ליקוטי הלכות · אורח חיים א · בית הכנסת ה

על-פי התורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות בלקוטי תנינא סימן עח, עין שם כל הענין היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל לעניננו, שעקר הדרך לארץ ישראל הוא על-ידי האוצר מתנת חנם, שהוא בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שעל-ידי זה מחיה את עצמו הצדיק הגדול בעת פשיטותו ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם ואפלו המנחים במקום שמנחים אפלו אותן שהם בדיוטא התחתונה מאד אפלו בשאול תחתיות ממש, כי אין שום יאוש בעולם וכו' עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קדשת בית הכנסת, כי עקר קדשת בית הכנסת נמשך מבחינת קדשת ארץ ישראל ששם עקר עלית התפלה, כמו שכתוב ( מלכים-א ח), "והתפללו אליך דרך ארצם וכו'" הינו כי עקר קדשת בית הכנסת הוא מבחינת הדרך שהולכין לארץ ישראל, שעקר הכח לילך ולכבש ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו וכו', שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם האוצר מתנת חנם בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה ומבאר שם בהתורה הנ"ל וזה לשונו, וגם כאן בחוץ לארץ נמצא בחינה זו, כי ישראל באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדשת ישראל וכו' והם רוצים לקדש המקום בקדשת ישראל וכו' והיו יכולים לומר גזלנים אתם שכבשתם זה המקום שאינו שלכם אך על-ידי כח מעשיו, בחינת עשרה מאמרות, על-ידי זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל, כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה לנו וכו', עין שם, ומשם נמשך קדשת הבית הכנסת שיש כח לישראל לקדש כל המקומות בקדשה גדולה, דהינו בקדשת בית הכנסת, כי אנו מאמינים שהשם יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות וברצונו נתנה לנו, כי כל העולם לא נברא כי אם בשבילנו ישראל כדי שנקדש כל המקומות על-ידי תפלה ותורה ובכל מקום שאנו רוצים לבנות מקום קדוש, דהינו בית הכנסת או בית המדרש לעסק בו בעבודתו יתברך תכף אנו קונין המקום, כי הכל של השם יתברך והוא ברא הכל רק בשביל זה כנ"ל רק מה שהיה עד הנה ברשות מי שהוא רחוק מקדשתו יתברך היה הכל ברצונו, כי כך רצה הוא שיהיה עד עתה ברשות מי שהוא עד שיבואו ישראל ויטלו המקום מהם ויקדשו בקדשת ישראל, כי יש להם זה הכח, כי הוא יתברך בראה רק בשביל זה, רק ברצונו נתנה להם עד הנה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו נמצא, שעקר קדשת הבית הכנסת הוא רק מבחינה הנ"ל מבחינת הדרך לארץ ישראל, הינו מבחינת כח מעשיו, שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שהיו ישראל מהלכין במדבר עם המשכן ובכל מקום שהיו מקימין המשכן היה המקום קדוש בקדשת הבית המקדש, כי ישראל היו הולכין לכבש ארץ ישראל שלזה צריכין להמשיך בחינת כח מעשיו לגלות לכל באי עולם שהכל שלנו, כי השם יתברך ברא העולם בשבילנו וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו שעל -ידי זה כובשין ארץ ישראל ועל-ידי זה יכולין לקדש כל המקומות בקדשת ישראל כנ"ל על-כן צוה אותם השם יתברך להוליך המשכן במדבר ולהקים אותו בכמה מקומות שחנו שם, כי בזה המשיכו בחינת כח מעשיו, בחינת חסד חנם הנ"ל, שעל-ידי זה יכולין לילך ולכבש ארץ ישראל כנ"ל כי על-ידי שהקימו את המשכן בכל מקום שחנו וקדשו תכף את המקום בקדשה גדולה בקדשת הבית המקדש, בזה הראו שיש לנו כח לקדש כל המקומות שבעולם אפלו במדבר שממה מקום נחש שרף ועקרב וצמאון, שהם בחינת מקום הקלפות וישראל יכולים לקדש אפלו אלו המקומות בקדשה גדולה כל כך שהוא קדשת המשכן והכל על-ידי בחינת כח מעשיו, כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו' ובזה יכולין לילך ולכבש ארץ ישראל כנ"ל, על-כן מחמת שאותו הדור היו הראשונים שהלכו לכבש ארץ ישראל מיד שבעה עממין הכרחו לעשות משכן ולהקימו בכל פעם, כי בזה הכח בעצמו הלכו לכבש ארץ ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו גדל המעלה והזכות המפלג של הזוכים לעסק בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות לשם שמים, כי אנו צריכין גם עתה להמשיך הדרך לארץ ישראל, כי על זה אנו מצפים ומחכים בכל יום שנזכה לשוב לארצנו בקרוב ועל -כן אנו צריכים להשתדל מאד לעשות דרך לארץ ישראל. ועל-ידי זה שבונין בית הכנסת או בית המדרש ומקדשין מקום חל בקדשת בית הכנסת, על-ידי זה ממשיכין בחינת הדרך לכבש ארץ ישראל כנ"ל, כי כשמקדשין מקום חל ועושין ממנו בית הכנסת בזה ממשיכין בחינת כח מעשיו הנ"ל שמראין שהכל שלנו וברצונו וכו', שעל-ידי זה אנו יכולין לקדש המקום בקדשת בית הכנסת וזהו בעצמו הדרך לארץ ישראל כנ"ל ועתה מה נמלצו לחיך דברי הפסוק ( יחזקאל יא), "כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה כט), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הינו כנ"ל, כי הבתי כנסיות, שהם מקדש מעט, הם הם עקר התקון והנחמה על צרות הגלות אשר גלינו מארצנו אשר הפיץ אותנו בגוים ובארצות, כי על-ידי המקדש מעט, שהם הבתי כנסיות על-ידי זה נזכה לשוב לארצנו, כי על-ידי זה עושין דרך לכבש ארץ ישראל כנ"ל וזהו, "כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט", שהם הבתי כנסיות, שהם התקון והנחמה על אשר הפיצותים וכו', כי על -ידי המקדש מעט, שהם הבתי כנסיות, נשוב לארץ ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא ג) שאסור לסתר בית הכנסת קדם שבונין החדשה, כמבאר בשלחן ערוך, כי חיישינן לפשיעותא וכו', כי מחמת שבכל פעם שרוצין לקדש איזה מקום, שזהו בחינת קדשת ארץ ישראל כנ"ל, כי כל הקדשות נמשכין מארץ ישראל שכלולה מעשר קדשות שהם כלל כל הקדשות שבעולם ומחמת זה נתעורר בכל פעם קטרוגים ומניעות רבות שכלם נמשכין מבחינת אמות העולם, שהם בחינת הקלפות וסטרא אחרא שמקטרגים על שכבשו ארץ ישראל ואומרים, לסטים אתם וכו' וכן הם מקטרגים ומזמינים מניעות רבות בכל פעם שרוצים לקדש איזה מקום בקדשת ארץ ישראל, כגון לבנות בית הכנסת ובית המדרש ועל-כן אסרו רבותינו זכרונם לברכה שלא לסתר בית הכנסת וכו', כי חששו למניעות רבות שיכולים להזדמן, כגון הטעמים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה משום פשיעותא או דלמא מתרמי פדיון שבוים וכו' וכל החששות הם מחמת שיש קטרוגים ומניעות רבות על בנין בית הכנסת ובית המדרש, שהם בחינת קדשת ארץ ישראל, כי הסטרא אחרא וכו', מקטרגים תמיד על בחינת קדשת ארץ ישראל ואומרים, לסטים אתם שכבשתם וקדשתם מקום שאינו שלכם עד שבשביל זה התחיל השם יתברך התורה מבראשית כדי לגלות להם שהכל שלו ובשבילנו ברא הכל וברצונו נתנה להם וברצונו וכו' אבל על כל פנים היא מלחמה גדולה, על -כן אסרו חז"ל לסתר וכו' פן יזדמנו מניעות שכלם נמשכין מבחינה הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה להתפלל בבית הכנסת ואפלו כשאין שם מנין, כמבאר בספרים כי עקר שלמות התפלה הוא בבית הכנסת, כי כבר מבאר שעקר קדשת הבית הכנסת נמשך מבחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שעל-ידי זה כובשין ארץ ישראל כנ"ל. ועל-כן עקר התפלה בבית הכנסת, כי עקר התפלה צריכה להיות בבחינה זאת לבקש מהשם יתברך רק מתנת חנם, כי כל אחד יודע שלפי מעשיו אינו ראוי שימלא השם יתברך בקשתו, רק צריכין לבקש מתנת חנם ועל-כן צריכין להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש, כי שם יכולין להמשיך החסד חנם מחמת שכל קדשתם נמשך מבחינת אוצר מתנת חנם, שהוא בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה ועל שם זה נקרא בית הכנסת על שם שכונס ומאסף לשם הכל, אפלו כל האנשים הפשוטים ( שקורין פראסטאקיס). ואפלו המגשמים מאד אפלו אותן שחטאו ופגמו כמו שפגמו, כי על-ידי בחינת החסד חנם הנ"ל, הכל יכולים להתתקן ולשוב להשם יתברך, כמובן בהתורה הנ"ל, שעל-ידי החסד חנם הזה שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל, על-ידי זה מחיה ומקים כל הפשוטים שבעולם ואפלו המנחים במקום שמנחים, כי אין שום יאוש בעולם כלל והכל בכח החסד חנם הנ"ל, כמובן שם ( וכמבאר בדברינו מזה במקומות אחרים). ומאחר שכל קדשת הבית הכנסת נמשך משם מבחינת החסד חנם הזה כנ"ל, על-כן נקראת בית הכנסת, שהוא כונס ומאסף כל הנדחים בעונותיהם וכל הפשוטים שבעולם אפלו אם הם כמו שהם, כי על-ידי החסד חנם שממשיך הצדיק הגדול הכל יכולים להתתקן ועל-כן כל מי שהוא עדין בכלל ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות הוא בכלל ישראל ויש לו תקוה עדין, כי קדשת הבית הכנסת שנמשך מבחינת החסד חנם הנ"ל מתקן הכל כנ"ל, כי אין לנו עתה שום סמיכה כי אם על חסד חנם שממשיכין הצדיקי אמת, שהם בחינת הדרך לארץ ישראל וכנ"ל וזה בחינת ואני ברב חסדך אבוא ביתך שאומרים כשנכנסין לבית הכנסת, כי עקר קדשת הבית הכנסת הוא רק על-ידי רב חסדו יתברך, בחינת החסד חנם הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ח), כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע, שנאמר ( ירמיה יב), "הוי על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי ישראל וכו'" כי שכנים הרעים הנוגעים בנחלה הנזכרים בפסוק זה, הם האמות העולם שהם הקלפות והסטרא אחרא המקטרגים על הנחלה, שהוא ארץ ישראל שכבשו ישראל ואומרים תמיד לסטים אתם. ובאמת כל החרבנות שהחריבו העובדי כוכבים את ארץ ישראל הכל נמשך מקטרוגים הנ"ל, כי השם יתברך נטל מהם ארץ ישראל ונתנה לנו כדי שנעשה רצונו שם, כמו שכתוב, "ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וכו'" אבל כשישראל חוטאים חס ושלום, אזי הם חוזרים ומעוררים על כבישת ארץ ישראל ואומרים לסטים אתם ועל-ידי זה באמת החריבו ארץ ישראל וגלו אותנו מארצנו, כי אין מתגלה בחינת כח מעשיו יתברך, שעל -ידי זה כובשין ארץ ישראל כי אם כשעושין רצונו יתברך, כי בשביל זה ברא את העולם ובשביל זה נתן לנו ארץ ישראל, כמו שאמרו, "בראשית ברא וכו'", בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, הינו כדי שישראל יקימו את התורה בשביל זה ברא את העולם, שהם כח מעשיו ואזי מאירין ונתגלין כח מעשיו, שהם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם ואזי הכל יודעין שהכל נברא בשבילנו וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל, אבל כשחס ושלום אין מקימין את התורה נתעלמין בחינת העשרה מאמרות ואין מתגלה בחינת כח מעשיו ואזי הם חוזרים ומקטרגים על כבישת ארץ ישראל וזה גרם כל הגליות מארץ ישראל ועל-כן עקר תקותנו לשוב לארץ ישראל הוא רק בכח הצדיקי אמת שמשתדלין לעשות הדרך לארץ ישראל על-ידי שחוזרים וממשיכין החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שעל-ידי זה מקימין הכל ומרימין נפשות רבות על-ידי זה ומשיבין אותם לה' יתברך, הכל על-ידי החסד חנם הזה, כמובן שם בהתורה הנ"ל נמצא, שכל השכנים רעים הנוגעים בנחלת ארץ ישראל הם בבחינת המקטרגים על קדשתה ואומרים לסטים אתם כנ"ל ועל-כן זה שאינו נכנס להתפלל בבית הכנסת נקרא גם כן שכן רע, כי מראה בעצמו שאינו מאמין בקדשת בית הכנסת, שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שנמשך מכח מעשיו שעל-ידי זה נתבטל הקטרוגים של השכנים רעים כנ"ל ומאחר שהוא אינו נכנס לבית הכנסת להתפלל הרי הוא ככל השכנים הרעים המקטרגים על קדשת ארץ ישראל שהוא בחינת קדשת הבית הכנסת וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת נחמו, "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו" כי זה עקר הנחמה והתקוה על-ידי כח הצדיקים אמתיים שעושים דרך כבושה להתקרב להשם יתברך גם במדבר ובערבה, דהינו שמקדשים כל המקומות הרחוקים מאד מאד מהשם יתברך, שהם בבחינת מדבריות שממות וערבות וחרבות, כלם הם מקדשים אותם בקדשת ישראל, שהוא בחינת ארץ ישראל והכל בכח החסד חנם שממשיכין שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל ועל-ידי זה יש לנו תקוה לשוב לארצנו בקרוב, כי עקר תקותנו הוא על-ידי החסד חנם הנ"ל, שהוא הדרך לארץ ישראל נשוב לארצנו בקרוב וכל זה נמשך על-ידי שמקדשין מקומות הרחוקים בקדשת ישראל בבחינת ארץ ישראל, שזהו בחינת קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו שצריכין לפנות דרך ה' במדבריות שממות ולישר מסלה לאלקינו בערבה, דהינו בכל מקומות הרחוקים מהשם יתברך והכל בכח החסד חנם הנ"ל שעל-ידי זה נשוב לארצנו ועל-כן קורין זאת בשבת נחמו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

]ועין בהלכה ג נתבאר גם כן על-פי התורה הנ"ל, אך הוא בסגנון אחר קצת, עין שם ודברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע מאמר אחד מתחלק לכמה טעמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה[:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת משא ומתן וזה לשון השלחן ערוך בסוף הלכות בית הכנסת בסימן קנו, אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכו' ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקים בידו וישא ויתן באמונה וכו' ויזהר מלהשתתף עם עובדי כוכבים וכו', עין שם כי כל תקון המשא ומתן הוא על-פי התורה כנ"ל, כי בשעת המשא ומתן אינו עוסק בתורה והוא אז איש פשוט, ( דהינו פראסטיק) וכל חיותו וקיומו הוא על-ידי הצדיק הגדול שהוא לפעמים איש פשוט וכו', שעל-ידי זה ממשיך חיות מבחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שהוא על -ידי החסד חנם, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהן נברא העולם שעל ידיהם נעשין כל עניני דרך ארץ, שהם כל המלאכות והמשא ומתן, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כנ"ל וזה בחינת טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו' כי בודאי צריכים שניהם תורה ודרך ארץ, שהוא משא ומתן או מלאכה כדי להמשיך החיות מהחסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל, שעל-ידי זה מבטלין וסותמין פיהם של כל המקטרגים על כבישת ארץ ישראל, שהוא כלל הקדשה שאומרים לסטים אתם וכו' כנ"ל וזהו, שיגיעת שניהם משכחת עון, שהוא הסטרא אחרא והקלפה, שהם בחינת עון שמקטרגים ומתגרים בהאדם הרוצה לגשת לאיזה קדשה, שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל, כי כלל הקדשה של ישראל הוא ארץ ישראל וכל מה שהאדם מקדש ומטהר עצמו על-ידי איזה מצוה או דבר שבקדשה כן הוא כובש איזה חלק מארץ ישראל ועוסק בתקון הדרך לארץ ישראל, כי זה עקר עבודתנו בקיום התורה והמצוה כדי שנזכה לבוא לארץ ישראל, ששם עקר הקדשה, כמו שכתוב ( דברים ו), "שמור תשמרון את מצות ה' וכו' ועדותיו וחקיו וכו' ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה וכו'" וכתיב, "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון וכו' וירשתם את הארץ וכו' וזכרת את כל הדרך וכו'" וכן מבאר עוד בפסוקים רבים שהוכיחם והזהירם משה לקים התורה והמצות כדי לבוא ולכבש ארץ ישראל נמצא, שכל מה שהאדם עוסק לקדש ולטהר עצמו על-ידי תורה ועבודה הוא הולך וכובש בזה ארץ ישראל ועל-כן הסטרא אחרא מתגרה בו תמיד בכל יום, כי הם מקטרגים בכל פעם ואומרים לסטים אתם ואיך אתם באים בגבולנו, אבל על-ידי שממשיכין החסד חנם הנ"ל שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו', על -ידי זה סותמין פיהם ומבטלין קטרוגם, כי ברצונו וכו' וברצונו וכו' ונתנה לנו כנ"ל ועל-כן צריכין לעסק בשניהם בתורה ודרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, שהוא הסטרא אחרא שלא יקטרג עוד, כי משא ומתן לבד בודאי אינו כלום, כי אי אפשר להמשיך החסד חנם הנ"ל בשעת המשא ומתן לבטל קטרוגם כי אם כשעוסקים בתורה באמת, כמבאר בהתורה הנ"ל שרשעים אינם יכולים לקבל מהחסד חנם הזה כי אם על-ידי הצדיק הגדול שעוסק בתורה באמת, שהוא מקבל מהחסד חנם בעת פשיטותו וכו' כנ"ל ובזה הוא מחיה הכל, אבל בודאי כל מי שהוא קרוב אל התורה יותר נמשך עליו החסד חנם יותר שעל-ידי זה מגלין שהכל שלנו, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי רק בשביל זה נטלה מהם ונתנה לנו כדי שנשמר את התורה והמצות שבשביל זה נברא הכל וכנ"ל וכן אפלו תורה לבד גם כן אינו שלמות, כי בהכרח צריכין לבטל את עצמו לפעמים אפלו מי שדבוק בהתורה מאד וכנ"ל, כדי להמשיך החסד חנם הנ"ל, שהוא הדרך לארץ ישראל כדי להחיות כל באי עולם כל הפשוטים שבעולם ואפלו אמות העולם, שעל-ידי זה מבטל קטרוגם ועושה דרך לארץ ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי על-ידי עסק התורה לבד אף-על-פי שהוא עקר החיות וקיום העולם, כמו שכתוב, "כי הוא חייך וכו'", אף-על-פי -כן אי אפשר להמשיך חיות לכל באי עולם כי אם על-ידי בחינת פשיטות הנ"ל שהוא מה שמבטלין עצמו בעת ההכרח, שזהו בחינת עסקי משא ומתן ומלאכה כנ"ל כי גם מגשמים, שהם רחוקים מהתורה מאד, מכל שכן וכל שכן אמות העולם שאי אפשר להם לקבל חיות מהתורה מחמת שהם רחוקים ממנה מאד, כל חיותם הוא רק על-ידי בחינת הפשיטות הנ"ל של הצדיק הגדול שאז ממשיך החסד חנם הנ"ל כנ"ל ועל-כן צריכין שניהם דיקא תורה ומשא ומתן וזהו, "שיגיעת שניהם משכחת עון", כי גם כשעוסק בתורה לבד ואינו מבטל עצמו כלל אפלו מה שמכרח על-ידי זה נתעורר העון, שהוא הסטרא אחרא גם כן לקטרג מחמת שאין נמשך להם שום חיות על-ידי זה האיש שאינו מבטל את עצמו כלל, כי מהתורה בעצמה אי אפשר להם לקבל חיות כנ"ל, ועל-כן הם מקטרגים הרבה כי זהו בחינת מה שכתוב בזהר שצריכים בכל דבר שבקדשה לתן להסטרא אחרא גם כן איזה חלק כדי שלא יקטרגו, שזהו בחינת פגם איוב שהעלה עולות לבד וכו', עין שם, על-כן צריך אפלו הצדיק הגדול לבטל את עצמו לפעמים כדי להחיות הכל על-ידי פשיטותו דיקא ואפלו אמות העולם ועל-ידי זה דיקא מבטל קטרוגם ומראה להם שברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי כשנותנים להם די חיותם בצמצום בזה מכניעין אותם וסותמין פיהם שלא יקטרגו וזהו 'שיגיעת שניהם' דיקא 'משכחת עון וכו'' וזהו, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, מגדל קטרוגם והתגרותם וכנ"ל. ועל-פי זה מישב מה שקשה לכאורה שהתנא מזהיר מאד לעסק בדרך ארץ ומלאכה והלא אנו רואין כמה צדיקים ותלמידי חכמים שאינם עושים שום מלאכה ומשא ומתן כלל, אך על-פי התורה הנ"ל מישב הכל היטב, כי כל הצדיקים והתלמידי חכמים אפלו אותן שאינם עושים מלאכה ומשא ומתן, אף-על-פי-כן בהכרח שיבטלו את עצמם לפעמים בעת ההכרח ואז הם בבחינת עוסקים במלאכה ומשא ומתן, שהם בחינת דרך ארץ, כי על-ידי בטולם שאז הם אנשים פשוטים לגמרי, אז הם מחיין את עצמם מהדרך של ארץ ישראל, שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבזה הם מחיין ומקימין כל האנשים פשוטים העוסקים במלאכות ובמשא ומתן וכו' נמצא, שכל המלאכות והמשא ומתן שבעולם הכל נעשה ונתקים רק על ידם, כי אין חיות וקיום לשום עסק ומלאכה כי אם על-ידי החסד חנם הנ"ל שהם ממשיכין בעת פשיטותם כנ"ל ועל-כן בודאי גם הצדיקים והתלמידי חכמים מקימים טוב תורה עם דרך ארץ וכו', כי כל הדרך ארץ, שהם המשא ומתן והמלאכות של כל העולם, הכל מתקים רק על ידם על-ידי בטולם בעת ההכרח שאז הם אנשים פשוטים וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל בודאי אף-על-פי שצריכין לבטל את עצמו ולעסק באיזה משא ומתן או מלאכה, אבל העקר הוא התורה, כמו שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי כי החיות של בחינת הבטול, שהוא החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה הוא רק בבחינת עראי, בחינת דירת עראי ועקר הקיום בדרך קבע הוא רק על-ידי התורה שהוא עקר קיום העולם בקביעות ועל-כן קדם שקבלו ישראל את התורה, נאמר, "נמוגים ארץ וכל יושביה", שהיה העולם מתמוטט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כמו דירת עראי, שהוא מתמוטט ועקר הקיום בקביעות הוא על-ידי התורה בחינת אנכי תכנתי עמודיה סלה, שנאמר על קבלת התורה שאז נתבסס העולם, כי עקר קיום העולם בקביעות הוא על -ידי התורה שבשבילה נברא הכל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת סכה דירת עראי בעינן, כי סכה בחינת חסד חנם הנ"ל, כי סכה בחינת חסדים רבים וגדולים מאד שנמשכין אז כידוע וכמובא בדבריו זכרונו לברכה הינו כי אז אנו ממשיכין בחינת הדרך לארץ ישראל, בחינת החסד חנם הנ"ל שמקים העולם בעת שבטלים מהתורה. ועל-כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד השבעים אמות כדי לתן להם איזה חיות מה שמכרח לתן להם בצמצום שזה החיות נמשך על-ידי חסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת סכה. ועל-כן הסכה היא דירת עראי, כי זה החיות הוא בבחינת עראי כנ"ל, כי אז בסכות עוסקין לגמר את התורה ולחזר ולהתחילה בשמיני עצרת ואין רוצין להפסיק כלל בין הגמר וההתחלה להראות שצריכין תמיד לעסק בתורה כמו שכתוב והגית בו יומם ולילה, אבל אם כן מהיכן יקבלו חיות כל הרחוקים מהתורה, מכל שכן אמות העולם שרחוקים בתכלית וגם כי אי אפשר לבלי להתבטל כלל כנ"ל, על -כן חמל עלינו השם יתברך ונתן לנו מצות סכה הקדושה כדי להמשיך בחינת החסד חנם הנ"ל כדי להמשיך משם חיות בעת פשיטותו, שעל-ידי זה מחיין כל הרחוקים מהתורה ואפלו אמות העולם, שעל-ידי זה בעצמו בחינת השבעים פרים שהיו מקריבין בשביל השבעים אמות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( דברים לג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך כי דיקא כשיששכר באהלך, שהצדיק עוסק בתורה ואתה מחזיק אותו, אז יש לך לשמח בצאתך לסחורה ומשא ומתן, כי הצדיק יחיה ויקים אותך כנ"ל וזהו "עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'" ופרש רש"י, "שיבואו העמים ויתגירו, כי על-ידי בחינת צאתך ואהלך, שהוא בחינת תורה ודרך ארץ, על-ידי זה מחיין הכל אפלו אמות העולם כנ"ל ואזי כשנותנים לאמות העולם חיותם בצמצום אזי מתבטל קטרוגם כנ"ל, ואזי, אדרבא, לא די שאינם מקטרגים על ירשת ארץ ישראל, אף גם הם בעצמם באים ומתגירים בחינת עמים הר יקראו שם יזבחו וכו' כנ"ל. וזהו, "כי שפע ימים ינקו", שנותנים להם יניקה בצמצום משפע ימים של התורה הנעלמת, שהוא הדעת הנפלא, שהוא נעלם עתה שיתגלה לעתיד בבחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וזהו ( שם), "ושפוני טמוני חול" שזאת התורה הנעלמת, שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל, הוא ספון וטמון בכל עסקי חל, שהם כל מלאכות ומשא ומתן שכלם מקבלים חיות מהחסד חנם, שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( שיר השירים א), "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על-כן עלמות אהבוך" 'שמן תורק' זה בחינת בטולה של תורה הנ"ל, כי בעת עסק התורה זה בחינת המשכת המחין שהם בחינת שמן משחת קדש, בחינת ( תהלים כג) דשנת בשמן ראשי, שזהו בחינת לריח שמניך טובים, אבל כשהצדיק מבטל את עצמו מהתורה כנ"ל, זה בחינת שמן תורק, בחינת הסתלקות המחין לפי שעה, אבל אז דיקא מחיה את עצמו מהתורה הנעלמת שעל-ידי זה מחיה הכל ואפלו אמות העולם, שעל-ידי זה באים ומתגירים כנ"ל וזהו 'שמן תורק שמך על-כן עלמות אהבוך', שהם בחינת גרים, כמו שפרש רש"י בא יתרו ונתגיר וכו', כי דיקא על-ידי בחינת שמן תורק, בחינת בטולה של תורה זהו קיומה של הצדיק האמת על-ידי זה דיקא נעשין גרים, שהוא בחינת עלמות אהבוך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים שלא יעבר חס ושלום, על 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', כי אף-על-פי שצריכין לעסק במשא ומתן כנ"ל, אבל היא סכנה גדולה, כי אז הוא מלחמה גדולה מחמת שבזה שעוסקין במשא ומתן עושין דרך לארץ ישראל על-ידי החסד חנם שממשיכין אז שהוא חיות וקיום המשא ומתן וכנ"ל ועל-כן צריכין לזהר מאד לעשות המשא ומתן באמונה, כמו שאמרו, "נשאת ונתת באמונה" כי עקר הוא האמונה בהמשא ומתן כדי להמשיך האמונה הקדושה על עצמו להאמין שהוא יתברך ברא הכל, כמו שכתוב, "בראשית ברא אלהים וכו'", וברצונו וכו', וברצונו וכנ"ל ועל-כן צריכין לקשר את עצמו לצדיקי אמת שהם מחיין ומקימין כל הבעלי משא ומתן ומלאכה כנ"ל, כי הם ממשיכין החסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת אמונה להאמין בהעשרה מאמרות שבהם ברא השם יתברך את העולם ועל -כן צריכין לרחק את עצמו מאד מלעשות שתפות עם עובדי כוכבים, שלא יתגברו חס ושלום, ויאמרו שהכל שלהם מחמת שהם מתגרים ומקטרגים תמיד על שרוצים לקדש מקומות החיצונים, שהוא בחינת כבישת ארץ ישראל, שהוא בחינת עסקי משא ומתן וכנ"ל על-כן כשיעשה שתפות והתחברות עמהם יוכלו חס ושלום, להתגבר עליו עד שיעבר חס ושלום, על 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', שיתן יניקה חס ושלום, לאמונות כוזביות שלהם, שהם מתגרים כנגד האמונה הקדושה, על-כן אסור להשתתף עמהם, כי בשעת המשא ומתן צריכין להתחזק את עצמו באמונה יתרה להאמין שהשם יתברך ברא הכל בעשרים ושמונה אתון דמעשה בראשית, שהם בחינת העשרה מאמרות, שזהו בחינת מה שהזהירה התורה שלא לומר חס ושלום, כחי ועצם ידי עשה לי וכו' ( דברים ח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך 'כח' לעשות חיל, דהינו משא ומתן, כמו שתרגם אונקלוס למיקני נכסין כ"ח דיקא, בחינת כ"ח אתון דעובדא דבראשית, שהם בחינת העשרה מאמרות שבהם ברא השם יתברך את העולם בחסדו, שעל-ידי אמונה זאת עקר קיום המשא ומתן ותקונו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ראש השנה, כי בראש השנה נברא העולם, על-כן אז אנו עוסקין לעשות דרך כבושה לארץ ישראל, שכל תקותנו לשוב לשם בקרוב, כי עקר התגלות קדשת ארץ ישראל הוא בראש השנה, כמו שכתוב ( שם יא), "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה וכו'" כי עקר הדרך לארץ ישראל הוא על-ידי שממשיכין החסד חנם שבו נברא העולם כנ"ל. וזה נעשה בראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך, כי אז נברא העולם בחסדו בעשרה מאמרות, ועל-כן אז אנו מגלין מלכותו עלינו, כי הוא הבורא הכל בשבילנו הוא המנהיג הוא השליט ומושל וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ועל-כן אנו מתפללין אז הרבה על צמיחת קרן משיח, כמו שאומרים, "שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך" כי עקר התקוה לשוב לארצנו על-ידי משיח צדקנו הוא על-ידי קדשת ראש השנה שבו נברא העולם בחסדו חנם, ובו נתגלה בכל שנה ושנה על-ידי ישראל עם קדוש, שהוא יתברך בראה ומאחר שאנו מגלין זאת בודאי הכל שיך לנו, רק ברצונו נתנה להם מטעם הכמוס עמו יתברך, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי בכל ראש השנה וראש השנה הוא נוטלה מהם ונותנה לנו, כי בכל ראש השנה וראש השנה נכנע ונופל הקלפות וממשלת העובדי כוכבים על ארץ ישראל ונתגלה ונמשך קדשת ארץ ישראל לנו עד שנזכה שיכמרו רחמיו ויכניע ויבטל אותם לגמרי וישוב ויתן הארץ לנו במהרה בימינו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי עקר התשובה הוא על-ידי החסד חנם שבו נברא ונתקים העולם קדם מתן תורה, כמובן בהתורה הנ"ל וכמבאר קצת מזה למעלה בדברינו, כי אותן שכבר עברו על מצות התורה, אין להם קיום על-ידי התורה מאחר שעברו עליה ולא היו יכולים לשוב, כי על-פי דין תורה באתגליא שנמסר לבית דין שלמטה אין מועיל תשובה, כי מי שעבר חס ושלום, על איזה לאו שחייב בו מלקות או אחד מארבע מיתות בית דין כשמביאין אותו לבית דין אפלו אם ירצה לשוב בכל מיני תשובות בעולם לא מועיל לו לפטר מדין מלקות או מיתה ועקר התשובה שמועיל הוא על-ידי בחינת החסד חנם שהיה מקים את העולם קדם מתן תורה, כי כמו שקים את העולם בחסד הזה עשרים וששה דורות קדם מתן תורה עד שיקבלו ישראל את התורה, כמו כן הוא מקים את הרשעים אף-על-פי שעוברים על התורה עד שישובו ויקימו את התורה ועל-כן מחמת שבראש השנה שבו נברא העולם נמשך החסד הזה, שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל, על-כן אז הוא עקר התחלת התשובה ועל-כן אז מתחילין עשרת ימי תשובה, כי עקר התשובה הוא על-ידי החסד חנם הזה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה, כי זה החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שהוא הדרך לארץ ישראל, אין מי שיוכל להמשיכו בעולם כי אם הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה שהם ממשיכים זה החסד בעת פשיטותם, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. ובזה הם מחיין כל הפשוטים שבעולם הן אנשים פשוטים ממש, הן הלומדים ותלמידי חכמים שבטלים לפעמים מן התורה ואפלו הרחוקים מהתורה מאד וכו' וזה אנו צריכים בראש השנה כי הכל צריכין לשוב בתשובה בראש השנה, כי אפלו לומדים ותלמידי חכמים אמתיים שעוסקים בתורה ועבודה באמת בכל השנה צריכין לשוב בראש השנה, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, מכל שכן שעל-פי רוב, בפרט בדורות הללו אין מצוי תלמיד חכם ולמדן שיהיה בן חורין מחטאים ופגמים הרבה, מכל שכן שאר האנשים שנקראים לומדים וחסידים ואינם נקיים כלל כאשר הם יודעים בעצמם נגעי לבבם ומכאובם, מכל שכן שאר אנשים הפשוטים המגשמים וכו' ועל-כן בודאי הכל צריכין לשוב. ועקר התשובה הוא בכח הפשיטות האמתי של הצדיקים הנ"ל, שבעת פשיטותם הם מחיין כל הפשוטים שבעולם וכל הרחוקים מהתורה על-ידי החסד חנם הנ"ל שממשיכין בעת פשיטותם דיקא, כי בעת שעוסקים בתורה ועבודה אנו רחוקים מהם מאד מאד ואי אפשר לקבל אז אורם הגדול ביותר רק בעת פשיטותם הם מורידים עצמם אלינו בכמה וכמה תחבולות כדי לחיותנו לנצח למען יוכלו לשוב כל הפשוטים והרחוקים שבעולם, על -כן צריכין לנסע על ראש השנה, כי עקר התגלות החסד חנם הנ"ל שבו מחיין ומקימין הכל הוא בראש השנה דיקא, כי בו נברא העולם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עקר העבודה של כל ישראל בראש השנה ויום הכפורים וכל עשרת ימי תשובה הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות כלל, כי אז הכל שבין אל האמת ומתפללין וצועקין להשם יתברך מעמק הלב בפשיטות ובתמימות בלי חכמות כלל ומבקשים רק מתנת חנם, כמו שאומרים, לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך וכו' וכן כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים ועל חסדיך אנו נשענים וכו' וכן הרבה וכן ( תהלים קל), "כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות", שאומרים בעשרת ימי תשובה במזמור 'ממעמקים' וכו' וכיוצא בזה הרבה, כי זה עקר דרך התשובה שמקבלין מהצדיק הגדול האמתי בעת פשיטותו שאז ממשיך בחינת האוצר מתנת חנם, ואז מאיר בישראל דרכיו האמתיים להתנהג רק בתמימות ופשיטות באמת ובאמונה שלמה בלי שום חכמות כלל ולבקש תמיד מהשם יתברך רק מתנת חנם וגם מתנת חנם אין אנו ראויים לקבל רק הכל בכח וזכות הצדיקים האמתיים שממשיכים האוצר מתנת חנם בעולם בעת פשיטותם, שהוא הדרך לארץ ישראל שבו מחיין ומקימין הכל וכו', וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל ועין שם בסוף התורה בשיחתו הקדושה שהשיח אחר שגלה התורה הנ"ל שמדבר שם הרבה ממעלת האמונה ותמימות ופשיטות, עין שם היטב כי זה עקר דרך התשובה של כל מי שרוצה לחוס על חייו הנצחיים ולשוב אליו יתברך באמת וזה צריכין בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה, על-כן צריכין לנסע לצדיקים אמתיים על ראש השנה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת השינה והדורמיטא המובא בכתבים ובזוהר הקדוש שנעשה בראש השנה דאפיל דורמיטא וכו', כי שינה הוא בחינת הסתלקות המחין, הינו שאז צריכין להתחיל לשוב בתשובה שהוא על-ידי החסד חנם שבו נברא העולם ונתקים קדם מתן תורה שממשיך הצדיק על-ידי פשיטותו דיקא. וזהו בחינת שינה הסתלקות המחין בחינת קיום העולם קדם מתן תורה, כי עקר המחין הם חכמות התורה, אבל אז צריכין לשוב על כל מה שעברנו על התורה וזה על-ידי שהצדיק מסלק מוחו בכונה ומתנהג בפשיטות כדי להמשיך החסד הנ"ל שמקים העולם הרחוקים מהתורה וכו' כנ"ל ואחר כך על-ידי השופר הוא התעוררות השינה ואז חוזרין ונמשכין המחין, שהם בחינת קבלת התורה, שהוא המחין שחוזרין ונמשכין על-ידי השופר שבו נתנה התורה ואז נמתקין ונתבטלין כל הדינים לגמרי, ואז עקר תקון התשובה בשלמות, כי עקר קיום העולם הוא על-ידי התורה רק שהצדיק מבטל עצמו איזה שעה ומתנהג בפשיטות, ואז ממשיך החסד חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה ועל-ידי זה מחיה כל הרחוקים ומכניס בהם הרהורי תשובה על-ידי המשכת הפשיטות ותמימות בעולם, אבל זה החיות והקיום הוא רק לפי שעה ועקר החיות והקיום של כל העולם הוא רק על -ידי התורה שחוזר הצדיק וממשיך אחר שהיה בטל איזה שעה בבחינת בטולה של תורה זה קיומה ואז עקר קיום העולם בשלמות וזהו בחינת השינה והתעוררות השינה על-ידי השופר שנעשה בראש השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת יום תרועה יהיה לכם וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה תרועה בחינת התורה שנתנה בקול שופר, כי תרועה אותיות תורה ע', בחינת שבעים פנים לתורה, כמובא וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה זה מרמז על בחינה הנ"ל, שעקר קבלת התורה הוא על-ידי התמימות והפשיטות כנ"ל בבחינת בטולה של תורה זהו קיומה, בחינת 'אין התורה מתקימת אלא במי שמשים עצמו כאינו יודע' כאשר ראינו זאת בעינינו מאדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, שבכל פעם היה אומר שעתה אינו יודע כלל, וכמה פעמים נשבע על זה שעתה אינו יודע כלל, ואחר כך תוך כדי דבור פתח פיו הקדוש וגלה מה שגלה וכן היה המעשה בזאת התורה בעצמה שאנו עוסקין בה עתה ( כמבאר בהשיחות שלאחר הספורי מעשיות) ואחר שגלה מה שגלה ונודע לו מה שנודע לו, חזר ואמר שאינו יודע כלל וכן היה פעמים אין מספר, וזה בחינת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה של התרועה שהוא עקר קול שופר, כמו שכתוב ( במדבר כט), "יום תרועה וכו'" כי תרועה בחינת התורה, בחינת השבעים פנים לתורה שאי אפשר לגלותם בעולם כי אם על-ידי בחינת הפשוטות הנ"ל לפניה ולאחריה כנ"ל וכן עושין כמה פעמים בראש השנה, כי בכל פעם שצריכין לתקע תרועה שהיא המשכת איזה פנים מהשבעים פנים לתורה צריכין לתקע פשוטה לפניה ולאחריה להמשיך החסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת התורה הנעלמת ומשם ממשיכין התורה מהעלם אל הגלוי וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ולבאר הענין יותר הוא, כי תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השינה, בחינת המשכת המחין, שהוא בחינת קבלת התורה שנתנה על-ידי קול שופר, זה בחינת שבאין לארץ ישראל, הינו כי מבאר בהתורה הזאת שכתב שם בשיחתו הקדושה שאחר התורה הזאת וזה לשונו, כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ, הינו הדרך לארץ ישראל אמנם ארץ ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדשות וכו' וכל מאמר יש לו יראה בחינת ( תהלים קיט), "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך", כי יש יראה למעלה מיראה וכו' עד כאן לשונו, עין שם הינו כי יש בחינת עבודה, שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל, ויש בחינת עבודה שהוא בחינה שבאין לארץ ישראל ממש וזה בחינת ראש השנה שאז עוסקין להמשיך קדשת ארץ ישראל שנעשה אז בחינת שינה והתעוררות השינה על-ידי השופר, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל, שהוא בחינת שינה, בחינת הנהגת הפשיטות הנ"ל שעל ידו ממשיכין החסד חנם הנ"ל, שעל-ידי זה הולכין לכבש ארץ ישראל, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל ואחר כך זוכין להתעוררות השינה על-ידי השופר, שזהו בחינת שבאין לארץ ישראל ממש, כי המשכת המחין, שהוא התעוררות השינה על-ידי השופר, זהו בחינת ארץ ישראל ממש, כי עקר המחין בארץ ישראל, כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל ( כמו שכתוב במדרש פרשת שמיני וכמובא בלקוטי תנינא סימן עא) וזה בחינת קבלת התורה שנתנה בקול שופר, כמו שכתוב ( שמות יט), "ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קולות וברקים וכו' וקול שופר וכו'" כי עקר המשכת התורה הוא בארץ ישראל, כי אין תורה כתורת ארץ ישראל, כמו שאמרו במדרש שם וכמו שכתוב, "כי מציון תצא תורה" וזה בחינת גדל עצם היראה שנמשכת על-ידי השופר, כמו שכתוב ( עמוס ג), "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו'" כי כשנמשכין המחין שהוא בחינת התורה נמשך יראה גדולה כי אם אין חכמה אין יראה וכו' וכמו שכתוב בקבלת התורה ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וכו' וזה בחינת היראה הנזכרת בסוף התורה שכל מאמר יש לו יראה, בחינת הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך, שזה זוכין כשבאין לארץ ישראל שיש שם עשר קדשות שהם בחינת עשרה מאמרות וכו', עין שם ועל-כן עקר כבישת ארץ ישראל היה על -ידי קול שופר, כי כשנכנסו ליריחו, שהוא תחלת כניסתם לארץ ישראל תקעו בשופר, כמו שכתוב ביהושע, כי תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השינה המשכת המחין, שהוא המשכת התורה, זהו בחינת שבאין לארץ ישראל ששם עקר המחין והתורה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת ( תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה וכו', אשרי העם זה בחינת תמימות ופשיטות, בחינת, באשרי אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט ( איוב כג), שלא הטה ימין ושמאל מדרכיו יתברך רק בדרכו ובאשורו אחזה רגליו, שזהו בחינת תמימות ופשיטות שאינו נוטה מהדרך על-ידי איזה חכמות כמו שנמצאו כמה וכמה שנטו מהדרך האמת והתמים על-ידי חכמות וזהו עקר אשוריו ותהלותיו של איש כשהולך בתמימות, כמו שכתוב ( שם קיט), "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" וזהו, "אשרי העם", בחינת תמימות, על-ידי זה זוכין אחר כך להמשכת המחין, שזהו בחינת יודעי תרועה, בחינת תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השינה ׀ המשכת המחין כנ"ל וזהו ( שם פט), "ה' באור פניך יהלכון" בחינת המחין שהם אור הפנים, בחינת חכמת אדם תאיר פניו וכו'. וזהו ( שם), "בשמך יגילון כל היום" כי על-ידי זה זוכין לשמחה, כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל שיכולין לבוא לשמחה גדולה על-ידי התמימות והפשיטות וכו', עין שם. כי עקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה, ואז דיקא זוכין למחין שלמים, שהם חכמה אמתית, שעקר החכמה להמשיך דרכי התמימות יותר ויותר וכן בכל פעם ופעם, שזהו בחינת כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה ענין כל המזמור פט שנאמר שם פסוק, "אשרי העם" הנ"ל, כי מתחלה מדבר מחסד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל וזהו, "חסדי ה' עולם אשירה וכו' כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו'" ותיכף מתחיל לדבר ממלכות דוד משיח, כמו שכתוב שם "כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי וכו'". וכן כל המזמור מדבר מזה מנפלאות בריאת העולם וממלכות דוד, שהוא משיח, כמו שכתוב שם, "לך שמים וכו' צפון וימין אתה בראתם" וכו' ומדבר מהכנעת האויבים והשונאים", כמו שכתוב שם, "אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עוזך פזרת אויביך" וכו', כי הכל בחינה אחת, כי על-ידי החסד חנם שבו נברא העולם, על-ידי זה עושין דרך לארץ ישראל שהוא הכנעת האויבים והשונאים הרוצים למנע מלבוא לארץ ישראל האומרים לסטים אתם וכו' שכל זה הוא בחינת מלכות דוד משיח שלחם מלחמת ה' לכבש ארץ ישראל וכן אנו מצפים בכל יום על ביאת משיח שישיבנו לארץ ישראל. והכל בכח החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם, שהוא הדרך לארץ ישראל וכל זה הוא בחינת ראש השנה, יום תרועה, שינה והתעוררות השינה, על-ידי השופר, שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל וארץ ישראל ממש כנ"ל, שזהו בחינת אשרי העם יודעי תרועה וכו' כנ"ל ועל-כן נסמכו זה לזה במזמור הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות מלכיות זה בחינת שמגלין מלכותו, דהינו שהוא יתברך מלך העולם, כי הוא ברא הכל ומנהיג ומושל בכל כמו שמתחילין מלכיות, עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית וכו' שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ וכו' ועל-ידי זה אנו ממשיכין החסד חנם שבו נברא העולם שעל-ידי זה נתגלה מלכותו יתברך, כי עקר בריאת העולם בחסדו הוא כדי לגלות מלכותו כידוע. נמצא, שמלכיות הוא בחינת התגלות החסד שבו נברא העולם כנ"ל, ועל-ידי החסד חנם הזה עושין דרך לארץ ישראל כנ"ל וזה בחינת זכרונות, כי עקר בחינת זכרונות, הוא שאנו מבקשין מהשם יתברך שיזכר ברית אבותינו וישיבנו לארץ ישראל שהוא בית חיינו וכו', כמו שכתוב ( ויקרא כו), "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור" וכמו שמסימין הברכה, "זוכר הברית", דהינו שהוא זוכר הברית שכרת את אבותינו להשיבנו לארץ ישראל ועל כן זכרונות הוא בחינת שממשיכין הדרך לארץ ישראל על-ידי החסד הנ"ל ואחר כך אומרים שופרות שמדבר ממתן תורה, כמו שכתוב, "אתה נגלית וכו'", הינו בחינת המשכת המחין, שהוא התורה, שזהו בחינת תקיעת שופר התעוררות השינה כנ"ל, שהוא בחינת שבאין לארץ ישראל ממש כנ"ל ועל-כן מתחילין ברכת שופרות ממתן תורה, כמו שאומרים, "אתה נגלית וכו'" ומסימין בקבוץ נדחים לארץ ישראל על -ידי קול שופר, כמו שמתפללין, "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו וכו'", דהינו קבוץ כל הנדחים לארץ ישראל, הינו כנ"ל כי קבלת התורה, שהוא בחינת המשכת המחין ולבוא לארץ ישראל, הם בחינה אחת, שכל זה הוא בחינת קול שופר וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הם עשרת ימי תשובה כנגד העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת חסד חנם הנ"ל, שעקר התשובה הוא על-ידי זה כנ"ל ועל-כן ביום הכפורים, שהוא סוף העשרת ימי תשובה אז נתנו הלוחות האחרונות, שהם עשרת הדברות, כי עשרת הדברות הם כנגד העשרה מאמרות כנ"ל. ועקר קבלת התורה הוא שמוציאין התורה מהעלם אל הגלוי, דהינו מה שבתחלה היו העשרת הדברות, שהם כלל התורה, נעלמין ונסתרין בהעשרה מאמרות, שהם בחינת דרך ארץ כנ"ל, ועל-ידי התשובה שעושין בעשרת ימי תשובה זוכין וממשיכין העשרת הדברות, שהם כלל התורה מההעלם אל הגלוי, שזהו בחינת שבאין לכל העשר קדשות של ארץ ישראל, כי העשר קדשות שבארץ ישראל הם גם כן בחינת העשרה מאמרות, שהם בחינת העשרת הדברות כנ"ל ועל -כן אז ביום הכפורים נכנס הכהן גדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שעומד על האבן שתיה שמשם השתת העולם בחסדו ששם תכלית הקדשה העליונה של כל העשר קדשות שבארץ ישראל, כי הכל בחינה אחת כנ"ל, הינו עשרת ימי תשובה והעשרה מאמרות, ועשרת הדברות, ועשר קדשות שבארץ ישראל, הכל בחינה אחת וכל קדשות אלו נגמרין ביום הכפורים וזוכין לקבלם על-ידי התשובה שעושין בכח הצדיקי אמת שממשיכין החסד חנם הנ"ל ומכניסין דרכי הפשיטות והתמימות בעולם, שעל-ידי זה עקר ההתקרבות להשם יתברך לכל אחד ואחד מכל מקום שהוא וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר קדשת ראש השנה הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל כנ"ל וזהו בחינת גדל ברור וקדשת המחשבה שצריכין בראש השנה כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר שבשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה כדי לברר ולקדש המחשבה, עין שם ( בסימן ריא בלקוטי חלק א), כי ברור וקדשת המחשבה זהו בחינת התגלות קדשת ארץ ישראל, כי כל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול, כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה "אתם נצבים" ( בסימן מד לקוטי הנ"ל), כי מבול לשון בלבול ובארץ ישראל לא היה המבול, אבל איתא שמימי המבול התיזו לשם ( כנשמע שיחה זאת מפיו הקדוש) כי עקר בלבולי המחשבות רעות הם בתאות נאוף, רחמנא לצלן, והם עקר בחינת מימי המבול, כי המבול בא על פגם הברית, על השחתת זרע, רחמנא לצלן, שבא על-ידי בלבולי המחשבות והרהורים רעים, רחמנא לצלן, כמו שכתוב ( בראשית ו), "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" ואפלו שאר מיני בלבולי מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם מפגם הברית שעל-ידי זה נשחת ונפגם הדעת עד שבאין לכל הבלבולים וערבובי המחשבות שמבלבלים רב בני אדם מאד מאד ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם, רחמנא לצלן, וכשבלבולי המחשבות מתגברים על האדם, בפרט בלבולים והרהורי נאוף בעצמם, רחמנא לצלן, זהו בחינת מבול ממש שרוצים לשטף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות, רחמנא לצלן, כאשר יודע כל אחד את נגעי לבבו ומכאוביו שעובר עליו בענין זה והכל על-ידי פגם המחשבה ועל זה הזהיר דוד המלך, עליו השלום ( תהלים לב), "על זאת יתפלל וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" ועל זה צעק ( שם סט), "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכו' וכו'" וכתיב ( שם), "אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וכו'" וכתיב ( שם), "הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים", שכל זה נאמר על בלבולי המחשבות הנ"ל וכמבאר בכתבי האר"י זכרונו לברכה שהתגברות ההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים מצולות ים, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה עקר עסקנו וצעקתנו בראש השנה לברר ולקדש המחשבה שבזה תלוי כל הקדשות והמתקת כל הדינים שבעולם שבשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש השנה כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו כמו כן נתגלה קדשת ארץ ישראל, כי בעת שהמחשבות רעות שוטפים על האדם, חס ושלום, שהם בחינת מימי המבול אזי נתעלם קדשת ארץ ישראל כנ"ל, וכל אחד כפי מה שמתגבר לדחות מעצמו בלבולי המחשבות ומברר ומקדש מחשבתו כמו כן נתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא בחינת תקון הברית שתלוי בקדשת המחשבה בחינת צדיקים ירשו ארץ, כמו שמבאר במקום אחר וכל זה עוסקים בראש השנה כנ"ל ועל-כן מתחילין בברכת זכרונות בפסוקי זכרון של נח שזכר השם יתברך אותו בעת המבול שלכאורה הוא תמוה מה ענין זה לראש השנה, אך על -פי הנ"ל מבאר היטב כי זה עקר קדשת ראש השנה שנזכה לדחות מימי המבול שהם בלבולי המחשבות על-ידי שיזכר לנו השם יתברך זכות וכח הצדיקים בחינת זכרון נח הצדיק שזכרו השם יתברך באהבה וכו', כמו שכתוב ( בראשית ח), "ויזכר אלהים את נח וכו'", שעל-ידי זה מתחיל להתגלות קדשת ארץ ישראל כנ"ל ועל-כן נסמכה פרשת לך לך לפרשת נח, כי לך לך מדבר מהתחלת קדשת ארץ ישראל שנתגלה לאברהם אבינו, שהוא הראשון שזכה שהשם יתברך גלה לו קדשת ארץ ישראל ואמר לו, "לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו'", ועל-כן נסמכה לפרשת נח, כי על -ידי שנדחין מימי המבול ונזכר צדקת נח, שזהו בחינת פרשת נח, על-ידי זה נתגלה קדשת ארץ ישראל, שזהו בחינת פרשת לך לך כנ"ל וזהו בחינת שאר פסוקי התורה שמזכירין בברכת זכרונות שמדברים מיציאת מצרים וקדשת ארץ ישראל על-ידי שזכר זכות אבותינו הצדיקים, כמו שאומרים, "ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו וכו'", שזהו נאמר לענין יציאת מצרים, שעקר הגאלה היתה לבוא לארץ ישראל, כמו שכתוב ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו', וזהו שנסמך ונאמר, "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור" כי כל ברכת זכרונות הוא שיזכר השם יתברך ברית אבותינו הצדיקים ויגלה לנו קדשת ארץ ישראל, שזהו עקר קדשתנו, כי שם כל העשר קדשות, שזהו עקר קדשת ראש השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה זוכין על-ידי הצדיק האמת שממשיך דרכי הפשיטות והתמימות בעולם כנ"ל, כי כל בלבולי המחשבות רעות הם בחינת עקמימיות ועמקות דסטרא אחרא, רחמנא לצלן, כי זה כלל גדול בידינו וצריכין לזכר זאת בכל עת ורגע שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו בכל עת, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן ואפלו אם מחמת ההרגל מכבר רגיל אצלו שתלך ותתע מחשבתו ברעיונות רעים, רחמנא לצלן, אף-על-פי-כן הבחירה בידו בכל עת לתפסה בעל כרחה ולהטותה לדרך הישר ( וכמבאר מזה במקום אחר) על-כן עקר העצה הוא פשיטות ותמימות שירגיל עצמו לבלי לילך עם חכמות ולבלי לחשב שום מחשבות יתרות רק יפשיט מחשבתו בתכלית הפשיטות והתמימות, ואל ירבה לחשב בשום דבר, בפרט בענין תאוה הרעה הזאת שיש בני אדם שיש להם חקירות ועיונים ורעיונים רעים מאד בענין המאוס הזה כי נדבק רוח שטות ושגעון ממש במחשבתם עד שחושבים מה שחושבים כאשר הם יודעים בעצמם רחמנא לצלן ובאים על-ידי זה למה שבאים, רחמנא לצלן, ולהנצל מזה הוא רק על-ידי דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת, כי רבוי המחשבות אפלו לבחינת השולל, דהיינו כדי לבטל התאוה, הזאת הוא גם כן גורם התגברות התאוה כמו שכתוב בספר הא"ב, אל תכנס עם פתויך בטוען ונטען וכו', ואי אפשר לבאר כל זה בכתב אך העקר העצה הוא בחינת תמימות ופשיטות גדול ולצעק הרבה להשם יתברך, כי בודאי מי שכבר נתפס בזה כל אחד כפי בחינתו צריך שלא ליאש את עצמו כלל רק לצעק בכל פעם להשם יתברך מכל מקום שהוא ולתפס מחשבתו בכל עת להשיבה מהעמקות דסטרא אחרא אל מקום הישר לבחינת תמימות ופשיטות של הצדיק האמת וזה עקר התשובה בחינת שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל ( ישעיה לא) וכתיב, "ושחטה שטים העמיקו וכו'" ( הושע ה) וכתיב, "העמיקו שחתו" ( שם ט) וכתיב, "באתי במעמקי מים ( תהלים סט) וכו'" ומי שאינו שב בתשובה חס ושלום, עליו נאמר ( שם פד), "עוברי בעמק הבכא וכו'" על -כן צריכין להשתדל למלט נפשו מני שחת ולברח לצדיקי אמת ולהתמימים והישרים הנלוים אליהם כדי שיוכלו להתגבר לצאת ולברח מהעמקות דסטרא אחרא להמשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות כנ"ל שעל-ידי זה זוכין לקדש מחשבתו, שזהו עקר קדשת ראש השנה כנ"ל וזה כל צעקתנו בראש השנה כדי לזכות לקדש המחשבה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שצועקין בראש השנה, "ממעמקים קראתיך ה'", 'ממעמקים' דיקא, כי מכל מיני עמקים צריכין רק לצעק ולקרא לה' כדי לזכות לדרכי הפשיטות והתמימות, שעל -ידי זה עקר קדשת המחשבה כנ"ל, כי יש עשרה עמקים עמק טוב ועמק רע וכו' ( כמובא בספר יצירה) ואפלו מעמק טוב צריכין לצעק לה', כי אפלו מחשבות טובות אסור להעמיק בהם יותר מדאי כידוע שלא יצא חוץ מן הגבול חס ושלום, ואפלו מי שזוכה למחשבות טובות ולהעמיק בהם כראוי, אף על פי-כן צריך בכל פעם לקרא מהם אל ה' שיוציא אותו השם יתברך מהם ויעלהו למעלה ומדרגה גבוה יותר וזה אי אפשר כי אם על-ידי תמימות ופשיטות שמסלק דעתו בכל עת כאלו אינו יודע כלל כלל לא, שעל-ידי זה זוכה בכל פעם למדרגה יותר גבוה על-ידי שצועק בכל פעם להשם יתברך בפשיטות ובתמימות כאלו לא ידע מעולם כלל, כמבאר ומובן כל זה בשיחותיו הקדושות של אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה, מכל שכן וכל שכן מי שאין ידיעתו בתכלית השלמות, מכל שכן וכל שכן מי שמתגבר עליו עמק רע, חס ושלום, כנ"ל, כמה וכמה הוא צריך לצעק ממעמקים, בחינת 'ממעמקים קראתיך ה'' כדי שיזכה לבטל העמקות הרע דסטרא אחרא שנפל לתוכו, בחינת ושחטה שטים העמיקו וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ( יונה ב), "מבטן שאול שועתי" הנאמר שם בסוף התורה הנ"ל, שזהו בחינת ( איכה ג), "צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיות" ועל-ידי זה זוכה להמשיך על עצמו דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת, שעל-ידי זה עקר התקון לזכות לכל טוב אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת סכות שאז נמשכין כל החסדים כידוע בכונות, דהינו בחינת חסד חנם הנ"ל שהתחלנו להמשיכו בראש השנה שאז נברא העולם כנ"ל ועתה בסכות נמשכין ונתגלין כל החסדים על-ידי זה, כי בראש השנה עדין היו החסדים בהעלם גדול שעדין לא נתגלה מלכותו וכל עבודת הצדיקים וישראל אז הוא לגלות מלכותו, להודיע לכל באי עולם כי הוא יתברך ברא את העולם בחסדו ועוסקין בזה מראש השנה ועד יום כפור וכל מה שמגלין יותר בחינה זאת, כמו כן נתגלה ביותר קדשת ארץ ישראל, כי עקר התגלות קדשת ארץ ישראל הוא כפי מה שמגלין יותר לכל באי עולם שהשם יתברך ברא את העולם וכו' כנ"ל וכמו כן נתגלין החסדים ביותר, כי כל מה שנתגלה יותר שהשם יתברך ברא את העולם והוא מלך ומושל ושליט בעולם, כמו כן נתגלה ביותר החסד שבו ברא את העולם וביום הכפורים כבר נשלם ונגמר בחינה זאת ועל-כן אז נגמרו התגלות כל העשר קדשות שבארץ ישראל ועל-כן נכנס אז הכהן גדול לפני ולפנים, שהוא תכלית הקדשה העליונה של העשר קדשות שבארץ ישראל, כמו שאמרו במשנה, עשר קדשות וכו' לפני ולפנים מקדש ממנו וכו' ועל-כן אז נתגלה ונמשך החסד חנם הנ"ל בהתגלות גדול, ואז מתחילין כל החסדים להתמשך בהתגלות גדול, שזהו בחינת סכות, כמובא בכונות, כי סכה הוא בחינת קדשת ארץ ישראל וירושלים שנקרא סוכת שלם ועל-כן הסכה נעשית מפסולת גורן ויקב דיקא, כי הפסולת הוא בחינת הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת, שהוא בחינת פסולת כנגד עבודתו הפנימיות בתורה ותפלה, כמובן במקום אחר, כי עקר הסכה, שהוא בחינת התגלות החסד הנ"ל, שהוא בחינת התגלות קדשת ארץ ישראל, הוא על-ידי הנהגת הפשיטות שלו שהוא בחינת פסולת גרן ויקב שממנו דיקא נעשה סכך הסכה וכנ"ל כי בראש השנה ויום כפור וכל עשרת ימי תשובה המשכנו קדשת ארץ ישראל, שהוא בחינת עשר קדשות כנגד עשרת ימי תשובה, ועכשיו בסכות אנו מגלין גדל כח ישראל שלא די שאנו יכולין לכבש ארץ ישראל, שזהו בחינת ראש השנה ויום כפור כנ"ל, אף גם אנו יכולין לקדש כל המקומות בחוץ לארץ בקדשת ארץ ישראל על -ידי שאנו מגלין שהוא יתברך ברא את העולם, כמבאר לעיל וזה בחינת סכות שהשם יתברך זכה אותנו שכל אחד מישראל ישב בסכה שהוא צלא קדישא, צלא דמהימנותא, שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל כנ"ל, הינו שאנו יכולין להמשיך קדשת ארץ ישראל אפלו בחוץ לארץ וכל אחד מישראל יכול לקדש מקומות החיצונים בקדשת ארץ ישראל, שהוא בחינת סוכת שלם, על-ידי אמונתו השלמה שזכה בראש השנה ויום הכפורים לידע ולהודיע שהוא היוצר, הוא הבורא, שעל-ידי זה יכולין להמשיך קדשת ארץ ישראל אפלו בחוץ לארץ כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה נעשה על-ידי שזוכין לקשר עצמו עם הצדיק האמת שהוא לפעמים איש פשוט וכו' וזהו בחינת אגודת הלולב, כי לולב הוא בחינת הצדיק האמת, בחינת ( תהלים צב), "צדיק כתמר יפרח" והשם יתברך צונו לקח רק העלין של התמרין, דהינו כפת תמרים, שהוא הלולב, להורות שאין לנו כח לקשר עצמנו עם הצדיק האמת לעצם קדשתו כי אם על -ידי בחינת הנהגת פשיטותו כנ"ל שזהו בחינת עלין ולולבין, בחינת ( שם א), "ועלהו לא יבל", שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על שיחת חלין של הצדיק הינו בחינת הנהגת פשיטותו וכנ"ל וזהו בחינת לולב, שהוא פשוט ובו נקשר ונאגד ההדס והערבות שמרמז על כל הכתות שבישראל, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ויקרא רבה ל) כי כלם צריכין לקבל מהצדיק הנ"ל, שהוא בחינת איש פשוט הגדול, בחינת הלולב, שהוא פשוט וגדול מכל המינים, כי כל הכתות שבישראל הן בעלי מצוות הן בעלי תורה, הן הריקים לגמרי מתורה ומצות, שהם בחינת ערבי נחל, כלם צריכין לקבל מהאיש פשוט הגדול וכו' כנ"ל וכל הארבעה מינים, שהם כלל כל הכתות שבישראל, כלם מאירים וממשיכים הדור ויפי האתרוג, שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל, שהוא קדשת התגלות מלכותו יתברך, בחינת כבוד הדר מלכותו, כי כל ההדור והיפי הוא בארץ ישראל, כמו שכתוב, "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" וזה ( תהלים קג), "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו "וצדקתו "לבני "בנים "לשומרי בריתו וכו'" ראשי תבות לולב כי על-ידי הלולב, שהוא בחינת הצדיק הנ"ל, על ידו נמשכין ונתגלין החסדים הנ"ל שבהם נברא העולם, בחינת וחסד ה' מעולם ועד עולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שמיני עצרת ושמחת תורה שאז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה, כי אז הוא גמר התקון שהתחיל בראש השנה כידוע בכונות, הינו כי עקר התקון הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל, ששם עקר התגלות מלכותו יתברך, שבזה אנו עוסקין מראש השנה עד שמיני עצרת והכל בכח הצדיק האמת שהוא איש פשוט לגמרי שממשיך החסד חנם שבו נברא ונתקים העולם קדם מתן תורה שבזה מחיה כל הפשוטים שבעולם וכו' כנ"ל וזהו בחינת מה שמסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה ביום האחרון של חג שהוא שמיני עצרת ושמחת תורה, כי בזה ממשיכין כח הצדיק הנ"ל שהולך בדרך זה תמיד שבכל פעם שבא להשגה שלמה גבוה מאד אינו מסתפק בזה כלל, רק הוא מתחיל מיד לחזר ולחפש ולבקש אחר השגה הגבוה יותר ויותר, ואזי עושה עצמו כאינו יודע כלל ומסלק דעתו לגמרי ונעשה איש פשוט גמור ( שקורין פראסטיק) כאלו לא התחיל מעולם להשיג כלל עד שאינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר כי אם בחסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, שהוא הדרך לארץ ישראל וכנ"ל וזהו בחינת סיום התורה בשמחת תורה וחוזרין ומתחילין אותה מיד, כי סיום התורה זה בחינת שלמות הדעת וההשגה שמשיג הצדיק, כי כל הדעת וההשגות כלולים בהתורה וכשמסימין התורה זהו בחינת שלמות ההשגה, שהוא בחינת כלל התורה, וכמו שמסימין התורה בעצם שלמות השגת משה רבינו, שהוא בחינת הצדיק האמת, כי מסימין בעצם השגתו, כמו שכתוב ( דברים לד), "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים וכו' ולכל היד החזקה וכו'" שקבל את הלוחות בידיו כמו שפרש רש"י שם ואחר שמסימין חוזרין ומתחילין "בראשית ברא אלקים וכו'" וזה בחינת הדרך הקדש של צדיקי אמת שהם בחינת משה, שאף-על-פי שבא להשגה שלמה גבוה מאד, שהוא בחינת סיום התורה, בחינת כלל התורה אף-על-פי-כן אינו מסתפק בזה ותכף ומיד הוא מתחיל מחדש כאלו לא התחיל לקבל את התורה כלל רק הוא מחיה את עצמו בבחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שהוא בחינת החסד חנם שבו נברא העולם שהוא הדרך לארץ ישראל כנ"ל, שזהו בחינת התחלת התורה, שהוא בראשית ברא וכו', שמדבר מתחלת בריאת העולם קדם מתן תורה שנברא בחסדו לבד, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שפרש רש"י על פסוק בראשית, שלא היה צריך להתחיל את התורה מבראשית, אלא משום שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ישראל וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת הסמיכות לעיני כל ישראל ׀ בראשית, כי רש"י פרש על "לעיני כל ישראל" שהוא מה שנשאו לבו לשבר את הלוחות לעיני כל ישראל והשם יתברך הודה לדבריו וכו', עין שם ובאמת שבירת הלוחות הוא פליאה גדולה ואם ישראל חטאו מה שחטאו, מה ענין לשבר לוחות קדושות כאלה? ומה ענין התקון בזה עד שהשם יתברך שבחו כל כך ואמר לו, יישר כחך ששברת ( בבא בתרא יד) והתורה מסימת שבח משה בזה שהוא בחינת שכחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ערובין נד), אלמלא לא נשתברו הלוחות לא היתה השכחה בעולם וכמו ששמענו מפי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה שיחה נפלאה בענין זה שמצד זה השכחה הוא מעלה גדולה אצלו וכו', עין שם ועל-כן עשה משה תקון גדול על-ידי שבירת הלוחות, שהוא בחינת הסתלקות הדעת בבחינת שכחה, דהינו שסלק השגתו כאלו לא קבל את התורה כלל רק הוא איש פשוט לגמרי ומקבל חיות רק מקיום העולם קדם מתן תורה, שהוא בחינת חסד חנם, ובזה היה מחיה ומקים כל ישראל אף-על-פי שחטאו ועשו מה שעשו, כי על -ידי החסד חנם שממשיך הצדיק על-ידי פשיטותו דיקא, על-ידי זה דיקא מחיה את כל הפשוטים וכל החוטאים וכל הנופלים שבעולם וכמובן ומבאר בהתורה הנ"ל ועל-פי זה מחבר ומקשר היטב סיום התורה בהתחלתה שהוא לעיני כל ישראל ׀ בראשית וכו', כי לעיני כל ישראל זהו בחינת שבירת לוחות, שהוא הסתלקות המחין שמסלק הצדיק מעצמו המחין בכל פעם ונעשה איש פשוט שאז מחיה את עצמו בהחסד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל, שזהו בחינת בראשית ברא אלקים וכו', כי בריאת העולם היה בחסד חנם, שזהו הדרך לארץ ישראל, כמו שפרש רש"י שם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו דרך ועצה טובה לכל אדם שבעולם הרוצה לכנס בעבודת ה' שבהכרח שיעבר עליו מה שיעבר שאי אפשר לבאר ולפרש כלל לא בכתב ולא בעל פה וכמה וכמה עליות וירידות ונפילות והשלכות וכו' צריכין לעבר עליו. והרבה נפלו על-ידי זה ואבדו את עולמם, רחמנא לצלן, רחמנא לצלן ועקר החיות והקיום של אותן שנשארין על עמדן הוא רק בכח הפשיטות של הצדיק שממשיך אז החסד חנם וכו' כנ"ל וכן צריך כל אחד להמשיך על עצמו בחינת הפשיטות של הצדיק ויסלק בכל פעם דעתו ושכלו ויעשה עצמו כאינו יודע כלל והעקר, שיתחיל בכל פעם מחדש וכמבאר בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי עקר נפילתו הוא מחמת שכבר התחיל כמה פעמים ונפל, אבל אם יעשה את עצמו כאלו לא התחיל מעולם רק הוא מחיה את עצמו בחסד חנם על-ידי כח פשיטות הצדיק כנ"ל, בזה יכול להחיות את עצמו לעולם, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות נטילת ידים לסעדה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה, כי עקר קדשת אכילת ישראל הוא בארץ ישראל ששם כל הקדשות ועקר קדשת ארץ ישראל הוא בענין האכילה, כי כל המצות התלויות בארץ הוא בענין האכילה, כגון, תרומות ומעשרות וחלה ובכורים וקרבנות וכו' ועל-כן עקר הברכה שמברכין על כל המאכלים הוא לברך להשם יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו כמו שכתוב ( דברים ח), "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'" ומשם אנו למדין גם כל הברכות שלפניה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לה), השתא לאחריו מברך לפניו מבעיא נמצא, שכל הברכות הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל על האכילה, כי משם נמשכין כל הקדשות כנ"ל ועל-כן כשאיש ישראלי רוצה לאכל לחם, שהוא עקר האכילה, עקר חיות האדם צריך לראות לקדש את עצמו עד שיהיה נמשך קדשת ארץ ישראל על מה שאוכל, כי משם עקר קדשת האכילה כנ"ל ועל כן תקנו רבותינו זכרונם לברכה לנטילת ידים שצריך כל אחד לקדש את ידיו במים קדם אכילתו, כי הידים הם כ"ח פרקין, שהם כנגד כ"ח אתון דעובדא דבראשית, שהם בחינת כח מעשיו ( כמובא במקום אחר) ועל-כן צריכין לטהר הידים במים שהוא מצות נטילת ידים כדי להמשיך מימי החסד, שהוא בחינת החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם על -ידי כ"ח אתון ואז נתגלה שהשם יתברך ברא את העולם ונתגלין כח מעשיו שהם בחינת כ"ח פרקין דידים שהם בבחינת כ"ח אתון, ועל ידי זה נתגלה ונמשך קדשת ארץ ישראל בכל מקום שהאדם עומד שם, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו שנתגלין ומאירין על -ידי שממשיכין ומאירין החסד שבו נברא העולם, שעל-ידי זה נתגלה שהכל של השם יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששלמה המלך, עליו השלום, תקן נטילת ידים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת יד), בשעה שתקן שלמה ערובין ונטילת ידים יצתה בת קול וכו', כי דיקא שלמה תקן זה התקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדשת ארץ ישראל תמיד בכל מקום שהוא כנ"ל כי עקר כבישת ארץ ישראל בשלמות לא נכבש עד ימי שלמה, כי עד שלמה היו האויבים עדין מקטרגים על כבישת ארץ ישראל ואמרו, לסטים אתם ורצו ללחם בכל פעם עם ישראל כמו שהיה בכל ימי השופטים, עד שבא דוד ולחם עמהם והכניעם תחת כפות רגליו אבל מחמת שבימיו היה עדין מלחמות, על-כן עדין לא נתן לו רשות לבנות הבית עד שבא שלמה, שאז נתבטלו כל האויבים לגמרי והיה לו שלום מכל עבריו, כמו שכתוב, כי שלמה יהיה שמו ושלום אתן לו מכל עבריו וכו', על-כן אז דיקא נבנה הבית, כמו שכתוב, "והיה בהניח לך ה' אלקיך מכל אויביך" ופרש רש"י, ואין זה אלא בימי שלמה, אז "והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'" ואז דיקא נתגלה קדשת ארץ ישראל מחמת שכבר נכנעו האויבים לגמרי ולא קטרגו כי ידעו כלם כי השם יתברך נתן לנו ארץ ישראל ברצונו ואז נבנה הבית המקדש שזה עקר שלמות התגלות קדשת ארץ ישראל, כי כל זמן שלא נבנה הבית אין קדשת ארץ ישראל בשלמות, מחמת שעדין לא נשלמו כל העשר קדשות שעקר הקדשות העליונות הם בבית המקדש, כמבאר בהמשנה של העשר קדשות ( כלים פרק א) נמצא, שעקר התגלות קדשת ארץ ישראל בשלמות היה רק בימי שלמה שאז נכנעו האויבים לגמרי ונבנה הבית, על כן הוא דיקא תקן נטילת ידים שהוא להמשיך קדשת ארץ ישראל בכל מקום כנ"ל, כי מגדל התגלות קדשת ארץ ישראל שהיה בימיו דיקא כנ"ל, על -כן היה לו דיקא זה הכח להמשיך זה התקון של נטילת ידים שהוא להמשיך קדשת ארץ ישראל בכל מקום מאחר שבימיו היה עקר התגלות ארץ ישראל בשלמות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו גם כן בחינת ערובין שתקן כדי שלא יהיו נכשלין להוציא מרשות לרשות בשבת, כי כל אסור הל"ט מלאכות בשבת הוא מחמת שבשבת אסור לברר ברורים, כמובא בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה "היכל הקדש" ( בסימן נט חלק א) כי על-ידי כל המלאכות שעושין בחל מבררין ברורים ובשבת השכינה שובתת, על-כן אסור לעשות שום מלאכה בשבת, ועל-כן התחיל התנא מסכת שבת באסור הוצאה מרשות לרשות, כי כל אסור של כל הל"ט מלאכות הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות דהינו מה שמבררין ונושאין הניצוצות מרשות הסטרא אחרא והקלפות לרשות הקדשה שזה נעשה על -ידי כל המלאכות שבשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת כנ"ל על-כן כל המלאכות שהם בחינת ברורים מהסטרא אחרא הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, על-כן הקדים התנא הוצאה ברישא קדם כל המלאכות, כי כלם בבחינת הוצאה מרשות לרשות כנ"ל ועקר הברור על-ידי אמונה ובשביל זה צריכין לעשות משא ומתן באמונה וכן כל הבעלי מלאכות העוסקין בדרך ארץ צריכין לעשות מלאכותיהם ועסקיהם באמונה, כי האמונה מבררת כל הברורים, כי כל התגרות ואחיזת החיצונים והקלפות בהניצוצות הקדושים הכל הוא בבחינת התגרות השונאים על כבישת ארץ ישראל שאומרים לסטים אתם וכו', כי כל הקדשות שבעולם וכל הניצוצות הקדושים כל קדשתם הוא בבחינת קדשת ארץ ישראל ששם עקר הקדשה, כי שם כל העשר קדשות, וכשרוצים להוציאם מהחיצונים, שהם בחינת שרי השבעים עבודת כוכבים שאחיזתם בבחינת חוץ לארץ כידוע, לבררם משם ולהעלותם ולקדשם בקדשת ארץ ישראל אזי החיצונים מתגרים בהם ואומרים לסטים אתם וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-כן עקר הכח להכניע החיצונים ולברר הניצוצות מהם על-ידי כל הל"ט מלאכות הוא על-ידי אמונה, על-ידי שמאמינים שהשם יתברך ברא את העולם בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כי על-ידי זה נתגלין כח מעשיו בחינת ( תהלים קיא), "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שעל-ידי זה יכולים לברר ולהוציא מהם כל הניצוצות, שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ובשביל זה תקן שלמה ערובין לשבת, דהינו שיהיה אסור להוציא אפלו מבית לבית מרשות היחיד לרשות היחיד של חברו בלי ערוב ושתוף, כי עקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת שנוי רשות, בחינת מחלקת, כי הסטרא אחרא הוא בחינת כפירות, שהוא בחינת מחלקת, בחינת חלק לבם, כמבאר במקום אחר ( בסימן סב חלק א). ועקר אחיזת המחלקת הוא בששת ימי החל שבהם אחיזת העץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת מחלקת שמשם בחינת אסור ומתר כשר ופסול וכו', שצריכין לבררם על-ידי פסקי הלכות של ששה סדרי משנה כידוע שבשביל זה צריכין יגיעה גדולה כל מי שאינו עוסק בתורה שצריך ליגע עצמו בל"ט מלאכות לברר הברורים על-ידי הל"ט מלאכות אם יתנהג בהם כראוי ואפלו כשזוכין לברר הניצוצות בימי החל על -ידי הל"ט מלאכות עדין אינם שבים ועולים למקום מנוחתם בשלום עד שבא שבת, שהוא בחינת שלום, בחינת שבת שלום שאז הוא בחינת נייחא לעלאין ותתאין, ואז דיקא יתפרדו כל פועלי און שכל השונאים והאויבים המתגרים על כבישת ארץ ישראל בכל ימי החל כלם בטלים אז, כי אז כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כלהו ערקין וכו', ואז הוא נייחא לכל הניצוצות, כי אז בשבת הוא בחינת והיה בהניח לך ה' אלקיך מכל אויביך, שזה הוא בימי שלמה, שהוא מלך שהשלום שלו, שהוא בחינת שבת, ( כמובא בדבריו זכרונו לברכה בהמעשה של בן המלך שנחלף, עין שם) על-כן שבת מאיר להבית המקדש שנבנה על-ידי שלמה דיקא, כמו שכתוב ( ויקרא יט), "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" ( כמו שכתוב במקום אחר בסימן סז לקוטי תנינא) כי שבת הוא בבחינת שלמה, בחינת שיר השירים אשר לשלמה שנתעורר בשבת כידוע ועל-כן שלמה המלך, שהוא בבחינת שבת שלום, שאז הוא עקר כבישת ארץ ישראל, בחינת והיה בהניח ה' וכו' מכל אויביך וכו' כנ"ל, על-כן הוא דיקא תקן ערובין לשבת שלא להוציא בשבת משום רשות לרשות חברו בלי ערוב ושתוף כדי שלא לעורר בשבת שום שנוי רשויות שכשמוציאין מאחד לחברו אף-על-פי ששניהם רשות היחיד, הוא כעין ברור שאסור בשבת שלא לעורר אז שום מחלקת, חס ושלום, כי אז הכל שלום כנ"ל על-כן תקן שלא להוציא מרשותו לרשות חברו כי אם על-ידי ערוב ושתוף שיתערבו וישתתפו הרשויות יחד על-ידי הפת שנותנין כדי שיחשבו כלם כאחד ולא יהיה ביניהם שום שנוי רק שלום ואחדות, שזהו עקר ענין ערוב, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ועל-כן צריכין שלא יקפיד אחד על חברו, וכן תקנו כמה דברים בערוב ושתוף מפני דרכי שלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( גטין נט) כי עקר הערוב הוא בשביל בטול המחלקת שמשם אחיזת החיצונים המתגרים על כבישת ארץ ישראל וכו' כנ"ל ועל-כן היה התקון על-ידי שלמה דיקא שבנה הבית שאז נכבשה ארץ ישראל בשלמות, כי הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת שבת שלום וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אין נוטלין לידים אלא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם דוקא, כי אי אפשר להמשיך מימי החסד הנ"ל שעל-ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל, שזהו בחינת נטילת ידים כנ"ל אי אפשר להמשיכם כי אם על-ידי כלי שלמה, כי החסד חנם נמשך תמיד רק אי אפשר לקבלו כי אם על-ידי כלי ועל-כן אין מי שיוכל לקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא החסד חנם כי אם הצדיק האמת בעת פשיטותו, כי הצדיק אפלו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה אף-על-פי -כן הכלי שלו הוא תמיד בשלמות גדול ועל-כן הוא דיקא יכול לקבל החסד חנם ולהחיות ולקים בו את כל הפשוטים שבעולם וכל אחד ואחד כפי מה שמתקרב יותר לדרכי הפשיטות והתמימות של הצדיק, דהינו שמתנהג בתמימות ובפשיטות בדרך אמונה בלי חכמות של העולם, כמו כן הוא יכול לינק ולקבל יותר מהחסד חנם שממשיך הצדיק, כי עקר הוא אמונה ותמימות שהוא בחינת כלי שלם ותמים לקבל על ידו כל טוב. ועל כן הכלי של נטילת ידים צריך שיהיה שלם ותמים בחינת תמימות שהוא עקר השלמות, כי חכמות אין בהם שלמות, כי אי אפשר להשיג שום דבר על-פי חכמה בשלמות כידוע, כמו שכתוב ( קהלת ז), "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". וכמו שכתוב ( שם א), "כל הדברים יגעים" וכו' וכתיב ( שם ח), "וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא" וכו' וכמו שכתוב ( שם ג), "גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים" וכו' ופרש רש"י, העלם חסר וכו' עין שם ועל-כן אין שלמות כי אם מי שזוכה לאמונה ותמימות ועל-כן נקרא בשם תמים, כמו שכתוב ( דברים יח), "תמים תהיה עם ה' אלקיך" כי כשמו כן הוא, כי תמים פרושו שלם, כי מי שזוכה לתמימות באמת זה עקר השלמות וכנ"ל. וזה בחינת כלי שלם של נטילת ידים שעל ידו נמשכין מימי החסד חנם הנ"ל שעל-ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל, שזהו עקר תקון האכילה וכנ"ל ( וכן מבאר בהתורה "אית לן בירא בדברא" בסימן לא חלק א שעקר שלמות כל הדברים הוא על-ידי אמונה, עין שם):

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריך שיהיה מים שלא נעשה בהם מלאכה כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מזהמת הנחש על-ידי חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת טוב ורע, שעל-ידי זה פגם באמונה ותמימות ופשיטות הנ"ל ונמשך אחר החכמות והדעת של זה העולם שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, כי אדם הראשון, שהוא עקר הבריאה, כי בשבילו נברא הכל בחסד חנם, היה הוא צריך אז להשתדל להמשיך זה החסד חנם, כי אז לא היה עדין שום תורה רק הכל נברא בחסד חנם והכל בשביל האדם וכשבא אדם היה צריך רק לשמר את עצמו לבלי לקלקל הכלי שלו, דהינו על-ידי אמונה ותמימות ולא ילך אחר עצת הנחש שנדמה לו כאלו הוא חכמה, כמו שכתוב, "ונחמד העץ להשכיל" וכו' ואז היה ממשיך החסד חנם כראוי והיה יכול לחיות ולהתקים בגופו לעולם, אבל על-ידי שקלקל ונמשך אחר חכמות ועצת הנחש היה ראוי שיחרב לגמרי, כי סלק מעצמו החסד על -ידי שקלקל הכלי על-ידי חכמות פגומים של עצת הנחש, רק השם יתברך בחסדו הנפלא סבב סבות ברחמיו ודבר עמו והאיר בו הרהורי תשובה עד שאף-על-פי-כן נמשך עליו הארת החסד חנם ועשה מיומו אלף שנים כדי שיתקים העולם שעל זה נאמר ( תהלים כה), "זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה" כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י, שזה נאמר לענין אדם הראשון שעשה מיומו אלף שנים שזה היה על-ידי חסדיו הגדולים, הינו בחינת חסד חנם הנ"ל, אבל על-ידי הקלקול לא היה אפשר עוד שיחיה לעולם על-ידי החסד חנם מאחר שקלקל הכלי כל כך, ועל-כן נתגרש מגן עדן, שהוא קדשת הבית המקדש, שהוא קדשת ארץ ישראל, כי ציורא דמשכנא ודמקדשא כציורא דגן עדן כי על-ידי שפגם בתמימות ופגם בהחסד חנם הנ"ל על-ידי זה פגם בקדשת ארץ ישראל שהוא בחינת קדשת הבית המקדש, שהוא בחינת הגן עדן, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא על-ידי החסד חנם הנ"ל ועל-כן נתגרש מגן עדן ונתרחק מהנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכו', שהוא בחינת מימי החסדים הנמשכים מעדן העליון, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהוא בחינת רחמים פשוטים וחסדים גדולים ואז נגזר עליו "בעצבון תאכלנה", בחינת הל"ט מלאכות, על-כן המים של נטילת ידים צריכין שיהיו מים שלא נעשו בהם מלאכה כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מפגם החסד הנ"ל, רק יהיו מים טהורים בחינת מימי החסד הנמשכין מהנהר היוצא מעדן, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל שממשיך הצדיק בעת פשיטותו שעל-ידי זה מטהרין מכל הטמאות וזוכין להמשיך קדשת ארץ ישראל, שעל-ידי זה עקר תקון האכילה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הדורות הראשונים אף-על-פי שהיו מתקימים על-ידי החסד חנם כנ"ל, אף-על-פי-כן מרב קלקולם בא עליהם המבול וסדום נהפכה ובדור אנוש הציף הים וכו' כי אף-על-פי שהחסד חנם מקים העולם בלי התורה, אבל על כל פנים צריכין שלא לקלקל הכלי כדי שיוכל לקבל החסד חנם והם על-ידי מעשיהם הרעים מאד שקלקלו כליהם כל כך ולא רצו להתקרב להצדיקים שהיו אז, כמו שכתוב, "לא יפנה דרך כרמים" ( איוב, עין ברש"י), על-כן הביא עליהם את מי המבול, רק נח נצול על-ידי החסד חנם, כי לא קלקל הכלי שלו והיה לו כח לקבל החסד חנם וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבה פרק כט), "ונח מצא חן", לא שהיה כדאי, אלא שמצא חן, הינו שעקר מה שנצול היה על-ידי מציאת חן, שהוא בחינת מתנת חנם חסד חנם כי הוא לא קלקל הכלי והיה יכול לקבל החסד חנם כנ"ל, אבל נח לא הציל את דורו עד שבא אברהם אבינו, שממנו עקר התחלת קיום העולם, כמו שכתוב ( בראשית ב), "בהבראם" באברהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועל-כן היה אברהם איש החסד ועסק תמיד בחסדים, כי ראה שעדין לא נתנה תורה ואין העולם מתקים אלא בחסדו, על-כן השתדל ועסק כל ימיו להמשיך החסד חנם ולקים כל העולם על-ידי זה, כי הצדיק הגדול כפי גדל מעלתו יכול להמשיך החסד חנם הזה על כל העולם אפלו על הרחוקים מאד מאד, כמובן בהתורה הנ"ל ועל-כן העקר הוא התקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים, כי הצדיק האמת יכול להמשיך החסד חנם על כל העולם, אפלו אם נפלו כמו שנפלו, רחמנא לצלן, כמו ששכיח עתה בעונותינו הרבים ובלבד שיתנהגו וימשיכו עצמן לדרכי התמימות והפשיטות באמת ובאמונה וכנ"ל ועל-כן אברהם היה הראשון שזכה להשיג קדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב בזהר הקדוש והשם יתברך צוה לו, "לך לך מארצך וכו' אל הארץ" וכו' כי על-ידי החסד שעסק בו כל ימיו, שעל-ידי זה המשיך בשלמות החסד חנם הנ"ל, על-ידי זה זכה להמשיך הדרך לארץ ישראל, כי עקר הדרך לארץ ישראל הוא על-ידי החסד חנם כנ"ל, ועל-כן הוא היה הראשון שעסק בתקון חפירת הבארות כדי להמשיך מימי החסדים הנמשכין מהנהר היוצא מעדן, שהוא עקר תקון חטא אדם הראשון, כי אברהם היה הראשון שהתחיל לתקן חטא אדם הראשון, כמובא, ועל-כן נקרא אברהם "תמים", כמו שכתוב ( בראשית יז), "התהלך לפני והיה תמים", כי עקר המשכת החסד חנם הנ"ל הוא על -ידי תמימות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריך שיבואו המים על-ידי כח גברא ( שלחן ערוך ארח חיים סימן קנט סעיף ז), כדי להמשיך בחינת כח מעשיו הנ"ל, שעל-ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל, שזה עקר התקון של נטילת ידים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן המאכיל לחברו, אין צריך נטילת ידים. והאוכל צריך נטילת ידים ( שם סימן קסג סעיף ב) כי עקר נטילת ידים הוא להמשיך קדשת ארץ ישראל, שזה צריך האוכל דוקא שצריך שתהיה אכילתו בקדשת ארץ ישראל, שזה נעשה על-ידי מצות נטילת ידים וזה אין שיך במאכיל, על-כן תקנו מצות נטילת ידים על האכל דיקא כדי שתהיה אכילתו קדש כאלו אוכל בארץ ישראל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום