ליקוטי הלכות · חושן משפט א · גבית חוב מהיתומים ד
Reading settings
ובו ענין חנכה: על פי התורה "אנכי" בסימן ד, עין שם כל התורה ומה שמבאר שם על דברי רבה בר בר חנה ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא זה בחינת הדעת כי שמן משחת קדש זה בחינת שכל וכו' וכו':
וזה בחינת חנכה שמצותו בשמן, כי נר של מצוה גבה מאד, כגון נר שבת ויום טוב ונר תפלה, ובפרט נרות המנורה הטהורה, כי הדלקת נר מצוה זה בחינת המשכת אור האין סוף שיאיר להדעת לידע כי ה' הוא האלקים שזה עקר התכלית, שבשביל זה נברא האדם כדי לדעת אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין ליה. ואי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על ידי זה, על ידי שזוכין שיפתח לו אור האין סוף בחמלתו הגדולה בבחינת רצוא ושוב וכו', כמו שמבאר שם. ואזי מאיר הרשימה לדעת כי ה' הוא האלקים. וזה בחינת האור של כל האורות ומשם הדלקת כל הנרות של מצוה בבחינת (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי ה' אלקי וכו'. וזה בחינת נרות המנורה שנאמר בהם, באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן וכו'. כי עקר הדלקת נרות המנורה הוא באהל מועד סמוך לארון העדות שהיה בבית קדש קדשים ששם עקר הבטול אל האין סוף לבחינת רעוא דרעוין שזהו בחינת קדש קדשים דכל רעותין תקיעין תמן בחינת רעוא דרעוין שמשם עקר התגלות אלקותו יתברך, בבחינת מציון מכלל יפי אלקים הופיע ומשם ממשיכין האור להדליק נרות המנורה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים:
וזה בחינת תקף הנס הגדול של חנכה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל להכלל ברעוא דרעוין בבחינת רצוא ושוב כי אם על ידי שמעלין המלכות לשרשה בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן ולהעלות המלכות לשרשה אי אפשר כי אם על ידי ודוי דברים לפני התלמיד חכם וכו', עין שם כל הענין הזה,
מבאר שם מתחלת התורה עד סופה. והכלל, שמי שרוצה לילך בדרך הקדוש צריך לשבר כל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות שזה זוכין על ידי ראית פני הצדיק ועל ידי הצדקה שנותנין להצדיק. ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך עד שזוכה להתודות ודוי דברים לפני התלמיד חכם וכו'. ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וכו' וכנ"ל, ואזי כשהוא בבחינת ושוב מאיר הרשימה להדעת שכלו טוב כלו אחד, שזהו בחינת ה' הוא האלקים, שזאת הבחינה הוא מעין עולם הבא וכו', עין שם כל הקשר והבנין הנפלא והנשגב של התורה הנוראה הזאת:
וזה היה גדל הנס הנפלא של חנכה, כי אז גברה מלכות הרשעה שהוא הפך מלכות הקדשה. ומגדל התגברותם רצו להשכיח מישראל התורה ולהעבירם על חקי רצונו. כדי שיתגבר מלכותם הרשעה ביותר, כי על ידי ודוי דברים שהם תקון החטאים זוכין לשוב ולקים את כל דברי התורה, ועל ידי זה מעלין המלכות לשרשה עד שזוכין להכלל באין סוף כנ"ל. וכן להפך כשזה קם וכו' כשישראל עוברין, חס ושלום, על מצוות התורה ואין מתודין ושבין, חס ושלום, אזי מתגברת, חס ושלום, מלכות הרשעה שהיא כנגד מלכות דקדשה וכמבאר שם בתחלת התורה, שבשביל זה נקרא מלכות הרשעה של העבודה זרה והסטרא אחרא אלקים וכו', עין שם. וזהו עקר אריכת הגלות המר והארך הזה ואין הגאלה תלויה אלא בתשובה, הינו ודוי דברים לפני התלמיד חכם, שזה עקר התשובה, שעל ידי זה מעלין המלכות לשרשה ואז תשוב המלכות לבית דוד וימלך עלינו משיח צדקנו שהוא מלכות דקדשה. ועל כן התגברו אז ביותר מלכות יון הרשעה לבטל התורה מישראל, חס ושלום, כדי להגביר כח מלכותם הרשעה וכנ"ל וה' יתברך ברחמיו המרבים עמד לנו בכל צרותינו ועשה לנו נס גדול ונורא ועמדו מעט אנשים מבית חשמונאי ונצחום והכניעו והפילו מלכות הרשעה והגבירו מלכות דקדשה. ועל כן היה תקון הנס על ידי צלוחית של שמן שמצאו חתום בחותמו של כהן גדול וכו', כי היונים, שהם מלכות הרשעה, טמאו כל השמנים בחינת שמן משחת קדש שהוא הדעת. ואז אי אפשר להכלל ולהתבטל באור האין סוף, כי כל זר וכל טמא אי אפשר לכנס ולהכלל שם והנס היה על ידי פך השמן של הכהן גדול. זה בחינת שעקר הנס והישועה של חנכה שהכניעו מלכות הרשעה והפילו אותם מפלה גדולה עד שנמשך עלינו בכל שנה ושנה שיהיה לנו גם כן כח להכניעם ולהשפילם ולהפילם, עקר תקף הנס הזה נעשה בכל שנה ושנה על ידי צדיקי הדור האמתיים שמקרבים אנשים לה' יתברך ומכניסים בהם הרהורי תשובה עד שמתודים ודוי דברים לפניהם. ועל ידיהם נמשך אור גדול ונורא לכל ישראל עד שידעו כלם את ה' למקטנם ועד גדולם. כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה נס נפלא ונורא על ידי מעט השמן של הכהן גדול שהיה חתום בחותמו, הינו כי הכהן גדול זה בחינת הצדיק הגדול האמתי שיש לו כח להעלות כל הודוי דברים של ישראל ולעלות ולכנס ולהכלל על ידי זה במקום שנכנס ונכלל, דהינו בבית קדשי קדשים ששם הוא נקדת האבן שתיה שעמד עליו הארון והכרובים, ושם נכלל באין סוף, ברעוא דרעוין וכנ"ל, אבל לא היה כח ורשות להכהן גדול לכנס לשם כי אם אחת בשנה ביום הכפורים בכח הודוי דברים שהתודה תחלה עבור כל ישראל על הפר ועל השעיר המשתלח ובזאת יבא אהרן אל הקדש, כי אי אפשר לכנס לשם לבית קדש קדשים לבחינת רעוא דרעוין ששם נפתח אור האין סוף, כמו שכתוב, "ונעדתי שמה לבני ישראל וכו'". כי אם על ידי הודוי דברים שהתודה תחלה שלש פעמים, כמבאר בפרשה שם, כי גם כל ישראל התודו
אז ביום הכפורים שאז המצוה מן התורה להתודות בפה מלא, ובפרט בעת שהתודה הכהן גדול והזכיר את השם הנכבד והנורא שאז היו כורעים וכו' ואז היו מתודים, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה. והכהן גדול בעצם כחו היה לו כח על ידי הודויים שהתודה להגביה ולהעלות כל הודויים של ישראל שיהיה נחשב כאלו התודו לפני התלמיד חכם וכעין מה שכתב שם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו' שעל ידי שזכר משה הודוי נחשב כאלו התודה לפניו, עין שם. נמצא, שכח הכהן גדול לכנס לפני ולפנים לבחינת רעוא דרעוין היה על ידי ודוי דברים, שעל ידי זה דיקא נכלל באין סוף בבחינת רעוא דרעוין וכנ"ל: ועל כן על ידי השמן של הכהן גדול היה תקף הנס שהדליקו ממנו נרות המנורה שהוא בחינת אור האין סוף שמאיר לכל ישראל לדעתם, להודיעם כי ה' הוא האלקים וכנ"ל. וכן הוא בכל דור ודור שעל ידי הצדיק האמת ומעט אנשיו שנתעוררו בתשובה עד שהתודו ודוי דברים לפניו שעל ידי זה נכללו באין סוף, כי הוא פתח להם אור האין סוף עד שהאיר בדעתם מה שהאיר שאי אפשר לאחד לספר לחברו, כי התנוצצות אור האין סוף שמאיר בדעת הישראלי הזוכה להתקרב לצדיק האמת זהו בחינת נודע בשערים בעלה, כל חד כפום מה דמשער בלביה ואי אפשר לדבר בזה, כי בשעת הבטול הוא עצמו לא ידע כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל מה שמדברים מגדלת הבורא יתברך הוא מבחינת ושוב שאז כששב לישותו מראה הרשימה לדעת כי ה' הוא האלקים וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל ידי הצדיק הגדול הזה ואנשיו נמשך האור לכל ישראל שיזכו כלם לדעת אחדות האין סוף וטובו, שיזכו כלם שיהיה נפתח להם אור האין סוף בבחינת רצוא ושוב עד שיזכו לדעת כל אחד מה שידע ויתנוצץ במחו, עד שידעו כלם כי ה' הוא האלקים, שזהו בחינת נרות חנכה שהם בחינת נרות המנורה שהיו דולקין בנס נפלא שמונה ימים על ידי פך השמן של הכהן גדול שהוא בחינת כח הודוי דברים שנכנס בהם לפני ולפנים וכו'. ועל ידי זה נקבע לדורות שיהיה כח בכל שנה ושנה לכל אחד ואחד מישראל להדליק ולהאיר בביתו בחינת נרות המנורה הקדושה שהוא נר חנכה שמדליק כל אחד בביתו, הינו שיש לנו כח על ידי הצדיקי אמת ואנשיהם שהם בחינת כהן גדול, בחינת כח הודוי דברים שהתודו לפניהם כנ"ל, על ידי זה יש לנו כח לכל אחד ואחד להדליק ולהאיר בביתו נר חנכה שהוא בחינת קדשת נרות המנורה, שהם בחינת אור האין סוף שממשיכין מבית קדש קדשים להאיר לכל ישראל בדעתם, הינו בחינת שיפתח להם אור האין סוף בבחינת רצוא ושוב עד שידעו הכל גדלתו של יוצר בראשית שכלו טוב וכלו אחד. וכל המארעות, כלם לטובה, שזהו בחינת עולם הבא, כמו שמבאר שם, שזהו בחינת ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא וכו', בחינת השמן של נר חנכה שהוא בחינת שמן המנורה וכנ"ל:
וזהו מובן שם בהתורה הנ"ל בסוף על מאמר רבה בר בר חנא, כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינן דהוו מנסרן מגרמיהו ויהבי לבנינא הנך מחוזיה, שפרש שם שאפלו אותן שהם אחורי הקדשה לגמרי גם הם נתעוררו בתשובה וחזרו לה' יתברך על ידי שנתעורר האיש הישראלי הזה ששב באמת וקים כל המבאר שם עד שנצול מן הקוצים והפחתים וכו' וזכה להתודות ודוי דברים לפני התלמיד חכם האמת עד שנכלל באין סוף. ועל ידו גם אותם שהם אחורי הקדשה לגמרי נעשו מרכבה להקדשה ואזי גם הם יודעים מה' יתברך בידיעה חדשה ונפלאה, הינו כנ"ל, שעל ידי כח הודוי דברים של אלו שזכו להתודות לפני התלמיד חכם האמת, על ידי זה האור מאיר לכל ישראל עד שיזכה כל אחד שיהיה נפתח לו אור האין סוף, שמשם הדלקת נר חנכה, שהוא בחינת נרות המנורה שמדליק כל אחד וכנ"ל:
ועל כן היה עקר הנס על ידי שדלק מעט השמן שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שאור האין סוף אינו נפתח לכל אחד בשוה כי אם כפי מה שזוכה בחמלת ה' עליו, וכל כך תבות הוא אומר במסירות נפש ובהתלהבות גדול וכו', עין שם. וכל מי שזוכה שיהיה נפתח לו ביותר ויותר אור האין סוף בודאי יש לו כח יותר להאיר לאחרים ולהודיעם גדלתו יתברך. ואז בימי מתתיהו כהן גדול היה תקף הנס שמעט השמן והאור שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד דלק שמונה ימים, דהינו שנפתח להם אור האין סוף באור נפלא ונורא כל כך עד שדלק הנר שמונה ימים, עד שמגדל נפלאות האור שנפתח אז בהתפתחות גדול מאד ונמשך האור של הדבור והזריחה כל כך, על ידי זה נמשך האור לכל ישראל לדורותם. עד שאנו זוכין בכל שנה ושנה בכח הצדיקי אמת להאיר עלינו האור הגדול והנורא הזה שמשם הדלקת נר חנכה שהוא בחינת נרות המנורה שהיו דולקים נגד בית קדש קדשים, ששם הוא בחינת רעוא דרעוין, בחינת אור האין סוף וכנ"ל ברוך השם לעולם, אמן ואמן:
ועל כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, כי עקר עבודת האדם בזה העולם הוא כדי שיזכה להכלל באור האין סוף שזה עקר התכלית וזה עקר תענוג עולם הבא וכנ"ל. ואי אפשר להכלל שם כי אם על ידי שמברר כל הארבעה יסודות, דהינו על ידי שמקדש ומטהר עצמו מכל התאוות עד שמכניע הרע שבהן ומברר הטוב שבהן. והעקר העולה על הכל הוא שיזכה לענוה ושפלות אמתי, כי ענוה גדולה מהכל ואי אפשר להכלל באין סוף כי אם על ידי ענוה בשלמות בתכלית הבטול בבחינת ענוה של משה וכמובן לעיל בהתורה הנ"ל. ועל כן אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי צדיק הדור שהוא ענו באמת, דהינו על ידי ודוי דברים לפניו, כי ענוה גדולה מהכל. ואי אפשר לזכות לענוה אמתיית כי אם על ידי צדיק הדור שהוא בחינת משה שהיה ענו מכל האדם ואז זוכה לכלל באין סוף, שזהו עקר תכלית האדם שנברא בשביל זה אשרי הזוכה לזה. וכל עסקי האדם, כל מה שעוסק בו בחייו, אפלו במלאכה ומשא ומתן, הכל בשביל זה כדי שיתבררו אלו הדברים על ידי זה עד שיעלו ויכללו כלם בשרשן ויכללו עמו יחד באור האין סוף ששם הוא תכלית וסוף של כל הדברים שבעולם וכל אדם כפי מעשיו הטובים וכפי קדשתו וטהרתו בכל העסקים שעסק כמו כן זוכה להכלל שם, כי מי שזכה להיטיב מעשיו ולקדש את עצמו בתכלית השלמות עד שבטל את גופו בחייו בתכלית בבחינת משה רבנו, הוא זוכה תכף במיתתו להכלל באין סוף ולהתענג על ה' ויכלל כלו שם אשרי לו, אבל מי שלא קדש עצמו כל כך ונשאר בו עדין אחיזת הזהמה של הגוף, הוא צריך להתבלות בעפר ולסבל שם מה שסובל עד שיזדכך לגמרי. ואז יהיה נכלל מה שיהיה נכלל ממנו במקום שצריך להכלל. וכן כל אחד לפי מדרגתו לפי עבודתו וקדשתו, כי מי שטרח בערב שבת וכו'. ועל כן הכל צריכין לחזר אל העפר, כמו שכתוב, "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". כי שם בעפר נבחן ונצרף ונזדכך כל אחד, כי עפר כלול משתי בחינות, כי הוא בחינת ענוה ושפלות, בחינת אין. כמו שכתוב, "ואנכי עפר ואפר". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וגם עפר הוא תכלית הישות והגשמיות וכל הארבעה יסודות כלם כלולים בעפר, כי עפר מאנא דכלהי (תקוני זהר תקון ע קך). והאדם נברא בשביל זה עפר מן האדמה כדי שיזכה לעלות ולהכלל מבחינת עפר תכלית הגשמיות והישות לבחינת בטול אל האין סוף על ידי שיזכה לקדש ולטהר את עצמו עד שיבוא לענוה בתכלית הבטול וישים עצמו כעפר ואז יזכה להתפשטות הגשמיות גם בחייו עד שיזכה במותו מיד להכלל באור האין סוף ואזי תכף כשיהיה נקבר בעפר יהיה נכלל בענוה של משה, שהוא בחינת עפר, ואז יזכה לשלמותו מיד להכלל באין סוף בבחינת הסתלקות משה וכו' כנ"ל. אבל מי שלא זכה לזה בשלמות צריך להתבלות בעפר שהוא תכלית הישות והיא מאנא דכלהי. שהוא כולל כל הארבעה יסודות ושרשו ענוה בחינת אין, כי סוף מעשה במחשבה תחלה. ושם צריך להזדכך כל אחד עד שישוב לבחינת בטול בחינת ענוה, שהוא בחינת שרש העפר בקדשה העליונה. וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכלם נקראים צדיקים, כמו שכתוב, "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ": ועל כן כל אחד מישראל תכף כשמת והוא שב אל העפר אזי חוזר ושב עמו אל העפר כל החיות של כל החפצים והמטלטלים שעסק בהם בחייו, כי הכל היה מן העפר והכל צריך לשוב אל העפר להזדכך שם על ידי האדם שעסק בהם עד שיהיו נכללין עמו במקום שיהיו נכללין. ועל כן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב, כי המטלטלין יוצאין מרשות אביהם שמת תכף מיד במיתתו ושוב אין לו עסק בהם כלל, כי זה עקר תקונם על ידו, כי כל המטלטלין הם מהארבעה יסודות ובחייו עסק בהם במשא ומתן או במלאכה. ועל כן היה צריך לבררם ולבוא עמהם אל התכלית וכו' כנ"ל. ועכשו במיתתו גמר כל תקונו וזכוך שלו הוא על ידי העפר שהיא בחינת ענוה ובטול וכנ"ל וכמו כן כל המטלטלים והחפצים שלו צריכין לשוב עמו לשם לבחינת עפר כדי שיזדככו שם עמו כפי מה שיזכה, על כן אין המטלטלין של המת משעבדים עוד להבעל חוב, כי אין לו עוד חלק בהם, כי עתה כל תקונו שלו ושל כל החפצים שעסק בהם הוא רק על ידי העפר וכנ"ל ועל כן אין להבעל חוב שעבוד עליהם כי אם על הקרקעות שהם ארץ ועפר ששם עתה כל מקומו וזכוך שלו ותקונו כנ"ל, כי כל ההלואות והחובות שהאדם חיב לחברו הם נמשכין מחמת שלא נזדכך עדין הארבעה יסודות מחטא אדם הראשון שנגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וכו' בחינת בעצבון תאכלנה (בראשית ג) שמשם כל העניות והדחקות, שמשם באין כל החובות וההלואות. ועל כן עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב( מחמת שלא ברר עדין הארבעה יסודות מזהמתן שהם נקראים עבדים, כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה על פסוק "מבית עבדים", שהארבעה יסודות נקראים עבדים, וצריך כל אדם לקדש ולטהר ולזכך כל הארבעה יסודות עד שיצא מכל התאוות והמדות הנמשכין מהם ואז יוצא מעבדות לחרות. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין נד) שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, שעל ידי זה מכניע היצר הרע והרע שבארבעה יסודות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו'. אבל מי שלא עסק בתורה ולא זכך הארבעה יסודות הוא בחינת עבד ומשם באין כל ההלואות ששם בחינת עבדות, בחינת עבד לוה וכו'. ועל כן באמת צריכין לשמר את עצמו מאד מחובות והלואות. וביותר צריכין לבקש מה' יתברך ולהשתדל בכל כחו שלא ימות בעל חוב חס ושלום, כי החובות הוא בחינת עבדות, בחינת פגם הארבעה יסודות שעל ידי זה אי אפשר לנפשו להכלל באין סוף, כי אי אפשר להכלל שם עד שיצא מעבדות לחרות, דהינו שיצא מהארבעה יסודות שהם בחינת עבדים ויהיה נכלל באין וכנ"ל. ועל כן כשמת ונשאר בעל חוב שוב אי אפשר לו לתקן החוב על ידי המטלטלין שלו, כי כבר יצאו מרשותו לגמרי במותו, כי צריכין לשוב ולחזר עמו אל העפר, דהינו שכל אחיזתו בהם וכל מה שעסק בהם הכל חוזר עמו עתה אל העפר ששם גמר התקון והזכוך. ועל כן אין להבעל חוב שעבוד עליהם כי אם על הקרקעות שהם עפר וארץ ששם גמר תקונו ועל כן על ידי הקרקעות שהם עפר, יוכל לסלק החוב ולתקן פגם הארבעה יסודות שלא זכך שמשם בא החוב שהוא בחינת עבדות כנ"ל, כי עתה כל תקונו על ידי עפר ששם נקבר המת ושם כל זכוכו ותקונו כנ"ל:
וזה שמובא בשלחן ערוך והאדנא גובין ממטלטלי דיתמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים הדורות פגומים בתקף הגלות ושכיח הרבה בני אדם שמתים בעלי חובות וגם הם פגומים במעשיהם הרבה, רחמנא לצלן, כי הא בהא תליא כנ"ל, ואז אינו יכול להתתקן מיד בעפר קבורתו וצריך להתגלגל הרבה ועליו נאמר (ישעיהו כג), "גם שם לא ינוח לך". שאין לו מנוחה בקבר וצריך לשוטט ולהתגלגל במה שיתגלגל כפי משפטו עד שיברר מה שהיה צריך לברר ואז ישוב להתתקן על ידי בחינת עפר. ועל כן אנשים כאלו, רחמנא לצלן, הם מקשרים עדין בהמטלטלים והחפצים שלהם גם אחר מיתתם, כי אינם שבים עמו אל העפר, כי גם הוא אין לו מנוחה שם מחמת שפגם הרבה ומת בעל חוב. על כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה האדנא שיגבו ממטלטלין של המת, כי לא יצאו מרשותו לגמרי כמו בדורות הראשונים שלא היו פגומים כל כך כנ"ל וגם על ידי זה שגובין מהמטלטלין של המת החובות שחיב הוא לו טובה ותקון גדול, כי על ידי סלוק החוב נתבטל ממנו בחינת העבדות שזה עקר תקונו. על כן האדנא גובין ממטלטלי דיתמי, כי עדין לא נפרד מהם לגמרי. ועל כן בודאי עדין השעבוד עליהם ואזי בודאי הוא טובה גדולה לפניו כשיגבו מהם החובות שלו ויבטלו העבדות ממנו על כן עתה גובין מהם:
ועל כן אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה. שבועה הוא התקשרות ובטול אל אור האין סוף בחינת ובו תדבק ובשמו תשבע. ועל כן עקר שבועה בנקיטת חפץ, כי על ידי התורה נכללין ונתדבקין שם וכל ההכחשות הם למטה בשנוי הרצונות והתמונות בבחינת הישות ששם יש אחיזת הרע והשקר והחלוף והתמורות, אבל למעלה בשרש הכל ברצון אין סוף שאין בו תמונה שם כלו טוב שם כלו אמת. ועל כן בכל מקום שיש הכחשה צריכין שבועה שהיא התקשרות ובטול אל האין סוף ששם כלו אמת ועל כן אין גובין מנכסי יתומים כי אם בשבועה, והטעם שמא צררי אתפסיה, כי אנו מחיבים להחזיק כל אחד מישראל בחזקת כשרות שבודאי לא מת בעל חוב שעל ידי זה אינו יכול להכלל בשרשו באין סוף כנ"ל. ועל כן מסתמא סלק החוב בחייו ונכלל במיתתו במקום שצריך להכלל, כי כל אחד מישראל שב בתשובה ומתודה קדם מיתתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המומתין מתודין. ובודאי הסתכל על עצמו לסלק כל החובות כדי שיוכל להכלל בשרשו באין סוף וכנ"ל, ועל כן אין אדם נאמן לגבות מהם אלא בשבועה שהוא בחינת התקשרות אל האין סוף, ואז בודאי יש לו הנאמנות מאחר שהוא מקשר את עצמו עתה על ידי השבועה לאור האין סוף ששם כלו אמת כנ"ל:
ועל כן השביע יעקב את יוסף שישא אותו לארץ ישראל. וכן יוסף השביע לאחיו. כי עקר הכלליות ובטול אל האין סוף הוא על ידי קבורת ארץ ישראל ששם העפר קדש ושם זוכין בלא צער להכלל שם, אבל יעקב ויוסף מחמת שנסתלקו במצרים שהוא בית עבדים, ששם עקר אחיזת זהמת הנחש, שהוא פגם הארבעה יסודות שנקראים עבדים, בפרט אז שהיה צריך להתחיל הגלות שהוא התגברות ממשלתם של המצרים שהם הפגם של הארבעה יסודות, בחינת עבדות ההפך ממש מהבטול והכלליות באור האין סוף וכנ"ל, על כן לא רצו לסמך על הבטחה לבד שיבטיחום להעלותם משם, כי חששו שמחמת תקף התגברות זהמתם יתגברו ולא יניחו אותם לעלות ולהקבר בארץ להכלל שם במקום שצריכין להכלל על כן תקנו זאת על ידי השבועה דיקא שהשביע יעקב ליוסף וכן יוסף לאחיו, כי השבועה הוא בחינת התקשרות ובטול אל האין סוף כנ"ל. ועל על ידי השבועה דיקא בודאי יתקימו דבריהם להעלותם ולקברם בארץ ולהכלל שם באין סוף, כי השבועה היא בבחינה זאת וכנ"ל:
וזה בחינת מה ששמעתי מפי החברים ששמעו מרבנו הנורא זכרונו לברכה עצה על אחר הסתלקות שיזכה לבוא למקום שצריך לבוא. שישבע שבועה בנקיטת חפץ וכו', כי השבועה דיקא הוא תקון לזה כנ"ל:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. כי עקר השעבוד הוא נמשך מבחינת פגם הארבעה יסודות שלא נתבררו עדין שהם בחינת עבדים כנ"ל שמשם נמשך דחקות הפרנסה, שמשם כל ההלואות בחינת עבד לוה לאיש מלוה וכנ"ל. ועל כן הקדש וכו' מפקיעין מידי שעבוד, כי אלו השלשה: הקדש וכו', הם ההפך משעבוד, כי הם בבחינת התקשרות ובטול אל האין סוף שהוא ההפך מעבדות, דהינו שהם בבחינת תקון הארבעה יסודות שעל ידי זה זוכין להתבטל ולהכלל באור האין סוף וכנ"ל. כי הקדש זה בחינת בטול אל האין סוף שזה עקר ההקדש שיש כח ביד האדם להקדיש קדשת הגוף הבהמה וכיוצא. וזה מחמת שבאמת כל דבר שרשו וחיותו מאור האין סוף שהוא ה' יתברך ברוך הוא. וכל דבר צריך לחזר לשרשו והכל ביד האדם שבשבילו נברא הכל כדי שיחזר ויכלל הכל בשרשו באור האין סוף ועל כן יש כח ביד האדם להקדיש כל דבר, כי תכף כשמקדיש הדבר בדבורו נתקשר הדבר מיד לאור האין סוף שהוא שרש כל הקדשות ושם כלו קדוש, כמו שכתוב, "כי קדוש אני ה'". וזה עקר ההקדש שיש כח ביד האדם לעשות מדברי חל קדש על ידי שמקשרו ומבטלו באור האין סוף שהוא שרש הכל ובשביל זה נברא כל דבר כדי שיחזר ויכלל בשרשו באור האין סוף והכל על ידי האדם וכנ"ל. ועל כן עקר ההקדש על ידי הדבור, כי כל הדברים נבראו על ידי הדבור, הינו על ידי תמונות האותיות שמשם כל הישות וכל הרצונות שהם נמשכין מרצון אין סוף שאין בו תמונה, ששם כלו קדש. ועל כן תכף כשקורא עליו שם קדש בדבורו נתקשר החיות שלו, שהוא תמונת אותיות הדבורים שהם בחינת רצונות. ברצון אין סוף שאין בו תמונה, ששם כלו קדוש, ששם שרש כל הדברים ושם חוזר ונכלל הכל וכנ"ל. נמצא, שהקדש הוא בחינת התקשרות ובטול באור האין סוף שהוא הפך העבדות, הפך פגם הארבעה יסודות שנקראים עבדים ועל כן ההקדש מפקיע מידי שעבוד של החוב שהוא בחינת עבדות, בחינת עבד לוה וכו'. וכן חמץ מפקיע מידי שעבוד, כי אסור חמץ הוא בפסח שאז הוציאנו ה' יתברך ממצרים. ועקר הגאלה של מצרים היתה על ידי שאז נתגלה אורו הגדול יתברך בהתגלות נפלא, כמבאר בכונות. שעל ידי זה היתה עקר הגאלה. וכמו שכתוב: "ועברתי בארץ מצרים". ותרגומו, ואתגליתי וכו', הינו שאז נפתח להם אור האין סוף בהתגלות נפלא. ועל ידי זה זכו לגאלה ואז נאסר החמץ, כי מחמת שאז לא היו ראויים עדין לגאלה כמובא. רק ה' יתברך פסח ודלג על הקץ וגאלם קדם זמנם ונתגלה להם אור האין סוף קדם שנתקדשו כראוי לזה, על כן אסורים בחמץ במשהו, כדי שלא יפגמו כלי המחין על ידי אכילת חמץ, חס ושלום, ולא יוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימה מהבטול אף גם יתחמץ לבבם על ידי זה יותר, מחמת שאינם ראויים עדין לזה, על כן צריכין לזהר אז מחמץ במשהו, כדי שיוכלו להכלל באור האין סוף שעל ידי זה היתה עקר הגאלה. ועל כן חמץ
מפקיע מידי שעבוד, כי אסור חמץ הוא כדי שיוכלו להכלל באור האין סוף שנתגלה אז בפסח בשעת יציאת מצרים בהתגלות נפלא כנ"ל. ועל כן הוא מפקיע מידי שעבוד שהוא בחינת עבדות, שהוא ההפך מזה כנ"ל. וכן שחרור מפקיע מידי שעבוד, כי שחרור הוא בטול העבדות, כי משחרר העבד ויוצא לחרות. ואז יוצא העבד מידי עבדות ונעשה ישראל. וקדשת ישראל בכלל היא בבחינת בטול אל האין סוף, כי כל ישראל כלולים במשה על ידי קבלת התורה שהוא זכה להכלל באור האין סוף ועמו כל ישראל כל אחד כפי חלקו בהתורה ובמשה כן זוכה להכלל באור האין סוף ועל כן שחרור שהוא בטול העבדות וזוכה לקדשת ישראל על כן מפקיע מידי שעבוד, שהוא בחינת פגם העבדות וכנ"ל: ובענין אסור חמץ בפסח יש עדין הרבה לבאר. ועין לקמן בהלכות אפותיקי הלכה ב, על פי התורה הנ"ל מבאר קצת מעין זה: