שבחי הר״ן · חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל · אות ט״ז

Original Hebrew text

ותכף אחר ראש השנה היה רצון רבנו זכרונו לברכה, לחזר תכף לביתו. ולא היה רוצה לנסוע כלל לשום מקום, לא לצפת ולא לטבריה, אך האיש שהיה עמו היה כספו חזק מאד לזון עיניו במקומות ארץ ישראל. ובא אל רבנו זכרונו לברכה, ואמר לו שיש שירה לילך עמם לטבריה. והשיב לו יש לך כסופים לטבריה. לך שכר חמורים ועשה כן. ונתן להם אדרוף (דמי קדימה). ובחזירתו מהבעל חמורים אמר לו תכף שכרת חמורים? השיב לו הן. אמר לו רבנו זכרונו לברכה תכף ומיד תלך ותקח מהם האדרוף, ואם לא ירצו להחזיר לך, אזי תניח לאבוד האדרוף כי איני רוצה לילך לשם. ואחר שתי שעות או שלש נפל האיש הנ"ל שהיה עמו בחלשה גדולה רחמנא לצלן. ואז נתן שבח והודאה להשם יתברך. אשר מנעו ללכת עם השירה הנ"ל.

The work: Public domain · Digital transcription: ברסלב מאיר (breslevmeir.com), identified, via Wikisource · Rights in the transcription: The transcription site has no statement today; at the time of copying (2014) it said “all rights reserved” · Permission for this site: Not received; no request has yet been sent to the rights holder. Details

Source: Wikisource, שבחי הר"ן, revision 2892220 · Wikisource contributors, CC BY-SA 3.0 / CC BY-SA 4.0 · Modified: divided into passages and pagination elements removed.

Read this passage within חלק ב - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל, in its full context