ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נשיאת כפים ה

על-פי התורה 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וכו' בסימן לד לקוטי חלק א עין שם כל התורה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

מבאר שם ענין התפלה שהוא לקשר הנקדה שהוא בחינת צדיק מושל אל הלב שזהו ענין מה שצריכין לדבר בינו לבין קונו לפרש שיחתו לפניו יתברך לעורר לבו לעבודתו יתברך. וכן צריכין לדבר עם חברו ביראת שמים וכו' וכן צריכין לדבר עם הצדיק בעצמו הכל כדי לקבל אור הנקדה הקדשה שהוא בחינת 'צדיק מושל' לקשרו אל הלב להאיר בחינת 'פי ידבר חכמות' לתוך בחינת והגות לבי תבונות כדי לבטל חרפת לב ערלת לב שהם כל האהבות רעות אהבת הנפולין, כי שם אצל הנקדה שורה אהבה הקדושה, כי אור החסד שנשאר שם, עין שם ועל-ידי האהבה הקדשה נתבטלין כל החרפות לב, כי על כל הפשעים תכסה אהבה וכו', עין שם כל זה היטב ומבאר שם בתחלתו שזהו ענין התפלה, עין שם באות ג מה שכתוב שם מענין התפלה שהוא כדי להמשיך השפע על-ידי כלי הדבור, כמו שכתוב ( דברים א), ויברך אתכם כאשר דבר לכם וכו' והדבורים של הצדיק הם בודאי בשלמות ובמלאה לכן יכול להמשיך השפע לישראל ועל-ידי זה נקרא בחינת מלאפום להורות שהפה שלו במלאה ובשלמות וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת צדיק מושל שהוא בחינת מלאפום וכו' ומלאפום הוא בחינת נקדה עם ואו וכו' ובחינת מלאפום יש בכלליות ובפרטיות, כי עשרת הדברות עם הלוחות וכו', עין שם כל זה היטב נמצא שעקר התפלה הוא מחמת שבכל אחד מישראל יש נקדה טובה שהוא בחינת צדיק מושל, בחינת ( ישעיה ס) ועמך כלם צדיקים וכפי הנקדה טובה שלו כן יכול להמשיך שפע על -ידי הדבור דיקא בחינת הרחב פיך ואמלאהו ועקר הממשלה בחינת צדיק מושל הוא להאיר ולהתעורר הלב להשם יתברך וכו', כמו שמבאר שם וזה נעשה על-ידי הדבור של התפלה והתבודדות שהוא שיחה בינו לבין קונו שעל-ידי זה מאיר הנקדה בחינת פי ידבר חכמות לתוך הלב לבחינת והגות לבי תבונות שעל-ידי זה נתבטלין כל החרפות לב שהם כל התאוות שהם אהבות הנפולין, כי שם אצל הנקדה טובה שורה אור האהבה הקדושה וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת כהנים בסוף התפלה אצל שים שלום, כי הנקדה טובה הנ"ל הוא בחינת ברית שלום, כמו שמבאר שם. ושם שורה אהבה הקדושה שהוא בחינת כהן, בחינת אברהם, בחינת אתה כהן לעולם, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם ובשביל זה עקר התפלה להאיר ולקשר הנקדה הזאת אל הלב כדי לבטל חרפת לב על-ידי אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה הזאת כנ"ל ובשביל זה צריכין להתפלל בכל לבו, כי התפלה הוא עבודה שבלב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( תענית ב), "איזהו עבודה שבלב זו תפלה, כי זהו עקר עבודת התפלה לטהר ולזכך הלב מכל החרפות לב ערלת לב על-ידי הדבור של התפלה שהוא בחינת צדיק מושל שהוא בחינת הנקדה הקדשה ששם שורה אהבה הקדושה וכו' כנ"ל ועל-כן בשעת התפלה מתגברין ביותר כל הבלבולים וכל מחשבות רעות שבלב, כי עקר התפלה באה בשביל זה כדי לבטלם, כי כל המחשבות זרות וכל הבלבולים כלם הם בחינת חרפת לב, ערלת לב, שבירת לב, כי הם מחרפין ומבזין ושוברין לבו של אדם ומחמת שעל-ידי הדבור של התפלה רוצה לבטלם כנ"ל על-כן הם מתגברין אז ביותר כדרך כל הנלחמים זה עם זה שכשבא צד אחד לבטל את חברו, אז מתעורר חברו ומתגבר יותר ויותר בכל כחותיו וחילותיו מחמת שרואה שרוצים להעבירו ולבטלו לגמרי, על-כן בשעת התפלה הוא מלחמה גדולה וכנ"ל. וזהו בחינת וחנה מדברת על לבה ( שמואל א, א), שעקר התפלה לקשר הדבור אל הלב כדי לבטל חרפת לב, שבירת לב על-ידי הדבור שהוא בחינת הנקדה הקדושה שהוא בחינת צדיק מושל ששם שורה אהבה הקדושה שעל-ידי זה נתבטלין כל החרפות לב כנ"ל ועל-כן בסוף התפלה אצל שים שלום אז עולין הכהנים לדוכן לברך את ישראל, כי זה עקר תקון התפלה וזה מה שפעלנו בכל התפלה שזוכין שעתה בגמר התפלה עולין הכהנים לברך ברכת כהנים, כי הכהנים הם בחינת אהבה דקדשה הנ"ל שורה אצל הנקדה שהוא הדבור של התפלה שעל-ידי זה עקר תקון התפלה כנ"ל ועל-כן בגמר התפלה אז צריכין הכהנים לעלות לדוכן, כי אז נתגלה האהבה הקדושה בחינת כהן שעל-ידי זה עקר תקון התפלה כנ"ל, ועל-כן עולין אצל שים שלום, וסיום ברכותיהן הוא שלום, כי האהבה בחינת כהן שורה אצל הנקדה שהוא בחינת ברית שלום, כמו שכתוב בכהנה של פינחס, הנני נתן לו את בריתי שלום, כמו שמבאר שם, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כל אין מברכין אלא בנשיאת כפים, כי נשיאת כפים הוא בחינת נשיאת הלב, כי הידים סמוכין ללב. ועל-ידי נשיאת כפים נתנשא הלב בבחינת ( איכה ג) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, הינו שעל-ידי נשיאת כפיהם של הכהנים לברך את ישראל הם מנשאין הלב אל הדבור פה ששם אהבה הקדושה שורה כדי שיקבל הלב הארה ותקון משם כנ"ל, כי זה עקר תקון התפלה שנגמר התקון בשלמות על-ידי הכהנים שהם בחינת האהבה השורה אצל הברית שלום שהוא הנקדה וכו' כנ"ל ועל-כן מברכין לברך את עמו ישראל באהבה, 'באהבה' דיקא, כי עקר התקון על-ידי התגלות האהבה הקדושה בחינת כהן בחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל ועל-כן הכהן מכפר על כל העונות זה בחינת על כל פשעים תכסה אהבה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש ברכות של הכהנים שהם שלשה שמות בחינת יברכך ה', יאר ה', ישא ה' כנגד שלשה נקדות הנ"ל, שהם נקדת הצדיק בעצמו, ונקדת כל אחד מישראל שיש בו מה שאין בחברו ונקדת כל אחד ואחד בעצמו, כמבאר שם, עין שם שעל-ידי שלשה נקדות אלו עקר התקון, כי הנקדה הוא בחינת צדיק, בחינת כלו טוב, בחינת שמו יתברך שהוא צדיקו של עולם, בחינת ( תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו, כי הנקדה טובה הוא בחינת החלק אלוה ממעל שיש בכל אחד מישראל ועל-כן מרמזין השלש נקדות בהשלשה שמות של ברכת כהנים וכנ"ל ויש לרמז בפרטיות שלש הנקדות הנ"ל בהשלש ברכות של הכהנים, כי ברכה ראשונה יברכך ה' וכו' כנגד נקדת הצדיק בעצמו שהוא מקור הברכה, כמו שכתוב ( משלי י) ברכות לראש צדיק, וכמו שכתוב ( תהלים כד), ישא ברכה מאת ה' שתחלה צריכין לקבל ממנו, כי הוא נקדה הכללית שהוא מקור הברכה וזהו "וישמרך" מן המזיקין שהם מזיקי עלמא שהם הקלפות שכלם נתהוו מן שבירת כלים כידוע ועל-ידי הברכה הנמשכת ממקור הברכה מבחינת נקדת הצדיק יסוד עולם, על-ידי זה נתתקן ונתבטל בחינת השבירה, ועל-ידי זה נשמרין מן המזיקין 'יאר ה' פניו' וכו' זה בחינת נקדה השניה שיש בכל אחד מישראל מה שאין בחברו, וכל אחד צריך לקבל מחברו זאת הנקדה וכו' וזהו בחינת יאר ה' פניו בחינת הארת פנים, כי הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל שהם בבחינת צדיק הם בחינת פני ה', כי צדיקיא אנפי שכינתא וכל מה שמאירין יותר מאחד לחברו מאיר יותר הארת פני ה' וזה עקר עבודת האדם להמשיך ולהאיר בעולם הארת פניו יתברך, כמו שכתוב ( תהלים קה), דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד וכתיב ( שם כד), זה דור דרשיו מבקשי פניך יעקב סלה ועקר בקשת פניו יתברך הוא על-ידי בחינה הנ"ל על-ידי שכל אחד מדבר עם חברו ביראת שמים בכל פעם ומבקש ומשתדל שיקבלו הארה זה מזה מהנקדות טובות שבלבם שהם בחינת פני ה' שעל-ידי זה זוכין שהשם יתברך ימלא משאלות לבם ויאר בהם פניו באהבה, כמו שכתוב, אם תדרשנו ימצא לך ( דברי הימים א כח) וזה בחינת ברב עם הדרת מלך, שעל-ידי רב עם שמבקשין לדבר ביראת שמים לגלות ולהאיר הנקדות טובות מזה לזה כנ"ל על-ידי זה הדרת מלך, כי על-ידי זה מאיר פני ה', שהוא בחינת הדרת מלך, בחינת הוד והדר לפניו וכו' וכן מבאר שם במזמור הודו הנ"ל שבקשת פניו יתברך בחינת בקשו פניו תמיד הוא על-ידי השיחה שמדבר אחד עם חברו לעוררו להשם יתברך, כמבאר שם מקדם שמזהיר, שיחו בכל נפלאותיו, דהינו בחינה הנ"ל שצריכין לשוח ולדבר הרבה אחד עם חברו בכל נפלאותיו יתברך כדי לעוררו אליו יתברך כדי שתאיר הנקדה מזה לזה וכנ"ל, שזהו בחינת דרשו ה' וכו' בקשו פניו תמיד שמזהיר אחר כך וכנ"ל ועל -כן ברכת יאר ה' פניו הוא בחינת הנקדה השניה הנ"ל שצריכין להאיר מאחד לחברו וכנ"ל וזהו, 'ויחנך', שיתן לך חן, כי עקר החן והיפי וההדור הוא בחינת כלליות הגונין, כי כשנכללין הגונין רבים זה בזה זה עקר החן והיפי, כמו שכתוב בהתורה אחוי לן מנא על -פסוק חן בעיני ה' ( סימן כה לקוטי חלק א), עין שם וזה בחינת נקדה השניה הנ"ל שצריכין לדבר עם חברו ביראת שמים להאיר הנקדות מזה לזה שהם בחינת הארת פנים. ועל-ידי שנכללין הנקדות טובות מכמה בני ישראל מזה לזה שהם עקר התפארותו יתברך בחינת ישראל אשר בך אתפאר על-ידי זה נתרבה ונתגדל החן של ישראל על-ידי רבוי הגונין וההתפארות שמאירין ונתגלין מזה לזה, כי הנקדות טובות שבכל אחד מישראל הן הן וההתפארות של ישראל וכל מה שמרבין לדבר אחד עם חברו ביראת שמים שעל-ידי זה הנקדות טובות מאירין יותר על-ידי זה נתגלין ההתפארות והחן של ישראל ביותר. וזהו, "יאר ה' פניו אליך ויחנך" שהוא בחינת נקדה השניה וכנ"ל 'ישא ה' פניו אליך' זה בחינת נקדה השלישית הנ"ל, שצריכין להאיר הנקדה טובה מינה ובה כדי לקשר פי ידבר חכמות אל הלב וכו' וזהו, ישא ה' פניו אליך, שישא הנקדה טובה שהוא בחינת פניו יתברך כנ"ל 'אליך', הינו שברחמיו יקשר הנקדה אל הלב שתאיר הנקדה אל הלב כדי לבטל חרפת לב וכו' ואחר כך מסימין וישם לך שלום זהו תכלית שלמות כל השלש ברכות שהם להמשיך האהבה הקדושה השורה אצל הברית שלום שהוא כלל כל השלש נקדות הנ"ל אל הלב זהו בחינת שלום, כי כשהנקדות רחוקין מהלב חס ושלום, אזי אין שלום, בחינת ( תהלים לח) אין שלום בעצמי וכו', בחינת ( הושע י) חלק לבם, שהלב חלק מהנקדה, אבל כשמקשרין הנקדה אל הלב שזה עקר השלום בחינת וישם לך שלום שמסימין ברכת כהנים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה מבאר על-פי התורה הזאת שעקר התפלה כדי להאיר ולקשר הנקדה שהוא בחינת פי ידבר חכמות אל הלב שהוא בחינת והגות לבי תבונות, שזהו בחינת מלאפום בחינת צדיק מושל, כי ישראל מושלין בתפלתן להמשיך כל ההשפעות רפואות ופרנסה בני, חיי ומזוני וכו', ואפלו לשנות הטבע ועל-כן הם ח"י ברכאין דצלותא כנגד בחינת צדיק חי עלמין כידוע ומבאר בהתורה הנ"ל באות ו' וזה לשונו ובחינת מלאפום יש בכלליות ובפרטיות, כי עשרת הדברות עם הלוחות הוא בחינת מלאפום שהוא יוד, והלוחות הם וא"ו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא יד) וכו' והתורה עם העולם גם כן יוד וא"ו, כי התורה היא יוד שנקראת ראשית חכמה והעולם הוא ואו שנברא בששת ימי המעשה וצדיק עם ישראל הם גם כן יוד ואו וכו' ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו יש גם כן בחינת יוד ואו יוד על -שם הפה, כמו שכתוב, פי ידבר חכמות ו' על שם והגות לבי תבונות, שהוא בחינת לוחות שהם וא"ו כנ"ל, כמו שכתוב ( משלי ג), קשרם וכו' כתבם על לוח לבך וכו', עין שם ועל-פי זה נוכל לבאר שזהו בחינת ארבעה חלקי התפלה שהם קרבנות וקטרת שזהו בחינת עשיה ופסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה, ושמונה עשרה שהם כנגד ארבעה עולמות כידוע, הינו כי בהתורה הנ"ל הוא חושב בענין המלאפום ד' בחינות הנ"ל וכנגד זה הם ארבעה חלקי התפלה כנ"ל, כי התפלה עקרה להמשיך ולהאיר ולקשר הנקדה שהוא בחינת מלאפום כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי בתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם לטהר עולם העשיה כידוע שעקר תקון וברור עולם העשיה הוא על-ידי הקרבנות וקטרת ועל-ידי זה נעשה בחינת המלאפום של התקשרות העולם אל התורה כנ"ל, כי קדם שמטהרין עולם העשיה בודאי אין לו כח להתקשר אל התורה הקדושה, אבל על-ידי שאומרים קרבנות וקטרת שבזה מטהרין ומבררין עולם העשיה מהקלפות על-ידי זה אנו מקשרין עולם העשיה שנברא בששת ימי המעשה שהוא בחינת וא"ו אל התורה שהיא בחינת יוד ובשביל זה היו אנשי המעמד עוסקים בתורה בשעת הקרבנות, כי עקר הקרבנות לטהר העולם ולקשרו אל התורה ובשביל זה היו עוסקין בפרשת בראשית שמדבר מתחלת הבריאה שברא את העולם בששת ימי המעשה שעל -ידי זה ממשיכין ומאירין בחינת הואו הנ"ל שיתקשר אל התורה שהוא בחינת יוד, בחינת בראשית, כי בראשית הוא בחינת נקדה, כמו שכתוב ( בתקונים תקון ה), בראשית נקדה בהיכלה, בחינת ראשית חכמה, כי כשמעידין שהשם יתברך ברא העולם בששת ימי המעשה על-ידי זה עקר הארת הנקדה שהיא חכמה בחינת התורה, כי בה ברא העולם, כי באוריתא ברא קודשא בריך הוא עלמא שהוא בחינת חכמה, כמו שכתוב ( תהלים קד), כלם בחכמה עשית וזה בחינת פרק 'איזהו מקומן של זבחים' שאומרים כדי לברר ולהאיר כל הנקדות טובות שיש בכל המקומות של הבית המקדש שיאירו בכל העולם. שעל-ידי זה יש כח להעולם להתקשר אל התורה, כי עקר הארת עצם הנקדה הקדושה הוא בבחינת המקדש עקר יסודו על נקדת האבן שתיה, שהוא בחינת הנקדה הקדשה של העולם ששם היה עומד הארון עם עשרת הדברות ושם עקר התקשרות וכלליות העולם אל התורה ומשם נמשך הקדשה לכל מקומות הבית המקדש ומשם לירושלים ולכל ארץ ישראל שנתקדשה בעשר קדשות זו למעלה מזו כנגד אור הנקדה שעקרה בחינת יוד, בחינת עשרת הדברות וכל מה שהמקום סמוך יותר לנקדת האבן שתיה הוא מקדש ביותר וכל קרבן לפי כפרתו כן היה לו מקום בבית המקדש לשחיטתו ולזריקתו וכו', כי עקר כפרת כל העונות הם על-ידי אור הנקדה ששם אור האהבה הקדושה שורה בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה ועל-כן היו כל הקרבנות על-ידי הכהן, כי הכהן הוא בחינת חסד, בחינת אהבה הקדושה כנ"ל ועל-כן כפי שהיה הקרבן צריך לכפר כן היה לו מקום בבית המקדש, כי כל מה שהיה הקרבן צריך לכפר ביותר היה לו מקום מיחד וקבוע ביותר, כגון קדשי קדשים שצריכין צפון דיקא וכן יש קרבנות שהיו צריכין להכניס דמן להיכל. הכל כפי מה שהיו צריכין בזה הקרבן להמשיך הכפרה ביותר מנקדת האבן שתיה ששם עקר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה כנ"ל ועל-כן ביום הכפורים שאז אנו צריכין לכפר על כל ישראל כלם על כל העונות והחטאים והפשעים של כל השנה כלה, על-כן אז היה צריך הכהן גדול לכנס לפני ולפנים לנקדת האבן שתיה בעצמה למקום הארון והלוחות להמשיך הכפרה והסליחה מעצם הנקדה ששם עקר האהבה הקדושה שעל-ידי זה עקר הכפרה בחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך אומרים פסוקי דזמרה לקשר העשרת הדברות עם הלוחות, כי התקשרות והתחברות אותיות התורה של העשרת הדברות אל הלוחות הוא נפלאות תמים דעים, כי התורה היא אחדותו יתברך, והשם יתברך מרומם ומנשא מכל הרוחניות. ועל-כן הוא דבר פלא מאד שתוכל התורה להתלבש באותיות עד שיצטירו ויכתבו על הספר או על הלוחות רק השם יתברך מאהבת ישראל צמצם את אור התורה בכמה וכמה צמצומים עד שנתצמצמה התורה באותיות עד שנכתבו על הלוחות וזה בחינת ( שמות לב) והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא וכו', הינו שהלוחות שהיה להם כח להצטיר בהם אותיות התורה זה מעשה ה', כי הם מעשיו ונפלאותיו בחינת מעשה אלקים המה וזהו, והמכתב, שנכתבו אותיות התורה על הלוחות מכתב אלקים הוא, כי הם מעשה ה' ונפלאותיו העצומים שיוכלו אותיות התורה להצטיר ולהכתב על הלוחות, כי אותיות התורה בשרשם הם אורות נשגבים ועצומים מאד שאין כל העולמות יכולים לסבל אורם, מכל שכן עולם הזה הגשמי, אך בנפלאותיו העצומים נתצמצמו כל כך עד שנכתבו על הלוחות וכנ"ל וכל זה כדי שיוכלו ישראל לקבל את אור התורה כדי שידעו לעשות רצונו ולהתדבק בו יתברך ועל-כן כשחטאו ישראל בעגל נשתברו הלוחות ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( תנחומא עקב יא) שפרחו האותיות ונעשו הלוחות כבדים ביד משה ועל-ידי זה נשתברו, כי בודאי כשאין ישראל עושין רצונו יתברך אין הלוחות יכולים לקבל אור הגדול של אותיות התורה ועל-כן פרחו האותיות מהלוחות ועל-ידי זה נשתברו, כי אי אפשר להלוחות שיקבלו ויסבלו את אור אותיות התורה הקדושה כי אם כשישראל עושין רצונו של מקום ומכונין את לבם אל התורה ומשתדלים שיהיו דברי התורה נחקקים ונכתבים על לבבם בבחינת ( משלי ג) כתבם על לוח לבך ואז השם יתברך עושה למען אהבתם ומצמצם אותיות התורה בדרכים נפלאים ומזכך את זה העולם עד שיהיה לו כח לקבל אור התורה ואז יכולים אותיות התורה להצטיר ולהכתב ולהתקים על הלוחות שזהו בחינת כתיבת ספר תורה על הקלף ועל-כן עתה בעוונותינו הרבים אחר שנשברו הלוחות אף-על-פי שאנו כותבים ספרי התורה על הקלף והניר, אף-על-פי-כן לאו כל אחד זוכה לאור התורה, כי לאו כל אדם זוכה שיהיה אצלו אותיות התורה כתובים וקשורים היטב על הספר, כי יש בחינת אותיות פורחות שהוא בחינת שברי לוחות שמשם נמשך השכחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ערובין נד) שמשם נמשך שאף-על-פי שאותיות התורה כתובים על הספר, אף-על-פי -כן אינו רואה אורם כלל שזהו בחינת שכחת התורה שנמשך משברי לוחות שהוא בחינת שהאותיות פרחו מהלוחות שעל-ידי זה נשברו כנ"ל עד שיש לפעמים שרואה בהתורה להפך חס ושלום אם אינו מכון את לבו את האמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא עב), זכה-נעשה לו סם חיים, לא זכה-נעשה לו סם מות וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר התקשרות והתחברות אור אותיות התורה אל הספר שזהו בחינת תקון שברי לוחות כנ"ל, הוא על-ידי נגון וזמרה להשם יתברך שהם בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם יתברך שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שכלול מכל העשרה מיני נגינה, כי עקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד שהם כמו שני הפכים, עקר התחברותם על-ידי נגון, כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה ( בסימן רלז) שזהו בחינת הפעם ילוה אישי אלי שאמרה לאה כשנולד לוי שהוא בחינת סטרא דנגונא, כי עקר הדבקות וההתחברות להשם יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד הוא על-ידי נגון וזמרה וכמו שרואין בחוש שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם יתברך ומנח בדיוטא התחתונה על-פי רב על-ידי נגון נתעורר להשם יתברך ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם רק כששומעין הנגון ממנגנים רשעים או קלים המצויים עכשיו ביותר אזי יוכל להזיק לו ביותר כמו שכתוב במקום אחר ( בסימן ג לקוטי א), אבל כששומעים נגונים וזמירות מאנשים כשרים באמת המכונים את לבם להשם יתברך או כשמנגן בעצמו איזה נגון וכונתו לשמים יכולים להתעורר על -ידי זה מאד להשם יתברך וכמו ששמעתי מאדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה, כי עקר החבור והדבקות מעולם הזה הגשמי להשם יתברך שהוא מרומם ונשגב מאד, בפרט מי שחטא ונתרחק מאד מאביו שבשמים הוא על-ידי נגון וזמרה שהוא בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם יתברך ועל-כן יסד דוד המלך עליו השלום כל ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי דוד הוא בחינת משיח שהוא עוסק לתקן פגם שברי לוחות שבא על-ידי חטא העגל שהיה על-ידי פגם הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא עבדו ישראל עבודה זרה וכו' שעל-ידי זה היה כל החרבנות כידוע, ודוד שהוא משיח שעוסק לתקן זאת שהוא תקון כל העולמות, על-כן יסד ספר תהלים שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, כי על-ידי עשרה מיני נגינה מתקנים שברי לוחות, כי על-ידי נגון מדבקים ומחברים הלב להשם יתברך מכל מקום שהוא עד שיוכל לקבל אור אותיות התורה בבחינת כתבם על לוח לבך וכמו כן כפי מה שהלב נמשך אחר השם יתברך, כמו כן יש כח להלוחות לסבל אור אותיות התורה שזהו בחינת תקון שברי לוחות שהם בחינת שבירת הלב כנ"ל וזהו בחינת ( משלי ג) קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך שנסמכו זה לזה, כי הגרגרת שהוא הגרון הוא מוציא קול הנגינה, כי משם יוצאין כל הקולות שעל-ידי זה נתתקן בחינת שברי לוחות וזהו כשהנגינה שלו לשמים, שמנגן ומזמר להשם יתברך כדי לדבק את עצמו להשם יתברך ולהתורה וכנ"ל וזהו קשרם על גרגרותיך שיראה לקשר דברי התורה אל הגרגרת ששם קול הנגינה, הינו שכל קולות הנגינה שלו יהיו לשמים לקשר דברי התורה בלבו, ועל -ידי זה כתבם על לוח לבך, כי על-ידי זה יזכה שיהיו נכתבין ונחקקין אותיות התורה בלבו שעל-ידי זה יש כח להלוחות והספרים לקבל אור אותיות התורה ושיתקימו בהם שזהו בחינת תקון שברי לוחות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת פסוקי דזמרה שאומרים קדם קריאת שמע ותפלה, כי אי אפשר לנו לדבק עצמנו להשם יתברך לכלל באחדותו יתברך ולדבק אליו יתברך בקריאת שמע ותפלה כי אם על-ידי שירות ותשבחות שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם בחינת פסוקי דזמרה שאומרים מקדם ועל-כן פסוקי דזמרה הם בבחינת חבור העשרת הדברות אל הלוחות שהם בחינת מלאפום, כי עקר החבור של אותיות הקדושים של העשרת הדברות אל הלוחות הוא על-ידי נגון וזמרה שהוא בחינת פסוקי דזמרה, ועל-כן הם עשרה הללויות כנגד עשרת הדברות שהם כנגד עשרה מיני נגינה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת שירת הים שאומרים בכל יום קדם קריאת שמע ותפלה, כי קריעת ים סוף הוא בבחינת כתיבת ספרים הקדושים של התורה שהוא דבר נפלא מאד שיהיו יכולים להצטיר אור אותיות התורה על הספר וכנ"ל, אך השם יתברך מאהבתו את ישראל מצמצם אותם בצמצומים נפלאים עד שיוכלו להצטיר על הספר וכנ"ל, וזהו בחינת קריעת ים סוף שהוא בבחינת ( בראשית א) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, שמשם הנס של קריעת ים סוף כמובא, כי קריעת ים סוף מורה על חדוש העולם שכמו שבשעת הבריאה קבץ וכנס כל המים למקום אחד כמו כן בכחו צוה גם עתה שיקוו המים ויבקעו כדי שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה וזהו בחינת צמצום אור התורה שיוכל זה העולם לסבל אותו כי אור התורה בשרשו הוא בחינת ים גדול ורחב ידים, בחינת ים החכמה, כמו שכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ומחמת גדל הים של החכמה אי אפשר לכנס לתוכו ולקבל ממנו כי אם כשמכינין לבו היטב להשם יתברך שאז השם יתברך חומל עליו ובדרכיו הנפלאים הוא מצמצם מימי הדעת ונותן בים דרך ובמים עזים נתיבה כדי שיוכלו התחתונים לקבל מימי הדעת בהדרגה ובמדה. וזהו בחינת צמצום אותיות התורה הקדושה, כי כל אות ואות נמשך ממעין הנובע ממעין היוצא מבית ה' ומאהבת ישראל המכינים לבם להשם יתברך הוא נתן כח באות שיוכל לצמצם ים החכמה כדי שנוכל לעבר בו לינק מאור התורה. ועל-כן זכו ישראל להשגות נוראות בשעת קריעת ים סוף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מכלתא בשלח) שאפלו שפחה ראתה על הים וכו', כי קריעת ים סוף הוא בחינת בקיעת מימי הדעת על-ידי צמצומים נפלאים של אותיות התורה כדי שנוכל לעבר דרך שם ולשאב משם בבחינת ( ישעיה יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ותרגומו ותקבלון אולפן חדת וכו' וזה שכתוב בזהר הקדוש, ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא ובגלותא בתראה בקנה דאיהו קלמסא בזע ימא דאוריתא, כי הקולמוס שכותב דברי תורה על הספר הוא בבחינת קריעת ים סוף וכנ"ל. ועל-כן אמרו שירה על הים, כי עקר הדבקות והחבור של אותיות התורה על הספר שזהו בחינת קריעת ים סוף הוא על -ידי שירה ונגינה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תבת נח ותבת משה שהלכו על פני המים, כי התבות של נח ומשה נמשכו מתבות ואותיות הדבורים של התורה, כי עקר מימי המבול נמשכו מחמת שחטאו נגד השם יתברך ופגמו בברית עד שלא יכלו אותיות התורה להתצמצם בזה העולם ולקים העולם, כי גם בימי נח קדם מתן תורה היה עקר קיום העולם על-ידי אותיות התורה שקדמה לעולם ובה ברא העולם כידוע וגם כבר נצטוינו בשבע מצות ובהם היה תלוי קיום העולם אז והם עברו עליהם ועל-ידי זה לא היו אותיות התורה יכולים לצמצם מימי הים והתהום ומשם נמשך שנפתחו כל מעינות תהום רבה עד שבא המבול ונח שהיה צדיק נצל על-ידי התבה שנמשכה מתבות ודבורים ממש, הינו על-ידי אותיות ותבת התורה שזכה לקים, על -ידי זה זכה לכנס בתבה ועל-ידי זה היה כח בהתבה לילך על פני המים ועל-ידי זה נצל הוא וזרעו וכו' ונתקים העולם וזהו גם כן בחינת תבת משה שנצל בתבה על פני המים מחמת היה עתיד לקבל את התורה שהם מצמצמין את מימי הים הגדול כנ"ל רק נח לא זכה על -ידי התבה שהם בחינת אותיות התורה כי אם להציל את עצמו וזרעו לקיום העולם, אבל משה הציל את כל ישראל ומסר אותיות ותבות התורה לכל ישראל לדורות עולם נמצא שפסוקי דזמרה ושירת הים הם כנגד חבור עשרת הדברות עם הלוחות שהם בחינת מלאפום וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך אומרים קריאת שמע וברכותיה שהם ברכת המאורות והתורה וגאל ישראל זה בחינת נקדת המלאפום שנעשה על-ידי הצדיק עם ישראל, כי עקר הנקדה הוא הצדיק שהוא נקדה הכללית שזהו בחינת קריאת שמע וברכותיה, כי קריאת שמע שהיא קבלת אחדותו יתברך זה עקר אור הנקדה הקדושה, כי עקר הנקדה טובה הוא לכלל באחדותו יתברך שמשם נמשכה הנקדה הטובה, כי הנקדה בחינת צדיק הוא אחדות פשוט עמו יתברך וזה בחינת ברכת המאורות, כי האור של כל המאורות נמשכין מנקדת הצדיק שנקרא אור כמו שכתוב ( תהלים צז), אור זרע לצדיק וממנו נמשך כל התורה שהוא ברכת אהבת עולם וזהו בחינת ברכת גאל ישראל שזהו בחינת סמיכת גאלה לתפלה, כי גאלה זה בחינת הצדיק כידוע שנקרא גואל, כמו שכתוב אם יגאלך טוב וכו' ( רות ג) וכמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר שגאלה ותפלה הם בבחינת בעז ורות, כי בעז שהוא הצדיק הוא בחינת גאלה וכו', ( עין בסימן קב חלק שני):

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך מתפללין עקר התפלה שהוא תפלת שמונה עשרה הוא עבודה שבלב שזהו בחינת נקדת המלאפום שנעשה אצל כל אחד ואחד בפני עצמו על-ידי שמחבר בחינת פי ידבר חכמות לבחינת והגות לבי תבונות, דהינו על-ידי שמדבר דבורי התפלה בכונה גדולה ומכון לבו היטב למה שאומר עד שמקשר דבור פיו אל הלב שעל-ידי זה מאירה הנקדה אל הלב שעל-ידי זה נתתקן הכל שזהו כל עבודת התפלה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כל פרשת פינחס, כי פינחס זכה לכהנה על -ידי שקנא על מעשה זמרי שפגם בברית, ופינחס קנא על זה והמשיך בחינת תקון הברית, ועל-ידי זה זכה לכהנה שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקדה שהוא ברית שלום, כמו שכתוב ( במדבר כה), הנני נתן לו את בריתי שלום וכו' וכמבאר ענין זה של כהנת פינחס בהתורה הנ"ל, עין שם וכל מעשה פינחס היה תקון להכניע ולבטל קלפת בלעם מן העולם שהוא פגם הברית, כמו שכתוב ( שם לא) הן הנה היה בדבר בלעם כי בלעם היה פגום ומשקץ ומתעב בתאוה הזאת מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קו) ונמשך כל ימיו אחר תאוה הזאת ולא רצה להשתדל לבטל תאות לבו על-ידי דבורים קדושים שהם בחינת שלש הנקדות הנ"ל שצריכים לדבר דבורים קדושים בינו לבין קונו ולדבר עם חברו ביראת שמים ולדבר עם הצדיק וכו' כנ"ל, ואז יכול אפלו הגרוע שבגרועים לצאת מעמקות נפילתו ולעלות ולהתקרב להשם יתברך ובלעם הרשע ותלמידיו אינם חפצים בזה ולא די שנמשכין אחר תאות המשגל כל כך, אף גם אינם משתדלים לדבר דבורים קדושים בשלש בחינות הנ"ל ולא די להם בזה, אף גם הם עושים מהפך אל הפך שמטמאים דבור פיהם מאד על-ידי דבורים רעים של ליצנות ורכילות ולשון הרע ודברים בטלים ונבול פה, ובפרט על -ידי ליצנות ולשון הרע שמדברים על הצדיקי האמת ואנשיהם הכשרים ועל-ידי זה בודאי הם מתרחקים משלש נקדות הנ"ל, ועל-כן באמת הם משקעים בכל פעם יותר בתאותם הרעות ולא די מה שמזיקים להם בעצמם אף גם על -ידי דבור פיהם הרע חס ושלום הם רוצים להזיק לכל ישראל, כי כמו שהצדיקים והכשרים מאירים הנקדות טובות בישראל על-ידי דבורים הכשרים והטובים כמו כן להפך על-ידי דבורים רעים של בחינת בלעם וסיעתו מרחיקים מאד מהנקדה, וזה היה עצת קלפת בלק להביא את קלפת בלעם על ישראל, הינו להזיק לישראל חס ושלום על-ידי דבורים רעים של המשקעים מאד בתאוות נאוף החולקים על הצדיק בחינת משה שהם בחינת בלעם וסיעתו כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק כ) שאלו למדין על משה ואמרו לו, אין כחו אלא בפה אמרו, אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו, הינו שאמרו שכחו של הצדיק בחינת משה הוא רק על-ידי פיו על-ידי שמאיר וממשיך הנקדות טובות על-ידי דבור פיו כנ"ל, על-כן אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו שהוא בלעם הרשע שמדבר בפיו דבורים להפך ממש מדבורים של הצדיק בחינת משה, ועל-כן היו ישראל באמת בסכנה גדולה אז כששלח בלק אחר בלעם, כי הדבור יש לו כח גדול מאד מאד בין בקדשה בין להפך חס ושלום וכמו שכתוב ( מיכה ו), עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור וכו' שנראה מדברי הפסוק שהיתה עצה עמקה מאד של הסטרא אחרא להביא את בלעם, אך השם יתברך ברחמיו עמד בעזרתם והפך הקללה לברכה ועל-כן עמד המלאך בשלש מקומות ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) כי סימני אבות הראהו, כמובא בפרוש רש"י, כי שלשה אבות הם כנגד שלש נקדות הנ"ל כמובא במקום אחר הינו שהראהו שהשלש נקדות שהם בחינת שלשה אבות שממשיכין הצדיקים ואנשיהם בדבור פיהם הקדוש כחם עולה יותר על דבור פיו הטמא ובודאי יכניעו אותו וזהו גם כן בחינת מה שאמרה האתון, כי הכיתני זה שלש רגלים ופרש רש"י אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים, כי גם שלש רגלים הם כנגד שלש נקדות הנ"ל, כי השלש רגלים הם כנגד השלשה אבות, כמובא, הינו כנ"ל שאמרה לו שבודאי השלש נקדות של ישראל שממשיכין בדבור פיהם הקדוש יתגברו כנגד דבור פיו הטמא כנ"ל ועל -כן כשנתהפך הקללה לברכה ברכם שלש פעמים, כמו שכתוב ( במדבר כד), והנה ברכת ברך זה שלש פעמים כנגד שלש נקדות הנ"ל שהתגברו בכחם על דבור פה של בלעם עד שנתהפך הקללה לברכה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הסמיכות של כל הפרשיות שבסדר פינחס, כי פינחס הכניע קלפת בלעם ועל-ידי זה זכה לכהנה שהוא בחינת אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה שהוא בחינת ברית שלום וכנ"ל ואז נפלו ונתבטלו כל הקלפות והסטרין אחרנין שמהם אהבות הנפולין ועל-כן על -ידי זה היה להם כח לכלות ולבער כל המדינים, כמו שמבאר שם תכף אחר נתינת הכהנה לפינחס, צרור את המדינים והכיתם אותם, כי בודאי עתה אחר שזכה פינחס לכהנה שהוא אהבה הקדושה על-ידי זה נתבטלו הקלפות שהם אהבות הנפולין ובודאי עתה יכולין להכות ולבער את המדינים שהחטיאו את ישראל בכח בלעם הרשע שהם בחינת הקלפות הבאים משברי כלים שהם אהבות נפולין, כי עתה הם מתבטלין על-ידי פינחס שזכה לאהבה הקדושה וכנ"ל ועל-כן הלך פינחס בעצמו אל המלחמה הזאת והוא בעצמו הרג את בלעם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק כב), כי עקר הכנעתם היה על-ידי פינחס שזכה לאהבה הקדושה שהוא בחינת הכהנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנצטוו תכף אחר כך למנות את ישראל, כדי לעורר כח כל נפש ונפש מששים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך בחינת הנקדה טובה שיש בכל נפש ונפש מישראל כדי לטהר אותם מטמאת קלפת בלעם שהוא בחינת פגם הברית, כי בכל אחד ואחד מישראל יש בו נקדה טובה מה שאין בחברו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל-כן הצרכו למנות כל ישראל כל יוצאי צבא כל היוצא ללחם מלחמות ה' בזה העולם כדי לעורר כח הנקדה טובה של כל אחד כנ"ל וזה שפרש רש"י שם, החנוכי, שמי מעיד עליהם על תקון הברית, כי ה"א בראש, יוד בסוף, הינו שעל-ידי הזכרת שמותם הקדושים נתעוררה הנקדה טובה שיש בהם בכל אחד ואחד שהוא בחינת שמו יתברך, כי הנקדה טובה הוא בחינת החלק אלקי ממעל שיש בכל אחד ואחד שהוא בחינת שמו יתברך ועל-כן בכל עת שיצאו מחל לקדש מנאום, כי כשיצאו מטמאת מצרים מנאום וכשחטאו בעגל ונפלו מנאום אחר כך כשהיו צריכים להטהר מעון זה על-ידי מעשה המשכן וכן כשנפלו על -ידי מעשה בלעם ומדין מנאום אחר כך כשנצלו, כי המנין הוא לעורר הנקדה טובה שיש בכל אחד מישראל שעל -ידי זה נטהרין מכל הטמאות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנסמך מיד אחר כך ירשת ארץ ישראל, כמו שכתוב ( במדבר כו), לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות וכו'. כי אור הנקדה הקדושה נמשכת בכמה בחינות כפי האדם והמקום והזמן ובכלליות בני העולם עקר הנקדה הם כלל ישראל ובין כלליות ישראל עקר הנקדה הוא הצדיק האמת וכן במקום, כי גם בבחינת מקום יש נקדה טובה שהוא ארץ ישראל שהיא הנקדה טובה של כל העולם ובארץ ישראל בעצמה בו עשר קדשות ועקר הנקדה הוא מנקדת אבן שתיה שהיא הנקדה של ארץ ישראל, שהיא נקדת כל העולם וכן בזמן, כי בכל יום ויום יש בו נקדה טובה, כי לית יום דלית בו טוב ( זהר פרשת נשא) אך הנקדה של כלל הזמן כלל שבעת ימי בראשית הוא שבת שהיא הנקדה שמאיר בכל ששת ימי המעשה שבהם נברא העולם והנקדה של כל השנה והחדשים הם ראשי חדשים וימים טובים ועקר הנקדה של כל השנה ושל כל הימים טובים הוא יום כפור, כמו שכתוב ( תהלים קלט), ימים יצרו ולו אחד בהם, זה יום כפור שבו נכנס הכהן גדול שהוא בחינת צדיק הדור, בחינת נקדה הכללית למקום האבן שתיה שהיא נקדת העולם נמצא שאז נכללו כל הנקדות טובות הכלליות של הצדיק והמקום והזמן ועל-כן אז הוא מחילת וכפרת כל העונות מחמת שאז מאירה עצם הנקדה ביותר ויותר על-ידי כל הבחינות הנ"ל של אדם ומקום וזמן ועל-ידי זה מאירה ביותר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה שעל-ידי זה מחילת כל העונות בחינת על כל פשעים תכסה אהבה וכנ"ל ועל-כן נסמכה ירשת ארץ ישראל בפרשת פינחס אחר מנין בני ישראל, כי ארץ ישראל הוא בחינת נקדת המקום, כי שם בארץ ישראל זוכין בני ישראל שיקבל כל אחד ואחד אור הנקדה שלו כפי חלקו בארץ ישראל ועל-כן נסמכו זה לזה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך נסמכה הפרשה של הסתלקות משה, כי משה הוא צדיק הדור בחינת נקדה הכללית והוא נתן התורה לישראל שהוא בחינת הנקדה כנ"ל והוא היה צריך להכניס את ישראל לארץ ישראל ששם נקדת העולם ושם עקר מקום הקדשה שהוא אור התורה, כי עקר קבלת אור התורה בשלמות הוא בארץ ישראל כידוע ואז היה מתתקן הכל, אבל על-ידי פגם בני ישראל גרמו שגם משה נכשל בהכאת הצור במי מריבה שעל-ידי זה נגזר שלא יכנס לארץ ועקר פגם הכאת הצור היה בחינת פגם הדבור, כמו שכתוב בפרשה זאת , כאשר מריתם פי במי מריבה וכו', כי עקר הפגם היה על שלא דברו אל הסלע כמו שצום השם יתברך, ודברתם אל הסלע, שבזה היו מראים גדל כח הדבור שלהם שיש לו כח להוציא המים בגשמיות ורוחניות, כי כמו שהיו מוציאים מים בגשמיות כך היו מוציאים מימי דעת התורה ברוחניות ועל -ידי זה היה נתקדש שם שמים, כי היו הכל רואים גדל כח הדבור, והיו הכל משתדלים להמשיך הקדשה על עצמם על -ידי הדבור שעל-ידי זה ממשיכין אור הנקדה שעל-ידי זה עקר ההתקרבות להשם יתברך כנ"ל וכל זה גרם המריבה והמחלקת בחינת מי מריבה שעל-ידי זה בלבלו גם דעת משה, כמו שכתוב ( קהלת ז), כי העשק יהולל חכם וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שמות רבה פרק ו) כי הנקדה הקדושה הוא בחינת שלום, בחינת ברית שלום, כי עקרה תלויה בשלום, כי מי שאין משתדל להתבודד ולדבר בינו לבין קונו לעורר לבו להשם יתברך זה בחינת מחלקת, בחינת ( הושע י) חלק לבם, כי לבו חלק מפיו מבחינת הנקדה הקדושה וכן כשחס ושלום אין שלום בין ישראל בין אדם לחברו בודאי אין יכולין לדבר זה עם זה ביראת שמים מחמת המחלקת שביניהם ואפלו כשאין מחלקת אלא שאין האהבה בשלמות בין ישראל שמצוים לאהב אחד את חברו כנפשו, כמו שכתוב ( ויקרא יט), ואהבת לרעך כמוך. ובפרט החברים העוסקים בתורה שצריכים לזהר ביותר ויותר שיהיה ביניהם אהבה רבה כמובא גדל האזהרה שהזהיר האריז"ל על אהבת החברים בלי שעור וכשאין האהבה בשלמות אינם יכולים לדבר זה עם זה כראוי ואינם מאירים זה בזה אור הנקדה הקדושה ומכל שכן וכל שכן כשחולקין חס ושלום על הצדיק האמת שהוא עקר הנקדה הכלליות של כל ישראל וכשחולקים עליו חס ושלום אין יכולין לקבל אור הנקדה שלו נמצא שעקר קבלת אור הנקדה הנ"ל הוא על -ידי שלום ועל-כן על-ידי המחלקת והמריבה בחינת מי מריבה גרמו שגם משה טעה והכה את הצור ולא דבר בפיו. ועל-ידי זה נגזר שלא יכנס לארץ ששם המקום לקבל אור הנקדה בשלמות ואם היה משה נכנס עמהם לארץ היו מקבלים ממנו שם אור הנקדה בשלמות והיה נתתקן הכל. ובעונותינו על-ידי המחלוקות גרמו שלא נכנס משה עמהם לארץ ישראל שעל-ידי זה גלינו מארצנו וכו' וכן בכל דור ודור באים צדיקי אמת שהם בחינת משה, בחינת נקדה הכללית שעל-ידי זה מתקנים נפשות רבות ומחזירים אותם בתשובה ובכחם הגדול היו יכולים לתקן הכל, אך על-ידי המחלקת גורמים מה שגורמים רחמנא לצלן, המקום ירחם ויסלח להם ויסבב סבות לטובה שיתתקן הכל ועל-כן בקש משה ( במדבר כז), יפקד ה' אלקי הרוחת איש על העדה וכו' ופרש רש"י שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, הינו שיוכל להאיר הנקדה בלב כל אחד מישראל כי הנקדה היא בחינת רוח אלקים, בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו ( בראשית מא), איש אשר רוח אלקים בו ואז זכה לבחינת ויוסף הוא השליט שהוא בחינת צדיק מושל, בחינת נקדה הכללית שמאיר בכל אחד מישראל בחינת שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך נסמך פרשת הקרבנות של כל ימות השנה שהם התמידין שבכל יום ומוספין של שבת יום טוב וראש חדש זה בחינת להמשיך הנקדה שבכל יום ויום וכן נקדה הכללית של שבת ויום טוב שבשביל זה באו קרבנות התמידין וקרבנות המוספין של שבת ויום טוב הכל כפי הנקדה שצריכין להמשיך באותו היום, כי על-ידי הקרבנות שהקריבו בבית המקדש על-ידי הכהן, על-ידי זה המשיכו והאירו אור הנקדה הקדושה שעקרה במקום הבית-המקדש שנמשכת על-ידי הכהן כפי היום וכנ"ל שעל-ידי זה מחילת כל העוונות בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל נמצא שכל פרשיות אלו של סדר פינחס סמוכים בסמך נפלא זה לזה, כי כלם מדברים להמשיך אור הנקדה הקדשה בכלליות ובפרטיות כפי האדם והמקום והזמן, שעל-ידי זה מכניעין כל הקלפות והסטרא אחרא שהם אהבת הנפולין שזהו בחינת כל הקרבנות להכניע רוח הבהמיות, שהם תאות הבהמיות שהם בחינת אהבת הנפולין להכניעם על-ידי הכהן שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקדה הקדושה שמאירה בבית המקדש ביותר וכנ"ל שעל-ידי זה נתתקן בחינת שבירת כלים בחינת שברי לוחות שעל-ידי זה נתתקן הכל ועל-ידי זה תבא הגאלה שלמה במהרה בימנו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות נפילת אפים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הודוי ונפילת אפים שאומרים תכף אחר התפלה, כי אחר התפלה אז הזמן להתודות על כל החטאים ולבקש עליהם מחילה וכפרה כמו ביום הכפורים, כי על -ידי התפלה מקשרין הלב אל הנקדה שעל-ידי זה נתבטלין כל החרפות לב שהם בחינת כל החטאים והפשעים בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל ועל-כן עתה הוא הזמן להתודות על כל החטאים והפשעים ולבקש עליהם מחילה, מאחר שעתה נתעוררה האהבה שאצל הנקדה שמכסה על כל הפשעים שהם חרפות לב נמצא שעתה הוא זמן סליחת עונות על-כן בודאי עתה צריכין להתודות עליהם ולבקש מחילה עליהם כמו ביום הכפורים שהוא זמן סליחת עונות מחמת שאז עקר הארת הנקדה, כי אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקדת אבן שתיה וכו' כנ"ל ואזי ביום הכפורים צריכין להתודות ולבקש מחילה על כל החטאים, כמו כן עתה אחר התפלה שאז מאירה הנקדה על -ידי עבודת התפלה כנ"ל שעל-ידי זה נמחלין כל העונות כנ"ל, על-כן בודאי צריכין אז להתודות ולבקש מחילה, כי בזמן הסליחה והמחילה צריכין להתודות ולבקש מחילה כמו שעושין ביום הכפורים וכנ"ל וזה בחינת נפילת אפים, זה בחינת גדל הבושה והחרפה שאנו מתבישין בעצמנו לפני השם יתברך על עצם פשעינו שהרבינו לפשע לפניו, והוא ברחמיו מעורר אהבתו וסולח לנו ומכסה על כל פשעינו באהבתו הגדולה ועל זה אנו מתבישין בעצמנו מאד לפניו וזהו בחינת נפילת אפים שאנו מפילין עצמנו לארץ ומכסין פנינו מגדל החרפה והבושה לפניו על עצם חסדו אשר עושה עמנו ומכסה פשעינו באהבה ומעביר חרפתנו, כי כן צריכים שדיקא בעת שהשם יתברך עוסק למחל פשעינו ולהעביר חרפתנו ובשתנו, אז דיקא אנו צריכין להתודות ולהתביש בעצמנו מאד מאד על עצם פשעינו ועל גדל חסדו שעושה עמנו באהבתו וכן מבאר בכמה פסוקים שבעת שימחל השם יתברך עונותינו למען אהבתו אז נתביש לפניו מאד כמו שכתוב ( ביחזקאל טז) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית וכן בקפיטל לו שמדבר שם מגדל החסד שיעשה עמנו השם יתברך ויטהרנו מכל טמאתנו, כמו שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. וכמספר שם רבוי הטובות שיעשה עמנו למען חסדו ואהבתו לבד, מסים שם, וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם וכו' בושו והכלמו מדרכיכם וכו' וכן בכמה מקומות וזהו בחינת נפילת אפים אחר התפלה, כי כל עבודת התפלה לקשר הלב אל הנקדה כדי לעורר האהבה ששורה שם שעל-ידי זה השם יתברך מכפר על כל פשעינו כנ"ל, על-כן עתה העת להתודות על חטאתינו ולבקש עליהם מחילה ולהתביש בעצמנו הרבה על מעשינו הרעים שעשינו נגדו יתברך, ועל עצם אהבתו וחסדו שעושה עמנו שזהו בחינת נפילת אפים שמפילין עצמן לארץ ומכסין פנינו מחמת הבושה כנ"ל, ועל-ידי זה הקדוש ברוך הוא מרבה לסלח עונותינו, כי עקר התשובה היא הבושה, כמובא במקום אחר וכל מה שאנו מתבישין עצמנו ביותר כמו כן הוא יתברך מרבה לסלח ולמחל חטאתינו ביותר, כי השם יתברך רוצה שעל כל פנים נדע עונותינו שפשענו נגדו, כמו שכתוב ( ירמיה ג), אך דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת וכו' גם על-ידי שאנו מפילין עצמנו לארץ על-ידי זה אנו ממשיכין אור הנקדה שבפה בחינת פי ידבר חכמות, לכל העולמות התחתונים ולכל המדרגות התחתונות עד דיוטא התחתונה מאד כדי להעלות משם כל הניצוצות הקדושים שנפלו לשם על-ידי עונותינו כי מאחר שכבר קשרנו הלב אל הנקדה כנ"ל שעל-ידי זה נתבטל בחינת שבירת כלים שלנו אל הבריאה בחינת בינה לבא עתה צריכין להמשיך הארת הנקדה אל שאר העולמות ואל כל המדרגות התחתונות מאד כי שם עקר אחיזת הקלפות שנתהוו משבירת כלים, כי בבריאה בעצמה אין להם אחיזה כל כך, ועקר התפשטותם הוא בשאר העולמות, קצת ביצירה וביותר בעשיה, מכל שכן למטה יותר רחמנא לצלן וכשזוכין לקשר הלב אל הנקדה על-ידי שיחה בינו לבין קונו וכו' כנ"ל, שזהו בחינת עבודת התפלה שעל-ידי זה נתקן השבירה אזי יכולין להמשיך הארת הנקדה גם לכל שאר העולמות ולכל המדרגות התחתונות להודיע ולהאיר בכלם אמתת אלקותו וקדשת תורתו הקדושה. ולהעלות כל הניצוצות שנפלו לשם על-ידי עונותינו שגורמים בחינת שבירת כלים ביותר רחמנא לצלן, כי עתה נתתקן בחינת השבירה על-ידי אור הנקדה שנתקשרה אל הלב על-ידי תפלותיהם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה בימי החל שאומרים בהם תחנון, אבל בשבת ויום טוב ושאר הימים שיש בהם איזה תוספת קדשה שהוא בחינת קדשת שבת ויום טוב אין אומרים בהם תחנון כלל, כי אז נתעורר אהבה גדולה כל כך עד שאין צריכין להתודות ולהתביש כלל וגם אין צריכין אז לירד לעולמות התחתונים להעלות הניצוצות משם, כי הכל נתתקן ממילא על-ידי רבוי החסד והאהבה שנמשך אז ביותר ויותר מחמת שיש אז תוספת קדשה שהוא בחינת קדשת שבת שאז עקר הארת הנקדה שמאיר בששת ימי החל כנ"ל, כי אף-על-פי שאמרנו למעלה שבעת שהשם יתברך מעביר חרפתנו אז אנו צריכין להתביש ביותר כמבאר בכמה פסוקים כנ"ל, אבל זה לא יהיה לעולם חס ושלום, כי בודאי בגמר התקון לגמרי ביום שכלו שבת בודאי אז לא נתביש כלל, כמו שכתוב ( צפניה ג), ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב, ולא יבושו עמי לעולם ( יואל ב) ועל זה מרמזין הימים שאין אומרים בהם תחנון, כי נמשך בהם קדשת שבת ביותר שמרמז על סוף גמר התקון שאז תתבטל הבושה לגמרי כנ"ל, ועל-כן אין בהם נפילת אפים כלל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת המשכת השפע שאנו ממשיכין באשרי ובא לציון וכו' שאז הוא ירידת השפע כמובא בכונות, כי על -ידי הנקדה בחינת מלאפום על-ידי זה נמשכין כל ההשפעות בבחינת הרחב פיך ואמלאהו כמבאר בתחלת התורה הנ"ל ועל-כן אומרים שלש פעמים קדוש ב"ובא לציון" כנגד שלש נקדות הנ"ל שמשם נמשכה השפע כנ"ל, כי הנקדה בחינת קדש וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם ועל-כן בתחלה אומרים קדשה דיוצר, כי ברכת המאורות וקריאת שמע הם בבחינת עולם הבריאה כמו שאיתא בכונות ששם צריכין לקשר הנקדה, כי בריאה בחינת לבא כנ"ל. ועל-כן שם צריכין לומר קדשה, דהינו שלש פעמים קדוש, כדי להמשיך הארת שלש הנקדות הנ"ל שהם בחינת קדוש וא"ו כנ"ל וכמו שמבאר שם, עין שם ואחר כך בתפלת שמונה עשרה שם עקר הקדשה בצבור, כי אז עקר הארת הנקדה שמאיר באצילות שהוא בחינת תפלת שמונה עשרה, שהוא בחינת פי ידבר חכמות ועל-כן אומרים אז עקר הקדשה, ואחר כך כשחוזרין וממשיכין השפע מאצילות לבריאה באשרי ובא לציון צריכין לומר שם גם כן קדשה, כי עקר בחינת הקדשה צריכין לומר בבריאה ואצילות שהם בחינת הלב והפה כדי לקשר הלב אל הפה שזה בחינת קדוש, קדוש וא"ו כנ"ל ועל -כן בברכת יוצר שהוא בחינת בריאה שצריכין לקשר בחינת בריאה, דהינו הלב, לאצילות, דהינו אל הפה, על-כן אומרים שם שלש פעמים קדוש כדי להמשיך הקדשה מהנקדה, דהינו משלש נקדות הנ"ל ואחר כך בתפלת שמונה עשרה בבחינת אצילות בודאי שם צריכין לומר קדשה, כי שם עקר הקדשה, כי שם עצם הנקדה שהם בחינת קדוש ומשם ממשיכין הקדשה אל הלב שהוא בחינת בריאה ואחר כך כשחוזרין וממשיכין השפע מאצילות לבריאה שהוא באשרי ובא לציון צריכין לחזר ולומר קדשה כדי שנוכל לקבל השפע הנמשכת משלש נקדות הנ"ל, כי עקר הקדשה בחינת בריאה ואצילות שהם בחינת לב ופה שהם בחינת קדוש, קדוש וא"ו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת השיר של יום שאומרים אחר כך, כי התקשרות והארת הנקדה לכל העולמות הוא על-ידי שיר ונגון בחינת עשרה מיני נגינה כנ"ל שזהו מה שהיו צריכין הלויים לעסק בשירה בשעת עבודת הקרבנות, כי כל הקרבנות היו לקשר כל העולמות אל הנקדה המאירה בבית המקדש וכנ"ל. ועל-כן היו צריכין לזה להרבות בשירות וזמירות שהוא עבודת הלויים בשעת הקרבן, כי עקר ההתקשרות על-ידי שיר וזמרה ונגון כנ"ל וזהו בחינת שיר של יום, כי כל יום ויום יש לו שיר מיחד כפי הארת הנקדה שמאירה בו משבת שהיא עצם הנקדה ועל-כן מזכירין שבת בשיר של יום דיקא שאומרים בכל יום 'היום יום ראשון בשבת' וכן בשני וכו', כי על-ידי השיר עקר התקשרות והארת הנקדה אל כל העולמות ועקר הנקדה היא בחינת שבת כנ"ל, על-כן מזכירין שבת בשיר של יום ותכף אחר כך אומרים קטרת שחביבה מכל הקרבנות שמטהרת כל העולמות, בפרט עולם העשיה מכל הקלפות על-ידי קדשת אור הנקדה שנמשכת ומאירה עתה כדי שכלם יקבלו השפע ורב טוב שנמשך על -ידי התפלה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אומרים בשבת השיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש בכל יום ויום, כי עקר השיר שהיו אומרים בבית המקדש בכל יום ויום נמשך משבת שהוא עקר הנקדה שמאירה בו בכל ששת ימי המעשה שבהם נבראו כל העולמות ועל-כן אומרים שיר מיחד בכל יום ויום, כי כל יום ויום יש בו הארת נקדה מיחדת מה שאין בשאר הימים ועל-כן דקדק אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בתחלת התורה הנ"ל 'שצריכין לקשר הלב אל הנקדה המאירה בעת הזאת' דיקא וכמבאר מזה במקום אחר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות קריאת התורה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קריאת התורה בצבור בשעת התפלה, כי התפלה היא לקשר הנקדה אל הלב כנ"ל ועקר הנקדה היא התורה הקדשה שכלולה בעשרת הדברות, כמו שמבאר שם, כי עקר צדקת הצדיק שזוכה להנקדה הוא על-ידי התורה שמקים, כי התורה נקראת ברית, כמו שכתוב ( דברים כח), אלה דברי הברית וכו' ועל-כן צריכין לקרות בתורה בשעת התפלה כדי להמשיך הנקדה מהתורה שהיא עקר הנקדה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואין קורין בתורה כי אם בצבור, דהינו ביוד כמו שכתוב בשלחן ערוך ( ארח חיים קמג סימן א) אין קורין בתורה בפחות מיוד וכו', כי עקר שלמות התפלה הוא בצבור, דהינו כשיש מנין יו"ד, כי יו"ד בחינת הנקדה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל ואז כשיש מנין עשרה מאירין כל השלשה נקדות הנ"ל, כי מתפללין ביחד ועל-ידי זה מקבל הארה כל אחד מחברו בבחינת ומקבלין דין מן דין וכל אחד מקבל מינה ובה, וגם מאירה בהם נקדה הכללית של הצדיק, כי אכל בי עשרה שכינתא שריא שהוא בחינת הארת אור הצדיק שהוא בחינת השכינה, כי השראת שכינתו הוא על הצדיקים, כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום, כי כשיש צבור אזי יורד שליח צבור לפני התבה והשליח צבור צריך להיות המבחר שבעדה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והוא בבחינת הצדיק, בבחינת הנקדה הכללית נגד כל המתפללין, כי הוא מוציא את כלם ועל-כן כשיש מנין עשרה מאירין כל השלש נקדות הנ"ל ואז קורין בתורה להמשיך עצם הנקדה מהתורה וצריכין לברך על התורה בצבור אף על פי שכבר ברך בבקר ברכת התורה וברכת התורה הוא נותן התורה, כי עקר קריאת התורה בברכותיה בצבור הוא להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה, כי צריכין לעמד באימה ויראה ורתת וזיע בשעת הקריאה כאלו מקבלה עתה, כי בשביל זה עקר הקריאה בצבור כדי לתקן בחינת שבירת הלוחות שהוא בחינת שבירת הכלים, שהוא בחינת אותיות פורחות למעלה על-ידי מה שחטאו אז כנ"ל, דהינו שנסתלקה בחינת הנקדה שהוא בחינת העשרת הדברות מהלוחות שהם בחינת וא"ו ועל-ידי זה נשתברו כנ"ל, כי עתה אנו עוסקין להמשיך ולקשר הנקדה אל הלב שהוא בחינת לוחות על-ידי עבודת התפלה שזהו בחינת תקון שברי לוחות כנ"ל ועל-כן צריכין לקרות בתורה בפה מלא דיקא כדי להמשיך אור הנקדה של התורה על -ידי הדבור פה בבחינת פי ידבר חכמות וכנ"ל וזהו ( משלי ד), כי חיים הם למצאיהם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( עירובין נד) למוציאיהם בפה דיקא, כי אז דיקא הם חיים, כי בזה מתקנים בחינת שבירת לוחות שהיו האותיות פורחות מהלוחות, כי על-ידי הדבור מקשרים האותיות אל הלוחות ואז הם חיים בחינת ( יומא עב) זכה נעשה לו סם חיים הפך שבירת הלוחות שהם בחינת שבירת כלים שמשם נמשך סטרא דמותא, כמו שכתוב ( תהלים פב) אכן כאדם תמותון, שנאמר על מעשה העגל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שמות רבה פרק לב) ומשם נמשך בחינת לא זכה נעשית לו סם מות כי מי שאינו זוכה אזי אינו רואה אור אותיות התורה שהוא בחינת הארת הנקדה, כי אור האותיות פורחין ממנו ואז למודו בבחינת שברי לוחות שמשם השכחה שמשם סטרא דמותא כנ"ל וכמבאר לעיל מזה, עין שם ועל-כן צריכין לקרות בתורה בצבור בשעת התפלה בפה מלא בספר תורה כשר שנכתב כדינו על הקלף וכו' ולקרותו בטעמים ונקדות ולברך תחלה וסוף נותן התורה ועל-ידי כל זה ממשיכין עלינו בחינת נתינת התורה מחדש ומתקנים בחינת שבירת הלוחות וכנזכר לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( נדרים פרק א) שעקר החרבן היה על שלא ברכו בתורה תחלה, כמו שכתוב ( ירמיה ט), על מה אבדה הארץ וכו' דבר זה שאלו וכו', מאי ולא הלכו בה? שלא ברכו בתורה תחלה כי כשאין מברכין בתורה אף-על-פי שעוסקין בתורה בזה מראין שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמן בה בכל עת ורגע רק היא אצלם כמו נימוס ודת חס ושלום כמו שארי נימוסים ודתי העובדי כוכבים שזהו בחינת חטא העגל שאמרו, קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, שבקשו עבודה זרה כדי שיהיו להם מי שילך לפניהם, כי זה היה עקר חפצם שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו, אבל לא הסתכלו על התכלית האחרון הנצחי כלל, ועל-ידי זה נכשלו בעבודה זרה, כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו אף-על-פי שאין עובדים עבודה זרה, כי הרגו היצר הרע של עבודה זרה ( יומא ד) אבל אף-על-פי -כן עדין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים שרוצים להשוות חס ושלום תורת משה כשאר נימוסי הדתות רחמנא לצלן ואומרים מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצות תורתנו הקדושה כאלו כלם על-פי שכל אנושי חס ושלום בשביל לקים נימוס המדינה כידוע דבריהם הרעים והמרים וזהו בחינת פגם העגל כנ"ל וזהו בחינת שלא ברכו בתורה תחלה, כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה מאחר שאצלם התורה שוה לשאר הדתות והנימוסים חס ושלום, כי עקר ברכת התורה הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי, כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על-פי שכל אנושי בשביל חיי שעה של זה העולם. וגם זה אינו בשלמות ואין לו קיום כלל, כי על-פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישין את האדם אפלו מדברים שבין אדם לחברו מאחר שאינם מסתכלין על התכלית האחרון ואינם מתיראין מענשים של אחר מיתה רק מתיראין מאימת מלכות, על-כן אם יוכל לעשות גזלות ורמאות שלא יודע למלך ושופטיהם עושים כל מה שיכולין לעשות כנראה בחוש, אבל אותנו בחר ה' יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו אשר היא חיינו וארך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים, כי עקר כל מצות תורתנו הקדושה הוא בשביל התכלית אחרון. ואפלו המצות שבין אדם לחברו יש בהם סודות עמקים ורזין גדולים מאד עד אין סוף ואין תכלית, וכלם בשביל התכלית האחרון למען ייטיב לנו לעולם שכלו ארך וטוב ועל זה מורה ברכת התורה שאנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וכנ"ל ואנו מסימין, נותן התורה, דהינו שהשם יתברך נותן התורה בכל יום מחדש, כמו שכתוב ( דברים ו), אשר אנכי מצוך היום ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ספרי שם), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי התורה עמקה ורחבה מני ים וכו' ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלא וגם בזה נבדלת תורתנו הקדשה מדתי שאר האמות להבדיל, כי אצל דתיהם שהם חק המלכות לתקון המדינה אין שיך התחדשות בכל יום, כי כבר נתן הדת מאיזה טעם שהוא על-פי שכלם, לא כן תורתנו הקדושה שהיא אחדותו יתברך אשר אין חקר לתבונתו ודבריו חיים וקימים, נאמנים ונחמדים לעד וכו', כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך והם מחיין ומקימין כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע, והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שעה ועל-כן אנו מברכין נותן התורה, כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש, כי בכל יום ועת מסבב השם יתברך סבות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם ושולח לנו צדיקים אמתיים שמחדשין בכל פעם חדושין דאוריתא אמתיים ואפלו מי שאינו בר הכי לחדש חדושין אף-על-פי-כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקים התורה זהו גם כן בחינת קבלת התורה מחדש, כי עקר הוא קיום התורה, כי לא המדרש עקר אלא המעשה ועל-כן על-ידי ברכת התורה אנו ממשיכין עלינו קבלת התורה מחדש וזהו תקון שבירת הלוחות שפגמו בנתינת התורה וכנ"ל ועל-כן על-ידי שלא ברכו בתורה תחלה על-ידי זה נחרב הבית המקדש ששם עקר הנקדה הקדשה כנ"ל, שעקר חרבנו היה על-ידי חטא העגל שעל-ידי זה נשתברו הלוחות שמאז נגזרה הגזרה הזאת, כי הלוחות נשברו בשבעה עשר בתמוז שאז נגזר החרבן שהתחיל בשבעה עשר בתמוז, אשר על-ידי ברכת התורה שממשיכין על עצמן קבלת התורה מחדש מתקנים זאת כנ"ל ועל-כן על-ידי שלא ברכו בתורה תחלה ופגמו בזה על-כן נחרב הבית וכנ"ל ועל-כן צריכין לברך על התורה בצבור אף -על-פי שכבר ברך בבקר, כי עקר בחינת קבלת התורה מחדש לתקן שבירת הלוחות הוא על-ידי קריאת התורה בצבור וכנזכר לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה בבקר, כי עקר ברכת התורה הוא לתקן בחינת שבירת הלוחות לזכות להמשיך אור נקדת התורה ששם אהבה הקדושה שורה שעל-ידי זה נתתקן שבירת כלים שהוא בחינת שבירת הלוחות, שזהו בחינת ברכת כהנים וכמבאר לעיל באריכות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שקוראין הסידרא בכל שבוע מבראשית עד לעיני כל ישראל עד שגומרין את התורה בכל שנה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שצריך כל אחד לקשר את עצמו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת וכו', כי הנקדה מאירה כפי העת והיום וכנ"ל ועקר הנקדה הוא התורה כנ"ל ועל-כן צריכין לקרות ולגמר הסדרא בכל שבוע עד שיגמרו כל התורה בכל השנה וכן לעולם, כי הסידרא שבכל שבוע מנהגת כל השבוע, כי כל ימות השבוע מקבלין חיות מהנקדה שמאירה בהם על-ידי קריאת אותו הסידרא, כי כפי הנקדה שצריכין לקבל באותו השבוע כן היא הסדרא שהולכת באותו השבוע וכן מתנהג כל ימות השנה וכן לעולם נמצא שכל ימות השנה מקבלין חיות מהתורה שהיא כלל הנקדה וכל שבוע ושבוע מקבלת מסדר מיחד וכן כל יום ויום מפרשה מיחדת, כי שבעה פרשיות שבכל סדר הם כנגד שבעת ימי השבוע שבכל יום ויום צריכין לקבל הנקדה מפרשה מיחדת וכן בכל שבוע מסדר מיחד וכן בכל שנה מכלל התורה שהוא כלל הנקדה כלל השנה ועקר קריאת כל הסדר הוא בשבת, כי עקר הנקדה הוא שבת שקביעא וקימא שמאירה בכל ששת ימי המעשה כנ"ל ועל-כן קורין שבעה קרואים בשבת כנגד שבעת ימי השבוע כדי להאיר הנקדה בשבת על-ידי התורה לכל ימות השבוע וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אין קורין בתורה בפחות משלשה ואין קורין לכל אחד פחות משלשה פסוקים כנגד שלש הנקדות הנ"ל ועל-כן כל התורה משלשת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה ביום תליתאה על-ידי תליתאה וכו' ( שבת פרק ח) הכל כנגד שלש נקדות הנ"ל שהתורה כלולה מהם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן בכל יום שיש בו תוספת קדשה קוראין קרואים ביותר, דהינו בראש חדש שיש בו מוסף-ארבעה וביום טוב שיש בו בטול מלאכה-חמשה וכו', כי כל מה שנתוספין הקרואים יכולין לקבל אור הנקדה ביותר, כי אלו הקרואים בתורה מאירין הנקדה בכל השומעים ועל-כן צריכין להטות אזנו ולבו היטב לשמע קריאת התורה ושלא להסיח דעתו חס ושלום, מכל שכן וכל שכן שלא לשיח אז כי גדול עונו מנשוא רחמנא לצלן רחמנא לשיזבן, כי על-ידי ששומעין קריאת התורה ממשיכין על עצמו הארת הנקדה מהתורה שבזה תלויים כל תקוני העונות והתאות שבאים משבירת כלים שמתקנים על-ידי אור הנקדה כנ"ל שהוא תקון כל העולמות, כידוע שתקון כל העולמות הוא על-ידי תקון שבירת כלים וכל מה שנתרבין הקרואים לתורה מאירה הנקדה יותר, כי בכל אחד ואחד מישראל יש בו נקדה טובה מיחדת ועל-כן כל מה שמתרבין הקרואים יכולים להאיר הנקדה בישראל משרשה שבתורה כפי תוספת הנקדה שבכל אחד מהקרואים שנתרבה ועל-כן בראש חדש קורין ארבעה מחמת שיש בו קרבן מוסף, כי הקרבנות שהיו מקריבין בבית המקדש על-ידי הכהן, היה להכניע ולבטל תאוות הבהמיות שהם בחינת אהבת הנפולין על-ידי הנקדה שהאיר בבית המקדש כנ"ל ועל-כן ביום שיש בו מוסף כגון ראש חדש וחל המועד מאירה הנקדה ביותר, על-כן מוסיפין בהם הקרואים כדי להמשיך על ידם הארת הנקדה ביותר כנ"ל וביום טוב שיש בו בטול מלאכה קורין עוד יותר, דהינו חמשה, כי בטול מלאכה זה בחינה שמאירה בהם ביותר קדשת שבת שאז בטלים כל המלאכות שהם מזהמת הנחש שכחו מהקלפות משבירת כלים שעל-ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך וכו' שמשם כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות, כי מחמת שעל-ידי חטא אדם הראשון גרם ביותר שבירת כלים כידוע, על-כן צריכים כל הל"ט מלאכות, כי כל המלאכות הם בחינת תקון שבירת כלים שצריך האדם להתיגע בל"ט מלאכות לתקן ולגמר כל הדברים שהוא בחינת תקון כלים, הינו לתקן בחינת שבירת כלים שגרם אדם הראשון בחטאו ועל-כן עקר התקון על-ידי מלאכת המשכן שהיה בו כח הל"ט מלאכות, כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש ששם עומד הארון עם הלוחות ששם עקר הארת הנקדה שעל-ידי זה עקר תקון שבירת כלים כנ"ל ועל -כן צריך האדם לזהר כשעוסק במלאכה או במשא ומתן שהכל כלול בל"ט מלאכות שיעשה המלאכה ועסק המשא ומתן בקדשה גדולה על-פי התורה כדי שיוכל להמשיך הארת הנקדה בתוך המלאכה והמשא ומתן שעל-ידי זה עקר תקון הכלים כנ"ל. ואז כל מלאכתו ומשא ומתן שלו בבחינת מלאכת המשכן ( כמבאר במקום אחר שהמשא ומתן והמלאכות צריכים לקדשם שיהיו בבחינת מלאכת המשכן, עין שם בסימן יא לקוטי חלק א) אבל בשבת בטלים כל הל"ט מלאכות ואפלו מלאכת המשכן אינו דוחה שבת, כי שבת היא עצם הנקדה שעל-ידי זה עקר תקון של כל הכלים ועל-כן אז הוא שביתה וניחא, כי הנקדה קביעא וקימא ועקר תקון הכלים שבכל ששת ימי החל שכלם מקבלים חיותם משבת כידוע, הינו מהנקדה שעקר הארתה בעצם הוא בשבת וכנ"ל וכל הימים טובים שיש בהם בטול מלאכה הם סמוכים וכלולים ביותר בשבת. ועל-כן יום טוב נמי אקרי שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועל-כן קורין בהם גברי ביותר להאיר בהם הנקדה ביותר על-ידי רבוי הקרואים, כי ביום טוב מאירה הנקדה ביותר, כי הוא כלול ביותר בבחינת שבת שעל-כן יש בו בטול מלאכה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן ביום הכפורים קורין ביותר דהינו ששה, כי קדשת יום כפור סמוך ביותר לקדשת שבת יותר מכל הימים טובים והוא סמוך וקרוב לקדשת שבת בתכלית הסמיכה בבחינת ( מגלה ז) אין בין יום הכפורים לשבת וכו' נמצא שאין ביניהם אלא חלוק מעט כי ביום הכפורים מאירה הנקדה ביותר ויותר, כי הוא נקדת כל השנה, כמו שכתוב, ולא אחד בהם כנ"ל ועל -כן אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקדת האבן שתיה ששם הארון והלוחות לכפר כל העונות וכנ"ל ועל-כן אז קוראים קרואים ביותר, דהינו ששה וששה הוא בחינת ו' של המלאפום שנשלם אז בתכלית השלמות ואז מקבל עצם הנקדה משבת שהוא בחינת שלמות הדעת והחכמה בחינת יו"ד שהוא עצם הנקדה, כי זה כלל בכל מקום שכל הבחינות והמדות וכל התקונים הם בכלליות ובפרטיות וכל בחינה ומדה ותקון כלולה מכלם וכמבאר בדבריו זכרונו לברכה בענין זה של המלאפום שהוא בכלליות ובפרטיות ועל-כן אף-על-פי שבכל יום ויום מאיר בו הנקדה וכן בכל אדם ואדם, אף-על-פי-כן האדם הפשוט כנגד הרב והצדיק שמאיר בו הוא בבחינת ו' בחינת לב, והצדיק בבחינת יו"ד בחינת הנקדה וכן כל יום נגד יום הגדול ממנו במעלה הוא בחינת ו' נגדו, כי יום הגדול בקדשה הוא בחינת נקדה נגדו ומאיר בו, אבל כל הימים אפלו כל הימים טובים אינם בתכלית שלמות התקון אפלו בבחינת ו' של המלאפום עד שנכללין ביום הכפורים שהוא יום אחד בשנה שכלול מכל השנה שאז נמחלין כל העונות, כי הוא בבחינת נקדה נגדם מחמת שקדשתו סמוכה לשבת מאד שהוא עצם הנקדה, אבל כל קדשת יום הכפורים כנגד קדשת שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום שנשלם אז בתכלית השלמות עד שמאירה בו בשלמות גדול עצם אור הנקדה של שבת קדש שקדשתה קביעא וקימא, כי יום הכפורים אף-על-פי שקדוש מאד מאד ונקרא שבת שבתון אף-על-פי-כן אין קדשתה קביעא וקימא כמו שבת, כי קדשת יום הכפורים תלוי בישראל, דהינו בבית דין שמקדשין החדש ועל-כן גם ביום הכפורים מברכין מקדש ישראל ויום הכפורים כמו בשאר ימים טובים, כי ישראל מקדשי להו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה כד), אבל שבת קביעא וקימא, כי שבת עצם הנקדה שנמשכת ממנו יתברך בעצמו, כי שבת שמא דקדשא בריך הוא ועל -כן יום הכפורים נגד שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום ושבת בחינת הנקדה כנ"ל רק שביום הכפורים נשלמת בחינת הוא"ו בתכלית השלמות יותר מכל הימים טובים שבשנה ועל-כן סמוכה אל הנקדה ביותר, כי כשהוא"ו שהוא בחינת הלב, בחינת הלוחות נשלמין בשלמות בודאי בקל מקבלין אור הנקדה שהוא בחינת יו"ד, בחינת עשרת הדברות, בחינת קדשת שבת ועל-כן ביום הכפורים נתנו הלוחות שניות שהם תקון של שבירת לוחות שנשתברו בראשונה, הינו כנ"ל, כי עקר בחינת יום הכפורים לתקן שבירת לוחות שמהם כל החטאים, כי ביום הכפורים מאירה הוא"ו בשלמות שהוא בחינת לוחות בשלמות הפך שברי לוחות שעל-ידי זה מקבלין אור הנקדה בחינת עשרת הדברות שנחקקין עליהם שיתקימו לעולם ולא יהיו האותיות פורחות עוד ועל-כן אז נמחלין כל העונות, כי נתבטלין אז כל החרפות לב וכו' על-ידי אור הנקדה שהוא תקון הכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן קורין בתורה בשני וחמשי שהם הימים שעלה וירד בהם משה רבנו לקבל את הלוחות שניות שנתנו ביום הכפורים, כי הלוחות שניות הם תקון שבירת כלים כנ"ל ועל כן קורין בתורה באלו הימים שעלה וירד בהם, כי עקר קריאת התורה הוא בשביל זה התקון של שבירת הלוחות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נוהגין בשמחת תורה שהוא שמיני עצרת לקרות כל ישראל לעלות לתורה, כי אז גומרין התורה שהוא כלל הנקדה שכלולה מכל הנקדות שיש בכל אחד ואחד מישראל. כי נקדת כל אחד מישראל הוא כפי האות שיש לו בתורה שמשם שרש נפשו כידוע ועל-כן קורין כל אחד ואחד כדי שיאיר בו הנקדה מהתורה שגומרין אז וזה נעשה בשמיני עצרת שהוא שמחת תורה, כי שמיני עצרת הוא גמר וסוף כל הימים טובים, וכל התקון של ראש השנה ויום הכפורים נגמר בשמיני עצרת כידוע בכתבים ועל-כן נקרא עצרת לשון אספה שאוסף ומקבץ כל התקונים שנעשו בכל השנה, בפרט בימים טובים וראש השנה ויום הכפורים הכל נאסף ונתקבץ בשמיני עצרת שאז נגמר כל התקונים כי הוא הגמר של חג הסכות שהוא רל האחרון שנקרא חג האסיף תקופת השנה שבו מקיף וסובב כל השנה, כי תקון כל ימות השנה נכלל ונגמר בו על-כן גומרין אז כל התורה וקורין כל ישראל לתורה, כי עקר התקון על-ידי הנקדה שהוא כלל התורה שנגמרת אז שאז כל אחד ואחד מישראל מקבל נקדתו מהתורה ומאירה בכל ישראל וכל כל אחד בחברו שעל-ידי זה נשלם ונגמר התקון של כל השנה, כי עקר כלל כל התקונים על -ידי הנקדה כנ"ל ועל-כן אז השמחה גדולה מאד מאד מחמת שמאירין אז כל הנקדות של כל ישראל וכלן מאירין זה בזה ונתוסף האור ביותר ויותר על-ידי כלליות הארות הנקדות זה בזה ועל-ידי זה נתרבה השמחה מאד מאד, כי כל הנקדות הם בחינת צדיק כנ"ל ובבחינת צדיק שם עקר השמחה, כמו שכתוב ( משלי יג) אור צדיקים ישמח וכתיב ( תהלים צז) שמחו צדיקים בה' וכתיב ( שם סח) וצדיקים ישמחו יעלצו וכו' וכתיב ( שם צז) אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו זכרונם לברכה ( במגלה פרק הקורא עומד) לענין קריאת התורה הני שלשה, חמשה, שבעה, כנגד ברכת כהנים, כי עקר קריאת התורה בצבור הוא להמשיך ולהאיר הנקדה הקדושה ששם שורה אהבה הקדושה שעל-ידי זה נתתקן בחינת שברי לוחות, שזהו בחינת ברכת כהנים כנ"ל ובשביל זה אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה בכל יום כנ"ל, כי עקר התקון הוא בבחינת ברכת כהנים שהוא לעורר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה הקדושה שממשיכין על-ידי קריאת התורה שעל-ידי זה נתתקן הכל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות נשיאת כפים הלכה ו נכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה:

העתקת הקטע עם מראה המקום