Likutei Moharan· Rabbi Nachman of Breslov
Likutei Moharan II, 116:1
Original Hebrew text
סִפֵּר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ לוֹ שָׁם הַחֲשׁוּבִים שֶׁהָיוּ שָׁם, שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינוֹת אֵלּוּ וְקָבְעוּ דִּירָתָם שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כַּמְפֻרְסָם. וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁקֹּדֶם שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְצַיֵּר לְעַצְמָן, שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא עוֹמֶדֶת בְּזֶה הָעוֹלָם, וְהָיוּ סוֹבְרִים שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי, לְפִי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַמְבֹאָר בַּסְּפָרִים. וּמְפֹרָשׁ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מְפָרֶשֶׁת כָּל גְּבוּלֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְגֹדֶל מַעֲלָתָהּ וּקְדֻשָּׁתָהּ הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא מְאֹד מְאֹד. עַל־כֵּן לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְצַיֵּר לְעַצְמָן בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה בְּזֶה הָעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר בָּאוּ לְשָׁם וְרָאוּ, שֶׁאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא בְּזֶה הָעוֹלָם מַמָּשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ, וַעֲפַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא בְּמַרְאֶה וּדְמוּת כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ. כִּי מַה שֶּׁמְּבִיאִין לִפְעָמִים עָפָר לָבָן מִשָּׁם זֶהוּ רַק בִּמְקוֹמוֹת פְּרָטִיִּים, וְגַם בִּמְדִינָה זוֹ נִמְצָא עָפָר לָבָן וְעָפָר שֶׁל נֶתֶר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אֲבָל עִקָּר הֶעָפָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא כְּמוֹ עֲפַר מְדִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת בִּדְמוּת וּתְמוּנָה אֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּבֵין שְׁאָר מְדִינוֹת, לְהַבְדִּיל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא קְדוֹשָׁה מְאֹד מְאֹד בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה מְאֹד. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַהֲלֹךְ שָׁם אֲפִלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת וְכוּ', כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכָל הַסְּפָרִים בְּעֹצֶם קְדֻשָּׁתָהּ הַגְּדוֹלָה וְהַנּוֹרָאָה:
Read this passage within Part II · Torah 116, in its full context