ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נשיאת כפים ב
התאמת הקריאה
על-פי המאמר של חנכה בלקוטי תנינא סימן ב:
עין שם כל המאמר היטב שעל-ידי ההלכות שהם בחינת תודה והודאה, בחינת שעשוע עולם הבא על-ידי זה נתגלה אור האמת שהוא מאיר על-ידי שלשה שמות להדבור ונשלם הדבור ושלמות הדבור הוא לשון הקדש, שהוא מקשר לשבת בבחינת ( סוטה לח) כה תברכו בלשון הקדש וכו', עין שם ועל -ידי זה נמשך השמחה של שבת לששת ימי החל, ואזי נתגלה בחינת אחדות הפשוט ויודעין שכל הפעלות משתנות שהם בחינת ששת ימי החול כלם נמשכין מאחד הפשוט יתברך וכו', עין שם היטב:
וזה בחינת ברכת כהנים בלשון הקדש שקבעו בין הודאה לשלום, כי הכהן הוא איש החסד בחינת חסדים ועל-כן זוכה להלכות, כמו שכתוב ( דברים לג) יורו משפטיך ליעקב וכמו שכתוב ,ובא אל הכהן או אל השופט, לשאל מהם ההלכה, כי לכהנים נמסרו ההלכות, כי הם בחינת חסדים, כי ההלכות הם בחינת חסדים, כמבאר שם ועל-ידי זה זוכים לאמת, כמו שכתוב ( שם), תמיך ואוריך לאיש חסידך, דהינו הכהן שזוכה לאמת על-ידי ההלכות שהם בחינת חסדים ועל-כן הכהן זוכה לשלמות הדבור בבחינת ( שמות ד), והוא יהיה לך לפה הנאמר באהרן הכהן ועל-כן נמסר לכהנים הברכה בלשון הקדש, דהינו ברכת כהנים בחינת כה תברכו בלשון הקדש, כי הם זוכים לשלמות הדבור שהוא לשון הקדש בחינת כה תברכו וכו' כנ"ל על-ידי ההלכות כנ"ל, כי על-ידי הלכות זוכים לזה כנ"ל וכמובא שם, עין שם ועל -כן קבעו ברכת כהנים אחר הודאה, כי על-ידי ההודאה בחינת הלכות זוכים לברכת כהנים בחינת לשון הקדש כנ"ל. ועל-כן צריך לברך בשמחה, כמו שכתוב בשלחן ערוך כי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש הוא מקשר לשבת שעל -ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל כנ"ל. ועל-כן תכף אחר ברכת כהנים אומרים שים שלום בחינת שלום ואחדות שזוכין על-ידי ברכת כהנים הינו בחינת התגלות אחדות הפשוט שנתגלה על-ידי בחינת שבת כנ"ל. ועל-כן הכהן עוקר רגליו בעבודה, כי עקר ברכת כהנים הוא בשביל העבודה, דהינו לתקן בחינת עבודה, דהינו בחינת עבד מט"ט, כי על-ידי ברכת כהנים שהוא בחינת לשון הקדש נמשך השמחה של שבת לששת ימי החל שהם בחינת עבד מט"ט וזה שקבעו ברכת כהנים בתפלה, כי התפלה נקראת עבודה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לד), שלש ראשונות כעבד המסדר שבחו של רבו אמצעיות כעבד השואל פרס מרבו וכו' נמצא שבתפלה האדם כעבד בחינת מט"ט דכלול ח"י ברכאין דצלותא וצריך להמשיך מהשמחה של שבת לבחינת עבד מט"ט, בחינת ( תהלים ק) עבדו את ה' בשמחה, כמו שמבאר שם וזה נעשה על-ידי ברכת כהנים כנ"ל ועל-כן בעבודה עוקר רגליו לרמז שעוקר רגליו לברכת כהנים שעל-ידי זה יתתקן העבודה בשמחה של שבת כנ"ל, כי גם עקירת רגליו להליכה לברכת כהנים הוא מעין הברכה, כי ההליכה הוא בחינת הלכות, כי על שם זה נקראין הלכות על שם ההליכה, כמו שמבאר שם ועל-כן הכהנים מבקשין בשעת הליכה על הברכה ואומרים יהי רצון שתהא הברכה וכו', כי ההליכה שהוא מרמז על בחינת הלכות היא סגלת הברכה, כי עקר הברכה על-ידי הלכות כנ"ל נמצא שעקירת רגליו להליכה לברכת כהנים בעבודה הוא רמז על תקון העבודה, דהינו בחינת עבד מט"ט על -ידי שמחה של שבת שנמשך על-ידי ברכת כהנים שהוא בחינת כה תברכו בלשון הקדש כנ"ל וכמבאר שם, עין שם במאמר הנ"ל, וזה בחינת שלש ברכות של ברכת כהנים שיש בהם שלשה שמות שהם מרמזים על שלשה שמות של אמת, כי גם אלו השלש שמות הם בחינת שלשה קוין של אמת כמובא ועקר ברכת כהנים הוא שלום, דהינו בחינת שלום ואחדות הפשוט שנתגלה על-ידי ברכת כהנים בלשון הקדש שהוא מקשר לשבת כנ"ל, וכמבאר שם עין שם:
וזה בחינת נפילת אפים אחר התפלה שאז הוא תכלית היחוד בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל וענין הנפילה שצריכין לפל על פניהם, ואיתא בכתבים שהוא נפילה ממש שמפילין עצמן אז למדרגות התחתונות כמובא, עין שם, הוא כי בחל שהוא בחינת עולם הזה אי אפשר לנו להכלל בקדשת היחוד בבחינת אחדות הפשוט כי אם על-ידי נפילה וירידה שהוא תכלית העליה וכמובא בדברי רבנו נרו יאיר ( בלקוטי תנינא סימן יב) ענין תכלית העליה באר היטב, עין שם היטב והכלל שכשנופלין חס ושלום למקומות הנמוכים מאד ואז מבקשין ומחפשין איה מקום כבודו וזהו בחינת תכלית העליה, כי אי"ה הוא קדשה העליונה, עין שם היטב וזה בחינת נפילת אפים שבשעת הנפילה והירידה אזי דיקא הוא תכלית היחוד בחינת תכלית העליה, כי בחינת איה שהיא הקדשה העליונה הוא בחינת אחדות הפשוט דלית מחשבה תפיסא בה כלל שזה בחינת אי"ה וכו' ולבחינת קדשה עליונה זו צריך להיות בחינת ירידה שהיא תכלית העליה. וזה שאומרים ודוי קדם נפילת אפים, כי נפילה וירידה זו שהוא תכלית העליה הוא בחינת תשובה כמבאר שם, כי זה עקר התשובה כשמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו, כמו שמבאר שם וזהו בחינת שלש עשרה מדות שאומרים אז שהם שלשה עשר תקוני דיקנא הנמשכין מאריך אנפין שהוא בחינת כתר בחינת איה כידוע ועל-כן אין נפילת אפים כי אם בחל, אבל בשבת ויום טוב אין נופלין על פניהם, כי בשבת ויום טוב אזי הוא עצם ההתגלות אחדות הפשוט ועל-כן אין צריכין אז ירידה בשביל העליה, רק בימי החל שהם בחינת עולם הזה בחינת פעלות משתנות ואפלו התפלה של חל היא גם כן בבחינת פעלות משתנות, כי מתפללין שלש עשרה ברכות אמצעיות שהם משנים זה מזה ועל-כן כשרוצים להכלל בבחינת אחדות הפשוט אי אפשר לבוא לעליה זו כי אם על -ידי בחינת ירידה שהיא תכלית העליה כנ"ל, ואז נכללין כל הפעלות משתנות בבחינת אחדות הפשוט שזה בחינת נפילת אפים כנ"ל, אבל בשבת ויום טוב שהם בחינת עולם הבא שבהם עצם ההתגלות אחדות הפשוט, בחינת ( זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' ועל-כן אז נכללין כל ברכות האמצעיות בברכה אחת שאין מתפללין רק ברכה אחת באמצע, ועל-כן אז אין צריכין לנפילה וירידה, דהינו נפילת אפים, כי הנפילה והירידה הוא רק כדי לעלות לעליה, דהינו לבחינת קדשת שבת שהוא בחינת אחדות הפשוט, ועל-כן בשבת ויום טוב בעצמו אין צריכין לזה כנ"ל וכן בכל יום שיש בו איזה תוספת קדשה, וכל תוספת קדשה נמשך משבת שהוא כלליות הקדשה ומאחר שיש בו בחינת התגלות קדשת שבת על-כן אין צריכין לנפילה וירידה ועל-כן אין בו נפילת אפים, וזהו בחינת הימים שאין נופלין בהם על פניהם, כמבאר בשלחן ערוך:
וזה בחינת קדשה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום, הינו שהתרגום נכלל בקדשה, כי פעלות משתנות שנכללין באחדות הפשוט על-ידי תקוני התפלה כנ"ל זה בחינת לשון תרגום שעולה ונכלל בלשון הקדש, כי תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, כמו שכתב רבנו נרו יאיר ( בסימן יט חלק א) וזה בחינת מט"ט כמובא, שהוא בחינת ששת ימי החל כנ"ל. וזה בחינת פעלות משתנות, כי כל הפעלות משתנות הם בחינת עץ הדעת טוב ורע, כי הקדשה בעצמה היא בחינת כלו טוב כלו אחד ואין שם פעלה משנה חס ושלום רק כלו אחד כלו טוב. ותכף שנמצא פעלה משנה יש שם אחיזת הרע שזה בחינת עץ הדעת טוב ורע וכמובן זאת במאמר אמר רבי עקיבא כשתגיע לאבני שיש טהור וכו' ( בסימן נא חלק א), עין שם. נמצא שתרגום שהוא בחינת עץ הדעת הוא בחינת מט"ט בחינת פעלות משתנות בחינת ששת ימי החל ועתה הוא נכלל בקדשה בתוך לשון הקדש שהוא מקשר לשבת, דהינו שאומרים הקדשה בלשון הקדש ובלשון תרגום ונכלל התרגום בקדשה וזה בחינת פעלות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שהוא עצם הקדשה וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עלמא אמאי קאי אקדשה דסידרא, כי עקר קיום העולם הוא בשביל התכלית שיחזר ויכלל בשרשו, כי בשביל זה נברא העולם ועל זה קים העולם וזהו שאמרו שהעולם קים אקדשה דסידרא שנתקנה בלשון תרגום שהוא בחינת פעלות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזהו קיום העולם כנ"ל, כי קיום העולם הוא דבר נפלא שפעלות משתנות, דהינו העולם ומלואו יקבלו חיות ויהיו נמשכין מאחדות הפשוט ועל-כן אין קיום להעולם כי אם על-ידי קדשה דסידרא שעל-ידי זה נכללין כל הפעלות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל וזהו קיום העולם כנ"ל:
וזהו בחינת שיר של יום שאומרים אחר קדשה דסידרא שאנו מזכירין בכל יום שבת, כמו שאומרין היום יום ראשון בשבת וכו' וכמובא בספרים שזה בשביל לזכר בכל יום את השבת, הינו כנ"ל כדי להמשיך השמחה של שבת לששת ימי החל כנ"ל שזהו בעצמו בחינת השיר של יום שאומרים, כי עקר כל השירות הם רק בשבת שהוא בחינת עולם הבא שאז יתער השיר של לעתיד וכל השירות של ששת ימי החל בחינת עולם הזה, הם רק מה שנמשך משבת לששת ימי החל שיר ושמחה כנ"ל. ועל-כן אומרים מתחלה היום יום אחד בשבת וכו' ואחר כך אומרים השיר, כי השיר נמשך משמחת שבת שנמשך לימי החל כנ"ל וזהו גם כן בחינת קטרת של אחר התפלה בחינת שמחה, כמו שכתוב קטרת ישמח לב, כי עכשיו זוכין לשמחה על-ידי שנמשך השמחה של שבת לימי החל כנ"ל וחוזרין ומסימין בהלכות ושלום, דהינו כל השונה הלכות בכל יום וכו', כי זה כלל כל הבחינות הנ"ל, כי כל זה נעשה על -ידי הלכות שעל ידם זוכים לשלום בחינת אחדות הפשוט שנתגלה כנ"ל:
ברוך השם לעולם, אמן ואמן:
וזהו בחינת קדשה דסידרא שאומרים במוצאי שבת, הינו כנ"ל שתכף אחר יציאת השבת ומתחילין ששת ימי החול על-כן אומרים אז קדשה דסידרא שנתקנה בלשון הקדש ובלשון תרגום, כדי להמשיך קדשה של שבת לששת ימי החל על-ידי שמקשרין וכוללין לשון תרגום בלשון הקדש שהוא מקשר לשבת ואומרים סדר הקדשה בהם כנ"ל ועל-כן נוהגין בשבת ויום טוב שאין אומרים בהם קדשה דסידרא בשחרית כי אם במנחה, כי אז אין צריכין להמשיך עליהם הקדשה כנ"ל, כי הם עצמם קדש וגם יום טוב מתגלה בו קדשת שבת, כמובא רק במנחה אומרים הקדשה דסידרא, כי מנחה הוא סמוך לימי החל, כי תפלת המנחה כרוך ליום שלאחריו לענין תחנון על-כן אומרים אז קדשה דסידרא כנ"ל: