ליקוטי הלכות · אורח חיים א · השכמת הבוקר ד'
התאמת הקריאה
יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר שויתי ה' לנגדי תמיד וכו':
על פי התורה "מישרא דסכינא וכו'" בסמן למ"ד, עין שם כל התורה והכלל, כי צריך כל אדם לבקש ולחפש מאד מאד אחר רבי אמתי הגדול במעלה מפלגת מאד שיוכל להאיר בו השגת אלקות, כי השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על -ידי כמה צמצומים וכו', שהם בחינת סבובים והקדמות, כמו המלמד שלומד עם התינוק וכו' וכל מה שהוא קטן במעלה ביותר וכל מה שהוא חולה ביותר, הוא צריך רופא גדול ביותר, דהינו רבי גדול ביותר שיהיה גדול במעלה כל כך עד שיוכל לרפאות אותו גם כן ויוכל לסבב עמו גם כן עד שיכניס בו השגות אלקות, שזה עקר התכלית וכו' ומבאר שם שאלו הצמצומים, שהם בחינת ההקדמות וכו' שעל ידם באים להשגות אלקות, הם בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות, בחינת שערות, בחינת ( תיקון ע') שיעורין דאתוון דאוריתא, בחינת ( שם קי"ג) שערא אוכמא ( שם קי"א), שערא בעגולא, בחינת ( שיר השירים א') שחורה אני ונאוה, שזהו בחינת אברהם תקן שחרית וכו' וצריכין להחיות את המלכות וכו' על-ידי אור הפנים המאיר בשלש רגלים וכו' ולפעמים נופלת המלכות, היא בחינת ד' להד' מלכיות, שהם חכמות חצוניות ומי יוכל לסבול את קול הצעקה כשנופלת המלכות ביניהם, בחינת ( קהלת ט') זעקת מושל בכסילים, שהכסיל רוצה להתחכם וכו'. וצריכין לחתכה מהם בבחינת חתכו לד' וזה על-ידי החסד שמתגלה על-ידי התוכחה וכו', עין שם כל זה היטב:
וכל זה נעשה בכל בקר שאז בשחרית עולה אילת השחר, שהוא בחינת עליות עמוד השחר, שהוא בחינת מלכות-חכמה תתאה הנ"ל שנקרא שחר, כי הוא מצמצם הראות שכל השגות אלקות על-ידה ועל-כן צריכין להתגבר מאד לעמד בבקר השכם כדי לעסק בתורה ועבודה כדי שיגדל ויעלה ויעורר בחינת השחר הנ"ל, בחינת חכמה תתאה הנ"ל, בבחינת ( תהלים נ"ז) עורה כבודי וכו' אעירה שחר כדי שיזכה לבחינת השגת אלקות להכיר אותו יתברך אשר לכך נוצרנו, כי כל אדם מכרח שיבא לזה, כי רק בשביל זה בא לעולם. וכל העולמות נבראו רק בשביל זה בגין דישתמודעון לי':
וזה בחינת התעוררות השנה, כי עקר השנה נמשך מחמת שזאת הבחינה, שהיא בחינת מלכות השכל התחתון הנ"ל, היא סמוכה לחצונים כי היא מדרגה האחרונה של הקדשה כידוע, על-כן לפעמים היא נופלת אליהם כנ"ל, דהינו שנופלת לתוך בחינת הד' מלכיות שהם בחינת חכמות חצוניות, שהם רוצים להמשיך זה השכל אליהם להתגבר על-ידי זה השכל בחכמות חצוניות שלהם וכו', כמו שכתוב שם ואזי צריכין שנה, הינו כל זמן שיכולין להשתמש עם זה השכל בקדשה שיוכל לסבב על ידו לבא להשגת אלקות הוא מצוה גדולה להשתמש עמו כפי מה שיוכל כל אחד לפי ערכו, אבל כשהשכל מתחיל לפול ומתגברים עליו בלבולים שזה נמשך מבחינת הנ"ל שבחינת החכמות חצוניות, שהם הד' מלכיות רוצים להתגבר להמשיך זה השכל אליהם אז צריכים לישן, שהוא הסתלקות הדעת, דהינו לסלק דעתו לגמרי ומשם עקר בחינת השנה ועל-כן בשעת שנה הנשמה, שהיא השכל, באה בתוך אמונה, כמו שכתוב ( איכה ג'), "חדשים לבקרים רבה אמונתך" כי אז צריכים לסלק השכל לגמרי ולסמך רק על אמונה לבד ועל-כן בשעת שנה סטרא דמותה שליט, כמובא בזהר הקדוש ( וישב קפד ע"ב), כי אז מסתלק החיים שנמשך מאור הפנים ומתגברים בחינת הד' מלכיות שהם סטרא דמותא. ואז עקר הקיום על-ידי אמונה, על-ידי שקורין קריאת שמע שעל המטה בכונה, שהיא בחינת אמונה, כי בעת שחכמות חצוניות שהם כלל כל מיני בלבולים שיש לכל אדם שבעולם וכל המחשבות רעות וזרים והרהורים ורעיונים רעים שכלם נמשכין מבחינת הקלפות שהם הד' מלכיות, שהם חכמות חצוניות כשהם מתחילים להתגבר על השכל אזי צריכין לסלק העת לגמרי ולסמך על אמונה, שזהו בחינת שנה שהוא הסתלקות הדעת שאז באה הנשמה בתוך אמונה, כמו שכתוב במקום אחר ( ח"א סימן לה) ואף-על-פי שהשנה היא טובה גדולה, אבל צריכין להתגבר שלא יישן יותר מדאי. ועל-כן צריכין להתגבר כארי לעמד בבקר לשבר השנה ולעסק בתורה ותפלה כדי לחתך ולהעלות את המלכות ח"ת מהם כדי לזכות על-ידי זה להשגות אלקות כנ"ל וזה, "שויתי ה' לנגדי תמיד", שיזכה להכיר את השם יתברך, דהינו שישיג אלקותו יתברך עד שישוה אותו יתברך לנגדו תמיד ולא ישכח אותו כרגע:
וזה פרוש הפסוק הזה ( תהלים טז), "שויתי ה' לנגדי תמיד". הינו השגות אלקות כנ"ל, "כי מימיני בל אמוט", כי עקר בנין המלכות חכמה תתאה הנ"ל הוא על-ידי בחינת ימין שהוא חסד, כמו שכתוב שם, כי על-ידי החסד קוצרין אותה מהד' מלכיות ומעלין אותה אל אור הפנים שבשלש רגלים שהוא בחינת שמחת הלב על-ידי המצות שעושין בכל השנה וכו', עין שם וזהו 'כי מימיני בל אמוט', הינו על-ידי בחינת ימין שהוא חסד, על-ידי זה 'בל אמוט' על-ידי זה לא אמוט ולא אפול בשכלי אליהם, ח"ו, לבחינת חכמת חצוניות, ח"ו, רק אזכה להעלות שכלי עד שאזכה על ידו להשגות אלקות, שהוא בחינת שויתי ה' לנגדי תמיד כנ"ל. וזהו ( שם), "לכן שמח לבי ויגל כבודי" 'שמח לבי', זה בחינת שמחת הלב של המצות שעושין שזהו בחינת אור הפנים שבשלש רגלים שמשם חיות המלכות, שהיא בחינת כבוד, בחינת מלך הכבוד וזהו, "לכן שמח לבי", שהוא אור הפנים של שלש רגלים, בחינת לב שמח ייטיב פנים, כמו שכתוב שם ועל-ידי זה "ויגל כבודי", שנמשך שמחה וחיות להמלכות, שהוא בחינת כבוד, ועל-ידי זה ( שם) "אף בשרי ישכון לבטח", שהוא בשר הגוף, כי בשביל זה נברא האדם שיבטש גופו על-ידי עמל ויגיעה בתורה ומצות כי אדם לעמל יולד זה עמל תורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין צט) כי צריכין לעמול בתורה ועבודה ולקדש ולטהר עצמו כל כך עד שיזכה להאיר גם בגופו הארות מהשגת אלקותו יתברך, כי הצדיק הגדול האמתי מסבב עמנו בסבובים נוראים כאלה ובצמצומים נפלאים כאלה עד שיאיר בנו השגת אלקות גם בעודינו בגופינו כדי שיגיע גם להגוף הארה מזה, כי זה עקר השלמות להודיע גם להגוף מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, כמו שכתוב בהתורה "חותם בתוך חותם" ( סימן כב) וזהו בחינת אף בשרי ישכן לבטח, שגם בשר הגוף ישכן לבטח על-ידי שיזכה בחייו בעודו בגופו להכיר את בוראו על-ידי הצדיק האמת שהאיר בו השגות אלקות וכנ"ל וזהו ( שם), "כי לא תעזב נפשי לשאול", נפש הוא בחינת מלכות כידוע הינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל וזה כי לא תעזב נפשי לשאול שלא יפול חלקי המלכות שלי, בחינת חדושי תורה שלי שהוא בחינת נפשי לא תעזב לשאול ח"ו, שהם החכמות חצוניות, שהם הסטרא אחרא והקלפות שחותרים להתגבר בכל עת על נפש האדם שהוא שולו שצריך לבא על ידו להשגות אלקות וכנ"ל, אבל אני בטוח כי לא תעזב נפשי לשאול כי לא תתן חסידך לראות שחת ( שם) 'חסידך' זה בחינת הרבי, הצדיק האמת העוסק בתקונו שבזכותו וכחו אני בטוח כי לא תעזב נפשי לשאול כי לא תתן חסידך שהוא הרבי הצדיק האמת לראות שחת כדי שהוא לא יראה השחת שלא יצטרך לראות ולהסתכל לשם בכל עת להעלותינו משם כי אם ח"ו, אהיה בשאול ושחת בודאי יהיה הצדיק הרבי האמת מסתכל שם בכל עת בצער גדול כדי להעלותינו משם כי הוא עוסק בתקוני בכל עת ועל-כן בזכותו וכחו אני בטוח כי לא תעזב נפשי לשאול כדי שלא תתן חסידך, שהוא הצדיק האמת, לראות שחת וכנ"ל וזהו ( שם), "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך" שתודיעני האורח והדרך לבא לחיים אמתיים להמשיך חיות להחיות את בחינת המלכות ח"ת הנ"ל, שהוא על-ידי אור הפנים שבשלש רגלים, שהוא בחינת שמחת הלב, בחינת שבע שמחות את פניך וכו' כנ"ל:
וזה בחינת קימת חצות שצריכין להתגבר מאד לקום בחצות לילה להתאבל מאד על חרבן בית המקדש ועל-ידי זה עקר עלית המלכות מן החצונים והקלפות הנ"ל כידוע בכונות, כי כשמתאבל על חרבן בית המקדש כאלו עוסק בבנינו, כי כל המתאבל וכו', זוכה ורואה בשמחתה ( תענית ל) ועל-ידי זה ממשיך על עצמו קדשת הבית המקדש ששם עקר אור הפנים שממשיכין בשלש רגלים שהיו צריכין לעלות אל הבית המקדש לראות את פני ה' כדי לקבל אור הפנים, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל נמצא, שעקר אור הפנים בבית המקדש ועל-כן צריכין לקום בחצות ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש ועל-ידי זה יזכה לפי בחינתו לראות בשמחתה ולהמשיך על עצמו משם חיות מאור הפנים שמאיר שם להחיות בחינת המלכות, בחינת חכמה תתאה כדי לזכות להשגות אלקות וכנ"ל וזה שמזכירין עלית רגלים בתקון חצות במזמור ( תהלים מב), "כאיל תערג", כמו שכתוב, "ולה אזכרה וכו' כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים" שהוא מה שהיו עולין ברגל לבית המקדש, כמו שפרש רש"י שם וזה בחינת ג' פעמים פנים שמזכירין שם, כמו שכתוב שם, "מה תשתוחחי נפשי וכו' כי עוד אודנו ישועת פניו וכו'" וכן שלש פעמים כנגד שלש פעמים בשנה שהם השלש רגלים שהיו עולין בהם לקבל אור הפנים כנ"ל ועל-כן צריכין לעסק בתורה בחצות כי כל אות ואות של התורה הקדושה כלם הם שעורים וצמצומים קדושים להשיג אלקותו יתברך על-ידי זה כמו שכתוב שם ועל-ידי התורה שעוסקין אז בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חגיגה יב) ועל-ידי החסד הזה קוצרין וחותכין את המלכות ובונין אותה בשלמות בעלית השחר בבחינת ( ישעיה ט"ז) והוכן בחסד כסאו כנ"ל בהתורה הנ"ל וכמובן בכונות:
ועל-כן צריכין לזעוק מרה ולצעוק מאד בחצות על חרבן בית המקדש וכו' כדי לשתף עצמו עם השכינה ועם כל המצטערים בצרתה אשר אי אפשר לסבול קול הזעקה והצעקה שיש שם כשנופלת המלכות ביניהם, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל ומי יכול לסבול את קול הצעקה וכו', עין שם. ועקר הצעקה צריכין לצעק ביותר על הסתלקות הצדיקים האמתיים שעסקו להכניס בנו השגת אלקות ונשארנו יתומים ואין אב, כי צריכין לבקש ולחפש מאד אחר צדיק אמת כזה כנ"ל, על-כן צריכין לבכות ולזעוק מאד מאד לפני השם יתברך על זה ביותר שיחוס וירחם עלינו ויחזיר לנו העטרה ליושנה, שיחזר וישלח לנו מהרה צדיקי אמת שישתדלו בתקנותינו ויאירו בנו השגות אלקות להביאנו אל התכלית הטוב אשר לכך נוצרנו אשר אי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי הצדיק האמת הגדול במעלה מאד מאד שיש לו כח לרפאות חולים מדכאים בחליי הנפש כמונו היום בעקבות משיחא, כאשר יודע כל אחד בנפשו וכנ"ל:
כי צריכין לנדד שנה מעיניו ומעפעפיו תנומה לשוטט לבקש ולהרבות בתפלה ותחנונים שיזכה למצא הצדיק האמת שיוכל לרפאותו ולהכניס בו השגת אלקות כדי להציל את נפשו מני שחת, כמו שצעק על זה שלמה המלך, עליו השלום בספר משלי ( קפ' ו') כמו שכתוב, "אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך", הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש וזה על-ידי שיבקש עד שימצא את הצדיק המנהיג האמת שיקרבהו להשם יתברך, כמו שכתוב שם במקרא הקודם הסמוך לזה, "עשה זאת איפא בני והנצל כי באת בכף רעיך לך התרפס ורהב רעיך". ופרש רש"י, הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו, הינו צדיקי אמת שהם נקראים אחים ורעים להשם יתברך שצריכין להכניע את עצמם כאסקפה הנדרסת ונרפסת לבקשם בכל תמצית כחו עד שיזכה למוצאם ( וכעין שפירש רש"י שם על 'לך התרפס', עיין שם) וזה שכתוב שם בסמוך, "מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן" שצריכין למעט בשנה ותנומה כדי לבקש הצדיק האמת שנקרא מהלך ואיש מגן כי הצדיקים נקראים מהלכים על שם שהולכים מדרגא לדרגא תמיד, כמו שכתוב ( זכריה ג'), "ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו'" וגם נקרא הצדיק איש מגן, כי הוא מגן לכל החסים בו, וזהו מעט שנות מעט תנומות וכו' עד אשר תזכה שיבא כמהלך ראשך, ופרש רש"י, דברים שאתה רש מהם ומחסרך יתמלא וכו', הינו כל הדברים שאתה רש מהם וכל מה שחסר לך בגשמיות ורוחניות הכל יבא לך מהרה כמהלך וכאיש מגן הינו כפי מעלת הצדיק שתזכה למצא שנקרא מהלך ואיש מגן, כמו-כן יבא לך כל מחסורך וראשך, דהינו הדברים שאתה רש מהם, כי כל החסרונות נתמלאים על-ידי הצדיק, כי הוא ממשיך כל ההשפעות בגשמיות ורוחניות על -ידי שמכניס ידיעת אלקותו בהנלוים אליו, שעל-ידי זה נתמלאים כל החסרונות, כמו שכתוב ( נדרים מ"א), "דעת קנית מה חסרת" ועל-כן צריכין לשבר השנה ולקום בחצות לילה לאונן ולקונן ולבכות ולצעק מאד על חרבן בית המקדש ותוקף מרירות הגלות בגוף ונפש, ומכל שכן וכל שכן לבכות ולצעק מאד מאד על הסתלקות הצדיקים שקשה כפלים כחרבן בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אשר כל הצרות, רחמנא לצלן, אנו סובלים על-ידי זה, כמו שכתוב ( ישעיה נ"ז), "הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק" על-כן כל מי שחס על נפשו צריך לצעק מאד שיזכה גם עתה למצא רבי ומנהיג אמתי שיוכל להכניס בו ידיעת אלקותו יתברך, שעל-ידי זה יתמלאו כל החסרונות ויתבטלו כל הצרות ויתתקן הכל:
הלכות לבישת בגדים:
וזה בחינת לבישת המנעלים שצריך לנעל של ימין תחלה ולקשר שמאל תחלה ( שלחן ערוך סימן ב' ס"ד) ולמדו מתפלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כתפילין כך מנעלים ( שבת ס"א) כי המנעלים הם שמירה לרגלין כי הרגלין צריכין לשמר ביותר להעלותן מהחצונים הסמוכים אליהם, כי הרגלין הם בחינת חכמה תתאה, בחינת תכלית הצמצומים הנ"ל שצריכין לחתכן מהד' מלכיות ולהעלותן לבחינת אור הפנים שבשלש רגלים כנ"ל ומשם נמשכין בחינת מנעלים שהם שומרין את הרגלין מהחצונים וזהו, כתפילין, שהם אור הפנים כידוע, כך מנעלים, כי משם נמשך בחינת המנעלים, שהם בחינת שמירה לרגלין ( ועיין כל זה באריכות בהלכות חליצה הלכה ד') ועל-כן צריכין לנעל של ימין תחלה, כי עקר הוא בחינת ימין שהוא חסד שעל-ידי זה קוצרין אותה מהם ובונין אותה כנ"ל ועל-כן בקשירה שמאל תחלה כמו תפלין שקושר של יד בשמאל תחלה, כי קשירת השל יד בשמאל תחלה זה מחמת שאי אפשר לקבל החסד כי אם על-ידי תוכחה, כמו שכתוב שם, עין שם. ותוכחה הוא בחינת גבורות, בחינת שמאל וזה בחינת יד כהה, עין שם, בחינת התוכחה שהיא לפעמים בדרך בזיון שמכהה פניו, כמו שכתוב בעלי ( שמואל א' ג') שלא הוכיח את בניו ולא כהה בם, כי תפלין הם מחין, הם עיר המשכת השגת אלקות הנאמר בהתורה הנ"ל שעקרה הוא בחינת תפלין כידוע למבין דבריו, כי תפלין של ראש ושל יד הם בחינת חכמה עילאה וחכמה תתאה וזה בחינת שחרות של תפלין, בחינת שחרות הנ"ל בתורה הנ"ל ועל-כן צריכין לקשר של יד תחלה בשמאל ביד כהה כדי להמשיך בחינת התוכחה, שעל-ידי זה נתגלה החסד, שעל-ידי זה קוצרין את המלכות חכמה תתאה הנ"ל:
הלכות הנהגת בית הכסא:
ועל-כן אסור לקנח בימין ( שלחן ערוך סימן ג' ס"י) מפני שקושר בה תפלין, כי חכמות חצוניות שעל ידם נמשכין כפירות הם נקראים קיא צואה בלי מקום, כי המאכל מחיה את האדם ועל-ידי זה מאיר פניו כשאוכל בקדשה כמו שכתוב, "ויאכל וישת וייטב לבו", כמו שכתוב במקום אחר ( סימן י"ט). ועקר החיות בחינת הארת פנים שמקבלים על-ידי המאכל הוא על-ידי רוחניות המאכל, שהוא הטוב שבמאכל, שרק זה מחיה את האדם בבחינת כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם אבל גשמיות המאכל שנאחז בו הרע נעשה פסלת גמור ונדחה לחוץ, כי הוא בחינת חכמות חצוניות כפירות, שהם קיא צואה כנ"ל ועל-כן ( ברכות י"ד), הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, שהיא בחינת ח"ת הנ"ל, הוא בחינת מלכות כנ"ל, יפנה ויטל ידיו וכו', יפנה לדחות המותרות, שהם בחינת חכמות חצוניות כנ"ל. ואחר כך יטל ידיו במימי החסד להמשיך החסד הנ"ל, שעל -ידי זה חותכין המלכות ומטהרין אותה מהם ( ועיין מזה בהלכות סוטה הלכה ד') ואחר כך יניח תפלין ויקרא קריאת שמע ויתפלל כי כל זה הוא בחינת תקוני התפלה שבשחרית, שכל התקונים, שהם התעוררות השנה, ויפנה ויטל ידיו. וציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה הכל בשביל עלית המלכות כידוע, שהוא בחינת חכמה תתאה הנ"ל, שזהו בחינת אברהם תקן שחרית כמו שכתוב בהתורה הנ"ל ועל-כן אין מקנחין בימין מפני שקושר בה תפלין, שהם אור הפנים שמשם עקר החיות של המלכות שעולה ונטהרת מהם כנ"ל. ועל-כן אסור לפנות מזרח ומערב ( סימן ג' ס"ה) מחמת שהוא נגד ירושלים ששם הבית המקדש, ששם עקר אור הפנים וכנ"ל:
וזה בחינת חנכה, כי הדלקת נר חנכה הוא בחינת המשכת השגת אלקות על-ידי הצמצומים שמשם עקר הדלקת כל האורות והנרות דקדשה, בחינת לאנהרא שרגין ולאדלקא בוצינין, שזהו בחינת תפלין מחין שהם עקר השגות אלקות שאומרים אז ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו', כי המשכת השגת אלקות על-ידי הצמצומים זה בחינת שנמשך שמן הטוב, שמן משחת קדש, שזהו בחינת הדעת הקדוש לתוך כלים וצמצומים, שהם השמן והכלי והפתילה שבהם נתלה האור שנמשך מבחינת השגת אלקות שמשם כל האורות, כי הוא אור כל האורות, כמו שכתוב ( תהלים כ"ז), "ה' אורי וישעי" וזהו בחינת תקף הנס של חנכה, כי אז עמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם וכו', כי מלכות יון הרשעה זה עקר בחינת חכמות חצוניות, שהם חכמת יון, מחמת שהם עסקו בזה ביותר להמשיך החכמות חצוניות בעולם כידוע, שזה עקר התגברות מלכות הרשעה שהוא בחינת הד' מלכיות על מלכות דקדשה כנ"ל. ועל-כן היתה אז עת צרה גדולה,כי רצו להשכיח התורה לגמרי על-ידי התגברות החכמות חצוניות שהם הפך התורה, כי התורה והמצות הם בחינת שעורים וכלים להמשיך על ידם השגת אלקות כנ"ל והם רצו להשכיח התורה והמצות על -ידי התגברות חכמות חצוניות, שהם בחינת מלכות הרשעה של הד' מלכיות שהתגברו על מלכות דקדשה, שהוא חכמה תתאה הנ"ל כמו עכשיו בעונותינו הרבים שמתגברים האפיקורסים ורוצים להמשיך חכמות חצוניות בעולם ולהשכיח התורה לגמרי, כמו שרואין בחוש שכל מי שנמשך אחר דרכיהם הוא פורק עול לגמרי ומגלח זקנו ופאותיו ושותה יין נסך, עד שפורק עול לגמרי, רחמנא לצלן, אבל השם יתברך ברחמיו המרבים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נס גדול ונפלא אז בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול עד אשר לא די שהכניעו והפילו מלכות יון הרשעה מפלה גדולה, אף גם על-ידי תקף הנס המשיכו אור נפלא בעולם לדורות שיהיה לנו כח על-ידי זה להמשיך אור הנ"ל כל אחד בביתו, דהינו אור השגות אלקות על-ידי הצמצומים הנ"ל, שזהו בחינת תקון המבאר שם בהתורה הנ"ל שכל מה שהחולה גדול ביותר הוא צריך רבי גדול ביותר שיהיה אמן וחכם כזה, שיוכל לעשות צמצומים נפלאים שיאיר גם בו השגת אלקות כנ"ל ובחינה זאת נמשכת עלינו בחנכה על -ידי הצדיקים הגדולים המפלגים במעלה שתקנו להדליק נר חנכה, שעל-ידי זה יש כח להמשיך בחינת הארה הנ"ל על כל אחד בביתו אפלו אם הוא כמו שהוא, כי מבאר בכונות חנכה שענין חנכה הוא שממשיכין האור הנפלא שכולל כל היחודים שממשיכין אותו למטה, הינו למטה מעשרה טפחים, כי בשבת ויום טוב מדליקין נרות של מצוה, כי אז הוא עקר עלית המלכות חכמה תתאה הנ"ל שהוא בחינת נר מצוה שאז מחמת קדשת שבת ויום טוב נופלים הקלפות, שהם בחינת ד' מלכיות ומלכות דקדשה עולה מביניהם ואז מאירה באור גדול, שזהו בחינת הדלקת נרות שבת ויום טוב שמדליקין אותה במקומה בעת עליתה, אבל בחנכה ההדלקה הוא בדרך נס נפלא, כי אז אין לה עליה כל כך, כי הם ימי החול, כי אז אין מתבטלים הקלפות, שהם הד' מלכיות לגמרי כמו בשבת ויום טוב ואף-על-פי-כן אנו מדליקין הנר הקדוש הזה שכולל כל היחודים, שהוא בחינת המשכת השגת אלקות על -ידי הצמצומים, הינו בחינת הנ"ל שהצדיקים הגדולים מאד ממשיכין תקונים נפלאים כאלה עד שמאירין בחינת השגות אלקות על-ידי הצמצומים גם למטה בדיוטא התחתונה מאד, שהוא בחינת למטה מעשרה טפחים שמעולם לא ירדה השכינה לשם ( סוכה ה') ועתה על-ידי תקף הנס מדליקין שם דיקא הנר חנכה הקדוש והנורא, שהוא בחינת המשכת השגת אלקות על-ידי הצמצומים למטה למטה להאיר בכל אחד מישראל לכל מי שרוצה לקבל אפלו אם הוא הגרוע שבגרועים, אפלו החולה הגדול ביותר בחליי הנפש על-ידי רבוי עונותיו להאיר גם בו הארה מהשגת אלקות על-ידי גדל כח הצדיקים הגדולים שממשיכין תקף הנס של חנכה בעולם, שעל-ידי זה אפלו בבחינת ימי החול שאין יכולין עדין להעלות בשלמות בחינת המלכות חכמה תתאה הנ"ל, אף -על-פי-כן ממשיכין האור של השגת אלקות על-ידי הצמצומים למטה אפלו במדרגה התחתונה, כי מגדל כחם יכולים להאיר אפלו במדרגה התחתונה כי מגדל כחם יכולים להאיר אפלו בהקטנים במעלה מאד ולרפאות אפלו החולים הגדולים ביותר, שזהו בחינת הדלקת נר חנכה למטה מעשרה טפחים וכנ"ל וזה בחינת ( תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, בחינת ( מיכה ז') כי אשב בחשך ה' אור לי, שממשיכין האור של השגות אלקות למטה בעמק החשך, בבחינת גיא צלמות להאיר להנמוכים מאד מאד שיגיע גם אליהם הארה וידיעה מאלקותו יתברך שמו כדי לרפאותם ולתקנם ולהשיבם אליו:
וזה בחינת הפלוגתא שבין בית שמאי ובית הלל ( שבת כ"א), שבית שמאי אומרים, פוחת והולך ובית הלל אומרים, מוסיף והולך, כי בית שמאי לטעמיה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם ל"א), שמאי היה קפדן ועל-ידי זה היה מרחק הגרים מלהתגיר ודחפם באמת הבנין, אבל הלל על-ידי גדל ענותנותו קרבם ברחמים, אף-על-פי שלא היו הגונים להתקרב ואמרו דברים זרים ושגעון ללמדם כל התורה כשעומדים על רגל אחת וכו', אף-על-פי-כן לא דחפם וקרבם בחכמתו וענותנותו הנפלא ועל-כן בית שמאי שהיו תלמידי שמאי שמגדל צדקתו וקדשתו לא היה יכול לסבל את הרחוקים המלכלכים בחטאת נעוריהם וכיוצא בהם, על-כן אמרו, פוחת והולך, כי בית שמאי ובית הלל שניהם מודים שצריכים להוסיף ולהרבות אור בכל יום שבא אחריו, כי בודאי הנס של ימי חנכה שדלק הנר שלא היה בו להדליק כל אחד יום אחד ודלק שמונה ימים, בודאי כל יום שבא אחריו הנס גדול ונפלא ביותר ועל-כן בודאי צריכין אור גדול ביותר בכל יום שבא אחר כך, אך בית שמאי סוברים שמחמת זה בעצמו מחמת גדל האור שנמשך בכל יום ביותר, מחמת זה בעצמו פוחת והולך, כי אין הרשעים והרחוקים כדאי להשתמש עם זה האור וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש רבה פי"ב) שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש עם האור של ז' ימי בראשית ועמד וגנזו לצדיקים וכו', על -כן הם סוברים שגם עתה כשהצדיקים משיגים אור גדול צריכים להעלים האור וכל מה שמשיגים יותר ויותר צריכים להעלים האור יותר ויותר כדי שלא יהנו ממנו הרשעים והרחוקים כנ"ל, שזהו בחינת פוחת והולך, אבל בית הלל שהם מתלמידי הלל שהיה עוסק לקרב הרחוקים מאד, על-כן אזלי לטעמייהו ואומרים, מוסיף והולך, כי אדרבא כל מה שהצדיקים ממשיכין אור גדול ונוסף ביותר ויותר, כמו-כן צריכין להאיר בהעולם יותר ויותר להאיר לכל באי עולם כדי לקרב כל הרחוקים מאד מאד להאיר בהקטנים והנמוכים מאד לרפאות כל החולים הגדולים ביותר, רחמנא לצלן, כי כמו שכל מה שהחולה גדול ביותר צריך לבקש לעצמו רבי הגדול ביותר כנ"ל כמו-כן הרבי והצדיק כל מה שמגיע למעלה גדולה יתרה ביותר, הוא צריך להאיר גם בהקטנים והנמוכים ביותר כי זה עקר מעלתו וגדלתו לקרב הרחוקים ביותר, שזהו עקר גדלת השם יתברך וכבודו, כמו שכתוב במקום אחר ( ח"א סימן י') כי אף-על-פי שבודאי צריכים להעלים האור הגדול, ובפרט כשמגיעים למעלות והשגות גדולות ועצומות, בודאי בהכרח להעלים ולגנזהאור, כי אין עולם כדאי להשתמש בהם, אך אף-על -פי-כן הם עושים תחבולות כאלה ומתקנים תקונים כאלה ומלבישים האור בלבושים וצמצומים נפלאים כאלה עד שמאירים גם בהקטנים במעלה מאד כנ"ל ועל-ידי זה הם מוסיפים והולכים ומאירים האור למטה בכל יום ויום יותר ויותר בבחינת מוסיף והולך, כי מעלין בקדש ולא מורידין ( ברכות כח) וקשה וכי יעלה על הדעת להוריד הקדשה ח"ו, אך זהו בחינת הנ"ל שיש צדיקים, שהם גדולים במעלה באמת, אך מעוצם קדשתם אינם יכולים לסבול העולם ועל-כן על -ידי תקף קדשתם הם מרחקין ומורידין ח"ו, איזה אנשים מחמת שכועסים עליהם מחמת שאינם יכולים לסבול מעשיהם המגונים, אבל השם יתברך אינו חפץ בזה, כי חפץ חסד הוא ורוצה שהצדיקים ירחמו על ישראל תמיד ויקרבו אותם אפלו אם הם כמו שהם ואפלו אם הוא עצמו יתברך בכעס גדול עליהם מחמת מעשיהם הרעים הוא רוצה שהצדיקים יתפללו עליהם ויקרבם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ( שמות ל"ג), "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה" מחמת שחטאו כל כך, אמר השם יתברך, אני בכעס ואתה בכעס אם כן מי יקרבם וכו', כמובא בפרוש רש"י שם וכן מצינו בכמה נביאים וצדיקים שהשם יתברך בעצמו קבל לפניהם וספר להם גדל צערו, כביכול, שיש לו מעונות ישראל המרבים וכשהם חזקו דבריו ולא המליצו טוב על ישראל הקפיד עליהם מאד, כמו שמצינו בהושע הנביא, ( עיין פסחים פ"ז) ובאליהו שאמר ( מלכים א' י"ט), "קנא קנאתי וכו', שאמר לו, "ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך" ופרשו רבותינו זכרונם לברכה ( יל"ש הובא בפירוש רש"י), שאמר לו אי אפשרי בנבואתך על שאתה מקטרג על ישראל. כי השם יתברך רוצה רק שימליצו טוב על ישראל וירחמו על ישראל אפלו על הגרועים לקרב כלם אליו יתברך כמו משה רבנו עליו השלום, שמסר נפשו על ישראל ואמר ( שמות ל"ב), "ואם אין מחני נא וכו'" וזה בחינת מעלין בקדש, שכל מה שמגיעין ובאין בקדש יותר ויותר ומשיגין השגת אלקות יותר, צריכין להיות מעלין נפשות יותר ויותר ולא מורידין, דהינו שיזהרו שלא יהיו מורידים הנפשות על -ידי גדל קדשתם, דהינו שלא יגיעו לכלל קפידא על ישראל מחמת גדל קדשתם והשגתם את השם יתברך שמחמת זה אינם יכולים לסבול את הגרועים עד שכועסים עליהם עד שיכולים להוריד אותם ח"ו, שזהו בחינת פוחת והולך שאמרו בית שמאי וכנ"ל, כי לא כן הוא, כי צריך להיות מעלין בקדש ולא מורידין, כי כל מה שמגיע למעלה יתרה והשגה גדולה ביותר, צריך להתחכם ולעשות צמצומים חדשים בתחבולות נפלאות עד שיכולים לקרב נפשות רבות יותר ויותר ולרפאות אפלו הגרועים והחולים מאד מאד כנ"ל, שכל זה הוא בחינת נר חנכה שמדליקין למטה מי' טפחים ועל -כן צריך להיות מוסיף והולך כנ"ל:
ועל-כן היה הנס של חנכה על-ידי הכהנים, כי הכהן הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, שעל-ידי זה חותכין את המלכות מהד' מלכיות ומחיין אותה מאור הפנים שמאיר בשלש רגלים כנ"ל ועל-כן נקרא חנכה על שם חנכת בית המקדש שהיה בימים ההם, כי עקר אור הפנים הוא בבית המקדש שלשם עולין ברגלים לקבל אור הפנים כנ"ל, שזהו בחינת חנכה להחיות המלכות מאור הפנים כדי לזכות על -ידי זה להשגת אלקות, שזה עקר הדלקת נר חנכה כנ"ל:
וזה בחינת ( משלי ט) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל-ידי התוכחה מתגלה החסד, שעל-ידי זה נתתקן המלכות ח"ת, שעל -ידי זה זוכין להשגות אלקות, עין שם כי על-ידי החסד חותכין אותה מהד' מלכיות ומחיין אותה מאור הפנים וכו'. וזהו, "כי נר מצוה ותורה אור" וזה בחינת השגת אלקות על -ידי הצמצומים שמשם כל האורות והדלקת כל הנרות הקדושים כנ"ל, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל וזה זוכין על -ידי ודרך חיים תוכחת מוסר, הינו על-ידי תוכחת מוסר בחינת תוכחה הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לחסד כנ"ל שעל -ידי זה יכולין להחיות את המלכות כנ"ל 'וזהו ודרך חיים תוכחת מוסר' שעל-ידי תוכחת מוסר ממשיכין חיים להחיות המלכות חכמה תתאה הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין להשגת אלקות, על-ידי הצמצומים, שהוא בחינת כי נר מצוה ותורה אור כנ"ל וזהו שמכנה את המצוה בשם נר והתורה בשם אור, כי אף-על-פי שהתורה והמצוה שניהם, הם בחינת צמצומים להשגת אלקות כנ"ל, אבל גם בענין הצמצומים והשכליים יש גם כן כמה וכמה בחינות, כי צריכין להאיר משכל לשכל ומצמצום לצמצום כמובן שם ועל-כן התורה לגבי המצוה היא בבחינת אור לגבי נר, כי צריכין כמה וכמה צמצומים ושכליים כדי לזכות להשגות אלקות שם בחינת אור ונר שמאירין, אשרי הזוכה להם:
וזה בחינת מצות בקור חולים, כי צריכין לבקר את החולה ולהסביר לו פנים, דהינו מה שבני אדם נכנסין אצלו ומפקחין על עסקיו ועושין לו כל צרכיו, כמו שכתוב בשלחן ערוך ( יורה דעה סימן של"ה ס"ח) שזהו בחינת הארת פנים כי אין מסתירים פניהם ממנו ואינם נטמנים בבתיהם רק באים אליו ועושין לו צרכיו ומדברין על לבו, שכל זה בחינת הארת פנים ועל-ידי זה ממשיכין עליו חיות מבחינת הארת פנים שלמעלה שמשם עקר החיות להחיות את החולה בבחינת באור פני מלך חיים, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל ועל-כן שכינה למעלה מראשותיו של חולה ( שבת י"ב) כמו שכתוב, "ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת וכו'" הינו בחינת הנ"ל שדיקא מחמת שהוא חולה, על-כן נמשך עליו אור השכינה, שהוא בחינת אור הצדיק האמת שמשגיח על כל החולים ובפרט על החולים ביותר, שהם בבחינת כל משכבו נהפך בחליו שעליהם מפקח ביותר להמשיך להם רפואות להחיותם בגשמיות ורוחניות באפן שיוכל להאיר בהם השגות אלקות כנ"ל, כי זה עקר גדלת הצדיק ומעלתו שמשתדל לרפאות החולים ביותר ועל-כן דיקא מחמת שהוא חולה וכל משכבו נהפך וכו', מחמת זה דיקא השכינה למעלה מראשותיו, שהוא בחינת אור הצדיק, כי הצדיקים הם שכינתו של מקום וזהו בחינת ( בראשית י"ח) "וירא אליו ה'" -לבקר את החולה, כי דיקא מחמת שהוא חולה וצריכים לבקרו, על-ידי זה דיקא "וירא אליו ה'", בחינת השגות אלקות שזוכין החולים על-ידי אור הצדיק, שהוא השכינה וכנ"ל:
וזה בחינת חנכה ופורים שהם בחינת מצות בקור חולים, כי הם ימים קדושים וטובים מאד ואף-על-פי-כן הם בימי החול, כי אינם אסורים במלאכה והם בבחינת הנ"ל, בבחינת הארת השגות אלקות על החולים ביותר על-ידי גדל כח הצדיק שיכול לעשות כלים וצמצומים נפלאים כאלה וכו' כנ"ל והוא כמו למשל כשהאדם בריא בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה ולקשט עצמו כראוי ולשקד על דלתי המלך ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות שיכנוס ולעשות כל התחבולות שיכים לזה עד שיזכה לבא לפני המלך כפי מדרגתו אם לכנס לחצר המלך או לבית או להיכל וכו' כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות, אבל כשאחד מאנשי המלך חולה ומטל על ערש דוי, רחמנא לצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור פניו, אזי מכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו וזה בחינת שכינה למעלה מראשותיו של חולה וכנ"ל וזה בחינת חנכה ופורים שהם מועדים קדושים שנתנו לנו להחיותנו כיום הזה בימי הגלות המר שכנסת ישראל נקראת חולה, כמו שכתוב בזהר הקדוש בבחינת סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני ומעצם חליינו הכבד אין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניו בשלש פעמי רגלינו לכנס לביתו הקדוש שהוא הבית המקדש לקבל אור הפנים, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו וכו' ואין אנו יכולים וכו' על-כן חמל עלינו בעל הרחמים ברחמיו העצומים והוסיף לנו שני הימים הקדושים האלו, שהם חנכה ופורים שתקנו לנו הצדיקים הגדולים, שהם אנשי כנסת הגדולה, כדי להמשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו בתקף גלותינו שיזכה כל אחד בביתו בחנכה להדליק נר חנכה, שהוא בחינת אור הפנים, בחינת ( תהלים קד) להצהיל פנים משמן, שזהו בחינת השגת אלקות כנ"ל וכן בפורים כל אחד ממשיך על עצמו בחינת קבלת התורה שמקבלין אז בכל שנה בתקף הגלות בבחינת ( אסתר ט) קימו וקבלו, ועל-כן חנכה ופורים הם בבחינת רגלין, ( כי הם בחינת נו"ה שהם בחינת רגלין, כידוע). וזהו בחינת מצות בקור חולים שהמצוה ברגלין, הינו בחינת הנ"ל שהשם יתברך מרחם עלינו והולך לבקרנו ומאיר לנו פניו הקדושים בתקף גלותינו שאנו חולים כאלה כאשר יודע כל אחד בנפשו והוא ברחמיו מבקרנו ומחיה אותנו באור פניו הקדושים על-ידי קדשת הימים הקדושים האלו שנתן לנו, שהם חנכה ופורים, שהם מועדים קדושים בימי החול, שהם בחינת ימי הגלות, שאז אין בנו כח לעלות אליו לבית המקדש לקבל מאור הפנים, רק הוא יתברך ממשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו כדי להחיותנו על-ידי הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור שהם עוסקים בתקוננו, שהם משתדלים ביותר להחיות החולים ביותר וכנ"ל:
וזה בחינת מה שמסבבין העניים בחנכה לקבל מעות חנכה, זה בחינת הארת פנים מלמעלה שהשם יתברך מאיר פניו לנו לתוך ביתינו כנ"ל, כי אי אפשר לקבל אור פני מלך חיים כי אם על-ידי הצדקה, כמו שכתוב ( תהלים יז), "אני בצדק אחזה פניך" ועל-כן ברגלים שצריכין לעלות לרגל לבית המקדש לקבל אור הפנים, על-כן צריך איש כמתנת ידו להביא עולת ראיה, כמו שכתוב ( דברים ט"ז), "ולא יראה את פני ה' ריקם וכו'" אבל ברגלים שצריכין לעלות לבית ד' לקבל אור הפנים צריכין להעלות הקרבן, שהוא נדבת לבו בחינת צדקה וצריכין לטרוח בו להעלותו לבית ה', אבל בחנכה באים העניים לתוך הבית, שהם מאנין תבירין דילי' ( זוהר יתרו דף פו) שבהם שכינת אור פניו, כמו שכתוב ( ישעיה נז), "אשכן את דכא" ועל-כן כשהשם יתברך אוהב את אחד ורוצה להאיר לו פניו שולח לו עני לזכות בו, כמו שכתוב בזהר הקדוש ( יתרו דף פו), מאן דקדשא בריך הוא רחים לי' שדר ליה דורונא מסכנא ועל-כן בחנכה, שאז הוא בחינת שהשם יתברך מאיר פניו לתוך ביתינו, על-כן ברחמיו שולח לנו העניים לתוך ביתינו כדי לזכות בהם כדי לקבל על ידם אור הפנים שמאיר אז לתוך ביתינו וכנ"ל:
והנה ענין מחלקת בית שמאי ובית הלל הנ"ל בענין ההתקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד, שאין ראוי מן הדין לקרבן שבית שמאי אומרים, פוחת והולך להעלים האור מהן שלא יתקרבו ובית הלל אומרים מוסיף והולך, כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה באפן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל הנה ענין מחלקת זאת, זהו בחינת כלל המחלקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקבל נפשות הרחוקים להשם יתברך שרבים מאד קמים עליהם וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם מחמת שמדת הדין מתלבש בהם. ועל-ידי זה נכנס בלבם טינא עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות ובפרט בימינו בעקבות משיחא שנתרבה הקטגוריא בין התלמידי חכמים מאד וביותר על רבנו הגדול והנורא זצוק"ל על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך וזה בחינת מחלקת של השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך על-ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באפן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם ועל שם זה נקרא יוסף, בחינת מוסיף והולך כנ"ל והשבטים אף-על -פי שכלם קדושים, כי היו כלם צדיקים גדולים חלקו עליו בשביל זה וכנ"ל וזה בחינת ( בראשית לז) וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש רבה) שהיה מגיר גרים, ( כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח) וזה ( שם), "אלה תולדות יעקב יוסף" הינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגיר גרים ולקרב נפשות הרחוקות, כי כל מה שארע ליעקב ארע ליוסף, שזהו פרוש אלה תולדות יעקב יוסף, כמו שפרש רש"י שם שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו. וכל מה שארע ליעקב ארע ליוסף וכו' וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו, שהוא מה שהיה יעקב מגיר גרים ותכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף, שפרושו שמסר לו כל חכמתו כנ"ל, הינו כנ"ל כמו שיעקב גיר גרים על-ידי עצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר, כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד, כי יעקב מסר לו כל חכמתו, כי עקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' וזהו בחינת ( שם) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו, "בן שבע עשרה שנה היה וכו'" שבע עשרה בגימטריא טוב כמובא, הינו שיוסף היה טוב לכל והיה כלו טוב ועל-ידי זה היה יכול לקרב הכל, כי מצא בהגרוע שבגרועים נקדות טובות ועל-ידי זה קרבם להשם יתברך. וזהו ( שם), "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'". שהם בני השפחות, הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם ועל שם זה נקראים הרחוקים בני בלהה ובני זלפה, זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר וחילותיו שזהו בחינת בני בלהה, בחינת בלהות אתנך וכו' ( יחזקאל כ"ח) ופרש רש"י שם, שדים, הינו חילות היצר הרע, שהם שדים וקלפות, שהם מבהלים ומבלבלים ומרשיעים את האדם וזה בחינת בני זלפה, בחינת זלעפה אחזתני מרשעים ( תהלים קי"ט), כי חילות היצר הרע הם, בחינת בלהות וזלעפות וכל הנמשכים אחריהם נקראים בני בלהה ובני זלפה והצדיק הגדול, בחינת יוסף, עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם יתברך וזהו, "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'" ופרש רש"י, שהיה עושה מעשה נערות וכו' כי הצדיק האמת בעצם חכמתו מוריד את עצמו אליהם כל כך עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחת חלין ואוכל ושותה עמהם ופעמים מטיל ומשחק עמהם וכל כונתו כדי לקרבם על-ידי זה להשם יתברך וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות ( ח"א סימן ס' ח"ב סימן ע"ח) כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות, אבל כונתו רצויה להשם יתברך לבד בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם יתברך שאי אפשר לקרבם כי אם על-ידי זה וזהו בחינת והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' וכנ"ל:
ועל-כן נקרא יוסף, בחינת ( בראשית ל) אסף אלקים את חרפתי שמאסף ומבטל כל החרפות ובושות מישראל, כי מחזירם בתשובה ומקרבם להשם יתברך וזה בחינת ( שם) יוסף ה' לי בן שעל שם זה נקרא יוסף, הינו שהצדיק עוסק תמיד להוסיף ולקרב נפשות חדשות בכל פעם ומבקש תמיד מהשם יתברך על זה, בחינת יוסף ה' לי בן אחר, שיוסף ה' לו בכל פעם תלמיד חדש שנקרא בן, כי כל המלמד בן חברו תורה כאלו ילדו ( סנהדרין צט) והוא מחפש ומבקש תמיד להוסיף ולקרב חדשים בבחינת יוסף ה' לי בן אחר ועל-כן וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו שאהב אותו בשביל זה מאד, כי הוא חפץ בזה לרחם על הכל ולעשות תחבולות לקרב הכל וזהו, "כי בן זקונים הוא לו" זקן זה בחינת רחמים גדולים מאד" בחינת זקן מלא רחמים, בחינת תליסר ת"ד, שהם רחמים גדולים מאד, הינו שקבל ממנו כל השלש עשרה מדות של רחמים, שהם בחינת זקן כנ"ל, שעל -ידי זה הוא מרחם על הכל ומקרב כלם וזהו שתרגם אנקלוס, כי בן זקונים, כי בר חכים הוא לי', בר חכים ודאי, כי צריכין לזה חכמה גדולה חכמה נפלאה חכמה עמקה מאד מאד כדי שיוכל לעשות כלים וצמצומים כאלה שיוכל לקרב נפשות רחוקות כאלה חולים כאלה ולהכניס בהם השגות אלקות וכנ"ל וזה ( שם), "ועשה לו כתנת פסים" שפרושו כלי מילת שיש בה גונין יפים, בחינת כרפס ותכלת, הינו מחמת שראה שעוסק בה לקרב נפשות רחוקות, על-כן עשה לו לבושים נפלאים שיש בם גונין יפים ונפלאים בחינת כתנת פסים, הינו בחינת צמצומים נפלאים, שהם בחינת כלים ולבושים כדי שיוכל להמשיך על ידם השגת אלקות אפלו להרחוקים מאד וכנ"ל, כי בחינת הצמצומים הנ"ל, שהם בחינת חכמה תתאה הנ"ל, הם כלולים מכל הגונין, שהם כלל כל הכלים והלבושין של הקדשה שעל ידם משיגין אלקותו יתברך, כמו שכתוב בזהר הקדוש כמה פעמים, דאיהי כלילא מכל הגונין:
וזה שחלם ( שם ל"ז), "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה" שפרושו, קשרים, הינו בחינת צמצומים הנ"ל שהם בחינת קשרים, כי הצמצום בחינת קשר, הינו שכלם היו עוסקים בזה, שהיו מאלמים אלומים ועושים קשרים וצמצומים כדי למשך על ידם השגת אלקות, אבל הצמצומים והכלים של יוסף הצדיק עלו על כלם, בבחינת ( שם) והנה קמה אלומתי וגם נצבה וכו', שהקשר והצמצום שלו קמה וגם נצבה לעד ולנצח. ( שם) "והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי", שכלם צריכין לקבל ממנו השגות אלקות על-ידי הצמצומים נפלאים שעשה בחכמתו העמקה על-ידי שעסק לקרב נפשות תמיד,שעל-ידי זה זכה שאפלו הצדיקים הגדולים שעוסקין בזה להשיג השגות אלקות על-ידי הצמצומים גם הם צריכין לקבל ממנו, כי שלו עולה על כלם בבחינת ( משלי ל"א) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, שנאמר על הצדיק האמת הגדול ביותר העוסק לעשות כלים ולבושים ולהמשיך תורה בחכמה אמתית כזאת עד שיוכלו להתקרב הכל להשם יתברך, שזהו בחינת השבת של אשת חיל וכו' ( שם), בחינת דרשה צמר ופשתים, שהם בחינת כלים ולבושים להשגת אלקות וכו' וזהו בחינת היתה כאניות סוחר ממרחק וכו' ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' שבתקף חשכת ליל הגלות של נפשות ישראל היא נותנת להם טרף וכו' וכן הולך וסובב כל השבח הקדוש הזה וזה בחינת נודע בשערים בעלה, שהם בחינת שעורין דאתוון דאוריתא, הינו בחינת צמצומים הנ"ל שהוא ממשיך בחכמתו, על ידם נודע השם יתברך בעולם, בחינת נודע בשערים בעלה וכו' וזהו, "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה מ"ט), זה הלומד תורה על מנת ללמדה, הינו כנ"ל, שמלמד תורתו לאחרים לקרבם להשם יתברך וזהו, "צפיה הליכות ביתה", שצופה הלוך ביתו איך יתנהג לעולם באפן שלא תכבה נרו לעולם ועד שיהיה נשאר השארת חכמתו לדורי דורות לנצח כי "ולחם עצלות לא תאכל", כי לחמו ותורתו אינו לחם עצלות ח"ו, כי היה זריז מאד מאד בעבודתו יתברך, על -כן קמו בניה ויאשרוה, הם התלמידים שנקראים בנים שקרבם להשם יתברך "בעלה ויהללה", זה השם יתברך, כי השם יתברך מסכים על זה, כי חפץ בזה שיקרב כלם אליו, כי חפץ חסד הוא ועל-כן רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה וכנ"ל:
וזהו ( בראשית ל"ז), "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" שמש וירח הם בחינת משפיע ומקבל, בחינת שכל עליון ושכל תחתון, בחינת הרב והתלמיד, כי הצדיק, שהוא הרב, נקרא "שמש", כמו שכתוב ( קהלת א'), "וזרח השמש ובא השמש" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ע"ב), עד שלא שקעה וכו' והירח בחינת התלמיד שמקבל האור מרבו כמו הלבנה מהחמה ואחד עשר כוכבים, זה בחינת הנפשות הרחוקות שמקרבים אותם להשם יתברך, שהם נפשות קדושות מאד, אך היו תחלה בעמקי הקלפות ועלו משם בבחינת אחד עשר סממני הקטרת, שזהו בחינת אחד עשר כוכבים, בחינת ( דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים וכלם משתחוים לי, כי הצדיק הגדול ממשיך שכליות כאלה עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים רוצים להתקרב וכלם צריכים לקבל ממנו, כי כבר מבאר לעיל שגם בהצמצומים בעצמן יש בחינת שכל עליון ושכל תחתון, כי יש בהם כמה וכמה מדרגות ויש בהם בחינת רב ותלמיד שמש וירח וכו' וכלם צריכים להכניע ולהשתחות ולהתבטל לפני הצדיק הגדול ביותר בחינת יוסף, כי הוא מכניס השגות אלקות בכלם וכנ"ל: