ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · תחומין וערובי תחומין ד
התאמת הקריאה
ובו נכלל ענין פורים:
על פי המאמר חותם בתוך חותם המתחיל פרקא חמשאה דספרא דצניעותא בראשית ברא בראשית מאמר ברא חצי מאמר אב ובן סתים וגליא עדן עלאה דסתים וגניז עדן תתאה:
כי יש מוכיחי הדור, והם בחינת רגלין וכו' והם בחינת חותם, והם מרבין שלום בעולם וכו', וכשהרע של הדור גובר חס ושלום על החותם הנ"ל ומקלקל אותו חס ושלום, אזי נתקלקל שלום העולם ונעשה גרושין ומחלקת בעולם הפך השלום בחינת ומתבל ינידוהו, כי מחותם נעשה נדת, כי הם במספר השוה כמובא, ויש חותם שהוא למעלה מזה החותם, הינו בחינת ידים המקבלים מוסר מאלו המוכיחים בחינת ביד כל אדם יחתם, והידים זה בחינת אמונה שנתקבל בה המוסר וכו' בחינת ויהי ידיו אמונה, וזה החותם של אמונה צריך שמירה יתרה שלא יתקלקל חס ושלום, כי כשחס ושלום נתקלקל זה החותם יוכלו להתקרב חס ושלום לחותם הרגלין שהוא חותם הפנימי וכו' וכשחס ושלום נתקלקל זה החותם נעשה כפירות בחינת עבודה-זרה חס ושלום, שהוא הפך האמונה, כי מחותם נעשה נדת בחינת ידיכם דמים מלאו וכו' הינו עבודה-זרה וכו' ועקר האמונה מקבלין על-ידי שבעה רועים שהם כלליות צדיקי הדור שהם כלליות הקדשה ועל-ידי-זה נקראים רועים על שם ורעה אמונה, כי הם רועים את האמונה לתקנה ולהשלימה וכו', ואי-אפשר לבא לאלו הרועים כי-אם על-ידי עזות בבחינת נהלת בעזך אל נוה קדשך, כי צריך שיהיה לו עזות דקדשה לעמד כנגד העזי פנים, כי יש רועים של הסטרא-אחרא והם גם כן מפרסמי הדור ועקר ממשלתם הוא על-ידי עזות, על-כן צריכים לעזות דקדשה לעמד נגד עזותם. וצריך כל-אחד לרחם מאד על בשר הגוף להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת שהגוף גם כן ידע מזה ההשגה, וזה טובה להנשמה וכו' וזה על-ידי שמשבר עזות הגוף וכו' וכל הקולות הם בחינת עזות דקדשה הן קול צעקה הן קול זמרה וכו' כלם הם בחינת עזות דקדשה וכו' וכו' עין שם כל זה היטב:
ולבוא לעזות דקדשה הוא על-ידי שמחה וחדוה בחינת כי חדות ה' היא מעזכם ושמחה זה בחינת נעשה ונשמע, שמהם נכתרו ישראל בשני עדיים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ושמחת עולם על ראשם. ואלו השני עדיים שני כתרים שנעשו מנשמע ונעשה הם, בחינת נסתר ונגלה בחינת הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וכו' בחינת תורה ותפלה בחינת תורת ה' ותורתו. כי תפלה היא בחינת נסתר בחינת תורת ה' וכו', ויש בכל דרגא ודרגא וכן בכל עולם ועולם בחינת נעשה ונשמע, כי מה שהוא בחינת נשמע בחינת נסתר לזה, הוא בחינת נעשה בחינת נגלה למי שהוא למעלה ממדרגתו, וכן מדרגא לדרגא מה שנסתר לזה נגלה לזה וכו' וכו', וצריך כל אחד לילך מדרגא לדרגא מעולם לעולם לזכות תמיד למדרגה גבוה יותר, שיזכה שיהיה לו נעשה ונשמע גבוהים יותר בכל פעם וכו', וכשצריכים לצאת ממדרגת נעשה ונשמע זה לגבוה ממנו צריך להיות ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא היה דוד ראוי לאותה מעשה וכו', וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה וכו', וזהו ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כי מעוונות ישראל יהיה נעשה לעתיד תורה על-ידי התשובה שעל-ידי-זה זדונות נעשין זכיות וכו' ועל-כן יבקשו אז עוונות ישראל ואיננו, שיהיו נכללין באין וכו' וכו':
וזה בחינת תחום שבת, כי תחום אותיות חותם כמובא, כי בשבת מקבלין ישראל הב' עדיים הנ"ל שהם השני כתרים שהכתירו את ישראל בשעת מתן תורה שהיה בשבת, כמובא בכונת ישמח משה במתנת חלקו, בענין האלף אורות שמשה מחזיר לישראל בכל שבת, שזהו בחינת תוספות שבת וכו' עין שם. וזהו בחינת השמחה של שבת, כי זה הוא עקר השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם, וזהו בחינת ענג שבת, כי בשבת זוכין לעזות דקדשה בבחינת כי חדות ה' היא מעזכם, וזה בחינת השבעה קולות שאומרים בקבלת שבת שהוא מזמור הבו לה' בני אלים וכו' כי בשבת זוכין לכלליות כל הקולות דקדשה, שכלם הם בחינת עזות כמו שכתוב שם, וכמו שמסים בזה המזמור ה' עז לעמו יתן וכו', ועל-כן מחמת שזוכין בשבת לעזות דקדשה ועל-ידי-זה נשבר ונתבטל עזות הגוף על-כן מצוה גדולה להרבות בתענוגי שבת לאכל ולשתות ולשמח וכיוצא בזה, כי אז בשבת כל תענוגי הגוף הם בקדשה גדולה, מאחר שאז נתבטל עזות דסטרא-אחרא וזוכין לעזות דקדשה כנ"ל, כי אז כשזוכין לעזות דקדשה ונתבטל עזות דסטרא-אחרא אז הוא טובה להנשמה, כי הנשמה יכולה לחזר למעלתה על-ידי תענוגי הגוף וכו' כמבאר במאמר הנ"ל.
ועל-כן אז מתענגין על ה' בחינת צדיק אוכל לשבע נפשו, כי הצדיק שזוכה לעזות דקדשה כי צדיק מאן דנטיר ברית, ושמירת הברית הוא עקר עזות דקדשה, כי בו עז, בו תוקפא, כמובא. כי אין בשת אלא במקום ערין, ועל-כן העקר לשבר זאת התאוה שהיא בחינת בשת, על-ידי שיהיה לו בשת אנפין מהשם יתברך ועל-ידי-זה יהיה עז כנמר, ויתחזק ויתגבר לכבש את יצרו וזהו עקר עזות דקדשה, כי עקר עזות דקדשה מקבלין מבחינת בשת פנים דקדשה בחינת ובשת פנים לגן עדן, כמבאר שם במאמר הנ"ל בסופו על המשנה יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו', ועל-כן הצדיק שזוכה לעזות דקדשה על-כן אכילתו יקרה מאד, כי על-ידי אכילתו מתענגת הנשמה כי זוכרת מעלתה ותענוגים שלה מהשגות והארות עליונות על-ידי תענוגי הגוף כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכנ"ל. וזה בחינת אכילת שבת, ענג שבת בחינת אז תתענג על ה', כי אז בשבת זוכין לעזות דקדשה וכו' וכנ"ל.
ועל-כן עקר הזווג היא בליל שבת, כי העקר הוא לשבר עזות הגוף בתאוה זו כנ"ל, כי שם עקר אחיזת עזות דסטרא-אחרא שאין לו בשת אנפין מהשם יתברך חס ושלום, ובשבת אז זוכין לבושה דקדשה שהיא בחינת עזות דקדשה כנ"ל בבחינת בראשית ירא שבת ירא בשת, ואז זוכין שיהיה לו בשת אנפין מקודשא-בריך-הוא שלא יהיה נלכד חס ושלום בתאוה הבהמיות, שלא יהיה עזות חס ושלום, ואז זוכה שיהיה זווגו בקדשה גדולה באימה ביראה בבשת אנפין כמובא בתקונים, כי עזות דקדשה הוא מבחינת ובשת פנים לגן עדן כנ"ל. כי על-ידי שיש לו בשת אנפין מקודשא-בריך-הוא, על-ידי-זה זוכה לעזות דקדשה וכו' כנ"ל. וזה בחינת אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעזכם. הינו כשזוכין לעזות דקדשה בחינת כי חדות ה' היא מעזכם, אז נאמר אכלו משמנים ושתו ממתקים כי אז האכילה מצוה גדולה, שזהו בחינת אכילת שבת, כי אז הנשמה מתענגת מזה כנ"ל בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל.
ועל-כן זוכין בשבת שנתתקנין שני החותמות, חותם בתוך חותם בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כי על-ידי עזות דקדשה שזוכין בשבת כנ"ל, על-ידי-זה נכנסין אל הקדשה וזוכין לקבל הארה משבעה רועים בחינת נהלת בעזך אל נוה קדשך כנ"ל במאמר הנ"ל, ועל-ידי-זה זוכין לאמונה שלמה, כי עקר התגלות האמונה הוא בשבת, כי שבת מורה על חדוש העולם כמבאר במקום אחר, וזהו בחינת חותם הידין שהם בחינת תלת אבהן שהם זרועות עולם, יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שזהו בחינת ג' סעודות של שבת, כי עקר תקון האכילה היא על-ידי אמונה בחינת ורעה אמונה כמובא במקום אחר, ועל-כן בשבת שאז זוכה לבחינת עזות דקדשה ועל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל על-כן אז מצוה לאכל, כי אז האכילה בקדשה בבחינת אמונה, שזהו עקר תקון האכילה דקדשה כנ"ל. וזהו בחינת ג' סעודות של שבת כנגד תלת אבהן שהם ג' ידים כנ"ל וכמובא, שהוא בחינת חותם הידין שהוא בחינת אמונה כנ"ל.
נמצא שבשבת נתתקן חותם הידים שהוא בחינת אמונה, והעקר הוא זה החותם, ואזי ממילא נתתקן חותם הרגלין כמבאר במאמר הנ"ל, כי בשבת עולין הרגלין אל הקדשה בבחינת אם תשיב משבת רגליך, וזה עקר קדשת שבת, כי בחל יש יניקה להסטרא-אחרא מבחינת רגלין בבחינת רגליה יורדות וכו', וזה בחינת פגם חותם הרגלין שהוא בחינת נדת כנ"ל, שהוא זהמת הנחש, כמובא שעקר אחיזתה בבחינת ימי החל, ואז הוא בחינת גרוש וטלטולים שזהו בחינת פגם חותם הרגלין כמבאר במאמר הנ"ל, וזהו בחינת הטלטולים שהאדם צריך לטלטל עצמו בימי החל ולנסע ממקום למקום בשביל פרנסתו זה בחינת גרוש וטלטולים הנ"ל בחינת ויגרש את האדם, וזהו בעצמו בחינת מה שכתב רבנו ז"ל במקום אחר ומובא לעיל בהלכות תחומין הלכה ג, שעל-ידי פגם האמונה על-ידי-זה צריכין לנסע ולטלטל ממקום למקום, כי פגם האמונה הוא בחינת פגם חותם הידין, ואזי ממילא נפגם חס ושלום חותם הרגלין וכשנפגם חותם הרגלין חס ושלום נעשה מזה גרוש וטלטולים כנ"ל. ובשביל זה צריכין לטלטל ולנסע כנ"ל, אבל בשבת-קדש, אז עולין הרגלין מן הסטרא-אחרא בבחינת אם תשיב משבת רגלך כנ"ל, ואז נתתקן חותם הרגלין, כי אז זוכין לאמונה בשלמות שהוא בחינת חותם הידין וכו' וכנ"ל. ועל-כן בשבת אין שום טלטול ונסיעה כלל.
כי כל הנסיעות והטלטלולים הם באים מבחינת חטא אדם הראשון, שהוא בחינת קלקול החותם הרגלין שעל-ידי-זה נעשה בחינת נדת שהוא זהמת הנחש שעל-ידי-זה נעשה גרוש וטלטולים בעולם כנ"ל בחינת ויגרש את האדם, וכל זה הוא רק בימי החל שאז יש להם אחיזה כנ"ל, ואז צריכין יגיעה גדולה להשיב הרגלין אל הקדשה, ועל-כן אז יש טלטולים ממקום למקום שהם בחינת גרוש הנ"ל. אבל בשבת אז נתתקנין שני החותמות חותם הידין וחותם הרגלין כנ"ל. על-כן אז נתבטל כל הגרושין והטלטולים, כי שבת הוא תקון חטא אדם הראשון, כי שבת אגין עליהו כמובא, וזה בחינת אסור תחומין, דהינו שאסור לצאת בשבת ממקום למקום חוץ לתחום שבת, כי בשבת אין שום טלטול ונסיעה שהוא בחינת גרוש כנ"ל כי אז נתתקן חותם הרגלין כנ"ל, וזהו תחום שבת, כי תחום אותיות חותם כנ"ל כי החותם הוא בעצמו התחום, כי על-ידי שמאיר בשבת החותם דקדשה כנ"ל מחמת זה אסור לצאת חוץ לתחום, כי אז נתבטל כל הגרוש והטלטולים שהוא קלקול החותם כנ"ל, כי אז נתתקן החותם דקדשה שהוא בחינת תחום כנ"ל:
וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, כי עקר התחום שהוא בחינת חותם הנ"ל הוא נמשך משני הכתרים הנ"ל, שהם נעשה ונשמע כנ"ל שני הכתרים הם שני אלפין, כי כתר הוא בחינת אלף שהוא ראש לכל האותיות, וזהו בחינת אלף האורות שמקבלין בשבת כנ"ל, כי עקר התוספות הוא רק אלף אורות, כי עקר התוספות הוא שמקבלין את הנשמע שהוא בחינת נסתר ועושין מהנשמע נעשה כנ"ל ואזי יש לו נשמע אחר גבוה ממנו, נמצא שעקר מה שזוכה לקבל תוספות הארה הוא רק מה שבחינת הנשמע בחינת הנסתר זוכה שיתגלה לו בבחינת נעשה, ועל-כן עקר הקבלה הוא רק בחינת כתר אחד בחינת כתר הנעשה, דהינו מה שזכה שיהיה נעשה אצלו מנשמע נעשה כי הנשמע שיש לו עכשו זה עדין נסתר ממנו, ועל-כן עקר קבלת תוספות שבת הוא רק אלף אורות שהם בחינת כתר אחד כנ"ל. אבל באמת זוכה בשבת לשני כתרים נשמע ונעשה כנ"ל, רק שעקר מה שמקבל ומשיג הוא רק בחינת כתר אחד בחינת נעשה בחינת אלף אורות כנ"ל, ומאלו השני כתרים הנ"ל שהם בחינת ב' אלפין ב' אלפים אורות, מהם נעשין החותמות הנ"ל שהם בחינת תחום שבת אלפים אמה כנזכר לעיל:
וזה בחינת ערובי תחומין, שבמקום שמניחין שעור סעודה משם מתחיל התחום שבת, כי עקר התחום שבת שהוא בחינת חותם כנ"ל זה נמשך רק על-ידי אמונה כנ"ל כי על-ידי אמונה נשמר חותם הרגלין, שעל-ידי-זה נתבטל הגרוש והטלטולים ממקום למקום, שזהו בחינת תחום שבת שאין יוצאין ממקום למקום כנ"ל, נמצא שהעקר על-ידי האמונה שנמשך על-ידי עזות דקדשה שזוכין בשבת כנ"ל, וכל-זה מקבלין על-ידי אכילת שבת, שהוא בחינת אז תתענג על ה' שזה בחינת עזות דקדשה בחינת אכלו משמנים וכו' כי חדות ה' היא מעזכם בחינת ורעה אמונה וכו' כנ"ל, ועל-כן עקר התחום שבת שהוא בחינת חותם, מתחיל ממקום הסעודה, כי משם עקר תקון בחינת החותם שהוא בחינת תחום כנ"ל:
וזה בחינת פורים, בחינת מרדכי ואסתר, שהם שני כתרים שני העדיים הנ"ל בחינת נשמע ונעשה נסתר ונגלה, שעל ידם נתתקנין שני החותמות הנ"ל. כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל לקלקל חס ושלום שני החותמות הנ"ל כי המן הוא זהמת הנחש כמובא, בחינת דם נדת שהוא בחינת קלקול החותם דקדשה כנ"ל, ועקר התגברותו הוא על-ידי פגם אמונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שעשה עצמו עבודה-זרה הינו עבודה-זרה פגם אמונה, כי הוא מזרע עמלק שהיה כופר גדול כמבאר במקום אחר. ועקר התגברותו חס ושלום הוא על-ידי שמתגבר חס ושלום עזות דסטרא-אחרא שהוא עזות הגוף כנ"ל כי המן היה עז פני ביותר שהעיז פניו נגד מרדכי אדונו שנמכר לו לעבד, והוא סלק הבושה מעל פניו והחציף והעיז בעזות כזאת שעשה עצמו אלוה ושכלם יכרעו וישתחוו לו ושגם מרדכי אדונו ישתחוה לו חס ושלום, שכל זה הוא תקף עזות דסטרא-אחרא שהוא בחינת עזות מלכותא בלא תגא, בחינת והכלבים עזי נפש.
ועל-כן רצו אז להביא את ושתי המלכה לפני המלך ערומה בשבת לפני כל השרים והעמים, אשר דבר כזה לא נשמע בעולם, לעשות עזות כזאת לסלק הבושה לגמרי מעל פניהם, אך הם רצו אז להגביר חס ושלום עזות דסטרא-אחרא בעולם, ועקר העזות הוא בתאוה זו כנ"ל, והם רצו אז לסלק הבושה לגמרי חס ושלום ולהגביר תקף עזות דסטרא-אחרא בעולם, ועל-כן צוו להביאה ערומה בשבת, כי שבת הוא בחינת בושת פנים לגן עדן בחינת עזות דקדשה כנ"ל, והם רצו חס ושלום לפגם בבחינת בושה דקדשה בחינת קדשת שבת ולהגביר תקף עזות דסטרא-אחרא אשר דבר כזה לא נשמע בעולם.
והנה אף היא לדבר עברה נתכונה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אך לא עלתה בידה ובידם, כי השם יתברך ברחמיו לא הניח להם לגמר מחשבתם הרעה באותן הימים, כי בא גבריאל ועשה לה זנב וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כדי שלא תעלה בידם מחשבתם הרעה להגביר חס ושלום תקף עזות דסטרא-אחרא בעולם, ונהפך הוא כי ושתי המרשעת היא עקר בחינת עזות דסטרא-אחרא בחינת תאוה הנ"ל, ועל-כן היתה פושטת בנות ישראל ועושה בהם מלאכה בשבת, וכל זה להגביר עזות דסטרא-אחרא על-ידי פגם קדשת שבת וכו' כנ"ל, ועל-כן היתה עושה בהן מלאכה ערומות כדי להגביר עזות דסטרא-אחרא בשבת דיקא כנ"ל, וה' יתברך מפר מחשבת ערומים ונגזר עליה בשביל זה שתהרג ערומה בשבת, כי שבת בעצמה נקם בה, והכניע אותה והרג אותה על-ידי העזות דסטרא-אחרא דיקא, ומניה וביה אבא ליזיל בי נרגא, כי העזות דסטרא-אחרא בעצמו הרג אותה ונקם בה, כי מפלתה היה על-ידי עזות דסטרא-אחרא שנתגבר אז על ידה כל-כך עד שצוו להביאה ערומה בשבת, ואף היא לדבר עברה נתכונה והיתה חפצה בזה מאד, אך השם יתברך לא הניח לגמר מחשבתם כנ"ל ונהרגה על-ידי-זה, נמצא שעקר מפלתה היה על-ידי העזות בעצמו, כי כך הם דרכי השם יתברך, כי פעל אדם ישלם לו, שהעברה בעצמה נוקמת בהאדם כמובא.
ואז היתה צמיחת קרן ישועת ישראל, שמאז התחיל להקדים רפואה למכה, כי תחת הסרפד יעלה הדס, כי תחת ושתי מלכה אסתר, שהיתה ההיפך ממנה מהפך אל הפך, כי אסתר המלכה היתה צנועה גדולה ביותר מאד מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשכר צניעות שהיתה ברחל וכו', נמצא שכל עקר השתלשלות יחוס אסתר היה כלם צנועים גדולים, וכן היא היתה צנועה ביותר כנ"ל וצניעות זה בחינת בשת אנפין, ואסתר שמרה את השבת ביותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ואת שבע הנערות וכו' שמנתה בהן ימי השבת. נמצא שסבב השם יתברך ברחמיו שנכנע תקף עזות דסטרא-אחרא ונתגבר תקף קדשת בשת פנים וצניעות דקדשה, עד שמלכה אסתר תחת ושתי וכו' כנזכר לעיל:
ועקר התגברות המן היה על-ידי שנכשלו ישראל אז בנשי נכריות, כמובא בכתבים, כי פגם הברית בפרט נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה) חס ושלום, זה עקר בחינת עזות דסטרא-אחרא, כי שם עקר עזות דסטרא-אחרא כנ"ל, כי העכו"ם הם הם בעצמן עזות דסטרא-אחרא בחינת והכלבים עזי נפש ואף היא ככלב, ועל כן פגם הברית חס ושלום בפרט נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה) זה עקר תקף העזות דסטרא-אחרא כי הם עקר העזות דסטרא-אחרא כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת פגם החותם בחינת נדות כי הם נקראים נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), ומחמת שנתגבר אז הפגם מאד, על-כן נתגבר המן הרשע שהיה מבחינה זו מבחינת עזות דסטרא-אחרא זהמת הנחש דם נדת, ועל כן רצה להתגבר על ישראל חס ושלום להעבירם לגמרי חס ושלום, להשמיד להרג וכו' בחינת התגברות שפיכת דמים בישראל בחינת ידיכם דמים מלאו, דהינו התגברות הדמים על-ידי קלקול החותם, ומחמת שנתקלקל אז החותם ביותר רצה להגביר בחינת שפיכת דמים להרג אותם לגמרי חס ושלום, וזה בחינת ונחתום בטבעת המלך בחינת פגם חותם דקדשה שעל-ידי-זה מתגבר חס ושלום חותם דסטרא-אחרא.
ובאמת היו אז ישראל בסכנה גדולה מאד מאד, אשר כמוהו לא נהייתה כמובא בספרים, אך השם יתברך ברחמיו שלח אז את שני הצדיקים מרדכי ואסתר, אשר מעלתם גבהה מאד מאד, כי מרדכי ואסתר הם בחינת שני הכתרים הנ"ל בחינת נשמע ונעשה, נסתר ונגלה, כי אסתר היא בחינת נסתר ומרדכי הוא בחינת נגלה, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יוד), ועל ידם היה תקף הנס ונתהפך הדבר מהיפך אל היפך, וזכו אז לקבלת התורה כמו שכתוב: קימו וקבלו וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, ונעשה על-ידי-זה פורים על-שם הפור שמחה ומשתה ויום טוב וכו', והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר.
כי זה עקר עבודת איש הישראלי בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן, שצריכין לעבד את ה' בתורה ותפלה עד שיזכה לבחינת קבלת התורה בכל עת ועת. דהינו שיזכה בכל פעם ופעם לבחינת נעשה ונשמע מחדש, דהינו שיהיה נעשה מהנשמע בחינת נסתר, יהיה נעשה ממנו בחינת נעשה בחינת נגלה ויזכה לבחינת נשמע גבוה יותר, וכן בכל פעם ופעם כמבאר היטב במאמר הנ"ל, וזה בחינת קבלת התורה בכל פעם, כי אנו צריכין תמיד לקבל את התורה בכל יום כמו שכתוב: אשר אנכי מצוך היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וקדם שזוכין לבחינה גבוה יותר, דהינו לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר כנ"ל צריך שיהיה ירידה קדם העליה, והירידה בעצמה היא תכלית העליה, נמצא שאחר-כך כשזוכין להעליה על-ידי הירידה נעשה מהירידה עצמה תורה, ועל-כן נקרא התורה מכשלה, כמו שכתוב: והמכשלה הזאת תחת ידך, אלו דברי תורה וכו' כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב.
וזהו עקר כל הנסיונות והצרופים שהאדם נתנסה ונצטרף בעולם הזה בכל עת וזמן, כי האדם צריך לחדש תמיד בתורה ועבודה, שזהו בחינת קבלת התורה בכל פעם בחינת נעשה ונשמע מחדש גבוה יותר, כי אפלו מי שאינו זוכה לחדש ממש חדושין דאוריתא והשגות שהם בחינת נעשה ונשמע כנ"ל, אף-על-פי-כן גם העבודה בעצמה של איש הישראלי כשהוא איש כשר באמת, כשזוכה בכל פעם להתעורר ביותר לעבודתו יתברך באמת בהתעוררות חדש, גם זה הוא בחינת קבלת התורה מחדש בחינת נעשה ונשמע מחדש, שמקבל על עצמו לקים את התורה מחדש וכל אשר דבר ה' יעשה וישמע, וכמובן זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר. ועל-ידי-זה בעצמו יכול לזכות להשגות ממש על-ידי פשיטותו ותמימותו שיתנהג כל כך בכשרות באמת בהתעוררות חדש בכל פעם עד שיזכה לבחינת קבלת התורה ממש בחינת נעשה ונשמע באמת, דהינו שיזכה להשיג ולהבין מה שהיה נסתר ממנו תחלה, וכן מדרגא לדרגא עד אין סוף, שזהו בחינת נעשה ונשמע וכו' כנ"ל.
אבל אין האדם זוכה למדרגה גבוה יותר כי אם על-ידי שיהיה לו ירידה קדם העליה וכו', וזה בכל אדם ובכל זמן ובכל דרגא ודרגא, אפלו מי שצריך לזכות לאיזה דרגא קטנה אפלו להתעוררות חדש, צריך שיהיה לו מקדם איזה ירידה לפי מדרגתו, והירידה היא בחינת הנסיונות והצרופים שיש לו מקדם שעולה מדרגא לדרגא. והנה באמת בשעת הירידה שיש קדם העליה שהיא בחינת קבלת התורה מחדש בחינת נעשה ונשמע גבוה יותר כנ"ל, אז בשעת הירידה האדם הוא באמת בסכנה גדולה. כי הרבה נפלו על-ידי ירידתם רחמנא לצלן, וצריך אז להיות כגבור חזק בל ימט, וגם צריך סיעתא דשמיא שיזכה להחזיק עצמו בשעת הירידה שלא יפל לגמרי חס ושלום, רק יחזיק עצמו בכל עז עד שיזכה לשבר ולבטל מה שצריך לבטל ולשבר כפי הירידה שלו, עד שיזכה ברחמיו יתברך לבחינת העליה, ואז זוכה שיתהפך הירידה לעליה, כי הירידה היא תכלית העליה כנ"ל.
וזאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן, בכלל ובפרט, הן בכלליות ישראל הן בפרטיות אצל כל אחד ואחד מישראל בכל פעם שצריך לצאת מבחינת נעשה ונשמע זה לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר וכנ"ל. ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל. וקדם מתן תורה בא עמלק להלחם עם ישראל, כמו שכתוב: ויבא עמלק וילחם וכו', כי הוא השונא הגדול שאורב על ישראל תמיד בכלל ובפרט. וכמו כן תמיד בכל דור ודור בכל עת וזמן בכל פעם שישראל צריכין לעלות מדרגא לדרגא, דהינו מבחינת נשמע ונעשה זה לגבוה ממנו כנ"ל, שאז צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, אז בשעת הירידה שאז האדם באמת בסכנה כנ"ל, אז הוא אורב לישראל ומתכון בתקף רשעתו ושנאתו החזקה לישראל ובא אז דיקא להלחם עם ישראל, בבחינת ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ברפיון ידים, שרפו ידיהם מן התורה, כי אז קדם קבלת התורה ואז מקדם צריך שיהיה בחינת ירידה כנ"ל וזהו בחינת רפיון ידים מן התורה בחינת ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, ירא אלהים זה בחינת בראשית ירא בשת, שהוא מאמר השלם בחינת נשמע שבו כלול הכל כמבאר במאמר הנ"ל. וקדם שזוכה האדם לזה לבחינת יראה שהוא בחינת בראשית בחינת נעשה ונשמע קדם לזה האדם עיף ויגע בחינת ירידה שקדם העליה, אז דיקא ויבא עמלק כנ"ל. וזה שצותה התורה ביותר לזכר מעשה עמלק וכו' ומלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי זה נעשה בכל דור ודור בכל עת שצריכין לעלות מבחינת נעשה ונשמע זה לבחינה גבוה יותר, אזי צריכין ללחם מלחמת עמלק בעת הירידה שקדם העליה וכו' כנ"ל:
כי מבאר במאמר הנ"ל, שנשמע ונעשה שהם נסתר ונגלה הם בחינת בראשית ברא מאמר וחצי מאמר אב ובן וכו', וזהו מדור דור, הינו בעת שהתורה הולכת מדור לדור מאב לבן מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה, בבחינת והודעתם לבניך ולבני בניך יום וכו' שהתורה צריכים לגלות מאב לבן מדור לדור וכו' כנ"ל, בבחינת דור לדור ישבח מעשיך שצריכין לגלות מעשי ה' בחינת נעשה מדור לדור מאב לבן מנשמע לנעשה וכו' כנ"ל, כי בחינת הנעשה של האב הוא בחינת נשמע בחינת נסתר לגבי הבן כמובן בהתורה הנ"ל והבן:
וזהו בחינת פורים, כי המן מזרע עמלק, שהוא אורב לישראל תמיד בעת הירידה שקדם העליה קדם שזוכין לבחינת נעשה ונשמע מחדש, שהוא בחינת קבלת התורה כנ"ל. ואז באותן הימים היו צריכים ישראל לזכות לשוב לארץ-ישראל לירושלים עיר הקדש ולבנות בית-המקדש שני מחדש, וירושלים היא בחינת יראה שלם, שהוא בראשית מאמר השלם בחינת נשמע ונעשה כמבאר במאמר הנ"ל ושם בירושלים הוא הבית-המקדש אשר משם תצא תורה כמו שכתוב על-פי התורה אשר יורוך וכו' מן המקום ההוא וכו' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
וזה בחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וכו', הינו כשאין יודעין איזה דין בתורה זה בחינת שאין זוכין להשיג את בחינת הנסתר ממנו לפי מדרגתו שהיא בחינת נשמע אצלו, ואז כשאין זוכין להשיג בחינת נשמע ונעשה אזי אין החותם בשלמות כנ"ל ואזי אין יודעין בין דם לדם, כי אין יכולין להבחין בין דם טהור לדם נדות מחמת שנפגם החותם, שאז נעשה ממנו בחינת נדת כנ"ל, ואז התקון הוא וקמת ועלית וכו' אל המקום ההוא, כי ציון וירושלים הם בחינת חותם בתוך חותם, כמובא, כי משם תצא תורה, כי שם יושבין בית-דין הגדול והם מגלין כל מה שנעלם ונסתר אצל כל אחד ואחד, כמו שכתוב: על-פי התורה אשר יורוך וכו' ועל-פי המשפט וכו' תעשה, נמצא שהם מתקנים ועושים מהנשמע נעשה, כי שם הוא מקום התפלה, כמו שכתוב: כי ביתי בית תפלה, ותפלה הוא נשמע, ועל-כן יושבין שם בית-דין הגדול ועושים מהתפלה תורה, מהנשמע נעשה ומגלין לישראל כל הנסתר מהם בחינת כי יפלא וכו' על-פי התורה אשר יאמרו לך וכו' כנ"ל.
נמצא שבנין בית-המקדש ציון וירושלים הוא בחינת נשמע ונעשה בחינת קבלת התורה כי משם תצא תורה וכו' כנ"ל. ומחמת שאז בימי אחשורוש היה בסוף הגלות והיו צריכים לשוב לירושלים ולבנות בית-המקדש שהוא בחינת להשיג מחדש בחינת התורה בחינת נשמע ונעשה, על-כן היו מכרחים אז שיהיה להם ירידה קדם העליה, ומחמת שהיו צריכים אז לעליה גדולה דהינו לבנות בית-המקדש מחדש שהוא בשביל כלל ישראל על-כן התגברה הירידה אז מאד והתגברה אז הסטרא-אחרא עד שנכשלו מאד בנשים הנכריות, ואז ארב עליהם המן עמלק ימח-שמו, ורצה להתגבר עליהם אז מאד, ועל-כן היו אז בסכנה גדולה ועצומה מאד מאד אשר כמוהו לא נהייתה כמובא, כי התגבר עליהם בעת ירידתם הגדולה מאד בחינת ואתה עיף ויגע וכו' כי היו אז עיפים ויגעים בתכלית היגיעה מחמת שהיה בסוף הגלות קדם שובם למקומם, שאז מתגברת הסטרא-אחרא ביותר, בעת שהיא רואה שבקל מהרה ישובו למקומם, בפרט שנתפסו אז באמת בעון הגדול הנ"ל רחמנא לצלן, על-כן היתה אז עת צרה גדולה ליעקב וכו'.
אך מרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי הוא ידע כל זאת והאיר בישראל לבל יתיאשו עצמן מן הרחמים. כי זה הוא העקר בעת שהאדם חס ושלום נופל באיזה ירידה יהיה איך שיהיה אפלו אם נכשל חס ושלום אז מאד, אף-על-פי-כן אסור לו ליאש עצמו מן הרחמים וכמו שעשה מרדכי אז וכל ישראל עמו, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו' וכן כל ישראל בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע וכו' וה' יתברך שמע לקול זעקתם וצעקתם הגדולה על-ידי מרדכי ואז נתהפך הירידה לעליה גדולה ונעשה מזה פורים, וזכו לקבלת התורה מחדש בחינת קימו וקבלו, וכל זה על-ידי מרדכי, כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה, שהיה יודע את כל בחינת הנעשה מתחלה ועד סוף, שהיה יודע ומשיג את הנעשה הגבוה ביותר. כי צריכין לעשות בכל פעם מנשמע נעשה, נמצא שזוכין בכל פעם להתגלות וידיעה חדשה שהוא בחינת נעשה גבוה יותר כנ"ל, וכן מדרגא לדרגא עד תחלת האצילות כמבאר במאמר הנ"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה עד למעלה מעלה בתכלית המעלה, ומחמת זה היה יכול להאיר גם למטה למטה בתכלית שפלות הירידה, כי זה מובן ומבאר בדברי רבנו במקום אחר, שכל מה שהצדיק הוא במעלה גדולה ביותר וזוכה להשגה גדולה ביותר, הוא יכול להאיר במדרגה נמוכה ביותר ויותר. נמצא בכל פעם שזוכה הצדיק לבחינת נעשה גבוה יותר, דהינו התגלות יותר כנ"ל הוא יכול להאיר למטה למטה ביותר, ובשביל זה נקרא בחינת הנגלה נעשה, כי על-ידי שנגלה מנשמע לנעשה וזכה להשגה יתירה על-ידי-זה הוא יכול להאיר בבחינת עשיה ביותר.
וזהו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מתחלה ועד סוף מאין סוף עד אין תכלית, על-כן הוא היה יכול להאיר בישראל אפלו בתכלית ירידתם לבל יתיאשו עצמן מן הרחמים עד שזכו על ידו שיתהפך מהפוך אל הפוך, ותכלית הירידה יהיה תכלית העליה, בחינת ונהפך הוא וכו' וזכו אז להשגה גדולה ביותר לקבלת התורה מחדש בחינת קימו וקבלו. וזכו לעשות מזה ימי הפורים האלה, דהינו שיהיה נמשך הארה זו בכל דור ודור בכל שנה ושנה, שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה יאיר עלינו הארה הגדולה הזאת של בחינת מרדכי שעל-ידי-זה יהיה לנו כח בכל שנה ושנה לצאת מכל הירידות שבעולם ולהפוך כל הירידות לתכלית העליה, בבחינת והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה וכו'.
כי השם יתברך ברחמיו המרבים חשב מרחוק להטיב אחריתנו, כי השם יתברך צופה ומביט עד סוף כל הדורות וראה שבדורות הללו בעקבות משיחא בסוף הגלות קדם שנשוב לירושלים ויהיה גאלה נצחית וקדם לזה בודאי תתגבר הסטרא-אחרא מאד, ותהיה מקדם הירידה גדולה מאד מאד, על-כן הטיב עמנו מקדם, ונתן לנו את ימי הפורים האלה על-ידי מרדכי ואסתר, כדי שיאיר עלינו בכל שנה ושנה בחינת הארה הגדולה והעצומה של מרדכי שהיא הארה גדולה מאד מאד שעל-ידי הארה הגדולה הזאת יכולין להפוך כל הירידות לעליות וכמובא בכתבים שהארה של מרדכי מאיר עד סוף העשיה, והארה זו של פורים אין נמצא בשום זמן וכו'. ואז נתהפכין כל הירידות לעליות כי היא תכלית העליה כנ"ל.
וזה בחינת והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור. נזכרים ונעשים זה בחינת נשמע ונעשה, נזכרים זה בחינת נשמע, כי זכרון תליא בלבא כמובא, ותמן תליא שמיעה, כי שמיעה בלבא תליא כמובא במקום אחר. וזהו והימים האלה נזכרים ונעשים כי אז בימים האלה זוכין לקבלת התורה בחינת קימו וקבלו וכו' כנ"ל שהוא בחינת נזכרים ונעשים בחינת נשמע ונעשה וכו' כנ"ל. וזהו בכל דור ודור הינו כי זה הדבר נעשה בכל דור ודור בכל עת שצריכין להמשיך השגת התורה מנשמע לנעשה שזהו בעצמו בחינת בכל דור ודור, דהינו מאב לבן מדור לדור שזהו בחינת מלחמה לה' בעמלק מדור דור וכו' כנ"ל. ואז בפורים זוכין להשגת נשמע ונעשה שהם אב ובן בחינת דור ודור כנ"ל ואז זוכין שנתהפכין כל הירידות לעליות כנ"ל:
וזהו בחינת כל מיני הצחוק ושחוק שעושין בפורים, לרמז שאז בימי הפורים האלה, מעלין כל מיני ירידות וקטנות, הכל נתהפך עכשו ונעשה מזה תורה, כי הירידה נתהפך לעליה בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל:
כי הצדיק הגדול שיש לו דעת גדול, הוא מוריד עצמו לפעמים בכונה לעניני קטנות ומילי דשטותא, בבחינת בטולה של תורה זהו קיומה, וכמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן עח לקוטי תנינא), וזהו גם כן בחינת ירידה שקדם העליה, שמחמת שרואה שמחו נתיגע ואינו יכול עוד לילך במחו יותר, אזי הוא מכרח להוריד עצמו לעניני קטנות ומילי דשטותא וכיוצא, וכמובא בזהר הקדוש ברב המנונא סבא דהוו מסדרין קמיה תלת פרקי מילי דשטותא, ואחר-כך על-ידי בחינת ירידה זוכה לתכלית העליה, בבחינת ירידה תכלית העליה בחינת בטולה של תורה זהו קיומה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק עת לעשות לה' הפרו תורתך.
וזהו עת לעשות לה' דיקא בחינת נשמע ונעשה, והנשמע כנגד הנעשה הוא בחינת תורת ה' בחינת בטול אל האין סוף וכו', כמבאר במאמר הנ"ל, וזהו עת לעשות לה' כשמגיע העת לעשות בחינת נעשה, לה' בחינת נשמע בחינת תורת ה' בטול אל האין סוף, ואז הפרו תורתך, אז צריכין קדם העליה בחינת בטולה של תורה זהו קיומה, בחינת הפרו תורתך כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כי הירידה היא תכלית העליה כנ"ל.
וזהו בחינת פורים כנ"ל, ועל שם זה נקרא פורים, כי אז עושין כל מיני שחוק וקטנות ומילי דשטותא. כי אז זוכין לתכלית העליה להשגה והארה עצומה מאד מאד הארת מרדכי היהודי שהארתו שגבה מאד, ואז נתהפכין כל הירידות וכל הבטולים וכל מילי דשטותא לתכלית העליה כנ"ל. וזה בחינת שם פורים על-שם הפור, לשון הפרו תורתך, כי השרש של מלת פורים והשרש של מלת הפרו הם שרש אחד, כמבאר למי שיש לו קצת ידיעה בזה. כי עקר ענין פורים הוא בבחינה זו בבחינת ירידה תכלית העליה. בחינת והמכשלה הזאת תחת ידיך אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם וכו' עין שם. שזהו בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך כנ"ל.
וזה בחינת ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. ומאמר זה בחינת מאמר השלם שהוא בחינת יראה בחינת אסתר שהיא בחינת נסתר בחינת נשמע בחינת מאמר השלם, וזה בחינת לקחה מרדכי לו לבת, אל תקרי לבת אלא לבית בחינת בית דבראשית שהוא מאמר השלם שזהו בחינת אסתר כנ"ל, וזהו ומאמר אסתר בחינת מאמר השלם קים דברי הפורים האלה, קים זה בחינת עמידה בחינת תפלה, וזהו דברי הפורים האלה דברי דיקא בחינת דברי תורה שהם בחינת נשמע כמבאר במאמר הנ"ל עין שם היטב. וזהו ונכתב בספר, נכתב זה בחינת נעשה כי הספר הנכתב זה בחינת עשיה כמובא במקום אחר, הינו שבחינת מאמר השלם וכו' נעשה בחינת נעשה בחינת ונכתב בספר וכו' כנ"ל, עין היטב במאמר הנ"ל:
וזה בחינת קריאת המגילה, כי המגילה הוא גבוה מאד מאד כמובא בכתבים, כי היא בבחינת דברי תורה הנ"ל בחינת דברי האגרת הזאת, כי באמת בהמגילה כתובים רק ב' ג' מצוות שהם משלוח מנות ומתנות לאביונים ושמחה ומשתה וכו', והמגילה בעצמה ארכה מאד שמספרת כל מעשה אחשורוש והמן וושתי וכו' וכו', וכל זה הוא בחינת דברי תורה, כי הספורים של התורה הם גבוהים יותר מהתורה עצמה, דהינו ממצוות התורה בעצמן, כי הם בחינת דברי תורה בחינת נשמע כנ"ל במאמר הנ"ל, וזה בחינת המגילה כנ"ל, ואז אנו זוכין בפורים לקרות את המגילה ועושין מבחינת דברי תורה בחינת נשמע וכו' עושין מזה בחינת נעשה בבחינת לקיים את ימי הפורים האלה וכו' בזמניהם בחינת על כל דברי האגרת הזאת וכו' בחינת להיות עושים את שני הימים האלה וכו':
וזהו בחינת בזמניהם זמן זמנים טובא, כמו שלמדו רבותינו ז"ל מזה הפסוק שמגילה נקראת בי"א בי"ב וכו', כי יש כמה זמנים לבחינת קריאת המגילה, שהוא בחינת לעשות מהנשמע נעשה, כי כל אחד יש לו נשמע ונעשה לפי בחינתו כנ"ל, ועל-כן בני הכפרים שאין להם זה הכח לעשות מהנשמע נעשה בעצמן, וצריך אחר לקרות להן ולהאיר בהם הארה זו, הם צריכין להקדים ליום הכניסה לבא לתוך הכרך שיש שם עשרה בטלנין, והם מקדימין וקורין להם את המגילה אז, כי אף-על-פי שעדין לא הגיע ימי הפורים בעצמו, שהם עקר השגת נעשה ונשמע בחינת והימים האלה נזכרים ונעשים, אף-על-פי-כן בני הכרך שיש שם עשרה בטלנין שבטלים ועוסקים בתורה וזוכים להשגה גבוה, על-כן הם יכולים להאיר בבני הכפרים בחינת קריאת המגילה בחינת השגת נשמע ונעשה גם איזה ימים קדם פורים. כי הנעשה של בני הכרך שיש להם קדם פורים הוא אצל בני הכפרים בחינת נשמע בחינת הארת פורים, ועל-כן הם שומעין את המגילה מקדם מבני הכרכים כדי שיהיו פנוים בימי הפורים להספיק מזון ומשתה לבני הכרכים כי עצם הפורים של בחינת בני הכרכים אין בחינת בני הכפרים יכולין להשיג, כי השגת הנשמע שלהם גבוה ועצום מאד רק צריכין להיות מרכבה אליהם בימי הפורים להספיק להם לשמחת פורים.
וזהו שאמרו זכרונם לברכה, איזהו כרך כל שיש בו עשרה בטלנים, בטלנים דיקא, כי הם נקראין בטלנין על-שם שעקר השגתם הוא תמיד מדרגא לדרגא שזה אין זוכין כי-אם על-ידי בחינת בטולה של תורה זהו קיומה בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך, שזהו בחינת פורים כנ"ל, ועל-כן נקראים בטלנים והם דיקא יודעים לקרות את המגילה בזמנה להשיג השגת פורים בזמנו, אבל בבחינת בני הכפרים שאין להם עשרה בטלנין ואין זוכין להשגה זו של בחינת בני הכרכים הנ"ל, הם יכולין להאיר ולקרות את המגילה להם גם קדם פורים כנ"ל. כי כל אחד ואחד יש לו נשמע ונעשה לפי מדרגתו כנ"ל.
וזה בחינת והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר, הינו שכל משפחה ומשפחה וכל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר כל אחד זוכה לקבל ביום הזה בחינת הארת פורים כל אחד ואחד לפי מדרגתו, כי כל אחד יש לו נעשה ונשמע שהוא בחינת נזכרים ונעשים כפי מדרגתו וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מבטלין תלמוד תורה לשמע מקרא מגילה, הינו כי בחינת פורים הוא בבחינת בטולה של תורה זהו קיומה, שנתהפכין כל הירידות והבטולים לבחינת עליה וכו' כנ"ל, וזהו מבטלין תלמוד תורה לשמע מקרא מגילה, כי מקרא מגילה הינו הארת פורים נמשך מבחינת בטולה של תורה וכו' כנ"ל בחינת מבטלין תלמוד תורה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת פרשת פרה שקורין אחר פורים, כי פרשת פרה אדומה הוא חדוש גדול שאי-אפשר להשיג, כמו שכתוב: אמרתי אחכמה והיא רחוקה וכו', ועל ידה דיקא מטהרין מטמאת מת, כי עקר החיים הוא בחינת נשמע ונעשה, כי נשמע בחינת נסתר זה בחינת הנשמה שאי-אפשר להשיגה, ונעשה זה בחינת הגוף, וכשזוכין להמשיך בחינת הנשמע ולעשות ממנו נעשה, על-ידי-זה נתחבר הנשמה עם הגוף ומאירה הנשמה בהגוף, וזה עקר החיים, כי עקר החיים הוא הדעת בבחינת והחכמה תחיה וכו' דהינו לדעת ולהשיג מה שהיה נסתר ממנו שהוא בחינת הנשמע כנ"ל.
ואלו לא חטא אדם הראשון היו יכולים לחיות לעולם, דהינו לזכות להשיג את תכלית בחינת הנשמע ונעשה הגבוה ביותר בעודו בחיים חיותו, כי היו הולכים מדרגא לדרגא עד שהיו נכללים באין סוף בבחינת תורת ה' ותפלת ה' שהם בחינת נעשה ונשמע שיש שם בעודו בגוף בבחינת ואכל וחי לעולם, אך על-ידי חטא אדם הראשון אי-אפשר לבא אל התכלית דהינו אל הנעשה ונשמע הנ"ל כי אם על-ידי מיתה שנסתלק על ידה הנפש מן הגוף, ואז זוכין אחר-כך על-ידי-זה לתחית המתים ואז יזכו לעקר התכלית לבחינת נעשה ונשמע שלא היה יכול להשיג בחייו בבחינת ושמחת עולם על ראשם שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שעתיד הקדוש-ברוך-הוא להחזירה לנו לעתיד, כי הנעשה ונשמע שהם בחינת שמחת עולם הם עקר שעשוע עולם הבא, ומכרח כל אחד להסתלק ולשוב אל העפר קדם שיזכה למה שיזכה, והמיתה וההסתלקות זה בחינת ירידה תכלית העליה, כי בודאי אין ירידה כמו המיתה ששב אל העפר ממש, והנפש מסתלקת ונשאר בלא חיות רק קיסטא דחיותא, שהוא מעט דמעט אבל עקר החיות נסתלק ונעשה חפשי מכל המצוות, נמצא שהוא ירידה גדולה מאד, ואז באמת הוא מטמא כל הטמאות וכו', אבל אף-על-פי-כן המיתה טוב מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי היא בבחינת ירידה תכלית העליה כי דיקא על-ידי-זה ששב אל העפר שהיא תכלית הירידה על-ידי-זה זוכה לתכלית העליה אחר-כך לשוב ולקום לתחית המתים ולזכות אחר-כך לשמחת עולם בחינת הנשמע ונעשה, שלא היה יכול לזכות מקדם כנ"ל.
ועל-כן אי-אפשר להטהר מטמאת מת כי אם על-ידי בחינת פרה אדומה שהוא חקת התורה שאי-אפשר להשיגה בשום אפן והיא בחינת נשמע הגבוה מאד בחינת נסתר הגבוה ביותר, שאפלו שלמה המלך עליו השלום לא השיג זאת, כמו שכתוב: אמרתי אחכמה וכו', ודיקא על-ידי בחינה זו שהיא תורה גבוה מאד בחינת נשמע הגבוה ביותר על-ידי-זה דיקא יכולין להטהר מטמאת מת מתכלית הירידה, כי כל מה שהירידה היא גדולה ביותר צריך להמשיך נשמע גבוה ביותר, שמחמת גדלת וגבהות השגת נשמע על-ידי-זה יכולין להאיר למטה יותר, ועל-כן דיקא על-ידי בחינת פרה אדומה שהוא דבר נעלם מאד מאד על-ידי-זה דיקא יכולין להטהר מטמאת מת שהוא תכלית הירידה וכו' כנ"ל, ועל-כן כל מעשי פרה מחוץ למחנה, והיא מטמאה כל העוסקין בה, כי פרה אדומה היא חדוש נפלא כזה ונמשך ממקום גבוה כל-כך עד שיכול להאיר בתכלית תכלית העשיה אפלו מחוץ למחנה, ועל-כן היא מטמאה טהורים ומטהר טמאים, כי כל העוסקים בפרה הם טמאים עד הערב מחמת שהם מורידים עצמם לירידה כזו לבחינת חוץ למחנה להוציא ולטהר את כל אלו שנפלו ונטמאו בטמאת מת:
וזה בחינת לא היה דוד ראוי לאותה מעשה כי אם להורות תשובה שהיא בחינת ירידה תכלית העליה כמו שכתוב במאמר הנ"ל. וזה בחינת ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה, כאשר נשמע זאת מפי רבנו ז"ל שאמר זאת על עצמו, על שהיה עוסק תמיד להוציא בני אדם מירידה גדולה להגביהם ולקרבם לה' יתברך. נמצא שהצדיק הגדול ביותר בחינת דוד המלך עליו השלום, יש לו איזה ירידה לפעמים כדי להרים ולהגביה ולטהר את ישראל לאביהם שבשמים, ואז בשעת ירידתו שיורד למקומות כאלו, הוא בבחינת ידי מלוכלכות בדם וכו'. וזהו בחינת מה שפרה אדומה מטמאה כל העוסקין בה, מחמת שעבודתה מחוץ למחנה וכו' כנ"ל אבל הטמאה והלכלוך הנ"ל הוא רק לפי שעה כי אינו טמא כי אם עד הערב, אבל על-ידי-זה הוא מגביה ומטהר את הטמאים שבישראל מבחינת טמאה גדולה שהיא בחינת טמאת מת. וזהו בחינת שפרה אדומה מטמאה טהורים ומטהר טמאים בחינת ידי מלוכלכות בדם וכו' כדי לטהר אשה לבעלה שהם כנסת ישראל לאביהם שבשמים כנ"ל, ועל-כן קורין פרשת פרה תיכף אחר פורים כי זה עקר בחינת פורים כנ"ל:
וזה בחינת מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה ולהוצאת המת ולהכנסת כלה, כי הכל אחד, כי מקרא מגילה זה בחינת השגת נשמע ונעשה שזהו בחינת פורים כנ"ל, ולזה צריכין בחינת בטולה של תורה זהו קיומה בחינת מבטלין תלמוד תורה וכו' כנ"ל, וזהו ולהוצאת המת, כי הבטול הוא בשביל הוצאת המת כדי להכניע סטרא דמותא, כי על-ידי שהצדיק מוריד עצמו למקומות הנמוכים על-ידי-זה הוא מעלה משם את שנפלו לשם ועל-ידי-זה הוא מכניע סטרא דמותא ואז הירידה תכלית העליה, ואז הוא מטהר אשה לבעלה על-ידי-זה בבחינת ואני ידי מלוכלכות וכו' וזהו להוצאת המת ולהכנסת כלה, הינו לטהר אשה לבעלה וכו' כנ"ל שלכל זה מבטלין תלמוד תורה בחינת בטולה של תורה זהו קיומה בחינת ירידה תכלית העליה בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך ופרש רש"י מה יעשו אלו שהפרו תורתך כשרוצין לעשות תשובה עין שם. כי אלו שהפרו תורתך ועברו על מה שעברו עקר תקונם על-ידי הצדיק המקים עת לעשות לה' הפרו תורתך דהינו שמבטל עצמו ומוריד עצמו למקומם בבחינת בטולה של תורה זהו קיומה, וזוכה להשיג נשמע ונעשה גבוה יותר ואז נתהפך הירידה לתכלית העליה ואז נעשה מעוונות ישראל תורה בבחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו ובזה מגביה אותם לשרשם וכו' כנ"ל:
וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו, כי כל אחד יש לו נשמע ונעשה לפי מדרגתו, וצריך כל אחד להאיר מבחינת הנשמע ונעשה שלו לחברו, וזהו בחינת משלוח מנות, כי מהארת נשמע ונעשה שהוא השגת התורה מזה נמשך האכילה דקדשה שהוא בחינת סעודת שבת בחינת אכלו מעדנים וכו' כי חדות ה' מעזכם כנ"ל, וזה בחינת ותורתך בתוך מעי בחינת לכו לחמו בלחמי ושתו, כי האכילה היא בחינת תורה, כי על-ידי התורה שמקבלין בחינת נעשה ונשמע, על-ידי-זה יכולין לאכל בקדשה, כי האכילה מחברת הנשמה והגוף, ועל-כן על ידי הנשמע ונעשה שעל-ידי-זה זוכין לעזות דקדשה ואז יכולה הנשמה להאיר בגוף, על-כן אז יכולין לאכל בקדשה, דהינו שיתחבר הנשמה והגוף על-ידי האכילה ותאיר הנשמה בהגוף שזה עקר החיים וכו' כנ"ל, וזה בחינת סעודת שבת וכו' כנ"ל, וזה בחינת סעודת פורים בחינת שמחה ומשתה ויום טוב, כי אז זוכין לשמחה בחינת כי חדות ה' היא מעזכם כנ"ל, ואז האכילה בקדשה בחינת אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא וכו' כנ"ל.
נמצא שבתוך האכילה דקדשה שהוא בחינת סעודת פורים, מאיר בה בחינת הארת התורה בחינת נעשה ונשמע בחינת ותורתך בתוך מעי כנ"ל, וזה בחינת משלוח מנות איש לרעהו, כי כל אחד יש לו נעשה ונשמע כפי מדרגתו, ועל-כן כל אחד שולח מהארה שלו לחברו, כי כל אחד צריך להאיר בחברו מהארתו והשגתו. וזהו אכלו מעדנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו וכו' כי חדות ה' היא מעזכם, כי כשזוכין לבחינת חדות ה' וכו' הינו בחינת נעשה ונשמע וכו' וזה מאיר בתוך האכילה, וזה בחינת פורים אז צריכין לשלוח מנות להאיר כל אחד בחברו וכו' כנ"ל.
וזהו בחינת מתנות לאביונים, כי שפע העשירות דקדשה זה בחינת עזות דקדשה, בחינת עשיר יענה עזות בחינת הכסף יענה את הכל, יענה זה בחינת קולות, שהוא בחינת עזות וצריך לרחם על העני, וזה בחינת מה שכתוב במאמר הנ"ל שצריכין לרחם על בשר הגוף, כי גוף ונפש הם בחינת עשיר ועני, וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו וכו' הינו כמו שהוא מרחם על העני וממשיך לו שפע ופרנסה שהוא בבחינת עזות דקדשה שמשם נמשך הפרנסה בבחינת גבורות גשמים, כמו כן מרחמים עליו ונותנין לו דעת שיוכל לרחם על בשר גופו להאיר בו מכל הארות והשגות בחינת ומבשרך אל תתעלם, שזהו ממש בחינת צדקה לעני. ועל-כן בפורים שזוכין לשמחת עולם וכו' בחינת חדות ה' היא מעזכם, צריך להאיר הארה זו אל הגוף שגם הגוף ידע מזה, וזה בחינת מתנות לאביונים שמאירין בחינת שפע הממון שהוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל אל העני, כי השפע העשירות בעצמו נמשך מהשגת התורה, שמשם כל ההשפעות וממשיך הארה זו אל העני. וכמו כן נמשך הארת התורה בחינת עזות דקדשה מהנשמה אל הגוף, שהנשמה תרחם על הגוף לגלות לו מכל הארות והשגות שהיא משגת שהגוף גם כן ידע מהם, כמבאר במאמר הנ"ל:
וזה בחינת חיב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי אז נתהפך הירידה לתכלית העליה, וזוכין לבחינת שמחת עולם, שהוא בחינת נעשה ונשמע שהוא בחינת השגה שלעתיד לבא שאז יהיה כלו תשובה, ואז יהיה נעשין מעוונות ישראל תורה וכו' כנ"ל. וזה בחינת עד דלא ידע בין ארור המן שהוא בחינת כל העוונות שנמשכין מזהמת הנחש בחינת ארור אתה וכו' לברוך מרדכי, כי גם העוונות נעשים כזכיות ונעשה מהם תורה על-ידי התשובה בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כנ"ל:
וזה בחינת מרדכי מרי דכיא, בחינת ריח הטוב של שמן המשחה שעל ידו נתקדשו כל כלי המשכן ונכנסו מחל אל הקדש, שהם בחינת תקון חטא העגל שכולל כל החטאים. נמצא שעל-ידי מרדכי שהוא בחינת מר דרור ראש הבשמים של שמן המשחה על-ידו נכנסין מחל אל הקדש ונמתק ונתתקן כל החטאים שהם בחינת חטא העגל ונתהפך ונעשה מזה בחינת משכן אשר משם תצא תורה כנ"ל, כמו שכתוב: ונועדתי לך שם ודברתי אתך וכו', וזה בחינת פורים שהוא בחינת הארת מרדכי וכו' כנ"ל בחינת הדודאים נתנו ריח שני הדודאים אפלו הדוד תאנים הרעות אשר לא תאכלנה מרע גם הם נתנו ריח הטוב על-ידי בחינת מרדכי שהוא בחינת ריח הטוב בחינת בשמים ראש מור דרור וכו' כנ"ל:
ואזי נתתקנין שני החותמות, חותם הידין וחותם הרגלין כנ"ל, ועל-כן אחר-כך נמסר החותם למרדכי ונחתם בטבעת המלך למחות זכר עמלק, שזהו בחינת חותם דקדשה שמכניע דם נדות שהוא בחינת עמלק זהמת הנחש כנ"ל, ועל-כן בשעת הגזרה, נאמר, ותתחלחל המלכה מאד, שפרסה נדה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כנ"ל, שמחמת שהתגבר אז חותם המן שהוא בחינת פגם חותם דקדשה, ואז נעשה חס ושלום מהחותם נדת כנ"ל, אבל אחר-כך זכו לתקן חותם דקדשה על-ידי מרדכי ואסתר, ואז נמסר טבעת המלך בחינת חותם דקדשה ליד מרדכי, ויחתם בטבעת המלך למחות המן עמלק וכו' כנ"ל, כי מרדכי ואסתר הם בחינת ידין ורגלין כמבאר במקום אחר (סימן י) בחינת חותם בתוך חותם, וזה בחינת וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול, זה בחינת מרדכי מור דרור, שהוא חותם הידין בחינת וידי נוטפות מור וכו' וזהו על כפות המנעול, לשון חותם בחינת גן נעול מעין חתום:
ועל כן כרכים המקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראין בט"ו, כי בשושן ששם היה מרדכי ואסתר בעצמם ושם היה עקר הנס, שם זוכין להארת פורים בתכלית השלמות ביותר מכל העולם, הינו כי שם זוכין לבחינת נעשה ונשמע הגבוה ביותר, כי שם מאיר ביותר הארת מרדכי ואסתר, ועל כן הם עושין פורים בט"ו, כי בי"ד שהוא אצלנו פורים הם לוחמין אז עדין מלחמת עמלק והארת והשגת פורים שלהם הוא אחר-כך בט"ו, כי זוכין לנעשה ונשמע גבוה יותר בט"ו בשלמות מלוי הלבנה. ועל-כן כרכין המקפין חומה מימות יהושע נתנו להם כבוד לקרות גם בט"ו כמו שושן כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי מקפות חומה מימות יהושע, זה בחינת שנמשך להם הארת החותם שהוא בחינת חומת, כי חומת אותיות חותם, כמובא, וזה נמשך מימות יהושע, שהוא היה הראשון שכבש ארץ-ישראל ולחם מלחמות עמלק, כמו שכתוב: צא הלחם בעמלק, כמובא במקום אחר שיהושע הוא מיחד לזה ללחם מלחמת עמלק, ועל-כן על ידו נמשך בחינת חומה שהוא בחינת חותם, שזה נעשה על-ידי שמכניעין עזות דסטרא-אחרא שהוא עמלק שהיה עז פנים ביותר, משל לאמבטי וכו' קפץ בן בליעל אחד לתוכה וכו' שהוא היה העז פנים ביותר, להזדוג לישראל אז, כי עמלק הוא זהמת הנחש שהוא בחינת עזות דסטרא-אחרא כמובא במקום אחר, ועל-ידי שמכניעין את עמלק מכניעין עזות דסטרא-אחרא וזוכין לעזות דקדשה ועל-ידי-זה נתתקן החותם דקדשה שהוא בחינת חומת וכו' כנ"ל, וכל זה נמשך מבחינת חדות ה' היא מעזכם בחינת נעשה ונשמע וכו' כנ"ל. ועל-כן כרכין המקפין חומה מימות יהושע זוכין להשגת פורים בשלמות העליון, דהינו בחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר, ועל-כן קורין בט"ו כמו שושן ששם זוכין להשגת נשמע ונעשה גבוה יותר וכו' כנ"ל: