ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · שאלה א
Reading settings
השואל חיב אפלו באונסין, אבל השואל את הבהמה וגם הבעלים עמו במלאכתו בשעת שאלה בין באותה מלאכה בין במלאכה אחרת פטור. וכן בכל הארבעה שומרים וכו':
ענין שאלה בבעלים לכאורה הוא דבר פליאה מאד. כי למה יפטר השואל בשביל ששאל את הבעלים למלאכתו גם כן ולמה יפסד הבעל הבית בשביל שעשה טובה יתרה לשואל שהשאיל את עצמו גם כן למלאכתו של שואל:
אך באמת עקר השמירה אינה אלא על ידי השגחת ה' יתברך כי אי אפשר לבן אדם לשמר כלל מכל הזקות ובפרט מאונסין כי אם ה' יתברך לבד הוא עקר השומר שלנו כביכול, כמו שכתוב, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שמרך וכו'. ואם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. כי עקר השמירה היא רק על ידי השגחתו יתברך ועקר השמירה של השומר הוא שצריך להשתדל להמשיך השגחתו יתברך על הדבר הנתן לו לשמר וזה עקר שמירתו:
ואיתא בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר המתחיל אשרי העם יודעי תרועה וכו' להמשיך השגחה בספר לקוטי מוהר"ן הראשון סימן יג. וכלל דבריו הקדושים בקצור, כי מי שרוצה להמשיך השגחה שלמה אי אפשר כי אם על ידי שבירת תאות ממון ושבירתה על ידי צדקה וכו' ועל ידי שבירת תאות ממון. וזוכה לעשות משא ומתן באמונה על ידי זה נתגלה חסד על ידי שמשבר עבודה זרה של תאות ממון ועל ידי החסד זוכה לדעת ועל ידי הדעת הוא יכול לקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מין נוקבין ועל ידי זה וכו' בחינת עיר גבורים עלה חכם וירד עז מבטחה, הינו שממשיך תורה על ידי זה. ונפש זה בחינת רצון וכו' וזה בחינת והחיות רצוא ושוב וכו' על ידי המשכת התורה נמשך השגחה, כי התורה היא טעמים נקדות תגים אותיות שהם תלת גונין דעינא ובת עין וכו'. נמצא כשחכם מביא תורה הוא מביא השגחת ה' יתברך עלינו וכל אחד כפי קרובו אל התורה כן השגחת ה' יתברך עליו, כי עקר כח הראות מחמת שמכה בדבר הנראה וכו' אבל כשהדבר רחוק אז מתפזר הראות וכו' ועל ידי שאנחנו בני ישראל קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כח הראות על כן השגחתו עלינו בשלמות. אבל העכו"ם שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו, והשגחתו על העכו"ם בחצי הראות ועלינו השגחתו בשלמות וזהו תקונא דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה וכו' וכו', עין שם כל זה באר היטב:
נמצא שעל ידי שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשות בבחינת מין נוקבין ולהמשיך תורה על ידי זה ועל ידי זה נמשך השגחה שלמה וכו' כנ"ל. וזה עקר השמירה על ידי שזוכין להמשיך השגחה שלמה, כי עקר שמירה על ידי השגחתו יתברך כנ"ל ועל ידי שאנחנו כלל ישראל קרובין אל התורה על ידי זה השגחתו עלינו כנ"ל על ידי זה ה' שומרנו כנ"ל, כמו שכתוב, הנה לא ינום וכו' שומר ישראל ה' שמרך וכו' כנ"ל. ולהמשיך השגחה שלמה הוא על ידי שבירת תאות ממון וכו' כנ"ל, כי אי אפשר לקח הנפשות ולהעלותם כי אם על ידי שבירת תאות ממון, כי הממון והעשירות הוא שרש הנפשות, כמבאר היטב בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן סח), ועל כן כשמשבר תאות ממון ונמצא שמשבר הקלפה השורה על שרש הנפשות, כי כל התאות הם מהסטרא אחרא והקלפות וכשנופל לתאות ממון נמצא שמתגבר חס ושלום, הסטרא אחרא והקלפה החופה על ממון דקדשה ועל ידי זה בודאי אינו יכול להעלות הנפשות ששרשם בעשירות. אבל כשמשבר תאות ממון נמצא שמשבר הקלפה של הממון ששם שרש הנפשות ואזי יכול להעלות הנפשות ששרשם בממון ועשירות מאחר שכבר שבר הקלפה שיש שם שהוא תאות ממון כנ"ל. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה שעל ידי שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשות וכו' וכנ"ל. נמצא מי שרוצה לשמר את חפציו, דהינו הממון והעשירות שלו אי אפשר כי אם על ידי שמשבר התאוה שיש בהממון, כי על ידי שמשבר את התאוה של הממון על ידי זה הוא יכול לקח הנפשות ולהעלותם ועל ידי זה ממשיך תורה שהיא בחינת השגחתו יתברך עלינו כנ"ל. כי באמת בחינה זו, דהינו מה שנאמר במאמר הנ"ל לקח נפשות ולהעלותם ולהמשיך תורה בחינה זו היא בכל אדם וכל אדם מחיב לעסק בזה, כי אף על פי שדברי רבנו הנ"ל נאמרים לענין חכם הדור שלוקח נפשות ישראל ומעלה אותם וממשיך להם תורה אף על פי כן דברי רבנו זכרונו לברכה הם כלליות גדול והם שיכים בכל אדם. כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה וכל אחד כפי חלקו שיש לו בהתורה כמו כן הוא צריך להשתדל בכל עת להמשיך תורה בכל פעם, כי אנו צריכין להמשיך את התורה ולקבלה בכל פעם בכל דור ודור ובכל אדם ובכל זמן וכמו שאנו מברכין נותן התורה לשון הווה ולא נתן לשון עבר וכמובא בספרים. כי בכל יום ה' יתברך נותן לנו את התורה וכל אחד כפי מעשיו זוכה לקבלה בכל עת. ועקר המשכת התורה מה שצריך כל אחד מישראל להמשיך תורה הוא על ידי שבירת תאות ממון וכו' וכנ"ל, כי על ידי שבירת תאות ממון הוא יכול להעלות נפשות בבחינת מין נוקבין ועל ידי זה הוא ממשיך תורה בחינת השגחתו עלינו כנ"ל, כי כל אחד מישראל על ידי כל העשיות והעבדות שהוא עושה בקדשה ובטהרה הוא מברך ומעלה נפשות הן על ידי מצות ומעשים טובים ואפלו בעובדין דחל צריכין גם כן לעשותם בקדשה כדי לברר הנפשות שיש שם. נמצא שכל אחד מישראל צריך להעלות נפשות בבחינת ולקח נפשות חכם הנ"ל וכל זה על ידי שבירת תאות ממון כנ"ל שעל ידי זה הוא יכול להעלות הנפשות ועל ידי זה וירד עז מבטחה שממשיך תורה לפי בחינתו ועל ידי זה נמשך השגחת ה' יתברך כנ"ל וזה עקר השמירה, כי עקר השמירה על ידי השגחתו לבד כנ"ל. וזה בחינת ארבעה שומרים הכתובים בתורה כנגד בחינת טעמים נקדות תגים אותיות שהם כלל התורה בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל, כי עקר השמירה על ידי התורה הקדושה שהוא בחינת כח הראות בחינת השגחתו יתברך שעל ידי זה לבד עקר השמירה כנ"ל. וזה בחינת ארבעה שומרין הן ודיניהן שלשה, כדאיתא בסוף שבועות, כי עקר הגונין הם תלת גונין דעינא, אבל בת עין אינה בחינת גון כלל, כי היא כלולה בכלם כידוע ועל כן הם ארבעה שהם שלשה, כי עקר שנוי הגונין הם תלת כנ"ל:
נמצא שמי שרוצה להיות שומר באמת כראוי הן לשמר את שלו או את של חברו הוא צריך להעלות נפשות ולהמשיך תורה כנ"ל ועל ידי זה ממשיך השגחה שלמה וזה עקר השמירה, כי גם עקר השמירה מה שהשומר משגיח ומסתכל על הדבר הנשמר שלא יגיע לו הזק הוא גם כן בכונה זו, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא, הינו כי עקר הכונה, כמו שהוא משגיח ומסתכל על הדבר הזה ושומרו כראוי על פי דיני התורה הקדושה, כמו כן ימשך השגחתו יתברך על זה הדבר כדי שיהיה נשמר מכל הזק כי אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל וזה בחינת מה שמצינו שאבות העולם היו שומרים. וזה בחינת מה שתחלת התגלות ה' יתברך למשה שהוא התחלת התגלות נתינת התורה היה בעת שהיה שומר ורועה את צאן יתרו, כמו שכתוב ומשה היה רעה וכו' וירא מלאך ה' אליו ואז הודיע לו שיתן התורה לישראל, כמו שכתוב שם, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וכו'. כי על ידי שמשה רבנו עליו השלום, היה רועה ושומר את צאן יתרו היה מעלה הנפשות כדי להמשיך תורה כדי להמשיך השגחה שזה עקר השמירה ועל כן אז דיקא בעת השמירה התחיל נתינת התורה כנ"ל, כי על ידי השמירה זכה להמשיך תורה כנ"ל. וכן יעקב היה שומר אצל לבן כדי לברר ולהעלות הנפשות ולהמשיך תורה ועל כן על ידי זה שהיה שומר בבית לבן זכה להמשיך תורה שהם כל פרשיות התורה המדברים מזה מענין יעקב ולבן שזהו בחינת התורה שהמשיך יעקב שם, כמובא וכל זה על ידי השמירה ששמר שם את הצאן וכנ"ל:
נמצא שעקר השמירה על ידי שמברר ומעלה הנפשות וממשיך תורה בחינת השגחה שלמה כנ"ל וזה בחינת החלוקי דינים שיש בין השומרים. והכלל שכל מי שמקבל הנאה יותר מהדבר הנשמר חיב בשמירה יתרה ועל כן שומר חנם שאין לו שום הנאה פטור על הכל והשומר שכר והשוכר שיש להם קצת הנאה חיבין במקצת ופטורין במקצת והשואל שכל הנאה שלו חיב בכל הכל כפי רב ההנאה שיש לו מהדבר הנשמר. כי כל הנאות הם בחינת נפשות, כי נפש זה בחינת רצון כמו שמבאר לעיל במאמר הנ"ל וכשיש לו תאוה ורצון לדבר שבקדשה זה בחינת נפש דקדשה וכן להפך חס ושלום, וצריך לברר הנפשות, דהינו כל הרצונות והתאות והכסופין ולהעלותם כלם לה' יתברך בבחינת אריתי מורי עם בשמי, כמבאר במאמר הנ"ל וכשזוכה לבררם ולהעלותם הוא ממשיך תורה בחינת השגחה כנ"ל. נמצא, שעקר ברור ועלית הנפשות הוא תלוי במי שמקבל הנאה מהדבר, כי ההנאה הוא בחינת נפש ואז כשיש לו הנאה מהדבר הוא צריך לברר ולהעלות את הנפש ועל ידי זה ממשיך בחינת תורה בחינת השגחה כנ"ל ועל כן כפי ההנאה שמקבל מהדבר, כמו כן חל עליו החיוב להעלות הנפשות והרצונות המלבשין בההנאות ולבררם ולהעלותם לה' יתברך לבד ועל ידי זה ממשיך תורה בחינת השגחה וזה עקר השמירה כנ"ל ועל כן כל מה שמקבל הנאה ביותר מהדבר חל עליו חיוב השמירה ביותר, כי עליו חל החיוב של עלית הנפשות וכו' ביותר שזהו עקר השמירה כנ"ל:
ועל פי זה נוכל לומר שזהו בחינת שמירה בבעלים שפטרה התורה, כמו שכתוב, בעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. כי באמת עקר הברור ועלית הנפשות שיש בכל דבר הוא על ידי הבעלים של הדבר דיקא, כי אלו החפצים הם שלו וכל ההנאות שיש בהם שהם בחינת נפשות הם שלו ועליו לבררם ולהעלותם, כי באמת כל החפצים שהם העשירות של האדם הם בחינת שרש הנפשות, כי כל הנפשות שרשם בעשירות כנ"ל, כמבאר בדברי רבנו באר היטב במקום אחר (סימן סח). אבל האדם בעצמו הוא למעלה מהעשירות שלו אף על פי שהוא שרש הנפשות, כי העשירות הוא תחת יד האדם והאדם הוא למעלה ממנו כי עקר האדם מה שנקרא אדם זה בחינת הדעת שהוא נקרא אדם כידוע והדעת שהוא עקר האדם הוא למעלה משרש הנפשות שהוא העשירות ועל כן על ידי הדעת הוא יכול לברר הנפשות ולהעלותם ולהמשיך תורה וכו' כנ"ל, שזהו עקר השמירה כנ"ל וזהו בחינת הבעלים של הדבר, כי הדעת הוא בחינת הבעלים של העשירות שהוא שרש הנפשות כידוע ועל כן עקר עלית הנפשות שעל ידי זה עקר השמירה הוא על ידי הבעלים דיקא, כי הם דיקא יכולים להעלות הנפשות וכו', כי הם בעלים וכנ"ל. ועקר החיוב של השומרים הוא מאחר שהבעלים נסתלקו משמירת הדבר ותכף כשמסתלקים עיניהם משמירתו ואינם רוצים להשגיח בעצמם על זה החפץ ולשמרו אזי יוצא הדבר מרשות הבעלים ואזי נכנס ברשות השומר לענין שמירה ועל כן חיוב השומרים מתחיל משעה שנסתלקו הבעלים משמירתו, כמבאר בשלחן ערוך (ואפלו לדעה שניה שסובר שאין החיוב מתחיל רק משעת משיכה כי הם סוברים, כי אף על פי שנסתלקו הבעלים משמירתו ואינם רוצים עוד לעסק בזה הדבר להעלותו כנ"ל להמשיך עליו השגחתו יתברך אף על פי כן עדין לא נכנס ברשות השומר עד שימשך, אבל על כל פנים אין הדבר יוצא מרשות הבעלים כי אם על ידי שמסתלק משמירתו) דהינו שאינו רוצה עוד לעסק לברר ולהעלות הנפשות שיש בזה הדבר ולהמשיך השגחה על ידי זה כנ"ל, כי מוסרו לידי השומר ואזי חל על השומר חיוב הזה להעלות הנפשות ולהמשיך השגחה שזהו עקר השמירה של הארבעה שומרין הכתובים בתורה כנ"ל. ועל כן כשהבעלים עם השומר במלאכתו בשעת שאלה אזי אין הדבר יוצא כלל מרשות הבעלים לענין שמירה, כי זה כלל שכל דבר מושך עצמו לשרשו וכל המלאכות שאנו עושין הכל הוא בשביל ברורים, הינו בבחינה הנ"ל, כי על ידי המלאכות והמשא ומתן שעושין על ידי זה מבררין ומעלין הנפשות בבחינת מין נוקבין וממשיכין תורה וכו'. וזה בחינת טוב תורה עם דרך ארץ וכו' (אבות פרק ב) וזה בחינת אם אין קמח אין תורה (שם פרק ג) כי על ידי הקמח, דהינו הפרנסה בחינת דרך ארץ, דהינו מלאכה ומשא ומתן על ידי זה דיקא ממשיכין תורה על ידי שמבררין על ידי המלאכה את הנפשות ומעלין אותן וממשיכין תורה כנ"ל. וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת. כי שבת הוא בחינת התורה, כי בשבת נתנה תורה, (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה) כי התורה היא תלת גונין דעינא ובית עין כנ"ל וזה בחינת שבת, בחינת שין בת וכו', כמובא במקום אחר שין תלת גונין דעינא ובת עין וזהו ששת ימים תעשה מלאכתך, דהינו לברר ולהעלות נפשות ועל ידי זה ויום השביעי שבת, כי על ידי זה זוכין לבחינת שבת בחינת המשכת התורה כנ"ל ועל כן עקר המשכת התורה, דהינו חדושין דאוריתא הוא בשבת, כי שבת הוא בחינת התורה והכל כפי מה שזכה לברר הנפשות בימי החל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. נמצא שכל המלאכות הם בחינת ברורין, הינו בבחינה הנ"ל לברר ולהעלות הנפשות ולהמשיך תורה כנ"ל. ועל כן כשהבעלים של החפץ הם עם השומר במלאכתו, הינו שגם הבעלים רוצים לסיע את השומר במלאכתו, דהינו לברר ברורים וכו' כנ"ל שגם הבעלים עוסקים בשעת שאלה עם השומר במלאכתו לסיע לו לברר ברורים להעלות נפשות ולהמשיך תורה שזה עקר מלאכתו של אדם כנ"ל ועל כן מאחר שהבעלים עוסקים במלאכתו של שומר בשעת שאלה לברר ברורים של השומר וכו', על כן תכף אלו הנפשות שיש בהדבר הנשמר אינם יוצאים כלל מרשות הבעלים, כי הם נמשכין לשרשם להבעלים שלהם שהוא יבררם ויעלה אותם, כי באמת עקר הברור שלהם על ידו דיקא כנ"ל רק שהוא רוצה להסתלק מהם ולמסרם ליד השומר ומאחר שהוא מסיע את השומר במלאכתו לברר עמו ברורים, דהינו להעלות נפשות וכו', על כן אלו הנפשות שיש בדברים של הבעלים נמשכין לשרשם שהוא יבררם מאחר שעוסק בברורים של השומר ועל כן אינם יוצאים כלל מרשות הבעלים. ועל כן השומר פטור בשמירתם, כי עקר השמירה על ידי ברור ועלית הנפשות שעל ידי זה ממשיכין השגחה שזהו עקר השמירה כנ"ל ומאחר שאלו הנפשות נמשכין לשרשם לבעלים שלהם מאחר שעוסק גם כן עם השומר במלאכתו לברר ולהעלות נפשות כנ"ל נמצא שחזרה השמירה להבעלים, כי עקר השמירה על ידי עלית הנפשות כנ"ל ועל כן פטור השומר מכל מיני הזק, כי אין ההזק על ידו, כי הוא אינו יכול לבררם ולהעלותם שזהו עקר השמירה, כי הם נמשכים לשרשם לבעלים שלהם מאחר שהם עמו במלאכת הברור ועלית נפשות וכו' כנ"ל, כי עקר השמירה על ידי זה השגחתו יתברך לבד שנמשך על ידי ברור ועלית הנפשות כנ"ל:
ושארי הלכות נכללו בהלכות הארבעה שומרים: