ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נטילת ידים שחרית ב'
התאמת הקריאה
ענין נטילת ידים בשחרית בעת שמתעורר משינתו על פי מה שאמר רבנו ז"ל בסימן רנ על שאלת ההוא אובי טמיא ( ברכות נט) מאי גוהא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין האמות אזי מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו עין שם, כי עקר כל היסורים שיש לאדם ח"ו, הוא רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים ואינו מרגיש שום צער וכו' ועקר הצער של ישראל בגלות הוא רק מחמת שנפלו מהדעת ותולין בטבע ובמזל ח"ו, ומחמת זה יש להם צער וזה מחמת שהם שרויין בין העובדי כוכבים ולמדו מהם וכו' ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע, רק כשהם חוטאים ח"ו, אזי וכו' וכשהקב"ה רוצה להושיע את ישראל מגלותם אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם, כי לעתיד יבטל הטבע לגמרי ולא יהיה רק השגחה לבד, כמו שכתוב ( ישעיה נא), "כי השמים כעשן נמלחו וכו'" הינו שיתבטל הטבע שהוא על פי מערכת המזלות וכו' ואז יהיו ישראל למעלה ועל-כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה להפיל את העובדי כוכבים ולהגביה את ישראל למעלה, אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם שאז לא יהיה רק השגחה. ועל-ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה וכו', עין שם כל זה היטב וזהו בשעה שזוכר וכו', עין שם:
וכשנסתלק הדעת הנ"ל, דהינו שאין יודעין, ח"ו, שהכל מתנהג רק בהשגחה מהשם יתברך לבד וסוברין שיש טבע ח"ו, זה בחינת שנה שהיא הסתלקות הדעת, בחינת לילה וחשך, כי עקר האור יום הוא בחינת דעת כמובא ( א) הינו כי האור הוא רק השם יתברך, כביכול, בבחינת ( תהלים כז) ה' אורי וישעי, בחינת ( שם קיח) אל ה' ויאר לנו וזה עקר אור השמש, בחינת ( שם פד) כי שמש ומגן ה' צבאות, הינו כשיודעין שהשם יתברך מנהיג העולם בהשגחה לבד זה עקר האור, כי עקר האור בכל מקום שנמצא אור כמו אור השמש וכיוצא הוא רק אור השם יתברך, כביכול, שמאיר לנו כנ"ל וכשנופלין ח"ו, מזה הדעת ותולין בטבע, ח"ו, זה בחינת הסתלקות האור ואזי היא בחינת לילה וחשך ח"ו, וזה בחינת ( ישעיה יג) חשך השמש בצאתו וכו', בחינת ( יואל ב') שמש וירח קדרו וכו' וכיוצא בפסוקים כאלו וכלן נאמרו על זמן הגלות, הינו כי בגלות נחשב כאלו נחשך אור השמש, כי הגלות נמשל ללילה, כמבאר בפרוש רש"י, ( ב) הינו כי בעת הגלות שנמשך רק מחמת שתולין בטבע ח"ו, ואזי חשך השמש בצאתו כי תכף כשתולין בטבע ח"ו אזי נסתלק האור מהשמש וכאלו נחשך השמש ממש, כי באמת אין להשמש אור כלל רק מהשם יתברך כנ"ל. ועל-כן הגלות נמשל ללילה וחשך, כי עקר הגלות הוא רק מחמת שתולין בטבע ח"ו, ואזי הוא בחינת לילה וחשך, הסתלקות האור כנ"ל, וזה בחינת שנה הסתלקות הדעת לידע שהכל בהשגחה, שזהו עקר האור וכו' כנ"ל ועל-כן בשעת שנה סטרא דמסאבא שריא על בר נש והעקר על הידים כמו שכתוב בזהר הקדוש ( וישב קפד ע"ב), כי עקר הסטרא אחרא, הם בחינת העובדי כוכבים כידוע שיניקתם רק מבחינת כפירות, שזה עקר שרש היצר הרע שנקרא אל אחר כפירות, כמובא, ( ג) הינו כשתולין בטבע ח"ו, שמשם עקר יניקת העובדי כוכבים והסטרא אחרא ועל-כן בשעת שנה הסתלקות הדעת כנ"ל. ואז מתגבר ח"ו, בחינת העובדי כוכבים, בחינת תקף הגלות שנמשל ללילה ושנה שיניקתם מבחינת התגברות הטבע כנ"ל וזהו בחינת סטרא דמסאבא דשריא על בר נש ועל-כן עקר תקון השנה בקדשה הוא על-ידי אמונה, כמובא בדברי רבנו ז"ל ( סימן לה), הינו בשעת הסתלקות הדעת, בחינת שנה, דהינו כשרואה אדם שדעתו מבלבל ואינו בשלמות ואינו יכול לידע ולהבין שהכל בהשגחה מהשם יתברך לבד כמו עכשיו בגלות בין העובדי כוכבים שנדמה ללילה וחשך שמתגברת חכמת הטבע בעולם ח"ו, אזי מחיב כל אחד מישראל להשליך ולסלק דעתו לגמרי ולהתחזק את עצמו באמונה לבד, להאמין באמונה שלמה שהכל בהשגחה לבד ואין שום טבע בעולם כלל וזהו בחינת תקון השנה על-ידי אמונה, הינו בשעת שנה כנ"ל צריכין לכנס לתוך בחינת אמונה לסמך על אמונה לבד מאחר שנסתלק הדעת כמו עכשיו בגלות שאנו צריכין תמיד להתחזק באמונה לבד מאחר שעדין לא נתגלה הדעת בשלמות לידע באמת שהכל בהשגחה, על-כן צריכין לסלק דעתו ולסמך על אמונה לבד בבחינת ( תהלים צב) ואמונתך בלילות ומחמת שבלילה בשעת השנה, הסתלקות הדעת מתגברת חכמת הטבע ח"ו, שהוא בחינת חשך כנ"ל, בבחינת ( בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה וכו' שהראהו תקף הגלות, הינו בשעת שנה ותרדמה הסתלקות הדעת מתגברין תקף הגליות שיניקתן מבחינת התגברות הטבע כנ"ל וזהו סטרא דמסאבא דשריא על בר נש בשעת שנה כנ"ל, על-כן תכף כשמתעורר משינתו צריך לטל ידיו במים, כי עקר סטרא דמסאבא שריא על ידיו דבר נש, כמו שכתוב בזהר הקדוש ( שם), כי הידים הם בחינת שמים-אש ומים יד ימין ויד שמאל, בחינת כי אשא אל שמים ידי, כמובא בדברי רבנו במקום אחר ( בסימן נו). ושם עקר אחיזת הסטרא אחרא, בחינת חכמת הטבע, בחינת ידים, כי הם תולין במערכת השמים שהוא בחינת ידים. ועל-כן עקר התגברות הסטרא אחרא בשעת שנה, שהיא בחינת הטבע, הוא בידים דיקא כנ"ל, כי הידים הם כ"ח פרקין כנגד כ"ח אתוון שבמעשה בראשית שבהם נבראו שמים וארץ, בחינת ( ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ועל-כן עקר הכנעת הסטרא אחרא, שהם העובדי כוכבים דעלמא, בחינת חכמת הטבע שמשם התגברותם כנ"ל, עקר הכנעתם הוא רק על-ידי הידים דקדשה כשזוכין להרים אותם אל הדעת וזה בחינת ( שמות יז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וכו' הנאמר במלחמת עמלק, כי עמלק הוא כלליות כל העובדי כוכבים והסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק ועמלק היה כופר בעקר ותלה הכל בטבע ח"ו, והיו מחשבין השעות באיצטרוליגאה שלהם, כמו שמובא בפרוש רש"י ( ה) וכמובא בדברי רבנו ז"ל ( ו) ועל-כן עקר הכנעתו על-ידי הרמת הידים שמרימין הידים כ"ח פרקין שבידים אל הראש, בבחינת שאו ידיכם קדש, ( ו) הינו שמגביהין הידים כ"ח פרקין אל הדעת לידע שהכל בהשגחתו יתברך, כי השם יתברך ברא הכל על -ידי כ"ח אתוון שבמעשה בראשית, שהם בחינת כ"ח פרקין כנ"ל ואזי מגביהין בחינת השמים שהם גם כן בחינת ידים כנ"ל לשרשם שבדעת לבחינת כ"ח אתוון הנ"ל, כי הכל ברא השם יתברך בכ"ח אתוון והוא מחיה ומקים השמים וכל צבאם והארץ וכו', בהשגחתו לבד ואין שום טבע ומערכת השמים כלל ואזי נכנע עמלק והסטרא אחרא כנ"ל וזה בחינת ( שם) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, כי עקר הכנעת עמלק על-ידי אמונה בהשגחת השם יתברך שנמשך על-ידי הרמת הידים כנ"ל ועל-כן בשעת שנה הסתלקות הדעת שאז הוא בחינת התגברות הטבע ח"ו, ואז שורה סטרא אחרא על בר נש, על-כן עקר אחיזתה בידים כנ"ל ועל-כן תכף כשמתעורר משנתו צריך לטל ידיו במים שהם בחינת מימי הדעת, מימי החסד, בבחינת ( ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, הינו שעל-ידי הנטילה ממשיכין מים טהורים מימי הדעת מבחינת עלמא דאתי שאז תמלא הארץ דעה כמים לים וכו'. ואז ידעו הכל שהכל רק בהשגחה לבד, כי יתבטל הטבע לגמרי וגם עכשיו בכל עת שצריכין ישועה וטהרה להנצל מתקף הסטרא אחרא שיניקתם מבחינת חכמת הטבע, אזי ממשיכין השגחה מסוף עולם כנ"ל במאמר הנ"ל. וזה בחינת מים של הנטילה שממשיכין מימי הדעת מסוף העולם מבחינת עלמא דאתד שתמלא הארץ דעה וכו' וזה בחינת מקוה שהיא בחינת עלמא דאתי כידוע, ( כי מקוה בגימטריא קנ"א, בחינת בינה עלמא דאתי כמובא), ( ח) בחינת ( ירמיה י"ד) מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה כי כל הצרות והיסורין הם רק מהעדר הדעת, מבחינת חכמת הטבע כנ"ל דהינו שאין יודעין ח"ו, שהכל בהשגחה וכו' וזה עקר הטמאה כנ"ל ועל-כן הישועה מהצרה והטהרה מהטמאה הוא על-ידי מקוה, שהוא בחינת עלמא דאתי, בחינת מימי הדעת, בחינת כי תמלא הארץ דעה כמים וכו', כי על-ידי שנכנסין למקוה וסותמין העינים מחיזו דהאי עלמא ונתעלם ונתכסה שם בתוך מימי המקוה, שהוא בחינת מימי הדעת, בחינת עלמא דאתי, על-ידי זה הוא נכלל בתוך בחינת הדעת בבחינת השגחה, כי סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא שמתגבר הטעות של חכמת הטבע שמשם באים כל הצרות וכל הטמאות, שעל-ידי זה נפגמין העינים ששרשם וחיותם מבחינת עיני ה', שהם בחינת השגחה כמובן במאמר הנ"ל וכשנופלין מהדעת וסוברין שיש טבע ח"ו, זה בחינת פגם העינים ומזה באין כל הצרות וכו' כנ"ל ועל-כן צריכין לסתום את עיניו לגמרי מחיזו דהאי עלמא ולהיות מתעלם ונכלל בתוך המקוה, שהיא בחינת הדעת של עלמא דאתי שאז יתגלה השגחתו יתברך בעולם ויתבטל הטבע לגמרי ועל-ידי זה ממשיך השגחה מסוף העולם מבחינת המקוה ועל-ידי זה בא לו ישועה לכל מה שצריך, בחינת מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וכו'. וזהו בחינת הנטילה של שחרית שממשיך מים טהורים שנמשכין מבחינת מקוה ועל-ידי זה מטהר את ידיו, שהם בחינת כ"ח פרקין, בחינת כ"ח אתוון של מעשה בראשית, שעקר הפגם של בחינת חכמת הטבע שמתגבר בשנה בלילה וחשך נוגע בהם דיקא כנ"ל, כי על-ידי חכמת הטבע פוגם בכ"ח אתוון הנ"ל ותולה במערכת השמים ח"ו, כנ"ל וזה בחינת הטמאה שנאחז בהידים דיקא בשעת הסתלקות הדעת, דהינו בשעת שנה כנ"ל ועל-כן מטהרין אותם על-ידי מימי הדעת נמשכין מבחינת עלמא דאתי וכו' כנ"ל:
ועל-כן קדם הנטילה אסור לגע בידיו להשבעה נקבים שיש בהראש, דהינו לשני עיניו ושני נקבי החטם ולפיו ולשתי אזניו ( שולחן ערוך סימן ד' סעיף ג'), כי הז' נקבים אלו הם בחינת דעת, כמובא בדברי רבנו במקום אחר ( בסימן כא). ואלו הז' נקבי הראש הם בבחינת ( זכריה ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ, בחינת דעת, בחינת השגחה. ועל-כן אסור לגע בהם בידיו קדם הנטילה כדי שלא לפגם הדעת הקדוש של בחינת השגחה על-ידי הזהמא של חכמת הטבע הנאחזת בידים בעת שנה כנ"ל ועל-כן עקר שליטת של חכמת הטבע שמסתכלין רק על מערכת שמים הוא בלילה, כי נקראים חוזים בכוכבים, כי חכמת הטבע הוא בחינת לילה וחשך, כי עקר האור הוא השגחת השם יתברך לבד כנ"ל:
ועל-כן צריך לקום בחצות הלילה לשבר השנה לשבר בחינת החשך והלילה, שהוא בחינת תקף הגלות הנמשל ללילה, הינו חכמת הטבע שמשם עקר הגלות והחשך כנ"ל. וצריך כל אחד מישראל להתעורר מהשנה בחצות כדי לשבר ולבטל חכמת הטבע על-ידי שמשבר את השנה וכו' כנ"ל ועל-כן כשקמים בחצות אז מתאבלין על הגלות שגלו ישראל מארצם, כי עקר הגלות על-ידי חכמת הטבע, שהוא בחינת לילה ושנה כנ"ל ו על-כן אז הזמן לתקן זאת:
ועל-כן הגאלה הראשונה שהיא יציאת מצרים שכולל כל הגאלות, כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר בסימן ד', על-כן התחילה הגאלה בחצות הלילה, כמו שכתוב ( שמות יא), "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" כי עקר כל הגאלות, בפרט גאלת מצרים היה על-ידי בחינת הנ"ל הנאמר במאמר הנ"ל על-ידי בחינת השגחה שהמשיך השם יתברך מסוף העולם מעלמא דאתי, כי אז ביציאת מצרים היה שדוד המערכות ובטול הטבע, כי אז גלה השם יתברך השגחתו על-ידי המופתים נוראים שעשה אז ובטל הטבע וכל זה היה על-ידי בחינת עלמא דאתי, כי מסטרא דיובלא נפקו, שהוא בחינת חמשים שערי בינה, בחינת עלמא דאתי כידוע ( י) ועל-כן היתה הגאלה בחצות הלילה דיקא, דהינו ששבר את הלילה והחשך, שהם בחינת חכמת הטבע, וגלה השגחה בעולם ועל -ידי זה היה עקר הגאלה כנ"ל וזה בחינת ( שם) ומת כל בכור בארץ מצרים ופסח ה' וכו' והציל בכורי ישראל כי בכור הוא ראשית בחינת דעת, בחינת ( משלי א') ראשית דעת, הינו שהכניע הדעת של הסטרא אחרא, שהיא בחינת חכמת הטבע והגביר את הדעת של הקדשה בחינת הדעת של השגחה, שהוא בחינת ( שם ד') בני בכורי ישראל, הינו הדעת של אמונת ההשגחה שמשם נמשכין זרע קדש ישראל, כי ישראל הם למעלה מהטבע כנ"ל, כי הם נמשכין משם בבחינת ( בראשית טו) הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש רבה שם) שהגביהו למעלה מן השמים וכו' נמצא, שזרע ישראל נמשכין למעלה מהטבע, כי על-פי הטבע כפי מערכת השמים לא היה אברהם אבינו, עליו השלום, ראוי להוליד, רק על-ידי שאמר לו השם יתברך, צא מאצטגנינות שלך והגביהו למעלה מן השמים, הינו למעלה מהטבע, על-ידי זה זכה להוליד בחינת ( שם) כה יהיה זרעך נמצא, שזרע ישראל נמשכים בשרשם מבחינת למעלה מהטבע. וזה בחינת בכורי ישראל, שהציל השם יתברך והמית בכורי מצרים בחצות הלילה, להכניע ולשבר ולבטל הדעת של חכמת הטבע ולהגביר הדעת של השגחה, שהם בחינת בכורי בני ישראל כנ"ל:
וזה בחינת ( שם יד) ויחלק עליהם הנאמר באברהם בעת שרדף את המלכים, כי אברהם גלה השגחתו יתברך בעולם ועל-כן עקר קיום תולדות השמים והארץ הוא על-ידי אברהם, כמו שכתוב ( שם ב), "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם-באברהם ( בראשית רבה שם), כי הוא גלה השגחתו יתברך בעולם שעקר קיום העולם הוא על-ידי זה ועל-כן היה לו כח לאברהם לחלק את הלילה דהינו לשבר את הלילה, שזה בחינת בטול הטבע, בחינת קימת חצות כנ"ל. ואז הכניע את הד' מלכים, שהם בחינת ד' מלכיות, כמובא. ( יא) כי עקר הכנעתם על-ידי בטול הטבע כנ"ל ועל-כן על-ידי שפגם במה שאמר ( שם טו), "במה אדע כי אירשנה", נגזר על-ידי זה הגלות כי פגם בהדעת, שהוא בחינת השגחה, כי עקר הדעת הוא בחינת השגחה והשגחה זה בחינת ארץ ישראל, בבחינת ( דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה, כמו שכתב רבנו במקום אחר ( יב) ועל-כן על-ידי שפגם בהדעת ופגם בארץ ישראל, שהוא בחינת השגחה, על -ידי זה ( בראשית טו), "ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו" שהראהו תקף הגליות, שהם בחינת תרדמה, בחינת חשך שעקר התגברותם על-ידי חכמת הטבע, על-ידי פגם השגחה כנ"ל:
וזה בחינת אכילת מצה ואסור חמץ, כי מצה זה בחינת דעת, בחינת מחין דגדלות, בחינת השגחה שזה עקר הדעת. וחמץ זה בחינת מחין דקטנות, בחינת אלקים, בחינת דינין, כמובא בכונות ( יג) זה בחינת חכמת הטבע שמשם עקר הדינים והצרות ח"ו, כנ"ל, כי הטבע בגימטריא אלקים, כמובא ( יד) שמשם אחיזת הדינים כנ"ל, כי חמץ זה בחינת ( תהלים עג) כי יתחמץ לבבי וכו', שזה נאמר על הקשיות שנופלין להאדם על הנהגת השם יתברך, שזהו בחינת חכמת הטבע שמשם כל הכפירות והקשיות, אבל מצה זה בחינת דעת, בחינת אמונת ההשגחה, שזה עקר הדעת כנ"ל כי מצה על שם שיצאו בחפזון ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר ( שמות יב), "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" ( טו) כי היה להם אמונה בהשגחת השם יתברך ועל-כן לא הכינו להם שום צדה ויצאו בחפזון נמצא, שמצה הוא בחינת דעת של אמונת ההשגחה, שזה עקר גדולת דעת כשזוכין להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בהשגחתו יתברך לבד וזה בחינת חפזון, כי חפזון זה בחינת למעלה מהזמן שדלג על הקץ והוציאם בחפזון גדול בלי שום זמן רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסכות ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים, כמו שפרש רש"י על פסוק ( שם יט), "ואשא אתכם על כנפי נשרים" שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן, הינו כי הגביהם למעלה מהזמן, שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן ועל-ידי זה יצאו בלי שום זמן, בלי שום הכנה, רק בשעה קלה, כי עקר הגאלה היה על-ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן, בחינת חפזון, כי חפזון זה בחינת זריזות שהוא מדה טובה מאד, בחינת אמונה, בחינת בטול השנה שבא על-ידי עצלות, בחינת ( משלי יט) עצלה תפיל תרדמה וכמובא במקום אחר בדברי רבנו ( טז) שזריזות הוא בחינת אמונה, עין שם וזה בחינת זכרון, בחינת ( שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' וכמו שכתוב ( דברים טז), "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכו'" כי איתא בדברי רבנו בסוף מאמר "ואלה המשפטים" המדבר מאמונה ( בסימן ז') שזכרון הוא בחינת אמונה, כי עקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו' וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן, אזי אין שיך בחינת שכחה כלל וכו', עין שם והבן וזה בחינת זכרון הנאמר אצל יציאת מצרים, בחינת זכור את היום וכו' למען תזכר וכו', כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל, שזה בחינת זכרון למעלה מהזמן למעלה מהטבע, בחינת חפזון, בחינת זריזות שהוא מחיה המחין והדעת, שעקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה. וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו' כנ"ל:
וזה בחינת שבת הגדול שקורין לשבת שלפני פסח שבת הגדול על שם הנס וכו', ( יז) כי עקר הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים ששדד המערכות ובטל הטבע וגלה השגחתו יתברך בעולם, הכל נמשך מבחינת שבת שהוא עלמא דאתי שכלו שבת, שמשם ממשיך השם יתברך, כביכול, ההשגחה מבחינת סוף העולם וכו', בבחינת קץ בא הקץ וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל נמצא, שעקר יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת, שהוא בחינת עולם הבא ועל-כן גם פסח נקראת שבת, כמו שכתוב ( ויקרא כג), "וספרתם לכם ממחרת השבת" דהינו פסח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות סה), כי עקר תקף הנס של פסח נמשך משבת כנ"ל וזהו בחינת השבת שלפני פסח שקורין אותו שבת הגדול על שם הנס, כי כל הנסים של יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת כנ"ל ועל-כן נקרא גדול על שם הנסים שנקראו בחינת גדול, כמו שכתוב ( מלכים ב' ח'), "ספרה לי את הגדולות שעשה אלישע" כמו שכתב רבנו שם במאמר הנ"ל על מאמר הנ"ל, ומוריד שני דמעות לים הגדול, עין שם:
וזה בחינת ( פסחים ב') אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וקרי התנא לאורתא אור לישנא מעליא וכו' כי עקר בדיקת החמץ ובעורו הוא בחינת בעור, בחינת הטבע מהעולם, שהוא בחינת חמץ כנ"ל וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת בטול החשך והלילה כנ"ל, שהם בחינת תקף הגליות הנמשך מבחינת חכמת הטבע כנ"ל, כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם אזי אין שום חשך כלל, כי עקר האור הוא השם יתברך, כביכול, כנ"ל ואזי לילה כיום יאיר כו', כמו שכתוב ( תהלים קלט), "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" כמו שיהיה לעתיד, כמו שכתוב ( זכריה יד), "והיה לעת ערב יהיה אור" כמו שאנו מבקשים ( בהגדה של פסח), "תאיר כאור יום חשכת לילה" כי עקר החשך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עקר החשך ואמונת ההשגחה זה עקר האור וכנ"ל, ועל-כן הלילה של בדיקת החמץ בטול הטבע, קרא התנא אור לישנא מעליא ע"ש בטול הטבע שהוא בחינת החמץ שבודקין באותו הלילה, שעל-ידי זה הלילה בבחינת אור, בחינת ( תהלים קלט) לילה כיום יאיר וכו' כנ"ל ועל-כן קרא התנא אותו הלילה אור:
וזה בחינת ( שמות יב) ליל שמורים, שמשמר מן המזיקים, ( יט) כי עקר המזיקים הם מבחינת חכמת הטבע, שהוא בחינת דינים, שהוא בחינת העובדי כוכבים מזיקי עלמא ואז בליל יציאת מצרים שהיה בטול הטבע בלילה דיקא כדי לשבר ולבטל בחינת לילה, שהוא בחינת חכמת הטבע, על-כן אותו הלילה הוא משמר מכל המזיקין ומכל הדינים, כי אז נתגלה השגחה, שעל-ידי זה נתבטלין כל ההזיקות וכל הדינים כנ"ל:
וזה בחינת מלוי הלבנה, בחינת ( ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית וכו' שיהיה לעתיד לבא כשיתגלה השגחתו יתברך בעולם כי אז יתבטל חשכת לילה ואז תתמלא הלבנה מפגימתה, כי פגם ומעוט הלבנה זה בחינת חשכת לילה שהוא בחינת חכמת הטבע, שזה עקר אחיזתם, כי כל אחיזתם הוא מבחינת פגם הלבנה כידוע ( כ) ולעתיד תתמלא הלבנה ויתבטל החשך, כי יתבטל הטבע ותתגלה ההשגחה, ואזי, 'לילה כיום יאיר' וזה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' כנ"ל. ועל-כן פרשת קדוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים בשעת הגאלה, כי עקר הגאלה, שהוא בטול הטבע, זה בחינת מלוי הלבנה, שזה בחינת קדוש החדש וכנ"ל:
וזה בחינת ( פסחים ה), אין בעור חמץ אלא שרפה כי ( יחזקאל טו), "מהאש יצאו והאש תאכלם", כי ההשגחה והטבע הם בחינת יום ולילה אור וחשך כנ"ל וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש, כי מאורי אש שולטין בשעת הסתלקות מאורי אור, דהינו בלילה וחשך ( וכמבואר מזה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל במאמר "בראשית-לעיני כל ישראל" בסימן ס"ז בלקוטי תנינא) כי האש זה בחינת תקף הדין שנמשך מבחינת הטבע כנ"ל, ועל-כן ברא השם יתברך את האש במוצאי שבת על-ידי אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים נד) זה רמז על בחינת הטבע שנתעלם ההשגחה, כי הטבע זה בחינת ( דברים ח) כחי ועצם ידי עשה לי וכו' כמו האש שעקר ברייתו היה על -ידי מעשה ידי אדם, ועל-כן משם עקר אחיזת הטבע, שהוא תקף הדין, ועל-כן מבדילין עליו במוצאי שבת, כי שם עקר בחינת ההבדלה והברור, כי עקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת הטבע שהוא בחינת אש כנ"ל ועל-ידי שאנו מבדילין עליו על-ידי זה אנו מבררין הטוב ומכניעין הרע הנאחז בהאש בבחינת הטבע ונכלל גם האש שהוא בחינת הטבע בקדשה, כי באמת גם הטבע הוא השגחה, כי השם יתברך בעצמו מנהיג את הטבע כרצונו יתברך וכשמאמינים ויודעים שהכל בהשגחה וגם הטבע היא השגחה, אזי נכלל גם האש בקדשה וזה בחינת בורא מאורי האש שמברכין במוצאי שבת בשעת הבדלה. שמאמינים שהכל מהשם יתברך וגם האש בחינת הטבע ברא גם כן השם יתברך בעצמו, כי גם הטבע היא השגחה כנ"ל ואזי נכלל הכל בקדשה וזה בחינת תקון עץ הדעת טוב ורע כנ"ל ואזי על-ידי זה דיקא הם נופלים בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם, כי עקר אחיזתם מבחינת האש, בחינת הטבע וכשנתגלה שגם האש, בחינת הטבע, הוא מהשם יתברך על-ידי זה בעצמו הם נכנעים וזה בחינת בעור חמץ על-ידי האש, כי אז נתגלה השגחת השם יתברך ואז יודעים שהכל מאתו יתברך ואפלו הטבע בחינת האש הכל ברא השם יתברך לבד ואזי החמץ, בחינת חכמת הטבע, בחינת אחיזת העובדי כוכבים, נכנע ונתבטל על-ידי שרשו דיקא, דהינו על-ידי האש, כי מהאש יצאו והאש תאכלם כנ"ל:
ועל-כן בכל השנה מתר החמץ רק בפסח צריכים לאכל מצה וחמץ אסור ואסורו חמור מאד אפלו במשהו, ( כא) כי בפסח, שהוא יציאת מצרים, צריכים רק לאכל מצה, שהוא בחינת השגחה ובחינת החמץ, שהוא בחינת הטבע, צריכים עכשיו לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא, כי באמת גם הטבע בעצמה היא גם כן השגחת השם יתברך כנ"ל, אבל מאחר שהתגברו פרעה ומצרים אז עלינו מאד וכפרו בה' ואמרו, "מי ה' וכו', ( שמות ה'), על-כן אי אפשר לצאת ממצרים כי אם על-ידי התגלות ההשגחה מאד מאד כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שגלה השם יתברך השגחתו בעולם בהתגלות גדול מאד, כי עשה עמנו אותות נוראות ועל -כן צריכים אז בפסח לאכל רק מצה ולא חמץ, שהוא בחינת הטבע, רק מצה, שהוא בחינת השגחה, כי מחמת תקף הגלות שהיה במצרים, שכולל כל הגליות אי אפשר לצאת משם כי אם על-ידי התגלות ההשגחה לבד ובחינת הטבע, שהוא החמץ, צריך לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא, כי על -ידי בחינת הטבע הם יכולים להתגבר ולא יהיה אפשר לצאת מחמת גדל אחיזתם שנתאחזו אז מאד בישראל, אבל מאחר שאוכלים מצה, שהוא בחינת השגחה, שבעת ימים, אזי אחר כך הותר החמץ, כי מאחר שכבר יצאנו ממצרים ונתגלה הדעת של השגחה על-ידי אכילת מצה, אזי אחר כך יכולים לאכל גם החמץ שהוא בחינת הטבע, כי על-ידי גדל התגלות ההשגחה יודעים האמת שגם הטבע הוא השגחה, כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו הכל, על-כן יכולים לאכל חמץ גם כן אבל בתחלה בשעת יציאת מצרים אי אפשר לאכל חמץ כלל, כי אז מחמת גדל אחיזתו כנ"ל אסור להזכיר שם טבע כלל שלא יתאחזו ביותר ולא יוכלו להגאל ח"ו, אבל אחר כך שכבר יצאנו מהם ונתגלה ההשגחה אזי יודעים שגם החמץ בחינת הטבע הכל בהשגחתו יתברך ועל-כן הותר החמץ אחר הפסח כנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש ( כב) שמאחר שקבלנו המצה, שהיא אסותא, יכולים אחר כך לאכל החמץ, הינו כנ"ל שאחר שנתגלה ההשגחה יכולים לאכל החמץ גם כן, כי נתגדל הדעת ויודעים שגם הטבע היא השגחה באמת כנ"ל ועל-כן לא הותר החמץ עד אחר קריעת ים סוף שהיה בשביעי של פסח, כי אז היה עקר מפלת מצרים ואז היה ביותר ויותר התגלות ההשגחה מאד מאד על-ידי קריעת ים סוף ונסים הרבה שהיו אז ועל-כן אז נכנע ונתבטל חכמת הטבע, שמשם אחיזת העובדי כוכבים מאד, כי כלם נבהלו אז מאד על-ידי התגלות ההשגחה שהיה אז מאד, כמו שכתוב ( שמות טו), "אז נבהלו אלופי אדום וכו'" ומגדל התגלות ההשגחה אז נתגלה שגם באמת הטבע היא השגחה. ועל-כן אחר שביעי של פסח הותר החמץ וכו' כנ"ל:
כי קריעת ים סוף הוא בחינת מה שאמר רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל על מאמר "ומוריד שני דמעות לים הגדול", דהינו שממשיך השגחה להכניע את העובדי כוכבים, שהם בחינת ים, כמו שכתוב ( ישעיה נ"ז), "והרשעים כים נגרש" ואזי נעשין נסים ונפלאות, שהם בחינת גדול, כמו שכתוב ( מלכים ב' ח'), "ספרה לי את הגדולות וכו'", עין שם וזה בחינת קריעת ים סוף שאז היה התגלות ההשגחה מאד כנ"ל ועל-ידי ההשגחה היה הנס שהמשיך בחינת ההשגחה לבחינת ים שמרמז על העובדי כוכבים ואז נבקע הים, הינו כי קריעת ים סוף הוא בשני בחינות ושניהם אחד, כי זה תלוי בזה, כי קריעת ים סוף מרמז שנבקע ים החכמה שלמעלה ונתגלה הדעת, שהוא בחינת השגחה, כי זה עקר הדעת כנ"ל ועל -ידי זה בעצמו נבקע הים שלמטה, שמרמז על העובדי כוכבים דעלמא, שהם כים נגרש, שכלם נבקעו ונשברו ונתבטלו וישראל עברו בתוך הים ביבשה, כי לא יכלו המים שהם העובדי כוכבים, לשלוט על ישראל מאחר שנתגלה ההשגחה כנ"ל בבחינת ומוריד שני דמעות לים הגדול הנ"ל, ( כי פרעה התגבר על-ידי ב' אותיות אלו שהם מ'י' אותיות י"ם ועל-כן אמר ( שמות ה') מ'י' ה' אשר אשמע בקולו כמובא בכתבי האר"י ז"ל) ( כג) ועל-כן עקר הכנעתו שנתגלה ההשגחה על-ידי קריעת ים סוף בבחינת ומוריד שני דמעות. דהינו השגחה לים הגדול כנ"ל:
וזהו בחינת שאלת הבן, שמצוה שישאל הבן, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות כי צריכים אז בליל פסח לישאל דוקא קשיות מה נשתנה כדי להשיב על זה עבדים היינו וכו' דהינו שהשם יתברך עשה עמנו נסים וגלה השגחתו יתברך בעולם ועל-ידי קשיא זו של מה נשתנה. על-ידי זה מכניעין ומבטלין ומתרצין כל הקשיות של חכמת הטבע, כי על-ידי זה מגלין ההשגחה כנ"ל ועל -כן צריכין דיקא לישאל קשיות מה נשתנה בליל פסח כדי לבטל על-ידי קשיא זו כל הקשיות של המחקרים שבאים מחכמת הטבע כי על-ידי קשיא זו נתגלה ההשגחה ונתבטל לגמרי כל הקשיות שלהם ועל-כן דברה תורה כנגד ארבעה בנים ששואלין קשיות מה נשתנה הנ"ל כי הד' בנים הם כנגד ד' מלכיות כמובא ( כד) כי כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות שכלם מתגברים רק על-ידי בחינת חכמת הטבע כנ"ל כמבאר במאמר הנ"ל וכלם נכנעים ונתבטלים על-ידי שאלת הד' בנים שעל-ידי זה נתגלה השגחה כנ"ל ועל-ידי זה נתבטלין כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות כנ"ל וזהו מה נשתנה הלילה הינו שהקשיא מה זה היה שבלילה שמרמז על הגליות בחינת הטבע יהיה התגלות ההשגחה כל כך, והתרוץ עבדים היינו וכו' ולא יכלנו לצאת משם כי אם על-ידי התגלות ההשגחה לבד והיה מההכרח לבטל אז הטבע לגמרי ועל -כן היה הנס בלילה דיקא כדי להכניעם בשרשם להפך הלילה ליום כי בטל הטבע לגמרי ואז נתהפך לילה ליום בחינת ( תהלים קלט) לילה כיום יאיר וזה עקר הנס שיתבטל הטבע בחינת לילה לגמרי כנ"ל על-כן היה הנס בלילה דיקא כנ"ל:
וזה בחינת טבילת כלים כי הכלי שיצא מרשות העובדי כוכבים צריכים לטובלן במקוה שיהיה ראוי שיאכל בו הישראל ( שולחן ערוך יורה דעה סימן ק"כ סעיף א') כי העובדי כוכבים שהם בחינת הטבע זה עקר הטמאה כנ"ל וכשהכל ברשותם אינו יכול לצאת לרשות ישראל אל הקדשה כי אם על-ידי טבילה במקוה שהוא בחינת השגחה בחינת דעת בחינת ( ישעיה יא) כי מלאה הארץ דעה כמים וכו' כנ"ל כי מאכל ישראל צריך להיות בקדשה גדולה מאד. ועקר קדשת האכילה הוא על-ידי הדעת שהוא התגלות ההשגחה וזה בחינת אכילת מצה בפסח שמגלין ההשגחה על-ידי האכילה דיקא על-ידי שאוכלין מצה כנ"ל כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת טוב ורע ועץ הדעת טוב ורע זה בחינת חכמת הטבע ששם מערב טוב ורע. והוא דעת דסטרא אחרא פגם הדעת דקדשה ועקר הפגם היה על-ידי האכילה כי עקר תקון האכילה הוא על-ידי אמונה דיקא בבחינת ( תהלים לז) ורעה אמונה כמובא במקום אחר ( בסימן ס"ב) כי כשאינו אוכל בקדשה, על-ידי זה נפגם הדעת שהוא בחינת השגחה ונופל לטעות של חכמת הטבע, כמו שכתוב ( דברים ח'), "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי וכו'" דהינו שתולה בטבע ח"ו, כאלו הפרנסה בכחו ועצם ידו ואינו מודה בהשגחה וזה בחינת כחי ועצם ידי, בחינת פגם הידים הנ"ל פגם כ"ח פרקין דידים כ"ח אתון של מעשה בראשית וזהו ( שם), "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כ"ח וכו'" הינו כי באמת הכל בהשגחת השם יתברך שברא הכל בכ"ח אתון של מעשה בראשית כנ"ל והוא משגיח בכל עת ונותן כ"ח, 'כ"ח' דיקא כנ"ל, כי השם יתברך משגיח ומקים העולם על-ידי כ"ח אתון של מעשה בראשית כנ"ל ועל-כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאד וזה בחינת כמה וכמה מצות התלוים במאכל ומשתה, כי עקר התגלות ההשגחה תלויה בקדשת המאכלים וכנ"ל וזהו ( שם ח'), "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'" הינו שתברך את ה' אחר האכילה, שתדע שהכל מאתו בהשגחתו יתברך וזהו, "על הארץ הטובה" כי ארץ ישראל הוא בחינת השגחה כמו שכתוב ( שם יא), "תמיד עיני ה' אלקיך בה'" כנ"ל וזה בחינת אכילת מן, בחינת ( שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהיה יורד בהשגחה לבד דבר יום ביומו וכמה נסים נעשו בו וכשמאמינים שהפרנסה הכל בא מהשם יתברך בהשגחתו לבד בלי שום דרך הטבע כלל, כי הוא הנותן כ"ח וכו' כנ"ל, זה בחינת אכילת מן, בבחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ( כה) ועל-כן בתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, דהינו בפסח בשעת יציאת מצרים הם צריכים לאכל מצה, שהוא בחינת מחין ודעת, בחינת מן, ( כו) כי על-ידי אכילת מצה בפסח נמשך דעת גדול ויודעין שהכל בהשגחה לבד ועל-ידי זה עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וכו' כנ"ל ועל -כן הכלי שהיה ברשות העובדי כוכבים, שהם מסטרא דמסאבותא, כי הם תולין בטבע שמשם עקר אחיזת הדינים והסטרא אחרא ועל-כן אין הכלי ראוי לסעדת ישראל כי אם על-ידי טבילה במקוה, שעל-ידי זה יוצא הכלי מבחינת טבע לבחינת דעת, בחינת השגחה, בחינת עלמא דאתי, שזהו בחינת מקוה וכו' כנ"ל וזה בחינת הכשר כלים ( במדבר לא) "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כי מהאש יצאו והאש תאכלם וכו'" וכנ"ל כי מאחר שכבר נבלע האסור, שהוא הטמאה, בכלי, שכל זה נמשך מבחינת הטבע, דהינו כפירות שמשם נמשכין כל הטמאות וכל האסורים וכשכבר נבלע האסור בכלי אין לו טהרה כי אם על -ידי האש, שהוא בחינת שרש הטבע וכו' כנ"ל, כי מהאש יצאו וכו' וכנ"ל, אבל כשעדין לא נבלע האסור בכלי רק שיצא מרשות העובדי כוכבים, דהינו שיצא מדעתו ורשותו, כי עקר בחינת רשותו של אדם הוא הדעת שהוא קונה כל החפצים תחת רשותו בבחינת ( נדרים מא) דעת קנית מה חסרת וכו', כי עקר האדם הוא הדעת ועל-כן כשיוצא הכלי מרשות העובדי כוכבים, הינו מרשות דעת העובדי כוכבים, שהוא בחינת הטבע וכו' כנ"ל, אזי די לו בטבילה במקוה, שהוא בחינת עלמא דאתי שמשם מקבלין וממשיכין בחינת השגחה, לשבר ולבטל בחינת הטבע, שעל-ידי זה יוצאין מטמאה לטהרה, מרשות העובדי כוכבים לרשות ישראל, שהם למעלה מהטבע וכו' כנ"ל:
וזה בחינת היין של ד' כוסות, כי היין כלול משני בחינות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא עו), זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש הינו כשזוכין נתרומם הדעת על-ידי היין ועקר הדעת הוא התגלות ההשגחה דהינו שנתגלה ביותר הדעת של ההשגחה על-ידי שתית היין כשזוכין בחינת זכה נעשה ראש, אבל אם אינו זוכה הוא להפך כי נעשה רש ואין עני אלא מן הדעת ( כז) ומשם עקר העניות ממש דהינו כשאין לו הדעת של השגחה, שהוא עקר הדעת, משם בא עניות, בחינת ( בראשית ג') בעצבון תאכלנה, שהוא בחינת דחקות ועניות שבא על-ידי פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת חכמת הטבע כנ"ל, כי הטבע הוא בחינת חשך ולילה, בחינת פגם הלבנה כנ"ל שמשם עקר העניות כידוע ( כח) ושני בחינות אלו כלולים ביין, כי היין מביא שנה וזה בחינת הטבע, שהוא בחינת לילה ושנה כנ"ל ולהפך כשזוכין, אזי היין מעורר מהשנה בבחינת ( שיר השירים ז') וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים, דהינו שיין הטוב מסטרא דטוב מעורר מהשנה, שזה בחינת הדבור, כי בשעת שנה אזי נסתלק הדבור ועל-ידי היין הטוב נתעורר מהשנה ונמשך הדבור שבא מהדעת כידוע, ( כט) בחינת דובב שפתי ישנים ( ל) וזה בחינת השגחה, שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל ומחמת שהיין כלול משני הבחינות, מבחינת דעת, בחינת השגחה, שזה בחינת יין המשמח, בחינת עלמא דאתי, בחינת ( תהלים ק"ד) ויין ישמח וכו' וזה כשזוכה כנ"ל ואם לא זכה הוא בבחינת יין המשכר שמערב הדעת וטועה בחכמת הטבע ח"ו, שזה בחינת שנה וכו' כנ"ל על-כן צריכין לשמר את היין מאד ממגע עובדי כוכבים יותר מכל הדברים שבעולם, כי שום דבר אינו נאסר במגע עובדי כוכבים, רק היין נעשה נסך על-ידי מגע עובדי כוכבים, כי תכף כשנוגע העובדי כוכבים ביין וסתם נגיעה היא בידים, אזי נמשך היין לבחינת טבע, שהוא בחינת עובדי כוכבים דעלמא מחמת שהיין כלול משני הבחינות כנ"ל, על-כן העובדי כוכבים, שהם בחינת טבע, הם יכולין לטמא את היין בנגיעתם ביד, כי נמשך מיד לבחינת טבע ועל-כן אינו ראוי לישראל שהם למעלה מהטבע וכל מאכליהם ומשקיהם צריך להיות קדש, שעל-ידי המאכל והמשקה יומשך הדעת של השגחה כנ"ל ועל-כן עקר הפגם של היין הוא על-ידי נגיעתם וסתם נגיעה היא בידים, כי עקר הפגם הדעת של השגחה היא על-ידי פגם הידים פגם כ"ח פרקין דידים, שהם כנגד כ"ח אתון של מעשה בראשית וכו' כנ"ל וידי עובדי כוכבים הם בהפך מזה והם בבחינת ( בראשית כ"ז) הידים ידי עשו, בחינת הטעות של הטבע, שהוא בחינת כחי ועצם ידי כנ"ל. ועל-כן היין נפגם על-ידי עובדי כוכבים וכנ"ל ואזי נעשה נסך זה בחינת טעות של חכמת הטבע, שהוא בחינת שנה וזה בחינת נסך, בחינת ( ישעיה כ"ט) כי נסך ה' רוח תרדמה וכו', שזה נאמר שם על החוזים בכוכבים הטועים במערכת השמים וכנ"ל ועל-כן בעת גאלת מצרים, שאז נתגלה ההשגחה, אז הוא מצוה לשתות ד' כוסות של יין, כי אז היין הוא בחינת זכה נעשה ראש, כי עכשיו בליל פסח נתרומם הדעת ונתגלה ההשגחה ביותר על-ידי היין, כי השם יתברך המשיך השגחה ושבר את הלילה והשנה בבחינת ( שמות יא) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ואזי היין בחינת יין המשמח ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה על-ידי היין, בבחינת דובב שפתי ישנים וכנ"ל וזה בחינת ( ברכות לה) אין אומרים שיר אלא על היין, כי כל השירות------הם נמשכין מבחינת עלמא דאתי שאז יתער שיר בעלמא, כמו שכתוב בזהר הקדוש ( לא) בבחינת אז ישיר משה 'שר' לא נאמר, אלא "ישיר" מכאן שעתיד לשיר לעולם הבא, ( לב) כי עקר השירה מבחינת עולם הבא שאז ישיר משה וכו', כי אז יתער שיר בעלמא ומשם נמשכין כל השירות לעולם הזה שמשוררין ומזמרין על הנסים, כי כל הנסים נעשין על-ידי שהשם יתברך ממשיך בחינת השגחה מסוף העולם מעולם הבא לזה העולם כנ"ל, ואזי כשנעשה הנס, אנו ממשיכין גם כן בחינת שירה מעולם הבא לזה העולם וזה בחינת כל השירות של הנסים ועל-כן אין אומרים שיר אלא על היין, ( לג) כי אז היין נכלל בקדשה בבחינת דעת של השגחה וזה עקר בחינת השיר שממשיכין בחינת השגחה, שזהו בחינת השיר של הנס לזה העולם ועל-כן אומרים השיר על היין וכנ"ל. וזה בחינת ד' כוסות יין של פסח כנגד ד' מלכיות, כי כשנכלל היין בקדשה בבחינת השגחה, על-ידי זה נכנעין כל הגליות של כל הד' מלכיות, שעקר כחם הוא על -ידי הטבע כנ"ל ועל-ידי ההשגחה שנתגלה על-ידי הדעת שנמשך על-ידי ה' כוסות יין, על-ידי זה נתבטלים כלם וכו' וכנ"ל: