ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפילין ה'

ענין מצות תפלין של יד ושל ראש וצריכין להיות של עור בהמה טהורה דיקא ולכותבן על הקלף, וענין הרצועות והמעברתא ושאר פרטיהם הקדושים ונוראים מאד וענין תפלין דרש"י ודרבנו תם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי המעשה הנוראה מאד של השבעה בעטלירש הנדפס בספר ספורי מעשיות, עין שם בדף צ"ו, מענין הבעטליר הראשון שהיה עור שבא אצל החתן והכלה על החתונה אחר החפה ואמר להם שנותן להם מתנה לדרשה שתהיו זקנים כמוני וכו', שתחיו חיים ארכים כמוני, ואתם סוברים שאני עור, באמת אין אני עור כלל, רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי כהרף עין וכו', כי אני זקן מאד, ואני עדין יניק לגמרי ( הינו יונג) ולא התחלתי עדין לחיות כלל, ואף -על-פי-כן אני זקן מאד וכו', ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול וכו', עין שם כל זה היטב היטב ואם עיני שכל לך, תבין מרחוק מה מאד עמקו מחשבותיו, ואי אפשר להאריך בזה כלל והחפץ באמת יראה ויבין משם גדלות השם יתברך וגדלת הצדיקים האמתיים הגדולים גדל מעלתם שזכה כל אחד ואחד כפי מה שהתפאר בעצמו שם, כי כל מה שמבאר שם שספר כל אחד הוא ענין ההתפארות של איזה צדיק גדול ונורא מאד מאד שהתפאר בעולמות עליונים במקום שהתפאר שזכה בזה העולם למה שזכה, אשרי לו, אשרי חלקו, למשל בענין שיתבאר לפנינו, שהתפארו הזקנים, וכל אחד ספר מה שזכר מזכרון הראשון וכו' הקטן שבכלם גבה מאד מאד מה שאי אפשר להכניס במח עצם גדלתו ותקף קדשתו, כגון שאחד התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת שחתכו את טבורו, ראה והבן והבט, הנמצא כזה אפלו חד בדרא שיוכל להתפאר כזה שיזכך ויקדש גופו וחומרו כל כך כל כך עד שיזכה לזכר מה שנעשה עמו אז בתחלת הלידה כשיצא לאויר העולם בעת שחתכו את טבורו, וזה הקטן שבכלם, וממנו תראה מעלת קדשת הזקן הקדוש השני שהיה בעיניו לשחק מעלת הזקן הראשון ואמר כמתמיה, זאת היא מעשה ישנה אני זוכר זאת המעשה, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק, ופירשה הנשר הגדול אחר כך, שזהו שזוכר גם מה שנעשה עמו בעת שהיה בבטן אמו שהיה נר דלוק על ראשו, כמבאר שם והנה מעלת זה השני על הראשון יכולין להבין קצת מרחוק אף-על-פי שאנו רחוקים מזה מאד מאד, כי החלוק הגדול שיש להאדם בין קדם שיצא לאויר העולם בין אחר כך מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ( נדה ל') ומדרשים ובזהר הקדוש, כי בעת העבור כשהוא במעי אמו אז נר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכיון שיצא לאויר העולם מיד בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל, ועל זה אמר איוב ( איוב כט), "מי יתנני כירחי קדם כימי אלקי ישמרני וכו'". כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( שם), וכל עבודת האדם שיזכה לידע ולהשיג מה שידע מתחלה בעת שהיה נר דלוק על ראשו שאז היה מסתכל באור הגנוז משבעת ימי בראשית, שבו היה האדם צופה מסוף העולם ועד סופו כמובא, ועתה ראה והבן והבט כמה גדלה מעלת הזקן השני על הראשון כגבה שמים על הארץ וכו' וכן הג' על הב' וכן כלם שהקטן שבהם גבה מאד מאד עד שאין נמצא כמותו כי אם יחיד בכמה דורות, ואף-על-פי-כן כנגד הב' הגבה ממנו נחשב כנקדה, וכן הב' נגד הג' וכו' וכו', וכן להלן להלן, עד זה שהתפאר שהיה תינוק אז לגמרי, שהוא הבעטליר העור בעצמו שאמר שזוכר כל אלו המעשיות והוא אינו זוכר כלום וכו', עין שם, כי זה כלל גדול ומבאר ומובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובכתבי האר"י ז"ל שאפלו המדרגה הגבה שבמדרגות אעפ"כ כנגד המדרגה הגבה עוד יותר נחשב הכל כנקדה בעלמא כנגדה, כמו שכתוב בזהר הקדוש ( תקונים ע' ד' קכג) אפלו כ"ע אוכמא הוא קדם עלת העלות וכו' וכל אלו הגדולות והנפלאות מבארים במעשה של יום א', וכן בכל יום ויום מבארים כמה וכמה דברים נפלאים שהתפאר כל אחד, כגון ביום הב' בענין החיים טובים וכן בשאר הימים, בענין מעט מחזיק את המרבה, ובענין הזוג צפרים הקדושים שהוא יכול לחברם יחד וכו' וכו', פקח עיניך וראה למה האדם יוכל לזכות בזה העולם שילודי אשה יוכלו לזכות לדברים גבוהים כאלה שהשם יתברך בעצמו מתפאר בהם, ( ועין עוד בדברינו באה"ע הלכות אשות שם דברנו גם כן קצת מענין המעשה הקדושה של יום הששי מענין כח הידים, עין שם) ורבנו הנורא ז"ל ידע מכלם וידע לספר המעשה הנעשה במקום שנעשה מכלם, ובאמת אמר על עצמו בעת שספר המעשה הזאת שאם לא היה יודע בעולם כי אם זאת המעשה היה גם כן חדוש גדול מאד, ואין להאריך יותר בזה כאן, ( עין למטה בסוף הדרוש מה שהובא שם מהירושלמי כתובות לענין נפלאות הזכרון של הזקנים הנ"ל):

העתקת הקטע עם מראה המקום

נחזר לעניננו, והנה מבאר שם שאמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון וכו' וספר הזקן הראשון שביניהם שהוא זוכר גם כשחתכו התפוח מן הענף, דהינו בעת שחתכו את טבורו וכו', והב' ספר שזוכר גם כשהיה הנר דולק, דהינו מה שנעשה עצמו בעת העבור שהיה נר דולק על ראשו וכו', והג' ספר שזוכר גם בעת שהתחיל להתרקם הגוף וכו', והד' ספר שזוכר גם בעת שהיה מוליכין הגרעין לנטוע הפרי, דהינו כשנמשכה הטפה בעת הזווג, והה' ספר שזוכר גם את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, דהינו שזוכר גם כשהיה עדין במח וכו', והו' והז' והח' זכרו גם את המראה והטעם והריח קדם שנמשך על הפרי שהוא בחינת נפש רוח נשמה וכו', והתינוק, שהוא הבעטליר העור בעצמו, שמספר כל זה אמר שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפלו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת אין וכו' וכו', עין שם כל זה היטב, ואם תרצה להביט בעין האמת, תראה מרחוק פלאות ה', אשר לא נשמע ולא נראה כזאת מימות עולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תפלין, כי תפלין הם בחינת זכרון, כמו שכתוב ( שמות יג), "ולזכרון בין עיניך", 'ולזכרון בין עיניך' דיקא, כי עקר הזכרון הוא תלוי בתקון העינים דיקא כמובן בהמעשה הנ"ל שזה העור שהיה עור לגמרי מחיזו דהאי עלמא שלא היה לו שום הסתכלות כלל בזה העולם עד שזכה שכל העולם לא היה עולה בעיניו אפלו כהרף עין, שזה עקר תקון העינים זכה לתכלית שלמות הזכרון שאין שלמות אחריו, כמבאר לעיל, שזה העור היה זוכר יותר מכלם וכו', כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל נמצא, שעקר הזכרון תלוי בעינים, וכן מבאר בהתורה "ויהי מקץ זכרון" ( סימן נ"ד), שהעקר הזכרון תלוי בעינים, עין שם ומביא שם זה הפסוק, "ולזכרון בין עיניך" עין שם כי תפלין הם בחינת מחין דגדלות, שזהו בחינת זכרון דקדשה, כי הזכרון הוא בחינת דעת ומחין, כמבאר בהתורה "דרשו ה'", ( בסימן ל"ז) וזה בחינת תפלין של ראש ושל יד שיש בשניהם שמנה פרשיות ד' בשל ראש וד' בשל יד, כנגד השמנה זקנים קדושים הנ"ל שהם בעלי הזכרון, שהוא בחינת תפלין ולזכרון בין עיניך כנ"ל, כי ידוע בכונות שתפלין של ראש הם בבחינת דכורא ותפלין של יד הם בבחינת נקבא, וכלליות התפלין הם בבחינת מחין דעבור ב' דגדלות וזהו בחינת הזקנים הקדושים הנ"ל שזכו למחין גדולים כל כך עד שכל אחד זכה לזכר ולהשיג יותר את ההתחלה מה שנעשה עמו מקדם בההתחלה וכל מה שהשיג יותר היה זוכר ומשיג התחלה קדומה יותר ויותר כמבאר לעיל והנה הם ח' זקנים ונחלקים לשתי פעמים ד', כנגד שתי פעמים ד' פרשיות שבשל יד ושל ראש, כי ד' זקנים הראשונים שהתפארו תחלה בזכרון שלהם כל ענינם היה מה שנעשה עם הולד במעי אמו מעת יציאת הטפה עד חתיכת הטבור כשיוצא לאויר העולם, דהינו שאחד התפאר שזוכר בעת שהוליכו את הגרעין ליטע הפרי שהוא הולכת הטפה וכו', והב' זכר התחלת רקום הפרי והג' זכר בעת שהיה נר דולק, שהם כל ימי העבור. והד' שהוא האחרון זכר עקר גמר הולד שהוא חתיכת טבורו שאז התחלת ביאתו לזה העולם, ( אלו הד' נכתבו בכאן ממעלה למטה, בהפך ממה שנכתב בספר המעשיות וזה מחמת שהכרחתי עתה להתחיל מן הרביעי, על-כן על-פי רהיטת הלשון נתהפך הסדר, והכונה אחת) נמצא, שכל אלו הד' ספורים הוא בנפלאות גדולות הבורא יתברך שמו מה שנעשה עם הולד אצל אמו, ועל-כן אלו המחין וההשגות אלו שהשיגו הד' זקנים אלו הם בבחינת מחין דנוקבא, שהוא בחינת ד' פרשיות של תפלין של יד שהם מחין דנוקבא כנ"ל, ואלו הבחינות שספרו אלו הזקנים הד' הם בחינת אור, מים, רקיע, הנאמר בזהר הקדוש ובכונות, כי בתחלת יציאת הטפה, שהוא בחינת זה שספר שזוכר בעת שהוליכו הגרעין וכו', זה בחינת אור, כי עדין אין לה שום ציור, ואחר כך בעת שהתחיל להתרקם בשעת התחלתו הוא בחינת מים ואחר כך כשנתהוה הולד בכל ימי העבור, זה בחינת רקיע כידוע, ואז כשנגמר בחינת רקיע הוא יוצא לאויר העולם ונולד, וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת עבור ולידה, שזהו בחינת יציאת מצרים כידוע, והד' זקנים הראשונים כל ספורם הוא מה שנעשה מקדם שירדה הטפה במעי אמו, כי הם ספרו שזוכרים כשהיה הטפה עדין במח האב, והמראה טעם וריח, שהם בחינת נפש, רוח, נשמה, שמשם התחלת המשכת המחשבה שנמשכת ממקום שנמשכת מעילה לעלול, מעולם לעולם, משכל לשכל, שהם בחינת נשמה ורוח ונפש עד שנתהוה המחשבה שעל ידה התהוות הטפה הקדושה של הולד, וכל אלו הד' בחינות כלם אצל האב אצל בחינת דכורא כנ"ל, על-כן הם בבחינת תפלין של ראש שהוא מחין דדכורא כנ"ל, כי התפלין נמשכין מבחינת תקוני דיקנא כידוע, שזהו בחינת זקנים שבקדשה הנ"ל, שכלם הם בבחינת תקוני דיקנא קדישא, שמשם עקר הזקנה דקדשה, בחינת הדרת פני זקן כידוע ועקר קדשת המחין של התפלין ממשיכין מהזקן העליון והגדול שבכלם שהוא היניק שבכלם שהוא הבעטליר העור שהיה תינוק לגמרי וכו' כנ"ל, כי ממנו עקר קדשת הזקנה וכל הח' זקנים, שהם בחינת הח' פרשיות שבתפלין, כלם מקבלים מזה הזקן העליון, שהוא העור הנ"ל, אבל בחינת המחין שלו בעצמו אי אפשר להתלבש אפלו בפרשיות שבתפלין, ועל-כן אין שום פרשה כנגדו, כי הוא גבה מהכל ושרש הכל, שממנו מקבלין כל המחין של התפלין שהם בחינת כל הזקנים שבקדשה כנ"ל, כי הוא נכלל באין סוף כנ"ל, ועל -כן מח שלו אינו נקרא בשם זכרון כלל שהוא בחינת תפלין כנ"ל, כי הוא אמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלל, הינו שאף -על-פי שזוכר הכל, כל מה שהם זוכרים, כי הוא כלול מכלם וכלם מקבלים מח וזכרון שלהם רק ממנו, אף-על-פי -כן מח שלו אי אפשר לכנותו בשם זכרון כלל, כי הוא גבה מזכרון ושרש הזכרון, כי נכלל באין סוף, כמו שכתוב שם, ועל-כן אינו מרמז בשום פרשה, כי הוא גבה מהכל ושרש הכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר המחין של התפלין הם בחינת חיות דקדשה שזוכין על-ידי התפלין, כי המחין הם החיים כמו שכתוב ( קהלת ז'), "החכמה תחיה" וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות מד), המניח תפלין זוכה לחיים, שנאמר, "ה' עליהם יחיו" וכמובא בכונות שתפלין הם בחינת ג' שמות, אהיה הויה אהיה שעולים חיים, שהם המחין, עין שם, כי המחין של התפלין נמשכין מבחינת תקוני דיקנא קדישא כמובא בכונות שהם כלליות הזקנים הקדושים הנ"ל ששרשם מהזקן העליון הנ"ל, שהוא העור הנ"ל שהתפאר שהוא חי חיים ארכים באמת, כי הוא זקן מאד ועדין הוא יניק מאד ולא התחיל עדין לחיות כלל ואף-על-פי-כן הוא זקן מאד וכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו', והנה האמנם דברים אלו הם דברים שכיסם עתיק יומין ולית מחשבה תפיסא בהם כלל, ולא איתא אינש על יבשתא די יכול למפשר פשרא דנא ורזא דנא להחויא, אף-על-פי-כן מאחר שבחמלת ה' על עמו כבר יצאו דבריו אלו מפיו הקדוש ונצטירו בכתב ונדפסו בספר, ראוי לנו לחתר למצא בהם איזה רמז הנוגע למעשה באפן שנזכה להתעורר משינתנו אשר זה היתה כונתו הקדושה באלו המעשיות שספר כדי לעורר מהשינה את כל בני אדם שישנים את ימיהם וכו', כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" ( בסימן ס') ושם תראה ותבין גדולות נוראות ספורי מעשיות הללו, כי הם בחינת מעשיות של שנים קדמוניות, בחינת עתיק, בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם וכו', עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה עקר כונת דברים הנ"ל לענין מעשה, הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבנו ז"ל בעצמו כמה פעמים, שהיה חי חיות חדש בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים שאמר, אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו. וכן שמעתי עוד פעמים אחרים שדבר הרבה מענין החיים שהכל נקרא חיים אצל העולם וכו', וגם חיי צער יש חלוקים הרבה וכו', עין שם בהשיחות, אבל באמת עקר החיים הוא חיים ארכים אמתיים, שהוא בחינת החיים ארכים של העור הנ"ל, שהוא חי חיים ארכים באמת, כי התפאר שהוא זקן מאד ועדין הוא יניק מאד ולא התחיל עדין לחיות כלל, כי זה עקר החיים כשמתחילין לעבד את ה' בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדין בעבודתו כלל וכמו שכתוב ( דברים ו'), "אשר אנכי מצוך היום" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ספרי שם), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא בכל יום יהיו כחדשים. וכמו שכתוב ( שם כז), "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם לה' אלקיך" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( הובא בפרוש רש"י), בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית, וכמו שראיתי מרבנו ז"ל פעמים אין מספר שאף-על-פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולות ונוראות וגלה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת כדרכו, ואחר כך בשעה שאחריה ראינו אותו שרוי בצער גדול וכמה פעמים פרש צערו ושיחתו לפנינו מעמק הלב, שהוא מצטער מאד איך זוכין להיות יהודי, כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת ה', ומי שלא ראה זאת אי אפשר לציר לו בכתב ענין זה, וכבר מבאר מזה מעט בשבחיו הנדפסים, ובכל פעם היה רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, כלל כלל לא וכו' אף-על-פי שבשעה הקודמת גלה מה שגלה והתפאר שהשיג מה שהשיג מה שאי אפשר לגלות, אף-על-פי-כן תכף אחר כך היה אומר שאינו יודע כלום הכלל, שמעולם לא עמד על מדרגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא לדרגא ברום מדרגות העליונות והגבוהות, ואפלו כשהגיע למה שהגיע וכו', עדין לא נתקררה דעתו בזה וכו', ואין להאריך בזה כאן ויתבאר במקום אחר וזה עקר החיות באמת כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' שהוא עקר החיים באמת, כמו שכתוב ( דברים ל'), "כי הוא חייך" והעקר עבודת ה' שיהיה עבודתו בכל פעם מחדש ולא יפל לזקנה של הסטרא אחרא שלא תזקן עבודתו אצלו ח"ו, וכמו שהזהיר רבנו ז"ל על זה ואמר שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן, הן חסיד זקן, זקן אינו טוב וכו', כמבאר בהשיחות הקדושות שנדפסו אצל הספורי מעשיות, הינו כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש. וזהו עקר החיים ארכים של הזקן דקדשה שהוא העור הנ"ל, כי היה זקן מאד ויניק מאד, הינו שכל מה שנזקן ביותר ונכלל בזקנה דקדשה ביותר, שהוא בחינת עתיק דעתיקין, כל מה שנכלל שם יותר היה יניק יותר, כי השיג בכל פעם שעדין הוא רחוק מאד מהשם יתברך, כי לגדולתו אין חקר, ועל-כן כל מה שנכלל בזקנה דקדשה יותר, ראה והשיג שעדין לא התחיל לחיות כלל, עד שזכה לחיים ארכים הנ"ל ששם נכלל הזקנה והינקות יחד שאי אפשר להשיג זאת כלל וזה בחינת תפלין שנמשכין מהזקן הנ"ל, שהוא שרש התפלין מחין כנ"ל, שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת ( שם ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, שנאמר על תפלין כידוע, כי זה עקר התפלין מחין כדי לזכות על -ידי מצות תפלין לחיות חיות חדש דקדשה, לחדש כנשר ימיו, להתחיל בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש ולא יפל לזקנה דסטרא אחרא שלא תהיה עבודתו בעיניו כישנה, אלא חדש ממש כאלו לא התחיל מעולם כלל, כי באמת אפלו מי שהוא צדיק גדול מאד וטרח ויגע שנים הרבה בעבודתו יתברך אף-על-פי-כן לפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום עדין לא התחיל כלל, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, כמו שכתוב, "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". ואין יום דומה לחברו, כי הוא יתברך מחדש נפלאות חדשות בכל עת ובכל שעה, וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל, שאין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, ובכל רגע ורגע נשתנים עלית העולמות וסדרן ומעמדן והנהגתם בשנויים נפלאים ונוראים עד אין חקר, וכל המשת חיותם הוא כפי עבודת האדם בעולם הזה שבו תלוי הכל מראש ועד סוף, ועל-כן צריך בכל פעם לעבד את השם יתברך מחדש, כפי חדוש מעשה בראשית שבכל העולמות שצריכין עכשיו, וכפי התגלות גדלת הבורא יתברך שצריכין לגלות עכשיו, כי יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, שבכל יום ובכל לילה ובכל עת ובכל שעה נתגלה גדלתו יתברך בדרך הכרה וידיעה חדשה שלא היה מעולם, ועל-כן צריכין להתחיל בכל פעם בעבודתו מחדש בבחינת בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וזה עקר החיות, בחינת חיים ארכים הנ"ל וכמבאר בדברי רבנו ז"ל, שעקר אריכת ימים, בחינת חיים ארכים, הוא שצריכין לראות בכל יום ויום שבא אחר כך להאריך את היום בתוספת קדשה ודעת, כי היום בתחלתו כשבא להאדם הוא קצר מאד וצריכין לראות להרחיבו ולהאריכו בתוספת קדשה בכל פעם וכן בכל יום ויום צריכין לראות שכל יום יהיה ארוך יותר מחברו בתוספת קדשה וטהרה וכו', ( כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" בסימן ס' לקוטי א') וזה עקר אריכת ימים בחינת ימים ארכים, הינו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודה חדשה בתוספת מרבה, כי כל עבודה שעבד עד הנה צריכין לשכח לגמרי ולהתחיל עתה מחדש כנ"ל ועל -ידי תפלין זוכין לזה כנ"ל וזה עקר מצות תפלין שמניחין בכל יום כדי לזכות לחיים בחינת ואתם הדבקים כנ"ל, הינו לזכות לחיים ארכים הנ"ל, לחדש חיותו דקדשה בכל עת, להתחיל בכל פעם מחדש וזה עקר המחין והחיים הנמשכין מהזקן העליון הנ"ל שמשם שרש התפלין כנ"ל, שחי חיים ארכים הנ"ל, ששם נכלל הזקנה והינקות יחד, שזה בחינת ( תהלים קג) תתחדש כנשר נעוריכי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מובא בפרוש רש"י שם), הנשר הזה כשמזקין וכו', הינו שכל מה שמזקין יותר הוא מחדש חיותו יותר ומתחיל בכל פעם מחדש ביותר, ומתחיל לחיות בכל פעם מחדש, ועל-כן היה לו הסכמה מן הנשר הגדול דיקא, כי חיות כזה הוא בחינת תתחדש כנשר כנ"ל, ומשם בחינת התפלין, שהם בחינת החיים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר התפלין הם התנוצצות המחין בפנים, שהוא בחינת אור הפנים שנמשך מבחינת תקוני דיקנא קדישא, שהוא עקר הדעת פנים כידוע, שהוא בחינת זקן דקדשה הנ"ל כנ"ל. ותקוני דיקנא הם בחינת י"ג מדות של רחמים, ועקרם הוא בחינת כבישת כעס להמתיק הדין והחרון אף, שזהו בחינת ארך אפים שזה העקר ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קיא) על פסוק, "וימהר משה ויקד ארצה וכו'", מה ראה? ארך אפים ראה כי עקרן של הי"ג מדות, שהם תליסר ת"ד שגלה לו השם יתברך אז, העקר הוא בחינת אריכת אפים, שהוא בחינת כבישת פנים, ועל-כן נתלהב משה על-ידי מדה זו דיקא וכמבאר בענין מעלת אריכת אפים בדברי רבנו ז"ל ( בסימן קנ"ה, עין שם) במאמר המתחיל, עצבות היא מדה רעה מאד וכו', עין שם כל הענין עד הסוף, כי הוא דרך נפלא לעבודת הבורא, ואם תסתכל ותעין שם היטב, תוכל לקבל משם עצות נפלאות והתחזקות גדול מאד בלי שעור לעבודתו יתברך והכלל, שאדם צריך להתדבק במדותיו של השם יתברך, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובכל הספרים, ועל-כן צריך לראות שיהיה לו מדת אריכת אפים, דהינו שיאריך אפו על כל דבר ולא יכעס ולא יקפיד על שום דבר ולא יסתכל על שום מניעה ובלבול בעבודתו, הן מניעות ובלבולים ועכובים ויסורים שיש לו מבני העולם, כגון מאביו וחותנו ואשתו וקרוביו או משאר בני העולם, כאשר ידוע ורואין בחוש, שבכל פעם שאיזה אדם כל שהוא רוצה לכנס בעבודת ה' להתחיל להתפלל בכונה וכו' וכיוצא בזה, תכף יש לו מניעות רבות בלי שעור, וצריך כל אחד להיות עז כנמר וכו' וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים, להתגבר כנגד כל המניעות ולעבר עליהם, ולבלי להסתכל עליהם כלל, ולהתחזק מאד לעשות את שלו, לעסק בתורה ותפלה בכונה ובכח וכו'. וזה בחינת אריכת אפים לבל יהיה לו קצר רוח ח"ו, להפסיק עבודתו ח"ו, על-ידי המניעות והיסורים שיש לו מהם, רק יחזק עצמו ויאריך אפו על כל דבר, ולא יסתכל על שום מניעה כלל, וכן אפלו הבלבולים שיש לו מעצמו מה שהתאוות והמחשבות רעות וזרות רודפין אותו בכל עת ובפרט בשעת התפלה ויש לו יסורים גדולים מהם, העקר הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שהוא בחינת אמונה, כמבאר שם שעקר בחינת אריכת אפים זוכין על-ידי אמונה, הינו שיהיה לו אמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקים וכשרים אמתיים, ויתחזק בעבודתו ולא יפל משום דבר ולא יכפת לי' ולא תקצר רוחו משום בלבול מה שהבעל דבר מכניס בדעתו בלבולים וחלישות הדעת כאלו אפס תקוה ח"ו, מחמת המעשים רעים והפגמים שפגם עד הנה, כי צריך לבלי להסתכל על כל זה כלל, כמבאר בדברי רבנו ז"ל ובדברינו כמה וכמה פעמים בענין זה עד היכן האדם צריך להתחזק, כי אין שום יאוש בעולם כלל, ואיך שהוא אף-על-פי שכבר נפל נפילה זאת בעצמו כמה פעמים בלי שעור, אף-על-פי-כן אין יאוש בעולם כלל, וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יפל לזקנה דסטרא אחרא כלל, כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זקנה דסטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אפן ח"ו, ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום ואין שעה דומה לחברו וכו' כנ"ל, על-כן צריך להתחזק בכל פעם מחדש ולהתחיל בכל יום מחדש, ולפעמים גם ביום אחד צריכין להתחיל כמה פעמים, כמבאר במקום אחר, ואפלו אם יהיה כך זמן ארוך יהיה איך שיהיה, בכל עת ובכל שעה צריך להזכיר את עצמו בהשם יתברך ולשכח לגמרי כל מה שעבר עד הנה ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל, ואל יסתכל על שום בלבול וחלישת הדעת כלל, וכל זה הוא בחינת אריכת אפים, שצריך להאריך רוחו לעבר על כל הבלבולים והמניעות ולבלי להסתכל על שום דבר ולא יכפת לי' שום דבר, ואל ירך לבבו ולא תקצר רוחו מכל מה שעובר עליו, רק יתחזק בהשם יתברך בכל מה שיוכל, כי השם יתברך מלא רחמים בכל עת, וחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם וכבר דברנו מענין זה כמה פעמים, אבל ענין כזה צריכין לחזר כמה פעמים בלי שעור, כי הוא חייך, כי כל התרחקות רב העולם מהשם יתברך ואובדים מה שאובדים, חיים נצחיים ואמתיים, רבם ככלם הוא רק מחמת חלישת הדעת מה שנופלין בדעתם, מחמת שרבם התנסו כמה פעמים שהתחילו קצת בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתו רחמנא לצלן, ועל-ידי זה התיאשו עצמן מלהתחיל עוד, וקצתם נתעוררו קצת עוד הפעם והתחילו מחדש או פעמים, אבל אחר כך כשראו שאף-על -פי-כן נפלו אחר כך, על-כן נתיאשו בעצמן, מאחר שראו שזה כמה שרצו להתנסות ולכנוס בעבודת ה' ונפלו למה שנפלו, רחמנא לצלן, על-כן נדמה בעיניהם שנשתה גבורתם להתחיל עוד מעתה, אבל באמת כל זה הוא מעשה הבעל דבר בעצמו, שהוא בחינת זקן דסטרא אחרא, כי נקרא מלך זקן וכסיל ( קהלת ד') שהוא רוצה להפיל את האדם לידי זקנה ותשות כח ח"ו, כאלו כבר נזקן בחטאיו ובמעשיו עד שאי אפשר להשתנות עוד, ובאמת לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה וכמו שאנו מברכין בכל יום על נטילת ידים ושאר הברכות שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו', שכתבו הפוסקים הטעם שהוא מחמת שהאדם נעשה בכל יום כבריה חדשה, כמבאר בשלחן ערוך וכן ברכת הנותן ליעף כח מברכין על התחדשות המחין והחיות בכל יום, כמובא בכונות, ועל-כן האדם צריך לזהר מאד לבלי לפל לזקנה דסטרא אחרא הנ"ל, רק להתחזק להתחדש בכל עת כנ"ל, ויהיה דומה בעיניו בכל יום ובכל שעה כאלו היום נולד וכאלו היום מקבל התורה מחדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כנ"ל, שכל זה הוא בחינת ארך אפים, שמאריך אפו על כל דבר מניעה ובלבול שבעולם ועובר על הכל ומתחזק בכל פעם בעבודתו וכו' כנ"ל ומדה זאת של ארך אפים הוא עקר בחינת תקוני דיקנא שהוא בחינת זקן שבקדשה שהוא זקן באמת, כי הוא חי חיים ארכים באמת, כי הוא מתחיל לחיות בכל פעם מחדש, ורק זה הוא בחינת זקנה דקדשה, בחינת חיים ארכים כנ"ל, כי כשנופל לזקנה דסטרא אחרא דהינו שנזקן עבודתו אצלו, ומכל שכן כשנופל מעבודתו ח"ו, מחמת שנדמה לו שנזקן בחטאיו כל כך עד שאי אפשר לו לשוב ח"ו, זקנה כזאת, רחמנא לצלן, הוא עקר קצור ימים, כמבאר בדברי רבנו ז"ל שזקנים כאלו, שאינם מוסיפים חיות ותוספת עבודה וכו' בכל עת, נקראים קצר ימים שבע רגז וכו', ( עין בהתורה "וביום הבכורים" בלקוטי תנינא סימן ד'):

העתקת הקטע עם מראה המקום

הכלל שכל אדם שרוצה לחשב על תכליתו האחרון צריך לזהר מאד לבלי להיות זקן כלל, דהינו שלא יפל לזקנה דסטרא אחרא ח"ו, הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם אפלו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא צריך לזהר מלפל לזקנה הנ"ל, כי אפלו צדיק גדול אסור לו להיות זקן בעבודתו, אף -על-פי שזכה לעבודה שלמה במדרגה גבה, אף-על-פי -כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא ולהתחיל בכל פעם מחדש, כי זה עקר היהדות להתחזק לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא, כמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל בעת שהתחיל לומר התורה ט' תקונין יקירין אתמסרו לדיקנא ( בסימן כ' לקוטי א'), שאמר אז בזה הלשון, מי שרוצה להיות איש ישראלי, דהינו שילך מדרגא לדרגא, אי אפשר לו כי אם על-ידי ארץ ישראל ומכלל דבריו אנו שומעין שאין נקרא איש ישראלי באמת, כי אם כשהולכין מדרגא לדרגא וזה זוכין על-ידי ארץ ישראל וכו', עין שם בהתורה ט' תקונין יקירין הנ"ל וזה עקר חיים ארכים, בחינת התורה שנקראת חיים כשמתחילין בכל פעם מחדש וכו' כנ"ל וכן להפך אפלו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר, אף-על-פי -כן אסור לו להיות זקן ח"ו, והוא צריך לזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה הנ"ל, שלא יבא לידי שום יאוש ח"ו, שלא יאמר בלבו שכבר נזקן ח"ו, במעשיו וכו', עד שאי אפשר לו להשתנות ח"ו, רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר ויעשה מה שיוכל דבר קטן או דבר גדול, אפלו אם לא יוכל לומר כי אם דבור אחד ממש בתפלה או בהתבודדות, או ללמד מעט דמעט, על כל פנים יעשה מה שיוכל ויתחזק ויחיה את עצמו במעט דמעט שזוכה עדין לגע בקדשת ישראל, כי על כל פנים איך שהוא בודאי הוא עושה כמה מצות בכל יום, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, וצריך למצא בעצמו נקדות טובות ולהחיות את עצמו בכל פעם, וכמבאר בתורה "אזמרה לאלהי בעודי, ( בסימן רפ"ב), כמובא בדברינו כמה פעמים ולהתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יאבד את עצמו לגמרי ח"ו, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, והעקר הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, שיהיה לו אריכות אפים הרבה מאד בלי שעור, שהוא בחינת אריכת הרוח, הינו להאריך רוחו, להמתין וליחל לישועת ה' ולבלי להסתכל על שום בלבול ומניעה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ארך אפים לצדיקים ולרשעים ( ב"ק נ') שהצדיקים צריכים למדה זו של ארך אפים, שהוא בחינת זקנה דקדשה, בחינת אריכת ימים ושנים, בחינת חיים ארכים הנ"ל, דהינו שלא לפל לזקנה דסטרא אחרא ח"ו, שלא תהיה עבודתו זקנה וחלושה אצלו, רק לחדש כנשר נעוריו בכל פעם, ובכל יום יתחיל מחדש בתוספת קדשה ועבודה ולא יעף ולא יגע לעולם, ולא יתבלבל משום דבר, שזהו בחינת אריכת אפים, כי לפעמים נתיגע העובד את ה' מחמת שכבר סבל כמה יסורים וכו', ועל-ידי זה יכול לפל לבחינת זקנה דסטרא אחרא ותשות כח ח"ו, על-כן צריך להתחזק מאד במדת ארך אפים הנ"ל כל ימי חייו להאריך אפו ורוחו על כל היגיעות והכבדות ולהתחיל בכל פעם מחדש וזה בחינת ארך אפים לצדיקים, וכן יש בחינת ארך אפים לרשעים, שגם הרשעים, השם יתברך מאריך להם אפו כל ימי חייהם כדי שישובו, כמו שכתוב, "עד יום מותו תחכה לו אם ישוב וכו'" על-כן צריכים גם הרשעים בעצמן להתחזק במדה זאת של ארך אפים שלא יבלבל אותם רשעותם מלשוב להשם יתברך, ולא ירך לבבם ולא יהיה נחלש דעתם מרבוי העונות שלהם, בפרט אם התחילו כבר איזה פעמים ונפלו מזה וכו', אף-על-פי-כן יבטחו בחסדו הגדול ויאריכו אפם ורוחם על כל מה שעובר עליהם ויתחזקו בכל פעם להתחיל מעתה מחדש אולי יזכה מעתה לרחם על עצמו, לעזב דרכו ומחשבותיו שמקדם ולא יהיה זקן וחלוש כח בעיני עצמו לעולם, כי עקר התשובה הוא בבחינת התחדשות החיות בכל עת שצריך לחדש ימיו שעברו בחשך בבחינת ( איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם נמצא, שהכל צריכין בחינת מדת ארך אפים הנ"ל וזהו ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים כנ"ל ושאר כל המדרגות של כל שאר בני אדם שבעולם כלם נכללים בהם, כי כל קיום עבודתם וחיותם הוא על-ידי מדה זאת של אריכת אפים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה מקבלים כח מבחינת הזקן דקדשה שהוא העור הנ"ל, שהוא בחינת זקן שבזקנים, סבא דסבין שזכה לזקנה דקדשה כזה עד שאמר שהוא זקן מאד ויניק מאד וכו' וכנ"ל שממנו מקבלים כל הצדיקים כח להתחזק בעבודתם לחדש כחם ועבודתם בכל פעם ועל-ידי אלו הצדיקים הגדולים שמתחילין בכל פעם מחדש ואפלו כשמגיעים למדרגה הגבה שבמדרגות, אפלו למדרגת בני עליה הגדולים, אף-על-פי-כן אינם מסתפקין עצמם בזה, רק הם אומרים, מי יודע מה שיש עוד להשיג? ומתחילין בכל פעם מחדש וכמו ששמעתי מרבנו ז"ל הרבה בענין זה, כמבאר במקום אחר עד שבאים בכל פעם להשגות חדשות נפלאות ונוראות וכו' וכו', על-כן בכח הצדיקים האלו בכל הזה יכולין להתחדש בכל פעם אלו הנופלים, כמו ששכיח עתה הרבה בחשך הגלות הזה שהתגברה הסטרא אחרא והבעל דבר מאד על כל הרוצה להתחיל לעסק בעבודת ה' ומפילים אותו בכל פעם כל אחד ואחד כפי מה שמפילים אותו ח"ו, רחמנא לצלן, וצריכים לחזק אותם ולהחיותם בכל פעם בשבעה משיבי טעם שלא יתיאשו עצמן לעולם ויתחילו בכל פעם מחדש כנ"ל וכל זה הכח מקבלין מצדיקים הנ"ל, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר, כמבאר במקום אחר ( סימן ל'), כי מחמת עצם כחם והשגתם של אלו הצדיקים הנ"ל שהתחילו בכל פעם מחדש והשיגו בכל פעם יותר ויותר גדלת חסדי ה' איך הוא יתברך חושב מחשבות בכל עת לבל ידח ממנו נדח וכו', על-ידי זה יש להם כח להמשיך חיות והתחזקות חדש לכל הנופלים לחזקם ולעוררם בכל פעם שלא יפלו משום דבר לעולם, רק יאריכו אפם ורוחם על הכל ויאמינו בה' ובכח הצדיקים אמתיים, כי לא אפסו חסדיו לעולם ויתחזקו להתחיל להתקרב להשם יתברך מחדש בכל פעם בכל מה שיכול וכו' וכנ"ל כי בכח אלו הצדיקים שהתחילו בכל פעם מחדש שאפלו כשהגיעו למדרגה הגבה שבמדרגות, שנדמה שאין מעלה גדולה מזו ואשר באמת הוא מעלה ומדרגה נפלאה ונוראה מאד שכמה צדיקים גדולים ונפלאים לא זכו לזה והם אף-על-פי שהגיעו לזה ויותר ויותר וכו' וכו', אף-על-פי-כן לעולם לא היו מסתפקים בזה וחשבו מחשבות בכל פעם להתחיל מחדש, אף-על-פי שלא היו יודעים עוד שום שם של מדרגה הגבה יותר, אף-על-פי-כן היו אומרים מי יודע מה שיש עוד וכו' וכמו ששמעתי מרבנו ז"ל, שפעם אחת היה מצטער מאד לפני ואמר, איך זוכין להיות יהודי וכו'? והיה בעיני לפלא גדול, מחמת שזה סמוך גילה נפלאות ונוראות וכו' ענה ואמר, מי יודע מה שיש עוד להשיג וכו'? כי הלא מעולם לא עלה על דעתי לבקש ולכסף להגיע להשגה כזאת ולמדרגה כזו, על-כן מי יודע גם עתה מה שיש עוד וכו'? וכן היה דרכו לעולם כל ימי חייו וכו' ואי אפשר להאריך ולספר מזה כאן נמצא, שיש צדיקים גדולים כל כך שאפלו כשמגיעים למדרגה הגבה שבמדרגות שנדמה שאין מדרגה גבה מזו, אף-על-פי-כן הם מתגעגעים ומבקשים ומחפשים ומתחילים מחדש לגמרי, כי מי יודע מה שיש עוד, אף-על-פי שהשגתם ומדרגתם של עתה באמת גבה מאד, אף-על-פי-כן הם אומרים, הלא השם יתברך אין סוף, ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד? על -כן הם מתחילים בכל פעם מחדש עד שבאמת באים למדרגה גבה עוד יותר ואחר כך אומרים, מי יודע מה שיש עוד ומתחילים עוד מחדש וכו' וכן לעולם על-כן בכח הצדיקים אלו יש תקוה לכל הנופלים ואין שום יאוש בעולם כלל, כי אף -על-פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי אפשר לו לעלות ח"ו, אף-על-פי-כן מי יודע גדלת חסדי ה', כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות וכן אפלו אם ח"ו, נפל עוד כמה וכמה פעמים בלי שעור, אף-על-פי-כן כל תנועה שהוא רוצה לנשאות עצמו בכל פעם לעלות מנפילתו וכל צעקה וצעקה שצועק אפלו בשאול תחתיות גם כן אינו נאבד לעולם וכמו שאמר רבנו ז"ל שאפלו קול צעקה משאול תחתיות אינו נאבד יהיה איך שיהיה אחר כך, כי השם יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית וכמו שאין עליה בעולם לפי גדלתו, כי גבה מעל גבה וכו' וגבוהים עליהם וכו' וכנ"ל, כמו כן אין ירידה בעולם, כי בכל הירידות ח"ו, יש ירידה גרוע יותר ומאחר שיש ירידה גרוע מזו ח"ו, צריך להתחזק לבלי לפל יותר ח"ו, ועקר התחזקות הוא בכח הצדיקים הנ"ל שלא עמדו לעולם ועלו בכל פעם יותר וכו' כנ"ל, כי זכו להשיג, שכמו שאין עליה לעולם, כמו כן אין ירידה לעולם שלא יוכלו לעלות משם, כי באמת הכל אחד, כי כל מה שהצדיק עולה למדרגה גבה יותר הוא משיג יותר חסדי ה', שזהו עקר גדלת השם יתברך, כי מדה של חסד נקרא גדלה כידוע, כמו שכתוב, "לך ה' הגדלה", שהוא חסד כידוע נמצא, שמדת חסד נקרא גדלה, על-כן כל מה שמשיגים יותר גדלת השם יתברך, משיגים יותר חסדיו יתברך, כי חסדיו יתברך זהו עקר גדלתו כנ"ל ועל-כן אלו הצדיקים שאינם עומדים לעולם ועולין בכל פעם יותר ויותר ומשיגים בכל פעם ביותר גדלתו יתברך, הינו גדל חסדיו, על-ידי זה זוכין להשיג שאין שום ירידה ונפילה בעולם ואין שום יאוש בעולם כלל, כי משיגים בכל פעם חסדים כאלו שהם עקר גדלת הבורא, שעל-ידי זה הכל יכולין לעלות וזה שאמר רבנו ז"ל בהתורה "מישרא דסכינא" ( בסימן ל') שצריכים דיקא צדיק הגדול במעלה מאד מאד, כי כל מה שהחולה גדול ביותר, הוא צריך רופא גדול ודאקטיר גדול ביותר, הינו כנ"ל כי כל מה שהצדיק גדול ביותר הוא יכול להגביה ביותר אפלו הנופלים מאד עד שבכח הצדיקים הנ"ל אין שום נפילה וירידה שלא יוכלו לעלות משם בכחם אם יזכה להאמין ולהתקרב אליהם וכנ"ל וכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, בחינת ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים שאלו הגדולים במעלה בחינת צדיקים, צריכים להאריך רוחם שלא תקצר רוחם ולא תופסק תוספת רוחם וחיותם מחמת גדל עליתם ומדרגתם הגבה שזכו, כי אף-על-פי-כן צריכים להאריך רוחם עוד ולהסתכל להגיע למדרגה גבוה עוד יותר ויותר ולהתחיל מחדש וכו' כנ"ל ואלו הקטנים במעלה ואפלו הרשעים הנופלים לרשעת גמור ח"ו, אף-על-פי-כן כל זמן שהנשמה בקרבו, כל זמן שיכול לזוז עוד באבר אחד, צריך להאריך אפו ורוחו לצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיוכל יהיה איך שיהיה, כי אין שום תנועה של קדשה ולא שום אנחה וצעקה וכסופין דקדשה וכו' נאבד כלל לעולם, כי לא יזנח לעולם ה':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת אריכת אפים הנ"ל, שהוא בחינת המחין והחיים חדשים שממשיכין על -ידי מצות תפלין מהזקנים שבקדשה שמקבלים מהזקן העליון שהוא העור הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת מעברתא של תפלין ששם עוברים הרצועות, שהוא בחינת מעבר יב"ק, כמובא בכונות, כי הרצועות הם בחינת המשכת המחין של התפלין שהוא בחינת אור הפנים, שהוא בחינת י"ג תקוני דיקנא, בחינת ארך אפים הנ"ל ועל-כן רצועה בגימטריא ש"ע, בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים, כמובא, הינו כי הרצועות הם אריכות זה בחינת ארך אפים, שממשיכין על עצמן בחינת אריכת הרוח שהוא בחינת ארך אפים שהוא אור הפנים שממשיכין על-ידי הרצועות ועל -ידי זה נמתק ונתבטל בחינת רצועה בישא שהוא רצועה לאלקאה חייביא שמשם כל היסורים והדינים ח"ו, ועל -ידי בחינת ארך אפים שממשיכין על-ידי אריכת הרצועות הנמשכין מאור הפנים שהם התפלין מחין, על-ידי זה עוברים על כל היסורים וממתיקין אותם ואין להם כח לבטל ולמנוע מעבודת הבורא יתברך, כי זוכין לבחינת אריכת אפים הנ"ל, דהינו להאריך רוחו על כל דבר ולא תקצר רוחו משום יסורים ומניעות שבעולם כלל, רק הוא עושה את שלו ועוסק בתורה ועבודה וכו' כנ"ל עד שזוכה לעבר עליהם ולבטלם, כי על-ידי בחינת אריכת אפים שאינו מסתכל עליהם כלל, על-ידי זה נתבטלים ממילא, כי כל היסורים והמניעות אינם באים כי אם בשביל נסיון וכשהוא חזק בדעתו ומאריך רוחו ואינו מסתכל עליהם כלל, על-ידי זה נתבטלים ממילא לפניו ועל-כן אריכת הרצועה, שהוא בחינת המשכת אור הפנים, בחינת אריכת אפים הנ"ל, על -ידי זה נתבטל בחינת רצועה בישא שמשם כל היסורים, כי הכל נמתק ונתבטל על-ידי בחינת אריכת אפים הנ"ל, שהוא בחינת המתקת הדינים, בחינת כבישת כעס ודין כנ"ל. וזה בחינת מעברתא של תפלין ששם עוברים הרצועות, שהוא בחינת מעבר יב"ק, כנ"ל כי יב"ק הוא בגימטריא הוי' אלקים, כמובא זה בחינת בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר שהוא בבחינה הנ"ל שצריכין להכיר אותו יתברך ולהתקרב אליו תמיד בין בטיבו בין בעקו ח"ו, בין בעליה בין בירידה, שזה בחינת בה' אהלל וכו', באלהים אהלל וכו' כמובא בהתורה "מי האיש החפץ חיים וכו'" ( בסימן ל"ג) וזהו בעצמו בחינת בק"י בהלכה המובא בהתורה "קרא את יהושע" ( בסימן ו'), עין שם, שכתב שם שכל מי שרוצה לעשות תשובה צריך להיות בקי בהלכה, בקי ברצוא, בקי בשוב, בקי בעייל, בקי בנפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', עין שם, הינו שצריכים לראות להתקרב להשם יתברך תמיד בכל מקום שהוא, בין בעליה בין בירידה ואפלו אם הוא בשאול תחתיות גם משם יכול להתקרב אליו יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך וכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, להאריך רוחו תמיד כל ימי חייו יהיה איך שיהיה לא יפל משום דבר שבעולם ויתחיל תמיד להתקרב אליו כנ"ל וכן לא יעף ולא יגע לעולם אפלו אם זכה לעליה גדולה למדרגה גבה, אף-על-פי-כן ידע שגם בשמים נמצא השם יתברך בבחינת אם אסק שמים שם אתה, שאף על-פי שנדמה לו שעלה לשמים, עדין הוא צריך לבקש את השם יתברך ולהתחיל מחדש, כי גם בשמים נמצא השם יתברך כמו שאמר רבנו בהתורה "כי תצא למלחמה" ( בלקוטי תנינא סימן פ"ב) וכו', שכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שזוכין על-ידי מצות תפלין כנ"ל וזהו בחינת מעברתא, בחינת מעבר עי' שם יב"ק, כי יב"ק הוא אותיות בק"י, בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו' כמו שאמר שם רבנו ז"ל בעצמו שבחינת בקי הנ"ל הוא בחינת יב"ק, עין שם בסוף וגם יבק בגימטריא הוי' אלהים, בחינת בה' אהלל באלהים אהלל וכו' כנ"ל, הינו בין במדת הרחמים ובין במדת הדין, בין בטיבו בין בעקו, בין בעליה בין בירידה, תמיד צריכין לעבד את השם יתברך ולהאריך רוחו לבל יפל ולא יגע ולא יתבטל מתשוקתו להשם יתברך משום דבר שבעולם וכל זה זוכין על-ידי התפלין שהוא בחינת אריכת אפים הנ"ל שמאריך רוחו על הכל וכו' כנ"ל שזהו בחינת הרצועות ארכות העוברים במעברתא שעל-ידי זה עוברים על הכל, על כל היסורים והמניעות והבלבולים הנמשכין מרצועה בישא כנ"ל ונתבטל הכל כנגדו על-ידי בחינת אריכת אפים הנ"ל וזהו בחינת ( שמות ל"ד) ויעבר ה' על פניו, שזהו בחינת מעברתא, כי אז כשעבר ה' על פניו, אז גלה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים שהם תליסר תקוני דיקנא ושם נאמר, "וימהר משה וכו'" שראה ארך אפים, שזהו בחינת תפלין כנ"ל, שעל-ידי זה עוברין על הכל וזוכין להתקרב אליו יתברך וזהו בחינת מעברתא, בחינת ויעבר כנ"ל, כי אז כשעבר ה' על פניו וגלה לו י"ג מדות של רחמים שהם תליסר ת"ד, אז גלה לו בחינת אור התפלין, כמו שכתוב שם בפרשה זאת, "אני אעביר כל טובי וכו' וראית את אחורי" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ז'), זה קשר של תפלין, כי עקר התפלין נמשכין משם מבחינת תקוני דיקנא, שהם י"ג מדות הנ"ל, שהוא בחינת ארך אפים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר אריכת אפים זוכין על-ידי ארץ ישראל שהוא בחינת אמונה, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל על פסוק, "וימהר משה וכו'", עין שם ( בסימן קנ"ה) וזהו בחינת תפלין, כי פרשיות שבתפלין מדברים מארץ ישראל ואמונה, כי עקר שתי פרשיות הראשונות הוא מענין יציאת מצרים וביאת ארץ ישראל, כמו שכתוב שם ( שמות י"ג), "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' והיה כי יביאך ה' אל ארץ וכו'" וכן פרשה שניה מתחלת ( שם), "והיה כי יביאך וכו'" כי עקר התפלין הם בחינת אריכת אפים שזוכין על-ידי ארץ ישראל כנ"ל שהוא הפך מצרים, שהיא מלאה גלולים ועבודה זרה, שהוא הפך אמונה ועל-כן כשהיו במצרים נאמר בהם ( שם ו'), "ולא שמעו אל משה מקצר רוח", שלא יכלו להתקרב להצדיק, שהוא בחינת משה ולשמע אליו מחמת קצר רוח שהוא הפך אריכת אפים הנ"ל, שעל-ידי זה עקר ההתקרבות להשם יתברך ולצדיקים אמתיים, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל כי עקר אריכת אפים זוכים על-ידי אמונה שהיא בחינת ארץ ישראל כנ"ל, שזהו בחינת תפלין כנ"ל. ועל-כן ב' פרשיות שניות מדברים מאמונה שהוא שמע ישראל, שהוא אמונת היחוד ופרשת והיה אם שמוע שמדברת גם כן מקבלת עול מצות ובטול העבודה זרה, שהוא בחינת חרון אף הפך אריכת אפים, כמו שכתוב שם ( דברים י"א), "השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף" נמצא, שכל הד' פרשיות של תפלין מדברים מיציאת מצרים, שהוא בחינת עבודה זרה, בחינת חרון אף, קצר רוח לזכות לצאת משם ולבא לארץ ישראל, שהוא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפים, כי זה עקר בחינת התפלין כנ"ל ועל-כן סיום פרשה אחרונה שבתפלין הוא ( שם), "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" הינו אריכת ימים, שהוא בחינת חיים ארכים שזוכין על-ידי התפלין שהם בחינת ארך אפים אריכת הרוח שמשם אריכת ימים, כי עקר החיים על-ידי רוח הנשימה, על-ידי בחינת אריכת רוח, בחינת ארך אפים וכמבאר לעיל שארך אפים הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת חיים ארכים כנ"ל ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים קי"ג), הרתחן חייו אינם חיים, כי הרתחן, שהוא בחינת קצר רוח הפך אריכת אפים, על-כן חייו אינם חיים, כי עקר החיים מבחינת אריכת הרוח שהוא בחינת ארך אפים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין לקשר התפלין ביד שמאל, שהוא בחינת יד כהה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר התפלין, שהם בחינת ארך אפים להמתיק ולבטל בחינת יד כהה שמשם כל היסורים והמניעות ח"ו, שצריך להאריך רוחו בבחינת אריכת אפים הנ"ל ולעבר על הכל כנ"ל שלא יהיה לו קצר רוח ח"ו, שהוא בחינת רוח נכאה מי ישאנה ( משלי י"ח) רק יאריך רוחו על הכל, שזהו בחינת תפלין, בחינת אריכת אפים, על-ידי זה נמתק בחינת יד כהה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( בראשית י"ב), "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ וכו'" הינו לארץ ישראל שנסמך לפסוק, "וימת תרח בחרן" כי רש"י פרש שם עד כאן חרון אף של מקום ועל-כן נסמך לזה מה שצוהו השם יתברך לאברהם שילך לארץ ישראל, כי על-ידי זה ימתיק ויבטל החרון אף, כי על-ידי ארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים שהוא הפך החרון אף כנ"ל, כי אברהם ראש למאמינים ועל-כן הוא היה הראשון שנתגלה לו קדשת ארץ ישראל, כמובא בזהר הקדוש תקיל בתיקלא עד דאתגלי' ליה, כי ארץ ישראל היא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ( שמות י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל, שהוא התחלת פרשה ראשונה שבתפלין, כי עקר התפלין נמשכין מבחינת קדשת בכורים שהוא הולדה הראשונה, שהוא בחינת יציאת מצרים, שהוא בחינת הולדה כידוע, שמחמת זה צריכין לקדש הולדה הראשונה שהוא הבכור, כמו שכתוב שם, "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו'". על-כן אני זובח וכו' וכל זה כדי להמשיך על עצמו קדשת הולדת המחין שהוא עקר ההולדה, דהינו שיזכה לחדש חיותו ומחו בכל עת כאלו היום נולד כנ"ל, שזהו עקר בחינת חיים ארכים, שהם בחינת תפלין כנ"ל ועל-כן צריכין לתן הבכור לכהן או לפדותו ממנו, כי הכהן הוא בחינת זקן דקדשה, בבחינת ( תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו', בחינת תמניא תקוני דיקנא דכהנא רבא כידוע וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת קנ"א), "ושמן על ראשך אל יחסר", אלו תפלין שבראש כי עקר התפלין נמשכין מבחינת כשמן הטוב על הראש וכו' זקן אהרן וכו' כנ"ל ועל-כן על-ידי שנותנים הבכור, שהוא הולדה הראשונה לכהן, על-ידי זה ממשיכין קדשת הולדת המחין והחיות שיזכה להתחדש בכל עת כאלו היום נולד, שזהו עקר בחינת תפלין, שהם בחינת המחין וחיים ארכים שמקבלים מהזקן דקדשה הנ"ל שאמר שהוא זקן מאד ועדין לא התחיל לחיות כלל כאלו נולד היום, כי צריך להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל וזה בחינת משיח שנאמר בו ( תהלים ב'), "אני היום ילדתיך" כי משיח יזכה לבחינה זאת בשלמות שהוא בחינת חיים ארכים הנ"ל שבכל עת יתחיל לחיות מחדש כאלו נולד היום, בחינת אני היום ילדתיך, כי משיח ישיג בחינת למעלה מהזמן, כמבאר בדברי רבנו ז"ל על פסוק זה, "אני היום ילדתיך", עין שם, כי בחינה זאת שהתפאר העור הנ"ל שהוא זקן ויניק וכו' וכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו', כל זה היא בחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת חיים ארכים שיזכה משיח, בחינת ( תהלים כ"א) חיים שאל ממך נתת לו, שהוא בחינת דוד מלך ישראל חי וקים, כי דוד הוא משיח וזהו בחינת תפלין שם שרש נשמת משיח, כמובא ששרש מלכות משיח הוא בבחינת קשר של תפלין וכמו שאמר רבנו ז"ל ( סימן נ"ד), שזהו בחינת ( שמואל א' כא) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, הנאמר בדוד שהוא משיח 'צרור החיים' זה בחינת קשר של תפלין, שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת חיים ארכים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת רצועה של ראש שיורדת מהקשר עד הטבור, כי קדשת התפלין הוא מבחינת הזקנים שזכו לקדש מחם כל כך עד שזכרו מה שנעשה עמם מתחלת ההולדה בעת שחתכו את הטבור כנ"ל, כי עקר גמר ההולדה, שהוא בחינת תפלין, בחינת קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו', הוא חתיכת הטבור ועל-כן נאמר ביציאת מצרים ( ביחזקאל ט"ז), "ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך וכו'" הינו שקדם שיצאו היו דומים לולד אשר במעי אמו 'ולא כרת טבורו וכו'' עין שם ( קפיטיל ט"ז), כי עקר התפלין הוא בחינת יציאת מצרים, בחינת הולדה, שהוא בחינת חתיכת הטבור כנ"ל, כי אף-על-פי ששאר הזקנים זכרו עוד יותר ויותר כנ"ל, אף-על-פי-כן אי אפשר לגלות עלינו הקדשה בחוץ כי אם קדשת מח הזקן שזכר תחלת ההולדה שהוא חתיכת הטבור, שהוא עקר בחינת התפלין שמדברים מההולדה, בחינת קדש לי כל בכור וכו' כנ"ל והלואי שנזכה לקבל קדשתו, אבל קדשת שאר המחין של שאר הזקנים אינם מתגלין לחוץ כלל, רק כל אורם נעלמים רק בפרשיות שגונזים בפנים בתוך הבתים, ומשם מקבלים קדשתם בדרך העלמה והסתר, כי קדשת הזכרון שלהם מאד נעלה מאתנו, כמובן למשכיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ורצועה אחת נמשכת עד הלב, כי הרצועה הוא בחינת האור שממשיכין מבחינת אריכת אפים הנ"ל ועל-כן צריכין להמשיכה עד הלב, להכניס בחינת אריכת אפים שהוא כבישת כעס, בתוך הלב שלא יקפיד כלל אפלו בלבו, שזה עקר בחינת אריכת אפים כמו שאמר רבנו ז"ל על עצמו שזכה לבחינה זאת בארץ ישראל שיהיה לו אריכת אפים כזה שלא יהיה בלבו שום צד כעס וקפידא אפלו על השונא הגדול שלו שעושה לו כל היסורים, אף-על-פי-כן אין לו בלבו עליו שום שנאה וקפידא וזה עקר בחינת אריכת אפים. ועל-כן צריכין להמשיך הרצועה עד הלב להכניס בחינת אריכת אפים בלב כנ"ל, דהינו שלא יקפיד ולא יכפת ליה שום דבר אפלו בלבו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שמשבח השם יתברך את כנסת ישראל ( שיר השירים ז') שררך אגן הסהר יחסר המזג ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין לז) על השבעים סנהדרין שהיו יושבין בעגול כלבנה וכו' שררך זה בחינת רצועה של תפלין שיורדת מהקשר של ראש עד הטבור שנמשכת מבחינת מלכות דוד משיח שהוא חי וקים, שהוא בחינת קשר של ראש כנ"ל. שמשם נמשכת הרצועה עד הטבור, שהוא בחינת שררך אגן הסהר, בחינת שבעים סנהדרין, שהם כנגד שבעים פנים לתורה שדוד יושב בראשם, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מובא בפרוש רש"י) על פסוק, "יושב בשבת תחכמוני ראש וכו'" ( שמואל ב' קפיטיל כ"ג) כי כל השבעים סנהדרין, שהם בחינת שבעים פנים לתורה, כלם מקבלים מדוד משיח שכל חיותו מבחינת הזקנים הנ"ל, שהם בחינת תקוני דיקנא קדישא, בחינת הדרת פנים, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם, כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" ( סימן ס'), עין שם שעל-ידי זה נתעוררין מהשנה שהוא הסתלקות המחין, ועל-ידי בחינת הזקנים הנ"ל, בחינת ספורי מעשיות הנ"ל, על-ידי זה נמשכין כל השבעים פנים של תורה ונתעוררין מהשנה, שזהו בחינת השבעים שנים שחי דוד המלך, עליו השלום, ועל-כן היה ממעט בשנה מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סכה כ"ו) שמעולם לא ישן דוד שיתין נשמי, כי היכי דלא ליטעום טעמא דמותא, כי השנה היא אחד מששים במיתה שנמשכה על -ידי חטא אדם הראשון על-ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע ופגם בעץ החיים שהוא בחינת אור התפלין, כמובא, כי תפלין הם בחינת חיים, בחינת עץ החיים, שנאמר בו ( בראשית ג'), "ואכל וחי לעולם" ועל-ידי שפגם בזה נגזר עליו מיתה לדורות ובאמת אחר החטא המיתה והשנה הם טובה גדולה, כי אם לא חטא אדם היה זוכה לחיים אמתיים שהוא חיים נצחיים, חיים ארכים בעודו בגוף, דהינו שבעודו בגוף היה יכול להיות נכלל באין סוף לעולם ברצוא ושוב ולחיות חיים ארכים, דהינו לחדש חיותו לעולם בבחינת התחדשות החיות של הזקן העליון שהוא העור הנ"ל שחי חיים ארכים, שהוא זקן תמיד ויניק תמיד וכו' כנ"ל, אבל אחר שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע ונטרד מגן עדן ונתאחז בגופו זוהמת הנחש בחינת משכא דחויא, על-כן אי אפשר לו לחיות בגופו חיים ארכים לעולם ואי אפשר לזכות לחיים נצחיים כי אם על -ידי המיתה, שהיא טובה גדולה, כמו שכתוב ( שם א'), "והנה טוב מאד זה המות" ( בראשית רבא פ"ט) כי על-ידי המיתה, שהיא שנה, יתחדש מחו ואז יזדכך ויתחדש גופו וחיותו ואז יקום בתחיה בגוף זך וצח שנזדכך ונתברר לגמרי מזוהמת הנחש ואז יזכה לקבל מחין חדשים בבחינת תפלין עץ החיים, שהם בחינת חיים ארכים שיזכה אז, דהינו שיזכה אז לחיות לעולם חיים כאלו שבכל עת יתוספו לו חיים ומחין, עד שכל מה שיזקין יותר יזכה להתחיל לחיות מחדש יותר, שזהו בחינת החיים של הזקן העור הנ"ל, שזה עקר בחינת חיים נצחיים שיזכו מי שיזכו לעתיד לבא, כי תענוג תמידי אינו תענוג ואינו נקרא חיים באמת כי אם כשזוכין לחיות חיות חדש בכל עת וזה עקר בחינת חיים ארכים, חיים נצחיים שיזכו הצדיקים לעתיד אחר תחית המתים, הינו בחינת הנ"ל. שיזכו לחדש חיותם בכל עת, שזהו בחינת תפלין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וגם עכשיו בעולם הזה שזוכין הצדיקים עובדי ה' באמת להמשיך עליהם חיים נצחיים הנ"ל על-ידי תורה ותפלה ומעשים טובים, אף-על-פי שכל מגמתם לחיות תמיד חיים ארכים הנ"ל, לחדש חיותם בתוספת קדשה, במחין חדשים וחיות חדש בכל עת כנ"ל, אף-על-פי-כן הוא מן הנמנע ובלתי אפשר לחיות בעולם הזה חיים ארכים הנ"ל בלי הפסק, כי בהכרח שיתיגע המח, ועל-כן מכרחים לישן והשנה היא טובה גדולה, כי על-ידי שמסלקין את מחם לגמרי בעת ההכרח וישנים מעט, על-ידי זה נותנים נייחא להמחין. ועל-ידי זה חוזרים ונתחדשים בבקר, וזוכה לקבל בבקר מחין חדשים, להתחיל לחיות מחדש, שזהו בחינת תפלין שזוכין בבקר אחר השנה דיקא, כמובא בכונות, שעל-ידי השנה של לילה ועל-ידי התעוררות השנה בחצות לילה שעוסקים בתורה, על-ידי זה יוצאים בבקר אורות התפלין. שהם הרשימו של המחין של אתמול שנתחדשו בלילה בעת השנה ועל-ידי זה מקבלין אחר כך בעת התפלה מחין גמורים חדשים לגמרי, שהוא עקר החיים בחינת חיים ארכים, ועין בכונות והבן מאד כי כל כונות התפלין כלולים בדברינו בדרך נפלא באפן שיזכה כל אחד לקבל מהם התעוררות חדשה ותשוקה נפלאה ועצות גדולות אמתיות ונכונות בכל עת לעבודת הבורא יתברך, לכל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי מקומו ושעתו באפן שאפלו הפחות שבפחותים יוכל להזכיר את עצמו בהשם יתברך בכל עת בכל מקום שהוא יהיה איך שיהיה וכבר הארכנו קצת בזה לעיל, אבל תן לחכם ויחכם עוד, כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והמשכיל החפץ באמת לרחם על עצמו ולבלי להטעות את עצמו יוכל לקבל מדברינו כל טוב אמתי ונצחי ונחזר לדברינו, כי עתה אי אפשר לזכות לחיים ארכים הנ"ל לחדש מחו וחיותו בכל עת כי אם על-ידי השנה, אבל הצדיקים ממעטים בשנה מאד כל אחד כפי ההכרח לבד להתחדשות המחין כנ"ל ועל-כן ( סכה כ"ו) דוד לא נם מעולם שיתין נשמי כנ"ל, כי הוא חי חיים ארכים הנ"ל, חיים חדשים בכל עת ושעה ואינו יכול לישן כי אם מעט דמעט המכרח בשביל חיים ארכים כנ"ל ועל-כן נמשלה מלכות דוד ללבנה שהיא מתחדשת בכל עת שמרמז על כנסת ישראל בחינת מלכות דוד שכלול מהם שצריכין להתחדש בעבודתם בכל עת כדי שיזכו להתחדש לעתיד ולחיות חיים ארכים הנ"ל כמו שאנו אומרים, "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן", שהם עתידים להתחדש כמותה "ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו" ואז אומרים, "דוד מלך ישראל חי וקים" כי זה עקר החיות כשמתחדשים בכל עת כנ"ל ועל-כן ישראל מונין ללבנה שממנה החדשים ( חלין ס') רמז שאנו צריכין להתחדש בכל עת לחיות בכל יום ובכל עת חיות חדש בעבודת הבורא יתברך, כי אין אנו נזקנים לעולם ח"ו, אפלו אם נחיה אלף שנים ( תהלים צ'), "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו'" כי כל ימינו נמנים לעולם לחדשים נמצא, שכל ימינו נקראים חדש, כי אנו מברכין ומקדשין החדש בכל ראש חדש ונקרא על שם זה ראש חדש על שם החדוש שאנו מחדשין ימינו בכל עת בבחינת חדוש הלבנה כנ"ל, בחינת מחדש חדשים 'מחדש' דיקא כנ"ל וכן כל הימים שבחדש נמנין לחדש, כי זה היום הוא ב' בחדש וזה היום ג' בחדש וכן להלן עד שנשלם החדש, ואחר כך מתחיל חדש שני וכן לעולם. נמצא, שכל ימינו נמנים לחדש דיקא, כי כל ימיהם של ישראל עם קדוש שקבלו את התורה, שהיא בחינת חיים נצחיים, כמו שכתוב ( דברים ל'), "כי הוא חייך וכו'" כל ימיהם הוא בבחינת חדש דיקא, בחינת חיות חדש בכל עת שזה עקר בחינת חיים ארכים ונצחיים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה זוכין על-ידי התפלין, שהם בחינת הנ"ל. ועל-כן שם נקשר בחינת מלכות דוד בקשר של תפלין כנ"ל ועל-כן יורד משם רצועה קדשה עד הטבור, שהוא בחינת תחלת חיות והולדת האדם כשיוצא לאויר העולם, שהתחלת פרדתו ממעי אמו להתחיל לחיות בעצמו בעולם, הוא בעת כריתת הטבור, שאז נפרד ממעי אמו ומתחיל לחיות חיים חדשים שמתחיל עתה לקבל בעצמו ועקר הארת התפלין שנמשך עלינו על-ידי הרצועות נמשך על-ידי מח הזקן שזוכר כל זה שממנו מקבלין כח לחדש חיותו בכל עת כאלו היום נולד ונחתך טבורו שאז התחלת חיותו כנ"ל. ומשם נמשך בחינת חיות האדם שכלולים בשבעים שנים, שהם ימי חיי האדם, כמו שכתוב ( תהלים צ'), "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" שהם בחינת שנותיו של דוד המלך, עליו השלום, שחי שבעים שנים, שהם כנגד שבעים פנים לתורה, כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" ( סימן ס'), עין שם, כי כל השבעים פנים, שהם החיות השבעים שנים נמשך מהזקנים הנ"ל, שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שנמשך הארתם עלינו על-ידי הזקן הקטן שבכלם שממשיך התחדשות החיות על-ידי בחינת המח הגדול מאד שזוכר גם חתיכת הטבור כנ"ל כי מח שאר הזקנים שגבוהים עוד יותר אי אפשר להתגלות בחוץ כנ"ל וזהו, "שררך אגן הסהר", שהיא הלבנה המתחדשת בכל עת, שזהו בעצמו בחינת השבעים סנהדרין שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק זה כנ"ל, כי השבעים סנהדרין הם בחינת השבעים פנים, שבעים שנים שמקבלין על-ידי התפלין, על-ידי הזקנים הנ"ל, על-ידי הרצועה שיורדת עד הטבור, שעל -ידי זה זוכין לחדש חיותו בכל עת שזהו עקר החיות של כל השבעים שנים כי אם אינו מחדש חיותו בכל עת אינו חי שבעים שנים, כי עקר החיות הוא עבודת הבורא יתברך, כי הוא חייך וכשאינו מוסיף קדשה ודעת בכל יום הוא קצר ימים ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו ליום אחד ועל -כן הרשעים גמורים שאינם מקימין את התורה לגמרי נקראים בחייהם מתים, כי בודאי הם מתים ממש, מאחר שאינם מקימין את התורה שהיא עקר החיים באמת, כמו שכתוב, "כי הוא חייך" ואפלו מי שעובד את ה' קצת אינו נמנה בימי חייו כי אם כפי מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשו"ת בחייו ועל-כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם יום אחד כנ"ל, אבל עקר החיים באמת הוא בחינת חיים של דוד המלך, עליו השלום, שהוא זכה לחיות שבעים שנים שלמות באמת, כי זכה לחיים הנ"ל שהם בחינת חיים ארכים הנ"ל, שממשיכין על-ידי התפלין וכו' כנ"ל, שהוא בחינת חיים חדשים בכל עת וזהו שאומרים בקדוש הלבנה לענין התחדשות החיות שהוא עקר בחינת חדוש הלבנה, שהיא בחינת כנסת ישראל ומלכות דוד כנ"ל, אומרים אז, "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן", שהם עתידים להתחדש כמותה וכו' 'עטרת תפארת' דיקא, זה בחינת תפלין שנקראים עטרת תפארת כידוע וכמובא לענין ברכת עוטר ישראל בתפארה שמרמז על התפלין, כי הם בחינת עטרת תפארת, שעל-ידי זה עקר התחדשות החיות כנ"ל שהוא בחינת חדוש הלבנה כנ"ל וזהו בחינת קדשת הבכור, שהוא התחלת פרשה ראשונה שבתפלין, בחינת קדש לי כל בכור וכו' כנ"ל שצריכין לפדותו מן הכהן בשביל להמשיך על-ידי זה בחינת התחדשות החיות והמחין כנ"ל. וזהו שעקר פדיון בכור הוא מבן חדש, כמו שכתוב ( במדבר י"ח), "ופדויו מבן חדש תפדה" 'מבן חדש' דיקא, כי עקר הפדיון הוא בשביל התחדשות החיות, שהוא בחינת חדש, בחינת מחדש חדשים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי דוד לא היה לו חיות כלל, כי היה ראוי להיות נפל, רק אדם הראשון נתן לו משנותיו שבעים שנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי חיות של אדם הראשון נמשך מבחינת אריך אנפין, שהוא בחינת אריכת אפים, בחינת ספורי מעשיות הנ"ל של שנים קדמוניות וכו' וכמובא בכתבים שחיות דורות הראשונים, היה משם מבחינת א"א ועל-כן היו חיים הרבה מאד וכל המעשיות שהתורה מספרת מדורות הראשונים כלם הם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה מקבלין מהם ועל-כן התחילה התורה מאלו המעשיות הקדושים קדם שמבארת מצות התורה, כי כל מצות התורה שכלולים בבחינת שבעים פנים לתורה צריכין לקבל מבחינת הדרת פנים, בחינת שופריה דאדם, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות ועקר החיות דקדשה שממשיכין משם הוא לחדש חיותו בכל עת, להתחיל בכל פעם לחיות מחדש, שזהו בחינת ( תהלים ב') אני היום ילדתיך הנאמר בדוד משיח, הינו שדוד זכה שנתהפך לו לטובה מהפך אל הפך, כי כמו שמתחלה לא היה לו חיות כלל והיה ראוי להיות נפל ממש, נתהפך הדבר וזכה לחיות שבעים שנים משנותיו של אדם הראשון וזכה לחיות כל השבעים שנים בבחינת חיות חדש בכל עת כאלו עדין לא חי כלל, רק היום נולד והוא בכל עת כמו נפל הנולד עכשיו שאין לו שום חיות וצריך לקבל בחסדי השם יתברך חיות חדש וכן בכל עת ורגע וכן חי כל שבעים שנותיו שזה עקר החיים כנ"ל עד שזכה על-ידי עבודתו ויגיעתו בבחינה זו שטרח ויגע כל ימיו לבלי לישן את ימיו רק להוסיף קדשה ודעת בכל עת לחדש חיותו בכל שעה, עד שזכה על-ידי זה לחיות חיים ארכים ונצחיים לעולם ועד בבחינת דוד מלך ישראל חי וקים כנ"ל וזה בחינת תפלין כנ"ל, כי תפלין לשון ( שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך הנאמר בעת שגלה לו השם יתברך י"ג מדות של רחמים, שהם בחינת אור התפלין, שהוא בחינת וראית את אחורי הנאמר שם, שהוא קשר של תפלין ( ברכות ז') ששם שרש נשמת דוד משיח כנ"ל שהיה ראוי להיות נפל כנ"ל ועכשיו זכה שנתהפך הדבר וחי חיים חדשים בכל עת כאלו היום נולד, שזה בחינת תפלין, בחינת ונפלינו אני ועמך, כי נתהפך הדבר כנ"ל ונעשה מבחינת נפל בחינת ונפלינו, שהוא בחינת תפלין, שהוא בחינת חיים ארכים הנ"ל של דוד כנ"ל ועל-כן נקרא משיח בר נפלי, כי משיח יזכה לחיים הנ"ל, שהוא בחינת אני היום ילדתיך, הנאמר במשיח וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( תהלים קמה), "סומך ה' לכל הנופלים וכו'" שהם הנופלים מעבודת ה' והשם יתברך סומכם ומעוררם משנתם על -ידי צדיקי הדור הנ"ל, שהם בחינת דוד משיח שזכה להפך מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים להתחיל לחיות בכל פעם מחדש, שזהו בחינת תפלין, בחינת ונפלינו כנ"ל. ועל-ידי זה הם מחיין ומקימין כל הנופלים שלא יפלו בדעתן ולא יתיאשו מגאלת נפשם כנ"ל עד שזוכין לשוב אל ה' ואז הנפילה והירידה תכלית העליה, כי עקר הנפילה הוא דיקא מחמת זה כדי שיתחילו לחיות מחדש, כמבאר במקום אחר, דהינו שיחזר ויתחיל ויחדש חיותו ומחו, שזהו בחינת תפלין, בחינת ונפלינו וכו' כנ"ל נמצא, שסמיכת הנופלים מעבודת ה' לבל יתיאשו, רק יתגברו להתחיל בכל פעם מחדש, זהו בעצמו בחינת דוד-משיח שזכה שנתהפך לו מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים שיזכה להתחיל לחיות בכל פעם מחדש כנ"ל, כי כן גם אצלם הנפילה והירידה הוא תכלית העליה, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר בלקוטי א' ( סימן רס"א) שמה שהאדם נופל מעבודתו הוא מן השמים, כי ההתרחקות תחלת ההתקרבות, על -כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך. ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש, עד כאן לשונו נמצא, שדיקא על -ידי הנפילה הם מתחילים לחיות מחדש, שהוא בחינת תפלין כנ"ל, שהוא בחינת חיים ארכים של דוד שנתהפך מנפל לחיים ארכים וכו' כנ"ל, כי כל סמיכת הנופלים הוא על -ידי הצדיקים הגדולים הנ"ל שהם בחינת דוד-משיח שחיים חיים חדשים בכל עת, שעל-ידי זה הם מחיין כל הנופלים להתחיל מעתה מחדש וכמבאר לעיל וזה בחינת הגאלה שתהיה על-ידי דוד משיח שיבא במהרה בימינו ואז תקום כנסת ישראל מנפילתה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ה') על פסוק זה, שבשביל זה אין נון בתהלה לדוד וכו' ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שנאמר, "סומך ה' לכל הנופלים וכו'" במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לפל עוד קום וכו', כי כל נפילת כנסת ישראל הוא מה שישראל נופלים מעבודתם ח"ו, שבזה תלויה הגאלה, כי אין הגאלה תלויה אלא בתשובה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא פ') ועל-כן עקר סמיכת הנפילה הוא על-ידי דוד דיקא שחי חיים ארכים הנ"ל כנ"ל, שעל-ידי זה הוא מחיה ומחזק וסומך לכל הנופלים שלא יתיאשו, כי ה' עמם וקרוב אצלם, בבחינת אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי ( מיכה ז') ואז הנפילה והירידה הוא תכלית העליה וכנ"ל וזהו שהתפלל הכהן גדול בבית המקדש ביום הכפורים, ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה כי הכל אחד, שלא יהיה שום נפל ממש ח"ו, או בחינת נפילה הנ"ל ח"ו, וכל זה זוכין על-ידי מלכות דוד שיתקים לעולם, שהוא בחינת ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה כי הוא זכה להפך מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים דיקא כנ"ל, ועל-כן היה הכהן גדול מתפלל ביום הכפורים תפלה זאת דיקא, כי יום הכפורים הוא עקר התשובה ועקר התשובה היא לעלות מנפילתו שהוא בחינת נפל כנ"ל, להתגבר לחדש ימיו בבחינת ( איכה ה') השיבנו וכו' חדש ימינו וכו' כנ"ל, שזה בחינת מלכות דוד-משיח כנ"ל על-כן אחר יום הכפורים הוא סכות, שהוא בחינת אקים את סכת דוד הנופלת לבטל בחינת הפלת נפלים ח"ו, רק להקימם ולהחיותם בבחינת סומך ה' לכל הנופלים וכו' כנ"ל ועל-כן אחר סכות הוא שמיני עצרת, שהוא בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב ( שמואל א' ט'), "זה יעצור בעמי" כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר ( לקוטי א' סימן מ"ח), שאז הנוקבא עוצרת הטפה שלא תפיל, כמו שכתוב בכונות, הינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ראש השנה, כי ראש השנה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת התחדשות שזוכין בכל יום על-ידי השנה שאז נתחדשים המחין בתוך האמונה וכו', שזהו בחינת ראש השנה, כמובא בדברי רבנו ז"ל בהתורה "אשרי העם" ( בסימן ל"ה), עין שם כי ראש השנה הוא בחינת קדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב, "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" שזהו בחינת תפלין, שהם בחינת קדשת ארץ ישראל, בחינת והיה כי יביאך הנאמר בפרשיות התפלין כנ"ל, כי עקר קדשת ראש השנה הוא שנזכה לתשובה שלמה, כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, הינו שנזכה לחדש ימינו שעברו בחשך ולהוסיף מעתה תוספת קדשה ועבודה מחדש, שזהו בחינת חדש עלינו שנה טובה שאנו מבקשין בראש השנה. 'חדש' דיקא שנזכה לשנה חדשה דיקא, כי כל שנה הוא פנים מיחד משבעים פנים של תורה כנ"ל, על-כן צריכין בכל שנה לזכות לפנים חדשות לגמרי, לחיות מעתה חיים חדשים, שזהו בחינת חיים ארכים כנ"ל וזהו בחינת מה שמרבין לבקש ולהתפלל בראש השנה על חיים כמה וכמה פעמים בכל תפלה, כמו שאומרים, זכרנו לחיים וכו', וכתוב לחיים וכו', זוכר יצוריו לחיים ברחמים וכו' וכיוצא בזה הרבה כי עקר בחינת חיים הוא בחינת חיים ארכים הנ"ל של הזקן העור הנ"ל שזכה לתכלית הזכרון בשלמות כנ"ל שממנו נמשך קדשת ראש השנה, שהוא בחינת קדשת התפלין, שהם בחינת ולזכרון בין עיניך כנ"ל ועל-כן נקרא ראש השנה "יום הזכרון", כי עקר קדשתו מבחינת הזכרון הנ"ל של הזקן הנ"ל וכל בקשתנו בראש השנה על החיים כונתנו על חיים אמתיים ונצחיים, הינו בחינת חיים ארכים הנ"ל, דהינו לחדש חיותו בכל עת, בחינת חדש עלינו שנה טובה, 'חדש' דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו החסד שעשה השם יתברך עמנו שקבע ראש השנה בראש חדש שהוא חסד גדול, כמו שמבאר בהתורה "תקעו א'" ( בלקוטי תנינא) וכן שמענו יותר בהמעשה נוראה השיכה לזה מענין הכסא וכו' שלא נדפסה עדין, כי אנו צריכין שיחדש השם יתברך עלינו את השנה בבחינת ראש חדש, שהוא בחינת התחדשות החיות בכל עת, שזהו בחינת מלכות דוד-משיח כנ"ל שאנו מרבין לבקש בראש השנה שיתגלה מלכותו, שהוא מלכות דקדשה שאנו מבקשין בראש השנה שיתגלה וכמו שאנו אומרים בראש השנה כמה פעמים, ותמלך וכו' ומלוך וכו' ועריכת נר לבן ישי משיחך וצמיחת קרן לדוד עבדך במהרה בימינו כי מלכות משיח הוא בחינת חיים ארכים הנ"ל שאנו מבקשין עליהם בראש השנה, שזהו בחינת קדוש החדש כנ"ל ועל-כן קבע לנו ברחמיו ראש השנה בראש חדש כנ"ל וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ראש השנה, שהוא בראש חדש זכרון אחד עולה לכאן ולכאן 'זכרון' דיקא, כי קדשת ראש השנה, שהוא בבחינת ראש חדש, דהינו לחדש השנה בבחינת חיות חדש, שהוא בחינת ראש חדש, בחינת חיים ארכים הנ"ל כנ"ל, כל זה הוא בחינת זכרון כנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו ז"ל ( בלקוטי תנינא סימן מ') המתחיל מי שיודע מארץ ישראל, עין שם, מבאר שם שתפלין וארץ ישראל וראש השנה הם בחינה אחת, עין שם, הינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה כלל התפלין הם בחינת מחין חיים, דהינו להתחיל לחיות בכל פעם מחדש בין צדיק, בין בינוני, בין רשע כל זמן ששם ישראל נקרא עליו צריך בכל יום להתחיל מחדש וכו' וכנ"ל וזהו בחינת ( דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, הנאמר על התפלין הקדושים כידוע 'חיים כלכם היום' דיקא, כי צריך לחדש החיות בכל יום ויום כאלו הוא מתחיל לחיות היום וזהו "חיים כלכם היום" 'היום' דיקא כנ"ל וזהו בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש ואיתא בכונות שתפלין של ראש הם בחינת ג' שמות אלו, אקי"ק הוי' אקי"ק, שהם בגימטריא חיים בחינת מחין. ותפלין של יד הם בחינת מחי המלכות ועל-כן הם ג' שמות אלו אקי"ק הוי' אדנ"י שעולים יב"ק וכו', עין שם ומבאר שם שאור התפלין יוצאים על-ידי השנה שישנים בלילה, שאז נתחדשים המחין בתוך האמונה, שהוא בחינת מלכות ועל -ידי שקמים בחצות ומתאבלין על חרבן בית המקדש ועוסקים בתורה, על-ידי זה מעלין את בחינת נקדת המלכות אמונה שירדה בכל הלילה לכל העולמות התחתונים לברר משם נצוצות הקדושים, ( שהם הנשמות שנפלו בעונותיהם להכניס בהם הרהורי תשובה, להגביהם ולהשיבם להשם יתברך וכו') והצדיקים והיראים על-ידי קימת חצות ועסק התורה בלילה, הם מעלים נקדת המלכות עד שהיא עולה באור היום ויושבת בזרוע שמאלי, כי שם מקומה וכו' ואז מאיר בה הז"א הרשימו של המחין שלה שנשארו בלבו, כי עקר המחין דגדלות ממש הם רק בשעת התפלה ואחר התפלה נסתלקין המחין רק שנשאר רשימו מהם, שזהו בחינת אור התפלין, שהם בחינת הרשימו של המחין שנשארין כל היום, רק העקר הוא בשעת התפלה וכו' ואחר כך בלילה מסתלק גם הרשימו ועל-כן אין תפלין בלילה וגם רשימו של המחין של המלכות נסתלק בלילה, רק שזאת הרשימו של המלכות אינו מסתלק לגמרי, רק שנשארה בלבו, שזהו בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' ואחר כך בבקר הוא מאיר בה הרשימו בזרוע שמאל, שהוא בחינת תפלה של יד. ואזי כשרואה הז"א שכבר יש לה התפלין רשימו של המחין אזי הוא מתקנא בה, שזהו בחינת קשה כשאול קנאה ואז חוזר ולוקח לעצמו גם כן המחין שלו, הינו הרשימו שנתחדשה בלילה וזהו בחינת תפלין של ראש וכו', עין שם בכונות באריכות נמצא, כי תפלין של ראש הם בחינת התנוצצות המחין של הדעת, שהוא בחינת ז"א ותפלין של יד הם בחינת התנוצצות המחין של המלכות, שהוא בחינת אמונה כנ"ל ועקר התפלין והמחין והחיות נמשכין על-ידי צדיקי הדור האמתיים, שהם המחין והחיות של כל העולם, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה משיח, כמו שכתוב ( שבת ק"א), משה שפיר קאמרת ומשה הוא הדעת, בחינת תפלין מחין, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר ( לקוטי א' סימן ל"ח) כי הצדיק האמת הוא בחינת נהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם בחינת ד' פרשיות שבתפלין כידוע, שהם המחין של התפלין שנמשכין על -ידי הנהר היוצא מעדן, שהוא הצדיק האמת כידוע וזהו תפלין של ראש ותפלין של יד, זה בחינת צדיק שהוא בחינת ז"א כידוע וכנסת ישראל, שהוא בחינת מלכות וכנ"ל הינו המחין של הצדיק בעצמו, זה בחינת תפלין של ראש ומחין של כלל ישראל שהצדיק מאיר בהם ומקרבם להשם יתברך, זה בחינת תפלין של יד שעקרם הם בבחינת אמונה, שהוא העקר והיסוד שהכל תלוי בו, כמו שכתוב ( מכות כ"ד), בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה! הינו שהצדיק מכרח לסלק את המחין שלו ואפלו הרשימו נסתלקת בשעת שנה ולא נשאר אצלו כי אם הרשימו של מחי האמונה שנשארה בלבו, בבחינת כחותם על לבך כנ"ל ואז בשעת השנה האמונה נתצמצמה ונתקטנה בסוד נקדה ויורדת לכל העולמות התחתונים לברר נצוצות משם כנ"ל, הינו שהצדיק מכרח להפיל את עצמו לתוך בחינת שנה ולסלק המחין שלו ואז הוא מברר על-ידי בחינת האמונה שלו נצוצות רבות מעמקי הקלפות, שהם כמה וכמה נשמות של אותן שנפלו בעונותיהם ונתרחקו מהשם יתברך כל אחד כפי מה שנתרחק בעונותיו, רחמנא לצלן, שבשבילם מכרח הצדיק להוריד את עצמו אליהם ולסלק את דעתו כדי להכניס בהם אמונה שלמה, כדי לקרבם אל האמונה הקדושה להחזירם להשם יתברך, שכל זה הוא בחינת שנה של הצדיק, כמובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר שמה שעוסק לדבר עם העולם שיחת חלין וספורי מעשיות, כל זה הוא בחינת שנה אצלו. והכל הוא בשביל להגביה ולהרים את העולם לקרבם להשם יתברך, כי מעצם המח של הצדיק אי אפשר לקבל, על-כן הוא מכרח לסלק דעתו ולהקטין את עצמו בסוד נקדה ולבררם ולהעלותם על-ידי נקדת האמונה לבד ואחר כך כשנתעורר מהשנה עם כל הנצוצות והנשמות שהגביהם ועוררם להשם יתברך צריכין לעסק בתורה ותפלה ועבודת השם יתברך עד שזוכים לעלות למקומם בסוד תפלה של יד, שהוא בחינת כנסת ישראל שיושבת בזרוע שמאל כנ"ל ואז כל הרשימו של כל המחין של כלל ישראל שנסתלקו מהם שכלם נשארו בלב הצדיק בחינת כחותם על לבך, הוא מאיר הכל באותה נקדת האמונה שלו שעלתה עם כל הברורים שהם נשמות הבעלי תשובה שהגביהם והחזירם להשם יתברך, הינו שמאיר בהם דעת ושכל כדי לחזקם באמונה שלמה, כדי שיתחזקו בעבודתם ולא יסתכלו על מניעה והסתה של הבעל דבר ושאר המונעים, רק יעברו על הכל על-ידי חזק אמונתם שנתחזקה ביותר על-ידי הדעת שהאיר בהם בסוד תפלין של יד כנ"ל ועל-ידי זה נמתק יד כהה, שהם בחינת כל המניעות וההסתות וכו' שנמשכין הכל על-ידי בחינת גבורות ודינים בחינת יד כהה כנ"ל, כי על-ידי חזק האמונה עוברים על הכל כנ"ל עד שאין יכול להפיל אותם שום דבר, כי הוא מאיר בהם הדעת של האמונה הקדושה שידעו שהשם יתברך בכל מקום ואין שום מניעה בעולם שלא יוכלו לשברה ואין שום יאוש בעולם, כי אין ירידה בעולם שלא יוכלו לעלות משם וכו' כנ"ל ועל-ידי זה מחזקם ומעוררם באמונה עד שעוברים על כל המניעות והבלבולים שבעולם ונתקרבים להשם יתברך ומתחילין בכל פעם מחדש, כי הוא מכניס בהם אמונה שלמה, שהוא בחינת אריכת אפים, לעבר על כל המעכבים והמונעים והבלבולים שבעולם כנ"ל, שזהו בחינת תפלין כנ"ל ואזי כשהצדיק רואה שבחינת נקדת האמונה הצליחה וגם עשה פרי שכבר קבלה המחין והדעת, שהוא בחינת תפלין של יד, דהינו שהוא רואה שכבר עלתה בידו והועילה יגיעתו וטרחתו, כי זכה להאיר הדעת בהנפשות שהעלם וקרבם להשם יתברך עד שהם חזקים באמונתם לעמד על עמדם ולעבר על כל המניעות שבעולם וכו' כנ"ל, אזי הצדיק בעצמו מתקנא בתלמידיו שרואה שקבלו מחין ודעת אמתי ממנו, אזי הוא מתקנא בהם בבחינת ומתלמידי יותר מכלם, שעל-ידי התלמידים שהאיר בהם המח והדעת של האמונה הקדושה, שהיא בחינת כנסת ישראל, בחינת תפלין של יד כנ"ל, על-ידי זה הוא מתקנא בהם ונזכר בעצמו היכן המחין שלו, ואזי מחזיר לעצמו הרשימו של המחין שלו שנסתלקו בשעת השנה, ואזי מקבל הרשימו זאת שנתחדשה בחדוש נפלא, שזהו בחינת תפלין של ראש כנ"ל וכן מבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר שבתחלה מוריד הצדיק את עצמו כדי לקרב נפשות ואחר כך חוזר למעלתו בתוספת הארה וכו', הינו כנ"ל ומשני בחינות אלו, שהם, המחין של הצדיק בעצמו והמחין של האמונה שמכניס בכנסת ישראל, שהם הנפשות שמקרבן להשם יתברך, משם נמשכין בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד לכל אחד ואחד, כי כל בחינה כלולה מכל הבחינות כידוע וזה בחינת ( תהלים ע') למנצח לדוד להזכיר 'להזכיר' את עצמו, כמו שפרש רש"י שם, משל למלך שכעס על צאנו וכו' אחר זמן החזיר את הצאן וכו', עין שם, הינו כנ"ל שבתחלה מזכיר הצדיק את ישראל שיחזרו להשם יתברך ואחר כך כשרואה שהועילה תפלתו ויגיעתו והחזיר את ישראל להשם יתברך, אזי מזכיר את עצמו כנ"ל, שזהו בחינת תפלין של ראש, שהם בחינת זכרון כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן המחין של תפלין של ראש הם בחינת אהיה הוי' אהיה שעולים חיים כנ"ל, כי אהיה הוא בחינת עבור, כמבאר בכונות, כי מבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "קרא את יהושע" ( בסימן ו') שאהיה הוא בחינת תשובה, בחינת אנא זמין למיהוי, כי קדם התשובה עדין אין לו הויה כלל, רק כשמתחיל לעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה, בחינת אנא זמין למיהוי, כי אז הוא מתחיל להזמין ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, עין שם ואיתא שם שצריכין לעשות תשובה על תשובה וכו', עין שם ואפלו הצדיק שכבר עשה תשובה שלמה אף-על-פי-כן צריך לעשות תשובה בכל עת על ההשגה הראשונה, כי בכל עת הוא בא על השגה חדשה. ואזי הוא עושה תשובה, שהוא בחינת אהי"ה על ההשגה של אתמול שהתגשם את רוממות אלקותו וכו', שזהו בחינת שבת, בחינת עולם הבא שהוא כלו שבת כלו תשובה וכו', עין שם. נמצא, שהצדיק האמת הוא תמיד בבחינת אהיה, כי בכל פעם ופעם הוא בא על מחין חדשים ומתחיל להשיג את השם יתברך בהשגה חדשה ומחין חדשים, שזהו בחינת חיים ארכים הנ"ל, בחינת חיים חדשים שמתחיל לחיות בכל פעם, שכל זה הוא בחינת אהיה, כי בכל יום הוא בבחינת אהיה, בחינת אנא זמין למיהוי כאלו עדין לא התחיל לחיות כלל ולא היה לו עדין שום הויה בעולם כלל רק עתה הוא מתחיל לחיות ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, שזהו בחינת אהיה כנ"ל. ועל-כן התפלין, שהם בבחינת חיים ארכים הנ"ל של הצדיק שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש במחין חדשים כנ"ל, על-כן הם בבחינת אהיה הוי' אהיה שעולה חיים, הינו שבכל יום הוא בבחינת אהיה, בחינת עבור, בחינת אנא זמין למיהוי שמתחיל לחיות מחדש במחין וחיות חדש כאלו עדין לא היה לו הויה וחיות כלל כנ"ל ואחר כך נמשכין לו על-ידי זה מחין חדשים גמורים, שהם בחינת הוי', שהם בחינת המחין, כמבאר בכונות, עין שם ותכף כשזוכה לקבל אלו המחין החדשים שהם החיים, אחר כך הוא חוזר ומסלק אלו המחין ולא נשאר לו רק הרשימו ואזי הוא חוזר ומתחיל להתדבק להשם יתברך ולהתגעגע אליו שיזכה עוד למחין חדשים גדולים עוד יותר ויותר, שזה בחינת אקי' ב', בחינת אנא זמין למיהוי וכו' כנ"ל וזהו אקי' הוי' אקי', כי הוא נשאר תמיד בבחינת אקי', בחינת אנא זמין למיהוי, כי תכף שמקבל המחין, שהם בחינת הוי', תכף הוא חוזר ומתחיל להתגעגע להשם יתברך בבחינת אקי' אנא זמין למיהוי, כאלו עדין לא היה לו הוי' כלל וכן לעולם כנ"ל ועל-כן אלו הג' שמות, אקי' הוי' אקי' עולים חיים, כי זה עקר החיים בחינת חיים ארכים הנ"ל, דהינו שמתחיל לחיות בכל פעם וכנ"ל באריכות, אבל המחין של כנסת ישראל, שהם בחינת תפלין של יד, הם בבחינת אקי' הוי' אדנ', כי הם צריכים גם כן בכל יום להתחיל מחדש בבחינת אקי' אנא זמין למיהוי כנ"ל. ואחר כך מקבלין המחין שלהם, שהם בחינת הוי' כנ"ל, אבל אחר כך כשנסתלקין המחין שלהם, נשארין בבחינת אדנ', שהוא בחינת מלכות אמונה, שמאמינים בהשם יתברך שהוא אדון כל, כי זאת הבחינה של אדנ', שהיא בחינת האמונה צריכה לישאר תמיד, כי זאת הנקדה אינה נסתלקת לעולם, כי בהכרח שישאר בחינת רשימו של מחי האמונה כדי שיוכלו להתחזק בעבודתם כנ"ל, כי עקר התחדשות המחין של ההמון עם הוא כדי שישארו באמונה חזקה שזה עקר חיותם, כי הוא יסוד הכל ועל-כן הרשימו שלהם נשארת בבחינת אדנ', שהיא בחינת אמונה שמאמינים באדון כל ועל-ידי זה נתחדשים המחין שלהם וזוכין לעבר על כל המניעות וכו' כנ"ל, אבל המחין של בחינת תפלין של ראש, שהם בחינת המחין של הצדיק, הם נשארים בבחינת אקי', כי הוא זוכה באמת לחיים ארכים הנ"ל שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש וכנ"ל וזה בחינת אקי' אשר אקי', זהו בחינת תשובה על תשובה הנ"ל. שבכל פעם מתחיל לחיות מחדש בבחינת אקי' הנ"ל וזהו אקי' אשר אקי', אקי' דא אנא זמין למיהוי שמתחיל לחיות ולקבל מחין חדשים בחינת תפלין כנ"ל וזהו "אש"ר", אותיות "רא"ש", שהם המחין בחינת הוי' כנ"ל ואחר כך הוא חוזר להיות בבחינת אקי', כי מתחיל להשתוקק לחזר ולקבל חיות ומחין חדשים עוד יותר וזהו בחינת אהיה ב' הנ"ל כנ"ל נמצא, שאהיה אשר אהיה הוא בחינת אהיה הוי' אהיה הנ"ל, שהוא בחינת תפלין, כי זה השם אהיה אשר אהיה גלה השם יתברך למשה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת תפלין כנ"ל וכן אצל כל אדם בעצמו צריך להמשיך על עצמו ב' בחינות מחין הנ"ל, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש, כי כשהמחין נסתלקין ממנו, אזי על-ידי הרשימו של האמונה שנשארה בלבו, על-ידי זה הוא חוזר וממשיך דעת ומחין לעצמו להתחזק באמונה יתרה לחזר ולהתחיל בעבודת ה' שזהו בחינת תפלין של יד, שהוא בחינת אמונה מלכות כנ"ל שהשמות עולים יב"ק, שהוא בחינת בק"י, בחינת מעבר יב"ק הנ"ל שעוברים על כל המניעות וכנ"ל ואחר כך כשזוכה לבחינת תפלין של יד, דהינו להתחזק באמונה ולבלי להניח להפיל את עצמו ח"ו, אחר כך הוא מתקנא בעצמו וחוזר וממשיך לעצמו מחין גדולים ממש להתחזק לעלות מדרגא לדרגא, לחיות בכל פעם חיות חדש, שזהו בחינת תפלה של ראש שהשמות הם, אהיה הוי' אהיה בחינת חיים וכנ"ל והבן היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תפלין דרש"י ותפלין דרבנו תם ומבאר בכונות שתפלין דרבנו תם הם מחין גדולים ביותר ושם הגבורות יוצאין קדם החסדים, שזהו בחינת הצרוף של התפלין דרבנו תם, שהם בחינת יקק"ו, בחינת קדש והיה כי יביאך והיה אם שמע וכו' ותפלין דרש"י הם בחינת הוי' כסדר, בחינת חסדים קדם לגבורות וכו', עין שם כי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים והקדים מדת הרחמים ושתפו למדת הדין, הה"ד ( בראשית ב'), "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" וזה ידוע שעקר היצר הרע והסטרא אחרא נמשך מבחינת גבורות ודינים שנמשכין מתחלת הצמצום של החלל הפנוי ושבירת היצר הרע נמשך מבחינת מדת הרחמים ששתפו למדת הדין, שעל-ידי זה יש כח לשבר היצר הרע ולהפכו אל הקדשה, שזהו בחינת מה שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ועל-כן בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין לבד, כי רצה שיתגבר האדם בעבודתו כל כך עד שיהיה לו כח לשבר היצר הרע בעצמו שבא ממדת הדין בלי סיוע דלעלא, אבל השם יתברך ראה כי אי אפשר להעולם להתקים בזה, על -כן הקדים מדת הרחמים למדת הדין שמזה נמשך מה שהשם יתברך ברחמיו מרחם על העולם בכל עת ושולח להם הרהורי תשובה ומסיע אותם לשבר את היצר הרע שהוא מבחינת מדת הדין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ל'), בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, זה נמשך מבחינת בתחלה עלה במחשבה לברא במדת הדין שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה ח"ו, לנהג העולם בבחינה זאת ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע שנמשך משם בכל יום ויום, אך אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו', כי השם יתברך מרחם תכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין, שזהו בחינת העזר והסיוע שמסיע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע שהוא ממדת הדין כנ"ל, כי העזר והסיוע נמשך מבחינת ראה שאין העולם מתקים עמד והקדים מדת הרחמים למדת הדין כנ"ל, אבל יש צדיקים גדולים כל כך שאין צריכין סיוע מלעילא והקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם בתחלה במדת הדין והם עומדים בכל הנסיונות וסובלים כל מיני יסורים וצרות הנמשכין ממדת הדין ונשארים על עמדם עד שזוכין למה שזוכין, כמו שכתוב באברהם והאבות, "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" ( בראשית מ"ח) 'האלהים' דיקא, שהוא בחינת מדת הדין שהלך מעצמו בלי סיוע דלעלא, כמו שפרש רש"י בפרשת נח וזהו בחינת כל היסורים שהצדיקים סובלים, כמו שכתוב ( תהלים י"א), "ה' צדיק יבחן" כפשתני הזה כל מה שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה ביותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא פרק ל"ב) וכמו שכתוב ( משלי ג'), "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'" כי הם ממתיקים הדין בשרשו בתחלת המחשבה הנ"ל, כי הם מאמינים ויודעים שהיסורים והדינים בעצמן הם טובות גדולות ועל-ידי זה באמת הם זוכים לעלות ולכלול בתחלת המח שבה, שזהו בחינת ר' עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ושאל משה רבנו, עליו השלום, זו תורה וזו שכרה?! והשיב לו השם יתברך, שתוק! כך עלה במחשבה כי יסורים של צדיקים כאלו בחינת ר' עקיבא וחבריו, הם נמשכין מתחלת המחשבה שרצה השם יתברך לברא את העולם במדת הדין כדי שיזכו לעמד בנסיון בלי סיוע דלעלא כנ"ל כדי שיזכו הכל לכלול בתחלת המחשבה, אבל ראה שאין העולם מתקים, על-כן הקדים מדת הרחמים וכו' ואז יש כח לכל לשבר היצר הרע על-ידי סיוע דלעלא, שהוא בחינת מדת הרחמים כנ"ל, אבל הצדיקים גדולים כמו ר' עקיבא וחבריו כנ"ל, הם עובדים השם יתברך כמו שעלה בתחלת המחשבה, דהינו במדת הדין לבד, דהינו שסובלים כל מיני יסורים ועומדים בכל הנסיונות והקטרוגים דשהכל נמשך ממדת הדין. והם משברין הכל בעצמן כנ"ל ועל-ידי זה זוכין באמת לעלות ולכלול בתחלת המחשבה, שזהו בחינת שתוק, כך עלה במחשבה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר הדין נמשך מתחלת הצמצום של החלל הפנוי וכו' כידוע ומבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "בא אל פרעה" ( בסימן ס"ד) שחלל הפנוי הם בחינת הקשיות שאי אפשר לתרצם וכו', עין שם כל זה היטב אבל הצדיק הגדול בחינת משה, יכול לכנס גם באלו הקשיות, שהם בחינת חלל הפנוי וכו', עין שם וזהו בחינת הנ"ל שהצדיק עולה בתחלת המחשבה שהוא תחלת הצמצום של חלל הפנוי שמשם שרש הדין וזוכה לעמד שם בנסיון ולסבל כל היסורים והדינים ועל-ידי זה הוא זוכה להשיג סוד חלל הפנוי לידע שגם שם נעלם ונסתר השם יתברך בדרך נפלא ונורא שאי אפשר להשיג וכו', כמו שכתוב שם, עין שם בהתורה "בא אל פרעה" הנ"ל וזהו בחינת תפלין דרבנו תם, שהם בחינת מחין גבוהים יותר ששם הגבורות קודמין לחסדים שנמשכין מבחינת הצדיקים הגבוהים הנ"ל שהשם יתברך מתנהג עמהם כמו שעלה בתחלת המחשבה ועל-כן הם זוכים באמת לכלול בתחלת המחשבה ולהמתיק הכל בשרשו וכנ"ל וזהו בחינת שהגבורות קודמין לחסדים, כי הם יכולים לקבל הגבורות בעצמן קדם החסדים, שזהו בחינת ההנהגה שעלה במחשבה תחלה כנ"ל, כי הם זוכים אפלו על-ידי מדת הדין בעצמו, כי סבלו יסורים גדולים ונבחנו, עד שהם זוכים גם על-פי מדת הדין בעצמן וכנ"ל אבל תפלין דרש"י החסדים קודמין לגבורות, זהו בחינת הקדים מדת הרחמים ושתף למדת הדין, שזהו עקר ההנהגה של כל העולם כנ"ל ועל -כן עקר התפלין הם של רש"י שמניחין אותם רב העולם, כי עקר הנהגת העולם וקיומו הוא על-ידי בחינה זו לבד כנ"ל, רק מי שרוצה לקדש את עצמו בתוספת קדשה הוא צריך להניח גם תפלין דרבנו תם כדי לקבל הארה גם מהצדיקים הגבוהים הנ"ל שזכו לעלות לתחלת המחשבה ולהמתיק כל הדינים בשרשם ממש וכו' כנ"ל, כי מהם אנו יכולין לקבל קדשה יתרה ועל-כן כל מי שרוצה לקרב את עצמו להשם יתברך, להמשיך על עצמו תוספת קדשה, צריך להניח תפלין דרבנו תם, כמו שהזהיר רבנו ז"ל את אנשיו להניח תפלין דרבנו תם, כי כל ההתרחקות מהשם יתברך נמשך מהיצר הרע ששרשו ממדת הדין שנמשך מחלל הפנוי הנ"ל ועל-כן עקר תוספת קדשה נמשך על האדם על-ידי תפלין דרבנו תם, שנמשכין מבחינת הצדיקים הנ"ל העולים לשם לבחינת שרש הדין של בחינת חלל הפנוי וממתיקין הכל בשרשם, שעל-ידי זה נמשך כח על כל הרחוקים לשבר ולבטל היצר הרע שנמשך משם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עכשיו בעקבות משיחא בסוף הגלות צריכים לזהר מאד להניח תפלין דרבנו תם כמו שהזהירו כל הצדיקים אמתיים שהיו בימינו, כי עכשיו התגבר הבעל דבר מאד מאד מחמת שרואה שקרוב לבא קצו, על-כן הוא מתגבר מאד כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה כשרואה שמתגבר כנגדו וכמעט שיפל, אזי הוא מתגבר בכל כחו להפיל את שכנגדו וכמו שאמר החכם, אין גבור כמתייאש כי הגלות הוא בחינת עבור וכשיוצאין מן הגלות זהו בחינת לידה כמו גאלת מצרים שנקראת לידה, כמו שכתוב ( יחזקאל טז), "ומולדתיך ביום הלדת אותך וכו'" וכן בגאלה אחרונה כתיב ( ישעיה ס'), "כי חלה גם ילדה ציון את בניה" וכמו שכתוב ( שם), "האני אשביר ולא אוליד" ועל-כן בסוף הגלות מתגבר הגלות ביותר, כמו שהיה במצרים, כמו שכתוב ( שמות ה'), "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וכו'" וכמו שכתוב ( שם), "תכבד העבודה וכו'" זה בחינת קשוי הולדה, בחינת ( שם י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכן כל היסורים והצרות שסובלים עכשיו בסוף הגלות האחרון הזה, הם בחינת חבלי לידה כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו' ועקר התגברות הגלות שמתגבר עכשיו ח"ו, הוא מה שהבעל דבר מתגבר מאד על נפשות ישראל לרחקם מהשם יתברך, שזהו עקר גלות וצרות הנפש, כי חוץ מזה הכל הבל וכמבאר במקום אחר ועקר הצרה מה שמתגבר הבעל דבר להכניס כפירות ואפיקורסות בעולם ח"ו, וכמו שאמר רבנו ז"ל שהולך אפיקורסות גדול בעולם וכמו שרואין בחוש שלא היתה כזאת מימי עולם אפיקורסות כזאת בישראל כמו עכשיו בעונותינו הרבים שרבו המתפרצים בעם ללמד את נערי בני ישראל חכמותיהם ולשונותיהם וכו' וכבר דברנו מזה במקום אחר וכל התגברות הבעל דבר שמתגבר עכשיו זהו בחינת חבלי של משיח, בחינת חבלי לידה כנ"ל וכל כחו נמשך משרש הדין של בחינת חלל הפנוי כנ"ל ועל-כן עכשיו אין כח לעמד כנגדו כי אם בכח הצדיקים אמתיים הגדולים מאד הנ"ל שיכולים לכנס לשם לתוך בחינת חלל הפנוי ולהמתיק הדין שם בשרשו, שעל-ידי זה נתבטל כל כח היצר הרע של כל באי עולם שנמשך משם, על-כן צריך כל אחד לזהר להניח תפלין דרבנו תם שהם נמשכין מבחינת מחין של הצדיקים הגדולים הנ"ל כדי לקבל כח מהם לשבר את היצר הרע שמתגבר עכשיו מאד שנמשך משם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר קשוי הולדה נמשך מבחינת עמלק, כמובן בדברי רבנו ז"ל ( סימן קל"ה) על פסוק, "וישסף שמואל את אגג וכו'" עין שם מה שכתוב שם על פרוש רש"י, חתכו לארבע וכו', על-ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד וכו', עין שם, שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסות הנמשך מחלל הפנוי ועל-כן נקרא ראשית, כמו שכתוב ( במדבר כ"ד), "ראשית גוים עמלק" כי חלל הפנוי קדם לעולם, כי בלא זה לא היה מקום לבריאת העולם, כמבאר היטב כל הענין בהתורה "בא אל פרעה" ( בסימן ס"ד), עין שם היטב ומשם, מבחינת חלל הפנוי, נמשך הקלפה הקודמת לפרי ועל-כן נקרא עמלק ראשית, מחמת שכחו נמשך מחלל הפנוי שהיא ראשית וקודם לעולם שמשם בחינת הקלפה הקודמת לפרי כנ"ל וזהו בחינת הבכורה של עשו שהוא עמלק הינו כנ"ל כי נמשך מבחינת הקלפות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם להעולם ועל-כן השתדל יעקב לקח הבכורה מעשו, כי באמת השם יתברך קדם לכל, כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך בעצמו ברא את החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל ועל-כן ישראל על-ידי אמונתם בהשם יתברך שקדם לכל, הם עוברים על כל החכמות והכפירות והאפיקורסות הבאים מחלל הפנוי, כי הם מאמינים שגם בהחלל הפנוי בעצמו נעלם השם יתברך, כי הוא יתברך קדם לכל וכמבאר בהתורה הנ"ל, שעל-כן נקראים ישראל עבריים על שעל-ידי אמונתם באלקי העבריים הם עוברים על כל החכמות הבאים מחלל הפנוי ועל-כן באמת ישראל הם בכורים באמת, כמו שכתוב ( שמות ד'), "בני בכורי ישראל". כי עוברים על-ידי אמונתם על החלל הפנוי ומאמינים בהשם יתברך בעצמו שהוא ראשון וקודם לכל כנ"ל ועל-כן לקח יעקב הבכורה מעשו, כי מתחלה בהכרח היה שתהיה הבכורה אצל עשו, כי הקלפה קדמה לפרי, כי הבכורה שלו נמשך מחלל הפנוי שקדם לעולם, אבל יעקב על-ידי אמונתו זכה לעבר את החלל הפנוי ולהאמין ולכלול בהשם יתברך שקדם לכל ועל-כן אחר כך בטל את הבכורה של עשו, שהוא בחינת ראשית גוים עמלק, וזכה לקח הבכורה לעצמו, עד שזכה שזרעו יהיו נקראים כלם בכורים, כמו שכתוב, "בני בכורי ישראל" וכנ"ל וזהו בחינת מכת בכורות דיקא בשעת יציאת מצרים ואז נתקדשו בכורי ישראל, כי זה עקר יציאת מצרים, כי כל הגליות שכלולים בגלות מצרים נמשכין על-ידי זוהמת עמלק, שהוא עקר זוהמת הנחש, שהוא ראשית גוים עמלק שממנו מקבלים כל הד' מלכיות, שהם כל הגליות כמו שאמר רבנו ז"ל בהתורה "מישרא דסכינא" ( בסימן ל') וגם שרו של מצרים הוא אדום, שהוא עשו, כמובא וכל עקר קשיות וכבדות לב של פרעה שלא רצה להניח את ישראל לצאת נמשך מבחינת האפיקורסות והכפירות שנדבק בו הנמשך מחלל הפנוי, שהוא בחינת עמלק וכמו שכתב שם רבנו ז"ל על פסוק, "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" שפרעה הוא בחינת חלל הפנוי שמשם נמשך כבדות לבו, בחינת ( שמות י"ג) ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וכו', בחינת קשוי הולדה כנ"ל, על-כן ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים כדי להכניע בכור דסטרא אחרא הנמשך מבכורה של עשו בבחינת ראשית גוים עמלק, מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שקדם לעולם כדי להכניע כל זה ולהגביר בכורי ישראל שהם מקבלין מהבכורה של יעקב שזכה על-ידי אמונתו לעבר על החלל הפנוי לעבר, על כל הקשיות והחקירות הנמשך משם ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא ראשון וקודם לכל, שמשם הבכורה דקדשה וכנ"ל ועל-ידי זה יצאו ישראל ממצרים, שהוא בחינת לידה, ואז נתקדשו הבכורות לתנם לכהן, שהוא מקבל קדשתו מבחינת זקן דקדשה, בחינת זקן אהרן וכו' כנ"ל, שהוא בחינת ת"ד הנמשכין על-ידי העור הנ"ל שנכלל באין סוף שקדם לכל ששם כל העולם אינו עולה כהרף עין וכו' כנ"ל. כדי לקדש הבכור, שהוא הולדה ראשונה, להמשיך עליו קדשת הבכורה של ישראל, שהיא בחינת האמונה, שעל-ידי זה עוברין על כל החכמות ומאמינים בהשם יתברך שקדם לכל. וזהו בחינת ( שם) והעברת כל פטר רחם לה' 'והעברת' דיקא, כי על-ידי קדשת בכור זוכין להתגבר על בחינת הבכורה דסטרא אחרא שהוא בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל, כי על-ידי קדשת בכור לכהן ממשיכין אמונה שלמה, שעל -ידי זה עוברין על כל החכמות וכו' כנ"ל ועל-כן עקר התפלין הם מדברים מיציאת מצרים וקדשת בכורים ואמונה, כי הכל אחד, כי על-ידי אמונה עוברים על כל החכמות הנמשכין מחלל הפנוי, שזהו בחינת יציאת מצרים, בחינת קדשת בכורים כנ"ל ומשם עקר התפלין, שהם התחדשות המחין והחיות, כי עקר התחדשות המחין והחיות מקבלין על-ידי אמונה, שהוא עקר החיים, כמו שכתוב ( משלי ט"ז), "באור פני מלך חיים" כמובא בדברי רבנו ז"ל וכנ"ל, כי על -ידי אמונה שמאמינים בחדוש העולם שהשם יתברך ברא הכל כרצונו יש מאין המחלט אחר העדר הגמור וכמו שהוא יתברך חדש את העולם יש מאין המחלט, כמו כן הוא מחדש גם עתה בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועקר חדוש מעשה בראשית בכל יום הוא על-ידי החכמה, כמו שכתוב ( תהלים ק"ה), "כלם בחכמה עשית" שהם המחין חדשים הנמשכין בכל יום להכיר ארותו בכל יום מחדש בידיעה והכרה חדשה, שעל-ידי זה נתחדשין מעשה בראשית בכל יום בבחינת ובטובו מחדש וכו' אין טוב אלא תורה, אין טוב אלא צדיק, הינו הצדיק האמת זוכה להשגת התורה והדעת מחדש בכל יום, שעל-ידי זה נתחדשין מעשה בראשית ומשם עקר התפלין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי באמת הכל אחד, כי הולדת נפש מישראל ולבטל הקשוי הולדה ממש, הוא ממש בחינת יציאת מצרים, שהוא בחינת הולדה כנ"ל אחר שבטל השם יתברך בחינת הקשוי הולדה על -ידי הריגת בכורי מצרים, שזהו בחינת ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים וכו' כנ"ל, כי בשעת יציאת מצרים, שהוא בחינת הולדה, אז נתגלה האמונה הקדושה, בחינת אמונת חדוש העולם, שזה העקר שנתגלה אז, על-ידי כל האותות והמופתים נוראים מאד שעשה השם יתברך עמנו אז ועל-כן פרעה מלך מצרים שיניקתו מאדום-עמלק, שהם הכפירות של חלל הפנוי, רצו לעכב את ישראל בגלות, שזהו בחינת קשוי הולדה, בחינת ויהי כי הקשה פרעה כנ"ל ועקר התגרותם היה על גדל התגלות האמונה שגלה משה אז שהוא אמונת חדוש העולם כנ"ל, על-כן הכה ה' כל בכוריהם שנמשכין מבחינת בכור דסטרא אחרא, שהם הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי כנ"ל וכן בשעת הולדה ממש כשצריכין להוליד נפש מישראל וכל נפש מישראל הוא התגלות חדש ודעת חדש להכיר את מי שאמר והיה העולם, כי זה כלל שאין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד, כמו שאמר רבנו ז"ל שאפלו נשמות המגלגלים אין אותה הנשמה בעצמה באה בפעם שניה כמו בראשונה, כי אין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד ואין מתגלגלת אותה הנשמה בעצמה כמו בראשונה, רק נשמה זאת עם רוח זה או נפש זה עם רוח זה וכו' וכיוצא בזה. נמצא, שהוא ענין אחר ודבר חדש לגמרי וכו', כמבאר בדברי רבנו ז"ל נמצא, שבכל פעם שנולד נפש מישראל נולד שכל חדש, כי עקר החיות והנפש הוא השכל, שהוא הנשמה והחיות, בחינת נשמת שדי תבינם וכו', כמו שאמר רבנו ז"ל ( בסימן ל"ה) הינו שנולד ונמשך נפש חדש בעולם, שהוא בחינת שכל חדש כדי לזכות להכיר אותו יתברך בידיעה והכרה חדשה, כי בכל דור ודור נתגלה אלקותו יתברך בידיעה חדשה והכרה חדשה כפי הברורים של הנשמות שנתבררים בכל דור, כי בשביל זה השם יתברך מטריח את עצמו, כביכול, בכל דור ודור לקים ולהנהיג את עולמו מדור לדור כדי לברר הנשמות ביותר מזוהמת הנחש, כדי שיכירו אותו בכל דור ודור בתוספת הכרה וידיעה חדשה כפי תוספת הברור שנתברר בכל דור ודור כנ"ל, שזהו בחינת ( שמות ג') זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור, בחינת לדור ודור נגיד גדלך וכו' ועל-כן בכל עת שבא נפש חדש, שהוא בחינת שכל חדש וידיעה חדשה להכיר אותו יתברך, לגלות אמונתו יתברך יותר בעולם בבחינת ( תהלים קמ"ה) דור לדור ישבח מעשיך וכו', אזי מתגרה בזה זוהמת עמלק, שהוא זוהמת הנחש. ורוצה לעכב ח"ו, ההולדה שמזה בא ח"ו, בחינת קשוי הולדה, כי עקר קשוי הולדה הוא על-ידי זוהמת הנחש, שהוא חטא אדם הראשון, שאז נגזר, "בעצב תלדי בנים וכו'" וזה שאמר רבנו ז"ל שמזמור לתודה מסגל למקשה לילד לומר אותו בשבילה, כי מזמור לתודה מדבר מאמונה, כמו שכתוב ( שם ק'), "דעו כי ה' הוא אלקים וכו'" ומסים, "ועד דור ודור אמונתו". כי עקר האמונה נתחדשה ונתחזקה מדור לדור על-ידי התחדשות הנשמות, שהם בחינת שכליים חדשים בהכרת אלקותו יתברך, על-כן על-ידי זה מבטלין קשוי הולדה, כי עקר בטול קשוי הולדה היא על-ידי אמונה ועל-כן העקר הוא תפלה כמו שנוהגין כל ישראל להרבות בתפלה בשביל מקשה לילד, כי התפלה היא בחינת אמונה, שעל -ידי זה נתבטל קשוי הולדה שבא מעמלק, שהוא בחינת כפירות שרוצה למנוע ח"ו, הולדת נפש חדשה, שעל-ידי זה יתגלה יותר אמונת חדוש העולם וכו' וכנ"ל וזהו בחינת קדשת בכורים, כי עקר הוא הולדה ראשונה שאז עקר ההתחדשות, שאז מתגרה ביותר, על-כן צריכין לקדש הבכור לתנו לכהן וכו' כנ"ל, שעל-ידי זה מכניעין בכור דסטרא אחרא, שהוא בחינת עמלק כנ"ל וזהו ( שמות י"ז), "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" 'מדור דור' דיקא, כי הוא מתגבר בכל דור דיקא, כי הוא מלך זקן וכסיל ואינו רוצה בהתחדשות המחין והחיות שנמשך על-ידי התחדשות הנשמות שמתחדשין מדור לדור. כי הוא כופר בחדוש העולם שמשם כל ההתחדשות של כל המחין שהוא בחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כנ"ל. ועל-כן פרשיות התפלין מתחילין מהולדה בחינת קדש לי כל בכור כי ההולדה הוא בחינת התחדשות המחין והחיות כנ"ל שזהו בחינת תפלין לחדש מחו וחיותו בכל יום להתחיל בעבודת ה' בכל יום מחדש וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עכשיו בסוף הגלות שאז מתגבר הבעל דבר ביותר, שהוא בחינת זוהמת הנחש, בחינת קלפת המן-עמלק, שזהו בחינת חבלי משיח, שהם בחינת חבלי לידה ממש כנ"ל, בחינת קשוי הולדה כנ"ל, כי עכשיו החבלי לידה וקשוי הולדה כבדים הרבה יותר מאד מקשוי הולדה של גאלת מצרים, מחמת שעכשיו תהיה הגאלה אחרונה, שהיא גאלה שלמה שאין אחריה גלות עוד, שאז יתבטל לגמרי זוהמת הנחש ממש וכל ישראל ישובו אל ה' באמת לעולם עד שנזכה לתחית המתים, שאז יהיה חדוש העולם ואז יתקים ( ישעיה כ"ה), "בלע המות לנצח וכו'" ואז נחיה חיים ארכים, חיים נצחיים הנ"ל, שהם בחינת תפלין, בחינת עץ החיים כנ"ל ומחמת שרואה שקרוב לבא קצו וסופו, על-כן מתגבר מאד מאד ביותר כנ"ל ועקר התגברותו הוא שרוצה להפיל את ישראל ח"ו, לידי זקנה ותשות כח ח"ו, כאלו כבר ח"ו, נזקנו בהגלות זה זמן רב כל כך כמה וכמה מאות שנים עד שח"ו, אפס תקוה ח"ו, וכן הוא מפיל את כל אחד בפרטיות לבחינת זקנה כנ"ל כאלו כבר נזקן, ח"ו, במעשיו עד שאי אפשר לו לשוב, שעקר הגאלה תלויה בזה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, וצית מלתא דא תליא אלא בתיובתא וכו' ועל זה אנו מתפללים ( תהלים ע"א), "אל תשליכנו לעת זקנה ככלות כחנו אל תעזבנו" וכמובא בספרים שאנו מתפללים שלא נפל לידי זקנה דסטרא אחרא הנ"ל ח"ו, כי הבעל דבר, בחינת המן-עמלק, נקרא זקן וכסיל כנ"ל, כי הוא כופר בחדוש העולם שמשם מבחינת כפירה זאת, ח"ו, עקר בחינת הזקנה דסטרא אחרא, בחינת זקן וכסיל הנ"ל. כאלו ח"ו, העולם הגשמי הזה הוא ישן וזקן מכבר, רחמנא לצלן, מהאי דעתא שבשתא העוקרת את האדם לגמרי משני עולמות עדי אובד רחמנא לישזבן, כי עמלק הוא זוהמת הנחש שאמר לחוה, "מן העץ אכל וברא את העולם" כמו שפרש רש"י שם ( בראשית ג'), שזה בחינת כפירה בחדוש העולם ועל-כן על-ידי זה נגזר מיתה שהן הפך החיים בחינת חיים ארכים הנ"ל כנ"ל ועל-כן אלו הזקנים שאין בהם שלמות, שאין מוסיפין קדשה ודעת בכל יום, הם נותנים כח ח"ו, לאלו הכפירות, שהם בחינת מצח הנחש, כמבאר בהתורה "וביום הבכורים ואת העורבים", עין שם בלקוטי תנינא ( סימן ד'). כי הם בחינה אחת, כי מאחר שאין מוסיפין קדשה ונותנים אחיזה לזקנה דסטרא אחרא ח"ו, על-ידי זה ח"ו, מתגברים כפירות הנ"ל של מצח הנחש שכופרים בחדוש העולם, שהוא בחינת זקנה דסטרא אחרא כנ"ל וכל אלו הכפירות הנ"ל שמשם עקר כח היצר הרע שמתגבר עכשיו מאד בסוף הגלות וכו' כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי הנ"ל שמשם נמשכין כל הקשיות של המחקרים והפילוסופים שאי אפשר לתרצם שמשם כל האפיקורסות והכפירות שלהם ומשם נמשך כל בחינת היצרים רעים של כל בני אדם, כי שרש כל היצרים רעים הוא בחינת אל אחר כפירות, כמבאר בדברי רבנו ז"ל, הינו הכפירות של חלל הפנוי שמשם עקר אחיזת כל היצר הרע שבעולם שמתגבר עכשיו ביותר, על-כן צריכין לזהר להניח תפלין דרבנו תם, שהם המחין שנמשכין מהצדיקים שיכולין לכנס לשם לתוך תחלת הצמצום של חלל הפנוי ולהמתיק הדין שם ולגלות אלקותו, להודיע לבני האדם גבורותיו שגם החלל הפנוי וכל הקשיות והכפירות בעצמן נמשכין ממנו יתברך בעצמו, כי הוא מחיה את כלם כידוע, כי אי אפשר לידע ממנו יתברך כי אם על-ידי העדר הידיעה שקדמה לידיעה שהם הקשיות הנ"ל, שהם בחינת חלל הפנוי בחינת הסתלקות הדעת, שהוא בחינת אורו יתברך שסלק משם מבחינת חלל הפנוי כדי שיהיה מקום לבריאת העולם, כדי שיוכל לגלות ידיעת אלקותו בעולם, כמבאר היטב בהתורה "בא אל פרעה הנ"ל", עין שם היטב. ועל-כן צריכין להקדים האמונה לעולם, שהוא העקר, שעל-ידי זה משברין הקלפה הקודמת לפרי, שהוא בחינת חלל הפנוי שקדם לעולם, כי על-ידי האמונה עוברים על הכל כנ"ל וזהו גם כן בחינת מעברתא של תפלין, כי על -ידי התפלין, שהם שהתחדשות המחין שזוכין על-ידי אמונה, על-ידי זה עוברין על הכל כנ"ל וכשהוא חזק באמונתו ימים ושנים הרבה ועובד את ה' באמונה לבד, זוכה אחר כך לדעת ולהשיג אותו יתברך בידיעה נפלאה הבאה על-ידי אמונה, בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו, שבקש דוד המלך, עליו השלום, כל ימיו, כמו שכתוב ( תהלים כ"ז), "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וגו'" ועל-כן עקר תקותינו עכשיו לצאת מהגלות המר הזה ולבטל הקשוי הולדה של הגאלה שמתגבר עכשיו מאד בכלליות ישראל ובפרטיות אצל כל אחד ואחד שרוצה לכנס בדרך הקדש, עקר תקותינו הוא על-ידי כח הצדיקים הנ"ל, שהם בחינת המחין של תפלין דרבנו תם, שהם מחין גדולים ביותר כנ"ל, על-כן צריכין עכשיו לזהר ביותר להניח תפלין דרבנו תם כנ"ל כדי לקרב הגאלה בכלל ובפרט במהרה בימינו שיזכה כל אחד לגאלת נפשו להוציאה מהגלות המר של הבלי עולם הזה שנלכד בהם כל אחד לפי בחינתו שצריכין לסבול חבלי לידה ממש ולסבול קשוי הולדה ממש, ובפרט בהתחלה ולצעק כמה וכמה קלין וצעקות וגניחות של אח ואבוי וכו' וכמה כפילות והטיות וכו' קדם שזוכין להוליד קדשת נפשו לגאל אותה מן גלותה, שהוא בחינת הולדה כנ"ל וכמבאר באר היטב בתחלת התורה "וביום הבכורים ואת העורבים" הנ"ל ועל-ידי זה נזכה לגאלה שלמה בכלליות ויקים במהרה בימינו ( ישעיה נ"ד), "רני עקרה לא ילדה וגו'" וכתיב ( שם ס"ו), "האני אשביר ולא אוליד וגו' כי חלה גם ילדה ציון את בניה במהרה בימינו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנסמך "ובא לציון גואל" למזמור "יענך", כי מבאר בכונות שמזמור יענך אומרים כדי להוליד המחין והשפע להמשכים לזה העולם ועל-כן יש במזמור יענך שבעים תיבין כנגד שבעים קלין שהיולדת צריכה לצעק לפחות קדם הלידה וכו', הינו כנ"ל, כי הגאלה הוא בחינת הולדה שבאה אחר החבלי לידה, שהם בחינת חבלי של משיח כנ"ל. ועל-כן חבלי לידה הם שבעים קלין, כי עקר ההולדה הוא הולדת המחין לזכות להתחדש בעבודתו מחדש ולהתעורר מהשנה, שהיא בחינת עבור כידוע ועל-כן הם שבעים קלין כנגד השבעים פנים לתורה, שהם בחינת כלליות המחין שצריכין להוליד ולהמשיך כדי להתעורר משנתו ונפילתו. ולהחזיק לעצמו כל השבעים פנים לתורה שאבד ולחזר ולהתחיל לחיות מחדש, שזה עקר בחינת הגאלה בפרט ובכלל כנ"ל, בחינת ( שם נ"ט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב 'ולשבי פשע' דיקא, שהם בעלי התשובה המחדשים ימיהם שעברו בחשך, שהוא בחינת התחדשות החיות, בחינת ( איכה ה) השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כנ"ל ועל-כן אחר מזמור 'יענך', שהוא בחינת חבלי לידה, אומרים 'ובא לציון גואל' כנ"ל במהרה בימינו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין לכתב תפלין על גבי עור בהמה טהורה דיקא ( שלחן ערוך סימן ל"ב סעיף י"ב) כי העור הוא בחינת המדמה, שהיא חצוניות השכל, בחינת לבוש השכל, כי יש נפש רוח נשמה, שהם בחינת הג' אורות פנימים, שהם בחינת תלת מחין וכנגדן יש ג' כלים, שהם בשר וגידין ועצמות. ועל גביהם יש העור החופה, שהוא בחינת חצוניות דחצוניות, בחינת קטנות דקטנות, ( כמבאר בעץ חיים בשער החשמ"ל באריכות בענין העור והחשמ"ל ובחינת נגה בחינת עץ הדעת טוב ורע, כי כלם בחינה אחת ויונקים זה מזה ושם עקר העבודה של הברור, לברר ולזכך העור מבחינת אחיזת הקלפות שיונקים משם, כי עקר הוא בבחינת קלפת נגה, היא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שזהו בחינת העור שהוא לבוש כל הגוף, שברורו על-ידי בחינת חשמ"ל לעשות מבחינת כתנות עור, בחינת כתנות אור באל"ף וכו', עין שם והבן) וזה העור, שהוא בחינת כלי החצון של הגוף, הוא כנגד בחינת כח המדמה, שהוא כח החצון של השכל, בחינת לבוש השכל וחצוניותו, כי כח המדמה הוא בחינת כח הבהמיות, בחינת כח החי שבאדם, כמובא, שהוא חצוניות השכל ושם בבחינת המדמה שם עקר הברור, כי המדמה הוא בחינת נגה הנ"ל, בחינת העור, בחינת עץ הדעת טוב ורע ששם עקר הברור כנ"ל וכפי ברור המדמה כן זוכין לאמונה שהוא עקר שלמות תקון המדמה, כמבאר בהתורה "תקעו ג'" ( בלקוטי תנינא סימן ח') ומובא לעיל בהלכות ציצית שעקר האמונה הוא בכח המדמה. וזה בחינת דוד ברגל רביעי של המרכבה, שהוא בחינת אות רביעי שבשם, בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ד' ראשים, כי ג' אותיות הראשונות הם בחינת תלת אבהן, תלת מחין הנ"ל, בחינת שין של ג' ראשין ודוד הוא בחינת אות אחרונה שבשם, שהיא בחינת מלכות אמונה, שהוא כנגד תקון המדמה, שהוא בחינת אמונה, שזהו בחינת שין של ד' ראשין ועקר בלבול המדמה, שהם כלל כל המחשבות זרות והרהורים רעים וחקירות וקשיות וכפירות ואפיקורסות ושאר מיני מחשבות המבלבלין ומעקמין את האדם מהשם יתברך ומצדיקי אמת, שכל זה נמשך מהמדמה שאינו מברר, כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי שמשם השתלשלות אחיזת כל הקלפות, שעקר אחיזתם בבחינת המדמה, שהוא בחינת עץ הדעת וכו' כנ"ל ועל-כן עקר כתיבת ספרי תורה תפלין ומזוזות הוא על גבי עור דיקא, כי עקר הוא לברר המדמה שהוא בחינת העור, כדי לזכות לאמונה שלמה שזוכין על-ידי ברור המדמה שהוא העקר וכנ"ל כי עקר ברור המדמה הוא על-ידי רוח נבואה, שהוא בחינת כלליות התורה, כמו שכתוב בהתורה "תקעו" הנ"ל. שהוא בחינת כלליות כתיבת סת"ם שהם פרשיות התורה, בחינת רוח נבואה, שעל-ידי זה עקר ברור המדמה, שהוא בחינת עור, על-כן צריכין לכותבן על גבי עור דיקא ועל-כן צריכין לכותבן על גבי עור בהמה טהורה דיקא, כי הבהמה בעצמה היא בבחינת המדמה ועור של בהמה, שהיא תכלית חצוניות דחצוניות של כלי המדמה, שהיא בחינת בהמה, על-כן שם עקר הברור שממשיכין על-ידי כתיבת התפלין או ספרי תורה וכו', כי התפלין הם מחין גדולים כל כך שיש להם כח לברר ולתקן תכלית חצוניות דחצוניות קטנות דקטנות של המדמה, שזה עקר התקון, כי כל מה שהצדיק גדול ביותר יש לו כח לברר ולתקן קטנות וחצוניות יותר ועל-ידי זה נתתקנים כל העולמות ועולין כל הנצוצות וכל הנשמות הנפילות, על-ידי שמבררים ומזככין תכלית הקטנות והחצוניות שמשם היה עקר אחיזתם של הקלפות ועכשיו נתברר ונתבטל הכל על-ידי הצדיק מכנ"ל וזהו בחינת הצדיקים הזקנים הנ"ל שהקטן שבכלם זכר חתיכת טבורו, שהוא בחינת תחלת הקטנות וחתיכת הטבור כשזוכין לזכך בשלמות עד שיכול לזכר מה שנעשה אז וזה בחינת תקון וזכוך העור שהוא הקשר שבין האם להולד שמקשר בהטבור שהוא רק עור לבד, כי השתלשלות כל העולמות מעולם לעולם הוא רק מהטבור ולמטה, כמבאר היטב בעץ חיים בשער הנקודים ובכמה מקומות שהתחלת עולם התחתון בעולם העליון הוא מבחינת טבורא ולמטה ששם מתחיל בחינת נה"יף בחינת רגלין של עולם העליון, שמשם עקר החיות של עולם התחתון ממנו וכן מעולם לעולם ומדרגא לדרגא ועל-כן ברא השם יתברך שהולד נקשר גם בגשמיות בטבור אמוף כי ההשתלשלות מדור לדור, מאב ואם לבן ובת, הוא מתחיל מטבורא ולמטה ועל-כן עקר המשכת המחין של הזקנים הקדושים הנ"ל עלינו הוא על -ידי הזקן הקטן שבכלם, שהוא הזקן הראשון ממטה למעלה שספר שזוכר חתיכת הטבור כנ"ל, כי משם עקר התגלות המחין והשתלשלות העולמות מטבורא ולמטה כנ"ל שזהו בחינת שהמשכת אור התפלין נמשכין עד הטבור שהם בחינת הרצועות שנמשכין עד הטבור כנ"ל אבל באמת אף-על-פי שאין אנו מקבלין האור אלא מבחינת הטבור ולמטה על-ידי הזקן האחרון שבכלם ממעלה למטה שזכר חתיכת הטבור כנ"ל, אף-על-פי-כן כל החיות המחין שמקבלין משם נמשכין רק בכח הזקן העליון הראשון במעלה שבכלם, שהוא בחינת העור הנ"ל, שהוא התינוק הנ"ל, כי אי אפשר לעשות כלים לקבל האור למטה כי אם בכח קדשה עליונה מאד ואור עליון מאד, שכל זה הוא בחינת מה שאמר רבנו ז"ל בהתורה "מישרא דסכינא" ( בסימן ל') שהשגת אלקות אי אפשר לקבל כי אם דרך כמה צמצומים מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון וכו' וכל מה שהאדם קטן במעלה ביותר והוא חולה בחלי הנפש יותר ויותר, הוא צריך רבי גדול ביותר שיהיה אמן ודאקטיר כזה שיוכל לעשות כלים להכניס בו השגות אלקות ולתקן גם אותו וכו', עין שם וכל זה תבין היטב בעץ חיים בשער הנקודים ובכמה מקומות שאור הכלים נמשכות דיקא ממקום גבה מאד וכל מה שהכלים קבלו האור ממקום גבה ועליון ביותר נתמעטה השבירה בהם ביותר, כי כל מה שהאור עליון וגבה יותר הוא יכול לצמצם עצמו ולהסתיר את עצמו להכניס האור בהדרגה ובמדה שלא יהיה רבוי אור ח"ו, ואף-על-פי-כן יכניס בהם השגות אלקות בבחינת מטי ולא מטי, בבחינת רצוא ושוב בדרך נפלא ונורא מאד, שהוא בחינת עולם התקון הנמשך מבחינת עתיק שמשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל ועל-כן הזקן הראשון במעלה מכלם היה עור, דהינו שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם כלל, שהוא בחינת תקון העינים כנ"ל ומשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל, שהם בחינת הח' פ' שבתפלין עד הזקן האחרון במעלה שזוכר חתיכת הטבור שעל ידו עקר המשכת אורות התפלין עלינו כנ"ל, כי כן מבאר בעץ חיים בשער הנקודים שאור העינים נתגלה מהטבור ולמטה, שהוא בחינת אורות הנקודים שירדו מהעינים וקבלו אורות אחר כך משבולת הזקן וכו' ונתגלה מהטבור ולמטה שמשם עקר התחלת התהוות הכלים, עין שם היטב והבן ועקר התהוות הכלים הוא לעשוות כלים וצמצומים להשיג אלקותו יתברך וכו', הינו כנ"ל והבן ועל-כן על-ידי זה הזקן העליון הנ"ל שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם על-ידי תקון בחינת פגם העינים, הוא בחינת פגם כל החטאים שבתורה שהם בחינת שבירת כלים כידוע, כי כל החטאים הם על-ידי פגם העינים, כמו שכתוב ( במדבר טו), "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ירושלמי ברכות א'), לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה. ועל-כן זה הזקן שקדש את עיניו וסתמם מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו' כנ"ל, על-כן עקר תקון שבירת כלים שבא על-ידי פגם העינים יהיה על ידו, כי הוא קדש את עיניו ביותר כנ"ל ועל-כן הוא בחינת זקן העליון הנ"ל, כי זקן הוא בחינת עתיק שעל ידו עקר התקון כידוע ועל -כן עקר התפלין הוא על העור, כי העור הוא בחינת חצוניות דחצוניות, בחינת תכלית המחיצה והמסך המבדיל בין נברא לנברא ובין עולם לעולם ודרך שם בוקע האור ויוצא דרך נקבי העור מעולם לעולם ועל-כן אנו כותבין פרשיות הקדושות של התפלין שהם שמות הקדושים והנוראים מ"ב אזכרות וכו' על גבי עור גשמי של בהמה, כי אנו ממשיכין האור מגבה מעל גבה עד תכלית גשמיות הכלים שהם בבחינת חצוניות דחצוניות, הוא בחינת העור כנ"ל ועל-ידי זה דיקא אנו יכולים לקבל אור השגת אלקות בהדרגה ובמדה על -ידי שנתתקן בחינת חצוניות דחצוניות, שהוא בחינת המדמה הגשמי שיוכלו להכניס גם בו אמונה שלמה, שזה עקר בחינת קדשת התפלין שמקבלין מהזקן העליון הנ"ל שכולל כל הזקנים וכל המחין של התפלין, שהוא מתקן הכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריך שיהיה העור של בהמה וחיה טהורה דיקא ממין המתר לפיך ואפלו מנבילות וטרפות שלהם ובלבד שלא יהיה ממין בהמה וחיה טמאה וגם צריך שיהיה העור מעבד לשמה, לשם קדשת התפילין, כי אי אפשר לקבל אור קדשת המחין של התפלין כי אם כשמעבדין את עור הגוף לגמרי שלא יהיה בו שום אחיזה ושום שמץ משום תאוה שבעולם, אפלו ריח בעלמא מהם לא יהיה נשאר בו וזה שדקדק רבנו הנורא ז"ל בלשונו הקדוש בשיחותיו הקדושים ואמר שצריכין לעבד את הגוף כמו עור שמעבדין אותו היטב עד שיהיה יכולין להפכו ולראות לעינים שהוא נקי לגמרי, גם אמר שיש גדולים ששברו את תאוות הגוף, אבל הוא עדין כמו עור המעבד שיש לו עדין איזה ריח רע, רק צריכין לזכך ולעבד את הגוף כל כך עד שלא ישאר לו שום ריח משום תאוה, הינו כנ"ל כי זכוך הגוף הוא בחינת עבוד העור, שהוא בחינת המדמה, בחינת נגה וכו' שמשם כל התאוות כנ"ל ועל-ידי זה הם זוכין למוחין שלמים ולאמונה שלמה בתכלית השלמות, אשרי להם והמון עם שאין זוכין לזה לזכך הגוף כל כך כי אפלו צדיקים גמורים לאו כל אחד זוכה לזכוך כזה כנ"ל, על-כן עקר תקון שלהם הוא על-ידי קרבת הצדיקים אמתיים שזכו על-ידי זכוך גופם בבחינה הנ"ל למחין גדולים אמתיים ולרוח נבואה רוח הקדש אמתי ועל-ידי זה הם יכולים לברר המדמה של כל העולם גם כן כדי שיזכו כלם לאמונה שלמה בתכלית כנ"ל, אבל צריך שיהיה להם על כל פנים איזה אתערותא דלתתא, כידוע שבלא אתערותא דלתתא אי אפשר להוציאם ממקום שהם בעל כרחם ועקר אתערותא דלתתא שלהם הוא שיפשיטו את דעתם ויסלקו את חכמתם ושכלם לגמרי כאלו אין להם שום שכל כלל, רק יטו אזנם ולבבם היטב לקול דברי הצדיק האמת וימסרו לבם ושכלם אליו לגמרי כמו שאמר רבנו ז"ל שכל זמן שנשאר להאדם שום שכל עצמו אינו מקרב כלל, כמבאר על פסוק ( דברים ל"ב), "עם נבל ולא חכם" עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו ( בסימן קכ"ג) שעקר קבלת התורה היה רק על-ידי זה, על-ידי שסלקו את חכמתם לגמרי, כי אם היו מעמידים על חכמתם ושכלם לא היו יכולים לקבל את התורה וכו', עין שם כי כל השכל של כל העולם, אפלו של היראים והכשרים כל זמן שלא זכו לשבר תאוות לבם לגמרי לגמרי בבחינה הנ"ל כמו עור המעבד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא כנ"ל עדין אין להם שום שכל כלל וכל שכלם הוא רק בבחינת המדמה שהוא כח הגוף כח הבהמיות. מאחר שלא פשטו את גופם עדין לגמרי מהבהמיות וגם המדמה שלהם אינו מברר עדין לגמרי כנ"ל, על-כן עקר תקונם להתקרב להשם יתברך הוא על-ידי אמונת חכמים, בחינת ( שמות י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, דהינו להתקרב לצדיקים אמתיים ולהאמין בם ולבטל דעתו נגדם לגמרי כאלו אין לו שום שכל כלל וזהו בחינת שמתר לכתב ספרי תורה תפלין ומזוזות אפלו על גבי עור נבלה וטרפה ובלבד שיהיה ממין טהור, להורות שהכל יכולין להתתקן והכל יכולין לקבל אור המחין של התפלין, ובלבד שיהיה בבחינת עור בהמה טהורה המעבד לשמה לשם קדשת סת"ם, דהינו שמפשיטין ומעבדין את מחם ושכלם ודעתם מכל דעותיהם וסברותיהם ועקמימיות שבלבם שהיה להם עד הנה, רק מכינים דעתם וכחם וכל גופם לקבל קדשת התפלין וכו', שהוא בחינת קדשת המחין של הצדיקים על כל אשר יאמרו כי הוא זה ולבלי לסור מדבריהם ודעתם ימין ושמאל ואז אף-על-פי שקלקל כל כך עד שהוא בבחינת עור נבלה וטרפה, אף-על-פי-כן הוא יכול להתתקן ולקבל אור קדשת התפלין ובלבד שלא יהיה בבחינת מין טמא, דהינו שלא יבא להצדיק עם חכמות וחקירות לחקרו ולנסותו ולא יהיה טינא בלבו, שכל זה הוא בחינת מין טמא, כי עקר הטמאה הוא בחינת חקירות וכפירות שהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים, כמבאר במקום אחר אבל כשאינו בבחינת מין טמא רק עושה עצמו כבהמה טהורה ומכין ומעבד עצמו ודעתו לשם קדשת תפלין, דהינו לקבל הארת המח של הצדיק האמתי על כל אשר יאמר כי הוא זה, אז אף-על-פי שקלקל כל כך עד שהוא בבחינת נבלה וטרפה הוא גם הוא יכול לקבל אור קדשת מחו, שהוא בחינת קדשת התפלין שנכתבים על גבי עור בהמה טהורה אפלו על נבלות וטרפות שלהן. ובלבד שיהיה ממין המתר לפיך כנ"ל וכן מבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" ( בסימן ס') שכתיבת תפלין על גבי העור הוא בחינת הארת הרב בלב התלמיד וכו' ומבאר שם שתלמיד הגון הוא בחינת מין המתר לפיך וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( שמות א'), "ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים" זה בחינת הבתים של התפלין, כי המילדות, שהם בחינת אם הבנים, הם ממשיכין אור התפלין, שהם בחינת אמא על ברא, שהם בחינת הולדת המחין, בחינת ( שם י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם כנ"ל וזהו, 'ויהי כי יראו' דיקא, כי תפלין הם בחינת יראה, כמו שכתוב, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אלו תפלין שבראש, כי המילדות הם אם אהרן ומשה ומרים אחותם שהיא מילדת שניה שממנה יצא המלכות כמו שפרש רש"י שם, כי משה ואהרן הם עקר התפלין אהרן הכהן הגדול הוא בחינת תמניא ת"ד דכהנא רבא, שהם בחינת השמנה זקנים הנ"ל, בחינת שמנה פרשיות של התפלין של ראש ושל יד כנ"ל משה רבנו הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל שהתפאר שהוא זקן מאד ועדין הוא נער ויניק לגמרי וכו' וכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו' וזה בחינת משה רבנו, עליו השלום, שהוא בחינת ( שם ב') והנה נער בוכה, שאף-על-פי שהגיע למה שהגיע לבחינת זקנה דקדשה בשלמות, אף-על-פי-כן עדין היה בבחינת נער ויניק לגמרי, בבחינת ( תהלים ל"ז) נער הייתי גם זקנתי שאף-על-פי שזקנתי מאד, אף-על -פי-כן עדין אני נער ויניק לגמרי, שזהו בחינת ההתפארות של הזקן הראשון במעלה שהוא העור כנ"ל. ועל-כן זכה משה שכתוב בו ( דברים ל"ד), "לא כהתה עינו ולא נס ליחה" אף במותו, כי לא קפצה עליו שום זקנה כלל, אפלו בשעת מיתתו שהיה בן מאה ועשרים שנה, כי זכה בתכלית הזקנה להיות עדין יניק לגמרי כאלו לא התחיל עדין לחיות כלל, כמו שכתוב ( שם ג'), "אתה החלות להראות וגו'". שבסוף ימיו אמר להשם יתברך, "אתה החלות להראות וגו'", דהינו שעדין לא השיג כלל, רק השם יתברך התחיל להראות לו את גדלו וכו', שכל זה הוא בחינת הנ"ל שמתחילין בכל עת מחדש כנ"ל, כי משה הוא בחינת מן כידוע, שנאמר בו ( שמות ט"ז), "כי לא ידעו מה הוא" שאי אפשר לידע כלל מה הוא שילוד אשה יזכה למה שזכה הוא וזה אותיות משה שי"ן מ"ה. שין תלת אבהן, שהם כלליות המחין, כלליות התפלין, אבל הכל נמשך מבחינת מה, בחינת כי לא ידעו מה הוא, שזה עקר בחינת משה, שהוא בחינת הזקן הנ"ל שהיה זקן ותינוק וכו' כנ"ל, שהוא שרש הכל ולמעלה מן הכל כנ"ל, כמו שכתוב ( במדבר י"ב), "והאיש משה עניו מאד וכו'" שהוא בחינת ( תהלים קל"א) כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי שאמר דוד. וזה שכתוב בזהר לענין משה שאצל הסבין הוא סבא ואצל הינוקות הוא ינוקא, הינו כנ"ל שהוא זקן ויניק וכו' כנ"ל. וזהו שאמר ( דברים ל"א), "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" 'היום' מלאו ימי ושנותי, כי אינו יכול לילך יותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה י"ג), מלמד, שנסתמו ממנו וכו' כי הוא צריך לחיות חיים ארכים הנ"ל לילך בכל פעם יותר ויותר וכשאינו יכול לילך יותר מכרח להסתלק, כמובן בשיחות הקדושות של רבנו ז"ל ועל-כן ( שם ל"ד), "ולא ידע איש את קבורתו כי לא ידעו מה הוא" כנ"ל נמצא, שמשה הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל, שהוא שרש התפלין, שהם בחינת קירון עור הפנים שזכה משה, שהם בחינת אור התפלין, כמו שאמר רבנו ז"ל בהתורה "מרכבות פרעה וכו'" ( בסימן ל"ח) ואהרן הוא בחינת ח' ת"ד הנ"ל, שהם בחינת הח' פרשיות של תפלין שנמשכין מבחינת משה, מבחינת הזקן הנ"ל. וזהו, "ויעש להם בתים"-בתי כהנה ומלכות ( שמ"ר א') 'בתי כהנה' הם בחינת התפלין, שהם בחינת קדשת הכהנה כנ"ל, בחינת קדשת הבכור לתנו לכהן כנ"ל ו'בתי מלכות', זה בחינת מלכות דוד משיח, בחינת אמונה שכל זה הם בחינת תפלין כנ"ל ועקר קדשת התפלין הוא בחינת השגות אלקות שהצדיקים אמתיים שהם מבחינת משה ממשיכין עלינו דרך כמה צמצומים, שזה העקר שהם זוכים להשגה גבה ועצומה כזו עד שהם יכולין לצמצם ולהלביש ההשגה בכמה צמצומים ולבושים עד שגם אנחנו נוכל לזכות להשגת אלקות כנ"ל וזהו בחינת בתים של התפלין, כי אי אפשר לנו לקבל אור הפרשיות בעצמן כי אם דרך בתים ורצועות, שהם בחינת צמצומים וכלים קדושים של עולם התקון לקבל האור בהדרגה ובמדה, כי הם יכולין לכנס לתוך בחינת חלל הפנוי ולגלות אלקותו שם ולעשות על-ידי זה כלים קדושים, כי עקר התהוות הכלים הם על-ידי תקון חלל הפנוי שהוא תחלת הצמצום, שהוא שרש כל הכלים והמסכים שנתהוו מהתעבות האור והתרחקו מהמאציל, כי אם לא היה חלל הפנוי לא היה שיך שום התעבות האור והתרחקותו וכו', כמבאר ומובן בכתבים נמצא, שעקר התהוות הכלים נמשך מבחינת חלל הפנוי, אבל על-ידי חטא אדם הראשון נתאחז הרע של החלל הפנוי שהם בחינת הכפירות נאחזו בהכלים שעקרם הם בבחינת העור, שהוא תכלית הכלים חצוניות דחצוניות הכלים ששם נאחזים ביותר כנ"ל, שזהו בחינת משכא דחויא, שמשם אחיזת כל הקלפות ח"ו, ועל-כן עקר התקון על-ידי ינוקא ועבוד העור בקדשה, שהוא בחינת תקון המדמה, תקון חלל הפנוי שזוכין הצדיקים הגדולים הנ"ל לתקן עד שעושין ממנו דיקא בחינת כלים קדושים לקבל האור בהדרגא ובמדה, שזהו בחינת עור בהמה טהורה, שעקר כתיבת כל התורה ותפלין הוא על העור דיקא וכנ"ל וזהו בחינת הבתים של עור, כי צריכים לקבל האור דרך כמה צמצומים וכלים הנעשין על-ידי תקון החלל הפנוי, שהוא בחינת תקון המדמה, שהוא בחינת עור כנ"ל וזהו בחינת ( בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם 'כתנות עור' דיקא, כי עקר התקון לתקן העור וכו' כנ"ל, כי כתנות עור הם בחינת טלית ותפלין שהם יוצאין מן העור ומן השערות הגדלים על העור, כמבאר בעץ חיים, שזהו בחינת כי הוא כסותה לבדה-דא ציצית, היא שמלתו לעורו-דא תפלין ( תקונים ס"ט) שהם פנימיים וגבוהים יותר מציצית, כמו שכתוב שם וכל זה הוא בחינת תקון המדמה, שהוא תקון חלל הפנוי, שעקר התקון על-ידי אמונה כנ"ל וזהו, "ויהי כי יראו המילדות את האלקים", 'יראו' דיקא, כי יראה קדושה הוא בחינת תקון הצמצום והדין של חלל הפנוי שנמתק בשרשו על-ידי יראה קדושה, שהוא בחינת דינא קדישא כידוע, על-כן על-ידי בחינת יראה, על-ידי זה נעשין בחינת בתים, שהם בחינת תקון הכלים והצמצומים לקבל אור התפלין בהדרגה ובמדה כנ"ל וזהו, "ויהי כי יראו וכו' ויעש להם בתים" כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וגם צריכין לתופרן בגידין דיקא, כי אפלו כשמניחין הפרשיות לתוך הבתים אי אפשר לקבל האור, עד שתופרין אותן בגידין דיקא כדי להסתיר האור שלא יצא חוץ מהמדה ח"ו, כי שס"ה גידין הם כנגד שס"ה לא תעשה, הם בחינת דינים וצמצומים ועל-כן בהשס"ה גידין, בהם מרוצת הדמים, שהם דיקא החיות של האדם וכל מין חי, כי עקר המשכת החיות הוא על-ידי הגבלת האור, כמבאר בהתורה "וביום הבכורים -הסתרה" ( סימן נ"ו) שהחיות נמשך תמיד מחי החיים ועקר התקון הוא, שעל-ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא ממשיכין החיות לתוך הכלים והמדות, עין שם וזה בחינת מה שהחיות הוא על-ידי הדמים דיקא שבשס"ה גידין, שהם בחינת צמצומים, כי עקר החיות על-ידי תקון הכלים והצמצומים כנ"ל וזהו בחינת שמי עם י"ה שס"ה, כי השם הוא החיות בחינת נפש חיה הוא שמו וכמו שבהאדם נגבל כל חיותו בשמו וכו' כן, כביכול, אוריתא שמא דקדשא בריך הוא, שעל-ידי התורה קורין את השם יתברך בשמו וממשיכין החיות ממנו לתוך הכלים, שהם אותיות התורה, שהם בחינת שמא דקדשא בריך הוא וכו', כמבאר שם בהתורה "וביום הבכורים"" הנ"ל ועל-כן שמי עם י"ה-שס"ה, כי עקר השם שהוא בבחינת הגבלת החיות מחי החיים, שזהו העקר כנ"ל, כל זה הוא בחינת שס"ה לא תעשה שבתורה בחינת שס"ה גידין, שהם בחינת הצמצומים והכלים לקבל האור במדה כנ"ל וזהו בחינת שס"ה ימים בשנה, כי עקר חיות כל ימות השנה הם על-ידי בחינת שס"ה הנ"ל, שהם בחינת הצמצומים, שעל-ידי זה עקר הגבלת החיים, שזהו עקר החיים כנ"ל ועל-כן התפלין, שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת שם ה', כמו שכתוב, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" אלו תפלין, על-כן צריכין לתופרן בגידין דיקא כדי לצמצם האור, שזהו עקר התקון של המחין שהם החיים כנ"ל וזהו שמי עם י"ה דיקא שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח, שאף-על-פי שרמ"ח מצות עשה הם נמשכין מבחינת ימין, ושס"ה לא תעשה מבחינת שמאל דקדשה, אף-על-פי-כן מרמז בחינת שס"ה בשתי אותיות הראשונות של השם שהם גבוהים יותר וזהו בחינת הנ"ל שתקון הכלים צריכין להמשיך מאור הגבה יותר, כי צריכין מח גדול ביותר כדי לעשות הכלים הם בחינת שס"ה, שהם בחינת שם ה' כנ"ל כדי להודיע גדלתו לכל באי עולם להגדיל שמו יתברך בפי כל למען ספר שמו בכל הארץ, שזהו בחינת תקון התפלין שנמשכין ממח גבה מאד מאד דרך כמה צמצומים עד שגם אנחנו ואפלו כל באי עולם ידעו משמו וגבורתו, בחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפלין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( בראשית כ"ג), "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" ד' פעמים שנה כנגד ד' פרשיות שבתפלין שהם עקר חיות השנים שחי האדם כנ"ל. וזהו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא נ"ח), בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז', הינו כנ"ל כי זהו עקר השלמות שיתחיל לחיות בכל פעם שאפלו כשמגיע לימי הזקנה יהיה בעיניו עדין יניק לגמרי כאלו לא התחיל לחיות ולעבד ה' כלל ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש כנ"ל וזהו בחינת בת ק' כבת כ' בת כ' כבת ז' שני חיי שרה כלן שוין לטובה, כי כל מה שמזקין הצדיק הוא עדין יניק בעיניו כאלו הוא תינוק עדין וכו' כנ"ל ועל -ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם, וזוכה לחיים ארכים באמת, שכל ימיו ושנותיו הם שנות חיים באמת, כי אינו אובד שום יום מימי חייו בלי תוספת קדשה וחיות וכנ"ל וזהו בחינת שני חיי שרה כלן שוין לטובה, שזהו בחינת חיים ארכים הנ"ל, שהם בחינת תפלין כנ"ל, כי שרה היא בחינת מלכות אמונה, בחינת ששרה על כל העולם, בחינת ( זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ, שזה עקר בחינת התפלין, כי עקר המשכת המחין של התפלין הם על-ידי הרשימו של האמונה שבלב כנ"ל ועל-ידי שממשיכין המחין של התפלין, על-ידי זה מאירה האמונה אחר כך באור גדול ובשלמות גדול ביותר, כי הא בהא תליא, על-ידי אמונה מקבלין המחין וכפי התחדשות המחין שמקבלין על-ידי האמונה, כן נשלם ונתגדל ונתחזק האמונה יותר ויותר וכן לעולם, כי יש שלמות באמונה למעלה משלמות, עד שיכולין לזכות לאמונה עליונה, שהוא בחינת ראש אמונה, שהוא למעלה מכל המחין, שזהו בחינת תפלין של ראש, כי תפלין של יד הם בבחינת ויהי ידיו אמונה ותפלין של ראש הם בבחינת ראש אמונה שזוכין אחר כל השגת המחין שהוא למעלה מכל המחין, כי זה כלל בכתבים שמלכות, שהוא בחינת מדרגה אחרונה של עולם העליון, היא למעלה והיא שרש של בחינת עתיק, שהוא מדרגה העליונה שבעולם התחתון ממנו וכן מעולם לעולם ומלכות היא בחינת אמונה ועתיק, שהוא למעלה ושרש של כל המחין שבאותו העולם, הוא בחינת דבקות הנפלא והנורא להשם יתברך, בחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות, השתוקקות שבהשתוקקות, שהוא בחינת ערבת נעימת הדבקות הנפלא והנורא להשם יתברך בחינת ( תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וכו', בחינת ( שם עג) כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, בחינת ( שם פ"ד) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי, שעל זה התפלל דוד המלך, עליו השלום, כל ימיו, בחינת ( שם כז) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, שזהו בחינת הדבקות של התפלין, בחינת ( דברים ד') ואתם הדבקים וכו', בחינת ( שיר השירים ח') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק מים רבים לא יכלו לכבות וכו', אשרי הזוכה לזה אבל יש בחינת דבקות שהוא למטה מבחינת אמונה של מדרגה הגבה יותר, כי עתיק דעשיה הוא למטה ממלכות דיצירה שהיא בחינת אמונה, מכל שכן ממלכות אמונה שבעולמות העליונים יותר וכן מעולם לעולם, על-כן עקר ההתחלה היא אמונה והסוף היא אמונה ודבקות, כי באמת הכל אחד, כי בחינת הדבקות של כל עולם ומדרגה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לעלות למעלה, שהוא בחינת עתיק, בחינת רעוא דרעוין, זהו בעצמו בחינת הארת האמונה שהוא מדרגה האחרונה של העולם שלמעלה ממנו, כי מלכות, שהיא בחינת אמונה של עולם העליון, הוא שרש החיות של בחינת עתיק, שהוא בחינת רעוא דרעוין של עולם ומדרגה התחתונה ממנו וכן לעולם כנ"ל והבן הדברים, כי על-פי הדברים האלה והיוצא בהם המבארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזעיר בדרכי הקבלה של הזהר הקדוש והאריז"ל להוציא מהם דרכים ועצות למעשה על-פי הקדמות נוראות ועצות אמתיות של דברי תורתו של רבנו ז"ל, שכל תורה ותורה וכל מעשה ומעשה היא פותחת שערים רבים של השגת אלקות, שעל-ידי זה יכולין להבין גם כל דרכי הקבלה. אם תזכה לשקוד על תורתו הקדושה יום יום בשקידה רבה. נמצא, שעקר המחין והחיות של התפלין הם בחינת הארת האמונה שנשלמת ונגדלת ביותר כנ"ל ועל-כן התפלין הם בחינת חיי שרה, חיי המלכות אמונה, שהיא בחינת שרה ששרה על כל העולם, בחינת התגלות אמונתו ומלכותו לכל באי עולם, בחינת והיה ה' למלך על כל הארץ כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מערת המכפלה שכפולה בזוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה וכו' ( ערובין נ"ג) שעל שם זה נקראת העיר "קרית ארבע", על שם ד' זוגות וכו', ד' זוגות הם בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד, כי ד' פרשיות של ראש הם בחינת ד' מחין דדכורא וד' פרשיות של יד הם בחינת ד' מחין דנוקבא. וזהו בחינת ד' זוגות הנ"ל, כי קרית ארבע הם בחינת ד' שמות של התפלין כידוע ועל-כן נקראת מערת המכפלה על שם חיים ארכים של הצדיקים שקדשתם וחיותם כפולה תמיד, כי בכל פעם מוסיפין קדשה על קדשה תשובה על תשובה, שזה עקר קיום התורה, בחינת ( איוב י"א) כי כפלים לתושיה, בחינת ( משלי ל"א) כי כל ביתה לבוש שנים, פתוח תפתח, הענק תעניק, נתן תתן וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בחינת משנה תורה, בחינת ( ישעיה ס"א) לכן בארצם משנה יירשו, שכל זה הוא בחינת חיים ארכים, חיים נצחיים שזוכין הצדיקים על-ידי שמוסיפין וכופלין קדשתם בכל יום ובכל עת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן קנה מערת המכפלה מעפרון עפרון הוא בחינת עפר בחינת הרע הנאחז ביסוד העפר, שהוא בחינת ( ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, בחינת ( בראשית ג') ועפר תאכל וכו', שהוא בחינת עצבות ועצלות וכבדות הנמשך מהרע שביסוד העפר שהוא עקר נשיכת הנחש, כמו שאמר רבנו ז"ל על זה הפסוק, "ונחש עפר לחמו" ( סימן קפ"ט), עין שם והכנעתו על -ידי יסוד העפר שבקדשה, שהוא בחינת אמונה, שהוא בחינת ( תהלים ל"ז) שכן ארץ ורעה אמונה, בחינת עפר מאנא דכולהי, שעל -ידי אמונה, בחינת עפר דקדשה, מקבלין וממשיכין כל החיות וכל הקדושות וזוכין לבחינת כח הגודל וכח הצומח ליגדל וליצמח בעבודתו ולעבר ולדלג על כל המניעות והעכובים ולבלי להסתכל על שום דבר, כי אמונה הוא בחינת כח הגודל וכח הצומח וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל של אריכת אפים שאנו עוסקין בה, שהוא בחינת תפלין כנ"ל. ועל-כן קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון דיקא, כי הקלפה קדמה לפרי, ועל-כן מערת המכפלה, שהיא בחינת חיים ארכים הנ"ל, בחינת אמונה, בחינת כח הגודל והצומח וכו' כנ"ל, שכל זה הפך בחינת עפרון, שהוא סטרא דמותא הפך החיים, כי הוא בחינת זוהמת הנחש, עצבות ועצלות וכו' כנ"ל, על כן ביתה בתחלה בגלות אצל עפרון שהוא ממש ההפך מכל הנ"ל כנ"ל כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ואברהם שהוא ראש למאמינים זכה להוציא הקדשה הגבה הזאת שהיא מערת המכפלה מעפרון, כי אברהם זכה לזקנה דקדשה, שהיא בחינת חיים ארכים הנ"ל, בחינת ( בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים וכו' כי אברהם הוא הראשון שהשיג קדשת ארץ ישראל, שהיא בחינת אמונה שעל-ידי זה זוכין לכל הנ"ל ועל-כן נחלה ראשונה שזכה בארץ ישראל היתה מערת המכפלה, כי שם זוכין לבחינת חיים ארכים הנ"ל שהם בחינת תפלין שזוכין על-ידי אמונה, שזהו עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תיתורא של תפלין שפרושו לשון גשר ומשם יוצא המעברתא וזה העקר מה שמונח על הגוף כי מהתפלין אין נוגעין בעור הראש והיד כי אם התיתורא והמעברתא, כי זה העקר מה שאנו צריכין לקבל מאור התפלין הקדושים להמשיך מהם בחינת תיתורא וגשר לעבר עליהם זה העולם בשלום, לעבר על כל המניעות והבלבולים וכו' וכו' ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי תיתורא של תפלין, שהוא בחינת גשר שמשם יוצא המעברתא, זה בחינת מה שנאמר ביעקב ( בראשית ל"ב), "ויעבר את מעבר יב"ק ויעבר את אשר לו" ופרש רש"י, עשה עצמו כגשר וכו' זה בחינת מעברתא ותיתורא של תפלין, כי מעבר יב"ק, זה בחינת מעברתא כנ"ל באריכות ויעבר את אשר לו שעשה עצמו כגשר, זה בחינת תיתורא שהוא גשר, כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב ( מיכה ז'), "תתן אמת ליעקב" שהוא בחינת תפלין, כמובא בדברי רבנו ז"ל ( בסימן מ"ז) כי עקר התפלין הם על-ידי בחינת אמונה, שהיא בחינת אמת, בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה, כמבאר במקום אחר ( סימן ז' לקוטי א') וזהו בחינת מה שהביא רבנו ז"ל בהתורה של אריכת אפים דברי רבותינו ז"ל שאמרו ( סנהדרין קי"א) על פסוק, "ויקד ארצה" מה ראה? ארך אפים ראה וחד אמר, אמת ראה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי אמת ואמונה כחדא חשיבי כנ"ל וזה בחינת התיתורא של תפלין שהוא בחינת גשר, כי עקר הגשר לעבר עליו בזה העולם הוא אמת, כי איתא בדברי רבנו ז"ל ( בסימן נ"א לקוטי תנינא) שהאדם צריך לעבר בזה העולם על גשר צר, והעקר שלא יתפחד כלל ולזכות לזה לעבר על הגשר של זה העולם, הוא על-ידי בחינת גשר של תפלין, שהם בחינת אמת כמו אומרים העולם שעם אמת יכולין לעבר כל העולם, כי עקר הוא האמת, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת ובו נחתמו שמים וארץ, כמו שכתוב בראשית ברא אלקים סופי תבות אמת, שעל זה עומד כל העולם ומלואו וכל הבלבולים והמניעות שיש להאדם מעבודת ה', שהעקר הוא מניעות המח. העקר העצה לעבר עליהם הוא אמת, שהוא מורה דרך להאדם לעבר על הכל בבחינת ( תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני וכו' וכמו שכתוב ( שם פ"ו), "אהלך באמתך וכו'" כי האמ"ת הוא הגשר דקדשה בבחינת מה שנאמר ביעקב, שהוא בחינת אמת שעשה עצמו כגשר, זה רמז שהאמת הוא הגשר כנ"ל, כי יעקב עשה עצמו כגשר להציל את כל אשר לו מפחד הלילה ומפחדו של עשו שהלך לקראתו, שכל זה הוא בחינת כלליות הפחדים והיסורים והמניעות וכו' שיש לאדם מכל השונאים והמעכבים שמתלבש בהם היצר הרע, שהוא בבחינת עשו כידוע ועל-כן יעקב סמן לבניו שאי אפשר לעבר על כל הפחדים האלה כי אם על-ידי אמת, שהוא בחינת יעקב שעשה עצמו כגשר, שהוא בחינת תיתורא של תפלין שבכח הזה יכולין לעבר בזה העולם כל ימי חייו על הגשר הצר שצריכין לעבר עליו בלי פחד כנ"ל וזה בחינת קריעת ים סוף שהפך ים ליבשה עד שקפאו תהומות בלב ים ועשה להם השם יתברך בנס נפלא בחינת גשר לעבר הים בשלום. והכל היה על-ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת אמת, כמו שכתוב ( שם קי"ד), "מה לך הים כי תנוס וכו' מלפני אלוק יעקב" שהוא בחינת אמת כנ"ל, כי אמת הוא בחינת גשר שעל ידו יכולין לעבר אפלו באמצע הים, בבחינת ( ישעיה מ"ג) כה אמר בוראך יעקב וכו' אל תירא וכו' כי תעבר במים אתך אני וכו' 'בוראך יעקב' דיקא, שהוא בחינת אמת, שעל-ידי זה אל תירא כי תעבר במים וכו', כי על-ידי האמת עוברין על הכל ונצולין בשלום כנ"ל וזה בחינת שביום השלישי לבריאה אמר השם יתברך, "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה" כי יום השלישי הוא בחינת יעקב כידוע, שהוא בחינת אמת, שהוא בחינת גשר שעל ידו עוברים בתוך כל המים השוטפים ונצול מכלם כנ"ל, שזהו בחינת היבשה שנעשה בשעת הבריאה באמצע המים, שהוא בחינת הגשר בכלליות העולם שנעשה 'ביום השלישי' דיקא, שהוא בחינת יעקב, בחינת אמת, כי עקר הגשר לעבר עליו כל העולם הוא אמת כנ"ל, שזהו בחינת תיתורא של תפלין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ג' כריכות על אצבע האמצעי, כי הוא בדרגא דיעקב ומשה, שהוא בחינת הבריח התיכון בתוך הקרשים, מבריח מן הקצה אל הקצה, ( כמבאר בהינוקא פרשת בלק). ועל-כן שם סיום קשירת התפלין שקושרין שם הרצועה אחר הנחת של ראש כי אז נשלמת האמונה בשלמות על ידי התפלין כנ"ל ועל-כן אומרים אז ( הושע ב'), "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" כי אמונה ודעת תלוים זה בזה כנ"ל ועקר הוא האמונה בחינת וארשתיך לי, באמונה דיקא והדר וידעת את ה' וכנ"ל ועל-כן נקשר באצבע אמצעי דיקא, שהוא בחינת יעקב כנ"ל, שהוא בחינת אמת, כי אמונה תלויה באמת כנ"ל וזהו 'וארשתיך לי לעולם', בחינת חיים ארכים הנ"ל חיים נצחיים לעולמי עד ולנצח נצחים וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, הם בחינת עטרת תפארת של התפלין, שהם ד' פרשיות וד' בתים. כנגד ד' בחינות אלו שהם צדק ומשפט חסד ורחמים, וכמו שפרש רש"י על זה הפסוק בהושע, שהקדוש ברוך הוא עושה עטרה מארבעתן בראש ישראל וכו'ף הינו בחינת תפלין, שהם עקר העטרה של ישראל וזהו, "וארשתיך לי באמונה וכו'", כי עקר תכלית כל השלמות הוא אמונה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קשר של יוד שאצל השל יד, זה בחינת סמיכת הנופלים שמקבלים מחם וחיותם להחיות עצמן לבל יפלו לגמרי על-ידי בחינת תפלין של יד וכמבאר לעיל וזה בחינת קשר של יוד אצל השל יד, שהוא בחינת הארת צדיק יסוד עולם לבחינת מלכות, שהוא בחינת כנסת ישראל כמובן בכונות, שעל כן צריכין לדקדק מאד שיהיה זה הקשר סמוך מאד להתפלין של יד, כי עקר הארת המחין של ההמון עם שהשכינה מחיה אותם מנפילתם, הוא על-ידי הצדיק יסוד עולם שזכה להשגה גבה כזו עד שיכול להחיות ולסמוך כל הנופלים וכו' כנ"ל ועקר הארת התפלין זוכין לקבל ביותר בשעת התפלה, כי אז זוכין למחין גמורים דגדלות כמו שכתוב בכונות, כי עקר המחין של התפלין, שהם בחינת דבקות, הוא בחינת תפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, שזהו עקר הדבקות להשם יתברך כמו שאמר רבנו ז"ל שעקר הדבקות הוא תפלה ועל שם זה נקראין תפלין לשון תפלה, בחינת ( בראשית ל') נפתולי אלקים נפתלתי ועין מה שפרש רש"י שם על זה הפסוק שהוא לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה עם אחותי, גם יכלתי שהסכים על ידי, עין שם ובבחינה זו צריך להרבות בתפלה והתבודדות מאד מאד כל ימי חייו, שזה העקר וצריך להיות עקשן גדול בזה מאד מאד, שאף-על-פי שנדמה לו שדבריו אינם מועילים כלל, והוא רחוק מדבריו מאד כי זה ימים ושנים שעוסק בזה ועדין לא פעל כלל אף-על-פי -כן צריך להיות עקשן גדול בזה כמו העקשן ממש שעושה הדבר בלי שום טעם, כן צריכין בעבודת ה', כמו שאמר רבנו ז"ל ( בסימן נ"א בלקוטי תנינא) שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' ובאמת צריכין עקשנות גדול מאד בכל עבודת ה', בכל עובדא ועובדא ובכל עצה ועצה, אבל עקר העקשנות ביותר צריכין בתפלה ותחנונים והעקר בשיחות של ההתבודדות, כמבאר בדברינו כמה פעמים וכמו שפרש רש"י הנ"ל על נפתולי אלקים נפתלתי, לשון עקש פתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום וכו' והבן הדברים היטב אם תרצה לחיות חיי עולם, כי אי אפשר לבאר הכל בכתב ותפרש לך בלשון לועזית פרוש המלות של נפתולי אלקים נפתלתי על-פי פרוש רש"י הנ"ל לשון עקש ופתלתול וכו' ואז תבין עד היכן, עד היכן צריכין להתחזק בהתבודדות ושיחות בינו לבין קונו, אף-על-פי שתהיה בדרך עקש ופתלתול כמה פעמים בלי טעם וריח, כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני אף-על-פי שראוי לבזותן ולשקצן, כי הוא יתברך מלא רחמים בכל עת, כי יש ג' תפלות תפלה למשה תפלה לדוד ותפלה לעני, כמבאר בזהר ( פרשת בלק ד' קצ"ה) ואלו הג' תפלות הם ג' בחינות תפלין, כי תפלין של ראש הם בחינת תפלה למשה שהוא הדעת, שהוא בחינת תפלין של ראש, בחינת ראש ומחין, כי הם עקר המחין תפלה לדוד זה בחינת קשר של ראש כעין ד' שכלול גם כן מד' פרשיות, כמו שכתוב בכונות וזהו בחינת תפלה לדוד, שהוא בחינת מלכות משיח שקשור בקשר של ד' שבשל ראש כנ"ל תפלה לעני זה בחינת תפלין של יד, שהוא בחינת מלכות, בחינת כנסת ישראל שנקראת עניה, כמובא, הינו כנ"ל שתפלה של יד הוא בבחינת המחין והדעת שמאירין בכלל ישראל והעקר להחיות את כל אחד מנפילתו שלא יפל בדעתו לעולם וכו' כנ"ל וזהו בחינת תפלה לעני שהיא יקרה מכלם, כמו שכתוב בזהר הנ"ל, עין שם באריכות שמפליג מאד במעלת תפלת העני שהוא מאנין תבירין דקדשא בריך הוא דאיהו עביד תדיר קטטה בקודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא אצית ושמע מלוי. כיון דצלי צלותיה פתח כל כוי רקיעי וכל שאר צלותין דסלקין לעילא דחי לון האי מסכנא תביר לבא, דכתיב, "תפלה לעני כי יעטף וכו'". וקדשא בריך הוא אמר יתעטפון כל צלותין דעלמא, וצלותא דא תיעול לגבאי, לא בעינא הכא בי דינא דידונין ביננא קמאי ליהוי תרעומין דיליה ואנא והוא בלחודנא וקודשא בריך הוא אתייחד בלחודוי באינון תורעמין בההוא צלותא, דכתיב, "ולפני ה' ישפך שיחו" 'לפני ה'' ודאי כל חילי שמיא שאלין אלין לאלין, קודשא בריך הוא במאי אתעסק? במאי אשתדל? אמרין, אתיחדא בתאובתא במאנין דיליה כולהי לא ידעי מה אתעביד מההוא צלותא דמסכנא ומכל אנון תורעמין דיליה, דלית תיאובתא למסכנא אלא כד שפיך דמעוי בתורעמא קמי מלכא קדישא ולית תיאובתא לקודשא בריך הוא אלא כד מקבל לון ואושדי קמי' ודא איהו צלותא דעביד עטופא לכל צלותין דעלמא וכו', עין שם שמאריך עוד בזה וכל זה נאמר אפלו בעני סתם שמתפלל על צרכיו, על דחקו ועניותו בגשמיות, מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודחקו במעשים טובים וטוען עם השם יתברך ומתקוטט עמו ומתרעם עליו יתברך על שאינו מקרבו אליו ושופך שיחו ולבו לפניו עד שנתעורר בבכיה וכו' כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך והיא יקרה מכל התפלות שבעולם, כי באמת זה עקר העניות והדחקות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( נדרים מא), אין עני אלא מן הדעת. כי חוץ מזה הכל הבל, כי ימינו כצל עובר ואין צרה כצרת הנפש ואין עניות כעניות מתורה ומעשים טובים, מכל שכן וכל שכן כשהוא בעל חוב גדול ח"ו, שחיב להשם יתברך חובות רבים שחב כנגדו יתברך על-ידי חטאיו ופשעיו ואין לו במה לסלק כלל כי אם בתפלה ותחנונים כשזה האדם זוכה להתעורר עצמו להרגיש עניותו ודחקו ועומד לפני השם יתברך כרש ואביון, השואל על הפתחים ומבקש מלפניו בשברון לב על נפשו להצילה מני שחת, לבל יאבד שני עולמות ח"ו, וכמו שאמר דוד ( תהלים ל'), "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וכו' ( שם כ"ב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'" וכיוצא בזה הרבה שבודאי תפלה זאת יקרה בעיני השם יתברך מכל התפלות שבעולם ותדקדק היטב בכל דבור ודבור של דברי הזהר הקדוש הנ"ל ותבין היטב כמה יקר דברי התבודדות ששופכין שיחתו לפני השם יתברך ואף-על-פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שעדין לא פעל כלל, אף-על-פי-כן כל דבור ודבור אינו נאבד רק כלם מנוים וספורים וגנוזים באוצרותיו וגם כי אי אפשר להאדם לידע כלל בזה הגוף אם פעל בעבודת ה' אם לאו, כי אפלו אם לא פעל כי אם כחוט השערה אחת פעם אחת כל ימי חייו גם זה יקר מכל חיי עולם הזה, כי אפלו כשנעתקים איזה תנועה להתקרב מעט יותר להשם יתברך אפלו פחות מחוט השערה, על-ידי זה רצים והולכים גם כן אלפים ורבבות פרסאות בעולמות עליונים, כמו שאמר רבנו ז"ל בהמעשה שספר מהצדיק שפעם אחת נפל עליו עצבות גדול וכו', עין שם ועל-כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שעור וכשיהיה חזק כל כך בבחינת נפתולי אלקים נפתלתי הנ"ל, אז סוף כל סוף בודאי יזכה לפעול בקשתו להתקרב להשם יתברך להיות שוה עם אחיו הכשרים והצדיקים וכמו שמסים שם הפסוק, "גם יכלתי" הסכים על-ידי שנתעקשתי כל כך להפציר הרבה למקום אף-על-פי שנדמה לי כמה פעמים ששוב לא יועילו דברי ח"ו, וכו', אף -על-פי-כן נתעקשתי עצמי בעקשנות גדול בלי שעור וסוף כל סוף גם יכלתי, שהסכים על ידי להיות שוה לאחי להתקרב להשם יתברך באמת, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת יאר צייט שמתענין אז ביום שמת בו אביו או אמו ואומרים קדיש ומדליקין נר והכל כדי להעלות נשמת המת, כי צריכין להעלות את נפש אבותיו ואמו לבחינת חיים ארכים הנ"ל, שהם בחינת חיים נצחיים שזוכין הצדיקים לעולם הבא וזה עושים בכל שנה ביום שנפטר, כי ביום שנפטר האדם אז עקר התחלת חיותו באמת, כל אחד ואחד כפי מה שזכה על-ידי קדשת יהדותו, כי העולם הזה הוא צל עובר וחייו אינם חיים כלל, כי הוא עובר כהרף עין. ועקר הוא חיים נצחיים שזוכה כל אחד כפי עבודתו לאחר מותו ועקר בחינת חיים ארכים הוא לחדש חיותו בכל עת. ובפרט בכל שנה, שזהו בחינת ראש השנה בראש חדש כנ"ל. ועל-כן עוסקין בתקון הנפטר בכל שנה ושנה ביום שנפטר בו שהוא התחלת חיותו כנ"ל, שהוא בחינת ראש השנה שלו, ועקר תקונו על-ידי בניו, כי הבנים טובים הם רפואה גדולה לאבות כמו שאמר רבנו ז"ל ( בהא"ב אות ב' בנים סימן מ"ב), כי עקר עבודת האדם בעולם הזה הוא לגלות אלקותו בעולם. וכשמגיע זמנו להסתלק צריך שישאר אחריו ברכה זרע ישראל כשרים שימלאו מקומו ויודיעו גדולתו בעולם, כי כל נשמה ונשמה יש לה כח מיחד לגלות איזה בחינה מהתגלות אמונתו בעולם וכמבאר לעיל וזהו ( תהלים ק'), "ועד דור ודור אמונתו" 'ועד דור ודור' דיקא, בחינת ( שם קמ"ה) דור לדור ישבח מעשיך, בחינת ( שמות ג') זה זכרי לדור דור וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת התחדשות המחין שנתחדשין על-ידי הולדה, שזהו בחינת התחדשות הדורות, שעל-ידי זה נתחדש התגלות אלקותו יתברך בכל דור ודור כנ"ל, שזהו בחינת ( שם י"ג) קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' כנ"ל ועל-כן מדליקין נר להמשיך אור להנשמה שתזכה לאור באור החיים בחינת חיים נצחיים וארכים הנ"ל שנקראים אור, כמו שכתוב ( תהלים נ"ז), "להתהלך לפני אלקים באור החיים" וזהו בחינת הקדיש שאומרים אז, כי הקדיש נתתקן בלשון תרגום, כי הקדיש למעלה מכל הקדושות והוא תבר כל גזיזין דפרזלא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, שזהו בחינת בריך הוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא וכו' ועל-כן נתתקן בלשון תרגום, שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת, בחינת מדמה וכו', כמבאר במקום אחר, כי אי אפשר לזכך ולברר המדמה וכו', שהוא בחינת תרגום כי אם על -ידי בחינת הקדשה העליונה על הכל שהוא בחינת קדיש בלשון תרגום, כי כל מה שהצדיק והקדשה גבה יותר יש לו כח לתקן ולברר הקדשה מעמקי הקלפות ביותר ולהפך בחינת נגה, בחינת תרגום, בחינת מדמה אל הקדשה, שעל -ידי זה עקר עלית הקדשה כידוע ועל-כן הקדיש מתבר כל גזיזין דפרזלא, כי הוא קדשה גבה כל כך שמשבר כל סטרין אחרנין וכו' ומהפך הכל אל הקדשה, שזהו בחינת קדשת התפלין שנכתבין על העור דיקא וכנ"ל ועין בתקונים מה שכתוב בענין תפלין לצדיקים וכו' לרשעים אינון קשורין לכל מקטרגין דלהון וכו', הינו כנ"ל שתפלין הם מחין ודעת גדולים כל כך שמועילין לכל אפלו לכל הנופלים וכו', כי נמשכין ממח גדול כל כך שיכולין לגלות הלל כי ה' עמם וכו' ויש תקוה לאחריתם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כלל הדרוש הזה סובב והולך על יסוד ההקדמה הנבנית על -פי המעשה של הבעטליר הראשון מהז' בעטלירש שהוא העור שנתן להזוג מתנה לדרשה חיים ארכים, כמו שבאר רבנו ז"ל בעצמו בפיו הקדוש אחר שספר המעשה של יום השני שמדבר מהחרש אז אמר אחר כך שהראשון נתן להם חיים ארכים וזה וכו', כי עקר בחינת תפלין הוא לזכות לחיים ארכים הנ"ל דהינו להתחיל לחיות בכל פעם מחדש חיים אמתיים בעבודת ה' וכו' וכמבאר למעלה היטב באריכות. ועל-כן אומרים קדם התפלין בהלשם יחוד ומשפע מצות תפלין יתמשך עלי להיות לי חיים ארכים וכו', כי זה עקר בחינת תפלין לזכות לחיים ארכים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

( שיך לעיל) לענין המעשה הנ"ל שכל אחד התפאר בהזכרון שלו וכו' ודבר אז הוא ז"ל שנמצא בדברי רבותינו זכרונם לברכה איזה רמז מעין זה ששמואל זכר וכו' ולא באר לנו היטב וקצת נשכח מזה עתה מצאתי בירושלמי כתובות פרק אעפ"י שמואל אמר, חכים אנא לחייתא דילדין לי. ריב"ל אמר חכים אנא לגזיר' דגזרין לי ר' יוחנן אמר חכים אנא לנשיא דצבתין עם אימא ובודאי אלו ההתפארות של הזכרון של אלו גדולי הצדיקים הנוראים, שהם גדולי גדולי האמוראים, הוא חדושים נפלאים מאד, אבל כל אלו ההתפארות הם לאחר שיצא לאויר העולם והוא מעין ההתפארות של הזקן הראשון הקטן שבכלם שהתפאר שזכר חתיכת הטבור, אבל מה שנעשה קדם לזה, כגון בעת שהיה הנר דולק וכו' וכל שכן וכל שכן קדם יותר עדין לא נמצא רמז ומי יודע על מי מהצדיקים הקדמונים אבות העולם הוא מרמז ובאמת אמר בעת שעסק בספור המעשה נוראה הזאת, זאת המעשה מדברת מכמה צדיקים קדמונים וכו' שים לבך לעין היטב בהמעשה הנ"ל ותבין מרחוק גדלת הצדיקים המרמזים שם ודגדולת המספרה ומכל זה יכולין להבין כל חד כפום מה דמשער בלביה גדלת הבורא יתברך שמו שברא את העולם בחכמה עמקה כזאת שיוכל הילוד אשה לזכות לגדולות ונוראות כאלה, כגון בענין הזכרון הנ"ל ובענין חיים טובים וכו'. ובענין מעוט מחזיק את המרבה ובענין הכח שבידים שיכול להוציא החצים אחר שזרקם וכו' וכו', עין שם היטב ותבין:

העתקת הקטע עם מראה המקום