Likutei Moharan I, 49:12

Original Hebrew text

עוֹד שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים הַשַּׁיָּכִים לַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְזֶהוּ: הָרוֹצֶה שֶׁיְּנַסֵּךְ יַיִן עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן (יומא עא) – כִּי עִקַּר הָאֱלֹקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צוּר לְבָבִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל־א ב): וְאֵין צוּר כֵּאלֹקֵינוּ – אֵין צַיָּר כֵּאלֹקֵינוּ (ברכות י.). כִּי הַלֵּב הוּא הַצַּיָּר שֶׁל הַמִּדּוֹת, הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב וְכוּ' כַּנַּ"ל. כִּי קֹדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה אוֹר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין סוֹף וְכוּ', כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב. נִמְצָא כְּשֶׁהַלֵּב בִּבְחִינַת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, בִּבְחִינוֹת: צוּר לְבָבִי כַּנַּ"ל, הוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וּלְהֵפֶךְ, כְּשֶׁהַלֵּב אָטוּם, בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב, הוּא מְקַלְקֵל אֶת הַבְּרִיאָה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק, שֶׁלִּבּוֹ פָּתוּחַ בְּחָכְמָה, בִּבְחִינַת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, בְּחִינוֹת: צוּר לְבָבִי, עַל כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְחַדֵּשׁ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בָּעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּבְטוּבוֹ – זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁנִּקְרָא טוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ג׳:י׳): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב (יומא לח:); כִּי לֵב הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל: וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מט): חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן – אֵלּוּ הַשִּׁיתִין, שֶׁמְּנֻקָּבִין וּמְחֻלָּלִים עַד הַתְּהוֹם; הַיְנוּ בְּחִינוֹת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי; כִּי תְּהוֹם דָּא לִבָּא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, וְזֶה חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן – מַעֲשֵׂי יְדֵי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (כך דרשו שם בסוכה). הַיְנוּ שֶׁבְּחִינוֹת חֲלָאִים, הַיְנוּ שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם, בְּחִינוֹת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי בְּחִינוֹת וְלִבִּי חָלַל וְכוּ', בְּחִינוֹת חֲלָאִים שֶׁמְּחֻלָּלִין וְכוּ' כַּנַּ"ל, הוּא מַמָּשׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי זֶה הוּא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לַעֲשׂוֹת נִסִּים בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם, הַיְנוּ בְּחִינוֹת נִסִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות א׳:י״ט): וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר; שֶׁעַל דָּבָר נִסִּי הַכֹּל תְּמֵהִין. וְזֶהוּ: הָרוֹצֶה לְנַסֵּךְ יַיִן וְכוּ' יְמַלֵּא גְּרוֹנָם וְכוּ'; כִּי גְּרוֹנָם הוּא בְּחִינַת שִׁיתִין, שֶׁמְּחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם, הֵם קָנֶה וְלִבָּא. (וְעַל־יְדֵי הַיַּיִן נִפְתָּח חֲלַל הַלֵּב, בִּבְחִינַת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, כִּי חַמְרָא וְרֵיחָנִי פָּקְחִין (סנהדרין ע)). וְעַל כֵּן כָּל הַמְמַלֵּא גְּרוֹנָם וְכוּ', כְּאִלּוּ מְנַסֵּךְ יַיִן עַל־גַּבֵּי הַשִּׁיתִין, שֶׁמְּנֻקָּבִין וּמְחֻלָּלִין עַד הַתְּהוֹם כַּנַּ"ל: כַּאן חָסֵר קְצָת דְּבָרִים, כִּי לֹא נִכְתַּב בִּזְמַנּוֹ. וְנִשְׁכַּח קְצָת. שַׁיָּךְ לְעֵיל: