ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפילין ז'
התאמת הקריאה
על פי התורה "בראשית-לעיני כל ישראל" ( בלקוטי תנינא סימן ס"ז), עין שם כל התורה מרישא לסיפא:
וזה בחינת תפלין, כי ענין תפלין מבאר שם, כמו שכתוב שם על פסוק ( שמות ל"א), "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" שהם בחינת ד' מחין שנמשכין מהראש בית, שזהו בחינת תפלין, שהם בחינת ד' מחין שממלאין את הבתים, שזהו בחינת ראש בית שהראש מאיר לתוך הבית וכו', עין שם וכן כל הבחינות הנאמרים שם הם בחינת תפלין, כי מבאר שם שעקר הוא הצדיק האמת, שהוא בחינת צדיק יסוד עולם, שהוא בחינת הפאר והחן והיפי של כל העולם וכו' והוא בחינת שם ה' כי שמו משתף בשמנו וכו' ומשם נמשכין ד' מחין מד' אותיות השם והם בחינת תלת גוונין דעינא ובת עין. ומשם נמשכין הד' יסודות שמהם כל המדות וזה בחינת שבת, שהוא בחינת שין בת תלת גונין דעינא ובת עין, כי שבת שמא דקדשא בריך הוא והוא בחינת שם הצדיק בחינת אנת שבת דכלהו יומי והוא מאיר לבית המקדש וכל זה הוא בחינת מאורי אור שכשהם מתגברין נכנעין מאורי אש ואז יש בעל הבית להעולם בחינת בראשית ראש בית שהראש מאיר לבית, שזהו בחינת תפלין כנ"ל וכל מי שנכלל בזה הראש בית שנכלל בשמו הקדוש בהפאר והחן והיפי האמת שלו נפתחין עיניו ומתחיל להסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות וכו' וכו', אבל כשנתעלם זה האור, שהוא אור הצדיק הנ"ל, שהוא בחינת שם ה' וכל בחינות הנ"ל אזי מתגברין, ח"ו, המאורי אש וכו', שהם ההפך מכל הנ"ל ומהם חרבן בית המקדש וכו' והעבר עבר, אך עתה שהשם יתברך מצפה בכל יום לשוב אצלנו, עקר התקון שנשוב אליו על-ידי קימת חצות שצריכין להתעורר לפקח על תקון נפשו ולקום בחצות לילה ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש והעקר להתאבל ולבכות הרבה על פגם מעשיו שגרמו חרבן בית המקדש או עכוב בנינו וכו' ועל-ידי זה זוכה שיחזר ויתגלה אצלו ההעלמה הנ"ל ויאיר עליו כל הבחינות הנ"ל בחינת לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר 'פאר' דיקא, בחינת כלליות הגוונין הנ"ל, בחינת שם ה', בחינת ד' מחין הנ"ל שהם שרש ותקון הד' יסודות וכו', כי הכל נתהפך לטובה בבחינת פאר תחת אפר דיקא וכו', עין שם היטב כל זה במקומו בסימן הנ"ל ובכמה מקומות בדברינו שדברנו בזה בחסדו יתברך ושים לבך לזה היטב עד שתבאו לידי מעשה לקום בחצות לילה להתאבל על מעשיך שמעכבים בנין בית המקדש שנחשב כאלו אתה מחריבו ומאריך הגלות כל כך עד שתתחיל להסתכל על עצמך בעין האמת עד שיארו עליך כל התקונים הנ"ל וכו' וכו':
וכל זה הוא בחינת תפלין, כי מובן בכונות האר"י ז"ל שאור התפלין יוצא על-ידי התקונים הנעשין על-ידי קימת חצות, עין שם, הינו כנ"ל, כי על-ידי הצדיקים והכשרים שקמים בחצות לילה ומתאבלין על חרבן בית המקדש, על-ידי זה חוזרין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל וחוזרים ומתגברים בחינת המאורי אור ומאיר אור הראש בית, שהוא בחינת ד' מחין, בחינת פאר תלת גוונין דעינא ובת עין, שכל זה הוא בחינת שם ה', שהוא ד' אותיות וכו' וכל זה הוא בחינת תפלין מחין, כי תפלין הם בחינת שם ה', כמו שכתוב ( דברים כ"ח), "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ו'), אלו תפלין שבראש וכו' והם בחינת פאר כלליות הגוונין דעינא, כי תפלין נקראים פאר, כמו שכתוב ( יחזקאל כ"ד), "פארך חבוש עליך" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מו"ק ט"ו) והם בחינת גוונין דעינא, בחינת ולטוטפת בין עיניך והם בחינת ראש בית, בחינת הפרשיות שהם המחין ממלאין את הבתים וכו' כנ"ל וכל זה זוכין על-ידי קימת חצות כנ"ל ואפלו מי שאינו זוכה לקום בחצות אף-על-פי-כן כל אור קדשת התפלין מחין של כל ישראל נמשכין על-ידי הצדיקי אמת, שהם בחינת ראש בית וכו' הנ"ל שאורם נמשך על כל ישראל על-ידי הקמים בחצות וכמובן בכתבי האריז"ל. והוא על-פי הדברים הנ"ל, כי עקר הפאר והחן והיפי של ישראל בכלל ובפרט הם התפלין הקדושים שמניח כל אחד בכל יום, שהם בחינת אור הפנים שאנו ממשיכין עלינו אור הדעת והתנוצצות המחין האמתיים להכיר את בוראנו יתברך שמו להיות נכלל בשם ה' ואנו מתפארין בו יתברך והוא מתפאר בנו, שהם בחינת התפלין של השם יתברך שמתעוררין כשאנו מתעטרין בעטרת תפארת התפלין שלנו, שאזי גם השם יתברך כביכול מניח תפלין, שכתוב בהם התפארותו בנו, בחינת ( דברים ד') כי מי גוי גדול וכו' ומי גוי גדול וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת ברכות ( דף ו') וכל זה זוכין על-ידי הצדיק יסוד עולם שעל ידו כל התקרבות ישראל להשם יתברך וכנ"ל, אבל בעוונותינו הרבים הוא נעלם מאד כנ"ל, כי עכשיו על -ידי חרבן בית המקדש ואריכת הגלות שמתפשט ומתגבר הסטרא אחרא מאד להעלים אור הצדיק, שזהו בחינת קשה סלוקן של צדיקים כפלים כחרבן בית המקדש, כמו שכתוב ( ישעיה כ"ט), "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר וכו'" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( עין מדרש איכה פרק א') על -כן עקר התקון על-ידי קימת חצות כנ"ל, כי מי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עצם מרירת גלות נפשו וכו' צריך לבכות מאד על עצם ההעלמה הזאת שנתעלם אור הצדיקי אמת בעוונותינו הרבים ונתרבה המחלקת מאד וכו', שזהו בחינת חבלי של משיח שהוא הקטגוריא שבין תלמיד חכם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוף כתובות), שעל-ידי זה אריכת הגלות בעוונותינו הרבים וזה עקר חרבן בית המקדש וכנ"ל וכל זה גורם כל אחד על-ידי חטאיו ועונותיו, כי כל מה שמרבה לפגם ח"ו, כן מתגבר ההעלמה ח"ו, ולהפך כל מה שמשים אל לבו לבכות על זה ולשוב לבקש מהשם יתברך שיתקן כל זה, על-ידי זה מתגלה ההעלמה וזוכה שיאיר לו אור הצדיק שהיא בחינת הראש בית, בחינת פאר וכו' ועל-ידי זה יוצאין בבקר אור התפלין וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד, כי מבאר שם שכלל כל התקונים הנ"ל הוא להגביר בחינת מאורי אור על מאורי אש, כי מאורי אור הם בחינת שם ה', שהוא בחינת שם הצדיק וכו' ולהפך מאורי אש הם ההפך, כי הם בחינת ההעלמה, בחינת שם דסטרא אחרא שמתגבר להעלים שם ה' שמשתף בשם הצדיק וכו', כמו שכתוב שם, עין שם ועל-כן צריכין לראות להגביר בחינת המאורי אור על המאורי אש. ומבאר ומובן שם שזה כלל כל עבודת האדם בזה העולם, כי כלל האדם הוא ד' יסודות שמהם כל המדות טובות ורעות ובשרשם הם כלם קדש בחינת ד' אותיות השם, אך למטה הם מערבים טוב ורע וזה כל עבודת האדם ומלחמתו בזה העולם לשבר התאוות והמדות רעות הנמשכין מהרע שבד' יסודות ולהגביר הטוב שבד' יסודות עד שיהיו נכללין כל הד' יסודות בד' אותיות השם, שהם בחינת מאורי אור, בחינת מחין וכו' כנ"ל וכל זה זוכין על-ידי שנכללין בהשם הטוב ובהפאר של הצדיק האמת, שזה זוכין על-ידי קימת חצות וכנ"ל, שעל-ידי זה נמשכין עליו התנוצצות המחין, שהם בחינת מאורי אור וכו', בחינת תפלין כנ"ל ואזי כשמתגברין בחינת המאורי אור על המאורי אש, אזי עקר התקון הוא שגם בחינת המאורי אש יתתקנו ויתהפכו ויכללו בתוך בחינת המאורי אור, שזה עקר התקון, כי באמת גם המאורי אש מקבלין מהמאורי אור. ועל-כן יש ד' גוונין באשא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, כי שרשם מד' גוונין הנ"ל, אך עקר הפגם הוא כשמתגבר ח"ו, הרע שבד' יסודות, שהוא בחינת אש, בחינת הרע שבמאורי אש הנ"ל שמשם כל התאוות ומדות רעות, כי כלם בחינת אש, בחינת חמימות הלב הוא נור דלוק וצריכין להתגבר עליו ולהכניעו על-ידי המאורי אור, שהוא בחינת שם הצדיק שמשם כח האש דקדשה ששורף ומבער האש הרע הזה בבחינת ( יחזקאל ט"ו) מהאש יצאו והאש תאכלם, הינו שבכח הצדיק זוכין להתגבר להפך אש חמימות הלב אל הקדשה, שזה עקר השלמות, כמו שכתוב במקום אחר ( לקוטי תנינא סימן מ"ט), הינו להתגבר על האש התאוות והמדות דסטרא אחרא רק להמשיך עצמו אל ההפך לעורר לבו שיתלהב להשם יתברך ולתורתו ולעבודתו יתברך להתפלל וללמד בהתלהבות אש דקדשה בבחינת ( תהלים ל"ט) חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, בבחינת ( שיר השירים ח') רשפיה רשפי אש שלהבת יה עד שיזכה שהמאורי אש יתהפכו ויכללו בשרשם העליון שבקדשה שהוא בחינת מאורי אור וזה זוכין על-ידי קימת חצות כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לפאר תחת אפר כנ"ל, הינו שבחינת אפר בחינת מאורי אש יתהפך לבחינת פאר, שהוא בחינת מאורי אור כנ"ל, הינו שהמאורי אש בעצמן יתתקנו ויתהפכו ויכללו באש דקדשה ששרשו מהמאורי אור כנ"ל וזהו בחינת תפלין של יד שמניחין תחלה ואחר כך תפלין של ראש, כי תפלין של ראש ותפלין של יד בדרך כלל הם בחינת מאורי אור בעצמן, שהם בחינת תפלין של ראש ותקון המאורי אש כנ"ל, שזהו בחינת תפלין של יד, שזהו בחינת יום ולילה, צדיק וכנסת ישראל, כי תקון בחינת המאורי אש כנ"ל, זהו בחינת תקון מדת לילה שאז בחינת שליטת המאורי אש, כמו שכתוב ( במדבר ט'), "ובערב יהיה וכו' כמראה אש וכו'" עד שזוכין שלילה כיום יאיר, שגם המאורי אש יתתקנו ויכללו בבחינת מאורי אור, שזה זוכין על-ידי הבכיה בחצות, שזהו בחינת אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי על-ידי הדמעות נפגמין ח"ו, בחינת המאורי אור, כמו שכתוב שם, שזהו בחינת רחל מבכה על בניה, שזה בחינת חרבן בית המקדש אבל מחמת זה בעצמו צריכין לבכות מאד על חרבן בית המקדש, ואזי דיקא על -ידי הבכיה ממשיכין על עצמו קדשת הבית המקדש בחינת פאר הנ"ל ונתהפכין המאורי אש שמשם הדמעות וכו' נתהפך הכל לבחינת מאורי אור, בבחינת ( ישעיה ל"ח) ראיתי את דמעותיך וכל זה הוא בחינת תפלה של יד שהיא בבחינת כנסת ישראל שתקון אור זה יוצא תחלה בבקר על -ידי התקון של קימת חצות, שעל-ידי זה לילה כיום יאיר, שמתהפכין בחינת המאורי אש ששולטין בלילה ונכללין באור יום, שהוא בחינת מאורי אור ועל-כן תפלה של יד הוא כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו, הינו כנ"ל להפך כל חמימות האש שבלב לעבודתו יתברך שמו לחמימות והתלהבות דקדשה כנ"ל, שזה בחינת התפלין של כלל ישראל שעוסקין עדין במלחמה זאת לשכך ולבטל המדות ותאוות רעות שהם הרע שבד' יסודות ולברר הטוב שיהיה נכלל בהד' מחין וכו' בבחינת מאורי אור וכל זה הוא בחינת תפלה של יד, שהוא כנגד הלב והוא בחינת יד כהה, בחינת רחל ( סבא משפטים דף צ"ה) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כי אם מה שמאירין לה מהמאורי אור על-ידי הכובשין את יצרם וממשיכין כח הצדיק בחינת מאורי אור, שעל-ידי זה נמשכין המחין בחינת אור העינים גם לשם לבחינת רחל וכו' כידוע ומובן כל זה ואחר כך מניחין תפלין של ראש, שהוא בחינת אור הצדיק בעצמו, שהוא בחינת עצם המאורי אור, בחינת עצם הפאר והתגלות הגוונין, בחינת ראש בית וכו' כנ"ל:
וזה בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת וכו' 'בראשית'-ראש בית, בחינת שם ה' וכו', שהוא שרש התפלין מחין כנ"ל, שהם בחינת מאורי אור ותקון המאורי אש, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש כנ"ל. וזהו, "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" שמים וארץ הם בחינת צדיק וכנסת ישראל בחינת שרש מדת יום ומדת לילה, שהם בחינת מאורי אור ומאורי אש דקדשה כידוע ומובן כל זה, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש שנמשכין מבחינת הראש בית שהוא בחינת בראשית כנ"ל. וזהו, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" 'תהו ובהו וחשך ותהום' הם בחינת הרע שבד' יסודות, שהם בחינת הרע שבמאורי אש שמשם כל הצרות וחורבן בית המקדש וכל אריכת הגלות שהוא על-ידי שהתגברו הד' מלכיות דסטרא אחרא, שהם בחינת תהו ובהו וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה פסוק זה על הגליות של הד' מלכיות, כמו שכתוב במדרש רבא, תהו זה גלות בבל וכו' והתקון על-ידי שממשיכין מהצדיק האמת קדשת התפלין, שהם ד' פרשיות, ד' מחין בחינת מאורי אור, שעל-ידי זה זוכין להתגבר על הרע שבד' יסודות, שהם בחינת תהו ובהו וחשך ותהום, שהם בחינת כלל כל התאוות ומדות רעות של האדם שממררין חיי האדם, שעל-ידי זה האדם כמו תועה במדבר ממש במקום תהו ובהו וחשך על פני תהום כאשר יכול כל אחד להבין בעצמו. וכל זה אי אפשר לתקן כי אם על-ידי הצדיק יסוד עולם, שהוא בחינת רוחו של משיח, כי כל צדיק הוא בחינת משה -משיח, כמבאר כמה פעמים וזהו, "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( זהר ויחי דף רמ), זה רוחו של משיח שמרחף על פני המים על אנפי אוריתא, הינו בחינת התורה שעוסקין בה היראים והכשרים שבדור שעקר התקון הוא עסק התורה בלילה בחצות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו על-ידי קימת חצות לבכות על חרבן בית המקדש ואחר כך מתנחמין בבחינת פאר תחת אפר ועוסקין בתורה להקים את השכינה מגלותה ששם רוחו של משיח מרחף בבחינת ורוח אלהים מרחפת על פני המים כנ"ל, כי מים מרמזים על על רבוי הדמעות שבוכין בחצות ומפרשין שיחתן לפני השם יתברך ושופכין לבן כמים בבחינת ( איכה ב') שפכי כמים לבך נכח פני ה', בחינת ( שם א') עיני עיני יורדה מים וכו' וזהו ( שם), "כי רחק ממני מנחם" שהוא הצדיק האמת שהוא מנחם הכל בבחינת ( בראשית ה') זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו וכו', הינו בחינת ההעלמה הנ"ל שנתעלם מאד אור הצדיק עד שהוא רחוק ממנו מאד בעונותינו הרבים וזהו, 'כי רחק ממני מנחם משיב נפשי', שהוא הצדיק האמת, שהוא מנחם ומשיב נפשי בשבעה משיבי טעם ובעונותינו נתעלם אתנו ורחוק מאתנו מאד ועל-ידי זה, "היו בני שוממים כי גבר אויב" 'בני' זה בחינת המעשים טובים של כל אחד מישראל שנקראים בנים, כי עקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'וזהו היו בני שוממים' שעל -ידי שרחק ממני מנחם שהוא אור הצדיק הנ"ל על-ידי זה 'היו בני שוממים', שאפלו מעט המעשים טובים שלנו הם שוממים ומבלבלים מאד, 'כי גבר אויב', שהתגבר האויב והשונא הגדול, שהוא היצר הרע, שהוא בחינת הרע שבד' יסודות שקשה מאד להתגבר עליהם מחמת תקף ההעלמה הנ"ל, בחינת כי רחק ממני מנחם וכו' כנ"ל "ועל אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים וכו'" כנ"ל ועל-ידי זה בעצמו שבוכה במר נפש על כל זה ושופך לבו כמים, על-ידי זה זוכה לפי בחינתו שינחמו השם יתברך וימשיך עליו פאר תחת אפר עד שזוכה לעסק בתורה, שהיא בחינת מימי הדעת ששם רוחו של משיח מרחפת בבחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכנ"ל ועל-ידי זה, "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" בחינת מאורי אור הנ"ל שנמשכין ומאירין על -ידי זה כנ"ל וזהו, "וירא אלקים את האור כי טוב" ופרש רש"י ואין נאה לו שישתמש האור והחשך יחד על-כן, "ויבדל אלקים בין האור ובין החשך וכו'" הינו בחינת סוד הבדלה, כי עקר התגברות הרע שבמאורי אש שהם עקר החשך הוא על-ידי תערובות כשיונקים ח"ו, יותר מדאי מהמאורי אור וכו' כידוע, אבל על-ידי רוח אלקים הנ"ל, שעל-ידי זה התגברו מאורי אור בחינת יהי אור וכו', על-ידי זה 'ויבדל', שהבדיל בין האור ובין החשך, בין מאורי אור ובין הרע שבמאורי אש שזהו בחינת הבדלה במוצאי שבת שאז מברכין על האש להבדיל ולהפריש הרע שבמאורי אש עד שיכללו המאורי אש במאורי אור על-ידי הברכה בורא מאורי אש וזהו, "ויקרא אלקים לאור יום וכו', ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" כי על-ידי ההבדלה שהבדיל החשך מן האור הרע שבמאורי אש מן הטוב, על-ידי זה נכלל מדת לילה במדת יום ולילה כיום יאיר, שזהו בחינת כלליות והתחברות תפלה של יד בתפלה של ראש שאסור להפריד ביניהם ח"ו, בשום הפסד ושיחה, כי צריכין לכוללם יחד, שזהו בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכנ"ל:
וזה בחינת תפלין מן העור לתקן ולברר בחינת כתנות עור, שהם בחינת צפרנים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא פרק כ"א), חלקים כצפרן הלבישן וכו' שזהו בחינת מה שמסתכלין על הצפרנים כשמברכין על האש במוצאי שבת בשעת הבדלה, כי שם צריכין עקר ההבדלה והברור לברר המאורי אש, שהם בחינת צפרנים, בחינת כתנות עור לברר הטוב מהרע עד שיתהפכו כתנות עור לבחינת כתנות אור באלף ( שם), שהם בחינת מאורי אור ועל -כן כל תקון התפלין הוא על-ידי העור, כי נכתבין על גבי העור וגם הבתים ורצועות הם מן העור, כי עקר תקון התפלין להגביר בחינת המאורי אור על מאורי אש, שהוא בחינת תקון כתנות עור, להפכם לבחינת כתנות אור, בחינת מאור אורי כנ"ל:
וזה בחינת מה שהזהיר בכל הד' פרשיות של תפלין להגיד ולהודיע האמונה הקדושה לבנינו אחרינו, כמו שכתוב בפרשת קדש ( שמות י"ג), "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו'" וכן בפרשה שניה ( שם), "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" ובפרשת שמע והיה אם שמע הזהיר ביותר ( דברים ו'), "ושננתם לבניך וכו' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וכו'" כי עקר קדשת התפלין הוא להגדיל שם ה' שהוא בחינת מאורי אור וכו' כנ"ל. ועקר הגדלת שם ה' הוא שבכל דור ודור ידברו וישיחו בנפלאות נוראות גדלת מעשיו ונסיו ומופתיו שעשה עמנו מעולם ואשר הוא עושה עמנו בכל דור ולספר כל זאת לבנינו ולבני בנינו אחרינו מדור לדור לעולם בבחינת ( שמות ג') זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור וכתיב ( תהלים קל"ה), "ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור" וכמו שכתוב ( שם קמ"ה), "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו" וכתיב ( שם ק'), "הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו" כי בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וכו', שזה עקר בחינת נוראות קדשת התפלין שאנו מחיבים להניח בכל יום ויום על הראש והזרוע כדי לזכר בכל יום היטב היטב במחו ולבו, כי ה' הוציא אותנו ממצרים בנסים נפלאים ונוראים כאלה כדי לגלות שמו ומלכותו וממשלתו בכל העולם, כמו שכתוב ( שמות ט'), "ולמען ספר שמי בכל הארץ" כי מכל זה מדברים ב' פרשיות הראשונות קדש והיה כי יביאך מענין יציאת מצרים ואחר כך שמע והיה אם שמע לקבל עלינו עול מלכותו ואמונתו ועול מצות וכל זה צריכים לקבל בכל יום מחדש ממש כמו שהזהיר ( דברים ו'), "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ספרי שם), בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, כי מי שמשים לבו להתבונן על דרכי ה' והנהגותיו ונפלאותיו שעושה עמנו בכל דור חסדים נפלאים ונוראים על-ידי הצדיקי אמת שמודיעים לנו אלקותו יתברך בחדושי תורתם שמחדשים בדרכים נפלאים בכל דור וברבוי הנסים והטובות והנפלאות שעושה עם כל אחד בפרטיות כמו שאומרים ג' פעמים בכל יום, "ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'" הוא יכול לקים באמת מה שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה, בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלה הוא יצא ממצרים וחובה על כל אחד לשיח ולספר בזה כל ימיו, כמו שכתוב ( תהלים ק"ה), "שיחו בכל נפלאותיו" ולספר ולהודיע זאת לבנינו ולבני בנינו מדור לדור לעולם, כמו שכתוב ( דברים ד'), "והודעתם לבניך ולבני בניך" וכמו שכתוב ( תהלים ע"ח), לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה ויקם עדות ביעקב וכו', אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם וכו' וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת שם ה' שנמשך על-ידי הצדיק האמת, שהוא בחינת הפאר והחן והיפי של כל העולם שאנו ממשיכין עלינו הפאר הקדוש הזה שהוא בחינת שם ה' על -ידי התפלין הקדושים כנ"ל וזה הפאר וההדור נמשך מדור לדור בבחינת ( ישעיה מ"א) קורא הדורות מראש, שכל הדורות נמשכין מזה הראש בית וכן פרש שם הדורות בחינת הדור האתרוג והשני הפרושים אחד, כי הדור האתרוג, שהוא בחינת כנסת ישראל, שהוא בחינת כבוד הדר מלכותו צריכין לספר בכל דור ודור ולהודיע זאת מדור לדור, כמו שכתוב שם בתהלה לדוד בכל המזמור, "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך וכו'". עד, "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו וכו'":
ועל-כן אי אפשר לידע ולהודיע ולהגדיל שם ה' כי אם על-ידי הצדיק האמת, כי הצדיק האמת הוא בחינת צדיק יסוד עולם, שעקר גדלתו הוא על-ידי שמירת הברית בתכלית הקדשה שאין קדשה אחריה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, צדיק מאן דנטיר ברית ומשם בבחינת ברית יוצאין כל הדורות, אבל את זה לעמת זה עשה אלקים, כי הסטרא אחרא והקלפה שנמשך מזהמת הנחש מתגברת שם דיקא ביותר ועל-כן זעירין אנון זוכין לקדשת הברית בשלמות, כי אפלו הכשרים אינם זוכין לקדשה זאת כראוי, אך אף-על-פי-כן אשרי למי שאינו פוגם על כל פנים פדמים גמורים ח"ו, אבל בעונותינו הרבים שכיח הרבה מה ששכיח שפוגמים מאד וכו', רחמנא לצלן, כידוע בדורות הללו ומשם כל הערבוביא שבעולם שאין יודעין היכן הצדיקי אמת וכו' וזה בחינת מלחמת עמלק שבכל דור, כי עמלק הוא זהמת הנחש שכלול מכל הרעות שבכל הד' יסודות הם בחינת כלל כל הגליות בבחינת ( במדבר כ"ד) ראשית גוים עמלק והוא מעולם רצועה מרדות לישראל, כי בכל דור ודור הוא אורב על הכלל ועל הפרט כל יום, כי הוא השטן הוא המסית וכו' כי בתחלה מסית את כל אחד בתאוותיו ומדותיו הרעים למה שמסיתו ומחטיאו בנעוריו ובילדותו בפגם הברית כמו שמחטיאו ואחר כך מסיתו לרדף אחר גדלות היות להוט אחר הממון וכו' ולרדף אחר הכבוד וכו', כי כל הקנאה והתאוה והכבוד וכו' וכל במדות רעות הכל נמשך מקלפת עמלק ולא די לו בכל זה, אף גם עושה ערבוביה גדולה עד שנעשה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים ומרבה ומגדיל השקר בעולם עד שמכניס דעות זרות וכפירות הרבה בעולם ומקים מהם ראשים שאומרים שרוצים בתקנת ישראל וכו', כידוע כל זה ואי אפשר להאריך בזה כאן וכל זה הוא בחינת מלחמת עמלק שבכל דור וכל עקר קנאתו והתגרותו של קלפת עמלק הוא להעלים ולהסתיר אור הצדיקי אמת, שהם בחינת שם ה' ועל-כן נשבע השם יתברך שאין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ומובא בפרוש רש"י), כי השם יתברך בעצמו כביכול, צריך ללחם עמו בכל דור ודור, כמו שכתוב ( שמות י"ז), "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" כי על זה עקר התגברותו שרוצה להעלים אור הצדיק הוא בחינת שם ה' שלא להודיעו ח"ו, מדור לדור ורוצה להתגבר בכל זה על-ידי פגם הברית שממשיך בזהמתו שמשם המשכת הדורות, על-כן סובר שיוכל להעלים השם הקדוש על-ידי זה, אבל איש בער לא ידע שהצדיק האמת קדש את עצמו בקדשת הברית, בקדשה נוראה כל כך עד שקדשתו עולה על הכל, כי על-ידי תקף קדשתו המשיך דעת עליון ונשגב כזה שאי אפשר להעלימו בשום אפן, שעל-ידי זה הכל יכולין להמשיך הדעת הקדוש האמתי מדור לדור, כי הוא דעת התורה הקדושה שקבלנו על -ידי משה רבנו, עליו השלום, שהבטיח לו השם יתברך ( שמות י"ט), "וגם בך יאמינו לעולם" שכל הצדיקים הממשיכין חדושי תורה על-פי הדעת הקדוש הזה לחזק ולקים בלב כל ישראל עצות עמקות אמתיים לקים על-ידי זה את כל דברי התורה הזאת אי אפשר להעלים אורם בשום אפן, כי שפת אמת תכון לעד וגם כי כל ישראל הם בכלל שומרי הברית על -ידי מצות מילה הקדושה כמו שמעתי מפיו הקדוש, כי כל זה הוא בחינת מצות מילה שהוא לחתך ולהעביר הערלה, שהיא בחינת קלפת עמלק וזה בחינת חתוך ופריעה שהם כנגד תרין עננין שמכסיין על עינא, שהם רומי רבתא ורומי זערתא, שמשם חרבן בית המקדש, שמזה התחיל התורה בראשית הנ"ל ותרין עננין אלו הם בחינת קלפת עמלק שחופין על הברית קדש מעבירין אותם על-ידי מצות חתוך ופריעה:
וזה בחינת השם שנותנין להתינוק בשעת המילה, כי על -ידי שחותכין ומעבירין הערלה שהיא בחינת קלפת עמלק, שהיא בחינת ההעלמה וההסתרה הנ"ל, שעל ידה היה נעלם ונסתר אור הצדיק יסוד עולם וכו' כנ"ל ועכשיו שהעבירו ובטלו ההעלמה אזי חוזר ונתגלה בחינת שם ה', שהוא בחינת אור הצדיק וכו' כנ"ל ומשם נמשך שם התינוק הנמול שנקרא בשם ישראל בשם שמברכין אותו, כי כל שמות בני ישראל הם בחינת שם ה' שם הצדיק, כי שמו משתף בשמנו ועל-כן אברהם אבינו שהוא ראש לנמולים כשצוה אותו השם יתברך על המילה, אז הגדיל שמו, כמו שכתוב ( בראשית י"ז), "אני הנה בריתי אתך וכו' ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם", הינו כנ"ל, כי מצות מילה שעל ידה מבטלין בחינת ההעלמה הנ"ל, על-ידי זה נגדל שם הצדיק בחינת ולא יקרא עוד את שמך אברם כי אם אברהם, הינו שהגדיל שמו, שהוא בחינת הגדלת שם ה' כנ"ל, שזה זוכין על-ידי שבטלו ההעלמה על-ידי מצות מילה כנ"ל ומשם ממשיכין שהתינוק הנמול שיהיה נקרא בשם ישראל, שהוא בחינת שם ה' שם הצדיק שנגדל עתה על-ידי מצות מילה כנ"ל:
וכל זה הוא בחינת פורים ופרשת זכור שקורין מלפניו הוא הכנעת קלפת עמלק שהוא עקר קלפת הערלה החופה על ברית קדש שמשם עקר ההעלמה שמתגרה תמיד להעלים אור הצדיק יסוד עולם על-ידי פגם הברית, הוא בחינת ערלה כנ"ל, שזהו בחינת אשר קרך בדרך, שהוא בחינת פגם הברית, כמובא והוא מתגבר על חלושי כח להפרידם ח"ו, מהצדיק האמת בבחינת ( דברים כ"ה) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים שהם החלושי כח שבישראל שרוצה להתגבר עליהם ביותר בתקף ההעלמה ולהפרידם לגמרי ח"ו, מהצדיק האמת שמשם כל חיותם ותקותם לנצח וזה בחינת המן, ימח שמו, שרצה להתגבר בעת שנלקחה אסתר למשכב הערל, כי סבר שאשה יראת ה' נכבשה תחתם, כי כל המאורי אש יניקתם מבחינת אשה וכו' כידוע על-כן שם עקר המלחמה, אבל בתקף קדשתו של מרדכי וגם אסתר היתה צדקת גדולה שמר אותה שלא תהיה נלכדת ביניהם, כמו שכתוב בתקוני זהר, בגין דאח נטיר לה. אדרבא, הוציאה מביניהם כל נצוצות הקדשה בבחינת ( קהלת ח') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וכו', שזהו בחינת מה שכתוב לעיל שבשרש הקדשה נכללין המאורי אש בבחינת מאורי אור כנ"ל, אבל המן סבר שעכשיו יתגבר על-ידי זה, שעל-ידי שנלקחה אסתר וכו' יהיה לו כח להגביר מאד את המאורי אש עד שיכלה וישרף ח"ו, הכל, שזהו בחינת מה שרצה להשמיד להרג ולאבד וכו' והעקר על -ידי שנכשלו בבבל בנשים הנכריות בפגם הברית כל כך, שעל-ידי זה מתגבר ההעלמה וההסתרה כנ"ל, כי מתגברין מאורי אש כנ"ל ומגדל התגברותם אז רצה לכלות לגמרי ח"ו, ובאמת היתה אז עת צרה גדולה וכו', כמובא. אבל הכנעתו ומפלתו היה על-ידי מרדכי שיצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וילבש שק ואפר וכן בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יוצע לרבים ( אסתר ד'), שכל זה הוא בחינת הבכיה וההספד של חצות הנ"ל, שעקר הבכיה וההספד הוא על העלמה הנ"ל, שעל-ידי זה עקר חרבן בית המקדש כנ"ל, כי גם אז עקר התגרות המן וחילותיו היה על שראה שרוצים לחזר ולבנות את הבית המקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומחמת זה התגרו בהם להגביר ח"ו, המאורי אש על-ידי הפגמים הנ"ל לכלותם לגמרי ח"ו, אבל מרדכי וישראל המשיכו תקון הנ"ל של בחינת חצות הנ"ל על ידי האבלות והבכיה וההספד שבכו והספידו על הצרה הגדולה הזאת שהוא בחינת הספד על העלמת הצדיק וכו'. וזהו בחינת שק ואפר אפר דיקא שבכו והתפלשו באפר על שראו תקף התגברות המאורי אש שהם בחינת אפר כנ"ל, ועל -ידי זה באמת זכו אחר כך שנתהפך מהפך אל הפך בבחינת לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, 'פאר תחת אפר' דיקא בחינת שנתהפכו המאורי אש, בחינת אפר שיניקתם מבחינת אשה אסתר ונכללו בשרש קדשתם בבחינת פאר ויפי והדור הצדיק, שהוא בחינת מאורי אור, שזהו בחינת ( שם ח') ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו', שכל זה הוא בחינת פאר ויפי והדור הצדיק האמת בחינת כלליות הגוונין שהם בחינת תכלת וחור וכו' ותכריך בוץ וארגמן וכו' כי התגברו בחסדו בחינת המאורי אור מאד בבחינת פאר תחת אפר כנ"ל, כי מרדכי הוא בחינת הראש בית הנ"ל, בחינת ( שמות ל') ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור שהוא בחינת מרדכי מן התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה י') כי הראש דקדשה בחינת מחין הנ"ל הם בחינת בשמים, בחינת ריח טוב שהוא חיות הנשמה, שהיא בחינת המחין, בחינת ( איוב ל"ב) ונשמת שדי תבינם ועל -כן על-ידי הבשמים ראש האלו נמשח המשכן וכל כליו ונתקדשו בקדשתם, כי כל קדשת המשכן והבית המקדש הוא על-ידי הצדיק הראש בית הנ"ל, שהוא בחינת שבת שמאיר לבית המקדש וכמבאר בהתורה הנ"ל:
וזהו, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" שהם בחינת פאר כלליות הגוונין, בחינת ד' מחין שמשם כל השמחות בבחינת ( תהלים פ"ט) בשמך יגילון כל היום וכו' כי תפארת עזמו אתה וכו' וזהו בחינת מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה ט"ז), אורה זו תורה בחינת קדשת המחין הנ"ל הם בחינת קדשת התורה, כי כל חכמות המחין הוא רק חכמת התורה ולא שום חכמה אחרת ח"ו, כמו שכתוב, "אני חכמה וכו' לי בינה וכו'" וזהו ( שם), ושמחה זה יום טוב שאז מאיר אור הפנים שבשביל זה נצטוו לעלות לרגל ביום טוב, כמו שכתוב ( שמות כ"ג), "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך" לקבל אור הפנים המאיר בבית המקדש, שהוא בחינת פאר הנ"ל, שהוא עקר קדשת הבית המקדש כנ"ל. וזהו ( שם), וששון זו מילה, הינו הכנעת ובטול ההעלמה הנ"ל, על-ידי העברת הערלה, שהיא בחינת קלפת עמלק שחותכין ומעבירין אותה על-ידי מצות מילה כנ"ל וזהו ( שם), ויקר אלו תפלין, כי כל זה הוא בחינת תפלין כנ"ל:
ועין בהלכות שבת הלכה ד' שם מבאר גם כן ענין פרשת זכור וכו' על-פי התורה הזאת אך התורה היא ארכה מארץ מדה וכו' ומה שחסר זה גלה זה וכו' ועדין צריכין למודעי כי עדין יש בזה הרבה לדבר ולבאר בבחינת הנגלות לנו ולבנינו וכו' מלבד הנסתרות לה' אלקינו שיש בזה שהוא סתום ונעלם מעין כל השם יתברך יאיר עיניו בתורתו תמיד, אמן כן יהי רצון:
והנה על-פי כל הנ"ל מבאר שתפילין הם בחינת פאר בחינת מחין המאירין לבית המקדש, שזהו בחינת שבת כנ"ל ועתה ממילא מובן מה ששבת לאו זמן תפלין, כי בשבת מאירין המחין בחינת פאר הנ"ל בחינת אור הצדיק וכו' ממילא על-ידי קדשת עצומו של יום שהוא שבת שהוא בחינת אור הצדיק וכו' כנ"ל וכן יום טוב גם כן מאיר בו אור הפנים, שהוא בחינת פאר כנ"ל על-ידי קדשת יום טוב בעצמו ועל-כן הוא גם כן לאו זמן תפלין וכנ"ל:
וזהו שכתב בזהר הקדוש פרשת חיי שרה שרזא דתפלין הוא, כי הם בבחינת ועשו לי מקדש וכו' וכמו שכתוב שם כגוונא דמקדש, דכתיב, "ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה" ועלייהו דיורא דמלכא בארבא אתון וכהן גדול לבא ומוחא עליהו מדורין דקדשא בריך הוא בארבא פרשיין וכו', עין שם כי על-פי כל הנ"ל מבאר שתפלין הם בחינת שבת, בחינת אור הצדיק, שהוא בחינת המחין המאירין לבית המקדש, הינו ככל דברי הזהר הנ"ל שתפלין הם בבחינת ועשו לי מקדש כנ"ל: