ליקוטי הלכות · אורח חיים א · בית הכנסת ו

על-פי התורה "תקעו תוכחה" בסימן ח, עין שם מה שכתוב ( באות ו) בענין נפלאות נוראות עצם רבוי הבתים שבונה הצדיק על-ידי שנתוסף שכן להקבוץ הקדוש של ישראל, כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו', עין שם היטב, ובמה שמובא בדברינו בזה, בפרט בהלכות ציצית הלכה ז ובהלכות פריה ורביה הלכה ה וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקימת לדורות אם כונתו לשם שמים, כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדשה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקבוץ הקדוש וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפלו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדשה לומר קדיש וברכו וכו', ועל-כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר להשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפרש רש"י על פסוק ( קהלת ה), "ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל", שאפלו כשעושה מצוות רבות ואין בהם מצוה הקימת לדורות, כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי בודאי יכולין לכפות זה את זה, מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צרופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חברו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על-כן בודאי יכולין לכפות זה את זה, כי כלם חשובים כנפש אחד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מובא בפרוש רש"י בראשית מו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד, כי זהו המעלה של ישראל ׀ עם קדוש, שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על-ידי הצרופים הנ"ל, וכמבאר מזה במקום אחר ומאחר שכלם חשובים כאחד ונצרטפין יחד, בודאי יכול כל אחד לכוף את חברו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם גם מבאר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה הנבנית על-פי תוספת שכנים אל הקדשה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבאר שם ( וכמבאר לקמן באות יב) ועל-כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על -ידי הכח של הבעל כח הנ"ל, שמתפלל תפלה בבחינת דין, שזהו בחינת כפיה, שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו מהם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין לנהג כבוד גדול מאד בבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי עקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חדוש העולם שנתגלה על -ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור, שהוא בחינת קבלת התורה, שזה נמשך על-ידי הכבוד שנתרבה על-ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל, כמו שכתוב שם ועל-כן צריכין לנהג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש שהוא כבוד המקום השוכן שם, כי על -ידי הכבוד נמשך בחינת קבלת התורה בחינת רוח נבואה, שעל-ידי זה מתברר אמונת חדוש העולם שזה העקר כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן קדשת בית המדרש חמורה יותר מקדשת בית הכנסת, כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה, שזהו בחינת קבלת התורה, שעל-ידי זה עקר ברור האמונה כנ"ל וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדשת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אבל בית המדרש קדוש ביותר, כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל-כן קדשתו חמורה יותר, כי עקר תקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חדוש העולם שזה נעשה על-ידי עסק התורה לשמה, שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין על-ידי צדיקי אמת שמהם נמשך עקר קדשת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש, כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות לג), כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, שמשם כל קדשת הבית כנסת ובית מדרש, בבחינת ( יחזקאל יא), כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה כט), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדשתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל, כי הם ממשיכין בחינת רוח נבואה, שהוא בחינת קבלת התורה, שעל-ידי זה מתברר האמונה, שזה עקר קדשת הבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי עקר כלל הקדשה היא האמונה הקדושה בבחינת ( תהלים פט), "אף אמונתך בקהל קדושים" וכתיב ( הושע יב), "ועם קדושים נאמן" ( וכמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם בסימן כב) כי עקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן ששם דבר ה' עם משה, כמו שפרש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה, כמו שכתוב ( ישעיה ב), "כי מציון תצא תורה". וזה בחינת קדשת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט ועל-כן בית המדרש קדשתו חמורה יותר, כי שם עקר עסק התורה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נקרא 'בית המדרש', בחינת 'דרשו ה' ועזו', כי צריכין לבקש ולדרש ה' מאד, דהינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת, "אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה" ( ירמיה ה) וכמו שכתוב בהתורה 'תקעו אמונה' בסימן ה, שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו', עין שם והעקר על-ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עקר המשכת התורה בכל דור, שעל -ידי זה עקר ברור אמונת חדוש העולם, שהוא העקר כנ"ל ועל -כן נקרא 'בית המדרש', לשון דורש ומבקש וכנ"ל וגם על-פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה, הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל, שהוא מה שצריכין לדרש ולבקש את הצדיקי אמת שממשיכין אמונת חדוש העולם, כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חדוש העולם ועל-כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חדושים אמתיים, כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש, כמו שכתוב בזהר הקדוש שנעשין מהם שמים חדשים וארץ חדשה, כי חדושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מציאותו ואחדותו וחדוש העולם על-ידי שרואים שנמשכין חדושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכמובא בהקדמת ספר הקדוש עץ חיים להאריז"ל שמי שיעין בעין האמת בדבריו הקדושים יבין ויעיד שאי אפשר לגלות דברים כאלו כי אם ברוח הקדש וכו', עין שם וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר ( ולעיל בהלכות קריאת התורה אות לו) שבשביל זה נקראת התורה "עדות", עין שם ועל-כן קדשת בית המדרש חמורה ביותר, כי עקר התגלות אמונת חדוש העולם הוא על-ידי בחינת בית המדרש על-ידי ששואלין ודורשין למצא חדושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש, שעל-ידי זה עקר ברור האמונה, שזה עקר הקדשה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי ( ברכות ח), כי "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה" 'משמוע' דיקא, כי שמיעה בלבא תליא בחינת, "הט אזנך ושמע דברי חכמים", שזהו בחינת אמונת חכמים, כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת שאינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצא נקדת האמת לאמתו שעל-ידי זה מתברר האמונה כנ"ל, כי עקר עסק התורה צריך שיהיה ללמד וללמד, לשמר ולעשות ולקים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה, כי בודאי לא תקן השלשה מחין, שהם בחינת שלש מחצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל-ידי זה אמונתו פגומה, שהוא בחינת עבודה זרה, ( כמו שמבאר במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת "תועבה" ועל-כן צריכין לחפש ולבקש ולדרש מאד למצא את הרבי האמת שישמע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל-ידי זה מתברר האמונה, שזה עקר קדשת הבית המדרש ועל-ידי זה עקר תקון התפלה על -ידי השיר שיתעורר על-ידי תקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות, כמו שכתוב שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שכתוב בשלחן ערוך ( ארח חיים סימן קנ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים והאחרונים כתבו שהאדנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים, כי בודאי כופין לקנות תורה נביאים וכתובים וללמד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל-ידי זה עקר ברור האמונה כנ"ל. ועל-כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים, כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל-ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש, ועל-כן בודאי כופין על זה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( שם סעיף ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגבהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת כי כבר מבאר שעקר קדשת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על -ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש, בבחינת ( תהלים קמ), "בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס" 'נדחי ישראל יכנס', זה בחינת תוספת השכנים אל קבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שעל-ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפלו אותן המנחים בחוץ, בבחינת ( איכה ד), "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות", וכמבאר כל זה במקום אחר, על-ידי זה 'בונה ירושלים ה'' כי עקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדשה, כל בנינה נמשך מבחינת רבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים ועל-כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים, כמו שכתוב ( תהלים מח), "שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה" וכתיב ( שם), "יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב". 'בארמנותיה' דיקא, כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצרופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל-ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעין כל, בבחינת 'אלקים בארמנותיה נודע למשגב', כי על-ידי רבוי הצרופים הנ"ל שנעשין על-ידי התפלה השלמה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל, שעל-ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על-ידי זה מתרבה כבודו יתברך מאד, כמו שמבאר שם, ועל-ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה, שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל שזה עקר ידיעת אלקותו יתברך, כמובן לכל וכמבאר בכל הספרים הקדושים שאמונת חדוש העולם הוא עקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך, ועל-כן דיקא על-ידי הבתים והארמונות של ירושלים שנבנים מצרופים הנ"ל, שעל-ידי זה מתברר ונתחזק אמונת חדוש העולם כנ"ל, על-ידי זה דיקא 'אלהים נודע למשגב', ועל-כן 'אלהים בארמנותיה נודע למשגב' וכנ"ל, וכל זה זוכין על-ידי הבית כנסת ובית מדרש, שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים, שהם הנפשות הנוספין אל הקבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל רבוי כבודו יתברך על-ידי רבוי הנפשות וכו', על -כן צריכין לזהר מאד מאד בבית כנסת ובית מדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי, רק להרבות כבוד המקום כנ"ל וכל העוסקים בבנין הבית כנסת ובית מדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש, שהם עקר קדשת הבית הכנסת ובית המדרש, שכלם לא יהיה כונתם חס ושלום, בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא, כי עקר התקון על -ידי הכבוד, דהינו על-ידי כבוד שמים שנתרבה על-ידי קבוץ הנפשות כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל ועל-כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או כל אלו הנכנסין לבית המדרש וכונתו בשביל עצמו בשביל כבודו חס ושלום, הוא פוגם מאד כנ"ל, בפרט כשבאים חס ושלום, לכלל מחלקת על -ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו', כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים, מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכונה עד שמכרחים להגביה קולם לעורר הכונה, ושאר העם לא די שאינם מיגעים עצמם בזה להתפלל בכונה והם טרודים במחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו', כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתיגעים להתפלל בכונה ומבלבלים אותם מן הכונה, והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חלין בשעת התפלה ובשעת קריאת התורה וכו' ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היראים המגביהים קולם בתפלה הם מבלבלים אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש, ועל כן לא כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות שוין ולא כל העוסקים בבנינם ותקונם וקיומם ובכניסתם לשם שוין כי יש שהם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש, כי עקר חרבן בית המקדש היה על-ידי שנאת חנם שנתרבה על-ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל-ידי זה כל אריכת הגלות ( כמו שכתוב במקום אחר בהתורה "אני ה' הוא שמי" בסימן יא) אבל סתם ישראל הכשרים רבם כונתם לטובה, אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו', המקום ירחם בפרט אותן הנשמעים מרחוק ריחם הרע שפרקו על לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו ( שנקראים קירחע) אשר גם רב מלכיהם געלו ומאסו בהם, כאשר כבר נדפס גדל הרעש שנעשה שם עד שרב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם, אוי לאזנים שכך שומעות, אוי לדור שעלתה בימיו כך! ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזהר הקדוש ( בראשית דף כה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל, כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חדוש העולם שמשם היו כל טעותיהם ( אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע) ועל-כן אמרו ( בראשית יא), "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים", כי הם ההפך מכל התקונים הנ"ל שעל -ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם, כי הם אומרים, הבה נבנה לנו עיר, כי את זה לעמת זה שרוצים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרד נגד המקום להפך הקערה על פיה חס ושלום, ולכפר בעקר, כמו שכתוב שם, "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" ופרש רש"י, ודברים חדים אמרו וכו', שכל זה הוא בחינת כפירות בחדוש העולם, כמובן למשכיל כי בודאי לא היו משגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך, רק כל כונתם היה שיעשו מלחמה בדעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חדוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר חס ושלום שם ה' עוד, שזה כל פנימיות כונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב, "החושבים להשכיח את שמי וכו'" ועל-כן אמרו, ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו, כי הם פוגמים בשם ה', שהוא בחינת כבודו יתברך, כמו שכתוב ( תהלים עב), "וברוך שם כבודו לעולם" וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה מרמז בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( שבת יא) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת, כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם, כמו שכתוב ( תהלים מט), "כי ירבה כבוד ביתו" וכמו שכתוב ( ישעיה מד), "כתפארת אדם לשבת בית" הינו שאסור להגביה ביתו, שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה חס ושלום להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת עד שכל כונתו בעסקו בבנין הבית הכנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל, כי אז הוא בבחינת בוני המגדל וכו' כנ"ל, כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסר כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל כבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש, כי עקר תקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על-ידי רבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על-ידי קבוץ כל הנפשות וכו', שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם ולבטל ולעקר דעות בוני המגדל, שזה עקר קדשת ישראל וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נאמר בשבח ירושלים ( תהלים מח), "ספרו מגדליה" 'מגדליה' דיקא, כי הם ההפך מבוני המגדל וכנ"ל וזהו ( שיר השירים ז), "צוארך כמגדל השן" וכו', שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מבטלין המגדל דסטרא אחרא שעסקו בו בוני המגדל שכפרו בחדוש העולם, כי על ידי הבית כנסת ובית מדרש, שהם בחינת בית המקדש על-ידי זה ממשיכין אמונת חדוש העולם כנ"ל על-ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על-ידי הכבוד דקדשה וכנ"ל וזהו שכתוב שם, "בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו" וכו', שנאמר על קבלת התורה, כמו שפרש רש"י שם, כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל וזהו כל שלטי הגבורים, כי עקר כל התקון נעשה על-ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל תפלה בבחינת דין וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מלאכת המשכן, כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש, כמו שכתוב ( שמות כה), "ועשו לי מקדש" וכו' שהוא בית התפלה, כמו שכתוב ( ישעיה נו), "והביאותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", שנבנה על-ידי קבוץ נפשות ישראל על-ידי תוספות השכנים, כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק, "ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם", שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו', עין שם וכבר מבאר שהתפלה בתוספות שכנים וכו' הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח, כי הכל אחד ותלוי זה בזה, כי על-ידי עצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין, שהיא בחינת מטה עז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו', על-ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל בית התפלה הרבה מאד שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על-ידי עצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעקר על -ידי תפלה ועל-כן על-ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה, שעל-ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו', כמו שמבאר שם וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, שנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה שכל זה היה על -ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל אותם שהיה טינא בלבם על משה שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמים, כי ידוע שעשו את העגל על-ידי נחושים וכשפים רבים, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה, שאלו המנחשים וכו' הם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חדוש העולם וכו', כמו שכתוב שם כי הם ההפך מזה, אשר על-כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור, שהוא בחינת משה וכו', כמו שמבאר שם, כי עקר קבלת התורה המשיך משה רבנו על-ידי בחינה הנ"ל, שעל-ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהוא על-ידי התפלה בבחינת דין, שהוא בחינת מטה עוז, שעל-ידי זה עשה כל המופתים בחינת, "ו'י'פ'ל'ל' ו'השלך ל'פני פ'רעה י'הי ל'תנין" וכו' ועל-ידי זה היה קריעת ים סוף, בחינת ( תהלים עד), "אתה פוררת בעזך ים" וכו', כמו שמבאר שם, ועל-ידי זה שמע יתרו ונתגיר וכו' כמו שמבאר שם, ועל-ידי זה היה קבלת התורה על -ידי רבוי הכבוד שנתרבה על-ידי יתרו שנתגיר, כי כדין אסתליק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עילא ותתא וכו' ( זהר שמות דף סט) ועל-כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו, כי על ידו היה עקר קבלת התורה הנ"ל ועקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חדוש העולם, כמו שמבאר שם. אבל זה ידוע, כי את זה לעמת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד, על-כן תכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות, שהם הפך אמונת חדוש העולם, כי עקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על-ידי פגם אמונת חדוש העולם, כמובן למשכיל, שעל-ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החדוש אי אפשר כי אם על-ידי ברור המדמה שמתברר על-ידי רוח נבואה דיקא שעקרו הוא קבלת התורה, כמו שמבאר שם על-כן אז דיקא התגרה הבעל דבר למרד במשה ולמשך אחרי נביאי השקר, שהם בחינת הערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל וזה בחינת ( תהלים קו), "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", הינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל עשב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מובא בפרוש רש"י שם), אין לך משקץ כמו שור אוכל עשב, כי כמו שעל-ידי קבלת התורה, שעל-ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חדוש העולם וכו' וכו', על-ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח, כמו שמבאר שם, כמו כן להפך על-ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה הפך האמונה, על-ידי זה מתגבר מזונא דגופא, שהוא בחינת 'תבנית שור אוכל עשב' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל משה רבנו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף-על-פי שראה את המעשה הרע הזה והתגבר בעצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינת דין, כמו שכתוב ( שמות לב), "ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך" וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה רבוי הטענות והוכוחים שטען עם השם יתברך שימחל להם שכל זה בחינת תפלה, בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטוה על מעשה המשכן שהוא תקון העגל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי כל מעשה המשכן הם בחינת התקונים המבארין בתורה הנ"ל שכלם נמשכין על-ידי הבעל כח הנ"ל, שהוא בחינת משה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על-ידי רבוי השכנים ועל-כן נקרא משכן, לשון שכן, וכמו שכתוב במקום אחר וכל זה נמשך על-ידי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל-ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים, שעל-ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה, בחינת ( שבת צב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו' כי כלם הם בחינת כבוד וכו', כמו שכתוב שם, עין שם וכל זה מרמז בהי"ג דברים של המשכן וכליו, כי עקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים עומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין, שהוא בחינת מטה עז, שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדים בחזקם ותקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הקאות בכל פעם כנ"ל ועל-כן היה עשר אמות ארך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבאר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו', כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו', כי המשכל לא יכל שום אדם להקימו כי אם משה, והעקר מחמת כבד הקרשים שהיו עשר אמות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומשם אנו למדים עצם גבורתו וכחו של משה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כנ"ל, כי הקרשים החזקים והגבהים הם בחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכנ"ל וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מתקנים בחינת הרוח שטות, שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על-ידי פגם מחצות פרוסות של המחין, אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דיקא כל הקדשות וכו' וזהו בחינת עצי שטים כלליות שני העצים, שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, שעקר התגברות הנחש הוא על-ידי שהסית את האדם לאכל מעץ הדעת שעל-ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן, שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים, אבל על-ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין, על-ידי זה מכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדשות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דיקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על-ידי התפלה הנ"ל, שהוא בחינת לבושים, כי רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא ( שבת קיג), כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת ( איוב לח) בשומי ענן לבושו, שהוא בחינת ענני כבוד, בחינת ( שמות טז) כבוד ה' הראה בענן וכו', כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו', כי יריעות עזים גסים יותר, כי הם מרמזים על בחינת הגרים, שהם בחינת הקדשות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל-כן הם עשתי עשר יריעות, כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא, כי עקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של ישראל שהם בחינת לבושין דמלכא, בחינת ישראל אשר בך אתפאר ( ישעיה מט) בחינת בגדי פאר וכבוד, אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדשה נעשה מהם בחינת יריעות עזים לאהל על המשכן, כי הם מחפין ומגנים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד וזה בחינת ( שמות כו) מכסה וכו' עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה, זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות, שהם מגשמים עוד יותר בבחינת כתנות עור, אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשה וחופין על המשכן וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושלחן ומזבח מקטר קטרת זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות, כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה, בחינת הרוצה להחכים ידרים ושלחן בצפון בחינת עשירות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא כה), הרוצה להעשיר ׀ יצפין, וסמנך שלחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה, כי שם עקר הגבורה והכח של הצדיקים, כי עקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע, שזהו בחינת קטרת שעל -ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל ניצוצות הקדשה בסוד אחד עשר סמני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו, כמו שכתוב ( במדבר יז), "ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה". ועל-ידי אלו השלשה, חכמה, גבורה ועשירות, שהם בחינת כבוד, על-ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה, שזהו בחינת הארון עם הלוחות, שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים ומשם נמשך כל הנבואה, כמו שכתוב, "ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'" ועל-ידי זה מתברר המדמה וזוכין לאמונת חדוש העולם וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית, כמבאר בזהר הקדוש ( תקוני זהר דף יב בהקדמות) ועל-כן על-ידי כל המשכן וכליו שעקרו היה הארון עם התורה שהיה מציר שם כל בריאת מעשה בראשית, על-ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חדוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם, כמו שהוא מציר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו', ועל-ידי זה זוכין לחדוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפלאות שלא כדרך הטבע וזהו בחינת ( אבות פרק ה) עשרה נסים שהיו בבית המקדש, הינו ששם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע כלל ועל-ידי זה מתעורר השיר חדש וכו' וזהו בחינת כל השירים של הלויים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיחד כפי הבריאה של אותו היום שמושך התגלות הבריאה, שהוא אמונת חדוש העולם על-ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על-ידי זה שמשם כל השירים וזה בחינת הקרבנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המקדש, כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת ברור המדמה, שהוא בחינת בהמיות, כמו שכתוב במקום אחר, כי כל עקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל ברור המדמה כדי לגלות אמונת חדוש העולם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנן לשירן ולזמרן וישראל במעמדן, כי ישראל במעמדן היו עוסקין בתורה, שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל-ידי זה מתברר המדמה וכו' וזהו בחינת כהנים בעבודתן, שהם עבודת הקרבנות, שהוא ברור המדמה כנ"ל וזהו ולויים בדוכנם לשירן, בחינת שיר הנ"ל שזוכין על-ידי כל הנ"ל כנ"ל ועל-כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו, כי פרשת בראשית הוא בחינת התגלות אמונת חדוש העולם שמתגלה על-ידי עסק התורה כנ"ל, כי בפרשת בראשית מבאר כל חדוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין, כמו שכתוב, "בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו' ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'" ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעלות ה' ונפלאותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל שבשבילם ברא העולם וכו', כמו שכתוב שם ( דברים לב), "האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו'" עד שמסים בחדוש העולם שלעתיד, שהוא בעת תחית המתים, כמו שכתוב שם, "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיה וכו'", שהוא תחית המתים, בחינת חדוש העולם של לעתיד וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד, כי כל קדשת המשכן וכליו נמשך רק על -ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב, שהוא בחינת יראה, כמו שכתוב שם ומשם כל קדשת המשכן וכליו ועל-כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה, ועל-כן שם מקום היראה, כמו שכתוב ( בראשית כח), "מה נורא המקום הזה" כי עקר הריח הטוב הוא היראה, כמו שכתוב שם ועל-ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת פח), הינו כנ"ל, כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל-ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו', עין שם היטב היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר תקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החרבן והגלות שכל קיומנו הוא על-ידי בחינת תקוני המשכן הנ"ל, בבחינת ( שמות לח) אלה פקודי המשכן משכן משכן בבנינו משכן בחרבנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בהקדמת התקונים ובתקון מח) וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שמות רבה פרק נא), למה נקרא שמו משכן? שמתמשכן בעונותיהם של ישראל, הינו שמשה רבנו כשראה עצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על-כן עשה תקון כזה שאיך שיהיה יגמר תמיד את שלו, עד שתבוא הגאלה שלמה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה, הינו שיוכלו ישראל לעורר בכל פעם בחינת התפלה הנ"ל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל, עד שיעוררו הריח טוב וכו', שהוא בחינת משיח שיבא על-ידי זה, כמו שכתוב שם על פסוק, "וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו'", עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עמד המשכן על מאה אדנים, שהם בחינת מאה ברכות, בחינת כלליות התפלה, כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ראשי פרקים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בגדי כהנה אפד וחשן שהיו שנים עשר אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל, שהם בחינת אבני קדש הנ"ל של בית התפלה, שהם בחינת קבוץ נפשות ישראל. וזה ( תהלים מה), "מר ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טוב וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'" וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה, כי עקר הכבוד בבחינת יום, בחינת ( ישעיה ס) וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו' וזה ( שמות כז), "ואתה תצוה את בני ישראל", לשון צותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על-ידי זה, כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו' ( וכל זה צריך באור הרבה):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( במדבר כד) מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל, שהם בחינת מקדש מעט, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה כט) וזהו ( שם), "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו" זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת ( קהלת ז) והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים, כי עקר הכח וההתגברות הוא על-ידי החכמה, שהוא בחינת כח מה, כמובא כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים ועל-כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר, כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבר בכל פעם בעצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל-ידי זה גדלים כל הריחות על-ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה "כגנות עלי נהר" בחינת נהר המשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה, "כאהלים נטע ה'", שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על-ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל, וזה כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין, שהוא מטה עז הנ"ל, שהיא קשה כארז כנ"ל וזהו עלי מים, כי על-ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת ( ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כמו שכתוב שם שעל-ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועין בזהר הקדוש ברעיא מהימנא בפרשת בשלח על פסוק, "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" מה שמפליג שם בשבח קדשת בית הכנסת, שהוא בחינת המשכן ובית המקדש, כמו שכתוב שם, דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעלא בית המקדש דלתתא איהו כגונא דבית המקדש דלעלא וכו', עין שם כל זה היטב עד דהא כגונא דא קלא דשופר וכו', עין שם כי עקר הקבוץ של בית כנסת ובית מדרש העקר הוא בראש השנה שאזי תוקעין בשופר שמקבץ נדחים ואובדים, שזה עקר קדשת הבית הכנסת ובית המדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל, :

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות משא ומתן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנו, אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו' וגם כל זה יתבאר על-פי התורה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי משא ומתן באמונה גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת לא) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו', וכמבאר בדברי אדוננו, מורנו ורבנו, זכרונו לברכה כמה פעמים ומבאר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט מלאכות ממשכן גמרינן, על-כן צריכין לעסק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן ( כמו שכתוב בהתורה "אני ה' הוא שמי וכו'" בסימן יא ובלקוטי תנינא בהתורה "ואת העורבים" בסימן ד ובשארי מקומות) ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפלו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעשה המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו וכן בכל עשיה ועשיה ובכל הלוך ודבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכונתו שירויח כדי שיעשה מזה צדקה ( וכמו שכתוב בהתורה "האי מאן דאזיל למנסיב" סימן כט) וזה ידוע שעקר הצדקה הוא כשזוכה לתן לעניים הגונים באמת העוסקים בתורה ותפלה באמת והעקר שיזכה לתן לצדיקי אמת והנלוים אליהם שהם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עקר קיום המשכן ובית המקדש, שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקימין על-ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה, כי כבר מבאר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעקר שלמות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקבוץ הקדוש וכו', שזה עקר בחינת בנין המשכן, שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש ועקר ההתקשרות והחבור אליהם הוא על-ידי ממון וצדקה כשזוכה לתן להם להיות בכלל תומכי אוריתא וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחזיק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה, כי על-ידי הממון של הצדקה שמחזיק אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ילקוט שמעוני קכט) על פסוק, "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכון שעל-ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חברו על-ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקבוץ הקדוש שעוסקים בתורה ותפלה באמת, כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש ( קהלת א) ופרש רש"י, חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו, כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כלם בשביל לברר ניצוצות הקדושים כידוע ועקר הברור על-ידי שזוכה את השם יתברך בשעת המשא ומתן, כמו שכתוב ( דברים ח), "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" ועל-כן צריכין לעסק במשא ומתן עם ישראל דיקא, כמו שכתוב ( ויקרא כה), "כי תמכרו ממכר לעמיתך מכר או קנה מיד עמיתך תקנה", כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י ועל-כן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באפן שיזכיר את חברו או חברו יזכיר אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמו אחד שיעסק עמו בדברי תורה. ואפלו אם אינו מוצא חברים כאלו בשעת המשא ומתן, על כל פנים צריך לזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיך את עצמו ואת חבריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו, כי זה כל כונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל ועקר שעל-ידי המשא ומתן ועסקים מתחברים בני אדם זה עם זה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חברו עד שישובו כלם להשם יתברך ותורתו והעקר שיתחברו יחד אל הקבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל, שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל נמצא, מי שעוסק במשא ומתן בכונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכת המשכן, כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ( שמות לה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ואז צוך על מלאכת המשכן ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת ע) מפסוק זה ל"ט מלאכות ועל-כן הקדים לומר ויקהל משה, כי עקר בנין המשכן היה בשביל הקהלה והקבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה ברבוי עצום וכו' כנ"ל ועל-כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק, "אלה הדברים", שכלולים במשכן להורות את בני ישראל שיעשו כל הל"ט מלאכות, שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכת המשכן, כי עקר התקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלאכת המשכן הוא על-ידי בחינת ויקהל משה, שהוא מה שהצדיק האמת, בחינת משה, עוסק להקהיל ולקבץ כל נפשות ישראל, שזה עקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכון דעתו בשעת המשא ומתן והעסקים שיזכה על-ידי זה להתקבץ ולהתחבר עמהם על-ידי הצדקה שיתן להם וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו, כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקבוץ של נפשות ישראל כי העובדי כוכבים הם בהפך מקדשת קבוץ ישראל, כי עקר קבוץ נפשות ישראל, שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם, שכל זה נעשה על-ידי צדיקי אמת כמו שמבאר שם, שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם, שכל זה נעשה על-ידי צדיקי אמת, כמו שכתוב שם אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זהמת הנחש, שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל-כן הם רחוקים מקבלת התורה, ועל-כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כזביות, על-כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקבוץ הקדוש וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בשלחן ערוך שאסור להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחיב לו שבועה וכו' כי עקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על-ידי הדבור פה, כמו שכתוב ( תהלים פט), "אודיע אמונתך בפי", כמו שכתב אדוננו, מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, האמונה תולה בפה של אדם וכו' וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פסוק בכסא ליום חגנו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין אותו הם כפי ברור המדמה, שעל-ידי זה מתברר האמונה וכו', כי עקר התגלות האמונה הקדושה הוא על-ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל אותו יתברך בפיהם, אבל את זה לעמת זה, כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר וצריך איש הישראלי שלא לתן להם יניקה, כי כל כחם כשחותרים לינק מקדשת ישראל כידוע ועל-כן כשאיש הישראלי גורם חס ושלום, שנשמע שם אלהים אחרים אפלו מעובדי כוכבים על ידו הוא פגם גדול מאד ועל-כן אסור להשתתף עם עובדי כוכבים שלא יעבר על לא ישמע על פיך כנ"ל, כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול, שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע ועל-כן העקר להתחבר ולהתקשר להקבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת ( משלי יד) ברב עם הדרת מלך, כי שמו יתברך משתף בשמנו וכל אחד מישראל משרשת נפשו בשמו הגדול יתברך, על-כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר, אבל להפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא, כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כזביות הוא גורם חס ושלום, להתרחק מהקבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם, על-כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קדם מלאכת המשכן, כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות, כי שבת שמא דקדשא בריך הוא, כי עקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקבוץ הקדוש של נפשות ישראל, הוא בשביל להגדיל שם ה', שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא, כי עקר האמונה הוא אמונת חדוש העולם, כמו שכתוב שם שזהו בחינת שבת שמורה על חדוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת, ועל-כן עקר קדשת כל הל"ט מלאכות של ימי החל, שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עקר קדשתם על-ידי שבת, על-ידי שממשיכין קדשת שבת לששת ימי החל, הינו על-ידי אמונת חדוש העולם שזוכין על-ידי שבת כנ"ל, שעל-ידי זה עקר הברור והתקון של כל הל"ט מלאכות של ששת ימי החל שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כלם ברא השם יתברך יש מאין המחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת, כמו שכתוב ( בראשית ב), "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'" ועל-ידי זה עקר תקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חל שיהיה בבחינת מלאכת המשכן וכנזכר לעיל, על-כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום