ליקוטי הלכות · אורח חיים א · בית הכנסת א
התאמת הקריאה
הלכות בית הכנסת
הלכה א
על-פי סימן קפ"א 'כשמתקשרים בקשר וכו'', ועל-פי סימן י' 'ואלה המשפטים':
כי בית התפלה נקרא 'בית הכנסת' על ששם מתכנסין כל הנפשות על-ידי התפלה שמתפללין שם. כי התפלה הוא בחינת נפש, כמו שכתב רבנו (בסימן מו). ועל-כן עקר התפלה בבית הכנסת ובצבור, כי עקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללין כל הנפשות ונעשין אחד, כי אז עולין אל הקדשה, כי הקדשה הוא אחד, וכמו שפרש רש"י (שמות א) על שבעים נפשות בית יעקב שכלן נקראין נפש אחד. ועל-כן התפלה, שהוא בחינת הנפש, עקרה תלוי כשנתאחדין הנפשות. ועל-כן צריך לקבל עליו קדם התפלה מצות עשה 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט), וכמו שכתב רבנו (סימן רלט), שאי אפשר לדבר דבורי התפלה כי אם על-ידי השלום שנתחבר עם כל נפשות ישראל. ועל-כן עקר התפלה בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו שזה הפך הקדשה, רק צריכין לחבר יחד העדה הקדושה ונעשין בחינת אחד, וזה בחינת תפלה בצבור ובבית הכנסת דוקא ששם נתכנסין ונתאחדין הנפשות, וזה הוא שלמות התפלה כנ"ל:
ועל-כן נקראין הבתי כנסיות על שם יעקב, כמו שכתוב (במדבר כד): מה טובו אהליך יעקב. כי יעקב הוא כלליות כל הנפשות של ישראל, בבחינת כל הנפש הבאה לבית יעקב (בראשית מו), כמו שכתב רבנו נרו יאיר (בסימן קפא), ובבחינת יעקב כל הנפשות הם באחדות כפרוש רש"י הנ"ל על שבעים נפש הנ"ל. אבל בבחינת אברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו, שהם בבחינת פרוד, נקראים נפשות בלשון רבים, כמו שפרש רש"י שם. ועל-כן אברהם קראו 'הר' ויצחק קראו 'שדה', שאינו מקום שמקף מחיצות ואין שם כניסה והתועדות והתחברות יחד, אבל יעקב ששם בחינת האחדות על-כן קראו בית, בחינת התועדות והתחברות שכל הנפשות מתכנסין ומתחברין למקום אחד. וזה בחינת בית הכנסת, שהוא בחינת 'בית יעקב', בחינת 'בית תפלה', שהוא רק על-ידי בחינת יעקב כנ"ל, כי הבתי כנסיות הם בחינת בית המקדש, כמו שכתוב (יחזקאל יא): ואהי להם למקדש מעט. ועין היטב ענין זה בתחלת המאמר המתחיל ואלה המשפטים בסימן יו"ד המדבר מענין הר ושדה ובית. ועל-כן צריך דוקא להתפלל בבית הכנסת, כי עקר שלמות התפלה, כשהוא בבחינת בית כמו שמבאר שם:
ועל-כן יכול אחד לכוף את חברו לבנות בית הכנסת, כי מאחר שהוא בחינת אחדות, על-כן יכול כל אחד לכוף את חברו כמו שבאדם אחד יכול לכוף אבר אחד את חברו כשיודע תועלתו, אף שהאבר השני אינו מרגיש כלל מה שצריך, עם כל זה האבר השני מרגיש כאב חברו ומשתדל בהצלתו, כן כשזה רוצה לבנות בית הכנסת, נמצא שהוא בבחינת אחדות עם חברו כנ"ל, על-כן יכול לכופם ולהכריחם כנ"ל:
ועל-כן בתי כנסיות נוהגין בהם כבוד, כי עקר הנפש תלוי בכבוד, כמו שכתב רבנו שם, בבחינת בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט). וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מז.): אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה, ומכבדין בפתח בית הכנסת אף-על-פי שאין בו מזוזה, כי מזוזה היא בחינת מלכות, כמובא, והיא בחינת הכבוד, בחינת מלך הכבוד והוא בחינת הנפש כנ"ל. וזה שכתב רבנו נרו יאיר בסימן כג שמזוזה היא בחינת עשירות דקדשה, כי עשירות הוא שרש הנפשות, כמו שכתב רבנו נרו יאיר בסימן סח. ועל-כן רבי מכבד עשירים, 'מכבד' דיקא, כי העשירות, שהוא שרש הנפשות, הוא בחינת כבוד כנ"ל. וזה בחינת 'עשר וכבוד' (משלי ח). ועל-כן אין ראוי לכבד כי אם בפתח שיש בו מזוזה, כי שם הוא מקום הכבוד. ועל-כן צריך לכבד שם כל אחד את חברו כדי להאיר בהנפש משרשה, שהוא הכבוד, כמו שכתב רבנו במקומו במאמר 'דרשו ה' ועזו' (בסימן לז), אבל בבית הכנסת אף שאין בו מזוזה, מכבדין שם, כי שם מקום הכבוד, כי הוא בחינת בית יעקב שהכבוד והנפש נקראין על שמו, כמו שכתוב "בסודם וכו' נפשי ובקהלם וכו' כבודי". כמו שכתב רבנו, עין שם. ועל-כן צריך לנהג כבוד גדול בבית הכנסת כדי להאיר בכלליות הנפשות משרשם, שהוא בחינת כבוד כנ"ל: