ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · תחומין וערובי תחומין ה
התאמת הקריאה
ובו יתבאר ענין שבועות:
על פי התורה תקעו אמונה בלקוטי תנינא סימן ה עין שם היטב כל התורה:
והכלל לעניננו, שהעקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש ולחזק את עצמו באמונה וכו', והתקון להעלות האמונה מנפילתה הוא שצריכין לחתר ולמצוא המים שמשם גדלה האמונה, ואלו המים הם בחינת עצות שמהם גדלה האמונה, בבחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן, שעל-ידי העצות גדלה האמונה, ועצות הם בחינת עמק הלב, הינו כשנתקלקל ונופל האמונה וכו' אזי צריכין לצעק מן הלב לבד, בבחינת צעק לבם אל ה' וכו', ממעמקים קראתיך ה' מעומקא דלבא, ועומק הלב זה בחינת עצות בבחינת מים עמוקים עצה בלב איש וכו', ועל-ידי העצות שנתגלין בעולם על-ידי-זה גדלה האמונה וכו' ואזי חוזר ונתתקן כל הנ"ל וכו', כי העצות הם בחינת פלא וכו' ולדלות ולגלות המים הנ"ל דהינו העצות לזה צריכין איש תבונות וכו', ואיש תבונות הוא מי שיש לו נשמה וכו', וצריך לצחצח ולזכך הנשמה, וזה נעשה על-ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו', והכלל כי על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהינו לתוך גופים על-ידי-זה נכפל ונתרבה פרנסתו, כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהינו לתוך גופים, זה בחינת בריאה, כי נעשה עתה בריאה חדשה על-ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום שזה עקר הבריאה וכו' ועל-ידי-זה נמשך פרנסה וכו' כמבאר שם עין שם, ועל-ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה, כמו שכתוב, צדיק אוכל לשובע נפשו, ושביעת הנפש זה בחינת הצחצוח שמצחצח נשמתו על-ידי אכילתו בבחינת והשביע בצחצחות נפשך, ואזי כשמצחצח נשמתו אזי הוא איש תבונות בבחינת ונשמת שדי תבינם, ועל-ידי-זה נתגלין העצות כנ"ל ומשם גדלה האמונה כנ"ל עין שם כל זה היטב, ועל-ידי שמעלין האמונה הנפולה על-ידי-זה נעשין גרים וכו', והגרים קשין לישראל כספחת וכו', כי הגרים מכניסין גאוה בישראל, שעל-ידי-זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור שמתגאים על הדור בחנם וכו', ועל-ידי-זה הם מגבירים תאוות נאוף בעולם וכו', ולהנצל מזה הוא על-ידי מנהיגי הדור וכו', כי יש מגיני ארץ שהם מכניעין חותם דסטרא-אחרא בחינת החתים בשרו, והם מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין התנוצצות המחין וכו' וכו' עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת שבועות בחינת מתן תורה, כי עקר קבלת התורה והמצות הוא האמונה שהוא יסוד כל התורה והמצות כמו שכתוב (תהלים קיט), כל מצותיך אמונה, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, ועל-כן תחלת דבר ה' שדבר עם ישראל הוא אנכי ה' אלקיך וכו' שהיא עקר האמונה להאמין בה' יתברך ולבטל אמונות כוזביות בחינת לא יהיה לך אלהים אחרים לא תעשה לך פסל וכו', כי זהו עקר ההתחלה והתכלית והיסוד והעקר של כל התורה כלה, כי העקר הוא האמונה כנ"ל, להעלות האמונה צריכין לחתר המים שמהם גדלה האמונה שהם בחינת עצות וכו' כנ"ל, וזה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שהוא כלליות התורה שכלולין בעשרת הדברות שמקבלין בשבועות, כי כלליות התורה נקראת עצה, כמו שכתוב, לי עצה ותושיה אני בינה וכו', בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, כי עקר כל מצוות התורה הם בחינת עצות קדושות שהם בחינת מים עמוקים עצה וכו', שעל ידם גדלה האמונה, כי עקר תכלית התורה הוא האמונה לגלות אמונה הקדושה בעולם, למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים וכו' וכנ"ל. ועל-כן נתן לנו תרי"ג עטין דאוריתא שהם תרי"ג מצוות שנקראים עצות, כי על-ידי העצות גדלה האמונה שהוא עקר הכל כנ"ל:
נמצא שצריכין בשבועות לחתר ולגלות המים עמוקים שהם העצות בחינת כלליות התורה תרי"ג עטין כדי לגלות האמונה כנ"ל, ולזה צריכין איש תבונות שמצחצח נשמתו על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל-ידי-זה נמשך פרנסה וכו' שעל-ידי-זה מצחצח נשמתו שעל-ידי-זה יכולין לחתר המים הנ"ל שמהם גדלה האמונה כנ"ל:
וזה בחינת עמר שעורים וספירת העמר, שהוא הכנה לשבועות כדי לצאת מטמאת מצרים לזכות לקבלת התורה בשבועות, כי עקר טמאת וזהמת מצרים הם הכפירות ואמונות כוזביות של מצרים ופרעה, שזה עקר הטמאה והזהמא בחינת זהמת הנחש. כי מצרים היתה מלאה גלולים ועבודה-זרה, וכמו שאמר פרעה מי ה' וכו' לא ידעתי את ה' וכו', ועקר יציאת מצרים וקבלת התורה אז בדורו של משה שהיה אז יציאת מצרים וכו' ממש, וכן בכל דור ודור שנמשך על ישראל בחינת הארה זאת בכל שנה ושנה בפסח ושבועות, העקר הוא מה שיוצאין מטמאת מצרים דהינו שיוצאין מכפירות ואמונות כוזביות שנמשכין מזהמת הנחש שנמשך על-ידי חטא אדם הראשון שבשביל זה היה עקר גלות מצרים כדי לכלות הזהמא הזאת ולזכות לצאת משם, דהינו לצאת מכפירות ואמונות כוזביות ולזכות לאמונה הקדושה בה' יתברך, שזה עקר הקדשה עקר קבלת התורה בשבועות כנ"ל, ומחמת שצריכין אז להעלות אמונה הנפולה שנפלה על-ידי חטא אדם הראשון וכן על-ידי החטאים שבכל דור ודור שזה עקר גלות מצרים וכל הגליות, כי כל הגליות עקרם באים רק בשביל פגם האמונה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, לא גלו ישראל אלא על ידי שפסקו מהם אנשי אמונה, על-כן אז בפסח ושבועות צריכין לצאת מגלות מצרים שכולל כל הגליות (כמבאר בדברי רבותינו ז"ל), דהינו שצריכין להכניע ולבטל הכפירות והאמונות כוזביות שהם עקר כל הגלות ולהעלות האמונה מנפילתה על-כן צריכין אז כל התקונים המבארים בהתורה הנ"ל דהינו שצריכין לחתר המים שהם העצות שמהם גדלה האמונה שזה נעשה על-ידי האיש תבונות שמצחצח נשמתו על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל וזה בחינת עמר שעורים וספירת העמר שהם הכנה לשבועות שהוא קבלת התורה שעקרה היא התגלות האמונה, כמו שכתוב, כל מצוותיך אמונה כנ"ל:
כי עקר היא האמונה שזהו בחינת מצות קריאת שמע, שאנו מחיבים ליחד שמו יתברך פעמים בכל יום לקבל עלינו האמונה הקדושה להאמין בה' יתברך באמת ובלב שלם, כמו שאנו אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, נמצא שעקר כלל התורה הוא בחינת מצות קריאת שמע, שהוא האמונה שהוא עקר הכל כנ"ל, ואיתא בפרי-עץ-חיים בשער הקריאת-שמע. והכלל היוצא משם כי עקר כונת קריאת שמע כדי ליחד יחוד עליון כדי להמשיך מחין משם כדי להוליד נשמות, אך אי-אפשר ליחד יחוד העליון שהוא יחוד חכמה-ובינה, כי אם על-ידי העלאת מין-נוקבין, אבל אי אפשר להעלות מין-נוקבין כי אם כשמקבלין המחין הארה מיחוד העליון, כדי שיהיו ראויים להעלות מין-נוקבין, ואם כן לכאורה קשה איך יצויר זה, כי מאחר שזה תלוי בזה שאי אפשר ליחד כי אם על-ידי העלאת מין-נוקבין, ואי-אפשר להעלות מין-נוקבין כי אם על-ידי היחוד, אם כן מהיכן ההתחלה, אך הענין דע כי הלא בזווגים יש למעלה באבא-ואמא בחינת הא' להחיות העולמות ולקים קיום הכרחו וזווג זה תדירי ואינו נפסק לעולם, כי אם יתבטל רגע אחד יתבטלו כל העולמות, זווג ב' לתת מחין לזכר-ונקבה, כדי להוליד נשמות בעולם, שהוא פנימיות העולמות כנודע, וזה הזווג אינו תדיר וכו', עין שם בשער הקריאת שמע בפרק ה' ובשאר הפרקים, והכלל שיש זווג החיצון שאינו צריך לעליות מין-נוקבין על-ידי מעשינו הטובים, כי מעצמו נעשה כי הוא זווג תדיר דלא פסיק לעלמין לצרך קיום העולמות, ומזה הזווג אנו ממשיכין בשעת קריאת שמע באמירת שמע ישראל, הארה למחין כדי שיוכלו לעלות בסוד העלאת מין-נוקבין ואחר-כך עולין בסוד מין-נוקבין על -ידי מסירת נפש על קדוש-השם, ואז מיחדין יחוד העליון בבחינת זווג פנימי לצרך המשכת הנשמות, ועל-ידי-זה נמשכין מחין גמורים בשעת קריאת שמע ותפלה, ועל-ידי -זה מתיחדים להוליד נשמות וכו' עין שם בכונות שמבאר כל זה היטב. והנה אף-על-פי שאין לנו עסק בנסתרות להבין סוד כונות האר"י ז"ל לתכליתו, אף-על-פי-כן כל אשר תמצא ידינו להבין מהם רמזים ועצות לעבודת השם יתברך על-פי דרכי ההקדמות שחתר וגלה לנו רבנו ז"ל הקדוש והנורא ז"ל מה טוב ומה נעים, כי כבר הודיע ורמז לנו רבנו ז"ל שכל כתבי האר"י ז"ל כלולים בתורתו, ומי שיש לו לב להבין באמת יוכל לזכות לפרש כל כתבי האר"י באר היטב על-פי דברי תורתו הקדושה כמבאר מזה במקום אחר:
ועתה נבוא לבאר בחסדו הגדול ובישועתו הנוראה והנפלאה. והכלל כי עקר הוא האמונה כנ"ל, וכל התורה תלויה באמונה כנ"ל, ומאחר שכל התורה והמצות תלויים באמונה בודאי בהכרח שיהיה לאדם בחירה על זה, כי זה ידוע שעקר התורה נתנה בזה העולם דוקא לבני אדם מחמת שהם בעלי בחירה, ומחמת שעקר התורה הוא האמונה, אם כן בודאי ההכרח שיש לאדם בחירה על אמונה ועקר הבחירה על אמונה נמשך מבחינת כונות האר"י הנ"ל כי מבחינת יחוד העליון שאינו נפסק לעולם, נמשך חיות תדיר לכל העולמות בשביל קיום העולמות, ועקר החיות וקיום העולמות הוא האמונה, כמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה, ועל-כן החיות הנמשך תמיד מלמעלה בלי הפסק בשביל קיום העולמות, זה בחינת הארת האמונה שנמשך הארה משכליים עליונים מחכמה-ובינה עלאין, שעל-ידי הארה הזאת נמשך כח בלב האדם להאמין בה' יתברך כי אמונה הוא בחינת מלכות כידוע, ובחינת מלכות אמונה שרשה בשכל העליון בחכמה עלאה, כמו שכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ, וארץ היא בחינת אמונה, כמו שכתוב, שכן ארץ ורעה אמונה וכמובא, וזה בחינת לך אמר לבי בקשו פני וכו' שהלב של האדם אומר לו לבקש פניו יתברך, וזה בחינת התעוררות העליון שנמשך מבחינה הנ"ל מבחינת חיות הנמשך לקיום העולמות שמשם נמשך הארה והתעוררות בלב האדם שמודיע ומאיר בלבו התנוצצות אלקותו יתברך שבא על לב האדם הבנה והכרה להבין האמת שיש יחיד קדמון נמצא המחיב שהוא הבורא יתברך שהוא שליט ומושל שעקר התכלית להאמין בו יתברך ולבקש פניו תמיד ובזה תלוי עקר הבחירה של האדם, כי זאת ההארה הנ"ל נמשכת תמיד בלי הפסק לכלל העולמות בשביל קיום העולמות שעקר חיותם וקיומם הוא האמונה כנ"ל, וכמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר, שעקר החיות היא אמונה שהיא בחינת אור הפנים בחינת באור פני מלך חיים וכו', ואיתא בכתבי האר"י במקום אחר שמזה החיות הנמשך לקיום העולמות שנמשך מזווג החיצון כנ"ל. משם הוא נשמות המלאכים אבל נשמות ישראל הם גבוהים הרבה יותר, כי הם נמשכים מזווג הפנימי שהוא זווג שאינו תדיר, כי אי-אפשר ליחד הזווג הפנימי הזה כי אם על-ידי מעשיו הטובים, ועל-כן אינו תדיר, ועל-כן צריכין לקבל תחלה הארה אל המחין מזווג החיצון שאינו נפסק שמשם חיות המלאכים וכל העולמות כדי שיהיה להם כח לעלות בסוד מין נוקבין על-ידי מעשים טובים ומסירת נפש על קדוש השם ועל-ידי עלית מין-נוקבין הזה גורמים יחוד וזווג הפנימי שמשם נמשכין מחין גמורים להוליד נשמות צדיקים שנמשכין מזווג הפנימי שאינו תדיר רק כפי מעשה התחתונים שזהו עקר סוד כונות קריאת-שמע וכנ"ל. הינו כי כל החיות וקיום העולמות וכל המלאכים והשרפים וכו' הוא האמונה בבחינת וכל מעשהו באמונה כנ"ל, וזה ידוע שהחלוק שבין הצדיק ובין המלאכים היא הבחירה שעל-ידי -זה נתעלה אור נשמת הצדיק והשגתו מאור נשמתם והשגתם של המלאכים והשרפים וכו' מחמת שנקראים עומדין ואין להם בחירה, הינו כי זאת ההארה הנ"ל הנמשכת מיחוד העליון החיצוני שאינו נפסק, ואף-על-פי שנקרא חיצוני בערך הפנימי הגבוה ממנו יותר אף-על -פי-כן הוא יחוד עליון וגבוה ונורא ונשגב מאד, כי הוא נעשה במדות העליונות של מעלה מהבנין שהם חכמה ובינה, כידוע, ועל-כן הארה הנמשכת משם שהוא הארת האמונה, כשהיא נמשכת בעולמות העליונות שהם המלאכים והשרפים וכו' שהם רוחניים וקדושים וטהורים אזי יש להם כח לקבל זאת ההארה בשלמות גדול, ותיכף מתעוררים ברעש גדול להקדיש שמו יתברך באימה וביראה גדולה מאד, ועל-כן נקראים שרפים שנשרפים ונתלהבים מגדל אור אלקותו שמאיר עליהם תמיד כי הם קדושים וטהורים ואין להם גשמיות ובחירה ועל-כן זאת ההארה מספקת להם ועל-ידי-זה יודעין מאלקותו באמונה שלמה ונתלהבים בהתלהבות גדול לעשות באימה וביראה רצון קונם, אבל כשזאת ההארה מגיע לזה העולם העכור הגשמי שהוא עולם העשיה שהוא מגשם בתכלית הגשמיות אזי אי-אפשר לקבל הארה הזאת הגדולה כי-אם התנוצצות מעט מה שנמשך מהארה הזאת התנוצצות בלב האדם שמעורר את האדם לבקש פניו יתברך, להשתוקק לאמונתו יתברך בבחינת לך אמר לבי בקשו פני וכו' כנ"ל ואזי יש לאדם בחירה גדולה:
כי מחמת שזאת ההארה אינה יכולה להתלבש בזה העולם כי -אם על-ידי צמצומים רבים, על-כן בתחלה אינו נמשך ממנו בלב האדם כי אם התנוצצות בעלמא לרמז לאדם שימשך אחריו יתברך, כמו שמרמזין לאדם בידיו מרחוק ואזי יש להאדם בחירה, כי המשכיל המבין החפץ באמת לאמתו הוא מתעורר תיכף על-ידי התנוצצות הזאת ומתחיל לרדף להשיג בשלמות האמונה הזאת, ומשתדל לצמצם בלבו הארה הזאת בכמה צמצומים, וזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ואזי ממשיך על עצמו הארה גדולה מההארה הזאת ועל-ידי הארה הזאת שנתוסף בהמחין שלו הוא נתעורר בשלהובין דרחימותא למסר נפשו בכל לב על קדוש -השם, ואזי עולה בסוד מין-נוקבין וגורם יחוד עליון הפנימי ואז נמשך משם חיות יותר עליון שהוא בחינת חיות הנשמות ישראל שעל-ידי-זה נתגלה האמונה בשלמות בהתגלות גדול לכל באי עולם כי בזה העולם שהוא תחתון וגשמי מאד אי-אפשר לגלות האמונה בשלמות כי אם על-ידי שממשיכין חיות מיחוד היותר עליון וגבוה כי כל מה שהעולם והדרגא נמוך ומגשם יותר וצריכים להלביש לו אור אלקותו בלבושים וצמצומים יתירים, צריכים להמשיך לו אור הגבוה יותר ויותר כי צריכים אליו שכל עליון וגבוה יותר ויותר שיוכל להלביש אור אלקותו לעולם ומדרגה מגשם כזה, וכמובן כל זה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן למד) ובכתבי האר"י ז"ל שהכלים נעשין מאור גבוה יותר וכו' עין שם והבן. ועל-כן בזה העולם אין מספיק החיות הנמשך מזווג החיצון שהוא חיות המלאכים. כי זה החיות והאור והשכל הזה אף-על-פי שהוא גבוה מאד עדין אין לו כח לקבע האמונה בשלמות בלב האדם רק שמגיע ממנו איזה הארה והתנוצצות כדי שיתעורר לאמונתו יתברך כנ"ל, ועקר האמונה בשלמות נמשך על-ידי הצדיקים אמתיים שתיכף שמגיע עליהם הארה והתנוצצות הנ"ל, אזי ממשיכים זאת ההארה שהוא בחינת רוחניות אלקות הם ממשיכים אותו לתוך צמצומים, ועל-ידי-זה נמשך הארה להמחין שלהם ומצחצחין נשמתם. ועל-ידי-זה הם עולים בסוד מין-נוקבין במסירת נפש על קדוש-השם ועל-ידי-זה גורמים יחוד הפנימי שמשם נמשך חיות גבוה יותר שהוא חיות נשמות הצדיקים, שעל-ידי-זה החיות הגבוה יכולין הצדיקים לגלות האמונה בעולם בשלמות גדול וזה בחינת משכני אחריך נרוצה, ופרש רש"י אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני ואני אחריך נרוצה וכו' הינו כנ"ל שישראל קדושים תיכף כשמאיר עליהם הארה הנ"ל שמרמזת להם להמשיך אחריו יתברך, אזי תיכף הם רצים אחריו בהשתוקקות גדול ובמסירת נפש ואזי גורמים יחוד פנימי שעל-ידי-זה נמשך הארה גבוה מאד שמגלה להם סתרי גניזותיו שזהו בחינת הביאני המלך חדריו שהם בחינת גנזיא דמלכא הגנוזים בחדרי חדרים שנתגלין להצדיקים על-ידי הבחינת הנ"ל שהוא בחינת משכני אחריך נרוצה שתיכף כשמתנוצץ להם בלב להמשך אחריו יתברך הם רצים אחריו במסירת נפש על קדוש השם וכנ"ל, וזהו בחינת דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, דודי שלח ידו מן החור זה בחינת התנוצצות הנ"ל שנמשך מיחוד החיצוני שאינו נפסק, שהוא בחינת רמזים, כמו מי ששולח ידו ומרמז לחברו שילך אחריו ואני תיכף ומעי המו עליו לרדף אחריו במסירת נפש כנ"ל. וזה בחינת אזנים כרית לי וכו' אז אמרתי הנה באתי, אזנים כרית לי זה בחינת רמזים הנ"ל וכמובן מפרוש רש"י שם, אז אמרתי הנה באתי, כי אני מוכן לעבד אותך במסירת נפש כנ"ל, ועל-כן באמת זכיתי שבשרתי צדק בקהל רב וכו' צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי וכו', הינו כי בתחלה היה רק התעוררות והתנוצצות אמונה מכוסה בתוך הלב בלבד, שלא היה אפשר לדבר מזה כלל אך על-ידי שאמרתי הנה באתי ומסרתי נפשי בשבילך לילך אחריך במדבר בארץ לא זרועה זכיתי לקבל את התורה ולהמשיך עלי הארה נפלאה מיחוד הפנימי עד שעל-ידי-זה אני יכול לבשר צדק בקהל רב ולפרסם האמונה בפה מלא על-ידי כח התורה הקדושה שקבלתי, בבחינת אמונתך ותשועתך אמרתי שעל-ידי התורה שמקבלין על-ידי בחינת הנ"ל, יכולין לגלות האמונה בפה מלא לכל באי עולם וכנ"ל:
ובזה אנו גבוהים הרבה מן המלאכים שהם עומדים שאינם מקבלים חיות אלקותו כל אחד מיחוד החיצון ואף-על-פי שהם מקבלים הארה הזאת באור גדול ונפלא ונורא מאד הרבה הרבה גבוה יותר מההארה הנמשכת משם לתחתונים וכנ"ל אף-על-פי-כן אין להם כח לגרם יחוד הפנימי לחדש האמונה בהארה יתירה ונפלאה, אבל אנחנו עם קדוש אדרבא מחמת זה בעצמו שתחילת הארת האמונה באה עלינו בזה העולם בצמצום רק בבחינת התנוצצות ורמזים, ועל-ידי-זה יש לנו בחירה, אזי כשאנו זוכין לבחר בהאמת והטוב לרדף ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש כנ"ל, אזי אנו זוכים לגרם יחוד הפנימי שמשם נמשך עלינו הארה נפלאה בידיעת תשוקת אמונתו יתברך, מה שאין המלאכים יודעים ממנה, כי יש לנו כח לחדש את האמונה בהתחדשות נפלא בבחינת חדשים חדשים לבקרים רבה אמונתך דהינו על-ידי בחינת הנ"ל, וכנ"ל:
וזהו החלוק שבין ישראל לאמות העולם, כי זאת ההארה הנ"ל הנמשכת מיחוד החיצון לקיום העולמות שמשם בא בלב האדם התנוצצות ורמזים לרוץ אחריו יתברך, זאת ההארה והחיות נמשך גם על כל אמות העולם, כי השם יתברך מקים גם אותם ברחמיו בחיות הנמשך משם, ורוצה להמשיך אותם גם כן לאמונתו הקדושה, אבל הם כשבא עליהם הארה והתנוצצות ורמזים הנ"ל הם פונים ערף מלשמע, כי אינם רוצים להשליך תאוותם הרעות ולמסר נפשם בשבילו יתברך, וזה בחינת ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' מלמד שהחזיר הקדוש-ברוך-הוא התורה על כל האמות ולא רצו לקבלה כי אם ישראל, הינו בחינה הנ"ל, כי על-ידי חיות והתנוצצות אלקות הנ"ל רמז להם הקדוש-ברוך-הוא שימשכו אחריו ויקבלו התורה, אבל הם פנו ערף ולא רצו למסר נפשם ולהשליך תאותם ולקבל התורה, ואזי לא די שלא זכו לגרם יחוד הפנימי שמשם עקר התגלות האמונה בתוספת אור נפלא, שזה עקר קבלת התורה כנזכר לעיל, אף גם אפלו אור הנמשך בקביעות מבחינת יחוד החיצון כנ"ל, גם זה קלקלו על-ידי מעשיהם הרעים ונמשך להם על-ידי-זה כפירות ואמונות כוזביות, כי זה עקר בחינת הבחירה שיש לבני אדם בעולם הזה הגשמי, שכשמגיע עליהם ההארה וההתנוצצות אלקות הנמשך מבחינת יחוד החיצון בקביעות לקיום העולמות שהוא בחינת חיות המלאכים כנ"ל, אזי יש כח לבני אדם לבחר בחיים, דהינו לדבק עצמו אל האמת ולהשתוקק לאמונתו בהשתוקקות גדול ולהשליך כל התאוות ולמסר נפשו על קדוש השם בשביל השם יתברך. כי על-ידי ההתנוצצות הזה לבד יודע האדם בנפשו שראוי להשליך כל התאוות הגשמיות כדי לרדף ולרוץ אחר השגת התכלית הנפלא הזה להשיג תשוקת אמונתו הקדושה. כי הלב של איש כשר שלא קלקל מעשיו עדין, יודע מעצמו ומבין שלהשגת התכלית הזה להכיר אותו יתברך, צריכין להשליך כל התאוות ולמסר נפשו על קדוש השם, ולסבל כל הענויים והיסורים בשביל כבוד שמו יתברך, ומי שזוכה לבחר בחיים ולהתעורר על-ידי התנוצצות הזה למסר נפשו בשביל השם יתברך, כמו אבות העולם והצדיקים אמתיים הבאים אחריהם, אזי זוכים על-ידי-זה לגרם יחוד הפנימי, ועל-ידי-זה נמשך עליהם מחין גמורים משם בחינת חיות הנשמות של צדיקים, שהוא חיות גבוה ועליון יותר, שעל-ידי-זה נתגלה האמונה בתכלית השלמות כנ"ל. אבל הכסילים הממאנים לשמע אשר בבוא עליו התנוצצות הזאת אינו משים לבו לזה, וכמו פתן חרש יאטם אזנו מלשמע ההתעוררות והרמזים הנמשכים משם, אזי לא די שאינו גורם יחוד עליון הפנימי וכו' כנ"ל, אף גם אותה ההארה בעצמה נתקלקלה אצלו ונעשה אצלו אמונות כוזביות ועבודה זרה וכפירות, כי מחמת גשמיות ועכירות זה העולם, על-כרחך אי-אפשר לקבל זאת ההארה הגדולה בזה העולם, כי אם בחינת התנוצצות ורמזים בעלמא, שמחמת זה שאין ההארה מתגלית בזה העולם באתגליא כמו בעולם המלאכים, רק בדרך רמז והתנוצצות כנ"ל, על-כן יש לבני האדם בחירה לטוב או להפך כנ"ל. שכשזוכה כנ"ל אזי ממשיך חיות מיחוד הפנימי, ואז דיקא ממשיך על עצמו האמונה בשלמות כנ"ל. כי מחמת גשמיות העולם אין מספיק לנו ההארה של יחוד החיצון שמאיר ומחיה את המלאכים, כי מחמת שהעולם הזה נמוך יותר צריך שימשך עליו חיות והארה ממקום גבוה יותר, כדי שיהיה כח להתלבש בזה העולם שלא יוכל גשמיות זה העולם להסתירו, וכמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר כנ"ל. אבל זה החיות העליון מבחינת יחוד הפנימי כנ"ל צריך להמשיך עליו בעצמו על-ידי אתערותא דלתתא, שמתעורר האדם על -ידי ההארה והתנוצצות הנמשך עליו מיחוד החיצון וכו' כנ"ל, ועל-כן הכסילים הבוחרים ברע, שאינם רוצים לרדף ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש כנ"ל, אזי נתקלקל אצלם החיות הנמשך מיחוד החיצון ונעשה אצלם כפירות ואמונות כוזביות, כי מחמת גשמיות העולם הזה אינם יכולים לקבל האור הזה כנ"ל, ועל-ידי-זה נעשה אצלם עבודה זרה ואמונות כוזביות וכפירות, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, דקרו ליה אלקא דאלקיא, שאפלו העכו"ם העובדים עבודה זרה, מודים בה' יתברך, רק שטועים באמונות כוזביות ועבודה זרה, ומהיכן נמשך זאת, אך זה נמשך מבחינה הנ"ל, מבחינת יחוד החיצון שאינו נפסק שמשם נמשך חיות לכל העולמות ואפלו לאמות העולם, ועקר החיות הוא אמונה, כי בלא אמונה אין שום חיות בעולם, בבחינת וכל מעשהו באמונה כנ"ל, אך אצל אמות העולם שאינם רוצים למסר נפשם בשביל השם יתברך, נתקלקל אצלם ההארה הזאת ונעשה אצלם כפירות ואמונות כוזביות, אבל על-כל-פנים רבם ככלם מכרחים להודות במציאות השם יתברך ואחדותו יתברך, רק שכל אחד נתעה למקום שנתעה לאיזה כפירה ואמונות כוזביות מחמת שנתקלקל אצלם ההארה הנ"ל וכנ"ל, וזהו החלוק שבין המלאכים לבני אדם, שאצל המלאכים ההארה הנ"ל מיחוד החיצון באתגליא באור נפלא, ועל-כן אין להם בחירה, ויש להם הארה הזאת בקביעות, ויודעים מהשם יתברך תמיד, אבל אינם יכולים לעלות מדרגא לדרגא לחדש ידיעתם ואמונתם. אבל בני אדם אם בוחרים בטוב יש להם מעלה על המלאכים, שזוכים לעשות יחוד הפנימי שעל-ידי-זה מחדשים האמונה וזוכים להכיר אותו יתברך בהכרה יתרה, ולהפך חס ושלום העכו"ם הם גרועים הרבה הרבה מחיות המלאכים, כי אצלם נתקלקל זה החיות עד שבאו לאמונות כוזביות, וכל-זה הוא מחמת גשמיות זה העולם וכנ"ל, ועל-כן אפלו הפילוסופים והאפיקורסים רבם ככלם מודים במציאות השם יתברך, וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל, רק מחמת שלא השליכו תאותם בשביל השם יתברך ורוצים לחקר בשכלם לבד בלי שבירת תאוות ומסירת נפש בשביל השם יתברך, על-כן נתעו למקום שנתעו וכנ"ל:
וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה, כי כל ענין הנ"ל הוא בחינת מה שכתב רבנו ז"ל בהתורה הנ"ל שלהעלות אמונה הנפילה צריכין לחתר המים שמהם גדלה האמונה, שהם בחינת עצות שנמשכין מעמק הלב, דהינו על-ידי שקוראין לה' יתברך מעומקא דלבא וכו', וזה אי-אפשר כי אם על-ידי איש תבונות, שמצחצח נשמתו על-ידי שממשיך רוחנית אלקות לתוך צמצומים שעל-ידי-זה ממשיך פרנסה שעל-ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו, ועל-ידי-זה הוא איש תבונות, וזוכה להמשיך עצות מעמק הלב שעל-ידי-זה גדלה האמונה כנ"ל, וכל זה הוא בחינת כונות קריאת-שמע הנ"ל, כי בתחלה צריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כדי להמשיך פרנסה לכל העולמות, כדי לצחצח הנשמה שהם המחין על-ידי-זה ומהיכן ומאין ועל-ידי איזה כח יזכה לזה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, אך זה נמשך מבחינת היחוד העליון החיצון הנ"ל, שמשם נמשך בקביעות תמיד חיות לכל העולמות, ואין אנו צריכין לעורר זה היחוד על-ידי מעשנו, כי אם להמשיך עלינו ועל כל העולמות החיות הנמשך משם, כמבאר שם בכונות האר"י ז"ל, וזה בחינת מה שצריכין בתחלה להמשיך רוחניות אלקות הנמשך משם לתוך צמצומים, כדי שיוכל להתלבש בזה העולם, כי זה אנו צריכין לעשות להמשיך זה החיות לתוך צמצומים כדי להמשיך שפע וחיות פרנסה להחיות כל העולמות. כי אפלו החיות הנמשך בקביעות אף-על-פי שהוא נמשך תמיד בלי התעוררות תחתון כנ"ל, אף -על-פי-כן אנו צריכין להשתדל להמשיכו בישר לתוך כלים וצמצומים קדושים כדי שלא יתקלקל חס ושלום בזה העולם מחמת רבוי אור חס ושלום, שלא יהיה נמשך חס ושלום מזה החיות לתוך רפש וטיט אל הקלפות והסטרא-אחרא, על -כן צריך אדם תיכף כשמגיע עליו ההארה הנ"ל שהוא בחינת רוחניות אלקות, שישתדל להמשיכו עליו בקדשה ובטהרה. וזה נעשה על-ידי התעוררות הנ"ל שמתעורר תיכף לה' יתברך כשמגיע עליו התנוצצות והארה הזאת כנ"ל, שעל-ידי-זה שמתעורר עצמו לה' יתברך ומתחיל להכין את עצמו לקדש ולטהר את עצמו ומשתוקק לעבד את השם יתברך אף-על-פי שאינו יודע עדין שום עצה איך לעבד אותו יתברך, אף-על-פי-כן על-ידי ההתעוררות וההשתוקקות וההכנה לבד, הוא עושה כלים וצמצומים וממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ולא די שמחיה כל הברואים שמכבר, אף גם הוא בורא תיכף בריות קדושות חדשות, שהם בחינת חבור רוחניות אלקות עם הצמצום שהוא בחינת גוף, וכמבאר בהתורה הנ"ל, ועל-ידי-זה ממשיך החיות והשפע והפרנסה בשפע גדול אל סטרא דקדשה לבד, ועל-ידי-זה מצחצח נשמתו כנ"ל, הינו בחינה הנ"ל שנתוסף הארה בהמחין שהם הנשמה, כדי שיוכל לעלות בסוד מין נוקבין כנ"ל, ואזי הוא יכול לצעק מעמק הלב, עד שיחתר ויגלה העצות שמהם גדלה האמונה הינו כנ"ל, שעל -ידי-זה הוא עולה בסוד מין נוקבין במסירת נפש שזהו בחינת הצעקה מעמק הלב בחינת צעק לבם אל ה' שזהו בחינת מסירת נפש, בחינת אליך ה' נפשי אשא, ופרש רש"י לבי אכון, ועל-ידי-זה גורם יחוד עליון הפנימי, ואז ממשיך חיות מעומקא דבירא בחינת מים עמוקים עצה וכו'. שמשם גדלה האמונה הינו שהוא ממשיך חיות הנשמות שהוא בחינת עצות קדושות בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שכל זה נמשך מיחוד הפנימי שעל-ידי-זה עקר עלית האמונה בשלמות כנ"ל:
וזה בחינת שבועות שהוא קבלת התורה, שקדם לזה מקריבין עמר שעורים שהוא בחינת כלליות הצמצומים, כי שעורה הוא בחינת ב' פעמים מנצפ"ך, שהוא כלליות כל הצמצומים כידוע. שעל-ידי-זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ואזי מתחילין לספר ספירת העמר, כי אחר-כך עוסקין בזה כל מ"ט ימי העמר להמשיך רוחניות אלקות לתוך הימים והמדות על -ידי ספירת העמר שכל זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ועל-ידי-זה ממשיכין פרנסה וזוכין לאכילה דקדשה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו', ועל-כן לא התרה האכילה עד הקרבת העמר, כי אסור לאכל שום לחם שהוא עקר האכילה עד שיעבר עליו הקרבת העמר, כי פרנסת ואכילת ישראל צריך שיהיה נמשך דוקא על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת הקרבת עמר שעורים, כדי שיוכלו על-ידי הפרנסה והאכילה הקדושה הזאת לצחצח נשמתם, כדי שיזכו לחתר המים מעומקא דבירא בשבועות כדי לקבל תרי"ג עטין דאוריתא שהוא כלליות התורה, שנמשך מעומקא דבירא מבחינת מים עמוקים הנ"ל. וזה בחינת סוד גדלת קדשת המקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים, כי כל התורה שהיא בחינת עצה בחינת תרי"ג עטין, הכל נמשך מבחינת מים הנ"ל שהם בחינת שער החמשים, שזהו בחינת מקוה מים בחינת המקוה של שבועות שהוא בחינת באר מים חיים ונוזלים מן לבנון בחינת מים עמוקים עצה הנ"ל:
ועל כן עקר המן התחיל לירד לישראל בימי הספירה, כי בט"ו באייר ירד להם המן, כי עקר הפרנסה הקדושה נמשכת על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת ספירת העמר כנ"ל, וזה שאומרים אחר הספירה, ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים וכו', כי עקר הברכה והפרנסה נמשך משם כנ"ל, שעל-ידי-זה זוכים לקבלת התורה בשבועות כנ"ל:
ועל כן מקריבין העמר משעורים דיקא, שהוא מאכל בהמה, ואיתא בזהר הקדוש שהעמר שעורים הוא בחינת מנחת קנאות, דהיא בדיקו דאשת חיל וכו' עין שם. כי אז בתחילת התקון צריכין להקריב מאכל-בהמה דיקא, כי החיות הנ"ל הנמשך מזווג החיצון לקיום העולמות וכו' כנ"ל כשבא לזה העולם הגשמי הוא בבחינת מאכל-בהמה. כי למעלה בעולמות עליונים, ששם מלאכים ושרפים קדושים שם מקבלים החיות ברוחניות כפי קדשתם, אבל בזה העולם שהוא מגשם מאד, כשבא זה החיות לזה העולם בתחלה הוא בבחינת מאכל -בהמה, רק שיש כח לבני-אדם להמשיך על-עצמן זה החיות ולהוסיף הארה בהמחין עד שיעלו בסוד מין-נוקבין ויעשו יחוד עליון הפנימי, ומשם יורד חיות הנשמות של בני -אדם, ואז דיקא עקר הברור של המאכלים שנתבררין מבחינת מאכל-בהמה למאכל-אדם, כי זה העולם העשיה בכללו הוא בבחינת בהמה, העדר הדעת נגד עולמות העליונים, ועל-כן בהמה בגימטריא ב"ן כמובא, שהוא בחינת עשיה כידוע. ועל-כן כל החיות העליון כשנמשך לזה העולם קדם שבני אדם מבררין ומתקנים אותו, הוא בבחינת חיות ומאכל-בהמה כנ"ל ושם עקר הבחירה והנסיון, כי עקר הבחירה בבחינה הנ"ל, שכשיורד החיות העליון לזה העולם שמשם מגיע לו התנוצצות אלקות ורמזים בלבו מהשם יתברך להתקרב לאמונתו, אזי יש בידו כח לרוץ אחריו יתברך כנ"ל או להיפך חס ושלום כנ"ל, ומי שזוכה להתעורר תיכף ולבחר בחיים ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש עד שזוכה לגרם יחוד הפנימי ולהמשיך משם עצות שמהם גדלה האמונה, ומעלה האמונה מנפילתה, אזי הוא עולה בכל פעם מדרגא לדרגא, כי מצוה גוררת מצוה, כי כל התחלות קשות. כי בתחלה קדם שזוכין לידע משום עצה ומשום מצוה, כמו אבות העולם שהיו קדם מתן תורה, אזי כשמגיע עליהם הארה הנ"ל הנמשכת תמיד בלי הפסק, אזי צריכים יגיעות גדולות לעשות צמצומים לקבלה בקדשה ובטהרה, שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. כי אז צריכין לזה יגיעה גדולה מחמת שעדין מחו בקטנות גדול, ואין לו שום כלי עדין להמשיך על עצמו ההארה הנ"ל, ועל-כן באמת אינו יכול להמשיך גם מיחוד הפנימי חיות הנשמות ממקום הגבוה ביותר כי אם ממקום הנמוך, כי כפי ההארה שמקבל במחו מיחוד החיצון וכפי המסירת נפש שעל -ידי-זה עולה בסוד מין נוקבין, כן גורם יחוד פנימי יותר עליון, וכמו כן ממשיך חיות הנשמות ממדרגה גבוה יותר. כי אף-על-פי שהחיות מיחוד החיצון נמשך תמיד בלי הפסד שלא על-ידי מעשינו, אף-על-פי-כן יש שנוים גדולים מצד המקבלים. כי בודאי אינו דומה החיות הנמשך לאדם להחיות הנמשך לבהמה, וכן בין בהמה לצומח ודומם, וכן בין בני אדם בעצמן כי כלם משנים זה מזה בכחותם ובדעותיהם וכו'. וכן אינו דומה החיות הנמשך ביום לחיות הנמשך בלילה, כי בזה אור ובזה חשך, וכן השנויים שבין כל ימי הארץ, זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף וכו', ועקר הוא האדם שיש לו בחירה, ועל-כן בתחלה שעדין אין לו כלים כלל לקבל האור, על-כן מקבל רק הארה מעטת ביגיעה גדולה, ועל-כן גם החיות הנמשך מיחוד הפנימי הוא מעט כנ"ל. אבל אחר-כך כשמקבל עצות מיחוד הפנימי, ומגלה האמונה בהתגלות יותר, אזי אחר-כך בפעם השני כשנמשך עליו ההארה מיחוד החיצון, אזי יש לו כח וכלים יותר לקבל ההארה בשפע גדול יותר. ואזי מתעורר למסר נפשו במסירת נפש יותר ויותר ואזי גורם יחוד הפנימי במדרגה עליונה יותר, וממשיך חיות הנשמות ממקום גבוה יותר, וכן בכל פעם ופעם, וכמבאר שם בכונות האר"י ז"ל הנ"ל שהיחוד הפנימי הוא כפי מעלת ומדרגת הצדיק שזוכה לעשות היחוד, וכן מבאר שם שההארה שמקבלין בהמחין מיחוד החיצון הוא כפי מדרגת המחין אז, וכמו כן גורמין היחוד הפנימי, עין שם בענין החלוקים שבין הד' פעמים קריאת-שמע שאומרים בכל יום, עין-שם היטב. ועל-כן ההתחלה קשה מאד, מחמת שאז עדין אין לו שום כלי לקבל האור וכו' כנ"ל, מכל-שכן חס ושלום כשפוגם אחד איזה פגם או עברה גמורה חס ושלום, שאזי כפי הפגם כן מקלקל הכלים ואינו יכול לקבל החיות כי אם בתכלית המעוט, אשר מחמת זה נפגם אמונתו, וכפי הפגם כן מתגבןרין חס ושלום כפירות ואמונות כוזביות, וכמו שכתבתי לעיל שאצל העכו"ם והרשעים נעשה מזה ההארה הנ"ל בחינת אמונות כוזביות וכפירות חס ושלום, וכמו כן כל אחד כפי הפגם שלו חס ושלום, ועל-כן צריך להתחיל התקון מחדש, ובודאי קשה לו לתקן כי אפלו ההתחלה קשה מאד מחמת שעדין אין לו כלים, מכל שכן כשכבר קלקל מעט הכלי שהיה לו על-ידי הפגם והעברה שעשה, בפרט מי שפגם וקלקל הרבה חס ושלום, אם כן איך אפשר לתקן, על-כן עקר תקונו על-ידי צדיקים אמתיים שעוסקין תמיד לתקן ולהעלות האמונה מנפילתה, שהם יודעים לחתור ולגלות המים שמהם גדלה האמונה, על-ידי בחינות הנ"ל, וזה בחינת כל הקרבנות שמביאין לכפרה, כי הקרבנות הם מבהמות, כי עקר התחלת הפגם הוא בבחינת החיות הנ"ל, הנמשך בקביעות שמשם עקר כח הבחירה שזה החיות כשבא לזה העולם הוא בבחינת חיות הבהמות כנ"ל ושם עקר הבחירה כנ"ל, שמי שזוכה להתעורר על-ידי-זה, אזי ממשיך חיות יותר עליון, שהוא חיות הנשמות של הצדיקים שנקראין אדם, ואזי החיות בבחינת מאכל-אדם כנ"ל, ולהפך מי שאינו מתעורר לה' יתברך על -ידי ההארה הזאת, אזי נתקלקל האמונה ונעשה מזה אמונות כוזביות חס ושלום, ואזי החיות נפגם ונתקלקל וירד הרבה, אפלו ממדרגת חיות הבהמה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ולא עוד אלא שהכלב נכבד ממנו הינו כנ"ל, ועל-כן מי שעשה איזה עברה ופגם בזה כנ"ל צריך להביא קרבן בהמה לכפרה, ובמה שקלקל יתקן, כי עקר הפגם בבחינת חיות הבהמות כנ"ל, על-כן צריך לתקן על-ידי בהמה דיקא, ועקר התקון על-ידי הכהן שהוא מקריב כל הקרבנות, כי הכהן הוא בחינת הרב והצדיק שבדור, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו', אם הרב דומה וכו' (מועד קטן יז), כי הכהנים לא טעו בעגל ולא פגמו באמונה ועל-כן לא פגמו בזה החיות, על-כן יש להם כח לחזר ולהעלות חיות העליון לשרשו על-ידי קרבן בהמה דיקא כנ"ל, ואזי חוזרין וממשיכים החיות בקדשה ובטהרה בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל-ידי-זה נמשך חיות ופרנסה דקדשה ועל-ידי-זה חוזרים ומגלים האמונה כנ"ל שעל-ידי-זה נתתקן ונתכפר הכל, כי עקר הפגם והתקון הוא בבחינת אמונה, שהוא יסוד כל התורה כלה כנ"ל, וזה בחינת כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. כי דיקא על-ידי אכילת הכהנים הבעלים מתכפרים, כי אכילת הכהנים קדש בבחינת צדיק אוכל לשובע נפשו, שעל-ידי-זה מצחצחין הנשמה בבחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו' כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל-ידי-זה חוזר ונמשך האמונה כמבאר שם עין שם, שזה עקר התקון והכפרה כנ"ל:
וזה סוד מה שנתן התנא סימן לזמן קריאת-שמע מאכילת הכהנים, כמו שהתחיל התנא במשנה הראשונה של ברכות, מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן וכו', כי קריאת שמע שהוא אמונה עקר גדולה על-ידי הצדיקים אמתיים שהם בחינת אכילת הכהנים שאוכלים תרומה וכו', כי אכילה קדושה כזו היא בחינת וצדיק אוכל וכו' שעל-ידי-זה מצחצח נשמתו וכו', שעל-ידי-זה גדלה האמונה שהיא בחינת קריאת שמע וכנ"ל:
ועל כן בתחלת יציאת מצרים שצריכין לצאת מזהמא כזאת שנמשכה מחטא אדם-הראשון כידוע, על-כן אז אי-אפשר להזדכך אפלו על-ידי קרבן-בהמה, וצריכין להביא עמר שעורים דיקא, שהוא מאכל של בהמה, כי החיות הנ"ל הנמשך תדיר, צריכין לתקנו תחלה בתכלית הצמצום והמעוט שצריכין להעלות תחלה החיות של מאכל-בהמה, אשר בשרשו הוא התחלת ההתנוצצות והרמזים, ששם נבדקת כנסת ישראל, כי שם עקר הבחירה כנ"ל, ועל-ידי שמקריבין עמר שעורים, על-ידי-זה אנו ממשיכין החיות בקדשה בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ועל-ידי-זה נמשך אכילה ופרנסה, ועל-כן אז דיקא התר אכילת לחם חדש כנ"ל, ועל-ידי-זה מצחצחים הנשמה, ועל-ידי-זה זוכים לחתור המים הנ"ל בשבועות שהם העצות שמהם גדלה האמונה, שזהו עקר קבלת התורה כנ"ל:
ואולי זה סוד מה שכתוב בענין התקון של המלכים שמתו בחינת שבירת כלים, שכשמתחילין להתתקן הם צריכים תחלה לינק מבחינת דדי בהמה שנמשכין מבחינת רגלי עתיק שיורדין עד למטה למטה בבחינת דדי בהמה עין שם. הינו שבתחלה צריכין לתקן בחינת חיות יניקת בחינת בהמה כנ"ל, שזהו בחינת עמר שעורים שהוא מאכל-בהמה כנ"ל, כי כל עקר תקון העולמות הכל בבחינת תקון האמונה שהוא יסוד ועקר הכל כנ"ל, וזהו בחינת מה שאוכלים בשבועות בבקר מאכלי חלב, והבן. וזאת הבחינה נמשך מבחינת עתיק דיקא כנ"ל, כי דיקא עתיק שהוא גבוה מאד מן הכל כידוע, הוא דיקא יכול להוריד עצמו עד למטה למטה לתקן כל המיתה והשבירה בבחינה הנ"ל, כי במקומות הנמוכים והשפלים מאד אי-אפשר לירד לשם כי אם בבחינת קדשה הגבוה מאד מאד כמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות, וכנ"ל:
וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, כי כל הטלטולים של כל אדם, הם בחינת גרוש וגלות שנמשך מבחינת ויגרש את האדם וכו' על-ידי חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע שמשם נמשכו כל גליות ישראל שהולכין מטלטלין נע ונד מגולה אל גולה, שמשם נמשכו כל הגליות והטלטולים בפרטיות של כל אדם ואדם שמכרח לילך בדרכים ולהיות נע ונד ומטלטל, והכל בשביל ברור האמונה שנתקלקלה מחטא אדם -הראשון ועל-ידי חטאי כל הדורות (וכמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה אלה מסעי בני ישראל וכו' בסימן מ"ם), שכל הנסיעות והטלטולים הם מחמת פגם אמונה עין שם. והעקר הוא מחמת חסרון העצה שאין זוכין לעצות שלמות ואמתיות ואין יודעין איך להתנהג ובמה להשתכר, ומחמת זה מכרח לילך בדרכים נע ונד, כי רב הטלטולים הם בשביל הפרנסה, ועקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה, כי כל הפרנסה באה בנקל כשיודעין לתת עצה לנפשו, וכמו שכתוב, כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטה למקני נכסין, כי בודאי בכל עת ובכל זמן יש סחורה ומשא ומתן שבו ירויח בודאי, לפעמים בחטים דיקא ולפעמים בחלב ושעוה,ולפעמים ביי"ש וכיוצא בזה בשארי סחורות, רק שאין אדם יודע במה משתכר, ואם היה האדם יודע באמת איזה סחורה צריכין עכשו לסחר בודאי היה לו פרנסה ועשירות גדול תמיד, וזה דבר פשוט ומבאר (ועין מזה במקום אחר בהלכות מקח וממכר ד'), נמצא שעקר חסרון הפרנסה מחמת חסרון העצה ומחמת זה צריכין לסבל טלטולים ודרכים, והכל בשביל פגם האמונה, כי עקר האמונה נמשכת מהעצות כמבאר בהתורה הנ"ל, והעצות הם בחינת רגלין, כמו שכתוב, וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך, ומחמת שנאחזים החיצונים בהרגלין בבחינת רגליה יורדות מות, על-כן העצות שהם בחינת רגלין אינם בשלמות, ומחמת זה אין האמונה בשלמות, ועל-כן צריך לילך בדרכים בשביל לתקן העצות שהם בחינת רגלין שמשם עקר גדול האמונה שהיא בחינת מלכות שהוא גם כן בחינת רגלין כידוע, אבל בשבת עולין הרגלין מהסטרא-אחרא מסטרא דמותא, בבחינת אם תשיב משבת רגליך וכו', ועל-כן אז נפרס סכת שלום שעל-ידי-זה העצות בשלמות, כי כל העצות נמשכין מסכת שלום, כמו שכתוב, ופרוס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך:
כי עקר המשכת המחין הם העצות, כי כל המחין והחכמות שמשיג האדם אם אינו יודע על ידם עצות אמתיות לעבודת הבורא, אינם נקראים בשם מחין וחכמות כלל, ועל חכמות כאלו נאמר, חכמתך ודעתך היא שובבתיך, ועל-זה נאמר, כי ברב חכמה רב כעס וכו', וכמו שכתוב, אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, שעקר החכמה כשזוכין על ידה לעצות להשכיל ולידע אותו יתברך, שזה בחינת כלליות תורתנו הקדושה שנקראת בשם עצות כנ"ל, כי זה העולם העשיה הוא בחינת רגלין, כמו שכתוב, והארץ הדום רגלי, שהוא בחינת מדרגה התחתונה של כל העולמות, ובכאן עקר מקום העצה שנקראת רגלין כנ"ל, כי מחמת שהיא מדרגה נמוכה מאד בחינת עשיה גשמיות בחינת רגלין, על-כן צריכין עצות רבות ועמוקות מאד מאד כדי לזכות להנצל מזהמא דהאי עלמא שפלה ולדבר עצמו בהבורא יתברך לנצח, וזה עקר המשכת המחין והחכמה לזה העולם כשזוכין להמשיך בכל פעם עצות לעבודת הבורא יתברך באמת, שמשם גדלה האמונה וכנ"ל:
והעצות נמשכין ממעמקים וכו' וצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל, וענין המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים לא פרש לנו רבנו ז"ל היטב באורו, ולפי עניות דעתי פרושו בפשיטות הוא, כי על-ידי כל דבור ודבור של התורה בפרט כשזוכין לחדש בתורה חדושין דאוריתא אמתיים על-ידי-זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים ועל-ידי-זה בוראין בריות רבות ונפלאות כמו שכתוב בזהר הקדוש, אל תקרי עמי אלא עמי בשתפא וכו', כי רוחניות אלקותו נמשכת עלינו תמיד בקביעות כנ"ל. אך אנו צריכין להמשיך אותו עלינו על-ידי צמצומים רבים של התורה הקדושה. ומשם מבחינה זאת שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים משם נמשכת כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה שברא השם יתברך את כל הבריאה מראש ועד סוף שהכל היה על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שצמצם כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים עד שנשתלשל בכמה השתלשלות עד שברא את כל הבריאה כלה מראש ועד סוף, כי כל דבר ודבר מפרטי הבריאה מקבל חיותו וקיומו מבחינת רוחניות אלקות שנתצמצם בצמצום פרטי כזה בשכל כזה עד שנתהוה ממנו זה הדבר כתבניתו ודמותו, וכן בכל דבר ודבר. אבל השם יתברך ברא הכל בשביל האדם דיקא, על-כן ברא כל דבר מחסר תקון, כגון החטים צריכים לטחון ולרקד וללוש ולאפות עד שיהיה ראוי לאכילה, וכן הפשתן צריך כמה מלאכות עד שיהיה מלבוש, וכן בשאר דברים, כי כל הבריאה נבראה בשביל האדם, על-כן צריך שהאדם דיקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שזה עקר תקון הבריאה, שבשביל זה נברא הכל, אבל כשנמשך רוחניות אלקותו למטה בלי אתערותא דלתתא, אין זה שלמות הבריאה, רק בשעת הבריאה שלא היה עדין שום אדם ושום נברא היה בהכרח שהשם יתברך בעצמו ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לברוא את הבריאה, אבל הכל היה מחמת שלא היה עדין שום אדם היה בהכרח שהשם יתברך בעצמו יצמצם רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, אבל תיכף כשנברא האדם הראשון, מסר הכל בידו שהאדם דיקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים ויקים ויחדש את כל הבריאה, ובשביל זה ברא תחלה כל הדברים מחוסר תקון כדי להראות שהכל צריך תקון על-ידי האדם דיקא שהכל נברא בשבילו שהאדם צריך שימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לתקן ולחדש כל הבריאה בשלמות, כי השם יתברך נתן כח באדם שיחדש בריות חדשות, ואפלו בגשמיות רואין זאת, כי למשל החטים כשעושין מהם פת ולחם, הפת והלחם הוא כמו בריה אחרת ממש, מהחטים במראה וטעם וריח וכן המלבוש הנעשה מהפשתן מכל-שכן שארי המלאכות הגדולות והתחבולות שעושין, כגון כלי מחזה או שאר כלים נפלאים שהם כמו בריות חדשות שהאדם עושה בחכמתו, וכל זה מחמת שהשם יתברך נתן חכמה באדם שיש לו כח להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שמשם היה כל הבריאה כנ"ל, ומשם נשתלשל הבריאה כנ"ל, כי כל הבריאה כלה וכל המלאכות כלם הם בחינת צמצומים שנמשכין מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, שהכל תלוי בהאדם הגשמי דיקא כנ"ל. ועל-כן באמת יש כח בהצדיקים לברוא עולמות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אל תקרי עמי אלא עמי בשותפא, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי וכו', ומי שזוכה לשום כל מחשבתו וחכמתו ודעתו להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, אזי באמת מתקן כל הבריאה בנקל בלי עמל ויגיעה, כמו שהשם יתברך בעצמו כביכול ברא כל הבריאה בלי עמל ויגיעה, רק על-ידי המשכת רוחניות אלקות בתוך צמצומים, כמו כן יש כח ביד האדם לתקן כל הבריאה ולברוא בריות מחדש בלא עמל ויגיעה רק על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה באמת נתתקן העולם מיד כידוע, אבל על-ידי חטא אדם הראשון וחטאי הדורות נתקלקל העולם, ומשם נמשכו כל הל"ט מלאכות שהם בחינת בזעת אפך תאכל לחם בעצבון תאכלנה שנמשך מחטא אדם הראשון, כי הל"ט מלאכות שהם מתקנין כל הדברים אכילה ומלבושים ודירות וכו' הם כלם בחינת צמצומים כידוע, כי כל מלאכה הוא בחינת צמצום שצמצם הכלי בתבנית ודמות כזה כפי הצמצום הצריך לזה הכלי או איזה דבר, וכל אלו הצמצומים נמשכין בבחינת הצמצומים העליונים שעל ידם ממשיכין רוחניות אלקות כנ"ל, וזה בחינת ל"ט מלאכות דקדשה בחינת מלאכת המשכן ששם היו כל ל"ט מלאכות המשכן כלם הם בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כי על-ידי כל פרטי המשכן וכליו נמשך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לגלות אלקותו בעולם, שבשביל זה היה כל מעשה המשכן כידוע, וכמו שכתוב, ושכנתי בתוך בני ישראל וכו' על-כן באמת עקר המשכת הפרנסה הוא על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל מי שפוגם בזה חס ושלום, אזי נופל לבחינת ל"ט מלאכות גשמיות של זה העולם שנפגמו מחטא אדם הראשון ואזי צריך יגיעה גדולה בשביל פרנסה וכולי האי ואולי, כי כשאינו ממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמשם שרש הפרנסה כנ"ל, רק נופל לל"ט מלאכות גשמיות ששם אחיזת הל"ט קללות חס ושלום שמשם כל העניות וכל החסרון פרנסה, ואזי הוא מהפך אל הפך, כי על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זוכין לפרנסה כזאת שעל ידה מצחצחין הנשמה שעל-ידי-זה זוכין לעצות עמוקות שמהם גדלה האמונה וכו' כנ"ל, וכשפוגם בזה ונופל לל"ט מלאכות גשמיות, אזי הוא ההפך לא די שאינו זוכה לעצות על-ידי הפרנסה אדרבא הוא צריך עצות ותחבולות רבות להמשיך פרנסה וכולי האי ואולי, כי בל"ט מלאכות הפגומים נאחזים הל"ט קללות שהם זהמת הנחש, שמשם כל חסרון הפרנסה ומשם נמשכין כל הגליות וכל הטלטולים שנמשכין מחסרון האמונה מחסרון העצה על-ידי שפגם בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמשם כל העצות שמהם גדלה האמונה כנ"ל:
ועקר התקון הוא שבת, כי שבת אגין על אדם הראשון, כי בשבת אין שום מלאכה וצמצום, כי בו שבת וינפש, כי השם יתברך ברא את כל הבריאה בששת ימי המעשה שנמשכת מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים ובשבת שבת ונח ולא ברא שום בריאה, כי בשבת עולים כל העולמות למעלה ממדרגתן, וכל צמצום וצמצום של כל עולם וכל דרגא, הכל נתעלה ונתרחב במעלות גדולות ואז אין צריכין לאתערותא דלתתא שהאדם ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, כי אז נתגלה אלקותו בהתגלות גדול על-ידי אתערותא דלעילא לבד, כמובא בכתבים שזה מעלת קדשת שבת, שעליות העולמות שצריכין להעלותם בחל על-ידי מעשה התחתונים על-ידי קריאת שמע ותפלה, אבל בשבת עולים מאליהם בעליות גדולות יותר ויותר בלי אתערותא דלתתא כלל, כי בשבת נתגלה אלקותו מעין עולם הבא, כמו שיתגלה אלקותו לעתיד בלי צמצומים של עכשו, כמו שכתוב, ולא יכנף עוד מוריך. ועל -כן אז הוא רק שביתה וניחא ואין בו שום בריאה ומלאכה, ועקר הוא מה שבשבת עולין הרגלין שהיו נאחזין בהם הקלפות בששת ימי המעשה ובשבת עולין מן הקלפות בבחינת אם תשיב משבת רגליך וכו', ועל-כן אז בשבת האמונה בשלמות כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים ששבת הוא בחינת אמונה וכנ"ל, ועל-כן אז בשבת אין שום טלטול ונסיעה:
וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, כי תיכף בכניסת שבת על-ידי קדשת היום עולין הרגלין, ואז תיכף נמשכת ונתגלית האמונה על-ידי התעוררות דלעילא בהתגלות גדול, ואז נמשכת קדשת התגלות האמונה עד אלפים אמה, שהם תחום שבת שנמשכין מבחינת אלפים שנה שקדמה התורה לעולם שהיא בחינת שהתורה נשתלשלה בכמה צמצומים עד שנתלבשה בלבושים אלו, שמבחינת קדשה זאת נמשכת הקדשה בשבת עד אלפים אמה, ומשם ואילך אסור לילך מחוץ לגבול כדי שלא יצא מגבול הקדשה בשבת, כי בשבת אין שום ברור, כי כל הטלטולים נמשכין בשרשן מבחינת הצמצומים הנ"ל שצריכין להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים, כי מחמת שנתקלקלו הצמצומים הראשונים על-ידי חטא אדם הראשון וכל הדורות צריכין בכל פעם צמצומים חדשים, ובשביל זה צריכין דרכים וטלטולים לילך ממקום למקום, כי עקר תכלית כל הצמצומים היא הארץ הגשמי הזאת שהיא תכלית הצמצום הגשמי מכל הצמצוים וכל הצמצומים צריכין לקבל משם, שהיא שרש של הצמצומים, ועל-כן הכל היה מן העפר, אפלו גלגל חמה. כי כל הנבראים כלם נמשכו מצמצומים הנ"ל שכלם שרשם מתכלית הצמצום שהוא העפר הגשמי של הארץ הזאת, ועל-כן כאן בארץ הזאת שהיא תכלית הצמצום והגשמיות כאן הוא עקר שלמות האמונה, כמו שכתוב, וכל מעשהו באמונה, וכל מעשהו דיקא, כי עקר האמונה היא בבחינת עשיה גשמיית ששם תכלית הצמצום שמשם כל הצמצומים שמשם עקר האמונה כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי זה ידוע שעקר האמונה הוא במקום שאין השכל מבין ומחמת שזה העולם הוא גשמי ועכור כל כך, על-כן בכאן אין שום התגלות וידיעה באלקותו יתברך, כי אם על-ידי אמונה לבד, כי בעולמות העליונים, אף-על-פי שגם הם יש להם אמונה כי בודאי גם המלאכים אין יודעים מהותו יתברך וכלם שואלים איה מקום כבודו, אף-על-פי-כן האמונה שלהם היא קרובה לדעת, כי הם רואים בדעתיהם גדלתו וגבורתו ונפלאותיו בכל עת, ואין להם גוף עכור כזה להפסיק כנגדם, אבל בזה העולם הגשמי מעצם גשמיות ועכירת הגוף בכאן עקר האמונה כי בכאן אי-אפשר בשום אפן להשיג אלקותו יתברך כי-אם על-ידי אמונה לבד שאנו מקבלים על-ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור. ומחמת ששרש גדלת האמונה נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על-כן צריכין דרכים וטלטולים כי לפעמים צריכין לילך ממקום למקום בשביל להמשיך צמצום חדש להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים, כי כל הצמצומים צריכין להמשיך על-ידי הצמצומים של הארץ הזאת שהיא שרש כל הצמצומים כנ"ל, על-כן צריכין לילך ממקום זה למקום אחר ששם נקודה אחרת של הארץ, ששם מסגל לעשות צמצום חדש כפי אותה הנקודה של הארץ שהולך עתה עליה, וזה בחינת כל הנסיעות של ישראל שהלכו במדבר ארבעים שנה, והמשכן והארון הלך לפניהם ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, שהכל היה כפי מה שהיו צריכין בכל מקום ומקום להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים כדי לגלות אלקותו להמשיך אמונה לתקן חטא העגל, ועל-כן ירד להם המן כל אלו המ"ם שנה שהוא פרנסה העליונה הנמשכת מרוחניות אלקות לתוך צמצומים, שהוא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו, שעל-ידי-זה מצחצחין הנשמה, שעל-ידי-זה גדלה האמונה וכנ"ל, וכמו כן צריך שיהיו כל הדרכים והנסיעות של איש הישראלי, שיהיו כל נסיעותיו על-פי ה'. על-פי ה' יחנה ועל-פי ה' יסע ממקום למקום כפי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שצריך להמשיך בכל פעם כדי להמשיך אמונה כנ"ל. ועל-כן בשבת אסור לצאת לשום דרך, כי אז נמשך התגלות אלקותו בהתגלות גדול בלי בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על-ידי מעשה התחתונים וכנ"ל, על-כן לא ירד המן בשבת, על-כן אסור לצאת חוץ לתחום שבת וכנ"ל:
וזה בחינת ערובי תחומין, שעקר קנית השביתה היא ממקום הסעודה, כי עקר המשכת האמונה הוא על-ידי אכילה דקדשה שעל-ידי-זה מצחצח נפשו כנ"ל, וזה בחינת מעלת אכילת שבת, שיקרה מאד מאד, כי אכילת שבת היא בחינת אכילה הזאת שעל-ידי-זה מצחצחין הנשמה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה, ועל-כן במקום שמניח הערוב שהוא סעודת שבת, משם קונה השביתה, כי שם עולין הרגלין מהקלפה שזה עקר קנית השביתה עקר קדשת שבת, כי שם זוכים לגלות האמונה על-ידי קדשת שבת שמחמת זה אסור לילך חוץ לתחום שבת כנ"ל, כי עקר התגלות האמונה הוא על-ידי בחינת אכילת שבת, שהוא מצחצח הנשמה שעל-ידי-זה גדלה האמונה וכנ"ל:
כל הדברים האלו צריכין עדין באור רחב, כי יש דברים הרבה בתוך דברים אלו שלא זכיתי עדין לבארם. המקום יהא בעזרי לבארם על נכון באמת כרצונו וכרצון רבנו הקדוש ז"ל אמן כן יהי רצון:
ועתה הבא נבא בחסדי ה' ובישועתו הנפלאה לבאר ענינים אלו כפי אשר יחננו ה' ברחמיו וחסדיו העצומים ונחזר לעניננו:
והכלל כי כל הדרכים הם בבחינת חיצוניות, כי ישיבה בבית זה בחינת פנימיות שיושבים בביתו בפנים, והולך בדרך הוא בחינת חיצוניות, שהולך בחוץ בדרך, וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הנאמר בקריאת שמע, כי המשכת האמונה שהוא בחינת קריאת שמע, צריכה להיות על-ידי שני בחינת אלו, שהם בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, שהם בחינת פנימיות וחיצוניות שעל-ידי שניהם דיקא נמשכת האמונה בשלמות כנ"ל, והלוך בדרך שהוא בחינת המשכת האור מבחינת היחוד החיצון בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, כי בשביל זה דיקא צריכין לילך בדרך מחמת שצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים, על-כן צריכין לילך ולטלטל מנקודת מקום זה לנקודת מקום אחר, כדי להמשיך צמצום חדש כפי אותו המקום האחר שבא לשם, כי כל הצמצומים צריכין לקבל מבחינת תכלית הצמצום הגשמי ביותר שבכל הצמצומים שהוא הארץ והעפר הגשמי הזה שאנו הולכין עליו שהיא כלולה מכל הצמצומים כלם, כי הוא בחינת נקודת המרכז של כל העולמות שהוא בחינת תכלית הצמצום מכל הצמצומים, והיא כלולה מכל הצמצומים ובכל נקודה ונקודה מהארץ הזאת נמשך צמצום אחר, כפי הקוים הנמשכין מנקודת המרכז למעלה על עליונות כדור הארץ, שאף-על-פי שלמטה בנקודת המרכז ששם התחלת כל הקוים שם הכל אחד, אבל כל מה שנמשכין למעלה מתרחקין זה מזה יותר, עד שבעליונות הכדור שם הקוים רחוקים זה מזה. וכן כשהולכים ציור הקוים במחשבתו עד הגלגלים מתרחקין יותר וכל מה שמתפשטים למעלה למעלה בעולמות עליונים מתרחקין יותר ויותר, ועל-כן בכל נקודה שעל הארץ אף-על-פי שלמטה בנקודת המרכז כלם יוצאים ממקום אחד, אף-על-פי-כן יש שם צמצום אחר כפי הרוחניות אלקות הנמשך לשם מלמעלה מבחינה מיחדת כפי מקום הנקודה הזאת כפי הקו הנמשך ממנה למעלה, כי למעלה הקוים רחוקים זה מזה מאד מאד כנ"ל, וכל זה מובן בחוש למשכיל קצת. (והציור כזה, וכבר מבאר מזה במקום אחר). ועל-כן האדם בהלוכו בכל פסיעה ופסיעה שהולך הוא בא על נקודה אחרת ששם יש צמצום אחר, כי שם נמשך רוחניות אלקות מבחינה אחרת כפי המקום בעולמות עליונים המכונים כנגד הנקודה הזאת, ועל-כן צריכין שם צמצום אחר וכנ"ל. ובשביל זה מכרח האדם לפעמים לילך בדרכים כדי שיבא למקומות אחרים ששם מסגל לעשות צמצומים אחרים חדשים כפי המקום ההוא כנ"ל. וזה בחינת הליכת ישראל במדבר ארבעים שנה כדי לקבל את התורה והמשכן הלך לפניהם ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כי הם היו צריכים להמשיך האמונה מחדש לתקן חטא אדם הראשון שפגם באמונה כנ"ל, שזהו היה עקר קבלת התורה בשביל לגלות העצות שמהם גדלה האמונה וכנ"ל, ולזה צריכין תחלה להמשיך בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כנ"ל, על-כן הכרחו בכל פעם לילך ולנסע ממקום למקום על פי ה', כדי להמשיך בכל פעם רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כפי אותו המקום שבאו לשם בכל פעם כנ"ל, שעל-ידי-זה זכו שנמשך לשם פרנסה קדושה שהוא המן שירד להם בכל מקום שבאו לשם, שעל-ידי -זה היו מצחצחין נשמתם, שעל-ידי-זה זכו לחתור ולגלות המים עמוקים שהם העצות קדושות שהם המצוות שקבלו בכל המקומות ההם, ועל-כן המשכן הלך לפניהם, כי המשכן הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שזה עקר מעשה המשכן וכליו כנ"ל. ועל-כן נקרא המשכן לשון המשכה בחינת משכני אחריך נרוצה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן ע') הינו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שנמשכין על-ידי כל פרטי המשכן וכליו קרשיו קרסיו עמודיו ואדניו וכו' מנורה ושלחן וארון וכפורת וכרובים וכו', שכלם היו ציורים וצמצומים, כדי להמשיך עליהם רוחניות אלקות לתוכם, כדי לזכות על-ידי-זה לקבלת התורה שהוא העצות כנ"ל:
וזה כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר, תוכחת מוסר הם רק בחינת דרך חיים, דרך דיקא שנמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות וכו'. כי המשכת רוחניות וכו' זה בחינת התורה שממשיכין הצדיקים שאין יוצא משם עצה לעבודת הבורא יתברך רק התעוררות ותוכחה ומוסר שמעוררין לעבודת ה', אבל אין יוצא משם שום עצה עדין, וזה החלוק שבין נבואת כל הנביאים לנבואת משה וכו', וזהו החלוק גם עכשיו בין הצדיקים, שיש צדיקים שכל ספריהם ודבריהם הם רק התעוררות וכו' ואף-על-פי שזה טוב מאד, אבל אף-על-פי-כן עדין אין מקבלין משם עצה, אבל עקר הוא הצדיקים שזוכין לקבל מתורתם וספריהם עצות, שזהו בחינת נבואת משה שנתן לנו את התורה שהיא כלה עצות, שנמשכין מיחוד הפנימי וכו':
אבל באמת גם עכשו שנתן לנו את התורה שהיא כלה עצות כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין צריכין עצות לעצות אלו, דהינו שעדין צריכין עצות ותחבולות איך נזכה להתגבר לקים מצות ציצית ותפלין בשלמות ולהנצל מנאוף והרהורים וכו', ואלו העצות הם עד אין סוף, ובזה עוסקים כל הצדיקים שבכל דור וזה בחינת תורה שבעל-פה בחינת משמרת למשמרת בחינת ואזן וחקר וכו' שעשה אזנים לתורה וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואף-על-פי-כן עדין צריכין עצות בכל פעם כאשר אנו רואין בחוש שכבר כל התורה כלה מסורה בידינו שהיא כלה עצות ואף-על -פי-כן זעירין אינון שמקימין את מצוות התורה בשלמות, ומכירין כראוי את מי שאמר והיה העולם, ואפלו בדורו של משה היה מה שהיה וכו' עשר נסיונות נסו וכו'. והכלל כי כל מה שנתגלה עצה קדושה להכיר את השם יתברך תיכף, את זה לעמת זה עשה אלקים שהסטרא-אחרא מתגברת כנגד אותה העצה לקלקלה חס ושלום, ועל-כן באמת צריכין מלחמה חדשה בכל פעם, אבל אף-על-פי-כן אתה מרום לעולם ה', כי בודאי עצת ה' לעולם תעמד ועצתם של הסטרא -אחרא תתבטל, בבחינת עוצו עצה ותפר בבחינת עצה נבערה. אבל עקר התקון יהיה על-ידי משיח שיבא במהרה בימינו, שאז ימשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים נפלאים חדשים כאלה, עד שיזכה להמשיך עצות עמוקות מאד הנמשכות מיחוד הפנימי הגבוה מאד מאד הנמשך מבחינת עתיק, כמבאר בכתבי האר"י שאין מי שיש בכחו שימשיך עתה מחין על-ידי יחוד הפנימי מבחינת עתיק כי-אם משיח. ואז כשימשיך המחין משם אז יתגלו בשלמות בחינת המים עמוקים עצה וכו', וכמו שכתוב, ונחה עליו רוח ה' וכו' רוח עצה וכו' וכמו שכתוב, ויקרא שמו פלא יועץ וכו' שיתגלו עצות עמוקות ונפלאות כאלה עד אין סוף, שיהיה בלתי אפשר להסטרא-אחרא לסותרן בשום אפן בעולם, כי העצות שימשיך משיח במהרה בימינו, יהיו עד אין סוף ואין תכלית, ואז יתקים עצת ה' לעולם תעמד בחינת כי ה' צבאות יעץ ומי יפר, כי אז יתגלו העצות שלמות ועמוקות שעל ידם יקימו ישראל את התורה כל ימיהם לעולם, אשר עצות כאלו לא נתגלו עדין בעולם. ועל-כן בודאי התורה הקדושה שלנו לא תשתנה כלל בימות המשיח אפלו נקודה אחת, ואף-על-פי-כן תתחדש התורה אז לגמרי כאלו נתנה אז, כי אז נזכה לקבל חדושין דאוריתא כאלה שעל-ידי-זה נזכה כל אחד ואחד לפי מדרגתו לידע עצות שלמות ועמוקות באפן שיזכה בכל פעם להתגבר על מה שצריך להתגבר ולזכות לקים את התורה בשלמות, ועל-זה נאמר, וכרתי להם ביום ההוא ברית חדשה וכו' לא כברית הראשונה אשר המה הפרו את בריתי וכו' והסירותי את לב האבן וכו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו' ואז יהיה עקר התקון של חטא אדם הראשון, ועל-כן אז באמת יתבטל הגלות והטלטלול שהוא בשביל תקון האמונה כנ"ל, כי אז יתתקנו הרגלין בבחינת עד דמטו רגלין ברגלין, בחינת ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים וכו', כי אז יתגלו ויתקימו העצות בתכלית השלמות שהם עקר גדול האמונה בשלמותן, עקר תקון הרגלין כנ"ל:
וזה בחינת שבת, כי היחוד הפנימי אי-אפשר לעשות כי אם על-ידי אתערותא דלתתא כנ"ל שנעשה על-ידי בחינות הנ"ל והכל כפי מעלת הצדיק הגורם היחוד הפנימי וכו' כמבאר בכתבים וכנ"ל. ועל-כן כל התחלות קשות, כי בתחלה קשה מאד להמשיך רוחניות וכו' מחמת שעדין אין לו שום כלי וכו' וכנ"ל, ועל-כן כל ההתחלות התקון צריכין להתחיל משבת, כי שבת אגין על אדם הראשון, כי איתא בכתבים שמעלת שבת הוא שאז עולין העולמות בעליות נפלאות על-ידי קדשת היום בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. וזה מבאר ומובן שעלית העולמות הם על-ידי קריאת שמע ותפלה בחול שעל ידם נמשך היחוד הפנימי על-ידי בחינה הנ"ל ובשבת עולין העולמות מעצמן, נמצא שבשבת נעשה יחוד הפנימי בעצמו בלי אתערותא דלתתא, ועל-כן אז אין שום שליטה להחיצונים, ואיהי אתיחדת והתפרשת מסטרא-אחרא וכו' ועולין הרגלין מהקלפה, כי בשבת נמשך הקדשה מעצמו, מבחינת תכלית התקון שיהיה לעתיד שהוא בחינת האור הנמשך מבחינת עתיק, כי בשבת הוא בחינת התגלות אוריתא דע"ס, כמו שכתוב בדברי רבנו ז"ל (בסימן מ"ט), אך אף-על-פי-כן לאו כל אדם זוכה לקבל הארה הזאת אפלו בשבת, כי אם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, והכלל כי אף-על-פי שבשבת נמשך אור גדול ונפלא מאד, מחמת קדשת היום בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל, אף-על-פי-כן אין מי שיוכל לקבלו בשלמות רק כל-אחד מקבל מהאור כפי מה שהכין עצמו בששת ימי החול, ואז כפי ההכנה כפי מה שקדש וטהר את עצמו בששת ימי החול כן זוכה לתוספת שבת, דהינו שיקבל מהאור הקדוש הזה הנמשך בשבת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא, אבל על-כל-פנים כל אחד מישראל כל מי שנקרא שם ישראל עליו, כל זמן שיש לו איזה חלק בקדשת ישראל נמשך עליו הארה מקדשת שבת שעל-ידי ההארה הזאת יש לו כח בכל מקום שהוא לזכר בה' יתברך ולשוב אליו יתברך אם ירצה להמשיך על עצמו ההארה ההיא, והכלל שהחלוק הוא בין חול לשבת, שבחול הסטרא-אחרא מתגברת, וצריכין עצות רבות לעמד כנגדה ובפרט מי שקלקל חס ושלום כמו רב העולם רחמנא לצלן, והעצות שהם בחינת מים עמוקים הנ"ל אי-אפשר להמשיכם כי אם על-ידי שיעשה יחוד הפנימי וכו', והאדם מחמת חלישותו ומעוט עבודתו בפרט כשפגם, בודאי אין בכחו לעשות יחוד פנימי להמשיך משם עצות כפי מה שצריך, אבל כשמגיע שבת אזי נמשך עליו הארה גדולה מיחוד הפנימי מאתערותא דלעילא, שאם ירצה להמשיך אחריה בבחינת משכני אחריך נרוצה, יכול לקבל עצות נפלאות משם, כי בחול אין נמשך בקביעות מלמעלה כי אם מיחוד החיצון, אבל בשבת נמשך מלמעלה מיחוד הפנימי, אבל בין בחול בין בשבת, על-כל-פנים צריכין להמשיך על עצמו האור, רק שבחול אפלו כשממשיכין על עצמו האור, עדין אין יודעין ממנו עצה, כי נמשך רק מחיצוניות וכו' וכו', אבל בשבת כשממשיכין האור הבא מלמעלה, יודעין על ידו עצות נפלאות וכו', ומחמת שגם זה קשה לקבל לפי גשמיות האדם, על-כן צריכין לבא על שבת לצדיקים, כדי לקבל על ידם קדשת תוספת שבת וכו', ועל-כן גוי ששבת חיב מיתה, כי אין בו כח לקבל קדשת שבת כלל, אדרבא יקלקל חס ושלום גם הארה הזאת ויתחזק אמונות כוזביות שלהם שהם סטרא דמותא, ועל-כן לא נתתו לגויי וכו' כי לעמך ישראל וכו' ברית עולם:
ועל כן בשבת אין צריכין לילך בדרכים, כי בשבת אין צריכין לגלות האמונה על-ידי המשכת רוחניות אלקות וכו' שהוא בחינת כלליות הבריאה, שהוא צמצומים שזהו בחינת ל"ט מלאכות המשכן וכו' שהוא בחינת התגלות התורה של מוסר לבד שאין בה עצות, שזהו בחינת הלוך בדרכים בחינת דרך חיים וכו' כנ"ל. כי בשבת נתגלה הארה מאוריתא דע"ס שהיא כלה עצות ואין צריך לטלטל עצמו להמשיך רוחניות וכו' כדי לתקן הרגלין כדי לגלות העצות, ועל-כן בשבת עולין הרגלין בבחינת אם תשוב וכו':
ועל כן בשעת כניסת שבת, קונה שביתה לילך עד אלפים אמה שהוא ת"ש, זה בחינת שני האלפין של ב' שמות אהי"ה בחינת החרש ואאלפך חכמה וכו' בחינת אלף חכמה אלף בינה בחינת אלפים באמה וכו' סביב של מ"ח ערי מקלט של הלוים שהם בחינת קריאת שמע שהוא אמונת היחוד ששש ערי מקלט כנגד ששה תיבות שבפסוק שמע ישראל ושארי מ"ב ערי הלוים הם כנגד מ"ב תיבות שבפרשת ואהבת וכו':
כי כי משה שאל תחלה את השם יתברך, ואמרו לי מה שמו וכו' והשיב לו אהי"ה אשר אהי"ה זה בחינת המשכת רוחניות אלקות וכו' שהוא בשביל להמשיך על-ידי-זה העצות הנמשכין מיחוד הפנימי שזהו בחינת אהי"ה אשר אהי"ה, כי אהי"ה זה בחינת יחוד העליון של חכמה-ובינה, שיש שם ב' פעמים אהי"ה בחינת יחוד הפנימי ויחוד החיצון, וזהו אהי"ה אשר אהי"ה, שעקר ההמשכה של תכלית ההתגלות שהוא בחינת המשכת רוחניות וכו' הוא בשביל אהי"ה הב' כדי לעשות יחוד הפנימי וכו':
וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז"ל, אי תלמוד גדול ממעשה אי מעשה גדול, ולא הכריעו, כי שניהם אמת. כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, כי על-ידי התורה שלומדים ממנה עצה וכו' לקים התורה וכו' אבל יש תורה שאין יוצא משם עצות רק שהוא תוכחת מוסר וכו' ואף-על-פי שגם זה טוב מאד אבל מלמוד כזה בודאי מעשה גדול, כי עקר הלמוד הוא מוסר, שיקים התורה וכשהוא מקים התורה בעצמה בודאי טוב יותר, אבל הלמוד שהוא עצות הוא טוב יותר, כי בלי זה לא ידע כלל לקים. וגם כי למוד הזה נמשך מיחוד הפנימי והוא כולל כל העצות, כי בעסק התורה כלולים כל העצות, על-כן בודאי הוא גבוה יותר. אבל הלמוד הנ"ל שהוא בחינת תוכחת מוסר שנמשך מיחוד החיצון בודאי מעשה גדול שנמשך מיחוד הפנימי, ואף-על-פי-כן גם זה צריכין מאד, כי איך אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת וכו' שהוא בחינת יחוד החיצון וכו', ועל-כן שניהם כאחד טובים:
וזה בחינת אכילת מצה בפסח, כי עקר הגאלה של פסח הוא משבת, שזהו בחינת שבת הגדול וכו', כי גם בפסח הוא אתערותא דלעילא כידוע, וזה נמשך מקדשת שבת, שאז היא אתערותא דלעילא לבד ואף-על-פי-כן היה להם איזה מצוות, כי הגאלה היה בהכרח על-ידי שהם יהיו נמשכין אחריו וכו' ועל-כן מחמת שהוא על-ידי אתערותא דלעילא על-ידי-זה אסור החמץ וצריכים לאכל מצה, כי מצה הוא מאכל מלאכים, כי הוא בחינת מן בחינת עוגה שהוציאו וכו' ומן הוא מאכל מלאכים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכשהחיות נמשך בבחינת אתערותא דלעילא הוא בבחינת חיות המלאכים ולמטה יוכל להתקלקל חס ושלום וצריך תקון על-ידי אתערותא דלתתא. ובפסח בתחלת התקון שאז הוא רק אתערותא דלעילא אין לנו כח כי אם לשמר השפע כל זמן שלא נתגשמה למטה בבחינת חמץ שאז אנו שומרים אותה בבחינת מצה שהוא מאכל מלאכים בחינת ענג שבת בחינת מן שמצחצח הנשמה, כי תיכף כשיורד למטה שנשתהא עד שנתחמץ חס ושלום שוב אין כח לתקנו כי אם על-ידי התורה שהיא בחינת אתערותא דלתתא שזה לא זכינו עדין, על-כן דיקא בפסחל יש חלוק בין חמץ למצה מה שאין כן בכל השנה, כי בודאי חמץ בפסח דיקא הוא היצר הרע שנקרא שאור שבעיסה, מחמת שאז הוא אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא, שאז יש לנו כח על-ידי אור העליון היורד מלמעלה לשמר העיסא מחמץ מהיצר הרע משאור שבעיסה, ואם חס ושלום יתחמץ שוב אין לנו כח לברר ולתקן, כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע וכו', אבל בכל ימות השנה אין נמשך עלינו הארה גדולה כל כך מלמעלה ובודאי אין כח בידינו לעשות העיסה מצה בחינת מן, כי זה אין נעשה כי אם על-ידי האור הנמשך מלמעלה בפסח, ועל-כן בכל השנה אין חלוק בין חמץ למצה כי אין בכח בידינו לשמר העיסה מהסטרא-אחרא כי על-ידי כח התורה, שהיא בחינת אתערותא דלתתא שעל-ידי-זה דיקא נתתקן המאכל, ואז אין חלוק עוד בין חמץ למצה, כי בהכרח שתהיה נמשכת השפע למטה בבחינת מאכלים של עולם הזה, רק שאנו מתקנים אותם על-ידי התורה וכו' על-ידי הרשימה מיחוד הפנימי, והבן. וצריך באור:
ועל כן כל הקרבנות באין מצה, כי הם באין לכפר שזהו בחינת פסח וכו', ועל-כן בשבועות שהוא קבלת התורה, מביאין שתי הלחם מחמץ, ועל-כן גם בפסח אין חיוב מצה כי אם בלילה הראשונה, ועל-כן גם התודה באה חמץ, כי כל הנסים נמשכין מקץ האחרון וכו', ועל-כן כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה:
וזה וספרתם לכם ממחרת השבת, כי נקרא שבת כנ"ל, ואז מביאין עמר שעורים שהוא מאכל בהמה, כי אחר יום ראשון נסתלק האור וכו' וכנ"ל באריכות, ועל-כן הקרבן צריך שיעבר עליו שבת אחת, כמו שנאמר שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה וכו', כי הקרבן הוא בחינת המשכת רוחניות וכו' שמתחילין התקון מחדש, שזה אי-אפשר כי אם על-ידי שבת, וזה תספרו חמישים יום, כי העקר לקבל מיום החמישים שהוא בחינת שער החמישים שישיג משיח במהרה בימינו שהוא האור מעתיק הנמשך על-ידי משיח, וכל שרש התורה נמשך משם, אב עכשיו נמשך משם רק הארה מעטת בהעלם גדול, כי עדין אין מי שישיג זה השער, כי אפלו משה רבנו עליו-השלום לא השיגו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כמו שכתוב, ותחסרהו מעט מאלקים, ועל-ידי השגת זה השער הנון, אז יזכה לידע בחינת דרכי ה' בחינת צדיק וטוב לו וכו' הנאמר בסוף התורה, שזהו עקר שלמות התקון, כי כפי המים עמוקים עצה שממשיך ממקום גבוה יותר, כן זוכה אחר-כך לכל בחינת התקונים הנאמרים בתורה הנ"ל, שעקר שלמות התקון הוא כשזוכים לבחינת קשור המרכבה שהוא תקון המשפט שהוא בחינת השגת צדיק וטוב לו וכו' שזהו בחינת שער החמישים הנעלם עתה בעוונותינו הרבים:
וזה בחינת ד' מחנות הדגלים שהלכו ישראל בכל מסעיהם בד' מחנות הדגלים שהם שנים עשר שבטי יה שהם בחינת קשור המרכבה שהיא כלולה מד' מחנות כידוע, שהם בחינת הד' מלאכים שסימנם ארגמן שהם בחינת קשור המרכבה, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל שעל-ידי-זה תקון המשפט, כמו שכתוב שם, וזהו שבטי יה עדות לישראל וכו' כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד וכו', כי כסאות למשפט נתתקנין על-ידי שבטי יה שהם ד' מחנות שהם בחינת קשור המרכבה וכו', כי כל זמן שלא נתתקנין כל התקונים הנ"ל בשלמות עד שזוכין לתקון המשפט בחינת קשור המרכבה, אזי גם האמונה עדין לא נתתקנה בשלמות, כי כל זמן שיש עדין איזה פגם הברית חס ושלום, עדין אין האמונה בשלמות. כי הא בהא תליא כמבאר במקום אחר (סימן לא), ועל-כן עקר התקון כשממשיכין האור מיחוד הפנימי מבחינת עתיק שעל-ידי-זה משיגין שער הנ' שעל-ידי -זה זוכין לתקון המשפט, ואז נתתקן הכל בשלמות כמו שיהיה בימי משיח שיבא במהרה בימינו אמן:
ועל כן קטרגו המלאכים, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלקים וכו', כי הם מקטרגין על גדל השגת ישראל ואחר-כך פוגמין מה שפוגמין חס ושלום, אבל הם בעצמן השיבו לעצמן תשובה בהעלם, כי קטרוגם הוא רק עכשיו, שעל ההשגה של עכשיו נאמר ותחסרהו מעט וכו' שלא השיג עדין בחינת שער הנ' וכו' אבל לעתיד שיהיה משה הגאל צדק כי משה הוא בחינת משיח ישיג את שער הנ' ואז יתתקן הכל, ולא יוכלו לקטרג כלל, כי כל קטרוגם הוא רק כל זמן שנאמר ותחסרהו וכו' אבל לעתיד כלם יודו על מעלת ישראל, ויהיה מחיצת הצדיקים לפנים ממלאכי השרת, כמו שכתוב, כעת וכו', כי אז כשישיג משיח שער הנון וימשיך לנו עצות עמוקות משם, אז לא נפר את התורה לעולם בחינת וכרתי להם וכו' כנ"ל ועל-כן יתבטל קטרוגם:
ועל כן בשבת אסור לילך בדרך חוץ לתחום שבת, כי כבר מבאר היטב שעקר הדרכים שבזה העולם הם בשביל בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, והמשכת רוחניות וכו' זהו בחינת ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל שזהו בחינת כלליות הבריאה שהיתה בימי החל בששת ימי המעשה, שבהם ברא השם יתברך את כל הבריאה, כי כל הבריאה נמשכת מבחינת יחוד החיצון שהיא בחינת המשכת רוחניות וכו', כי מבחינת יחוד החיצון נמשך החיות והקיום לכל העולמות וכו' כנ"ל, אבל בשבת לא היה שום בריאה, ואין בו שום מלאכה מעובדין דחל שהם בחינת המשכת רוחניות וכו', כי בשבת אינו נמשך התגלות רוחניות אלקותו יתברך על-ידי הצמצומים של ימי החל שמהם נמשכו הל"ט מלאכות שהם בחינת כלליות הבריאה שבו' ימי המעשה, כי בשבת נתגלה אלקותו על-ידי לבושים וצמצומים רוחניים דקים וזכים וצחים מאד מאד שאינם מתלבשים כלל בשום מלאכה ועובדין דחל, וזה בחינת לבושין דשבת, שהם לבושי קדש, כמו שכתוב בזהר הקדוש ולבושין דלביש בחל לא לביש בשבת, כי בחל הלבושין שהם הצמצומים הם מבחינת יצירה ועשיה, שמהם נתהוו ונשתלשלו כל הדברים הגשמיים של כל הבריאה, שהם בחינת ל"ט מלאכות, אבל בשבת הוא לביש לבושין דעולם הבריאה ששם כסא הכבוד וכו' שהם בחינת לבושין דקים ורוחניים שאינם מתלבשין בעובדין דחל, כי בשבת זוכין לבחינת התגלות אלקות שיהיה לעתיד שהוא בחינת והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך, כ בחל שיש שליטת הסטרא-אחרא, אז אי-אפשר להכיר אלקותו יתברך כי-אם על-ידי לבושים גשמיים אלו שהם כלליות הבריאה, כי השם יתברך שער בדעתו שבעולם-הזה שהוא בחינת ששת ימי החל אי-אפשר לידע מאלקותו יתברך כי-אם על-ידי כל הצמצומים האלה שנתלבשו ונתהוו מהם כל הדברים של הבריאה, דומם-צומח-חי-מדבר וכו', אבל לעתיד לבא שיהיה יום שכלו שבת, נזכה להכיר אותו יתברך אפין באפין בלי התלבשות בצמצומים אלה של הבריאה. וזה בחינת שבת-קדש, ששבת היא מעין עולם הבא, שנמשך הארה מבחינה זאת של לעתיד, ועל-כן אין בו שום הלוך וטלטול דרכים, כי כל הדרכים הם בבחינת המשכת רוחניות וכו' שהם בחינת ל"ט מלאכות וכו', שמשם נמשכים כל הטלטולים והגליות והדרכים, אבל בשבת אין נתגלה אלקותו על-ידי בחינת המשכת וכו' על-ידי צמצומים הנ"ל, על-כן אסורים הדרכים וכל הל"ט מלאכות כנ"ל, כי בשבת עולים כל העולמות בעליות נפלאות על-ידי אתערותא דלעילא לבד, ואז עולין הרגלין מהקלפה ונתבטל שליטת הסטרא-אחרא על-כן יכולין לקבל המשכת רוחניות אלקותו בלבושין דקים בבחינת לבושין דשבת שאינם מתלבשין בצמצומים של ימי החל שמהם כל המלאכות וכל הדרכים כנזכר לעיל:
כי קדשת שבת בשרשה נמשך מיום שכלו שבת שיתגלה בו אוריתא דע"ס שהיא התורה שיגלה משיח צדקנו במהרה בימינו, ועקר מעלת התורה הזאת על התורה של עכשיו הוא בחינה הנ"ל, דהינו שנזכה לעצות עמוקות ונפלאות כאלה עד אין סוף, שלא תוכל הסטרא-אחרא והקלפה לסותרם ולקלקלם בשום אפן בעולם, כי בודאי מצוות התורה לא ישתנו אפלו דקדוק אחד בימי המשיח, אדרבא עקר ביאת המשיח הוא ללמד אותנו לקים את כל דברי התורה הזאת שזכינו לקבל מפי משה רבנו עליו-השלום, שהוא יהיה משיח בעצמו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה כמובן, כי עד עכשיו אף-על-פי שכבר זכינו לקבל את התורה שהוא כלה עצות להכיר אותו יתברך אף-על-פי-כן עדין אנו צריכין לעצות אלו כנ"ל שאנו צריכין בכל פעם עצות איך נזכה להתגבר לקים עצות הקדושים האלו שהם כלל מצוות התורה, כי בהתורה כתיב לא תנאף, ואפלו בהתר צריכין להתקדש את עצמו, כמו שכתוב, והתקדשתם וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, קדש עצמך במתר לך, ועדין אין אנו זוכין לידע עצות איך זוכין לזה, וכן שארי המצוות, כי אין אנו יודעין איך נזכה לקים מצות ציצית בשלמות בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה וכו' בלי שום פניה וכו', ואף-על-פי שכבר היו כמה צדיקים שנתנו לנו עצות קדושות שזהו בחינת כלל תורה שבעל-פה, שגלו לנו הצדיקים שבכל דור ודור, כי זה עקר בחינת תורה שבעל-פה שצוה והזהיר אותנו השם יתברך לבלי לסור מדברי החכמים והצדיקים אמתיים שבכל דור ודור, כי השם יתברך ידע בחכמתו שאי-אפשר לבאר העצות לתכליתן בכתב, כי עקר תכלית שלמות העצות, שנזכה לקימן באמת, הוא רק ברמזים בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני וכו', וזה צריכין לקבל מהצדיקים אמתיים שבכל דור, שהם בחינת משה, שישראל הולכים בעצתם בכל דור ודור בבחינת וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך, ואף-על-פי שכבר היו כמה צדיקים וחכמים אמתיים שעשו כמה תקנות וגדרים והוסיפו כמה מצוות דרבנן וגזרות שכלם הם בחינת עצות לעצות התורה, כדי שנזכה על-ידי-זה לקים את התורה בחינת משמרת למשמרת כנ"ל, וכן הצדיקים שבכל דור וכו' אף-על-פי-כן עדין הסטרא-אחרא מתגברת בכל יום וזעירין אינון שמקימין את התורה בשלמות. כי כל מה שמתגלה עצה קדושה הם מתגברים כנגד העצה בעצמה, וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל, שאמר ענין מה שהיו בני הנעורים שהיו קובלין לפניו הרבה על צרת נפשם שאינם זוכים להתקדש באמת ולעבד את ה' כראוי, ופעם אחת ענה ואמר, שיש עצות שהיו מועילים בודאי אבל גם העצות בעצמן קשה לקים עד-כאן-לשונו. וזה עקר מעלת התורה שיתגלה בימי משיח צדקנו במהרה בימינו, שנזכה לעצות כאלו שלא תוכל הסטרא-אחרא לסותרן בשום אפן בעולם, כי הם בחינת עצות עמוקות עד אין-סוף, שזהו בחינת מה שנקרא משיח פלא יועץ וכו', ועל-כן באמת כתיב אז (ירמיה ל"א), וכרתי להם ברית חדשה וכו' לא כברית אשר כרתי את אבותיכם אשר המה הפרו את בריתי וכו', כי זאת הברית וכו' ועל לבם אכתבנה וכו' וכתיב ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו' הינו כנ"ל שיתגלו עצות כאלו שלא תוכל הסטרא-אחרא להפירן ולסותרן בשום אפן בעולם, שעל-ידי-זה נזכה לקים את התורה בשלמות לעולם ועד, ועל-כן תהיה גאלה האחרונה גאלה שלמה לעולם. וזה בחינת קדשת שבת-קדש, שבשבת נמשך הקדשה משם, ועל-כן שבת היא בחינת תשובה, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן נח), כי עקר בחינת תשובה היא בחינה זאת שעל-ידי תשובה זוכין לעלות ולהמשיך על-עצמו האור הזה של משיח, כמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב באות שבת (בסימן ד), וזה לשונו, על-ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח, גם על-ידי תשובה עד כאן לשונו:
כי כל המצוות נקראים עצות בחינת תרי"ג עיטין דאוריתא, הינו שהם עצות להשיג אלקותו יתברך על-ידי-זה ולהפך עברות חס ושלום הם פגם העצות, שעל-ידי-זה אין יודעין עצה איך להכיר אותו יתברך, אדרבא מתרחקין ממנו יתברך חס ושלום ונופלים לכפירות ואמונות כוזביות חס ושלום כפי הפגם והעברה, כמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב הישן (באות אמונה סימן כב), הפשע מכניס כפירה באדם, וזה בחינת כי אם עוונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם, וכשאדם זוכה לתשובה אזי זדונות נתהפכין לזכיות, ועקר התשובה על-ידי הצדיקים שהם בחינת משיח, שעקר עסקו להחזיר העולם בתשובה שלמה לה' יתברך, כמו שכתוב, ובא לציון גאל ולשבי פשע וכו' וכמו שכתוב, לשובב יעקב אליו וכו', כי באמת תשובה הוא דבר פלא מאד מאד כי מאחר שכבר נכשל בעברות ולא זכה לקים העצות טובות וקדושות שהם מצוות התורה וקלקל העצות על-ידי העברות, איך יקבל עתה עצה לשוב בתשובה, ומה אם קדם קלקל העצות לא הועילו לו עצות אלו מכל שכן אחר שקלקל גם עצות אלו מהיכן יקבל עצות לחזר, ועל-כן באמת אי-אפשר לשוב בתשובה שלמה באמת כי אם בכח צדיקי הדור האמתיים שזוכין לקבל מאורו של משיח, שהוא שרש התשובה, שהוא יודע עצות נפלאות כאלו שנמשכין משרשי התורה שהוא למעלה מהתורה שכשזוכין לעלות לשם נתהפכין שם כל העוונות לזכיות, שזהו סוד יום-כפור בחינת יובל הגדול בחינת שער החמישים שהוא שער העליון של התשובה, ומשם נמשכין העצות נפלאות לכל החוטאים בעלי עברות רחמנא לצלן שיוכלו להתעורר בכל פעם לתשובה מכל מקום שהם, עד שיזכו לשוב אליו בתשובה שלמה באמת, ועקר הוא האמונה שהוא בחינת שבת כנ"ל, כי כל זמן שיש לו אמונה בודאי ישוב אליו יתברך, ועל-כן צריך האדם לחזק עצמו על-ידי זה בעצמו, דהינו על-ידי מה שהבעל-דבר והסטרא-אחרא רוצה להפילו חס ושלום, על-ידי-זה בעצמו יחזק את עצמו, כי הבעל-דבר מתנכל בנפשו להפילו בכל עת, מחמת שמכניס בלבו שקשה לו עוד לתקן עברות כאלו, בפרט כפי מה שיש אנשים שקלקלו כמו שקלקלו כמו שהם יודעים בעצמם שעברו עברות רבות וגדולות ימים ושנים הרבה רחמנא לצלן כו'. ויש שכבר רצו כמה פעמים לשוב וכמה פעמים התחילו בתשובה ובעבודת ה' באמת, ואחר-כך נפלו כמו שנפלו כל אחד ואחד כפי נפילתו רחמנא לצלן, ועל-כן מכניס הבעל-דבר בלבם בכל פעם שכבר אפס תקוה חס ושלום לפי עצם הפגמים האלה, אבל באמת בזה בעצמו יכול האדם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו, כי מאחר שאני יודע עדין שהעברה היא פגם גדול שעל ידה פוגמין הרבה בעולמות עליונים כו' נמצא שיש לי אמונה עדין, ומאחר שיש לי אמונה עדין בודאי יש לי תקוה בלי ספק, כי מאחר שאני מאמין שיכולין לקלקל בודאי יכולין לתקן גם כן, וכמו שאמר רבנו ז"ל בפרוש, אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן, כי זה ידוע שהאפיקורסים והכופרים המחקרים אינם מאמינים שמקלקלים על-ידי עברה בעולמות עליונים שמזה נמשך שהם נותנים טעמים של שטות והבל למצוות ועברות של התורה, אבל אנחנו עם קדוש שאנו מאמינים שהעברה חס ושלום היא פגם גדול מאד בעולמות עליונים וכו', ומחמת זה רוצה הבעל-דבר להפילו חס ושלום, אדרבא על-ידי-זה ראוי לו להחיות את עצמו מאחר שיש לו אמונה עדין, כי עקר כונות הבעל-דבר הוא שרוצה להפיל אותו כל כך עד שיפיל אותו לכפירות גמורות חס ושלום שיאמר לית דין וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו וכו'. אבל האדם צריך להשכיל על דרכיו ולחוס על חייו ולחזק את עצמו בכל מה שיוכל בכל עת יהיה איך שיהיה כמבאר בדברינו כמה פעמים ועל-ידי-זה בעצמו יחזק את עצמו כי מאחר שאני מאמין שמקלקלין על-ידי עברה נמצא שיש לי אמונה עדין, וכל זמן שיש לי אמונה יש לי תקוה עדין בודאי, ובודאי מדה טובה מרבה וכו' ובודאי יכולין לתקן כי כל מצוותיך אמונה כתיב, ועקר המצוות הם לבא לאמונה שלמה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם וכל זמן שיש לאדם נקודה מאמונה יש לו תקוה עדין, כי יש עצות כאלו שגם הוא יכול לחזר לה' יתברך בנקל על-ידי איזה נחת רוח שיעשה לה' יתברך, במקום שהוא שעל-ידי-זה יזכה לשוב אליו באמת על-ידי כח הצדיקי אמת עד שיזכה שיתהפכו כל העוונות לזכיות וכנ"ל, והבן היטב לשמר הדברים האלה בלבך לקימם באמת, ולהאמין בזה באמת כי הם דברים עמוקים מאד, שאי-אפשר לבארם בכתב בשום אפן:
ואלו העצות העמוקות הנ"ל שנמשכין מבחינת משיח, שזהו בחינת שבת בחינת תשובה זה בחינת דרכי ה' הנעלמים עתה מעין כל, ששם סוד בחינת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו', שאפלו משה בחייו לא השיג זאת, כמבאר בסוף התורה תקעו הנ"ל, ועל-כן עקר התקון יהיה על-ידי משיח, שיזכה להשיג דרכי ה' הנ"ל בחינת צדיק וטוב לו וכו' שעל-ידי-זה יתגלו עצות נפלאות ועמוקות הנ"ל שלא יוכלו לסותרן לעולם כנ"ל. וזה בחינת אלפים אמה של תחום שבת, כי בשבת אסורים הדרכים שהם בשביל המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים של ימי החל וכו' כנ"ל, ואין הולכים בשבת כי אם אלפים אמה שהם בחינת תחום שבת בחינת דרך הקדש, בחינת ודרך הקדש יקרא לה, שזה הדרך הוא בחינת דרך של שבת בחינת דרכי ה' שמשיגין על-ידי קדשת שבת שהוא בחינת עצות נפלאות עד אין סוף הנ"ל, ועל-כן הוא אלפים אמה שני אלפין כי אלף הוא פלא, והם שני אלפין בחינת פלאי פלאות, כי העצות של עכשיו הם בחינת פלאות בחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק וכו' אבל העצות של לעתיד הם בחינת פלאי פלאות בחינת אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד. נפלאים מעשיך זה בחינת מעשי ה' שנבראו בו' ימי המעשה, שהם כלל הבריאה שהוא כלה פלאות הבורא, כי בכל פרט ופרט מהבריאה יש פלאות גדולות מאד, ואלו הפלאות שהם בחינת כלל הבריאה בחינת נפלאים מעשיך, זה בחינת העצות, שהם בחינת פלא שנמשכין על-ידי-זה דהינו העצות הנמשכין על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים של ימי החל שהם בחינת ל"ט מלאכות שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה שהיא כלה פלאות, אבל דוד המלך עליו השלום שהוא משיח, כמו שכתוב, משיח אלהי יעקב, משבח את השם יתברך על הקץ האחרון שאז יתגלו על ידו פלאי פלאות, שהם העצות עמוקות הנ"ל, וזהו בחינת אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך, נפליתי נפלאים זה בחינת פלא על פלא, בחינת פלאי פלאות בחינת עצות עמוקות הנ"ל שיתגלו על-ידי משיח. וזהו ונפשי יודעת מאד, כי הם עצות עמוקות כאלו שאי-אפשר לגלותן בכתב ולא בעל-פה כי אם לחכם ומבין מדעתו. בחינת איעצה עליך עיני כנ"ל, וזהו ונפשי יודעת מאד, מאד הוא בלי גבול, שאני יודע עצות עד למאד, עד אין סוף שאי-אפשר לסותרן בשום אפן שהם בחינת נפליתי נפלאים בחינת פלאי פלאות כנ"ל, ועל זה בקש משה רבנו עליו השלום בעת שרצה שהשם יתברך יגלה לו דרכי ה' בחינת צדיק וטוב לו וכו' כמו שכתוב, הודיעני נא את דרכיך, ואז בקש ונפלינו אני ועמך וכו' הינו שנזכה לפלא הנ"ל שיתגלה בימי משיח שנקרא פלא יועץ שהוא בחינת פלא על פלא כנ"ל:
ועל ההלוך והדרך של שבת שהוא טיול ותענוג בתוך האלפים אמה, נאמר, לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים וכו' הדודאים נתנו ריח וכו' כי אלפים אמה של תחום שבת הם בחינת אלפים אמה של מגרשי ערי הלוים, כמו שכתוב, ומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה וכו', וכתיב אלף אמה סביב ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אלף מגרש ואלף לשדות וכרמים, כי האלפים אמה נחלקים לשני פעמים אלף, כי הם בחינת שני פלאות כנ"ל, והכל בשביל לגלות האמונה בעולם כנ"ל, ועל-כן הם מ"ח ערים, שש ערים של ערי מקלט, ועליהם מ"ב עיר, כי שש ערי מקלט הם בחינת ששה תבות שבפסוק שמע ישראל ומ"ב ערי הלוים הם בחינת מ"ב תבות שבפרשת ואהבת כמובא, ואלו מ"ח ערים קולטות ומגינות מסטרא דמותא, כי הרוצח שהגביר סטרא דמותא צריך לנוס לשם, והם קולטות ומגינות מסטרא דמותא שנמשך מחטא אדם הראשון, שנאמר, כי ביום אכלך ממנו וכו' שעקר הפגם נמשך על-ידי כפירות, כי אמונה הוא עקר החיים וכפירות הם סטרא דמותא כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים, ועל-כן מ"ח ערי הלוים שהם בחינת שמע ואהבת, שהם עקר המשכת האמונה על-כן הם קולטות ומגינות מסטרא דמותא ומצילין את הרוצח ממיתה ואלו האלפים אמה של מ"ח ערים אלו הם בחינת אלפים אמה של תחום שבת, כי הם בחינה אחת כי עקר בחינת שבת הוא אמונה כנ"ל, ואלו המ"ח ערי הלוים שהם בחינת שמע ואהבת, בחינת אמונה שבהם ישבו הכהנים והלוים שהרוצח היה נס לשם ונצול שם, בזה הראה לנו התורה הקדושה שצריכין לנסע לצדיקים, והעקר בשביל לזכות לאמונה שהיא עקר החיים ולהכניע סטרא דמותא שהם הכפירות כמבאר אצלינו כמה פעמים, שעקר האמונה בשלמות מקבלין רק על-ידי הצדיקים האמתיים, כי כהנים ולויים הם בחינת צדיקים אמתיים ותלמידיהם הנלוים אליהם המשמשים ומשרתים אותם בחינת ונלוו עליך וישרתוך, כי הכהן הוא בחינת הצדיק והרב האמת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' ולויים הם בחינת המתחברים אליהם בחינת ונלוו עליך וישרתוך כנ"ל, ומי שנכשל כמה שנכשל ורוצה לחוס על חייו להציל נפשו ממיתה עולמית, צריך לנוס ולברח ולבא אל עריהם שהם בחינת מ"ח ערים כנגד אמונת היחוד שבפרשת שמע ואהבת כנ"ל כמו הרוצח שבורח אל מ"ח ערי הכהנים והלוים שמצילין מסטרא דמותא כנ"ל, ועל-כן יש להם אלפים אמה מגרש שהוא סוד אלפים אמה תחום שבת שהוא בחינת פלאי פלאות, דהינו שיכולין לקבל מהם עצות בכל דור הנמשכין מבחינת עצות של משיח שעל-ידי-זה בודאי יהיה נצול מסטרא דמותא, ויזכה לחיים אמתיים ונצחיים שהם בחינת אמונה ויסוד כל התורה כנ"ל:
וזה בחינת לכה דודי נצא השדה וכו' נשכימה לכרמים, שדות וכרמים זה בחינת אלפים אמה תחום שבת, שהם בחינת אלפים אמה של מגרשי הלוים שהם בשביל שדות וכרמים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אלף אמה מגרש ואלף אמה שדות וכרמים כנ"ל. ועקר אלו האלפים אמה הם בחינת עצות נפלאות עד אין סוף שעל ידם נתגלה האמונה בשלמות כנ"ל. וזהו בחינת נלינה בכפרים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בכופרים, שהשפעת להם כל טוב וכו', הינו כנ"ל, כי על-ידי אלו האלפים אמה שהם בחינת שדה וכרם מכניעין הכופרים וממשיכין אמונה שלמה כנ"ל. וזהו שם אתן את דודי לך, כי שם יתגלו העצות עמוקות שהם בחינת סתרי תורה בחינת השגת דרכי ה' שעל-ידי-זה עקר התגלות אלקותו יתברך ועקר התדבקות והתחברות כנסת-ישראל עם דודה שזהו עקר בחינת תשובה שישובו ויתקרבו כל ישראל לה' יתברך ועקר שלמות היחוד הפנימי הנמשך מבחינת עתיק על-ידי משיח כנ"ל בחינת שם אתן את דודי לך, וזהו הדודאים נתנו ריח וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על פושעי ישראל וצדיקים שעליהם נאמר הדוד האחד תאנים הטובים והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע ושניהם עתידין לתן ריח טוב וכו' כמו שפרש רש"י שם, הינו כנ"ל, כי על-ידי עצות נפלאות הנ"ל כלם יחזרו לה' יתברך, אפלו פושעי ישראל אפלו המנחים בדיוטא התחתונה מאד מאד וכלם יתנו ריח טוב לה' יתברך בבחינת הדודאים נתנו ריח כנ"ל. וזהו ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים. כי עתה יתגלו כל מגדים ומעדנים ומטעמים טובים של מצוות התורה על-ידי אלו העצות עמוקות הנ"ל. וזהו חדשים גם ישנים כי עכשו נעשה נחת רוח לפניו יתברך על-ידי כל העצות שיתגלו לעתיד עם העצות שמכבר, שזהו בחינת חדשים גם ישנים. כי עקר העצות החדשות שנמשכין מבחינת משיח, הוא רק כדי לילך בדרך הישן שמכבר כדי לקים את התורה המסורה בידינו מפי משה רבנו עליו השלום כנ"ל. וזהו בחינת חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, כי אלו העצות הם בחינת עצות צפונות וטמונות בלב הצדיקים אמתיים שהם בחינת משיח שנמשכין מרב טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כי אלו העצות אי-אפשר לגלות בפעם אחד רק כל אחד מהצדיקים אמתיים מגלה מאלו העצות מעט עד לעתיד בימי משיח שיתגלו בשלמות, וזהו דודי צפנתי לך, וזהו מי יתנך כאח לי וכו' אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, כי אז על-ידי עצות אלו יתגלה השגת אלקותו יתברך בבחינת לבושין דשבת שהוא בחינת ולא יכנף עוד מוריך בחינת אפין באפין בחינת כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם בחינת כי עין בעין יראו בשוב ה' וכו' ואז נוכל לדבר מהשם יתברך בפה מלא בחוצות ובשוקים לדבר ולפרסם בפני כל שמלא כל הארץ כבודו ולהתדבק לה' יתברך בדבקות גדול בפני כל עם ועדה, בבחינת אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, כי עכשו אפלו האמונה הפשוטה נסתרת ונעלמת אצל כל אחד בלבו, ואי-אפשר לדבר מזה הרבה, כמו שרואין בחוש, כי כל ישראל יודעין ומאמינים בה' יתברך שמלא כל הארץ כבודו, ואף-על-פי-כן על-פי רב שוכחין אותו יתברך ורצים כל איש אחרי בצעו ותאוותיו וכו', וזעירין אינון שאינם שוכחים אותו יתברך, שעליהם נאמר, אשרי איש שלא ישכחך וכו'. ואפלו אותן הכשרים והצדיקים הדבקים בו יתברך תמיד, אי-אפשר להם לדבר עם העולם בהתגלות גדול מהשם יתברך כאשר היה ראוי לצעק בכל פעם על בני העולם, מה אתם שותקים, ומה אתם עושים בזה העולם, הלא השם יתברך עמנו ועומד עלינו בכל רגע ורואה במעשינו כי מלא כל הארץ כבודו. ומי לא יירא ויפחד מפניו וכו', וכל זה מחמת גשמיות העולם ועכירת המעשים אי-אפשר לדבר הרבה בהתגלות אפלו מהאמונה הפשוטה, וצריכין לדבר מזה ברמז ובסוד בבחינת כבוד אלהים הסתר דבר, כי זה ידוע ומבאר אצלינו, שכל אחד ואחד יש לו בחינת סודות ונסתרות לפי בחינתו, כי מה שנחשב אצלינו לסודות ונסתרות, הוא אצל הגבוה מאתנו נמוך מנגלות. וכן בין כל אדם ואדם ובין כל דרגא ודרגא. וכן יש דברים שהם עכשו סוד ואחר-כך לא יהיה סוד כי אם נגלה. רק אז יהיה סודות אחרים הגבוהים הרבה מזה, כמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל ויתבאר במקום אחר (בסימן כב), על-כן עכשו נאמר כבוד אלהים הסתר דבר, אפלו על ידיעת אלקותו בפשיטות, שיהיה לעתיד התגלות ומפורסמות, כי אז יתגלו עצות הנ"ל שעל-ידי-זה נזכה לקים את התורה בשלמות, ואז יתגלה אלקותו לעין כל כנ"ל, עד שלא נתביש לדבר בפני כל העולם מהשם יתברך, וזהו בחינת אמצאך בשוק אשקך גם לא יבוזו לי, כי אז יתקים כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו' וכתיב, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו', במהרה בימינו, אמן:
וזה בחינת ערובי תחומין, שבמקום שמניח סעודות שבת משם מתחיל התחום שבת אלפים אמה לכל רוח:
כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר גדול האמונה הוא על-ידי העצות שנמשכין על-ידי האיש תבונות שמצחצח נשמתו על -ידי אכילתו כנ"ל. נמצא שעקר המשכת האמונה הוא על-ידי אכילת הצדיקים אמתיים כנ"ל. ובחל צריכין הצדיקים להמשיך הפרנסה והאכילה על-ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שזהו בחינת כלליות הבריאה, שבששת ימי המעשה כנ"ל. כי בחל נמשך האור מלמעלה רק מבחינת חיצוניות עולם העליון, ועל-כן אי-אפשר לקבלו בזה העולם לידע על-ידי-זה מהשם יתברך כי אם על-ידי צמצומים רבים שמתיגעין הצדיקים תיכף כשמאיר עליהם האור הזה, הם מתיגעין בהשתוקקות נפלא עד שמצמצמין האור בשכלם בכמה צמצומים קדושים שהם שרש וקיום הבריאה כלה. ועל-ידי-זה הם ממשיכין הפרנסה בקדשה ובטהרה, וזוכין לצחצח נשמתם על-ידי פרנסה ואכילה הזאת עד שזוכין על-ידי-זה להמשיך העצות ממעמקים לגלות ולפרסם האמונה הקדושה בעולם כנ"ל. אבל מי שאינו מתעורר ומתגבר להמשיך האור לתוך צמצומים, אזי נתקלקל אצלו הארה הזאת חס ושלום, ויכול לבא על-ידי-זה לאמונות כוזביות וכפירות חס ושלום כנ"ל, ואזי גם האכילה והפרנסה נפגם, כי הא בהא תליא כנ"ל. וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם שלו היה באכילה, שאכל אכילה כזאת שעל-ידה נפגם האמונה חס ושלום, כי בשעת הבריאה שלא היה עדין שום אדם, המשיך השם יתברך בעצמו האור לתוך צמצומים כדי לברוא העולם, ומשם המשיך בעצמו (השם יתברך) האכילה והפרנסה דהינו חיות העולמות, והמשיכו לזה העולם בשני בחינות, בבחינת עץ החיים אשר בתוך הגן בחינת אכילה דקדשה שמשם עקר גדול האמונה, ובבחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת אכילה של איסור אכילה דסטרא-אחרא שהוא ההפך שמשם פגם האמונה כנ"ל והזהיר על האדם שלא יאכל אכילה זאת של עץ הדעת, והוא פגם בזה, ותיכף כשהתחילו אדם וחוה לקבל דברי הנחש ונתרצו לעבר על דברי השם יתברך תיכף פגמו מאד בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. כי כפי ההארה מרוחניות אלקות שהיה בלבם היו צריכים להתעורר לה' יתברך בהתעוררות גדול ולבלי לשמע לדברי הנחש המטעה אותם, אבל הם פגמו בזה ושמעו לדבריו, וגם עברו בפעל ואכלו מעץ הדעת וכו' ועל-ידי-זה נפגם האכילה והפרנסה של כל העולם בבחינת בזעת אפך תאכל לחם בחינת בעצבון תאכלנה, שזהו בחינת פגם הל"ט מלאכות שכלם הם בחינת פגם המשכת רוחניות וכו' כנ"ל:
ועל כן צריכין עכשו הצדיקים יגיעה גדולה ביותר לחזר ולתקן הקלקולים של הצמצומים ולחזר ולהמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצוים חדשים וכו' כנ"ל. ועקר התקון על-ידי שבת, כי שבת אגין עלוהי כנ"ל. כי בשבת נמשך אור גדול ונפלא מלמעלה בצמצומים דקים ורוחניים שאינם מתלבשים בשום מלאכה ועובדין דחל, כי לא נתהוה מהם שום בריאה, רק הם שרש העליון של הבריאה ואזי עולים כל העולמות בעליות גדולות עד שזוכין לקבל האור הזה בלי צמצומים גשמיים של ימי החל, כי אז מחמת עלית העולמות, יש כח לקבל האור הגדול הזה וכנ"ל, וזה האור הוא כלו עצות עמוקות להתקרב לה' יתברך בחינת סכת שלום הנמשך בשבת, שמשם כל העצות כנ"ל. ועל-כן אז אין צריכין להמשיך הפרנסה על-ידי המשכת רוחניות וכו', כי שבת הוא שרש הברכה של הפרנסה כי מיניה מתברכין כל שתא יומין, אבל בשבת בעצמו לא ירד אפלו המן, כי אפלו המן שהוא פרנסה קדושה בחינת הפרנסה שממשיכין הצדיקים על-ידי המשכות רוחניות וכו' שעל-ידי-זה מצחצחין נפשם שעל-ידי-זה זוכין לעצות וכו', שזהו בחינת קבלת התורה בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, אבל בשבת אפלו פרנסה קדושה הזאת אינה יורדת בו. כי שבת הוא שרש הפרנסה והברכה, דמיניה מתברכין כל שתא יומין כנ"ל כי בשבת אין צריכין אתערותא דלתתא, רק אדרבא צריכין להמשיך האור של שבת על עצמו על-ידי בטול ושביתה וניחא מכל המלאכות רק לאכל ולשתות ולהתענג על ה'. כי אכילת שבת יקרה והוא עקר כבוד שבת קדש, כי בשבת אין בהאכילה שום אחיזה להסטרא-אחרא כמו שכתוב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נ"ז), כי בחל שנמשכת האכילה והפרנסה על-ידי אתערותא דלתתא כנ"ל על-ידי המשכת רוחניות וכו', על-כן יש בזה שני בחינות כנ"ל, בחינת כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו ]בם(?)[ ופושעים יכשלו וכו'. כי מי שפוגם בבחינת המשכת רוחניות וכו' כנ"ל, גם הפרנסה והאכילה נפגמת, שזהו בחינת חטא אדם הראשון וכו' כנ"ל, אבל בשבת שנמשך הכל על-ידי אתערותא דלעילא שיורד האור מלמעלה עם צמצומים קדושים שנעשו למעלה שהכל יכולים לקבלו בלי שום יגיעה ואתערותא דלתתא שהוא שרש הפרנסה והאכילה הקדושה שממשיכין הצדיקים בימי החל על-ידי המשכת רוחניות וכו'. כי הכל נמשך משבת דמיניה מתברכין וכו' כנ"ל, על-כן האכילה של שבת קדושה מאד, ואין בה שום אחיזה להסטרא-אחרא כלל, כי אדרבא על-ידי אכילת שבת מצחצח כל אחד נשמתו וזוכה לעצות נפלאות ולאמונה שלמה על-ידי-זה וכנ"ל. והעקר על-ידי הצדיקים אמתיים, ועל-כן צריכין לבא אליהם על שבת, כי אף-על-פי שקדשת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא שעל-ידי-זה עולין כל העולמות למעלה ממדריגתן אף-על-פי-כן עלית כל אדם ואדם הוא כפי המקום והדרגא שזכה בשעת כניסת שבת כפי ההכנה והקדשה שקדש והכין את עצמו בששת ימי החל, כמבאר בכתבים. כי למשל מי שלא זכה בחל כי אם לנפש דנפש דעשיה, אזי בשבת כשבא עליו תוספת שבת אף-על-פי שנמשך האור מלמעלה בלי אתערותא דלתתא בשבת וזוכה לעלות למשל לעולם האצילות, אינו זוכה גם שם לקבל הארה כי אם באיזה מדרגה התחתונה באצילות, וכן כל אחד ואחד כפי מדרגתו. אבל הצדיק הגדול שזכה גם בחל לנשמה דאצילות, אזי זוכה בשבת לעלות למעלה למעלה מאצילות בתכלית מעלה העליונה, כי יש עולמות שהם למעלה למעלה הרבה מאצילות כמובא בכתבים, וכן למעלה למעלה, וכל מי שהוא בכלל ישראל, בודאי מקבל איזה הארה מתוספת שבת, אבל כל אחד מקבל תוספת קדשת שבת כפי הכנתו בחל בבחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכנ"ל, ועל-כן עתה בעוונותינו-הרבים אין בנו כח לקבל תוספת שבת בשלמות, באפן שנזכה על-ידי-זה לעצות שלמות הנ"ל לשוב לה' יתברך כי אם בכח התקרבות לצדיקים אמתיים שהם מקדשים עצמם בקדשה נפלאה בימי החל, שעל-ידי-זה הם מקבלים קדשת שבת בשלמות גדול והם ממשיכים קדשת שבת עלינו גם כן, על-כן נוסעין לצדיקים על שבת וכנ"ל:
ועל כן העכו"ם שלא קבלו את התורה כלל, על-כן אין להם שום חלק בקדשת שבת, אדרבא בשבת קדש יתפרדו כל פועלי און, ואין להעכו"ם והסטרא-אחרא שום יניקה מניצוצות הקדשה שבשבת כמובא, ועל-כן גוי ששבת חיב מיתה, כי אף -על-פי שקדשת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא אף-על-פי-כן אי-אפשר לקבל קדשתו כי אם בני ישראל שזכו לקבל את התורה שעל-ידי-זה יש להם כח לקבל האור הגדול הזה של שבת כל אחד ואחד כפי בחינתו, אבל על-כל-פנים כל אחד מישראל מקבל איזה קדשה והארה נפלאה ושמחת הלב בה' יתברך והשתוקקות נפלא אליו יתברך באהבה וברצון בכל שבת, מאחר שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורת משה, אבל העכו"ם שלא קבלו את התורה אינם יכולים לקבל האור של שבת. ועל-כן אם ירצה הגוי לשבות להמשיך על עצמו חס ושלום מהאור הזה יקלקל יותר, כי אין בו שום צד הכנה, אפלו כל שהוא לקבל מהאור כזה. מאחר שאינו בכלל קבלת התורה. ועל-כן גוי ששבת חיב מיתה, כי יתגבר על עצמו סטרא דמותא, שהוא כפירות שנמשכין מרבוי אור כידוע, כי אף-על-פי שכתבנו למעלה שהאור של שבת יורד מלמעלה בצמצומים נפלאים דקים ורוחניים מלמעלה וכו' שכל אחד יכול לקבלו, אף-על-פי-כן אלו הצמצומים הדקים אין יכולים לקבלו כי אם ישראל שיש בהם איזה הכנה לקדשה על-ידי קבלת התורה, אבל לא העכו"ם וכנ"ל, ועל-כן לא נתתו לגויי הארצות ולא הנחלתו וכו' כי לעמך ישראל נתתו באהבה וכו', כמו שכתוב, ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כי שבת קדש הוא מתנה טובה מבית גנזיא דמלכא עלאה כלולה מכל גנזי אוצרותיו יתברך, כי קדשת שבת הוא בחינת עצות עמוקות ונפלאות הגנוזים בחדרי חדריו, בחינת מאד עמקו מחשבותיך, שאומרים במזמור שיר ליום השבת, שעל-ידי-זה נזכה כלנו לשוב אליו יתברך, ועל-כן נקרא שבת על-שם תשובה כמו שכתב רבנו ז"ל, כמו שכתוב, ושבת עד ה' אלקיך וכו', כי על-ידי שמירת שבת בשמחה גדולה כראוי זוכין להמשיך על עצמו אור העצות העמוקות הנ"ל שהם בחינת אור של משיח שזוכין על-ידי שמירת שבת כנ"ל, שעל-ידי-זה בודאי נזכה לשוב אליו יתברך באמת סוף כל סוף כנ"ל, כי אלו העצות הם עד אין סוף ואין תכלית שאי-אפשר לסותרן בשום אפן אשרי הזוכה לקבל שבת בשמחה גדולה כראוי:
כי העקר הוא לשמח בשבת כאשר הזהירנו רבנו ז"ל מאד מאד לשמח מאד בכל שבת, כי עקר מצות שבת הוא לאכל ולשתות ולשמח מאד בשבת ולהתענג בכל התענוגים בשמחה ובטוב לבב, כמבאר בלקוטי תורה (בסימן יז) ובמקומות אחרים, עין שם. כי אכילת שבת יקרה מאד, כי מגדל קדשת שבת שהוא התגלות אלקות בצמצומים נפלאים רוחניים הנמשכין מלמעלה, על-כן האכילה של שבת קדש בקדשה גדולה בבחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו', כי בחל אין זוכין לאכילה קדושה כזאת כי אם צדיקים גדולים נוראים מאד, אבל בשבת אכילת כל ישראל הוא בבחינה זאת, בבחינת צדיק אוכל וכו', בחינת והשביע בצחצחות נפשך בחינת אז תתענג על ה', על ה' דיקא, שהם הצחצחות שהם למעלה מהספירות הכלולים בשם ה' כידוע. וזה בחינת ערובי תחומין, כי תחום שבת אלפים אמה, שהם בחינת הדרך הקדש של שבת, שהוא בחינת התגלות העצות העמוקות ונפלאות הנ"ל שהם בחינת פלאי פלאות כנ"ל, ועקר התגלות אלו העצות זוכין על-ידי אכילת שבת שהוא בחינת והשביע בצחצחות וכו' כנ"ל. ועל-כן ממקום שמניח שם סעודתו, דהינו סעודות שבת, משם מתחיל התחום שבת אלפים אמה וכנ"ל:
וזה בחינת ויצעקו אל ה' שאומרים בכניסת שבת במנחה, שהוא מזמור הודו, כי בכניסת שבת אז עקר ההכנה לקבל תוספת שבת, כמובא, כי אז אנו צריכין להעלות העולמות על-ידי אתערותא דלתתא כדי שיהיה להם כח אחר-כך לקבל תוספת שבת ולעלות בעליות נפלאות בשבת על-ידי אתערותא דלעילא כמבאר בכונות, ועל-כן בערב שבת במנחה שאז צריכין אתערותא דלתתא, על-כן אומרים אז ויצעקו כמה פעמים, כי אז צריכין להמשיך העצות על-ידי צעקות, בחינת צעקת הלב בחינת ממעמקים קראתיך וכו', כדי להמשיך העצות שהם בחינת מים עמוקים וכו', ועל -ידי אלו הצעקות זוכין אחר-כך לקבל תוספת שבת שהם בחינת עצות, שהם נמשכין על-ידי הז' קולות הנמשכין מלמעלה, שהם בחינת הקולות של מתן תורה שבאו מלמעלה שהם בחינת מזמור הבו לה' בני אלים בחינת קול ה' על המים שהשם יתברך בעצמו מעורר בחינת קולו כביכול קול עליון כדי לגלות העצות עמוקות שבאין על-ידי קולות עמוקות כנ"ל. כי בחל צריכין צעקת הלב ממעמקים לזה, אבל בשבת קדש אין בו צעקה וזעקה חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבוא, כי על-ידי הצעקת הלב הנ"ל שעל-ידי-זה נמשכין העצות שעל-ידי-זה גדלה האמונה כנ"ל, על-ידי-זה באין כל הרפואות להמכות המפלאות כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, אבל בשבת אין הרפואה הבאה על-ידי אמונה הגדלה על-ידי עצות נמשכת על-ידי זעקה חס ושלום, כי שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבוא, כי אז נמשכין העצות בנקל מלמעלה כנ"ל, בלי צעקה וזעקה ואז עקר גדול האמונה מחמת שמאירין אז עצות עמוקות ונפלאות מאד שאי-אפשר לסותרן, ועל-כן אז בשבת עקר שלמות גדול האמונה וכנ"ל, ועל-כן אז הרפואה קרובה לבוא, כי עקר הרפואה על-ידי האמונה כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, אמן כן יהי רצון:
וזה בחינת יודו לה' חסדו ונפלאותיו שאומרים במזמור זה כמה פעמים, כי על-ידי הצעקות הנ"ל בחינת ויצעקו אל ה', זוכין להמשיך העצות נפלאות הנ"ל, וזהו בחינת ונפלאותיו לבני אדם. ונפלאותיו דיקא בחינת עצות עמוקות שנקראים פלאות כנ"ל, ועל-כן אומרים זה כמה פעמים, כי אנו צריכין להמשיך העצות מקדשת שבת שאלו העצות הם בחינת פלאי פלאות נפלאות על נפלאות כנ"ל. ועל -כן מזכירין אלו הנפלאות ד' פעמים כנגד ד' מחנות השכינה, שהם בחינת קשור המרכבה שהם בחינת ד' דגלים וכו', שהם בחינת תקון המשפט בחינת השגת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו וכו' כנ"ל שמשם נמשכין העצות עמוקות שהם בחינת פלאי פלאות כנ"ל. כי צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו הם ד' בחינות, כי השגות אלו הם על-ידי תקון המשפט שזוכין על-ידי קשור המרכבה שהיא בחינת ד' מלאכים שסימנם ארגמן ד' מחנות וכו' כנ"ל: