן בקדשה גדולה לקשר השכל שיש בהמלאכה לשרשו, דהינו להשכל הפרטי של מעלה השיך לאותו השכל והצמצום של אותה מלאכה שעל-ידי-זה ממתיקין אותו הצמצום כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, דהינו על-ידי השכל הפרטי השיך אליו שהוא שרשו וזה בחינת מה שכתוב בבצלאל שהיה הראש שכל בעלי האמניות שעסקו במלאכת הקדש במעשה המשכן ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וכו'. כי בצלאל היה יודע החכמה והתבונה והדעת השיך לכל מלאכה ומלאכה בחינת לחשב מחשבות לעשות בכל מלאכת וכו', כי היה יודע לחשב מחשבות, דהינו המחשבה והחכמה והשכל השיך לכל מלאכה ומלאכה. שעל-ידי-זה נמתק הצמצום של אותה המלאכה, כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ, כי האותיות שבהם נברא כל דבר ודבר הם בחינת השכל השיך לכל דבר ודבר, כי בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם תהלים לג) ובכל דבור ודבור יש בו חכמה ושכל, כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב, מפיו דעת ותבונה, דהינו החכמה והשכל שעל ידו נתהוה הדבר, כמו שכתוב תהלים קד), כלם בחכמה עשית. ובצלאל היה יודע האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, דהינו האותיות והשכל השיך לכל דבר ודבר מבריאת שמים וארץ שכלם הם בחינת צמצומים שצמצם ה' יתברך כל דבר ודבר עד שנתהוה בדמות הזה ובתמונה הזאת ועל-כן היה עוסק במלאכת המשכן כי שם היה כל הלט מלאכות, כי כל לט מלאכות ממשכן גמרינן שבת מט) כי המשכן היא בחינת הבית המקדש שהוא בחינת דעת, בחינת קדש, כי השכל נקרא קדש כנ"ל, הינו ששם כלולים כל החכמות וכל השכליות שכלם מקבלים מהשכל הכולל שהוא קדשי קדשים בחינת אבן שתיה כנ"ל. כי כל הצמצומים וכל המלאכות נמשכים מהאבן שתיה שממנו השתת העולם וממנו נמשכו כל הצמצומים של כל הנבראים ושל כל המלאכות שבעולם ועל-כן איתא בשלחן ערוך, הני נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא משנכנס אב מנהגא. לפי שבטל אבן שתיה, כי מהאבן שתיה נמשכין כל המלאכות שהם בחינת צמצומים, כי כל צמצום וצמצום מקבל משכלו שהוא שרשו וכלם מקבלים מהשכל הכולל שהוא בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה שממנו השתת העולם כנ"ל:
וזה בחינת מה שאסור לחרש ולמשך ולעשות מלאכה בשני בהמות יחד, כי כל הצמצומים שהם בחינת דינים זה בחינת בהמה שהוא העדר הדעת, כי הרחמנות והחסד הוא בחינת דעת והצמצום והדין הוא בחינת מעוט הדעת, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים וצריכין לברר ולהמתיק ולהעלות מבהמה לאדם. שזה עקר עבודת האדם בעולם הזה, כי האדם הוא השכל שהוא גדר האדם והוא צריך לברר כל הצמצומים וכל הדינים שהם בחינת העדר הדעת, בחינת בהמה לבררם מבהמה לאדם, מדין לחסד. וצריך לברר ולהמתיק כל דין וצמצום על-ידי השכל השיך לו דיקא שהוא שרשו. וזה עקר תקון הלט מלאכות שהם בחינת צמצומים כנ"ל לבררם מזהמת הנחש ולהמתיקן בבחינת לט מלאכות המשכן כנ"ל. ועל-כן אסור לאדם לעשות מלאכה בשני מיני בהמות יחד, כי אז נתערב שני מיני צמצומים יחד, שהם שני מיני בהמות, שהם עקר אחיזת הדין והצמצום שהוא נאחז ביותר במקום שנתמעט הדעת ביותר ועל-כן בהמה שהוא תכלית מעוט והעדר הדעת לגמרי על-כן שם אחיזת הדין והצמצום בתכלית ועל-כן אי אפשר לבררו כי אם כשהוא למינו דיקא יכולין להמתיקו בשרשו בצנור השיך לו, דהינו בשכל השיך לו, אבל כשמערבים שני מינים יחד אזי נתערבים הצמצומים ואזי אי אפשר להעלות כל אחד לשרשו לשכל השיך לו לבדו בפרטיות ואז אי אפשר להמתיקו, כי עקר ההמתקה על-ידי השכל הפרטי השיך לו לבדו ואזי כשאינם נמתקין מחמת שנתערבו שני מיני בהמות שהם תכלית הצמצומים יחד אזי נאחז חס ושלום זהמת הנחש באותה המלאכה מלט מלאכות שעושה עמהם, כי עקר אחיזתם הוא מתערבת שזהו בחינת תערבת עץ הדעת טוב ורע:
וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש על פסוק לא תחרש בשור ובחמר יחדו, כי הם שני זיני בישא וכו' ולכאורה קשה הלא גם בשני מיני בהמות טהורות אסור גם כן לעשות עמם מלאכה ביחד, כמו שמבאר בשלחן ערוך. אך באמת על-פי הנ"ל שצריכין לברר ולהמתיק כל צמצום וצמצום על-ידי השכל הפרטי השיך לו דיקא. וכשנתערבין שני מיני בהמות יחד בשעת איזה מלאכה נתערבין הצמצומים ואי אפשר להמתיק כל אחד ואחד על-ידי השכל השיך לו. ואזי נאחז חס ושלום זהמת הנחש מתערבת הזה שנתערב בשעת העסק בל"ט מלאכות ששם עקר אחיזתם בבחינת בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם וכו' שהם הלט מלאכות וכו' וכנ"ל. על-כן בכל עת שנתערבין שני מיני בהמות באסור, דהינו בשעת חרישה וכיוצא אפלו שני מיני בהמות טהורות אזי תכף נתעורר חס ושלום תערבת השור והחמור שהם תרי זיני בישא שכשמתחברים יחד חס ושלום נתגבר הדין חס ושלום ביותר, כי זה נתעורר על-ידי תערבת של כל שני מיני בהמות אפלו טהורות, כי מאחר שנתערבין ואין יכולין להמתיק הצמצום של הלט מלאכות אזי נתעוררין חס ושלום לט מלאכות דסטרא אחרא שהם לט קללות שהם זהמת הנחש שהוא בחינת תערובות תרי זינא בישא שהם השור והחמור, שהם עשו וישמעאל כידוע. ועל-כן כללה התורה אסור כלאי בהמה בשור וחמור אף-על-פי שבאמת כל שני מינים אסורים אפלו שני מינים טהורים, כי התורה רמזה לנו הפגם הנעשה על-ידי כלאי בהמה אפלו טהורים, כי נתערבים חס ושלום השור והחמור תרי זינא בישא וכו' כנ"ל:
וזה ששלח יעקב אבינו לעשו, ויהי לי שור וחמור צאן וכו'. כי יעקב היה שופרה, מעין שופרה דאדם הראשון. והוא עקר התקון של חטא אדם הראשון כמובא. ועשו הוא זהמת הנחש שעקר כחו כשמתחבר יחד עם ישמעאל שהוא בחינת תערבת השור והחמור כנ"ל. ועל-כן כשלקח יעקב את הברכות ממנו ורצה עשו לנקם בו חס ושלום, על-כן הלך אל ישמעאל ולקח בתו כדי להתחבר עם ישמעאל שהם התחברות השור והחמור כדי שעל-ידי-זה יוכל להתגבר עליו חס ושלום ועל-כן כשיצא יעקב מבית לבן לקראת עשו שלח אליו, ויהי לי שור וחמור דיקא, הינו שזכיתי לברר ולתקן זהמת הנחש עד שאפלו השור והחמור נתבררו ונמתקו אצלי, כי אצלי כל עדר ועדר לבדו ואני מברר כל מין ומין לבדו על-ידי השכל השיך לו וכל השכליות השיכים לכל דבר ודבר כלם כלולים בתורה שכלולה מכל השכליות שהיא מקבלת מחכמה עלאה משכל הכולל מקדש קדשים, מאבן שתיה שעל-ידי-זה עקר ההמתקה בבחינת לוחות האבן, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. וזהו הסמיכות, עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור. כי אמרו רבותינו ז"ל, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, הינו כי על-ידי תרי"ג מצות שהם כלליות התורה שכוללת כל השכליות וההמתקות של כל הצמצומים שבעולם. על-ידי-זה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה שזכה לברר ולהמתיק כל מין ומין לבדו על-ידי השכל הפרטי השיך לו שכלול בהתורה הקדושה כנ"ל. ועל-כן התחיל משור וחמור, כמו שכתוב, ויהי לי שור וחמור וכו'. כי שם עקר הברור כנ"ל. ועל-כן כששלח יעקב הדורון לעשו מכל מין ומין בהמה נתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו להודיע לעשו שאינו עובר חס ושלום על אסור כלאי בהמה ואצלו כל מין ומין מברר לבדו שעל-ידי-זה כל מין ומין בהמה נמתק על-ידי השכל השיך לו שעל-ידי-זה נתבטל זהמת הנחש שמשם אחיזת עשו וישמעאל, על-כן בודאי יהיה עשו נכנע תחתיו: וזה שכתוב בשבת, למען ינוח שורך וחמורך, 'שורך וחמורך' דיקא, כי שבת הוא בחינת שכל הכולל בחינת קדשי קדשים בחינת אבן שתיה, כי שבת הוא רעוא דרעוין בחינת קדשי קדשים, כמו שכתוב, כי קדש היא לכם. כי בשבת נתנה תורה. שהיא נפקת מחכמה עלאה משכל הכולל כנ"ל ועל-כן בשבת נתבטלין כל הלט מלאכות. ועל-כן בכל עת שהזהירן על מלאכת המשכן הזהירן מתחלה על שבת, כי עקר תקון וזכוך הלט מלאכות שזה בחינת מלאכת המשכן הוא על-ידי שבת שהוא קדשי קדשים ששם נכללין כל השכליות וכל הצמצומים ושם נתבטלין כל המלאכות בשרשן העליון. ועל-כן הזהירה התורה על שביתת בהמה בשבת וכללם כלם בשור וחמור, כי צריכין בשבת לתן ניחא להבהמה מכל מלאכה כדי שעל-ידי-זה יהיה נמתק המלאכה והצמצום שהוא בחינת בהמה כנ"ל על-ידי בטול המלאכה של שבת שעל-ידי-זה הם עולין ונכללין בבחינת שבת שהיא ניחא לכלא ששם נתבטלין כל המלאכות וכל הצמצומים לגמרי ושם נמתקין כלם עד שזוכין להמשיך הקדשה של שבת גם על ששת ימי החל לקדש כל הלט מלאכות, כי על-ידי קדשת שבת בחינת קדשי קדשים וכו' כנ"ל. על-ידי-זה נמתקין כלם ונתבררים בבחינת לט מלאכת המשכן וכנ"ל. ועל-כן כללה התורה כל הבהמות בשור וחמור, כי שם עקר הברור מזהמת הנחש שהם עשו וישמעאל שהם בחינת שור וחמור תרי זינא בישא. ועל-ידי קדשה של שבת על-ידי שנותנין ניחא מלט מלאכות אפלו לבהמה בשבת על-ידי-זה נתבטל אחיזת הסטרא אחרא אפלו משור וחמור ואזי השור וחמור נכללין בקדשת שבת בבחינת למען ינוח שורך וחמרך כמוך. 'כמוך' דיקא שיהיה נכלל בהמה באדם שיהיה נמתק כל צמצום וצמצום שהוא בהמה על-ידי השכל השיך לו שהוא בחינת אדם כנ"ל:
ועל-כן יעקב אבינו כשברח מלפני עשו כתיב, ויפגע במקום וילן שם וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וכו'. ואז נכללו כל האבנים ונעשו אבן אחד, כי כלם נכללו באבן שתיה ששם שכב יעקב. שזהו בחינת ההמתקה של כל הצמצומים על-ידי שנכללין באבן שתיה כנ"ל. וכמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם. על-כן היה זאת בעת שברח מעשו, כי עקר הכנעת עשו על-ידי-זה כנ"ל. ועל-כן נסמך יחד ויפגע במקום וכו' להליכת עשו אל ישמעאל. כמו שכתוב, ויהי כאשר ראה עשו כי ברך יצחק את יעקב וכו'. ואזי נתקנא בו ורצה להתגבר עליו ולנקם בו. ועל-כן הלך אל ישמעאל כדי שיתחברו חס ושלום תרי זינא בישא השור והחמור כנ"ל. וזהו, וילך עשו אל ישמעאל וכו'. ואז, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום שהוא האבן שתיה ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וכו'. ונכללו כלם באבן אחת, דהינו בהאבן שתיה, שזהו בחינת ההמתקות כל הצמצומים שבעולם על-ידי השכליים הפרטיים השיכים להם, כי כלם מקבלים מהשכל הכולל מהאבן שתיה על-ידי-זה עקר ההמתקה בכלל ובפרט, כמו שמבאר שם. ועל-ידי ההמתקה זו על-ידי שנכללו כל הצמצומים באבן שתיה על-ידי-זה נכנע עשו וישמעאל, שור וחמור שאחיזתם מדינים כשאין נמתקין הצמצומין על-ידי התערובות והכלאים חס ושלום כנ"ל. ועל-כן קדם שבא יעקב למקום ההוא להאבן שתיה עסק מקדם בתורה ארבע עשרה שנים בבית עבר כמו שלמדו רבותינו ז"ל מפסוק זה וישכב במקום ההוא. במקום ההוא שכב וכו', כי דיקא על-ידי שעסק בתורה מקדם בבית עבר, על-ידי-זה דיקא וישכב במקום ההוא, על-ידי-זה דיקא זכה לבא למקום ההוא שהוא האבן שתיה שזכה לכלל כל הצמצומים בשרשן בהאבן שתיה שזהו בחינת כל האבנים שנעשו מהם אבן אחד כנ"ל. שעל-ידי-זה נמתקו כל הדינים ונתבטל אחיזת עשו וישמעאל כנ"ל, כי לכלל בהאבן שתיה אי אפשר כי אם על-ידי התורה שהיא נפקת מחכמה עלאה שעל ידה דיקא יכולין לעלות ולכלל בהאבן שתיה. בבחינת קדשי קדשים שזהו בחינת לוחות האבן. כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם:
ועל-כן הביא ה' יתברך כל הבהמות והחיות לפני האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כי השם והחיות של כל הבהמות והחיות הוא החיות שלהם שנמשך מהשרש שלהם שהוא השיך לכל מין ומין שהוא שרשו וכלם נמשכין מהאדם שהוא הדעת שהוא כלול מכל השכליות, כי האדם נברא ממקום המקדש כדי שיהיה נכלל בהאבן שתיה. על-כן הוא יודע כל השכליות הפרטיים השיכים לכל בהמה וחיה שהוא שמם וחיותם, כי הוא צריך לבררם להעלות כל מין ומין לשרשו שיהיה נכללים כלם בהאבן שתיה. שזהו בחינת קרבנות שהיו בבית המקדש שעל-ידי-זה נכללו הבהמות בבית המקדש בהאבן שתיה וכנ"ל:
ועל-כן היו כל הבהמות והחיות מכרחים לכנס לתוך תבת נח, כי תבת נח הוא בחינת יום הכפורים, כמו שאיתא בתקונים, שזהו בחינת אבן שתיה קדש קדשים, כי ביום הכפורים היה הכהן הגדול נכנס לשם. ועל-כן בשעת תקף הדין של המבול הכרחו כל הבהמות והחיות לכנס לתוך תבת נח שהוא בחינת קדש קדשים כדי שיהיה נמתק כל צמצום וצמצום על-ידי השכל כנ"ל. ועל-כן נכנסו למיניהם דיקא. אותן שדבקו במינם ולא עברו על אסור כלאי בהמה, כי אי אפשר לכנס לתבת נח לתוך בחינת קדש קדשים, בחינת אבן שתיה כי אם כשנזהרין מכלאים שיהיה כל מין ומין לבדו שאז נמתק כל אחד ואחד על-ידי השכל השיך לו שמקבל מאבן שתיה כנ"ל, כי אפלו כשזוכין להמתיק הצמצומים על-ידי השכל הכולל בעצמו, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל אי אפשר להכלל שם כי אם למינו, כי צריכין לכלל שם דרך הצמצום והצנור שנמשך דרך שם מהאבן שתיה. ועל-כן אסור לערב המינים, כי אז אי אפשר להכלל שם ולקבל המתקה משם לא בכלל ולא בפרט וכנ"ל: ועל-כן נכנסו כל הבהמות והחיות וכו' לתבת נח אותן שדבקו במינם דיקא. ועל-ידי-זה נמתקו שם כל הצמצומים וכל הדינים הקשים שהיה בעולם אז. ועל-ידי-זה זכו לצאת משם למשפחותיהם. כמו שכתוב, למשפחתיהם יצאו מן התבה. כי חזר ויצא כל מין ומין מן התבה שהוא בחינת אבן שתיה שמשם נמשכין כל הצמצומים וכנ"ל. ועל-כן הקריב נח מהם קרבנות, כי הקרבנות הוא בבחינת המתקת הצמצומים על-ידי השכליים השיכים להם כנ"ל, כי נח מברר ומתקן וממתיק כל הלט מלאכות מזהמת הנחש, כמו שכתוב, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה וכו'. כי נח הוא בחינת קדשת שבת כמובא, בחינת ניחא לעלאין ניחא לתתאין וכו' ועל-כן על ידו נמתקו כל הצמצומים שהם בחינת לט מלאכות, בחינת כל מיני בהמות למיניהם, כי כלם נמתקו ונתבררו על-ידי תבת נח שהוא בחינת יום הכפורים, בחינת אבן שתיה ששם נמתקין כל הדינים וכל הצמצומים שבעולם. על-ידי השכל הכולל שהוא בחינת קדשי קדשים שמשם כל ההמתקות וכנ"ל:
ועל-כן אותיות התורה צריכין להיות כל אחד בפני עצמו ואם נדבק אות לאות פסול, כי כל אות ואות הוא בחינת שכל שמקבל משכל הכולל דרך הצנור השיך לו. שעל-ידי-זה יש לו כח להמתיק הצמצום השיך לו. ועל-כן צריך כל אות שיהיה בפני עצמו ואסור שידבקו אותיות התורה זה בזה. כדי שלא לערב הצמצומים והשכליים שאז אי אפשר להמתיקם וכנ"ל: ועל-כן אדם מתר עם כלן לחרש ולמשך וכו', כי האדם הוא השכל הכולל שהוא ממתיק כל הצמצומים והדינים שהם בחינת בהמה כנ"ל. ועל-כן אין לו שום התחברות ותערבת עם הבהמות אדרבא, האדם הוא השכל שהוא ההמתקה שלהם. ועל-כן אין בהאדם דין כלאים עם הבהמות ומתר עם כלן לעשות מלאכה לחרש ולמשך, כי האדם אינו מתערב ומתחבר עם הבהמה כלל, כי הוא השכל וההמתקה שלהם כנ"ל: