ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ד · אות א׳הָיָה אוֹהֵב מְאֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁל סְתָם בְּנֵי־אָדָם, הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַכְּשֵׁרִים, וְהָיָה אוֹהֵב מְאֹד מִי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים הַגְּדוֹלִים, כְּדֶרֶךְ הַהֲמוֹן־עַם הַכְּשֵׁרִים.
וְהָיָה מַזְהִיר וּמוֹכִיחַ אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת, וְהָיָה מַקְפִּיד וְכוֹעֵס מְאֹד עַל מִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת אוֹ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת פְּשׁוּטוֹת, כִּי עִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת גָּמוּר, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים:
וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁנִּסְתַּלֵּק עַל־יָדוֹ, קֹדֶם לָזֶה, כָּל יָמָיו הָיָה מְזַמֵּר זְמִירוֹת הַרְבֵּה בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ה · אות א׳שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהִזְהִיר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְעַיֵּן בְּתוֹרָתוֹ, וְיִרְאֶה לְחַדֵּשׁ בְּתוֹרָתוֹ אֵיזֶה דָּבָר, (כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר עַל זֶה לְכַמָּה וְכַמָּה מֵאֲנָשָׁיו).
וְאָמַר לוֹ: אִם תִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶל תֹּכֶן כַּוָּנָתִי בְּתוֹרָתִי – מַה טּוֹב, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא תּוּכַל לְכַוֵּן כַּוָּנָתִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן טוֹב מְאֹד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהִרְהוּרִים. כִּי כָל הַהִרְהוּרִים בָּאִים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְדַמֶּה מִלְּתָא לְמִלְּתָא, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין פְּגַם הַהִרְהוּרִים שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה:
גַּם אָנֹכִי בְּעַצְמִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁהִזְהִיר מְאֹד לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד עַל הֶעָבָר. וְאָמַר שֶׁאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד לְבַד כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ, הוּא גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד.
גַּם אָמַר שֶׁהוּא טוֹבָה לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו שֶׁכְּבָר נִסְתַּלְּקוּ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ו · אות א׳רָאוּי לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי־תוֹרָה בִּשְׁעַת זִוּוּג, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יוּכַל לְהוֹלִיד בָּנִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ תִּהְיֶה דְּבוּקָה אָז בְּהִרְהוּרֵי תּוֹרָה. וְטוֹב מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ז · אות א׳פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית, שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף.
עָנָה וְאָמַר: הִנֵּה אֲכִילָה, עַל־כָּל־פָּנִים נִתּוֹסֵף לְהָאָדָם כֹּחַ וְחִיּוּת עַל־יְדֵי־זֶה, אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה, הֲלֹא אַדְּרַבָּא, הִיא מַפְסֶדֶת וּמַזֶּקֶת הַחִיּוּת מְאֹד וּמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מְאֹד, בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִין אוֹתָהּ כְּלָל, כִּי־אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּין לְבַד:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ח · אות א׳פַּעַם אֶחָד סִפֵּר מֵעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּנֵי־אָדָם. עָנָה וְאָמַר: הֲלֹא הָאָדָם, בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּג קָטָן אֶחָד שֶׁל רֶבַע שָׁעָה הוּא יָכוֹל לְאַבֵּד וּלְהַפְסִיד כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה עִם הָעוֹלָם הַבָּא.
וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַ מֶענְטְשׁ פוּן אֵיין תַּעֲנוּג'ל וֶועגְן פוּן אַ פֶערְטְל שָׁעָה, קָאן עֶר אָן וֶוערְן גָאר דֶעם עוֹלָם הַזֶּה מִיט דֶעם עוֹלָם הַבָּא:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״ט · אות א׳סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן קֶבֶר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, שֶׁטּוֹב מְאֹד לִהְיוֹת שָׁם עַל קִבְרוֹ.
וְאָמַר כִּי צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ (תהילים ל״ז:כ״ט), הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים יוֹרְשִׁים אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁזּוֹכִין שֶׁמְּקוֹם גְּנִיזָתָם הוּא קָדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַמָּשׁ,
וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגַם הַבְּרִית:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ק״י · אות א׳שָׁמַעְתִּי שֶׁאִישׁ אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ: כֵּיצַד הוּא הַבְּחִירָה, הֵשִׁיב לוֹ בִּפְשִׁיטוּת: שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בְּיַד הָאָדָם בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה, וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה.
וְרָשַׁמְתִּי זֹאת, כִּי הוּא נִצְרָךְ מְאֹד, כִּי כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם נְבוּכִים בָּזֶה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מֻרְגָּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם מִנְּעוּרֵיהֶם מְאֹד, עַל־כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵין לָהֶם בְּחִירָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְשַׁנּוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לְכָל אָדָם בְּחִירָה תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה עוֹשֶׂה.
וְהָבֵן הַדְּבָרִים מְאֹד:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קי״א · אות א׳אֶחָד שָׁאַל אוֹתוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצִוָּה לוֹ לִלְמֹד וְכוּ'.
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: הֲלֹא אֵינִי יָכוֹל לִלְמֹד.
הֵשִׁיב לוֹ: עַל־יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכֹּל, לְכָל טוּב, לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּלְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וּלְכָל הָעֲבוֹדוֹת וּלְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת:
פַּעַם אֶחָד אָמַר: אִם הָיוּ מַנִּיחִין מֵת לָעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְפַּלֵּל, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל יָפֶה יָפֶה בְכָל כֹּחוֹ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קי״ב · אות א׳לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְבַל יִפֹּל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקֵל עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו, עָנָה וְאָמַר: אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קי״ג · אות א׳מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁעוֹשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ דָּבָר אֶחָד שֶׁלֹּא כָּרָאוּי בִּשְׁלֵמוּת (כְּלוֹמַר, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בְּזֶה הַדָּבָר שׁוּם נִדְנוּד עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא שׁוּם תַּאֲוָה גְּמוּרָה בְּגַשְׁמִיּוּת, רַק שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַדָּבָר בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה כָּרָאוּי בֶּאֱמֶת), רָאוּי לוֹ שֶׁתִּכְלֶה נַפְשׁוֹ לְגַמְרֵי מֵעֹצֶם הַחֲרָטָה וְהַבּוּשָׁה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קי״ד · אות א׳פַּעַם אֶחָד דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זַ"ל, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה חָפֵץ מְאֹד לְגַלּוֹת לִי אֵיזֶה דָּבָר מֵהַשָּׂגוֹתָיו שֶׁהִשִּׂיג, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, אַךְ הָיָה קָשֶׁה עָלָיו. וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ יַחַד בִּשְׁתִיקָה, כִּי לֹא דִּבֵּר עִמִּי מְאוּמָה, אַךְ בְּתוֹךְ זֶה יָצְאוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דִּבּוּרִים אֵלּוּ: סֶע הָאט אַ פָּנִים אַז מֶע מוּז זִיךְ פוּן אַ הִרְהוּר זֵייעֶר הִיטְן.
וְהֵבַנְתִּי אָז בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ וּמִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּעֵת שֶׁדִּבֵּר זֹאת, שֶׁאָז נִתְגַּלָּה לוֹ בְּהַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת עֹצֶם פְּגַם הַהִרְהוּר, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁפּוֹגֵם מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלָן.
וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר זֹאת בִּכְתָב:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה קט״ו · אות א׳סִפֵּר שֶׁהָיָה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַלְבֵּל כְּלָל.
וְדַרְכּוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה בּוֹרֵר לוֹ אֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְהִתְחִיל לְהִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת וּבְאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּחַר לוֹ. וְהָיָה מִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת אֵיזֶה זְמַן, וְכָל מַה שֶּׁהָיוּ בָּאִים עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת לְבַלְבְּלוֹ מֵהַנְהָגָה זֹאת וּלְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אַחֵר, לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּלָל, וְהָיָה דּוֹחֶה אֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתּוֹ, וְלֹא הִנִּיחָם לִכָּנֵס בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, רַק הָיָה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ מְאֹד, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּחַר לוֹ אֵיזֶה זְמַן.
אַךְ אַחַר־כָּךְ בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן, אַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, חָזַר וּבָא עַל דַּעְתּוֹ אֵיזֶה מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְאָז, אַחַר שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַן אָרֹךְ, אָז יִשֵּׁב עַצְמוֹ וּבָחַר לוֹ אֵיזֶה דֶּרֶךְ וְסֵדֶר אַחֵר, כְּפִי שֶׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ אָז. אֲבָל לֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַלְבֵּל בְּכָל פַּעַם מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וּמִדֶּרֶךְ זֶה לְדֶרֶךְ אַחֵר, רַק הָיָה חָזָק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד זְמַן גָּדוֹל כַּנַּ"ל: