ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · אמנין
Reading settings
וזה בחינת כל האמנין שומרי שכר הן, כי צריכין להאמין שכל חכמת האמנות של כל האמנין שבעולם כלם נמשכין בשרשן מחכמת התורה, כי התורה היתה כלי אמנותו של יוצר בראשית, כמו שכתוב, ואהיה אצלו אמון. אל תקרי אמון אלא אמן, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בכמה מקומות ובפרט במדרש רבה פרשת בראשית. אבל ה' יתברך ברא את העולם בכונה שיהיה העולם דיקא מחסר תקון ושהאדם דיקא יתקן הכל, כמו שכתוב אשר ברא אלקים לעשות, דהינו שה' יתברך ברא את כל העולם ומלאו לעשות שהאדם יעשה בכל דבר מלאכות ואמנות הרבה שעל ידי זה דיקא יהיה כל תקון הבריאה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש החטים צריכים לטחן התרמסין צריכין תקון וכו'. וכמו שרואין בחוש שאין שום דבר שברא ה' יתברך שנוכל להשתמש בו לצרכינו בלי שיעשה בו האדם כמה עשיות ומלאכות ותקונים, כגון החטים אי אפשר לאכל כי אם על ידי טחינה ורקידה ואפיה ולכל זה צריכין כמה אמנות ומלאכות בכמה תחבולות שונות. וכן במלבושים שאי אפשר ללבש הפשתן והצמר כי אם על ידי כמה וכמה מלאכות ואמנות שונות וכן בכל דבר שבעולם. ובכל פעם בכל דור ודור נתחדשים כמה וכמה חכמות ותחבולות בענין האמנות וכלי האמנות למהר להוציא כלי למעשהו (שהוא מה שעושין תחבולות הרבה שקורין משינין) וכל אלו האמנות והתחבולות וכליהם שיש בהם חכמה גדולה כלם נמשכין מחכמות התורה, וכל חיותם וקיומם הוא על ידי אמונת חכמים, כי החכמים האמתיים שבכל דור ודור מתיגעים וטורחים בכל פעם להשלים את התורה לחדש בה חדושים אמתיים ולהרבות ספרים אין קץ בהתורה שעל ידי זה עקר שלמות התורה כמבאר בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת ואזן וחקר ותקן משלים הרבה שעשה אזנים לתורה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שקשר חבל בחבל ונימא בנימא וכו'. וכן הביא שם במדרש עוד כמה משלים לזה שאי אפשר להבין מהתורה כי אם על ידי החכמים האמתים הדורשים את התורה ומחדשים בה חדושים אמתיים ומרבים ספרים קדושים בתורה. והעקר הם החכמים הצדיקים הקדושים שיודעים כל דרכי התורה בשרשה עד שמוצאים ומגלים עצות עמקות ודרכים ישרים ומשפטי אמת וכו' באפן שיוכל כל אחד מכל מקום שהוא להחיות את נפשו העיפה שנתרחקה, כמו שנתרחקה להנטותו לתחיה לעוררו ולחזקו ולסעדו ולמצא לו פתח תקוה תמיד שגם הוא ישוב ויתקרב לה' יתברך שזה העקר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה:
נמצא שהצדיקים החכמים האמתיים עושים כמה אמניות ומלאכות נוראות בהתורה, ומשם נמשך הכח והחיות לכל בעלי אמנות ומלאכות בגשמיות שכל חכמות האמנות ותחבולות שלהם הכל נמשך מאמנות החכמים האמתיים שמחדשים בתורה כנ"ל וכמו שאיתא בתקונים לענין בעלי הפוסקים דקא פסקין מנה כמה הלכות וכו' כי התורה שנתן לנו מן השמים אין לה שלמות כי אם על ידי החכמים האמתיים שמשלימין אותה על ידי ספריהם הקדושים כנ"ל, ועל כן כל הבריאה שברא ה' יתברך על ידי התורה שנתן משמים הוא גם כן מחסר תקון כנ"ל. והחכמים הקדושים על ידי החדושים האמתיים שלהם שעל ידי זה משלימין את התורה כנ"ל. משם נמשך כח לכל בעלי אמנות ומלאכות שיתקנו את כל פרטי הבריאה בכמה אמנות ותחבולות כנ"ל, כי זה ידוע שכל החיות שבעולם בכלל ובפרט הכל נמשך רק מהתורה, כמו שכתוב: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, בראשית דא אוריתא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכלליות הבריאה כמו שנבראה חיותה מהתורה כמו שנתנה מהשמים. ותקון הבריאה שמתקנים אותה על ידי כמה מלאכות ותחבולות שונות, נמשך מהחכמים האמתיים, שלהם נתנה התורה לדרשה ולחדש בה וכו' שזה עקר תקון ושלמות התורה כי בלא החכמים האמתיים אין יודעין מהתורה שום דבר. ומשם מחכמת האמת של החכמים שעושים על ידי זה כמה אמניות ומלאכות נפלאות בהתורה הקדושה, משם מקבלים כחם כל בעלי אמנות בגשמיות לתקן כל דבר בגשמיות וכנ"ל:
וזה בחינת מלאכת המשכן כי כל המלאכות שבעולם כלולים בשלשים ותשע מלאכות ושלשים ותשע מלאכות ממשכן גמרינן, כי מלאכת המשכן הוא תקון וקיום וחיות של כל המלאכות והאמנות שבעולם, כי עקר כל מלאכת המשכן היה לתקן פגם האמונה שפגמו ישראל והעקר היה על ידי פגם אמונת חכמים שלא האמינו במשה ואמרו, כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו ועל ידי זה כפרו גם בה' ועשו עבודה זרה. והתקון היה על ידי המשכן, כי על ידי שכל אחד הביא נדבת לבו זהב וכסף ונחשת וכו' שנמצא אתו על ידי זה תקן האמונה בכלל, כי מאחר שנותן את אשר לו לנדבת המשכן בשביל ה' יתברך נמצא שמאמין בו יתברך שברא הכל והוא צוה לבנות משכן. ועל ידי כל האמנים ובעלי המלאכות שעסקו במלאכת המשכן על ידי זה תקנו בחינת אמונת חכמים, כי חזרו להאמין שכל האמניות והמלאכות שבעולם כלם שרשם בהתורה, כי נמשכים מחכמת החכמים האמתיים המחדשים בהתורה וכו' כנ"ל. כי בהמשכן עמד הארון עם לוחות האבן ועקר בנין המשכן וקדשתו היה הכל מהארון הקדוש עם לוחות האבן שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת שכל הכולל שזכו שם, על ידי ששם כל קבלת התורה בכתב ובעל פה שכל זה זוכין על ידי תשובה על פגם אמונת חכמים, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. וזה בחינת יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, כי הכל אחד, כי בצלאל היה ראש לכל האמנים בחכמה נפלאה ונוראה, כמבאר בפרשה וכל חכמתו באמנות היה על ידי שהיה יודע האותיות שבהם נבראו וכו' ולצרפם כראוי שזהו בחינת מעלת החכמים הקדושים שיודעין שרשי אותיות התורה שבהם נברא הכל ויודעים לצרפם ולחדש על ידי זה חדושים נוראים ומשם נמשך התקון של כל הבעלי אמנות שכלולים במלאכת המשכן שראש האמנין היה בצלאל שהיה יודע האותיות וכו':
וכבר מבאר שעקר השמירה של כל דבר הוא האמונה שהיא בחינת שמור, כי על ידי האמונה ועקר הוא אמונת חכמים שבזה תלוי כל האמונה, על ידי זה נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שבעולם ועל ידי זה נתבטלין כל ההזקות של כל מזיקי עלמא ונשמר כל דבר מהזק והפסד. ועל כן האמנין הם שומרי שכר שחיבים בגנבה ואבדה ופטורים מאנס, כי כשארע חס ושלום איזה הזק והפסד זה נמשך מחמת פגם האמונה כנ"ל ועל כן ההפסד של גנבה ואבדה תולין בפגם האמונה של האמן והפסד של אונסין הבא על ידי חיה רעה ולסטים מזין תולין בבעל החפץ. כי גנבה ואבדה נמשך מפגם הדעת, כי הגנבה בא על ידי הסח הדעת שלא שמרו כראוי ולא שם דעתו היטב על החפץ לשמרו מגנבים, וכן האבדה היא בודאי על ידי הסח הדעת על כן תולין זה ההזק בפגם האמן שפגם באמונת חכמים ולא האמין שכל חכמת אמנותו נמשך רק מכח החכמים האמתיים המחדשים בתורה כנ"ל ועל ידי זה נפגם הדעת שמשם בא הזק של גנבה ואבדה שבא מפגם הדעת כנ"ל. אבל הזק אונסין שבא על ידי חיה רעה ולסטים מזין שבאין בלי שום תחבולה רק בזרוע רמה להזיק, זה תולין בבעל החפץ, כי החפץ בעצמו כמו שהוא מקדם שמתקן אותו האמן הוא בבחינת בריאת הדבר שנברא כמו שהוא מחסר תקון, וחיותו מעצם התורה כמו שנתנה משמים כנ"ל וגם עצם התורה יסודה אמונה, כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה. ומשם מקבלים חיות כל החפצים שבעולם כמו שהם קדם שמתקנים אותם על ידי האמנים. והאמונה הזאת היא בחינת אמונה בה' יתברך בעצמו ובעצם התורה שה' יתברך ברא הכל כמו שהוא על ידי התורה, אבל כשמתקנים הדבר על ידי האמנים זה בחינת התקון הנמשך על ידי אמונת חכמים שמחדשים בהתורה ומשלימין התורה וכו' כנ"ל. ועל כן ההזק של אונסין שבא על ידי חיה רעה ולסטים מזין שבאים מזרוע זה נמשך מפגם האמונה בה' יתברך ובעצם התורה בעצמה כמו שנתנה משמים, שזהו בחינת כופר בעקר חס ושלום, ועל כן באים עליו לסטים מזין וחיה רעה ורוצים לעקרו כי פגם בעקר האמונה כנ"ל. ועל כן הזק אונסין שבא על ידי חיה רעה ולסטים תולין בפגם בעל החפץ שחיותו מאמונה הפשוטה וכנ"ל. אבל הזק גנבה ואבדה שבא על ידי פגם הדעת תולין בפגם האמן שפגם באמונת חכמים שמשם כל חכמת האמנות כנ"ל:
וזה בחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. כי כל הנסיעות של ישראל הם בשביל קלקול האמונה, כמו שכתב הוא זכרונו לברכה (בסימן מ) על פסוק אלה מסעי בני ישראל, שמסעי בני ישראל הם בשביל אלה אלקיך ישראל שהוא חטא העגל שעקר חטא העגל היה פגם אמונת חכמים שאמרו, כי זה משה האיש לא ידענו וכו' וכנ"ל. עד שאמרו, אלה אלקיך ישראל, כאלו הם מודים באלקים רק שאומרים אלה אלקיך. וכל זה הוא בחינת פגם אמונת חכמים שאינם רוצים לילך בדרך החכמים הצדיקים האמתיים ואומרים שהם בעצמם יודעים דרך ה' דרך התורה עד שבאים לכפירות גמורות וקצתם פורקים על לגמרי כנראה בחוש בדורות הללו ובשביל זה באים כל הנסיעות והטלטולים בכלליות ובפרטיות. וזהו בחינת הגליות שישראל גולים ומטלטלים וכו' ואין להם מנוח לכף רגלם והכל מחמת קלקול האמונה שעקרה אמונת חכמים כנ"ל. אבל באמת כונת ה' יתברך לטובה, כי כל הטלטולים והגליות והנסיעות לדרכים הכל בשביל שיזכר כל אחד את עצמו על ידי זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת חכמים ואז הנסיעה היא כפרה ותקון על פגם אמונת חכמים שכולל כל הפגמים וכו' כנ"ל. כי על ידי הנסיעות הוא מרים ומגביה כל המקומות שבא לשם לה' יתברך בכח אמונת חכמים וכמובן בדבריו זכרונו לברכה בכמה מקומות ובכתבי האר"י ז"ל שזה סוד כל הגליות בכלל וכל הנסיעות בפרט של כל אחד ואחד, כמובן בכונות והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ וכמובן בדברינו בספר ספורי מעשיות על ענין הנסיעות וכו', עין שם. וזה בחינת מה שמבאר בלקוטי תנינא (סימן עו) על מה שישראל נקראים בני הגולה שהוא ראשי תבות ונשאר גם הוא לאלקינו וכו', עין שם. וכן מה שמבאר בלקוטי תנינא (סימן נו) שמי שיש לו לב ישראל בכל מקום שבא יש לו מקום וכו' וכן בכמה מקומות, והכל בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם באמת, כי בודאי איש פשוט אפלו אם הוא איש כשר אין לו כח לזה, בפרט שיש מקומות שבא לשם שהם רחוקים מאד מאד מה' יתברך, בפרט שרבם או כלם עכו"ם וגם עם ה' המערבים ביניהם לומדים ממעשיהם, כמו שכתוב: ויתערבו בגוים וכו', יסלח ה' להם וישיבם אל האמת מהרה. על כן גם האיש הכשר הגולה ומטלטל ביניהם לא היה לו כח להתחזק, בפרט להגביה גם זה המקום לה' יתברך ולתורתו לולא ה' עוזרו בכח הצדיקי אמת שמאמין בהם. ועל כן כשהוא בדרך בפרט בדרך רחוק בפרט כשמטלטל במקומות כאלו רחמנא לצלן, אזי צריך להתחזק מאד באמונת חכמים ולשוב בתשובה גמורה על פגם אמונת חכמים ועל ידי זה מתקן פגם אמונת חכמים ונתוספין ספרים קדושים רבים בתורה שעל ידי זה נשלם התורה בבחינת לוחות האבן בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים וכו' שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם על ידי בחינת חכמה עלאה שכל הכולל שהוא בחינת קדשי קדשים וכו', שהוא בחינת כלליות כל הנפשות יחד בהצדיק האמת שהוא בחינת חכם הכולל וכו' בבחינת אנן בחביבותא תליא. ועל ידי זה בעצמו עולין כל המקומות שגלה ונתפזר לשם, למקומם ושרשם שהוא נקדת אבן שתיה שממנה השתת העולם ואזי נתבטלים כל הגבולים והמצרים שהם בחינת צמצומים ודינים שמשם עקר כל הגליות והטלטולים בבחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים, כי נכלל הכל בשרשו בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים שממנה השתת העולם שמשם נמשך כל גבול וגבול של כל אקלים ומדינה ועיר ועיר ושל כל מקום שבעולם וכמו שפרש רש"י על פסוק, ונטעתי בהם עץ כל פרי, ששלמה היה יודע הגידין לכוש וכו' (קהלת).אבל כל אלו הגבולים והצמצומים של כל מדינה ושל כל מקום צריכין לחזר לשרשם לקדשי קדשים לאבן שתיה ולהכלל שם יחד בתכלית האחדות עד שיהיו נכללין בשרשם בהבורא הכל יתברך. כי כשיש מחלקת וחלוק ביניהם משם מתגברים המצרים שמהם כל הצרים רחמנא לצלן, שיונקים מהדינים והצמצומים כשאין נמתקין ונכללין יחד חס ושלום. ועל כן עקר התקון על ידי אמונת חכמים שזוכין על ידי הנסיעות דיקא שעל ידי שבים בתשובה וכו' כנ"ל ואז נתרבין הספרים בתורה ונשלם התורה וכו' עד שנכללין שם בחינת אבן שתיה קדשי קדשים וכו' כנ"ל:
וזהו ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'. ויכתב דיקא שמשה רבנו בגדל עצם כחו הכניס בישראל תשובה על אמונת חכמים כל כך עד שכתב בתוך ספר התורה הקדושה את כל הנסיעות של ישראל. נמצא שעשה מהנסיעות של ישראל ספר תורה והשלים ספר התורה ביותר שזה עקר התקון של הנסיעות וכו' כנ"ל. וכל זה על ידי תקון המשכן שעשה ששם עמד הארון בבית קדשי קדשים עם לוחות האבן. וזה הארון הקדוש נסע לפניהם עם הכהנים והלויים שסביביו וכל ישראל נסעו אחריו ודבקו מחשבתם בהארון והלוחות אתר דכל רעותין תקועין תמן ונכללו בשעת נסיעתם בבחינת קדשי קדשים בחינת לוחות האבן שהוא הארון שנסע לפניהם. ועל כן היה הארון מקדים לפניהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי על ידו עקר תקון הנסיעות כנ"ל ועל ידי זה זכו שנעשו מכל הנסיעות שלהם ספר תורה כי נכללו כל המקומות של נסיעתם בהתורה בבחינת קדשי קדשים וכו' כנ"ל שזהו בחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ויכתב דיקא כנ"ל:
ועתה תבין ותראה נפלאות שזהו בחינת מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שויהי בנסוע הארון נחשב לספר מיחד בפני עצמו והוא פלא מאד מדוע זאת הפרשה הקטנה תהיה נחשבת יותר לספר אחד מספרי התורה, יותר משאר כל פרשיות התורה שיש בהם מצות רבות והלא גם עשרת הדברות אינם נחשבים לספר בפני עצמו רק הם נכללים בספר שמות או דברים. אך על פי הנ"ל מובן הדבר היטב כי כל התורה כלולה באמונת חכמים שזכו לתקן על ידי נסיעתם דיקא על ידי שנסעו אחרי הארון שהלך לפניהם וכו' שעל ידי זה נתוספו ספרים הרבה ועל כן בכל המקומות שבאו לשם קבלו שם תורה הרבה ועל כן נעשו מהנסיעות בעצמם ספר תורה. ועל כן נחשב ויהי בנסוע הארון לספר מיחד כי כל התורה תלויה בזה דהינו באמונת חכמים שזכו על ידי הנסיעות וכו' כנ"ל כי על ידי הנסיעות עשו תשובה על אמונת חכמים כנ"ל שעל ידי זה נתוספין ספרים בתורה כנ"ל ועל כן פרשת ויהי בנסוע הארון הוא ספר בפני עצמו כי על ידי הנסיעות שהוא תקון אמונת חכמים נעשה ספר כנ"ל. וזהו ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפצו אויביך וכו' כי אז בשעת הנסיעה צריכין בכח הארון הקדוש להכניע ולהפיץ את האויבים והשונאים היונקים מהצמצומים והדינים הבאים מהמצרים, שיתבטלו כלם על ידי שיכללו בלוחות האבן שבארון וכו' וכנ"ל. וזהו ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, זה בחינת כלליות ישראל באהבה ואחדות בחינת אנן בחביבותא תליא הינו כשמתקבצין יחד רבבות ואלפים מישראל אז עקר התקון והמנוחה והמרגוע בחינת שובה ה' רבבות אלפי ישראל בחינת אנן בחביבותא תליא שנכללין כל הנפשות בחכם הכולל בשכל הכולל וכנ"ל:
כי יש כמה מיני צמצומים ושנויים בכמה בחינות ונכללים בבחינת אדם ומקום וזמן. כי יש שנויים רבים בין אדם לחברו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת חכם הרזים וכו' וכנראה בחוש. וכן יש שנויים רבים בין מקום למקום ובין המדינות והעירות והאקלימים. וכן יש שנויים רבים בזמן בין יום לחברו. וכלם צריכים להכלל יחד כאחד בבחינת אבן שתיה שזה עקר התקון. וזה בחינת העבודה של הכהן הגדול ביום כפור שנכללו כל המקומות באבן שתיה ביום הכפורים שהוא כלליות כל הימים על ידי הכהן הגדול שהוא כלליות כל ישראל שנשלח ונבחר מהם (ועין במקום אחר מובא מעין זה בהקדמות אחרות):
וזה ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. כי מוצאיהם זה בחינת הגלות והטלטול בחינת יציאה בגולה שנמשך על ידי פגם אמונת חכמים שהוא בחינת פגם עבודה זרה שנאמר בו צא תאמר לו כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. אבל כשזוכין לשוב כנ"ל ואז הטלטול הוא תקון, זה בחינת נסיעה בחינת קום לך למסע לפני העם בחינת ויהי בנסוע הארון בחינת מסעי בני ישראל שפרש רש"י שגם מקום המנוחה נקרא נסיעה וכו' כי הנסיעה עם קדשת הארון זה בחינת מנוחה כי על ידי זה מתקנים הטלטול ונכלל בעקר המנוחה והנחלה שהוא קדשי קדשים. וזהו מוצאיהם למסעיהם ואחר כך כתב להפך מסעיהם למוצאיהם כי כן הדבר שבתחלה הטלטול בבחינת מוצאיהם בבחינת יציאה בגולה אבל צריכין לראות לשוב וכו' עד שהיציאה בגולה תהיה נכללת בבחינת מסעיהם בחינת ויהי בנסוע הארון שתהיה נכללת בבחינת קדשי קדשים וכנ"ל, ואז נמשך משם מבחינת קדשי קדשים תקון והמתקה מבחינת שכל הכולל שעל ידי זה נמתקין ונתתקנין כל הצמצומים והדינים שזה עקר תקון הטלטולים שהיה בבחינת מוצאיהם, בבחינת יציאה בגלות. וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם שמסעיהם בחינת מסעי בני ישראל בחינת ויהי בנסוע הארון הוא תקון והמתקה לבחינת מוצאיהם בגולה, כי על ידי שכתב משה את מוצאיהם למסעיהם נעשה מהם תורה ונכללו בשרשם בבחינת קדשי קדשים. ועל ידי זה נמשך משם מבחינת מסעיהם מבחינת ויהי בנסוע הארון נמשך משם תקון והמתקה שמסעיהם שהיו על ידי בחינת ויהי בנסוע הארון תקן כל מוצאיהם כל יציאתם וטלטולם בגולה כי נתבטלו כל המצרים והדינים ונתרומם הכל לה' יתברך בבחינת ונשאר גם הוא לאלקינו וכנ"ל:
וזה גלמי ראו עיניך וכו' ושם חושב כל השלש בחינות שנויים הנ"ל באדם ומקום וזמן כמו שכתוב שם אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני וכו' כל זה בחינות כלליות שנוי המקומות שעל כלם הוא מודה לה' יתברך שכלם כלולים בו יתברך והוא ברחמיו מחזקו ואוחזו בימינו שלא יפל ולא יטה ממנו יתברך על ידי רבוי השנויים כי הוא יודע ומאמין שכל השנויים שהם בחינת צמצומים כלם כלולים בו יתברך בחינת אם אסק שמים שם אתה וכו' עד גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך, שימינו יתברך בחינת חסדי ה' אוחזו שלא יתגברו בו הדינים הבאים מהשנויים והצמצומים, כי כשמאמינים שכלם כלולים בו יתברך נמתק הכל וכו' וכנ"ל. ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו' זה בחינת שנוי הזמנים ועקרם השנוי שבין יום ללילה ועל זה אומר שהכל אחד אצלו יתברך כי לילה כיום יאיר אצלו יתברך. ואחר כך מדבר משנוי שבאדם עצמו ושבין אדם לחברו כמו שכתוב אודך על כי נוראות נפליתי וכו' גלמי ראו עיניך שהם כלל כל בני אדם שהיו כלולים באדם הראשון כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה. הינו שכל השנויים שבין גלמי בני אדם כלם ראו עיניך כי כלם כלולים בך יחד, וזהו ועל ספרך כלם יכתבו, על ספרך דיקא כי עקר התקון על ידי רבוי הספרים שנתרבין בהתורה הקדושה שעל ידי זה נכללין בבחינת לוחות בבחינת קדשי קדשים. וזהו ימים יצרו ולא אחד בהם זה יום הכפורים שכלול מכל הימים שאז נכנס הכהן הגדול לבית קדשי קדשים שאז נכללו כל השנויים יחד בבחינת שכל הכולל שעל ידי זה נמתק הכל כל מיני דינים שבעולם שמשם הכפרה והסליחה לכל החטאים והעונות שבעולם וכנ"ל:
וזה כתב זאת זכרון בספר שנאמר לענין מחית עמלק כי עמלק הוא זהמת הנחש בחינת כפירות שעקרו מתגבר בדרך בבחינת אשר קרך בדרך וכו'. ועל כן כשזכה משה להתגבר נגדו ולהכניס תשובה בישראל עד שהכניעו אותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בתענית היו שרויים, על כן אחר כך נתהפך מהפך אל הפך כי זכו על ידי זה דיקא להוסיף ספר בתורה בחינת כתב זאת זכרון בספר וכו' שדיקא על ידי בחינת מלחמת עמלק שהיה בדרך נתוסף ספר בתורה כי על ידי זה שבו בתשובה שעל ידי זה נתרבין ספרים בתורה וכנ"ל. וזהו ושים באזני יהושע וכו' שיזכר זאת וימסר זאת לדורות כי כן הוא בכל דור ודור שכל מה שבחינת עמלק מתגבר כנגד האמונה הקדושה והעקר כנגד אמונת חכמים להסתיר ולהעלים האמת לאמתו, ה' יתברך ברחמיו והצדיקים אמתיים לוחמים כנגדו ומכניסים הרהורי תשובה בישראל עד שנמצאים בכל דור ודור אנשים כשרים באמת שמתקרבים לצדיקים אמתיים במסירת נפש ושבים בתשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתוספין בכל פעם ספרים רבים בתורה בבחינת וספר כתב איש ריבי כמבאר בהתורה הנ"ל שעל ידי זה נכללת התורה בבחינת אבן שתיה שעל ידי זה נמתק הכל בבחינת הן תוי שדי יענני וכו' כמו שמבאר שם עין שם: