Likutei Tefilot II, 37:5

Original Hebrew text

וְעַתָּה מָה אוֹמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמָה אֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, אִם אַחֲרֵי כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה אֲנִי בְּעַצְמִי רוֹדֵף אֶת עַצְמִי יוֹתֵר מִכָּל הַשּׂוֹנְאִים, כִּי לֹא הִתְגַּבַּרְתִּי נֶגֶד תַּאֲווֹתַי, אַף גַּם הִמְשַׁכְתִּי עָלַי אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, וְעָשִׂיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתִי, עַד אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַצְמִי בְּיָדַיִם בְּצָרוֹת הָאֵלֶּה צָרוֹת נַפְשִׁי, אֲשֶׁר הֵם קָשִׁים וּמָרִים מִכָּל הַצָּרוֹת כִּי אֵין צָרָה כְּצָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל הָרַחֲמָנוּת לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת וּפְגָמִים.