ליקוטי הלכות · אורח חיים א · ציצית ה

ענין ציצית על-פי התורה "תקעו ג'" בלקוטי תנינא בסימן ח', עין שם כל התורה היטב מתחלתה לסופה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ציצית, כי ציצית הוא בחינת החוט של חסד שנקלע ונשזר מן הע"ב נימין שעליהם יתנגן השיר של חסד שיתער לעתיד, שזהו הקול המשקה את הגן, ששם גדלים כל היראות וכל הריחות, שעל-ידי הקול הזה דיקא יכול המוכיח להוכיח את ישראל ולא יקלקל בתוכחתו, אדרבא, יתן ויוסיף ריח טוב בנשמתם על-ידי תוכחתו בקול הזה, שזהו בחינת התוכחה של משה שהוכיחן על מעשה העגל, שעל -ידי תוכחתו הוסיף ונתן בהם ריח טוב, בבחינת ( שיר השירים א) נרדי נתן ריחו 'עזב' לא נאמר אלא 'נתן' וכו' ( שבת פח), עין שם כל זה היטב ומחוט של חסד הזה נמשך אור חוטי הציצית הקדושים, כי חוטי הציצית בכללם עולים ע"ב, כמובא, כי הם ל"ב חוטין שכל חוט כפול משנים, כי צריכין להיות שזורין ושני פעמים ל"ב הוא ס"ד, והשמנה חוטים בעצמם ס"ה עולה ע"ב כמנין חסד הנ"ל, שנקלע ונשזר מע"ב נימין, שהם בחינת ( הסטריניס) שעליהם יתנגן השיר של חסד של לעתיד כנ"ל, וכמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם כי ציצית הם בבחינת תוכחה שמוכיחין את האדם שיקים מצותיו יתברך ולא יתור אחר תאות לבו ועיניו, כמו שכתוב בציצית, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'" ( במדבר טו) וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות מג), לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', נמצא שהציצית נתנו כדי להזכיר ולהוכיח את האדם שלא יתור אחר לבו ועיניו, רק יקים את כל מצות ה' וכו', הינו כנ"ל, כי חוטי הציצית הם בבחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת קול המוכיח, שעל-ידי זה דיקא יכול להוכיח ולהוסיף ריח טוב בהנשמות וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי ציצית הם בבחינת כנור של דוד, כמובא בזהר הקדוש ובתקונים תקון יו"ד וזהו בחינת מכנף הארץ זמירות שמענו, כמובא בדברי רבנו ז"ל ( סימן ח' ליקוטי א) 'מכנף הארץ' דיקא, שהם בחינת כנפי הציצית, משם דיקא הם כל הזמירות והשירות, בחינת זמירות שמענו, כי חוטי הציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל שעליהם יתנגן השיר הנ"ל, שמשם נמשכין כל הזמירות והשירות, כי גם כל הזמירות והשירות והנגונים של עכשיו כלם נמשכין מהשיר הנ"ל שהוא שיר שלעתיד שיתנגן על החוט של ע"ב נימין הנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת תכלת שבציצית, כי תכלת כורסייא דדינא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, כי עקר החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת קול הנגון שלעתיד כנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית כנ"ל, נמשך מבחינת התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל וזהו בחינת תכלת שבציצית שהוא כורסייא דדינא, בחינת התפלה, בבחינת דין הנ"ל, שמשם עקר הציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל כנ"ל וזה בחינת ( משלי לא) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, 'עוז והדר לבושה' זה בחינת ציצית שנמשכין על-ידי התפלה בבחינת דין שנקראת מטה עוז, שעל-ידי זה נגדל כבודו והדרו יתברך, כמו שכתוב שם וזהו 'עוז והדר לבושה', דהינו ציצית כנ"ל, על-ידי זה 'ותשחק ליום אחרון', זה רמז על בחינת הנגון הנ"ל שיתער לעתיד ביום אחרון שאז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה וזה הנגון הוא בחינת ציצית, ועל-כן על-ידי ציצית, בחינת עוז והדר לבושה, על-ידי זה ותשחק ליום אחרון, כי יזכה להשיר שלעתיד שהוא בחינת שחוק ושמחה, בחינת ( תהלים קכו) אז ימלא שחוק פינו וכו' כנ"ל וזה בחינת ( שם צג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז וכו' לבוש עוז זה בחינת ציצית שנמשך על-ידי המטה עוז כנ"ל, ועקר אור הלבוש הזה יתגלה לעתיד כשיתגלה מלכותו, בחינת ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז, כי אז במלכו לעתיד יתער השיר הזה, שהוא בחינת לבוש עוז, בחינת ציצית, בחינת חוט של חסד הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר הציצית הם לתקן הבגדים, כי שרש הציצית, שהוא בחינת הנגון הנ"ל, בחינת החוט של חסד הנ"ל, נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לרוח נבואה ועל-ידי זה מתקנים ומבררים המדמה, ועל-ידי זה זוכין לאמונה שלמה, ועל-ידי האמונה נתגלה חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להבין בשכל כי אם באמונה לבד וכו' ועל-ידי האמונה יהיה חדוש העולם לעתיד ואז יתער השיר הזה, שהוא שיר של נפלאות, שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא שרש הציצית כנ"ל ועל-כן על-ידי חוט הזה שהוא חוטי הציצית שנמשכין בשרשן מברור ותקון המדמה, על-ידי זה מתקנים את הבגדים והלבושים, כי כל הבגדים והמלבושים נמשכין מבחינת המדמה, שהוא בחינת לבוש השכל, ועל-כן כמו שהאדם יכול להתדמות לאדם אחר על-ידי שנוי מלבושיו עד שיטעו בו ולא יכירוהו, כן יכולין על-ידי המדמה לטעות לשנות את השכל, להפך את השכל מסברת האמת לסברא של שקר עד שאין מכירין את עצם אמתת השכל האמת, כי המדמה כשאינו מברר הוא מלביש ומסתיר את השכל, עד שאין מכירים את עצם השכל האמת, כי המדמה הוא לבוש השכל כנ"ל, ועל -כן צריכין להתגבר מאד לברר את המדמה, כי עקר שלמות האמונה הקדושה הוא על-ידי ברור המדמה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, ועל-כן צריכין להשתדל מאד לחפש ולבקש מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח הקדש, כדי שיזכה על ידו לאמונה שלמה שהוא יסוד הכל, כי עקר ברור המדמה, שעל ידו זוכין לאמונה שלמה, הוא על-ידי בחינת רוח הקדש רוח נבואה כמו שכתוב שם, עין שם, שכל זה נמשך מבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח כמו שכתוב שם, עין שם, וכשזוכין לברור המדמה, שעל-ידי זה זוכין לאמונה, על-ידי זה זוכין לשיר של חסד הנ"ל, שמשם נמשכין הציצית כנ"ל, ועל-כן תולין הציצית בבגדים לתקן את הבגדים, כי הבגדים הם בבחינת כח המדמה שהוא לבוש השכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי מבאר בסוף התורה הנ"ל על פסוק, "ליום חגנו" שכל התארים והשבחים שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל הוא יתברך מרומם ונעלה מכל התארים והשבחים ועקר כל השבחים והתארים הם רק בבחינת המדמה וכו', עין שם וכל התארים והשבחים שהם בבחינת המדמה, כלם הם בבחינת לבושין דמלכא, בחינת ( תהלים קד) הוד והדר לבשת, שכל התארים והשבחים שמשבחין ומפארין ומכבדין ומגדלין את שמו יתברך, שזהו בחינת הוד והדר, זהו בחינת לבושין, בחינת הוד והדר לבשת, כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא ( שבת קיג) נמצא, שהלבושין הם בחינת כבוד, הינו בחינת הכבוד וההדר והשבח שמכבדין ומשבחין ומפארין אותו יתברך בשבחים ותארים, שכל זה הוא בבחינת כח המדמה, כל זה הוא בחינת לבושין שהם נקראים כבוד כנ"ל, ועל-כן על -ידי השבחים והתארים שהם בבחינת המדמה, מעלין את כל העולמות, כי כלליות כל העולמות הם בחינת לבושין, בחינת לבוש השכל כנ"ל, וכל הבגדים הגשמיים נמשכין מבחינת המדמה שהוא לבוש השכל כנ"ל ועל-כן על-ידי אור הציצית שנמשך מבחינת הצדיק האמת שהוא בעל כח גדול, שעל-ידי תפלתו בבחינת דין מברר המדמה, שעל-ידי זה זוכה לשיר של חסד הנ"ל שמשם שרש הציצית כנ"ל, על -כן על-ידי הציצית הללו אנו מתקנין את הבגדים שנמשכין מבחינת המדמה, כדי שנזכה בכח הזה לברר גם אצלנו את בחינת כח המדמה, שהוא בחינת הבגדים כדי שנזכה לאמונה שלמה, כדי שנזכה להאמין בשלמות ביחודו ואחדותו יתברך ובחדוש העולם וכו', שזהו יסוד הכל וכמבאר במקום אחר בדברי רבנו ז"ל ( סימן ז') שציצית מסגל לאמונה, עין שם וכן מבאר בתקונים תקון יוד ה' קשרים לקבל שמע ישראל לקבל ה' נימין דכנור דוד וכו', ועל -כן קבעו פרשת ציצית בקריאת שמע, ( עיין ברכות יב), ועל -כן לוקחין הציצית בשעת קריאת שמע ( שלחן ערוך סימן כד סעיף ב') כי ציצית תקון הבגדים, תקון המדמה, הם בחינת אמונה, כי עקר שלמות האמונה הוא על-ידי ברור המדמה כנ"ל, ועל-כן כל התורה כלה תלויה בציצית, כמו שכתוב ( במדבר טו), "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'" כי עקר קיום כל התורה תלויה באמונה שהוא יסוד הכל, כמו שכתוב ( תהלים קיט), "כל מצותך אמונה" וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה?:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עקר התחלת קבלת עול תורה ומצות הוא על-ידי ציצית, כי התינוק כשמתחילין לחנכו במצות, המצוה ראשונה שמחנכין אותו היא מצות ציצית, וכן בכל יום בבקר כשקמים משנתו המצוה ראשונה שמתחילין לקים היא ציצית, כי ציצית הוא בחינת תקון וברור המדמה שהוא בחינת תקון הבגדים, שעל-ידי זה נתבררה האמונה הקדושה, שהיא יסוד ושרש כל התורה והמצות כנ"ל, כי בכל יום בבקר יוצאין אור הציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ( תהלים צב) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, כמבאר בהתורה הנ"ל וכל זה נמשך על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל, וזהו בחינת קימת חצות לילה לאונן ולקונן על חרבן בית המקדש ולהתגבר לעסק בתורה, כי קימת חצות להתאבל על חרבן בית המקדש, זה בחינת התפלה בבחינת דין הנ"ל של הבעל כח, כי אלו הקמים בחצות נקראים גבורי כח עושי דברו וכו', כי עקר התעוררות השנה בחצות לילה, נמשך מבחינת גבורות, שהוא בחינת קול התרנגול שנקרא גבר, שנמשך מההוא שלהובא דאשא דבטיש בגדפוהי כידוע, שכל זה נמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל-ידי זה זוכה לקול השיר הנ"ל ועל -כן בחצות לילה נמשך הארה מקול השיר הזה שנמשך מהתפלה בבחינת דין, שזהו בחינת כנור של דוד שמנגן מאליו בחצות על-ידי רוח צפונית שמנשב בו ( ברכות ג) רוח צפונית זה בחינת גבורות משם מנגן מאליו כנור של דוד, כי עקר השיר של כנור של דוד נמשך מהשיר הנ"ל שנמשך מהתפלה בבחינת דין שהוא בחינת רוח צפונית וכנ"ל, ועל-כן על-ידי זה נתעוררין מן השנה בחצות לילה, כי השיר הזה נמשך מתקון וברור המדמה, שהוא בחינת שנה ועל-כן יש לו כח לעורר ולהקיץ מן השנה, כי עקר התגברות השנה, הוא רק מחמת המדמה שאינו מזכך ומברר כראוי, אבל מי שזוכה לברר המדמה כראוי, אין צריך להרבות בשנה וגם מעט השנה שלו הוא בקדשה גדולה ועל -כן על-ידי כנור של דוד שמנגן מאליו על-ידי רוח צפונית כנ"ל, שכל זה הוא בחינת ברור המדמה, על-ידי זה נתעוררין מהשנה, כי על-ידי ברור המדמה נתבטל השנה ואז עומדין משינתן ומקוננין על חרבן בית המקדש, ועל -ידי הקינות על חרבן בית המקדש מקבלין כח מהתפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין, כי הקינות על חרבן בית המקדש זהו בחינת תפלה, בבחינת דין, כי האבלות והקינות הם בחינת דין כידוע, וגם כל לשון של הקינות הוא בדרך וכוח ותרעומות, כביכול, על שהכה אותנו כל כך והחריב את בית מקדשנו והגלינו בין העובדי כוכבים וכו', כמו שאנו אומרים שם, "איה קנאתך וגבורתך וכו', למה תתעינו ה' מדרכיך וכו', המאס מאסת את יהודה וכו', מדוע הכיתנו וכו', למה לנצח תשכחנו, זכור ה' מה היה לנו" וכיוצא בזה הרבה שכל לשונות כאלו הם בחינת תפלה, בבחינת דין, שהיא בחינת תפלת פנחס שעשה פלילות עם קונו, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, כי אנו צריכין להתאבל על חרבן בית המקדש וחרבן בית המקדש, זהו בחינת פגם וחרבן הדעת, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לג) וכמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים, כי מחיצות הבית המקדש הם בחינת מחיצות הדעת, בחינת מחיצות פרוסות של המחין המגינים בפני תאות נאוף, ובעונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא, בחינת והנחש היה ערום וכו', עד שגרמה חרבן בית המקדש שהוא פגם הדעת, ועל-כן צריכין לזה תפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין, ועל-כן צריכין לקום בחצות להתאבל ולקונן על חרבן בית המקדש, כי הקינות הם בחינת תפלה, בבחינת דין כדי לקבל מהתפלה של הבעל כח הנ"ל שהיא בבחינת דין, כדי להוציא מהסטרא אחרא כל החיות שבלעה, בבחינת ( איוב כ) חיל בלע ויקיאנו וכו' כדי לתקן הדעת וכו' ואז עוסקין בתורה, כי התורה היא בחינת רוח נבואה, כי כלליות התורה כלולה בי' הדברות, שהם בחינת י' מדרגות של נבואה כמו שכתוב שם, כי על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, זוכין לבחינת רוח נבואה, שהוא בחינת עסק התורה אחר חצות לילה וכל זה כדי לברר המדמה כנ"ל, ועל-כן הוא דבר גדול לעסק בתורה בלילה דיקא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם זוכה לכתרה של תורה אלא בלילה, וכמו שכתוב ( איכה ב') "קומי רוני בלילה", כי עקר עסק התורה הוא בשביל ברור המדמה, כי התורה היא בחינת עשרת הדברות, בחינת רוח נבואה, שעל-ידי זה מבררין המדמה כנ"ל, ועל-כן עקר עסק התורה הוא בלילה, כי לילה היא בחינת מדמה, שהוא בחינת שנה, ואז צריכין לברר המדמה על -ידי התורה, שהיא בחינת רוח נבואה כנ"ל, ועקר הוא אחר חצות לילה שאז נתעורר כנור של דוד על-ידי הרוח צפונית, שהוא בחינת השיר הנ"ל, שנמשך על-ידי התפלה בבחינת דין וכו' כנ"ל שזהו עקר בחינת ברור המדמה כנ"ל ועל -כן אז הזמן לעסק בתורה כדי לברר המדמה, כדי לזכות לאמונה שלמה, בחינת ואמונתך בלילות כנ"ל ועל-ידי זה זוכין שיהיה נמשך החוט של חסד, בבחינת להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, כמו שכתוב שם ועתה מה נמלצו דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו, כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, שנאמר, "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" ( חגיגה יב) כי על-ידי עסק התורה בלילה, שהוא בחינת רוח נבואה, שהוא כלליות התורה כנ"ל, על-ידי זה נתברר המדמה שהוא ברור האמונה, שעל-ידי זה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא בחינת חוט של חסד, שעליו יתנגן השיר הזה כנ"ל, שזהו בחינת החוט של חסד שזוכה המוכיח ההגון, כמו שכתוב שם וזהו החוט של חסד שנמשך ביום על -ידי עסק התורה בלילה, זהו בחינת אור חוטי הציצית הם תקון הבגדים שהם בבחינת המדמה, הינו ברור המדמה, שהוא ברור האמונה, שהוא יסוד כל התורה כלה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כל התורה כלה כלולה בבחינת בגדים, כמו שכתוב ( קהלת ט'), "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" שזה נאמר על כלליות קיום התורה והמצות שעל-ידי זה זוכין לבחינת בגדים לבנים, בחינת חלוקא דרבנן, שהוא לבוש הנשמה שזוכה כל אחד בעולם הבא כפי התורה והמצות שזכה לסגל בעולם הזה ועקר תקון הבגדים הוא על-ידי ציצית וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת קנג), בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית, כי ציצית הוא כלליות קיום התורה והמצות, שהם בחינת בגדים לבנים, כמו שכתוב, "למען תזכרו וכו'" כנ"ל, כי על-ידי ציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, על-ידי זה נמשך על האדם בחינת התוכחה של המוכיח האמת, שעל-ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות שאפלו כשמוכיחן על העברות שעשו אינו מעורר הריח רע של העברות, אדרבא, הוא זוכה על-ידי קול תוכחתו שגם העברות יתהפכו לזכיות ויתנו ויוסיפו ריח טוב בהנשמות, בבחינת ( שבת פח) נרדי נתן ריחו 'עזב' לא נאמר אלא "נתן" כנ"ל. וזהו בחינת ציצית, שהם בחינת התוכחה הנ"ל, בבחינת וראיתם אותו וזכרתם וכו', ולא תתורו וכו', שהציצית מוכיחין את האדם שיעשה מצות השם ולא יתור אחר תאוות לבו וכו', אבל על-ידי תוכחה יכולין לפעמים לפל יותר ח"ו, כי יכולין לעורר ח"ו, על-ידי זה הריח רע של המעשים רעים שעשה, שעל-ידי זה נחלשת הנשמה ביותר, כמבאר בתחלת התורה הנ"ל וכן אנו רואין בחוש שלפעמים כשאדם מוכיח את עצמו ומתחיל להזכיר את עצמו מעשים הרעים שעשה ש אזי שכיח הרבה שנופל עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאד ויש שנפלו מאד על-ידי זה, וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי שמחלשת כח הנשמה, על -ידי שמעוררין הריח רע של העונות, כמבאר שם ועל-כן אין מי שיוכל להוכיח לא את עצמו ומכל שכן אחרים כי אם כשיקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים, שהם בבחינת משה, שיכולים להוכיח בקול התוכחה של משה, שהוא קול השיר הנ"ל, שעל-ידי זה מוסיפין ונותנין ריח טוב בהנשמות כנ"ל, כי עקר התוכחה צריכה להיות בבחינת השיר של חסד הנ"ל, דהינו להטות כלפי חסד, שהוא בחינת אזמרה לאלהי בעודי הנאמר בדברי רבנו ז"ל ( בסימן רפ"ב), עין שם כל הענין, שצריך האדם למצא בעצמו איזה זכות ונקדה טובה וכן בחברו, בחינת ועוד מעט ואין רשע וכו', שעל-ידי זה הוא נכנס באמת בכף זכות ויכול לזכות לתשובה, על-כן כל מי שרוצה להוכיח אפלו את עצמו צריך לדקדק מאד שלא יפיל את עצמו ח"ו, יותר על-ידי תוכחות, שלא יחליש את דעתו ונשמתו, על-ידי שיזכר רק את מעשיו הרעים עד שיוכל לפל לגמרי ח"ו, על-כן צריך לדקדק להטות כלפי חסד לחפש למצא בעצמו על כל פנים איזה נקדות טובות והתוכחה תהיה בדרך חסד לחזק את עצמו בהשם יתברך ולבטוח ברחמיו העצומים שיש אצלו חסד כזה שגם כל מעשיו הרעים יכולין להתהפך לזכיות אפלו אם הרבה לפשע מאד מאד ימים ושנים הרבה, אף-על-פי-כן חסדי ה' כי לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות וכו' והכלל, שעקר התוכחה תהיה באפן שיחזק את עצמו שיזכה להתעורר להשם יתברך להתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך ולא שיקלקל ח"ו, יותר על-ידי תוכחתו שיפל ח"ו, יותר, שזה נמשך מחמת שנחלשת נשמתו וכו' כנ"ל ותוכחה כזאת אין זוכין כי אם על-ידי צדיקי הדור שהם בבחינת משה שזוכין לבחינת שיר של חסד הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ציצית הקדושים שזכנו השם יתברך כדי לזכר מצותיו ושלא נתור אחר לבנו וכו', שזהו בחינת תוכחה כנ"ל, כי על-ידי ציצית, שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל, על -ידי זה זוכין לבחינת התוכחה של הצדיקי אמת, שהם בבחינת משה, שעל-ידי תוכחתם נותנין ריח טוב בהנשמות בבחינת נרדי נתן ריחו שאפלו המעשים רעים נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב כנ"ל ועקר ריח הטוב של התורה ומצות נרגש בהבגדים, שהם בחינת לבושין של הנשמה, בחינת חלוקא דרבנן, ועל-כן על-ידי העברות ח"ו, נעשים בגדים צואים ח"ו, ובגדים צואים זה בחינת ריח רע של המעשים רעים שהריח נמשך בהבגדים דיקא, כי כפי עבודתו של אדם כן הלבושים שלו לטוב או להפך, ועקר הוא הריח כנ"ל, שעל-ידי מעשים רעים ח"ו, הלבושין שלו מעלין ריח רע, בחינת בגדים צואים כנ"ל ולהפך על-ידי מצות ציצית שהם תקון הבגדים, על-ידי זה זוכין לבחינת תוכחה הראויה הנ"ל, שעל-ידי זה הבגדים והלבושין מעלין ריח טוב בבחינת ( שיר השירים ד) "וריח שלמותיך כריח לבנון" וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( תנחומא ב' מ') "וריח שלמותיך" ריח המצות התלויות בבגדים כגון ציצית וכו', כי ציצית הוא בבחינת תוכחה הטובה הנ"ל, שעל-ידי זה מעלה ריח טוב, ועקר הריח בבגדים שהם הלבושין הנעשין כפי עבודתו כנ"ל, שזהו בחינת "וריח שלמותיך" דיקא כנ"ל וזהו ( תהלים מה), "מור ואהלות קציעות כל בגדתיך" 'בגדתיך' דיקא, כי הבגדים מעלין ריח טוב על-ידי התורה והמצות כנ"ל וזהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבא פרק י'), אל תקרי "בגדתיך" אלא "בגידותיך", כל הבגידות שלך מעלין ריח טוב, הינו כנ"ל. זהו בחינת ( שיר השירים א') "נרדי נתן ריחו" 'עזב' לא נאמר אלא "נתן" ( שבת פ"ח ועיין 'ם בתורה), שגם המעשים רעים והבגידות מעלין ריח טוב כנ"ל וזהו, אל תאמר בגדתיך אלא בגידותיך כי בגדתיך ובגידותיך, שניהם אחד, כי דיקא על-ידי בחינת ריח הטוב של בגדתיך, שזהו על-ידי בחינת ציצית שהוא עקר תקון הבגדים, על-ידי זה דיקא גם כל הבגידות מעלין ריח טוב, כי הציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שעל-ידי זה העונות נתהפכין לזכיות וזוכין לבחינת נרדי נתן ריחו, שגם המעשים רעים יעלו ריח טוב כנ"ל וזהו בחינת חוט של צמר שהיה מלבין עונות ישראל ביום הכפורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא לט). 'חוט' דיקא, כי הוא בחינת חוטי הציצית, בחינת חוט של חסד הנ"ל, שעל-ידי זה העונות נתהפכין לזכיות, בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל וזהו ( ישעיה א), "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו". שמשם למדו רבותינו זכרונם לברכה שהיו תולין חוט ביום הכפורים וכו' וזהו, "לכו נא ונוכחה" דיקא 'ונוכחה' זהו בחינת תוכחה, כי רק השם יתברך יכול להוכיח אותנו ברחמים, כי הוא מוכיח אותנו בבחינת התוכחה של משה הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לתשובה שלמה, עד שהעונות נתהפכין לזכיות, בבחינת חוט של חסד הנ"ל, שזהו בחינת ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, שהוא בחינת חוטי הציצית כנ"ל וכן הצדיקים המתדבקים במדותיו, ויודעים חסדי השם יתברך הם לבד יכולים להוכיח, כי הם מוכיחים בבחינת התוכחה הנ"ל, שעל-ידי זה מוסיפין ריח טוב וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה יז), מלמד, שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור וסדר לפני משה י"ג מדות של רחמים וכו', כי י"ג מדות של רחמים שגלה השם יתברך למשה אחר חטא העגל, זהו בחינת שגלה לו השם יתברך דרכי טובו ורחמיו וחסדיו המרובים שהוא מוחל עונות ברחמיו וחסדיו, בחינת נושא עון ופשע וכו' ועל -כן גלה לו מעטף בציצית, כי חוט של ציצית הוא בחינת חוט של חסד הנ"ל, שעל ידו מחילת כל העונות, עד שהעונות נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב כנ"ל, וזהו שמתעטפין בציצית ביום הכפורים בכניסתו, כי עקר סליחת עונות הוא על -ידי בחינת ציצית, שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שציצית הוא בחינת חוט של חסד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות, שזהו בחינת ( בראשית כז) הקול קול יעקב, ועל-כן נאמר ביעקב ( שם), "ראה ריח בני כריח שדה וכו'", כמבאר בהתורה הנ"ל ועתה בא וראה נפלאות ה', כי שם במקומו בהפרשה הנ"ל, מבאר בבאור שהריח הטוב שנתגלה על-ידי קול יעקב הנ"ל, זה הריח נתגלה בבגדים דיקא, שזהו בחינת ציצית שהם תקון הבגדים על-ידי החוט הנ"ל כנ"ל, וזהו שכתב שם אחר שאמר 'הקול קול יעקב וכו'', נאמר, "וירח את ריח בגדיו וכו'" 'ריח בגדיו' דיקא, כי עקר הריח שנתגלה על -ידי בחינת קול יעקב הוא בבגדים, בבחינת וריח שלמותיך וכו', כי קול יעקב הוא בחינת חוט של חסד שהוא חוט של ציצית, שהוא תקון הבגדים, שהם בחינת חלוקא דרבנן לבושין דנשמתא, שנותן בהם ריח טוב וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי הבגדים שלבש יעקב אז הם היו בגדי אדם הראשון שעשה להם השם יתברך אחר החטא, ( עיין פרקי דרבי אלעזר פרק כד), כמו שכתוב ( בראשית ג), "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" ומאלו הבגדים שעשה השם יתברך לאדם, משם נמשכין כל הבגדים שבעולם, וכל הבגדים שבעולם כלולים במצות ציצית שתלויה בבגדים, שהוא חיות ושרש ותקון כל הבגדים שבעולם, כי אחר החטא עשה להם השם יתברך בגדים שהם בחינת ציצית, שהם כלליות הבגדים דקדשה, כי עקר תקונם על-ידי בחינת הבגדים, שהוא בחינת ציצית, כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת, שעל-ידי זה הגביר מזונא דגופא, שכל זה נמשך על -ידי בחינת ( שם) והנחש היה ערום, שהתקון לזה הוא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל-ידי זה נמשך קול הנ"ל המשקה את הגן, שהוא בחינת את קולך שמעתי בגן ואירא הנאמר שם וזהו שמדקדק עתה היטב סיום הפסוק ( שם), "כי ערום אנכי ואחבא" הינו שאמר אדם הראשון, כי ערום אנכי עתה, כי עכשיו אחר החטא הרגיש שהוא ערום, כמו שכתוב ( שם), "וידעו כי ערומים הם" כי מקדם לא היו צריכין למלבושים כלל, כמו שכתוב ( שם ב), "ויהיו שניהם ערומים וכו'" כי קדם החטא שעדין לא נפגם הדעת היו יכולים להכיר את בוראם יתברך בפנימיות הדעת ולא היו צריכין להתקרב להשם יתברך על-ידי לבושים דיקא, שהוא בחינת שבחים ותארים הבאים על-ידי המדמה, כי היו מכירים אותו יתברך עין בעין, כמו שיהיה לעתיד וכו', שיקים, "והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך" ( ישעיה ל'). שלא יצטרך להתלבש, כביכול, בכנפי הלבושים, אבל אחר החטא שפגמו בדעת ונתגרשו מגן עדן, ואין יודעין דרך עץ החיים, עתה עקר התקון על-ידי בחינת מלבושים, שצריכין להתקרב אליו יתברך דרך כמה לבושין, שהם בחינת השבחים והתארים, שצריכין דיקא לסלק הדעת ולהתחזק באמונה שלמה, ולהרבות בדבורי אמונה, שהם כל השירות ותשבחות ותפלות ובקשות שאנו אומרים, כי עכשיו אי אפשר להתקרב להשם יתברך כי אם על-ידי אמונה, שהוא על-ידי ברור המדמה שהוא בחינת לבושין כנ"ל, ואלו הלבושין נתתקנין על-ידי הציצית, שהם בחינת הקול המשקה את הגן כנ"ל וזהו ( בראשית ג'), "את קולך שמעתי בגן", זה בחינת ציצית כנ"ל וזהו שסים, "כי ערום אנכי", 'ערום' דיקא, כי עכשיו אני צריך לבושים כנ"ל, על-כן חמלת עלי בחסדיך והמשכת עלי אור הציצית שהוא בחינת הקול הנ"ל, בחינת את קולך שמעתי בגן וכו' ואז אחר החטא שעסק השם יתברך לתקנם עשה להם לבושים בחינת ויעש ה' אלקים וכו' וילבישם, הינו שהמשיך עליהם אור הציצית, שהם עקר תקון הלבושים דקדשה, כי עקר תקונם על-ידי ציצית שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל-ידי זה נמשך הריח הטוב ונכנע מזונא דגופא, שהוא בחינת עקב עשו, ואלו הבגדים לבש יעקב אז, כי יעקב תקן חטא אדם הראשון, כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון ( בבא מציעא פד), כי הוא המשיך הקול הנ"ל, בבחינת הקול קול יעקב, שעל-ידי זה העלו הבגדים ריח טוב, בחינת וירח את ריח בגדיו וכו', ועל-ידי זה הכניע ובטל את מאכלי עשו, שהם בחינת מזונא דגופא, והביא הוא מטעמים לאביו כאשר אהב מפקודין דעשה ולא כאשר שנא מפקודין דלא תעשה, כי מאכלי יעקב הם בחינת מזונא דנשמתא שהגביר אז על מזונא דגופא, כי יעקב זכה להגביר הריח הטוב על-ידי הקול קול יעקב, בחינת ראה ריח בני כריח שדה וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( בראשית ט), "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם", דא ציצית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( תיקונים יח) וכמובא בדברי רבנו ז"ל ( סימן ז'), כי נח שתה מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה ( שם) ואיתא בזהר הקדוש שפגם נח היה בבחינת הפגם של חטא אדם הראשון, כי חטא אדם הראשון היה בחינת הפגם המבאר בהתורה הנ"ל, שלפעמים הסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות והדעת, שזהו בחינת והנחש היה ערום וכו', עין שם, שזהו בחינת חטא אדם הראשון שהיה על-ידי והנחש היה ערום, כמבאר בתורה, שאז מתגבר מזונא דגופא, כי כשמכניעין ומבטלין מהדעת אחיזת הסטרא אחרא בחינת והנחש היה ערום, על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, נתתקן הכל עד שזוכין להנגון הנ"ל, שהוא בחינת חוט של ציצית, שעל -ידי זה זוכין לריח הבגדים, בחינת מזונא דנשמתא וכנ"ל ולהפך כשאין זוכין לתקן ולהכניע בחינת אחיזת והנחש היה ערום, אז מתגבר, ח"ו, מזונא דגופא, שהוא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע, ואז כשאין זוכין לתקן זאת על -ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, אזי המדמה אינו מברר, שזהו בחינת זוהמת הנחש, שהוא בחינת בלבול המדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל ונח אף-על-פי שהיה צדיק גדול, אף-על-פי-כן עדין לא זכה לתקן חטא אדם הראשון, כי איתא שנח לא התפלל כראוי על בני דורו, כמבאר בזהר הקדוש מענין נח ואברהם ומשה, שנח לא התפלל כלל, ואברהם התפלל על דורו, אבל לא כמשה שמסר נפשו בשביל ישראל וכו', עין שם, ועקר התפלה של הצדיק הגדול, שעל-ידי זה מתקן הכל, היא התפלה בבחינת דין הנ"ל, שעל-ידי זה הוא מוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו', עד שנתתקן הכל כנ"ל, שלזאת התפלה צריך הצדיק מסירת נפש מאד, ועל-כן נקרא זה הצדיק ציר נאמן לשולחיו על שהוא מוסר נפשו בשביל ישראל, כמו שכתוב שם, ונח לא מסר נפשו כמשה, ולא זכה להתפלה בבחינת דין הנ"ל, על-כן לא הציל את בני דורו ולא הוציא מימי הדעת מהסטרא אחרא על-ידי זה בא מבול ושטף את העולם, כי להכניע ולבטל מים הזדונים שהוא הסטרא אחרא הרוצה לשטף את העולם ח"ו, ולהוציא משם מימי הדעת, זה נעשה על -ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא בחינת מטה עוז, שעל-ידי זה הוא קריעת ים סוף, בחינת ( תהלים עד) אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים וכו', כמו שכתוב שם, עין שם, ומחמת שנח לא מסר נפשו ולא התפלל התפלה בבחינת דין, על-ידי זה לא תקן בשלמות הכח המדמה כנ"ל, ועל-כן היה הפגם שלו על-ידי היין ששתה ונשתכר בו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי יין מביא שנה, שהוא בחינת כח המדמה, ועל-כן יין יש בו שני כחות, בחינת זכה-משמחו, לא זכה-משממו ( יומא עו), בחינת יין המשמח ויין המשכר, כי השכרות של יין זה בחינת בלבול המדמה, שעל-ידי זה מדבר דברי שטות ושגעון, שזהו נמשך מהמדמה שהוא מבלבל כידוע. ועל-כן יש בהיין שני כחות הנ"ל, בחינת זכה וכו' כנ"ל. והעקר כפי תקון הברית, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר ועקר תקון הברית הוא על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל של הבעל כח, שעל-ידי זה מוציא מהסטרא אחרא כל חיותה כל הדעת וכו' שבלעה וחוזרים ונתתקנים המחין שהם המחיצות פרוסות בפני פגם הברית ועל-ידי זה זוכה לתקון הברית כמו שכתוב שם ואז על-ידי התפלה הנ"ל, שהוא בחינת תקון הברית, על-ידי זה המדמה מברר ומתקן ואז כששותה יין, הוא בבחינת זכה-נעשה ראש, זכה -משמחו, בחינת יין המשמח, כי נתרומם דעתו על-ידי היין וזוכה לשמחה, שהוא בחינת השיר והנגון הנ"ל שנמשך על-ידי ברור המדמה שמשם כל השמחות, בחינת ( תהלים צ"ב) עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו' ועל-כן אין אומרים שיר אלא על היין ( ברכות ל"ה) והכלל, כי היין הוא בבחינת שנה, בחינת כח המדמה, כי טבע היין שמביא שנה ומתגבר כח המדמה, שזהו בחינת השכרות שנסתלק דעתו על-ידי שתית היין כמו בשעת שנה ונשאר רק המדמה ועל-ידי זה מדבר דברי שטות על -ידי בלבול המדמה, כי ברוב בני אדם המדמה אינו מברר. ועל-ידי זה מדבר דברי שטות ושגעון בשעת השכרות כמו האדם בשעת שנה, שמבלבל אותו המדמה בבלבולים, שהם החלומות המבולבלים של רב בני אדם, שהם באים מבלבול המדמה בשעת שנה, אבל הצדיק שזוכה לתקן המדמה כנ"ל, אזי גם החלומות שלו ברורים צודקים ואמתיים בבחינת חלום על-ידי מלאך, כי הוא זוכה לרוח הקדש בחינת רוח נבואה שמברר המדמה ועל-כן בשעת השנה בעצמו הוא מקבל בחינת רוח הקדש, שזהו בחינת חלום על-ידי מלאך, כי החלום הוא בחינת נבואה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות נז) בחינת ( במדבר י"ב) בחלום אדבר בו ולהפך מי שאינו זוכה לברר המדמה נאחזים כמה בלבולים בהמדמה ועל-ידי זה מבלבלים הסטרא אחרא והקלפות אותו בשעת שנה בחלומות מבלבלים, בבחינת חלום על-ידי שד שנמשך על-ידי בלבול המדמה, שהוא בחינת זוהמת הנחש וכו', כמו שכתוב שם. ועל-כן היין שמביא שנה ודמיון יש בו שני בחינות אלו שמי שזוכה לברר המדמה אזי היין בקדשה בבחינת ברור המדמה, שהוא בחינת יין המשמח, כי על-ידי ברור המדמה זוכין לאמונה, שעל-ידי זה זוכין להנגון הנ"ל, שהוא בחינת שמחה, בחינת עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה', כי משם כל השמחות כנ"ל אבל כשאין המדמה מברר אזי היין בבחינת בלבול המדמה, שהוא שכרות ממש, בחינת יין המשכר כנ"ל וזהו בחינת ( ישעיה י"ט) כהתעות שכור בקיאו, כי טבע השכור שנותן הקאות, כי כשהיין בקדשה שהוא נמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח, אזי הסטרא אחרא מכרחת ליתן הקאות בבחינת ( איוב כ') חיל בלע ויקיאנו להקיא כל הדעת וכל הקדושות שבלעה וכו', כמו שכתוב שם, אבל כשאין היין בקדשה אז הוא בעצמו מכרח ליתן הקאות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נח שלא זכה להתפלל בבחינת דין כנ"ל, על-כן כשבא אל היין נשתכר בו, כי לא נתברר המדמה בשלמות, שעל-ידי זה היין בבחינת יין המשכר, כי שכרות הוא בלבול המדמה כנ"ל ועל-כן היה התקון על -ידי בחינת ציצית, כמו שכתוב, "ויקחו שם ויפת את השמלה" דא ציצית כנ"ל, כי ציצית הוא בחינת חוט של חסד, שהוא בחינת השיר והנגון הנ"ל שנמשך מברור המדמה כנ"ל, ועל-כן על-ידי זה תקנו פגם נח שפגם בהמדמה על-ידי השכרות, כי הם המשיכו בחינת תקון המדמה על-ידי הציצית שנמשכין מבחינת תקון המדמה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת יין של נסכים שעליהם אומרים שיר, כי אין אומרים שיר אלא על היין, כי כל הקרבנות הם בחינת ברור המדמה, כי הקרבנות באים מבהמות ועופות, שהם בחינת המדמה, כי הבהמה יש לה כח המדמה שהוא כח הבהמיות, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר ( סימן נ"ד) ועל-כן מביאין בהמה לקרבן כדי לברר המדמה, כי מבחינת המדמה משם נמשכין כל העונות, כמבאר במקום אחר. ועל-כן צריכין להביא בהמות לקרבנות כדי לתקן ולברר המדמה ועל-כן מביאין אז יין לנסכים ואומרים עליהם שיר, כי היין הוא בבחינת שנה, בחינת מדמה ועל-ידי היין לנסכים, שהוא יין דקדשה, על-ידי זה נתתקן המדמה בשלמות, שעל-ידי זה זוכין לשיר שלעתיד כנ"ל שמשם נמשכין כל השירות כנ"ל, שזהו בחינת השיר שאומרים על היין דיקא, כי עקר השיר על-ידי ברור המדמה, שהוא בחינת יין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת כוס יין של קדוש ושל ברכת המזון ושל הבדלה שכל זה הוא בחינת אין אומרים שיר אלא על היין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לה) כי עקר קדשת שבת ויום טוב הוא על-ידי התגלות האמונה שנתגלה אז בתוספות אור גדול כי שבת הוא בחינת אמונה בחדוש העולם. שזהו עקר הקדוש שאומרים ויכלו שמעידין שהשם יתברך ברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת וכן יום טוב הוא גם כן בחינת שבת שמעיד על חדוש העולם, כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים ואז בשעת יציאת מצרים נתגלה אמונת חדוש העולם לכל באי עולם על-ידי הנסים והנפלאות והאותות נוראות מאד אשר לא נשמעו ולא נראו מעולם אשר עשה השם יתברך עמנו בשעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו' וכו' נמצא, ששבת ויום טוב מורים על חדוש העולם, שזה עקר האמונה, שבזה תלוי עקר היהדות, עקר קדשת ישראל ומי שכופר בזה ח"ו, כל שהוא, הוא אפיקורוס גמור ואין לו חלק באלהי ישראל ולא בתורת משה. ( ואין להאריך בזה כאן מגדל גנותם של העוסקים בספרים שיסודם בנוי על-פי סברת האפיקורסים והכופרים המפרסמים שכופרים בזה, ימח שמם וזכרם, ( כמו אריסטו היון הכופר המפרסם וחבריו, ימח שמם), ואיך יעלה על הדעת לעסק בספרים המביאים סברותיו הרעות והזרות מאחר שהוא הוא האפיקורוס והכופר הגמור הכופר בתורת משה ובהשם יתברך לגמרי ועל-כן באמת כל אלו העוסקים באלו הספרים יוצאים מן הדת לגמרי בריך רחמנא דשיזבין) ועל-כן בשבת ויום טוב שעקר קדשתם על-ידי התגלות האמונה שנתגלה אז, שזה עקר הקדשה, על-כן אז אומרים שיר על היין שהוא בחינת הקדוש, כי בשבת ויום טוב נדחה זוהמת הנחש ואז המדמה מברר ומתקן ואז היין בקדשה בבחינת יין המשמח ואז נמשך על-ידי היין, שהוא בחינת מדמה, בחינת אמונה שלמה, שזה עקר המשכת קדשת שבת ויום טוב ועל-ידי האמונה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא בחינת הקדוש, שהוא גם כן בבחינת השיר שאומרים על היין דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת כוס של ברכת המזון, כי אנו צריכין להעלות ולברר אכילתנו שיהיה בבחינת מזונא דנשמתא, שזה זוכין על-ידי השיר הנ"ל כנ"ל ועל-כן עקר ברכת המזון הוא על-ידי ארץ ישראל, כמו שכתוב ( דברים ח), "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'" כי ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו בחינת בראשית ברא אלקים וכו', אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה וכו', כמבאר כל זה שם בהתורה הנ"ל, עין שם ומבאר שם שארץ ישראל וחדוש העולם לעתיד הם בחינה אחת שמשם נתעורר השיר הנ"ל, שעל-ידי זה מתגבר מזונא דנשמתא ועל-כן אחר האכילה שאנו צריכין לברר האכילה שתהיה בבחינת מזונא דנשמתא, על-כן אנו מברכין אותו יתברך על הארץ הטובה שהוא ארץ ישראל ועל-ידי זה אנו ממשיכין עלינו קדשת ארץ ישראל ועל-ידי זה נתעורר השיר שיתער לעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת ארץ ישראל, כמו שכתוב שם ועל-ידי התעוררות השיר הזה זוכין להגביר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא ועל-כן צריכין לברך ברכת המזון על כוס יין, בבחינת אין אומרים שיר אלא על היין, כי אי אפשר לעורר השיר הנ"ל כדי לזכות לבחינת מזונא דנשמתא כי אם על-ידי היין דקדשה, שהוא בחינת ברור המדמה, שעל-ידי זה זוכין לאמונה ועל-ידי זה נתעורר השיר הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן יעקב אבינו כשהביא המטעמים לאביו, שרצה להגביר בחינת מזונא דנשמתא, בחינת ריח כנ"ל, על-כן כתיב ( בראשית כז), "ויבא לו יין וישת" ואז דיקא ( שם), "וירח את ריח בגדיו" כי על-ידי היין דיקא נתעורר השיר הנ"ל בבחינת אין אומרים שיר אלא על היין, שעל -ידי זה נתעורר הריח טוב, שהוא מזונא דנשמתא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן חם שקלקל בשעת השכרות של נח, כי חם הוא בחינת היצר הרע, זוהמת הנחש שרוצה להתגבר בשעת השכרות דיקא, בשעת בלבול המדמה, שהוא זוהמת הנחש שמשם עקר אחיזתו, על-כן כשהקיץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, כי ידע כל כונתו עד היכן הדבר מגיע, שכל כונת הסטרא אחרא כדי להגביר זוהמת הנחש, בלבול המדמה, שעל-ידי זה ח"ו, נתבלבלה האמונה הקדושה כדי להתגבר על ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונת חדוש העולם ועל-כן באמת היתה ארץ ישראל כבושה תחת יד כנען כמה וכמה שנים שהוא מזרעו של חם, על-כן נח שהבין כל זאת בחינת ( שם ט') וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, על-כן קלל את חם ( שם) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו 'עבד' דיקא, שהוא בחינת התגברות השנה הבא מבלבול המדמה, כי עשרה קבין שנה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים ( קדושין נט), הינו שנח קלל אותו במה שקלקל ופגם שיהיה נמשך עליו העבדות, שהוא בחינת השנה, בחינת בלבול המדמה שנמשך מזוהמת הנחש שנתקלל, "ארור אתה", שזהו בחינת ארור כנען, כמו שכתוב בזהר הקדוש, שהם בחינה אחת, עין שם, וזהו ( שם), "ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו" 'ברוך ה' אלהי שם', שממנו יצאו ישראל שהם מיחדים שמו תמיד ומגלין אלקותו יתברך ומאמינים בחדוש העולם, שזהו עקר קדשת ארץ ישראל ועל-כן להם מגיע ארץ ישראל, ועל-כן, "ויהי כנען עבד למו", שכנען יכנע ויתבטל לפניהם, הינו שהתנבא שעתידין ישראל בני שם לכבש את ארץ ישראל מתחת יד כנען וכנען יפל לפניהם ויהיה עבד להם, שכל זה הפך כונת חם שרצה להגביר המדמה המבלבל כדי להתגבר ח"ו, על קדשת ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונת חדוש העולם שנמשך מברור המדמה כנ"ל ועל-כן קללו במה שפגם שבו בעצמו תדבק הזהמא, בחינת עבדות ושנה, וישראל יכבשו את ארץ ישראל מידו ויגלו אלקותו לכל באי עולם, בחינת ברוך ה' אלהי שם, כמו שפרש רש"י שם שעתיד לשמר הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען וכו', הינו כנ"ל כי קדשת ארץ ישראל היא בחינת ברור המדמה שהוא הפך זוהמת חם וכנען, שהם בחינת עבדות ושנה הרבה הבא מבלבול המדמה הנ"ל, הינו שהתנבא שלא תתקים מחשבתו הרעה של חם שהוא היצר הרע והסטרא אחרא, כי עתידין ישראל בכח משה רבנו לכבש ארץ ישראל ויגלו האמונה הקדושה לכל באי עולם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת העשרה קשרים שבכל אחד מהציצית, שהם כנגד העשרה הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה שהוא ברור המדמה, שעל-ידי זה נתתקנין הבגדים, שזהו עקר בחינת הציצית כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאיתא בזהר ובכתבים שציצית הם כנגד פסוקי דזמרא, עין שם שחושב איך מתקנין ומעלין הד' עולמות בעובדא ובמלולא, ומבאר שם שציצית כנגד עולם היצירה, שהוא בחינת פסוקי דזמרה וכו', עין שם, כי ציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל שעליו יתנגן השיר והנגון שלעתיד, שמשם כל הזמירות והשירות וכו' כנ"ל, שזהו בחינת פסוקי דזמרה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הם ארבע ציציות כנגד ארבע אותיות הויה, שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע שעולה ע"ב, שהוא בחינת השיר שלעתיד, שהוא בחינת חוט של חסד, שהוא בחינת חוטי הציצית כנ"ל, כי מצות ציצית הוא בבחינת פשוט כפול משלש מרבע, כי מתחלה לוקחין ד' חוטין פשוטים, זה בחינת שיר פשוט, ואחר כך מכניסין אותו לתוך הכנף וכופלין אותן, זה בחינת שיר כפול, אחר כך קושרין אותן וכורכין אותן ואזי הם משלשין בחינת שליש גדיל וב' שלישי ענף וזהו בחינת שיר משלש, וכן צריכין לעשות בכל הארבע כנפות, ועל -ידי הארבע ציציות שבארבע כנפות, נמשך בחינת שיר מרבע נמצא, שבמצות ציצית מרמז בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, כי משם שרש הציצית כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הט"ל כריכות שהם עולין ה' אחד, כמובא, כי עקר הציצית הוא בשביל להמשיך שלמות האמונה, שהוא בחינת ה' אחד, כי זה עקר האמונה, וכמובא בתקונים שציצית הוא בחינת אמונת היחוד, בחינת שמע ישראל וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הציצית הם ל"ב חוטין, זה בחינת כלליות התורה שמתחלת בב' דבראשית ומסיימת בלמ"ד, כי ציצית הוא בחינת אמונה, שהוא כלליות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ועל-כן מתחלת התורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" להודיע שעקר התחלת ויסוד קיום כל התורה הוא על-ידי האמונה בחדוש העולם שמאמינים שהשם יתברך ברא את השמים ואת הארץ יש מאין המחלט, שזהו יסוד כל התורה כלה, בחינת ( מכות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, בחינת ( תהלים קיט) כל מצותך אמונה כנ"ל זה זוכין על-ידי הציצית כנ"ל, ועל-כן הם ל"ב חוטים כנגד כלליות התורה מב' דבראשית עד ל' דלעיני כל ישראל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה מבאר לעיל, שעל-ידי ציצית ממשיכין בחינת תוכחה הטובה של המוכיח הראוי וכו' כנ"ל וזה בחינת ( בראשית כ') הנה הוא לך כסות עינים וכו' ואת כל ונוכחת, כסות עינים זה ציצית, שהוא תקון המלבוש והכסות, בחינת כי הוא כסותה לבדה דא ציצית כמו שכתוב בזהר הקדוש ( תיקונים צא) וזהו, 'כסות עינים', כי ציצית הם בחינת עינים, כי על שם זה נקראים ציצית לשון מציץ מן החרכים, כמו שפרש רש"י שם בפרשת ציצית וכמבאר בהתורה, "ואלה המשפטים אמונה" ( בסימן ז'), עין שם וזהו, "הנה היא לך כסות עינים", זה ציצית כנ"ל, על-ידי זה ואת כל ונוכחת, זה בחינת תוכחה, כי על -ידי ציצית זוכין לתוכחה הטובה של המוכיח הראוי כנ"ל. וזהו ( שם), "ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו'" כי לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך, זה סוד בחינת התפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין שהסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, אבל על-ידי כחו הגדול של הבעל כח, על-ידי זה התפלה עומדת בצוארה של הסטרא אחרא ואזי מכרחת הסטרא אחרא ליתן הקאות להקיא ולהוציא כל חיותה שבלעה מן הקדשה, בבחינת ( איוב כ') חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל וכו', כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה ואבימלך, שהוא מקום הסטרא אחרא, שרצו לכבש לעצמן את האשה יראת ה', שהוא בחינת התפלה, וכל זה היה מחמת תאוות נאוף שהתגברה בהם שנמשך מזוהמת הנחש עד שרצו לשלוט גם על הצדקת שרה אשה יראת ה' להטיל בה זוהמא ח"ו, אבל שרה היתה צדקת גדולה מאד והיתה בעלת כח גדול, עד שאפלו כששלטו בה הדינים עד שנלקחה לביתם אף -על-פי-כן התגברה בכחה הגדול עד שלא יכלו לשלוט בה כלל, אדרבה, היא שלטה בהם והביא עליהם מכות גדולות, כמו שכתוב ( שם), "וינגע ה' וכו'" והוציאה מהם נצוצות קדושות הרבה שבלעו מקדם מהקדשה, בבחינת ( קהלת ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמובא, שכל זה הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שהוא גם כן בחינה זו ממש שהם רוצים לבלעה, אבל על-ידי גדל כחו של הבעל כח אין יכולים לינק ממנה, אדרבה, הם מוציאים מהסטרא אחרא, על-ידי זה כל נצוצות הקדשה שבלעו וכו' כנ"ל, כי התפלה היא בחינת אשה יראת ה', כמו שכתוב ( משלי לא)," אשה יראת ה היא תתהלל". וכמבאר בהתורה "יסב אלקים" ( בסימן ס"ב) מקרא זה על ענין שרה שנלקחה לבית פרעה, שעל-ידי זה הוציאה משם כל נצוצות הקדשה, בחינת תנו לה מפרי ידיה וכו', עין שם. וזהו, "הנה נתתי אלף כסף לאחיך", זה בחינת הנצוצות הקדושים שהוכרחו להוציא ולהחזיר אל הקדשה, ליתן לאברהם כסף ורכוש והון רב, שכל זה הוא בחינת נצוצות הקדושים שהוכרחו להקיא ולהוציא ולהחזיק את הקדשה על -ידי זה דיקא שרצו לשלוט בשרה וכו' כנ"ל, כי היא בבחינת התפלה של הבעל כח שמוציאה מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדשה וכו' כנ"ל ועתה מחבר ומישב המקרא היטב סופו לראשו, כי על-פי פשוטו אין מישב כלל פרוש המקרא הזה, כי מה שיכות יש ענין כסות עינים להאלף כסף, וגם רש"י ז"ל בעצמו דחק עצמו מאד בפרוש המקרא הזה, כמבאר למעין שם, אבל עתה על-פי הנ"ל מבאר היטב קשר המקרא הזה, כי על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא מוציאה הקדשה מהסטרא אחרא, שהיא בחינת לקיחת שרה לבית אבימלך, שעל-ידי זה הוציאה כל נצוצות הקדשה משם, על-ידי זה זוכין לבחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ציצית, שעל-ידי זה יכולין להוכיח כנ"ל וזהו, "ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך" שהוכרחתי להוציא הנצוצות הקדושים הכלולים בכסף וזהב, ( כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר סימן נ"ו) ולהחזירם אל הקדשה לאברהם, "הנה הוא לך כסות עינים", זה ציצית, כי על-ידי זה נמשך בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ציצית כנ"ל וזהו,,ואת כל ונוכחת", כי על-ידי זה זוכין לבחינת התוכחה הטובה, שהוא בחינת התוכחה של משה וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( אסתר ח') והעיר שושן צהלה ושמחה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו', כי גדולת מרדכי, שהוא הנס הגדול והנורא מאד של פורים, הכל היה על -ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, שעל-ידי זה מכניעין את עמלק, שהוא המן הרשע, ימח שמו, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכו', עין שם ועל-כן היה עקר הנס על-ידי שנלקחה אסתר לבית המלך, כי לקיחת אסתר לבית אחשורוש, זהו בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל, שזהו בחינת לקיחת שרה לבית אבימלך ופרעה כנ"ל, רק שם היה רק לפי שעה קלה, כי אז לא היה קטרוג ודין גדול כל כך כמו בימי אחשורוש בקום עלינו אדם בליעל המן הרשע, ימח שמו, שהוא עמלק, שהוא זוהמת הנחש בעצמו, אשר השם יתברך בעצמו לוחם עמו תמיד בשביל ישראל, כמו שכתוב ( שמות יז), "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" ומחמת תקף הדין שהתגברה זוהמת הנחש מאד שהוא המן הרשע, ימח שמו, כנ"ל, על-כן הוכרחה אסתר שתהיה נתפסת לבית המלך וגם הוא לא נגע בה, כמובא בתקונים ובגדל כחה הוציאה מהסטרא אחרא כל הקדושות והנצוצות הקדושות, עד שהסטרא אחרא, שהוא המן וביתו, נפלו במפלה שאין לה תקומה ונתן כל ביתו ורכושו למרדכי היהודי, שכל זה היה על-ידי הצדקת אסתר המלכה, כמו שכתוב ( אסתר ח'), "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן" ועל-ידי זה עלו כל נצוצות הקדושים המלבשים בהעשירות שהיה כבוש אצל הסטרא אחרא אצל המן וביתו, ימח שמם, כלם חזרו ועלו אל הקדשה למרדכי היהודי, שכל זה נעשה על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעמדה בבית הבליעה שלהם, שעל-ידי זה הוא מפלת המן עמלק כנ"ל, שזהו בחינת לקיחת אסתר לבית המלך כנ"ל לענין שרה, ועל-כן היה הנס על-ידי נדוד השנה, כמו שכתוב ( שם ו'), "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". שאז התחיל עקר תקף הנס, כי נדוד השנה זה בחינת ברור המדמה, כי כשהמדמה מברר היטב אין צריכין לישן, כי עקר השנה הוא בשביל לברר המדמה, אבל כשהמדמה מברר אין צריך שנה, ועל-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, שהוא בחינת לקיחת אסתר לשם כנ"ל, על-ידי זה נתברר המדמה, כמבאר בתורה הנ"ל כנ"ל ועל-כן היה אז נדוד השנה, שזה נמשך מברור המדמה כנ"ל ועל-ידי זה היה תקף הנס, כי עקר הנס של פורים הוא להכניע עמלק שהוא עקר הכפירות והאפיקורסות, כמבאר במקום אחר ( ליקוטי תנינא סימן יט), ולגלות אמונת חדוש העולם, כמבאר בדברי רבנו ז"ל ( שם) על פסוק, "ויהי ידיו אמונה" הנאמר במלחמת עמלק, שעקר מפלת עמלק הוא על-ידי התגלות האמונה הקדושה, ועל-כן היה עקר מפלת המן-עמלק, על-ידי נדוד השנה, שהוא בחינת ברור המדמה, שעל-ידי זה נתגלה האמונה הקדושה כנ"ל, שזהו עקר מפלת עמלק והמן כנ"ל, ועל-ידי כל זה זוכין לאור הציצית כנ"ל וזהו ( שם ט), "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת" זה בחינת ציצית שיש בהן תכלת, שהם עקר תקון ונוי כל המלבושי כבוד, הינו שאז נתגלה על מרדכי אור הציצית, שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וחור וכו', כי על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, על-ידי זה הוא מפלת המן, ונתגלה האמונה הקדושה וכו', עד שזוכין לחוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת אור הציצית, שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וחור וכו' כנ"ל וזהו ( שם), "ליהודים היתה אורה ושמחה וכו', והעיר שושן צהלה ושמחה" בחינת תקף השמחה של הפורים, כי עקר השמחה נמשך מבחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת לבוש מלכות תכלת וכו', בחינת ציצית כי החוט של חסד הנ"ל, הוא בחינת הנגון שלעתיד, שמשם כל השמחות כנ"ל וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגילה יג), אסתר חוט של חסד משוך עליהם, כי זכתה לחוט של חסד הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת סעדת פורים שאז מצוה לאכל ולהרבות בסעדה, כי על-ידי בחינת חוט של חסד הנ"ל נתתקן האכילה בקדשה, כי זוכין שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא על-ידי הריח הטוב שנמשך על-ידי הנגון, שהוא בחינת חוט של חסד הנ"ל כנ"ל וזה בחינת מרדכי, כי על שם זה נקרא מרדכי על שם ריח הטוב, בחינת מר דרור שהוא ראש לכל הבשמים והריחות, כמו שכתוב ( שמות ל'), "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" וכן אסתר נקראת הדסה, בחינת הדס שמעלה ריח טוב, כי הם זכו להמשיך בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא קול הנגון הנ"ל המשקה את הגן, שמשם כל הריחות כנ"ל, כי על-ידי הקול המשקה את הגן נכנע המן-עמלק שהוא זוהמת הנחש, בחינת עקב עשו, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חולין קלט), המן מן התורה מנין? שנאמר, "המן העץ וכו'" נמצא, שהוא עקר זוהמת הנחש שנמשך על-ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע והכנעתו ומפלתו על-ידי הקול הנ"ל המשקה את הגן, שזהו בחינת פסוק את קולך שמעתי בגן ואירא, שנסמך בפרשה לפסוק המן העץ, כמבאר שם, כי בחינת את קולך שמעתי וכו', שהוא בחינת הקול הנ"ל הוא תקון אכילת עץ הדעת, ועל-ידי זה נופל המן שאחיזתו משם, שהוא בחינת מזונא דגופא, וזוכין לבחינת מזונא דנשמתא, שנמשך על-ידי הקול הנ"ל שמשם גדלים כל הריחות כנ"ל, שנמשך על-ידי מרדכי ואסתר היא הדסה שנקראין על שם הריח הטוב כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ( אסתר ט') ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', דהינו שנתגירו גרים הרבה, כי כל זה נעשה על-ידי בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל, שעל-ידי זה נעשין גרים כמו שכתוב שם, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הגרים שמתגירין הם באים תחת כנפי השכינה, שהוא בחינת כנפי מצוה, דהינו ציצית, כי ציצית הם בחינת החוט של חסד הנמשך מהתפלה של הבעל כח הנ"ל שמשם הגרים וכנ"ל בהתורה הנ"ל, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הסמיכות של כל סדר שלח לך ששם כתובה פרשת ציצית בסופה, כי המרגלים פגמו בארץ ישראל, שהוא בחינת חדוש העולם שמשם עקר הנגון הנ"ל, אבל משה רבנו בגדל כחו הנ"ל זכה לפעול אצל השם יתברך עד שמחל להם, כמו שכתוב שם, "ויאמר ה' סלחתי כדברך" ואזי חוזר ונמשך בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת נרדי נתן ריחו, בחינת סליחת עונות נ"ל, ועל-כן נסמך מיד לזה פרשת נסכים, דהינו לנסך יין על הקרבנות ואז עקר השיר, כי אין אומרים שיר אלא על היין, שזהו בחינת המשכת השיר והנגון הנ"ל שאומרים אותו על היין דיקא, שהוא בחינת תקון וברור המדמה, בחינת יין המשמח כנ"ל ועל-כן נסמך לזה פרשת חלה שהוא בחינת ביאת ארץ ישראל, כמו שכתוב ( במדבר טו), "בבואכם אל הארץ וכו'" שנתחייבו תכף בכניסתם לארץ ישראל, כמו שפרש רש"י שם, כי עקר הנגון הנ"ל נמשך על-ידי בחינת ארץ ישראל כנ"ל, שהוא תקון המאכל והמזון להכניע מזונא דגופא וכו' כנ"ל, שזהו בחינת חלה לתקן המאכל לתקן חטא אדם הראשון שחטא באכילה והגביר בחינת מזונא דגופא והתקון על-ידי חלה שחיבין בכניסתן לארץ ישראל דיקא שמשם הנגון הנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ילקוט שמעוני סימן לב), היא קלקלה חלתו של עולם לפיכך תפריש חלה, נמצא, שחלה הוא תקון חטא אדם הראשון, הינו תקון פגם האכילה, פגם מזונא דגופא וכנ"ל, כי על-ידי שמפרישין חלה זוכין שיהיה הלחם שהוא המזון בבחינת מזונא דנשמתא בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת ( משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, ועל-כן נסמך אחר כך פרשת קרבן עבודה זרה שהוא תקון פגם האמונה, כי עקר הנגון הנ"ל נמשך על-ידי תקון האמונה הקדושה כנ"ל ואחר כך נסמך פרשת מקושש מענין קדשת שבת קדש וכלול מכל הימים והזמנים המקדשים שכלם בבחינת המשכת האמונה הקדושה וכנ"ל ואחר כך נסמך פרשת ציצית כי כל זה כלול במצות ציצית נ"ל וזה שכתב אדומו"ר ז"ל ( בסימן קע"ז לקוטי מוהר"ן א') שויאמר ה' סלחתי כדבריך ראשי תבות כוסי, כי הצדיקים יכולין לסלח עונות על-ידי שתיתם יין, עין שם, הינו כנ"ל, כי הוא ממשיך על-ידי שתית יין בחינת תקון וברור המדמה, שעל-ידי זה נמשך הנגון הנ"ל, שעל-ידי זה נמשך סליחת עונות וכנ"ל ועל-כן נסמך אחר פרשה זאת פרשת נסכי יין וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות ציצית הלכה ו' נכלל בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד':

העתקת הקטע עם מראה המקום