ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · תחומין וערובי תחומין ג
התאמת הקריאה
כי איתא בדברי רבנו ז"ל על פסוק אלה מסעי בני ישראל (סימן מ) שכל הנסיעות הם בשביל פגם עבודה-זרה דהינו קלקול האמונה, בשביל זה צריכין לנסע ולטלטל, ועל-ידי הנסיעות והטלטולים מכפרים על פגם עבודה-זרה פגם האמונה וכו' עין שם. ואיתא בספר השני (סימן מב) שעל-ידי-זה נמשך רחמנות, כי כל זמן שיש עבודה-זרה בעולם חרון אף בעולם, וכשמכפרין על פגם העבודה-זרה נמתק החרון אף ונמשך רחמנות, ועקר הרחמנות הוא שהשם יתברך ימסר בידנו את הרחמנות בחינת ואל שדי יתן לכם רחמים. דהינו שיתן בידנו את הרחמנות שאנחנו בעצמנו נרחם על עצמנו, כי אצל השם יתברך יכול להיות שהיסורים הגדולים חס ושלום יהיו רחמנות אצלו יתברך וכו', אבל כשימסר בידנו את הרחמנות ואנו נרחם על עצמנו כפשוטו, שיהיה לנו בני חיי ומזוני וכיוצא בזה וכו', וזה בחינת אלה מסעי בני ישראל, שמסעי בני ישראל הינו הנסיעות של ישראל מכפרין על אלה אלקיך ישראל דהינו עבודה-זרה, כי בשביל זה באין כל הנסיעות כנ"ל. וזהו ישראל, ראשי-תיבות, אל שדי יתן לכם רחמים, כי על-ידי שמתקנין פגם עבודה-זרה פגם אמונה על-ידי-זה נמשך רחמנות בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שאנו בעצמנו נרחם עלינו וכו' כנ"ל עין שם:
וזה בחינת אסור תחומין, שבשבת אסור לטלטל עצמו לצאת ולילך ולנסע ממקום למקום, כי אם בתוך התחום, כי כל הנסיעות הם על-ידי פגם אמונה כנ"ל, ושבת היא בחינת אמונה, כי שבת מורה על חדוש העולם כמבאר בדברי רבנו במקום אחר, ועל-כן אסור בשבת לטלטל ולנסע, כי אז אין שום שליטה ואחיזה לבחינת פגם אמונה שהיא בחינת עבודה-זרה, כי אז מתגלה האמונה בשלמות כנ"ל, וזה בחינת אסור תחומין דהינו שבשבת אסור לצאת חוץ לתחום, כי בשבת אין שום נסיעה וטלטול שבא בשביל פגם אמונה כנ"ל, כי בשבת הוא התגלות האמונה בשלמות כנ"ל, וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, זה בחינת אלפים שנה שקדמה תורה לעולם, כי ימים ושנים הם בחינת מדות וכלים וצמצומים לקבל האור במדה קבועה בחינת ומדת ימי מה היא, וזה בחינת אמות שהם מדות בחינת מדת ימי מה וכו' כנ"ל, כי קדם שמקבלין האור במדה הוא למעלה מהמקום למעלה מהזמן, ועל-ידי בחינת המדות מקבלין האור במדה במקום וזמן, ועל-כן בחינת אלפים שנה הם בחינת אלפים אמה, שהם בחינת מדות וכלים לקבל האור במדה כנ"ל:
ואלפים שנה שקדמה תורה לעולם, הם בחינת שני אלפין בחינת החרש ואאלפך חכמה, הינו בחינת שני שכליות, וזה בחינת אלפים אמה של תחום שבת שהם בחינת אלפים שנה כנ"ל, כי שבת היא בחינת התורה כי שקולה שבת ככל התורה כלה ובשבת נתנה תורה, גם התורה מתחלת בראשית, שהוא בחינת שבת, כמו שכתוב בתקונים, בראשית, ירא שבת, נמצא ששבת הוא בחינת התורה שקדמה אלפים שנה בחינת ב' אלפין ב' שכליות, שדרך שם עוברת התורה בחינת שבת עד שבא לזה העולם, ובתוך התורה הקדושה וכן ביום השבת קדש מאירין בחינת אלו האלפים שנה אלו השכליות כנ"ל, שמהם בא התורה בחינת שבת כנ"ל, ואלו השני שכליות הנ"ל בחינת ב' אלפין בחינת אלפים שנה אלפים אמה הנ"ל, זה בחינת שני מיני רחמנות כי הרחמים תלוי בדעת כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים, ולפי הדעת כן הרחמנות כל מה שהדעת גדול ביותר הרחמנות גדול ביותר, כי יש רחמים סתם ורחמים רבים, כמובא, והם בחינת שני שכליות, כי הרחמים תלוי בדעת ושכל כנ"ל וזה בחינת מה שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל שאנו צריכין שהשם יתברך יתן בידנו את רחמנות שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו בחינת אל שדי יתן לכם רחמים כו' כי אצל השם יתברך יכול להיות שחס ושלום היסורין יהיה רחמנות וכו' כנ"ל, ולכאורה קשה להבין דברי רבנו ז"ל כי מאחר שבאמת כונת השם יתברך לטובה והיסורין שעושה לאדם חס ושלום הוא באמת רחמנותו, כי כונתו יתברך לטובת האדם, אם כן מה זה שכתב שאנו צריכין שיתן בידנו את הרחמנות וכו' שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו כנ"ל, ואיך נוכל לרחם עלינו בעצמנו אם באמת אין זה טובה, למשל השם יתברך יודע שזה האדם אין צריך שיהיה לו ממון והוא טובה לפניו, כי אם יהיה לו ממון יהיה לו הזק בענין אחר, ובשביל זה אינו נותן לו ממון, וכי זו היא טובה שימסר הרחמנות ביד האדם כנ"ל והאדם ירצה שיהיה לו ממון ועל-ידי-זה יגרם לעצמו הזק גדול מזה במקום אחר ויהיה הפסדו מרבה משכרו. וכיוצא בזה בשאר הדברים. וכי תינוק שרוצה דבר שאין טוב לפניו באמת, וכי זה הוא רחמנות שאביו ימלא תאותו מאחר שיודע באמת שיזיק לו זה הדבר, אך באמת כל זה הוא בבחינת רחמים סתם, ובבחינת רחמים הוא על-פי בחינת דין ומשפט, ועל-כן יכול להיות שהיסורים חס ושלום יהיה רחמנות, כי השם יתברך יודע, שעל-ידי-זה יהיה לו טובה במקום אחר, ואם לא היה לו אלו היסורים חס ושלום לא היה אפשר שיהיה לו טובה במקום אחר, כי אין הרחמים מחיב להטיב לו הכל בכל הענינים, כי הוא בחינת רחמים סתם שיש שם בחינת צמצום עדין, אבל אנו מבקשין שהשם יתברך ירחם עלינו בבחינת רחמים גדולים רחמים רבים ושם כלו רחמים וחסד. ואז יוכל השם יתברך למסר בידינו הרחמנות כנ"ל שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו ולא יזיק לנו חס ושלום בשום אפן, כי גם שם במקום אחר ייטיב עמנו גם כן ברחמיו המרבים כי בודאי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר ובודאי הוא יתברך יכול להטיב להאדם בכל הענינים ובכל האופנים שבעולם רק לכשהרחמים הם בצמצום עדין בחינת רחמים סתם בהכרח שלפעמים יהיו היסורים חס ושלום לטובה מצד הרחמים, כי אם לאו יפסיד חס ושלום יותר מזה במקום אחר וכנ"ל, אבל כשזוכין לבחינת רחמים רבים שם אין שום צמצום ודין ויוכל להספיק הרחמנות לכל הענינים והאופנים ועל-כן אז בודאי יוכל למסר בידינו הרחמנות כנ"ל שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו ברצוננו כי לא יזיק לנו חס ושלום במקום אחר, כי גם שם ירחם עלינו ברחמיו המרבים, מאחר ששם כלו רחמים כנ"ל, ובשביל זה הם נקראים רחמים רבים, כי הם רחמים רבים שמרחם על האדם בהרבה מיני רחמנות בכל המקומות ובכל הענינים שהוא צריך רחמנות וכנ"ל, ובשבת קדש זוכין לבחינת רחמנות הזה בחינת רחמים רבים, כי אז כל דינין אתכפין ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה שהוא בחינת רחמים דעתיקא שהוא בחינת רחמים רבים בחינת רעוא דרעוין, כי אז בשבת הדעת מתגלה שהוא בחינת רחמנות כנ"ל, כי עקר הארת הדעת הוא בשבת כמובא, ואז מאירין ב' השכליות כנ"ל שהם בחינת ב' מיני רחמנות הנ"ל שהם בחינת אלפים שנה בחינת אלפים אמה כנ"ל, ועל-כן תחום שבת אלפים אמה, כי אז מאירין בחינת שני האלפין הנ"ל שהם בחינת ב' השכליות ב' מיני רחמנות הנ"ל שהם בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שימסר בידינו את הרחמנות שזה בחינת רחמים רבים כנ"ל. כי בחל אי-אפשר לזכות לבחינה זו בחינת אל שדי יתן לכם רחמים, כי אם על-ידי נסיעות וטלטולים בחינת אלה מסעי בני ישראל כנ"ל. אבל בשבת אדרבא אסור לנסע ולצאת בדרך, כי אז מתגלה האמונה שעל-ידי -זה נמשך הרחמנות כנ"ל, ואז אסור לצאת חוץ להאלפים אמה הנ"ל, שהם תחום שבת, כי רק באלו האלפים אמה הנ"ל שהם בחינת ב' מיני הרחמנות הנ"ל שם מתר לילך, כי שם בתוך התחום אינו טלטול ונסיעה כלל, אבל חוץ לאלפים אמה חוץ לבחינת ב' השכליות ב' הרחמנות הנ"ל אסור לנסע ולצאת, כי בשבת אין שום ברור לברר נצוצי אמונה, כי בשבת מאירה בחינת האמונה מעצמה שהיא בחינת רחמנות בחינת אלפים אמה שהם בחינת שני השכליות שני הרחמנות כנ"ל:
נמצא שעל-ידי שבת זוכין לבחינת רחמנות הנ"ל בחינת אל שדי יתן לכם רחמים שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות כנ"ל כי שבת היא בחינת אל שדי שהוא בבריאה שהוא בחינת שבת כמובא, וזה בחינת והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, והתענג על ה' הינו על-ידי ענג שבת בחינת אז תתענג על ה' על-ידי-זה ויתן לך משאלות לבך, דהינו בחינת הרחמנות הנ"ל, שימסר בידך את הרחמנות, שאתה בעצמך תרחם עליך, שזהו בחינת ויתן לך משאלות לבך, שיהיה הכל כרצונך בחינת ימלא ה' כל משאלותיך. וזה זוכין על-ידי ענג שבת. וזה אז תתענג על ה' וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך בחינת נחלה בלי מצרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו בחינת רחמנות הנ"ל שהוא רחמים רבים, שאין שם שום מיצר ודין כלל, רק כלו רחמים בחינת נחלה בלי מצרים. שמרחם בכל האופנים ובכל הענינים בלי שום מיצר וצמצום כלל, כי עקר התגלות האמונה היא על-ידי ענג שבת, כי ברור המאכלים הוא על-ידי אמונה בחינת ורעה אמונה כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר, ועל-כן בשבת שאז מתגלה האמונה כנ"ל, על-כן אז מצוה לאכל, כי אז המאכל בקדשה על-ידי התגלות האמונה כנ"ל, ועל-כן נקראים השלש סעודות של שבת סעודתא דמהימנותא, כי הם בחינת אמונה כנ"ל. וזה בחינת ערובי תחומין שמניחין שעור סעודה ומשם מתחילין האלפים אמה. כי עקר הארת בחינת האלפים אמה שהם בחינת ב' הרחמנות הנ"ל שעל ידם אין צריכין לטלטל רק מטילין בתוך האלפים אמה בתוך הרחמים רבים המאירין בשבת על-ידי התגלות האמונה שמתגלה בשבת כנ"ל, וכל זה תלוי בענג שבת כנ"ל ועל-כן ממקום הסעודה של שבת משם מתחילין האלפים אמה הנ"ל, שהם תלויים באמונה, שעל-ידי-זה מתגלה הרחמנות וכו' כנ"ל: