ליקוטי הלכות · אורח חיים א · ציצית ז
התאמת הקריאה
על-פי התורה "תקעו תוכחה" הנ"ל ( בה' השכמת הבוקר הלכה ה') יתבאר ענין ציצית והנה כבר בארנו קצת ענין ציצית על-פי התורה הנ"ל בהלכות ציצית הלכה ה' ושם מבאר גם כן ענין התעוררות השנה וקימת חצות על-פי זה, וכאן נאמרו ונשנו בשביל דברים שנתחדשו בהם, והנה מבאר שם שציצית הם בחינת החוט של חסד שנמשך על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו', עין משם באריכות עתה עינתי ומצאתי בחסדו יתברך בענין ציצית על-פי התורה הנ"ל עוד כמה דברים כהמה:
כי מבאר שם בהתורה הנ"ל באות וא"ו שענין התקונים הנעשים על-ידי התפלה בבחינת דין וכו', הם בחינת רפואה שנמשך על-ידי סליחת עונות וכו' שזוכין על-ידי התפלה השלמה שמתפללין הקבוץ הקדוש של ישראל בתוספות שכנים הרבה, כי על-ידי שנתוסף אל הקבוץ עוד שכן מישראל שמתפלל עמהם על-ידי זה מתרבין הבתים הקדושים של התפלה עד אין קץ וכו', כי ג' אבנים בנות ששה בתים ד' כ"ד ה' ק"כ וכו' וכו' עד מה שאין הפה יכול לדבר וכו', עין שם היטב היטב מה שכתוב שם בזה על פסוק, "ובל יאמר שכן חליתי וכו'" נמצא, שהתפלה בתוספות שכנים שמתרבין על ידה בתים הרבה בלי שעור היא בחינה אחת עם התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל, כמובן למעין שם ויש לבאר קצת בזה, כי מבאר שם שעל-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הוא מוציא מהסטרא אחרא כל הדעת וכל התפלות וכל הנצוצות והנפשות וכו' שבלעה הסטרא אחרא תחלה בבחינת חיל בלע ויקיאנו וכו' ועתה נוכל לומר שאלו הנפשות שהוציא הבעל כח הזה מהסטרא אחרא הם הם הנפשות הנתוספים אל הקבוץ הקדוש בבחינת תוספות שכנים הנ"ל שעל ידיהם נתרבין ונתגדלין הבתים של הקדשה מאד מאד, כי בתחלה כשהיו אלו הנפשות נבלעין בין הסטרא אחרא בודאי היו רחוקים מתפלה, ועכשיו כשהוציא אותם הבעל כח הנ"ל מהסטרא אחרא, אזי הם מתקרבים אל הקדשה ונתוספים אל הקבוץ הקדוש של ישראל העוסקים בתפלה בכונה ונעשים שכנים אליהם, שעל-ידי זה מתרבין הבתים עד אין חקר וכו' עד שעל-ידי זה נכנסין ונתכנסין לתוך אלו הבתים כל שאר הנפשות הנדחים הרחוקים מאד מאד, שהם בחינת ( איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכו', כמבאר בדברינו בזה כמה פעמים, עין שם וכל זה הוא בחינת ציצית, כי ציצית הוא בחינת קבוץ נדחים, בחינת ( ישעיה יא) ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ שבשביל זה מקבצין הציצית ולוקחין אותם בידים אצל והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ, הינו כי קדשת מצות ציצית נמשכת מהבעל כח הנ"ל שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין, שעל-ידי זה ממשיך כל התקונים הנאמרים שם, שזהו בעצמו בחינת התפלה של תוספת שכנים וכו' כנ"ל כי ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ שזהו בעצמו בחינת התפלה בתוספת שכנים הרבה שעל -ידי זה מתקבצין כל הנדחים לתוך רבוי הבתים מאד שנעשין על-ידי אלו השכנים בבחינת ( תהלים קמז) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וכנ"ל, כי כל הנדחים מתכנסין לתוך רבוי הבתים הנ"ל שמהם נבנית ירושלים עיר הקדש ( וכמבאר בדברינו מזה במקום אחר):
כי על-ידי קבוץ הנפשות הנ"ל אל הקדשה נעשין לבושין קדושים בבחינת ( ישעיה ס) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי וכו', הינו בחינת ציצית שמקבץ נדחים, שהם עקר הלבושין הקדושים וזהו בחינת ( שם נב) עורי עורי לבשי עוזך ציון, כי הלבושים קדושים בחינת ציצית נעשין על-ידי המטה עוז שהוא התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בעצמו בחינת התפלה בתוספות שכנים, שעל-ידי זה מתקבצים כל הנדחים, שזהו בחינת ציצית כנ"ל ועל-כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת לב) על פסוק, "והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וכו'" שעל-ידי מצות ציצית זוכין שיתאחזו בו מכל הע' לשונות להתקרב להשם יתברך, כי ציצית הוא בחינת קבוץ נדחים, שהוא בחינת הנפשות של בעלי תשובה והגרים שמתגירין על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, כמו שכתוב שם על פסוק, "מבטנו יורישנו אל וכו'", עין שם וזה שנסמך מקרא, "אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף וכו'" למקראות שלמעלה שמדברים שם שהגרים יתוספו על קבוץ ישראל להתפלל עמם יחד, כמו שכתוב שם בזכריה סימן ח', "וא'שר יבאו עמים וכו' והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה' ולבקש את ה' צבאות אלכה גם אני וכו'" ואחר כך נסמך מיד, "בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף וכו'", הינו כנ"ל, כי תוספות גרים בחינת שכנים אל הקבוץ הקדוש להתפלל ולחלות עמהם את פני ה', הוא בחינת ציצית, שהוא בחינת אשר יחזיקו מכל לשונות הגוים בכנף וכו' כנ"ל, ועל-כן נסמכו זה לזה וכנ"ל:
ועין מה שכתבתי בהלכות פריה ורביה הלכה ו' על -פי ענין הנורא הזה של תוספת השכנים אל הקבוץ הקדוש, עין שם באות י"ב י"ג מבאר שם שעל-ידי זה יכולין לצאת רבוי הבריתות שהתחיב כל אחד מישראל, כי אין לך מצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות שהוא ברוך בכלל וברוך בפרט וכו' ללמד וללמד לשמר ולעשות, כמבאר בסוטה בפרשת "אלו נאמרים" בדף ל"ז ע"ב, עד שמסקו שם, שכל אחד מישראל התחיב את עצמו מצד הערבות בעד ת"ר אלפים וכו' מישראל אלפי אלפים אלפים ורבי רבבות בריתות, כמבאר שם בסוף הסגיא ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, ועין שם בתוספות ובהגהות רש"ל עצם רבוי רבבות הבריתות, ובארנו בהלכות פריה ורביה הנ"ל, שכל זה זוכין לקים ולצאת ידי חובות הערבות על-ידי שמקרבין נפש, שהוא בחינת שכן, אל הקבוץ הקדוש, שעל-ידי זה מתרבים הבתים עד אין חקר יותר ויותר מעצם רבוי הבריתות הנ"ל, וכל זה זוכין על -ידי ציצית, שהוא בחינת קבוץ נדחים, בחינת תוספת השכנים הנ"ל וזהו בחינת ד' חוטין שבכל אחד מהציצית שכופלין אותם ונעשין ח', וכל אחד מהחוטין צריך שיהיה שזור ועל -כן הם י"ו, ( כמבואר בכוונות מזה), וכל זה הוא בחינת הבריתות הנ"ל, כמבאר בהגמרא הנ"ל בענין הבריתות וזה לשונו, ת"ר ברוך בכלל ברוך בפרט וכו' ללמד וללמד לשמר ולעשות הרי כאן ד', ד' וד' הרי כאן ח', ח' וח' הרי ט"ז וכן בסיני וכו', וכל זה מרמז במצות ציצית, שהוא בחינת קבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ על-ידי הד' ציציות שבארבע כנפות הטלית כנ"ל, כי בכל אחד מהציצית מרמז בחינת הבריתות הנ"ל, שבתחלה הם ד', בחינת ד' חוטין שבציצית, ד' וד' הרי כאן ח', בחינת כפילות הד' חוטין שנעשין ח', ח' וח' הרי י"ו בחינת שזירת החוטין שנעשין י"ו כנ"ל וגם הציצית הם משלשין בכמה בחינות, כי צריכין שיהיה שליש גדיל וב' שלישי ענף, וכן בכל חליא הוא ג' כריכות, וכן צריכין לתלותם בתוך שלש אצבעות, כל זה הוא בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם שכל אלו הי"ו בריתות נשנו בסיני וכן בערבות מואב וכו' נמצא, מ"ח בריתות על כל מצוה ומצוה וכו', נמצא שי"ו בריתות הנ"ל הם משלשין כנ"ל וזהו בחינת מה שהציצית, שהם י"ו כנ"ל, הם משלשין בכמה בחינות כנ"ל וזהו בחינת מה שציצית עולה ת"ר כנגד ת"ר אלף נפשות ישראל כמו שכתוב בכונות וכן הם כנגד תרי"ג עם החליות והקשרים, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות מג), כי כל זה הוא ענין הנ"ל של הערבות שמסקו שם שכל אחד מישראל התחיב באלפים ורבבות בריתות כמספר תרי"ג פעמים ת"ר אלף וג' אלפים וחמש מאות וחמשים וצריכין לכפל עוד מ"ח פעמים כל הנ"ל ולמ"ד ערבא דערבא צריכין לכפל עוד ת"ר אלף וכו' בכל הנ"ל, ועין שם בהלכות פריה ורביה הנ"ל שם בארנו קצת בענין זה, וכל זה אי אפשר לצאת כי אם על-ידי תוספות שכנים קדושים הנ"ל, שהם בחינת קבוץ נדחים, שזה נעשה על-ידי הציצית הקדושים כנ"ל, ועל -כן הם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות וכנגד ת"ר אלף מישראל וג' אלפים וחמש מאות וחמשים שעולים גם כן תרי"ג, כי ג' אלפים וחמש מאות וחמשים עולים בדרך כלל י"ג ות"ר אלף הם בבחינת ת"ר, סכום הכל עולה תרי"ג, כי תרי"ג מצות, שהם כלל התורה, הם בחינת כלל נפשות ישראל שכלם משרשים בתורה כידוע, וכל זה כלול במצות ציצית שעולה תרי"ג כנגד כל הבחינות הנ"ל, כי הם כלולים מכל הבריתות הנ"ל שנכפלים ד' וד' ח' וח' וכו' ומשלשין וכו' ועולין תרי"ג עד שכלולין מכל האלפים ורבבות רבבות בריתות הנ"ל שיוצאין י"ח על-ידי תוספות שכנים כנ"ל, שהוא בחינת קבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ שזוכין על-ידי מצות ציצית כנ"ל:
וזה בחינת טלית קטן וטלית גדול, כי בתחלת היום לובשים בביתו טלית קטן שהוא בשביל עצמו לזכות על-ידי אלו הציצית של הטלית קטן לקשר עצמו להשם יתברך ולתורתו הקדושה ולכל נפשות ישראל, שזהו עקר מצות ציצית, כמו שכתוב ( במדבר טו), "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וכו'". ועל-ידי זה זוכה שהוא בעצמו יוכל להיות שכן אל הקבוץ הקדוש של ישראל שמתכנסין ומתקבצין בכל יום בבתי כנסיות ובתי מדרשות ליחד שמו יתברך ולהתפלל כראוי, ואחר כך הולך לבית הכנסת ולבית המדרש וזוכה להיות שכן אליהם, ועל-ידי זה מתעטף שם בטלית גדול שמתפללין בו, כי אז זוכה בכלל הקבוץ הקדוש לעורר רחוקים מאד לעבודתו יתברך, שזהו בחינת קבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ, שזהו בחינת מה שמקבצין הציצית בידים בשעת התפלה אצל והביאנו לשלום כנ"ל, הינו כי בתחלה על -ידי הטלית קטן קרב את עצמו אל הקבוץ הקדוש שיזכה להתוסף עליהם בחינת שכן טוב כנ"ל, ואחר כך בבית הכנסת כשכבר נעשה שכן טוב אליהם זוכה בכלל הקבוץ לקבץ ולקרב עוד כמה רחוקים שיהיו נעשים שכנים לצאת ידי חובת הערבות לקים ללמד וללמד לשמר ולעשות וכו' כנ"ל, שכל זה זוכין על-ידי הטלית גדול שמעטפין בו בבית הכנסת בשעת התפלה שאז עקר בחינת קבוץ נדחים בחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ שמקבצין אז הציצית מהטלית גדול הינו, כנ"ל:
וזהו ( תהלים קה), "לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם" כי עקר קבוץ כל הנדחים הוא לארץ ישראל ולירושלים, כמו שכתוב ( דברים ל'), "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו' והביאך אל הארץ הטובה וכו'" וכן אנו מבקשים בכל יום, "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו" והעקר לירושלים שכל בנינה מבחינת רבוי הבתים הנ"ל ( כמבואר במקום אחר ומובא לעיל מזה) שלשם מתכנסים כל הנדחים בבחינת ( תהלים קמז) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ועקר הקבוץ לשם הוא על-ידי בחינת ציצית כנ"ל, כי ציצית קלועים ושזורים, שהם בחינת חבל דקדשה, בחינת יעקב חבל נחלתו, כי הם כלולים מכל תרי"ג מצות, שהם בחינת כלליות נפשות ישראל כנ"ל וזהו בחינת לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם, 'חבל' דיקא, כי חבל נחלת ארץ ישראל נתן ליעקב חבל נחלתו על-ידי מצות ציצית, שהוא בחינת חבלים דקדשה שעל-ידי זה מתקבצין כלם לארץ ישראל בחינת והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו שאוחזין אז הציצית וכנ"ל:
ועל-כן קרח שהיה שכן רע, כי עליו אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבא פרק יח), אוי לרשע אוי לשכנו כי חלק על משה והקבוץ הקדוש שלו ורצה לחלק מהם בחינת ויקח קרח-ואיתפליג קרח, ופגם מאד בבחינת תקון הנפלא הנעשה על-ידי תוספת שכנים הנ"ל, ( כמבאר מזה במקום אחר ולעיל בהלכות פריה ורביה הנ"ל על פסוק, "בסודם וכו' ובקהלם וכו'", עין שם), על-כן פגם במצות ציצית דיקא, כי הלבישן בטליתות שכלן תכלת וכו' ( במדרש רבא שם) כי כל פגמו היה בענין זה של תקון הציצית שהוא להוסיף שכנים טובים על הקבוץ הקדוש לקשר יחד החבל הקדוש של ישראל והוא פגם בזה כנ"ל, על-כן חלק על מצות ציצית דיקא וכנ"ל:
וזה בחינת פרשת שקלים, "כי תשא את ראש בני ישראל וכו'" והדבר תמוה מאחר שהמנין מסכן שיוכל לשלוט הנגף על-ידי זה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למה צוה למנותם ושיתנו שקלים כפר נפשם, לא יכתוב לא ה' ולא ו', לא ימנה אותם כלל, וכבר הרגישו בזה המפרשים בזה, אך עקר המנין של ישראל הוא בבחינה הנ"ל בשביל להרבות ולהגדיל בחינת התפלה עד אין קץ וחקר על-ידי תוספת נפש על נפש שנתוספין על-ידי המנין, שעל -ידי זה מתרבין הבתים הקדושים בכל פעם בלי שעור כנ"ל, על-כן הזהירם למנותם על-ידי השקלים דיקא ולא ימנה אותם כך כפשוטו שלא יהיה בהם נגף ששולט על-ידי המנין, כי ישראל עם קדוש הם למעלה מהמנין, כי הם נכללין כלם במקור האחדות, כמו שכתוב, "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ועקר המנין והחשבון הוא אצל העובדי כוכבים, שהם בבחינת רבוי, בבחינת ( קהלת ז') בקשו חשבונות רבים וכמו שפרש רש"י, עשו היה לו ששה נפשות ונקראים נפשות לשון רבים ויעקב היה לו שבעים נפש ונקראים כלם נפש אחד, אבל באמת מחמת זה שכל נפשות ישראל חשובים נפש אחד, מחמת זה דיקא צריכין שישראל יתרבו מאד כחול הים, כי כל מה שישראל מתרבין יותר מתגדל כבודו ושמו יתברך יותר, בבחינת ( משלי יד) ברוב עם הדרת מלך ונכללין יותר באחדותו יתברך, ובשביל זה צוה למנותם לגלות רבוי מספר נפשות ישראל שהם ת"ר אלף ויותר כדי להגדיל שמו וכבודו יתברך על-ידי זה לפרסם ולהודיע לבני האדם גבורתיו שנמצאים ת"ר אלפים נפשות המיחדים שמו תמיד ונכללין באחדותו יתברך, אבל תכף כשמונים את ישראל יכול להתעורר קטרוג והתגרות הסטרא אחרא, ח"ו, שאחיזתם בבחינת רבוי ומנין וחשבון, בבחינת בקשו חשבונות רבים עד שאפשר שתתגבר סטרא דמותא ח"ו, כי יאמרו, מה אתם מתפארים ברבוי החשבון שלכם, הלא אנו מרבים יותר בכפלי כפלים, כי כל אומה ואומה מהם מרבה יותר במספר הפשוט מישראל, כמו שכתוב ( דברים ז'), "כי אתם המעט מכל העמים" ועל-כן יש חשש שהם יתגברו ח"ו על-ידי הרבוי שלהם ויתגרו במנין של ישראל ויקטרגו עליהם על -ידי זה עד שתוכל לשלוט הנגף שהוא סטרא דמותא ששם אחיזתם, על-כן צוה שלא למנות את ישראל כי אם על -ידי השקלים כפר נפשם שצוה שיתנו בשביל המשכן, שהוא בית התפלה, בחינת ( ישעיה נה) כי ביתי בית תפלה וגם כי עקר השקלים נתנו בשביל האדנים שהיו מאה, שהם בחינת מאה ברכות כמובא, שהם בחינת כלל התפלה, הינו כי על -ידי זה שמונין אותם על-ידי השקלים שנותנין בשביל הקמת המשכן, שהוא בחינת הקמת התפלה שכל הבתים המרבים מאד הנבנין על-ידי תוספת נפשות ישראל כנ"ל, כלם כלולים במשכן ובית המקדש שכלול מכל בתי התפלה הנ"ל ( וכמבואר בזה במקום אחר), על-ידי זה נעשה, על-ידי המנין תקון נפלא מאד עד שהסטרא אחרא אינם יכולים להתגרות ולקטרג ולהתגבר על ישראל מחמת עצם רבוים שהם מרבים הרבה ממנין ישראל בפשיטות, כי עתה על-ידי השקלים שנתנו בשביל המשכן שהוא בית התפלה, על-ידי זה כל הנפשות מתיחדין ונצטרפין יחד בבחינת רבוי הצרופים הנ"ל, שכל מה שנתוסף נפש נתרבין הצרופים בלי שעור, ( כמבואר לעיל ובהלכות פריה ורביה הנ"ל ביאור ענין זה, עין שם) עד שהצרופים של ת"ר אלף נפשות אין הפה יכול לדבר והלב לחשוב, כמובן למעין בחשבון הנ"ל, ואזי בודאי כל הע' עובדי כוכבים מתבטלין בבטול גמור כנגד רבוי הבתים הנעשין על-ידי נפשות ישראל שמצטרפין בצרופים הנ"ל, על-ידי השקלים שנתנו בשביל תקון בתי התפלה כנ"ל, ועל-כן אין להם שום כח לקטרג, כי כל רבוים של העובדי כוכבים נחשבים כאין וכאפס נגד עצם רבוי הבתים של ישראל הנ"ל בבחינת ( ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, כי העובדי כוכבים הם בבחינת עלמא דפרודא ואין להם שום יחוד וצרוף ועל-כן הם נקראים נפשות רבים כנ"ל, אבל ישראל גוי אחד כל מה שהם מתרבין הם מתיחדין ומצטרפין בצרופים הרבה מאד הנ"ל ונכללין יותר במקור האחדות ששם מקור החיים, כמו שכתוב ( תהלים לו), "כי עמך מקור חיים" ועל-ידי זה הם נצולין מסטרא דמותא בבחינת ( שמות ל') ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, כי אין הרבוי של העובדי כוכבים יכול להתגבר על מנין של ישראל שהוא מעט נגדם, כי על-ידי רבוי הצרופים הנ"ל שנעשין על-ידי השקלים שנתנו בשביל בתי התפלה וכו' כנ"ל, על-ידי זה כל רבוים של העובדי כוכבים נתבטלין כאין וכאפס נגדם וכנ"ל:
ועל-כן צריכין ליתן מחצית השקל דיקא ולא שקל שלם, להורות שכל אחד מישראל צריך לחברו להצטרף עמו בצרופים הנ"ל, כי כל אחד מישראל בעצמו הוא רק בחינת מחצית ואין לו שלמות כי אם על-ידי שנצטרף לחברו, שעל -ידי זה נעשין רבוי הצרופים הנ"ל שהם תקון המנין כנ"ל, גם מחצית השקל הוא עשרה גרה, כי עשרים גרה השקל, כי אין קדשה פחותה מעשרה וכל אחד מישראל כלול מעשר קדשות שבארץ ישראל, שהם בחינת אין עדה פחותה מעשרה ( מגילה כג), שעל כן אין אומרים דבר שבקדשה בפחות מעשרה, כי הקדשה היא תמיד בבחינת עשרה כידוע ועל-ידי זה עקר בחינת קדשת הצרופים הקדושים הנ"ל, כי עקר התחלת הצרופים של בתי התפלה צריך להתחיל לפחות מעשרה כדי שיוכלו לומר דבר שבקדשה, כי אכל בי עשרה שכינתא שריא ואחר כך כשנתוסף עוד נפש אחת וכל נפש כלול מעשר אזי נכלל עשר בעשר ועשר בעשר, ועל -ידי זה נעשין עצם רבוי הצרופים הנ"ל, כי כל כח הצרוף לצרף הנפשות שמתפללין בכונה לצרפם בצרופים הנ"ל, הוא על-ידי כח העשר קדשות שמשם נמשכין כל הצרופים הקדושים וזהו בחינת מחצית השקל שהוא עשרה גרה וצריכין תמיד לצרפו לחברו כנ"ל ונעשה בחינת עשרים גרה השקל, שהם בבחינת עשרה עשרה הכף בספרי קבלה, שהם עשרה קדשות מתתא לעילא ועשרה מעילא לתתא, שעל -ידי כל הקדושות האלו מתיחדין ומצטרפין נפשות ישראל בצרופים הרבים הנ"ל וכל זה נמשך בכח הבעל כח הגדול שמתפלל תפלה בבחינת דין, שהוא בבחינה אחת עם התפלה של רבוי הנפשות וכו' הנ"ל וזה מרמז בסוד בתיבת גר"ה, שהוא בגימטריא יצחק, שהוא בגימטריא פינחס, כמובא, כי יצחק הוא בחינת גבורות, שהוא בחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל שעקרה נעשה בראש השנה, שהוא בחינת פחד יצחק, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וזה בעצמו בחינת פנחס, כי עקר התפלה בבחינת דין הוא בבחינת פנחס בחינת ויעמד פינחס ויפלל, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם יג) שעל -ידי השקלים מפילין המן-עמלק, כי כבר קדמו שקליהם לשקליך, כי עקר מפלת המן עמלק הוא על-ידי התפלה בבחינת דין, שהוא בחינת התפלה הנ"ל של רבוי נפשות, שהוא בחינת תקון השקלים, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, שעל-ידי המטה עוז, בחינת קריעת ים סוף, שהיא בחינת התפלה, בבחינת דין, על-ידי זה היה מלחמת עמלק, עין שם, כי כל התגברות עמלק היה לגרש ולרחק ח"ו, מהקבוץ הקדוש את הנפשות החלושות שבישראל בבחינת ( דברים כה) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( תנחומא תצא אות י') שכל מלחמתו היה על אותן שהיה הענן פולטן ועל-כן הכנעתו ומפלתו היה על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל-ידי זה מוציאין הנפשות מהסטרא אחרא ומוסיפין אותם על הקבוץ הקדוש וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שקלים כנ"ל ועל-כן היה מפלתו על-ידי השקלים וכנ"ל:
וזה שדקדקה אסתר ואמרה, "לך כנוס את כל היהודים וכו'" ( אסתר ד') 'כנוס' דיקא וכן אחר כך כתיב כמה פעמים לשון כניסה וקבוץ, כמו שכתוב ( שם ח'), "להקהל ולעמד על נפשם" וכתיב ( שם), "נקהלו היהודים וכו'" וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגילה ב'), זמן קהלה לכל הוא כי עקר הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק היה על-ידי הכניסה והקבוץ, שעל-ידי זה נתרבין הבתים של התפלה עד אין חקר עד שנתכנסו לתוכם כל הרחוקים וכל הנדחים כנ"ל, שכל זה הוא הפך מחשבתו הרעה כנ"ל ועל-כן נפל מאד על -ידי זה וכנ"ל וזה בחינת ( שם) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו', בחינת תכלת שבציצית, שעל -ידי זה הוא קבוץ נדחים שהוא בחינת תפלה הנ"ל, שעל -ידי זה היה מפלת המן-עמלק כנ"ל ועל-כן כשרצה המן להתגבר על ישראל אמר ( שם ד'), "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים וכו'" 'מפזר ומפרד' דיקא שישראל הם מפזרים ומפרדים בין העמים ואי אפשר לקבצם ועל-ידי זה רצה להתגבר על ישראל ח"ו, כי עקר מפלתו על-ידי הקבוץ כנ"ל ועל-כן אמרה אסתר, "לך כנוס את כל היהודים וכו'" 'כנוס' דיקא וכנ"ל:
וזה שכתוב בשלחן ערוך סימן תר"צ שמצוה לחזר אחר רב עם בקריאת המגלה ואפלו אם יש לו מאה אנשים וכו', כי עקר תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק, הוא על-ידי הקבוץ הקדוש של ישראל וכו' כנ"ל ועל-כן כל מה שמתקבצין ונתוספין אנשים רבים יותר בשעת קריאת המגלה, שהוא פרסום ניסא, מתגדל הנס ביותר ונמשך מפלת המן-עמלק ביותר ויותר וכו', כי זה ידוע שעקר קריאת המגלה ופרסומי ניסא וכל המצות של פורים הוא שנזכה על -ידי זה להפיל את קלפת המן עמלק בכל דור ודור בכל שנה ושנה בכל אדם בפרטיות, וכמו שכתוב במגלה בפרוש ( שם ט'), "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וכו' ועל-כן מצוה רבה להשתדל לשמע המגלה מהקבוץ של ישראל היותר גדול וכנ"ל: