ליקוטי הלכות · אורח חיים א · השכמת הבוקר ג'
התאמת הקריאה
יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר:
על פי התורה "ויסב אלהים", עין שם ( בסימן ס"ב) מבאר שם שיש חלוק בין הקשיות, כי יש קשיא שיכול האדם להבין תרוץ על קשיא זו על זה נאמר ( אבות פ"ב), ודע מה שתשיב וכו' כי האמת מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו ועל זה נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס אבל יש קשיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תרוץ על קשיא כזו רק לעתיד לבא יתגלה התרוץ אסור לאדם לעין בהם וכל מי שסומך על שכלו ומעין בה, על זה נאמר ( משלי ב'), " כל באיה לא ישובון" כי על קשיא כזו אסור לסמך על שכלו, רק להעמיד על אמונה ואפלו אלו הקשיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב ונזרקה בו אפיקורסית וכו' וזאת האפיקורסית היא לכל אחד לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט, כי צריך לעבד את ה' בשני יצרין וכו' ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו והקב"ה עומד בשעת התפלה ושומע התפלה, ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול והיה מדקדק מאד לכון את דבריו ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך וכו' וכל זה נמשך מהסתרת הידיעה מבחינת מחלקת, בחינת ( הושע י') חלק לבם, בחינת הקשיות שבאין על-ידי שנסתמו שבילי השכל עד שאינו יודע להשיב על אפיקורסית שבלבו והתקון לזה המחלקת שבלב הוא ללמד פוסק, שעל -ידי זה זוכה לשלום וכו' ועל-ידי זה יזכה לבטל הקשיות שבלבו וזוכה להתפלל בלב שלם בבחינת בכל לבבך -בשני יצריך ( ברכות נ"ד) וזהו ( תהלים קי"ט), " אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך וכו'", עין שם אבל הקשיות שאין עליהם תרוץ, אסור לעין בהם רק לחזק את עצמו באמונה. וכשיש לו אמונה בשלמות יוכל להיות על-ידי אכילתו יחוד קוב"ה ושכינתיה וכו', כי הברור של המאכלים הוא על-ידי אמונה וכו' ועקר שלמות וקשוטי אמונה, הינו לקרב דוקא המרחקים וכו' ולזה צריכין להעלות נצוצי הדבור ואז הופך את עצמו הדבור ומלקט שארי נצוצות הקדשה מן הקלפות וכו' ולהעלות נצוצי הדבור צריך לתענית וכו', כי על-ידי תאות אכילה ושתיה, שהם ראשי התאוות כשמתגברים ח"ו, הם ממשיכין את הדבור לגלות מצרים וכו' ואז צריכין לדבק אחורי הקדשה שלא יינקו ודבקות אחורי הקדשה הוא על-ידי התענית וכו', גם כי עקר כל הדברים הן ההתחלה כי כל ההתחלות קשות וכו' וכו', ואז כשנתדבקין אחורי הקדושה שאי אפשר להקלפות לכנס לשם ולינק ואז נתגלין הפנים של הקדשה וכו' כדי להוציא בלעם מפיהם וכו' ואז פונים כל הרחוקים לאומנת ישראל, בבחינת ( צפניה ג') אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה 'אהפוך' דיקא, שהשפה ברורה, בחינת הדבור שנתברר מביניהם, הוא הופך פניו אל העמים כדי ללקט מהם שארי נצוצות הקדשה ואז נתקים, "לקרא כלם בשם ה' וכו'." וזהו בחינת קשוטי האמונה כנ"ל וזהו ( סבא משפטים) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' נפקת בצפרא ואתכסיא ביממא, כי האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בקר בבחינת ( איכה ג') חדשים לבקרים רבה אמונתך ומתכסיא ביממא מחמת טרדת עסקי העולם נתכסה האמונה וכו' ואזי האמונה היא ממלצת על הרחוקים לפני השם יתברך שיקרב אותם וכו' וזהו ( בראשית מ"ד), " ויגש אליו יהודה"-דא תקרובתא דמלכא במלכא וכו'. ( זוהר ויגש) "כי כמוך כפרעה", מה פרעה גוזר ואינו מקים וכו', אף אתה גוזר ואינך מקים כי הצדיק מבטל וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר, כי האמונה היא בחינת מלכות שנקראת שחר, בחינת אילת השחר כידוע, כי עקר שלמות האמונה הוא בבקר, בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, שזהו בחינת נפקת בצפרא, כמבאר לעיל בהתורה הנ"ל ובשביל זה נקראת האמונה שחר כנ"ל ועל-כן צריך כל אחד להתגבר כארי ולהשתדל מאד שיעמוד בבקר השכם קדם עלות השחר כדי שיעסוק בתורה ותפלה, להעלות ולהשלים לגדל את האמונה הקדושה, שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר, בחינת ( תהלים נ"ז) אעירה שחר, הינו שיזכה על-ידי עבודתו קדם אור היום לעורר השחר, שהוא בחינת האמונה, שצריכה להגדילה ולהשלימה עד אור היום, שאז עקר עליתה ושלמותה בבחינת חדשים לבקרים וכו', בחינת נפקת בצפרא כנ"ל ועקר שלמות העבודה הוא להתגבר מאד לעמד בכל לילה בחצות הלילה, כמבאר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מגדל האזהרה שמחויב כל מי שנגע יראת ה' בלבו לעמד בחצות לילה דוקא, כי עקר שלמות האמונה הקדושה הוא על-ידי שמבטלין ומשברין ומבערין מדעתו שני מיני קשיות וכפירות הנ"ל, שהם הקשיות שאי אפשר להשיב עליהם שום תשובה ותרוץ, כי עליהם נאמר, " כל באיה לא ישובון". וצריכין לסמך רק על אמונה לבד וכנ"ל ועוד יש קשיות שאפשר לישבם וכו' וגם אלו הקשיות לפעמים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר לישבן ואלו הקשיות הם לכל אחד ואחד לפי בחינתו, לפי השכל של כל אחד ואחד. והתקון לזה לזכות לפתח את הדעת ולגלות שבילי השכל הוא על-ידי למוד פוסקים וכו' כנ"ל ואז זוכין לשלום ונתבטל המחלקת, שהם בחינת כפירות ואפיקורסית וזוכין לדעת להשיב על אפיקורסית שבלבו וכו' כנ"ל ובשביל זה צריכין להתגבר לקום בחצות לילה, כי יום ולילה שהם בחינת אור וחשך, הם בחינת דעת וכסילות, שהוא הסתרת הידיעה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "דרשו וכו'" ( סימן ל"ז), שהדעת הוא בחינת אור והכסילות בחינת הסתרת הידיעה הוא בחינת חשך, כי החשך נמשך מחשכת הדעת, שהוא הסתרת הידיעה, שמשם נמשכין אלו הקשיות הנ"ל כי איתא בזהר, כד פריש ליליא גדפהא אזי מסתתמין תרעין דגן עדן ונימוסי גרדונין נפקין בעלמא ועלמא איתנהיג על ידא דמטרוניתא, הינו כי בלילה אז מתגבר החשך, שהוא העדר הדעת, שהוא סתימת תרעין דגן עדן, שהם בחינת שבילי השכל ואז נימוסי גרדונין נפקין בעלמא, שהם בחינת הדינים והקלפות שעקר אחיזתם בכפירות וקשיות הנמשכין על-ידי הסתלקות הדעת בלילה, שהוא בחינת סתימת תרעין דגן עדן כידוע וכנ"ל וכדין עלמא אתנהג על-ידא דמטרוניתא, שהוא בחינת המלכה הקדושה, שהוא בחינת האמונה הקדושה, כי בלילה, בעת החשך, הסתלקות הדעת, אז צריכין להתחזק רק באמונה לבד, שהיא בחינת מלכות, בחינת מטרוניתא הנ"ל וזה בחינת ואמונתך בלילות, וכמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר עין שם ( בסימן ל"ה) וזהו בחינת השנה שבלילה, כי בלילה אז נמשך החשך בעולם ועקר החשך נמשך מהחשך העליון, שהוא בחינת עמק המשג, בחינת ( תהלים יח) ישת חשך סתרו, שהם בחינת הקשיות שאי אפשר לישבן ואי אפשר למצא עליהם תרוץ בעולם הזה בשום אפן. שאלו הקשיות הם בחינת חשך המסתירין התגלות אלקותו יתברך וזה החשך אי אפשר לסלק על-ידי שום דעת כי אם על-ידי אמונה לבד כנ"ל, כי אי אפשר למצא תרוץ על אלו הקשיות וצריכין לסמך רק על אמונה לבד כנ"ל וזהו בחינת שנה של לילה, כי שנה הוא בחינת הסתלקות הדעת. ואז בשעת שנה נכנס הדעת לתוך אמונה ונתחדש שם בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "אשרי העם וכו'" ( בסימן ל"ה), עין שם הינו בשעת חשכת לילה, דהינו כשמתחילין לשלוט בעולם אלו הקלפות והכפירות והקשיות שאי אפשר לישבן, שהם בחינת חשכת לילה, אז צריכין לשנה, שהיא תקון ונייחא למחין, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי, שזהו בחינת שנה, הסתלקות הדעת ולסמך רק על אמונה לבד, שזהו עקר בחינת שנה שמסלקין אז הדעת לגמרי וסומכין רק על אמונה, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים שמקבלין על עצמן קדם השנה על-ידי קריאת שמע שעל המטה, שהיא אמונת היחוד, כי בשעת שנה נכנסין המחין לתוך אמונה, כי כנגד אלו הקשיות שאי אפשר לישבן, שהם בחינת תקף החשך של לילה, שם צריכין לסלק דעתו לגמרי בבחינת שנה ממש ולסמך רק על אמונה לבד:
וזהו בחינת קימת חצות, כי אף-על-פי שהשנה הוא תקון גדול להמחין, כי נתחדשין על-ידי האמונה בשעת שנה כנ"ל, אף-על-פי-כן צריכין לזהר לקום בחצות לילה, כי הלילה, שהוא החשך, העדר הדעת, כלולה משני חלקים, שהם, חצות לילה הראשון וחצות לילה השני, כמובא, שהם כנגד שני הקשיות הנ"ל כי חצות לילה הראשון אז החשך והדין גדול ביותר, כי אז נמשך החשך מבחינת הקשיות שאין עליהם תשובה, שאלו הקשיות הם בחינת תקף החשך, כי אי אפשר לישבן ועל-כן אז צריכין שנה, שהוא הסתלקות הדעת, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי ולסמך רק על אמונה, שזהו בחינת שנה כנ"ל, אבל בחצות לילה אז נמתק הדין ואז נסתלקין מן הדעת אלו הקשיות הנ"ל ואז צריכין לקום ולעסק בתורה ועבודה ועל-ידי זה ממשיכין הדעת ופותחין שבילי השכל כדי לזכות לדעת שלם לישב ולהבין תרוץ על אלו הקשיות שאפשר לישבן כנ"ל וזהו ( תהלים קי"ט), "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" 'על משפטי צדקך' דיקא, כי קימת חצות לעסק בתורה כדי להמשיך הדעת וכו' כנ"ל, זהו בחינת למוד הפוסקים הנ"ל, שעל-ידי זה ממשיכין הדעת לישב אלו הקשיות שאפשר לישבן, שזה זוכין על-ידי עסק התורה בחצות כנ"ל וכמובא בזהר הקדוש ובדברי רבנו ז"ל ( סימן קמ"ט), שעל-ידי קימת חצות ועל-ידי שעוסקין אז בתורה, על-ידי זה נמשך הדעת הינו כנ"ל, כי אז בחצות לילה השני נמתק הדין ואין החשך נמשך אז רק מבחינת הקשיות שאפשר לישבן, רק שנסתמו שבילי הדעת שזהו בחינת חשכת לילה ועל-כן צריכין אז לעסק בתורה כדי לפתח שבילי הדעת, כדי לזכות לדעת שלם באור היום, כדי להעלות ולגדל את האמונה בשלמות בעלות השחר שאז היא נשלמת בבחינת נפקת בצפרא, שזהו בחינת שיהא הוא מעורר השחר כנ"ל:
וזהו שנסמך שם בשלחן ערוך, שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה, כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו'. כמבאר בשלחן ערוך ( סימן א' ס"א), הינו שצריכין לידע ולהאמין שמלא כל הארץ כבודו והוא יושב ועומד וכו' תמיד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' כי זה זוכין על-ידי שמעוררין השחר על-ידי קימת חצות שעל-ידי זה ממשיכין הדעת וכו' כנ"ל עד שזוכין לידיעה שלמה שמלא כל הארץ כבודו להתעוררות השחר, כי הא בהא תליא כנ"ל, כי זוכין לידיעה שלמה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו על -ידי הדעת שממשיכין על-ידי קימת חצות, שהוא בחינת למוד הפוסקים, בחינת חצות לילה אקום 'להודות לך', על משפטי צדקך כנ"ל וזהו להודות לך בחינת אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך המבאר בהתורה הנ"ל, שזה זוכין על-ידי חצות כנ"ל וקימת חצות, זהו עקר בחינת התעוררות השחר הנאמר בשלחן ערוך כי העקר לקום בחצות וגם מי שאינו יכול לעמד בחצות, כשמתגבר על כל פנים לעמד קדם אור היום לעסק בתורה ועבודה, על-ידי זה פותח שבילי השכל וכו' לפי בחינתו כפי עבודתו, שעל-ידי זה זוכין לדעת בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, כי נסתלקין הקשיות הנ"ל כנ"ל ועל-כן נסמך לזה שויתי ה' לנגדי תמיד וכו', דהינו לדעת שמלא כל הארץ כבודו, כי הא בהא תליא כנ"ל. כי עקר התעוררות השחר הוא בשביל תקון התפלה, כדי לזכות להתפלל בשחרית בכונה גדולה בלב שלם, כי על-ידי התעוררות השחר שעוסקין אז בתורה ועבודה, על-ידי זה נפתחין שבילי השכל וזוכין לבטל הקשיות והאפיקורסית. ואז זוכין לדעת שלם שמלא כל הארץ כבודו, שזהו בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' כנ"ל ועל-ידי זה שיודעין בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, על-ידי זה זוכין להתפלל בכונה גדולה, כי כשיודע שהשם יתברך עומד עליו בשעת התפלה ושומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור שיוצא מפיו אזי בודאי יתלהב מאד בתפלתו וידקדק מאד לכון דבריו, כמבאר לעיל ולידיעה זו בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו זוכין על-ידי קימת חצות, שהוא בחינת התעוררות השחר כנ"ל נמצא, שקימת חצות מסגל לתפלה בכונה וכן מובן בכונת האר"י ז"ל שקימת חצות הוא תקון והכנה לתפלה:
ועל-כן אסור לאכול קדם התפלה ובזהר ( ויקהל ד' רט"ו ע"ב) ובכתבים מחמיר מאד מאד שאפלו כשקם בחצי הלילה אסור לאכל ולשתות עד אחר התפלה וכל האוכל ושותה אז, נחשב כעונן ומנחש, רחמנא לצלן עין שם לא כאשר רבו עתה המתפרצים בעם לשתות קדם התפלה עד שנעשה אצלם כהיתר ותולין עצמן באילן גדול, מה שמצאו קצת צדיקים שהיו חולים גדולים ושתו קדם התפלה, כי היו מכרחים לזה. והם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם ומעקמין את עצמן אחריהם וממלאים כרסם בשתית קאווי קדם התפלה עד שנמצא גם קצת שאוכלין גם כן קדם התפלה, אוי להם, אוי לנפשם, כי הוא אסור חמור מאד, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות י') ובפרט בזהר הקדוש ובכתבים ואין לנו לדמות עצמנו לצדיקים גדולים אשר רוח אחרת אתם, ובפרט שהיו חולים גדולים וגם כי רב הצדיקים לא נהגו כך ורבנו הקדוש ז"ל ספר שמעולם לא שתה אפלו מים קדם התפלה, אף-על-פי שמדין השלחן ערוך מותר לשתות מים, אף-על-פי-כן הוא לא שתה אפלו מים קדם התפלה נחזור לעניננו שעל פי הנ"ל מבאר קצת ענין האסור לאכל ולשתות קדם התפלה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שתקון האמונה הוא על-ידי שמעלין נצוצי הדבור וכו', שזה זוכין על-ידי התענית וכו', כי על-ידי תאות אכילה ושתיה אזי מתגברין הקלפות, שהם בחינת שרי פרעה וממשיכין את הדבור לתוך בחינת מצר הגרון ואינו יכול לדבר שום דבור לפני השם יתברך וכו' והתקון לזה הוא תענית, שעל-ידי שמרעיב את עצמו, על-ידי זה ממשיך מימי החסדים ללחלח מצר הגרון, לקים, "קרא בגרון אל תחשיך וכו'" ( ישעיה נ"ח) ועל-ידי זה נתתקן האמונה בשלמות וכו', כמבאר שם כל זה היטב, עין שם ועל-כן אסור לאכל ולשתות קדם התפלה, כי צריכין להרעיב עצמו קדם התפלה שזהו בחינת תענית שעות שבכל יום מרעיבין עצמן ומתענין קדם התפלה ועל-ידי זה ממשכין הארה מבחינת תענית לדבק אחורי הקדשה כדי להוציא הדבור ממצר הגרון, כדי לקשט האמונה הקדושה המתחדשת בכל בקר, כדי לזכות לדבור של התפלה בשלמות, כי התפלה היא בחינת אמונה כידוע, שהיא נשלמת על-ידי תקון הדבור, כי עקר התפלה הוא בדבור דוקא ושלמות הדבור הוא על-ידי שמרעיב עצמו בתענית. ומשבר תאות אכילה כנ"ל ובשביל זה צריך כל אחד מישראל להתענות ולהרעיב עצמו על כל פנים קדם התפלה שאז אסור גדול מדינא לאכל ולשתות כנ"ל, כי צריכין בכל יום קדם התפלה להרעיב עצמו להמשיך בחינת תענית כדי לתקן הדבור של התפלה, שהוא בחינת תקון וקשוטי האמונה וכו' כנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם גם כי התענית שמדבק אחורי הקדשה, זהו בחינת כח ההתחלה שחוזרין פניו בכל פעם אל ההתחלה לקבל כח מההתחלה, שהוא עקר, כי כל ההתחלות קשות, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וכמבאר בסופו שם שבשביל זה צריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש ולא תהיה העבודה ישנה אצלו, כי עקר כח העבודה הוא כפי ההתחלה ועל-כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי אולי לא היתה התחלתו בתחלה כראוי, על -כן צריך להתחיל עתה וכן בכל יום ובכל פעם, עין שם. ועל-כן בכל בקר קדם התפלה צריכין להתענות לבלי לאכל קדם התפלה כדי להוציא הדבור ממצר הגרון וכו' כנ"ל על-ידי שחוזרין אל ההתחלה, שהיא בחינת דבקות אחורי הקדשה, שחוזרין בכל פעם אל האות הראשון, כמבאר שם, עין שם וזה צריכין בבקר, כי בכל יום ויום בבקר צריכין להתחיל לעסק בעבודת ה' מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו' כאלו לא התחיל עדין מעולם כלל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( דברים ו'), "אש"ר אנכי מצוך היום" בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים ( ספרי שם) וכן דרשו על פסוק ( דברים כ"ז), "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכו'", שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום באת עמו בברית ( פירש רש"י שם) נמצא, שבכל יום צריכין להתחיל מחדש, על-כן אסור לאכל קדם התפלה בבקר, שהוא בחינת תענית, שעל-ידי זה ממשיכין האור של כח ההתחלה ועל -ידי זה זוכין להתחיל בכל בקר מחדש כנ"ל: