ליקוטי הלכות · אורח חיים א · ציצית ב'
התאמת הקריאה
ענין ציצית על-פי מה שאמר רבנו נ"י, בלקוטי תנינא סימן י"ב על פסוק י' "ואיה השה לעולה", עין שם היטב:
והכלל, שגם מקומות המטנפים ובתי עבודה זרה גם הם מקבלים חיות מהבורא יתברך שמו ואף-על-פי שכבודו יתברך שמו רחוק משם, בבחינת ( ישעיה מב) וכבודי לאחר לא אתן, עם כל זה הם מקבלים חיות מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית, שהוא בחינת כבוד עליון, שהוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלים חיות וכשאדם נופל לשם ח"ו, אזי כשמתחיל לבקש ולחפש איה מקום כבודו זהו תשובתו ותקונו, כי חוזר ועולה אל הכבוד העליון הנ"ל שהוא איה מקום כבודו שמשם המקומות הנ"ל מקבלין חיות מגדל ההסתרה. ועכשיו הוא חוזר ומדבק עצמו לקדשה זו ומקבל חיות משם ועולה על-ידי זה, עין שם היטב וזה נחשב לקרבן עולה שמכפר על הרהור הלב שהוא בחינת לבי סחרחר על-ידי קלפת נגה וכו' ועל-ידי בחינת איה מקום כבודו הנ"ל שמבקש ומחפש שם במקומות אלו, על-ידי זה נתתקן ונתכפר כנ"ל ונעשה מזה בחינת קרבן עולה, בבחינת ואיה השה לעולה וזה בחינת ( סוף התקונים ב), בראשית ברא תיש, הינו השה לעולה שנעשה מבחינת בראשית שהוא מאמר סתום, בחינת איה וכו' כנ"ל, עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת ציצית שהם תקון הבגדים, שמירה מן הקלפות, כמובא, ( א) הינו כי הבגדים הם בחינת הכבוד, כי ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא ( שבת קג) וכמו שאמר רבנו נ"י, במקום אחר ( ב) וכל בחינת הכבוד של כל היו"ד מאמרות כלם מקבלים מבחינת מאמר העליון שהוא בראשית מאמר סתום שמשם נמשך חיות אפלו למקומות החצונים כנ"ל, ועל-כן מתקנים הבגדים, שהם בבחינת כבוד על-ידי הציצית, שהם בחינת הכבוד העליון, בחינת בראשית מאמר סתום, שזה בחינת ציצית של צמר כבשים שהם יוצאים מבחינת ואיה השה לעולה, כי צמר כבש ושה הם יוצאים מבחינה גבוה מאד כמובא בכתבים, ( ג) בבחינת ( דניאל ז) ושער ראשיה כעמר נקי ובחינה זו היא בחינת איה כנודע ( ד) ומשם בחינת הציצית הנעשין מצמר, שהם בחינת שערות, בחינת ושער ראשיה כו' כנ"ל, הינו שהם בבחינת מאמר העליון הנ"ל, ומחמת שהוא בחינת מאמר סתום, על-כן הארתם רק בבחינת שערות שהם סתומים, והארתם בצמצום גדול מאד בחינת מאמר סתום ואלו הציצית מתקנין הבגדי כבוד, כי כל בחינת הכבוד מקבלין משם כנ"ל והם שמירה מן הקלפות ומתקנין הרהור הלב, כמו שכתוב ( במדבר טו), "וראיתם אותו וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'" כי עקר תקון הרהור הלב הוא על-ידי בחינת איה שמשם הם מקבלין חיות, ועל-ידי זה בעצמו נתתקנין, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת ואיה השה לעולה כנ"ל. וזה שכתוב, "וראיתם אותו וזכרתם אל כל מצות ה' וגו'" כי כל המצות כלם תלויין בזה, כי הציצית הם בבחינת מאמר העליון בראשית, שהוא כולל כל המאמרות שהם כלליות כל התורה כלה וזהו בחינת שהציצית הם סביב האדם בד' רוחותיו לתקן בחינת ונגה לו סביב, כמו שמובא בדברי רבנו נ"י, הנ"ל, ( ה) ( גם איתא ( ו) שציצית כנגד נגה), גם הם בד' רוחות זה רמז על בחינת איה וכו' שכשנופל האדם ח"ו, למקומות כאלו, רחמנא, שאז הוא מחפש ומבקש איה וכו' וזהו תקונו כנ"ל וזהו בחינת הד' רוחות שבהם הציצית, שהוא בחינת שמחפש ומבקש בכל צד מד' רוחות העולם איה מקום כבודו יתברך, כי הציצית הם בבחינת איה שעל-ידי זה בעצמו נתתקן כנ"ל וזהו רמז הציצית בד' רוחות שבכל צד שפונה מוצא שם השם יתברך על-ידי הציצית שהם בחינת איה, כי בחינת איה הוא תקונו ובזה בעצמו נמצא אליו השם יתברך כנ"ל:
ועל-כן מתר לכנס בציצית לבית הכסא ( שולחן ערוך סימן כא סעיף ג') ואיתא ( ז) שזה בחינת ומלכותו בכל משלה, הינו כנ"ל, כי הציצית הם בבחינת הכבוד עליון, בחינת איה כנ"ל שמשם נמשך חיות אפלו למקומות המטנפים ועל-ידי זה בעצמו נכנעין כנ"ל, כי על-ידי בחינת ציצית שהם זכרון וסימן לזכר בהבורא יתברך שמו ושגם במקומות הנ"ל מושלת מלכותו יתברך, כי אין להם חיות אלא ממנו יתברך ועל-כן מחפשין ומבקשין בכל צד איה מקום כבודו כנ"ל, שזהו בעצמו בחינת ציצית, בחינת בראשית מאמר סתום שמשם חיותם כנ"ל נמצא, שחוזרים ומדבקין עצמן בעצם הקדשה שמשם היו מקבלים חיות וזהו הכנעתם כי חיותם הוא רק מהסתרת הקדשה והעלמתה בתכלית ההסתרה, אבל תכף כשיודעין שיש שם קדשה ומחפשין ומבקשין איה וכו' כנ"ל, אזי תכף חוזרין אל הקדשה והם נכנעין וזהו שמובא בספרים על הדין שמתר לכנס בציצית לבית הכסא שהוא בחינת ומלכותו בכל משלה, כי על-ידי הציצית שמשם נמשך חיות אפלו למקומות הנ"ל, ועל-כן מתר לכנס בהם לשם כנ"ל, כי על-ידי זה בעצמו נכנעין, כי מלכותו בכל משלה כנ"ל, על-כן ציצית היא מצוה שאין בגופה קדשה ( מגילה כו), נעלמת ונסתרת שם כנ"ל:
וזהו בחינת ציצית של צמר ופשתן שהם עקר הציצית, כי עקר הציצית הם של צמר שהוא בחינת איה השה לעולה כנ"ל, כי צמר כבשים הם בחינה עליונה מאד כנ"ל ופשתן הוא להפך, כי פשתן הוא בחינת מדרגה התחתונה מאד, כמו שכתוב ( ח) בקין שהביא מן הגרוע, דהינו פשתן ומחמת זה בעצמו נעשה מפשתן גם כן ציצית, כי בפשתן, שהוא מדרגה התחתונה שמשם יניקת החצונים בחינת קין, שם דיקא מלבש חיות גבוה מבחינה העליונה, דהינו בחינת מאמר סתום כנ"ל נמצא, שגם פשתן מקבל חיות מבחינת צמר שהוא בחינת מאמר סתום כנ"ל ועל-כן נעשה מהם גם כן ציצית שהם בחינת מאמר סתום כנ"ל וזהו בחינת אסור שעטנז צמר ופשתן יחדיו, כי אף-על-פי שבאמת גם פשתן שמשם יניקת החצונים גם הם מקבלין חיות מבחינת צמר כנ"ל, עם כל זה עקר קבלתם הוא מן ההסתרה והעלמה, שהקדשה נעלמת ונסתרת שם בבחינת מאמר סתום כנ"ל, אבל אסור לגלות הקדשה שם שלא ליתן להם יניקה יותר מאד ח"ו, ועל-כן אסור לחבר צמר עם פשתן, כי צריך שיהיה חיות של בחינת פשתן שמקבל מבחינת צמר בהסתרה והעלמה כנ"ל, אבל בציצית מתר כלאים, כי אדרבה, על -ידי ציצית נכנעין החצונים ונתגלה הקדשה שגם בהחצונים היה חיות גבוה מאד ועל-כן מתר שם לערב צמר ופשתן יחדיו, כי באמת שניהם אחד שחיותם מבחינת מאמר סתום, שהוא בחינת ציצית כנ"ל, רק שלא במקום מצות ציצית כנ"ל שאז אין הכנעתם ויש להם שליטה עדין, על-כן צריך שלא לחבר צמר עם פשתן כנ"ל כדי שלא ליתן להם חיות יותר מדאי, כי צריך שיהיה חיותם בבחינת מאמר סתום, דהינו שבחינת צמר, שהוא בחינת איה, יהיה סתום ונעלם ונסתר מבחינת פשתן שמשם יניקת החצונים, אבל במקום מצות ציצית שאז נכנעין החצונים כנ"ל, אזי חוזר פשתן עם הצמר ונתחברין יחדיו, כי שניהם בחינה אחת כנ"ל:
וזהו בחינת שמתעטפין ביום הכפר בטלית מבעוד יום. ( שלחן ערוך סימן יח סעיף א' ברמ"א), כי כפרת יום הכפורים הוא בחינת ציצית שהם בחינת איה מקום כבודו שאומרים ביום הכפורים בכל הקדושות, כי יום הכפורים, שהוא בחינת כתר, בחינת איה, בחינת בראשית מאמר סתום שכולל כל היו"ד מאמרות, כי יום הכפורים כלליות יו"ד ימי תשובה, שהם בחינת יו"ד מאמרות. וזהו בעצמו בחינת התשובה והכפרה של יום הכפורים על -ידי בחינת איה, שעל-ידי בחינה זו יוצאין ועולין מכל הקלפות ונתכפרין כל העונות בבחינת איה השה לעולה כנ"ל שנתגלה ביום הכפורים שאז נראה אפרו של יצחק לפני השם יתברך כמובא, ( ט) דהינו בחינת ואיה השה לעולה כנ"ל ועל-כן אז מתעטפין בציצית כל היום כלו, כי כל זה הוא בחינת ציצית שהם בחינת איה השה לעולה כנ"ל. וזהו בחינת טלית של רצון שנתעטף השם יתברך וסדר י"ג מדות של רחמים לפני משה ( ראש השנה יז), כי הציצית הם בחינת איה ששם רחמים ורצון וכפרה, כמובא ( י) וכנ"ל:
וזהו בחינת שקבעו פרשת ציצית בקריאת שמע ( עיין ברכות יב) וגם לוקחין הציצית בשעת קריעת שמע ( שלחן ערוך סימן כד סעיף ב'), כי זה עקר הקריאת שמע להודיע ולגלות כבוד מלכותו יתברך וזה בחינת שמע ישראל וכו' ובאחד ממליכין אותו למעלה ולמטה ובד' רוחות שזה בחינת מלא כל הארץ כבודו. ואנו מאריכין בד' דאחד שלא תדמה לריש ח"ו, כי כבודי לאחר לא אתן והנה מאחר שמגלין שהשם אחד הוא ולא אחר, מעתה יפלא מאין מקבלין חיות בתי העבדה זרה וכדומה, על-כן אנו אומרים תכף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לומר שמלכותו בכל משלה ומברך שם כבודו לעולם ועד אפלו בתחתית מדור הקלפות, רק שהם מקבלין מבחינת מאמר סתום כנ"ל ועל-כן אומרים בחשאי, כי בודאי זהו סוד גדול מאד ואסור להרהר בזה הרבה, מכל שכן לדבר, כי זהו דבר נעלם ונסתר מאד, כמובא שם בדברי רבנו נ"י, וזהו בחינת ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר וכו' ( פסחים נו), הינו שמרגישין קדשה גבוהה במקומות החצונים, בחינת ציקי קדרה שהוא מאכל מבשם, אך שהוא אצל אנשים נמוכים, וזהו, תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער, כי אי אפשר לדבר בזה, כי בודאי הוא גנאי לומר שיש שם קדשה ואם לא תאמר יש לה צער, כי בודאי באמת גם הן מקבלין חיות מהקדשה כנ"ל ועל -כן הביאו לה בחשאי שבסוד מגלין שגם הם מקבלין חיות ממנו יתברך רק הוא בבחינת סוד, בבחינת מאמר סתום כנ"ל. וזהו שמובא ( יא) שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי כדי שלא יתגברו בנו הם, כי באמת זה בעצמו הכנעתם מה שאנו יודעין שהם מקבלין חיות ממנו יתברך כנ"ל ועל-כן אנו צריכין לשמר מהם שלא יתגרו בנו מאחר שזה הכנעתם ( וזהו שמובא ( יב) שברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנגד בחינת נגה, הינו כנ"ל) ועל-כן ביום הכפורים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי אז נתגלה בחינת איה ואז הוא באמת הכנעתם כי כול שתא אית ליה רשו בר מיום הכפורים ואז נתכפרין כל העונות ונתבטלין כל הקלפות ועל-כן אזי מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהינו שקדשתו יתברך מברך לעולם אפלו במדור הקלפות, כי גם הם היו מקבלים חיות ממנו יתברך, כי עכשיו אין זה גנאי כלל מאחר שנכנעו עתה, כי בכל השנה הוא גנאי קצת, כביכול, לדבר מזה כנ"ל, אבל עכשיו שנכנעו מפרסמין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהינו שגם שם מברך שם כבודו יתברך כנ"ל ועל-כן שיך ציצית לקריאת שמע, כי כל זה הוא בחינת ציצית כנ"ל: