ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נשיאת כפים ד

הלכות נשיאת כפים הלכה ד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי התורה 'חותם בתוך חותם' סימן כב לקוטי חלק א, עין שם כל התורה מראשה לסופה וכבר דברנו בתורה הזאת כמה פעמים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נשיאת כפים, כי הכהנים על-ידי נשיאת כפיהם בברכת כהנים הם ממשיכין בחינת חותם הידין שהוא בחינת אמונה בבחינת (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שלזכות לבחינת חותם הידין צריכין למלאת הידים משבעה רועים וכו' בבחינת (שמות כט) שבעת ימים תמלא ידם וכו', עין שם. וזה זוכין הכהנים דיקא, כי על חנוך הכהנה נאמר מקרא זה שבעת ימים תמלא ידם, כמבאר שם בפרשה וכל זה היה אז לתקן חטא העגל שהוא עבודה זרה שהוא פגם הברית שעקר כחם היה על-ידי הידים דיקא על-ידי שקבל מידם, כמו שכתוב: ויקח מידם ויצר אותו בחרט וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם ואחר כך כשנתרצה השם יתברך ורצה למחל ולתקן זה החטא של העבודה זרה של העגל וצוה לעשות המשכן, אז בשעת החנוך של המשכן והכהנים נאמר שם, שבעת ימים תמלא ידם שהוא בחינת תקון חותם הידין, שהוא בחינת האמונה שמקבלין מהרועים שכל זה זוכין הכהנים שעליהם נאמר מקרא זה שבעת ימים תמלא ידם כנ"ל. נמצא שהכהנים זוכין לבחינת חותם הידין שהוא בחינת אמונה, בחינת ירושלים קריה נאמנה, ועל-כן כל עבודתם של הכהנים הוא בירושלים דוקא, כי עקר שלמות ובנין של ירושלים שהוא בחינת אמונה הוא על-ידי הכהנים שזוכין לחותם הידין שהוא בחינת אמונה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ברכת כהנים בגמר התפלה אצל שים שלום. כי מבאר בהתורה הנ"ל, שאי אפשר לזכות להתקרב לבחינת שבעה רועים הנ"ל שהם ממשיכין וממלאים את חותם הידין, כי עקר האמונה נמשך על ידם ואי אפשר להתקרב אליהם כי אם על-ידי עזות דקדשה, ולעזות דקדשה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי שמחה וחדוה וכו', ועקר השמחה זוכין על-ידי בחינת נעשה ונשמע, דהינו על-ידי תורה ותפלה שהוא בחינת נגלה ונסתר, כי תפלה הוא בחינת נסתר בחינת נשמע, בחינת דבקות ובטול לאין סוף, וצריך כל אחד לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה, מנסתר נגלה, מתפלה תורה וכו' ואז יהיה לו נשמע אחר גבוה ממנו וכו' וכן לעולם וכו', עין שם, כמבאר כל זה שם באר היטב ומבאר שם שהנשמע שהוא בחינת תפלה הוא בחינת בראשית שהוא בחינת יראה, בחינת מאמר השלם וכו' ועל -ידי זה זוכין לשמחה, כי עקר שלמות השמחה על-ידי התפלה שהוא בחינת יראה שלם וכו' ועל-ידי השמחה זוכין לעזות דקדשה שעל-ידי זה משברין עזות הגוף וזוכין להתקרב להנשמה ולהצדיק הדור ושיקבל הגוף מהנשמה. וכן כלליות העולם מהצדיק יקבלו כל ההארות וההשגות שהנשמה והצדיק הדור רואין ומשיגין תמיד וכו', ואז נשלם האמונה שהיא בחינת ירושלים קריה נאמנה ועל שם זה נקראת האמונה ירושלים שהיא יראה שלם, כי עקר בנינה על-ידי בחינת הנשמע שהוא בראשית ירא בשת מאמר השלם, הינו יראה שלם וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן בגמר התפלה והתפלה הוא בחינת נשמע בחינת נסתר וכו' כנ"ל ובגמר התפלה כשמגיעין לברכת רצה ומודים וכו' שהם גמר התפלה כעבד שקבל פרס מרבו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לד) ואז צריכים לזכות להשיג הנשמע, לעשות מהנשמע נעשה, דהינו לזכות לבחינת ירושלים יראה שלם וזהו בחינת ברכת רצה שהוא בחינת יראה כמו שאנו אומרים שם בעת שהכהנים רוצין לשא כפיהם שאז אומרים שם ושם נעבדך ביראה וכו' וסיום הברכה שאותך לבדך ביראה נעבד, ועל-כן אז הכהנים עוקרין רגליהם בשביל נשיאת כפים. ואחר כך מברכין את ישראל אצל שים שלום ועקר הברכה הוא שלום שהוא סיום גמר ברכתם, כמו שכתוב: וישם לך שלום, כי עקר נשיאת כפים של הכהנים הוא להמשיך בחינת חותם הידין שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה שזוכין על-ידי התפלה שהוא בחינת נשמע כנ"ל. ועל-כן נושאין כפיהם בשעת תפלה דיקא, והעקר הוא אצל ברכת שים שלום. וזה עקר ברכתם בחינת וישם לך שלום כנ"ל, הינו בחינת מאמר השלם הנ"ל, כי עוקרין רגליהם בעבודה שהוא בחינת יראה כנ"ל ואחר כך מברכין בשלום, הינו בחינת יראה שלם שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה שזה עקר בחינת חותם הידין שממשיכין הכהנים דיקא על-ידי נשיאת ידיהם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי באמת הכל אחד וזה תלוי בזה, כי מבאר בהתורה הנ"ל שצריכין לקבל שלמות האמונה מהצדיק הדור שהוא כלליות שבעה רועים וכו', וכן צריך כל אחד לקבל מהנשמה שלו כל ההארות וההשגות שהנשמה משגת שהגוף גם כן ידע מזה. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי עזות דקדשה וכו', כמבאר שם. ולעזות זוכין על-ידי השמחה שהוא בחינת נעשה ונשמע ועקר שלמות השמחה הוא בחינת הנשמע, כמו שמבאר שם וצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה ושיהיה לו נשמע גבוה ממנו וכו' וכן לעולם, עד שיהיה נכלל באין סוף וכו' ואז זוכה לשמחה שעל-ידי זה זוכין לעזות, ועל-ידי זה זוכין לקבל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, וכל כלליות העולם יכולין לקבל מצדיק הדור וכו' ואז זוכין לאמונה שלמה ונשלם חותם הידין וכו' כל זה מבאר שם בהתורה הנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ולכאורה לפום ריהטא נראה שאי אפשר לזכות להתקרב להנשמה שלו וכו' וכן לצדיק הדור וכו' כי אם על-ידי נעשה ונשמע העליון, דהינו שנכלל באין סוף וכו' ואם כן לפי זה הדבר תמוה מאד, כי בודאי כשכבר זכה לנעשה ונשמע גבוה כזה, דהינו שהשיג הנסתרות אם כן כבר קבל הארות והשגות הרבה מהנשמה, כי השגת הנשמע בעצמו, דהינו השגת הנסתר, זהו בעצמו בודאי הארת והשגת הנשמה, ואיך שיך לומר שעל-ידי השגת הנשמע הזה יזכה לעזות לשבר עזות הגוף ולזכות להתקרב להנשמה ולהצדיק, כי בודאי כשכבר השיג נעשה ונשמע כזה, בודאי כבר שבר עזות הגוף כי אם לאו איך היה זוכה להשגת הנשמע כזה, אך באמת הדברים קשורים זה בזה, כי בודאי השגת הנשמע זהו בעצמו ההארות וההשגות שצריכין לקבל הגוף מהנשמה, כלליות העולם מהצדיק כנ"ל, כי כל מה שמקבלין הגוף וכלליות העולם מהנשמה והצדיק הוא בחינת נשמע ונסתר שבתחלה היה נסתר מהם, אך המשך הדברים וקשורם הוא כך, כי באמת נשמע נקרא בעת שההשגה עדין נסתר ממנו, כי אחר כך כשזוכה להשיג הנשמע שוב אינו נקרא בשם נשמע כי אם בשם נעשה, כי כשמשיג הנשמע אזי נעשה מהנשמע נעשה ויש לו נשמע גבוה ממנו וכן לעולם ועקר שם נעשה ונשמע בכל דרגא ודרגא הוא בחינת נגלה ונסתר בחינת תורה ותפלה ועל-ידי זה זוכין לבחינת שמחה שהוא בחינת עזות דקדשה שעל-ידי זה זוכין לקבל כל ההארות וההשגות מהנשמה ומהצדיק שזהו בעצמו בחינת השגת הנשמע בעצמו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

דהינו למשל אדם פשוט העומד במדרגה התחתונה והנעשה שלו הוא בחינת תורה בפשיטות, והנשמע שלו שהוא הנסתר הוא גם כן איזה מדרגה קטנה הגבוה ממנו, כי הוא אינו יודע עדין שום דרך ועצה בעבודת ה' וכל הדרכים והעצות הם בחינת נשמע, בחינת נסתר אצלו שהוא בחינת תפלה דבקות, הינו שהוא צריך להתפלל הרבה להשם יתברך ולבטל עצמו אליו יתברך ולהרבות בהתבודדות ושיחות בינו לבין קונו ובתחנות ותפלות ובקשות וכו' וכל זה הוא בחינת נשמע שהוא בחינת תפלה, דהינו מה שמתפלל להשם יתברך שיורהו השם יתברך דרך ועצה ישרה לעבודתו יתברך שעתה הדרך והעצה הזאת היא נסתר ממנו בבחינת נשמע כנ"ל. ואזי על-ידי זה הדבקות והתפלה בעצמו שהוא בחינת נשמע על-ידי זה זוכין לבא לשמחה, בחינת ושמחת עולם על ראשם שנעשה מנעשה ונשמע כנ"ל, הינו מתורה ותפלה, כי על-ידי התורה הפשוטה שלומד לפי מדרגתו ועל-ידי התפלה וההתבודדות שלו שפורש כפיו ומשתטח עצמו לפני השם יתברך שיורהו דרך ועצה לעבודתו הנסתר ממנו על-ידי זה בעצמו זוכה לשמחה ועל-ידי השמחה הזאת זוכה לעזות דקדשה כנ"ל ואזי נשבר עזות גופו וזוכה לקבל הארות והשגות מהנשמה שלו, וכן מהצדיק הדור, הינו שמקבל מהם השגת הנשמע שהוא השגת הנסתר, הינו שמשיג עתה הדרך והעצה שהיה נסתר ממנו ואז לפי השגתו כן נשלם האמונה שהוא בחינת חותם הידין שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה שהוא בחינת יראה שלם שזוכין על-ידי הנשמע שהוא בחינת יראה מאמר השלם כנ"ל, כי השגת הנשמע בעצמו זהו בחינת ירושלים קריה נאמנה, הינו בחינת שלמות האמונה שמקבלין מהצדיק ומהנשמה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל שבכל דרגא ודרגא כשזוכין לצאת מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה יותר, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, זהו בעצמו בחינת ההשגות וההארות שמקבלין מהנשמה ומהצדיק וזוכין לזה על-ידי נעשה ונשמע בעצמו, דהינו על-ידי נגלה ונסתר תורה ותפלה, הינו על-ידי התפלה והדבקות שמתפללין ומדבקין עצמן להשם יתברך בעת שהדבר נסתר ממנו על-ידי זה בעצמו זוכין לשמחה שעל-ידי זה זוכין לעזות דקדשה ולשבר עזות הגוף ולקבל הארות והשגות מהנשמה והצדיק, שזהו בעצמו בחינת השגת הנשמע והנסתר ואז נשלם האמונה בחינת ירושלים קריה נאמנה שהוא בחינת חותם הידין וכו' כנ"ל, ואז נעשה מהנשמע נעשה ואז שוב אין הנשמע והנסתר הזה נקרא בשם נשמע ונסתר כי אם בשם נעשה ונגלה, ואז יש לו בחינת נשמע ונסתר גבוה מזה, ואז חוזר ומתפלל ומשתטח עצמו לפני השם יתברך ומרבה בשיחה והתבודדות שיורהו השם יתברך הנסתר והנשמע הזה ואז זאת התפלה וההתבודדות והדבקות נקרא בשם נשמע, ואז על-ידי הנשמע הזה שהוא התפלה הנ"ל חוזר ומשבר ביותר העזות דסטרא אחרא, וחוזר ומקבל הארה יותר גדולה מהנשמה ומהצדיק וזאת ההארה וההשגה הוא בעצמו השגת הנשמע הנ"ל הגבוה יותר ואז נשלם ונבנה ביותר ירושלים קריה נאמנה וכן מדרגא לדרגא וכן לעולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי קדם שצריך לצאת מהנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבוה יותר צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה והירידה היא תכלית העליה, והירידה שקדם העליה זהו בעצמו בחינת עזות הגוף שמתגבר בכל פעם כשרוצה לצאת מדרגא לדרגא ועקר שבירת עזות הגוף עזות דסטרא אחרא הוא על-ידי השמחה, כי אי אפשר להתגבר עליו כי אם על-ידי שמחה וחדוה דיקא, ולשמחה זוכין על-ידי נעשה ונשמע, הינו תורה ותפלה, הינו על-ידי התורה שלומד, ועל-ידי התפלה וההתבודדות שמתפלל להשם יתברך שיזכה לצאת ממדרגה זאת ולעלות למדרגה גבוה יותר. ועקר על-ידי התפלה וההתבודדות שהוא בחינת נשמע שהוא עקר שלמות השמחה כנ"ל, כי עקר השמחה זוכין על-ידי התפלה וההתבודדות וכו' שעל-ידי זה זוכין לעזות דקדשה לשבר עזות הגוף שמתגבר בכל פעם שהוא בחינת הירידה שקדם העליה, כי זוכין על-ידי התפלה וההתבודדות להתחזק בשמחה ולהתגבר בעזות ועקשנות גדול דקדשה, עד שמשברין עזות הגוף דסטרא אחרא ומהפכין הירידה לעליה, וזוכין להשיג הנשמע והנסתר שהתפלל עליו. שזהו בעצמו בחינת ההשגה וההארה שהנשמה והצדיק מאירין בו שעל-ידי זה נשלם ירושלים קריה נאמנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-פי הדברים האלה מבארים היטב ענין נשיאת כפים בגמר התפלה בשלש אחרונות, כי התפלה הוא בחינת נשמע, דהינו שמתפללין להשם יתברך להשיג הנשמע והנסתר, כי עקר תפלתנו הוא בשביל זה שנזכה לרפואת הנפש ולפרנסתה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן יד חלק א) ואז בגמר התפלה בגמר ברכות האמצעיות שאנו בטוחים השם יתברך שומע תפלת כל פה וימלא משאלתנו כמו שאנו מסימין ברוך אתה וכו' שומע תפלה ואז מתחילין לסדר שלש אחרונות כעבד שקבל פרס מרבו וכו' ועל-כן אז מזכירין יראה, כמו שאומרים שאותך לבדך ביראה נעבד, כי היראה הוא בחינת מאמר השלם כנ"ל שזוכין להשיג על-ידי התפלה שאז מתחיל להיות נשלם בנין ירושלים שהוא בחינת חותם הידין כנ"ל. ועל-כן אז הכהנים עוקרין רגליהם לנשיאת כפים וכנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך אומרים מודים וכו' וכורעין במודים, ומודים להשם יתברך על כל הנסים והנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת וכו' כמו שאנו אומרים, מודים אנחנו וכו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וכו' ועקר ההודאה הוא על ישועת הנפש, על הנסים והנפלאות והטובות שהשם יתברך עושה עם כל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל עת ושעה שמסבב סבות לטובתו בכל עת באפן שסוף כל סוף יהיה לו תקון לנצח על כל פנים, ואם ירצה יוכל לזכות על-ידי זה למעלות גדולות ונפלאות בכל עת שירצה להתעורר לשוב להשם יתברך.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי השם יתברך טוב לכל תמיד ורחמיו על כל מעשיו, וזה ידוע שעקר הרחמנות והטובות אמתיות הוא טובה הנצחית לזכות להתקרב לעבודתו יתברך באמת וחוץ מזה הכל הבל, ובודאי אין עקר רחמי השם יתברך לתת להאדם פרנסה ובריאות וכיוצא בזה, כי מה יתרון לו בכל זה אם לא יזכה חס ושלום על-ידי זה להתקרב אליו יתברך, כי בודאי אין זה נקרא טובה ורחמנות אם יתנו לאדם אלף אדומים או יותר במתנה ואחר כך יכו וייסרו אותו בענויים קשים ומרים כמה מאות שנים, ובפרט השם יתברך שהוא יודע כל העתידות ומי יודע כמותו שכל העולם הזה הבל וריק כצל עובר ואין שום טובה של העולם הזה נקראת בשם טובה כלל. ואין שום טובה ורחמנות נקראין בשם טובה כי אם כשיצמח מזה איזה טובה וישועה לעבודת השם יתברך וכל הטובות והנסים והנפלאות שהשם יתברך עושה עמנו בכל יום ובכל עת הכל הוא רק מה שהוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח לעולם והוא מסבות מתהפך לפעלם, באפן שיזכה האדם למה שיזכה אם ירצה ואם לאו על כל פנים לא יהיה נאבד לגמרי, כי השם יתברך נתן הבחירה לאדם, אך אף-על-פי-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין ל), בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו וכו' ומי שנכנס איזה זמן בעבודת ה' יכול לראות מרחוק פלאי פלאות, נסים ונפלאות שהשם יתברך עושה עם כל אחד ואחד באפן שישאר קים בקדשת ישראל וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל שעקר הנסים והנפלאות שאנו משבחין להשם יתברך שזהו בחינת מודים כנ"ל, עקר ההודאה הוא על ישועות הנפלאות של הנפש שעושה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בכל יום ובכל עת ובכל שעה באפן שנזכה לבלי להתרחק ממנו חס ושלום ולא די שאין מרחק אותנו בעונותינו הרבים אף גם בעצם רחמיו המרבים הוא מהפך הירידה לעליה, העונות לזכיות ועושה עמנו נסים ונפלאות נוראות בכל עת באפן שנזכה בכל פעם לצאת מאפלה לאורה, מחשך לאור גדול שזהו בחינת הנס של חנכה ופורים שמזכירין בברכת נסים שהוא מה שזכו כלל ישראל להכניע מלכות יון וכן המן הרשע ימח שמו שכלם נתקנאו בישראל ורצו לבטלם מעבודתם, והמן הרשע מחמת קנאה זאת רצה לכלותם לגמרי חס ושלום והשם יתברך ברחמיו העצומים הפך מיגון לשמחה, שהפך הדבר בהפך ממש שלא די שלא נתקימה מחשבתם הרעה חס ושלום, אף גם זכינו שנתוסף לנו על-ידי זה שני ימים טובים קדושים שהם חנכה ופורים שאנו זוכין לקבל בהם הארות גדולות ונפלאות ולקים בהם מצות חדשות שנתחדשו על-ידי הנסים אלו שהם הדלקת נר חנכה וכו' ומקרא מגלה וכו'. נמצא שנתהפך הירידה שהיו ישראל מרודים אז מאד מאד והשחרו פניהם כשולי קדרה וכו' עתה נתהפך בהפך ממש. ונתהפך מירידה לעליה גדולה שזכינו לאור גדול כזה למצוות קדושות וימים קדושים כאלו וכן הוא בכל אדם ובכל זמן שבכל יום ובכל עת ערב ובקר וצהרים השם יתברך עושה עמנו נסים ונפלאות אמתיות באפן שנזכה לבלי לפל לגמרי חס ושלום, כמו שרוצה הבעל דבר בכל יום חס ושלום, אדרבא, ברחמיו העצומים הוא מהפך לנו בכל עת הירידה לעליה גדולה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו עקר ברכת מודים. וזהו בחינת הכריעה של מודים, כי הכריעה וההשתחויה שמודים להשם יתברך כשנצולין מהצרה של הנפש שזה עקר הצרה חס ושלום כנ"ל זהו בעצמו בחינת הירידה שנתהפכה לעליה, כי הירידה הוא בחינת נפילה בחינת (תהלים עג) כמעט נטיו רגלי והוא בחינת (שם מד) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. ואז צריכין להשתטח לפני השם יתברך בכריעה ובהשתחויה בתחנה תפלה בקשה בבחינת (איכה ג) יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה ואז כשהוא חזק בזה כמבאר אצלנו במקומות אחרים באריכות אז זוכה שיתהפך הירידה לעליה גדולה שזהו בחינת הכריעה של מודים שאז כורעין בהודאה שמרמז שהנסים והנפלאות שזכינו להנצל ממה שנצלנו ולשבר עזות הגוף עד שאנו זוכין להמשיך עתה הארת והשגת הנשמע שהוא בחינת יראה שלם כנ"ל כל זה זכינו על-ידי הירידה שהוא תכלית העליה שזה בחינת הכריעה, כי הירידה נתהפכה לבחינת כריעה והשתחויה להשם יתברך שאז מקבלין אור גדול כידוע מגדל עצם האורות והנוראות הנמשכין על-ידי הכריעות של התפלה ובפרט על-ידי כריעת מודים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שברכת מודים והכריעה הוא בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל ואז נשלם בחינת השגת הנשמע הנ"ל שהוא בחינת מאמר השלם בחינת שלום. ועל-כן אז אחר ברכת מודים אז עולין הכהנים ונושאין ידיהם ומברכין את ישראל בשלום, כי אז זוכין לקבל בשלמות בחינת השגת הנשמע שהוא בחינת מאמר השלם בחינת שלום שזהו בחינת חותם הידין בחינת ירושלים קריה נאמנה כנ"ל. וזהו בחינת נשיאת כפים, הינו בחינת חותם הידין שהוא בחינת האמונה שזוכין ישראל לקבל על-ידי ידים אלו שזהו עקר הברכה בחינת (משלי כח) איש אמונות רב ברכות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן כד). וזהו בעצמו בחינת מאמר השלם שזהו בחינת ירושלים קריה נאמנה יראה שלם ועל-כן עקר הברכה הוא שלום וכנ"ל. וזהו (שם כט), ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, הינו על-ידי עזות דקדשה זוכין לשלום בחינת יראה שלום שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה שזוכין לזה על-ידי עזות דקדשה שזהו עקר הברכה בחינת ברכת כהנים כנ"ל שעקר ברכתם שלום, בחינת ה' יברך את עמו בשלום, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום