ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · תחומין וערובי תחומין ב
התאמת הקריאה
כי שבת הוא בחינת המשכת החיים לתוך המלכות (עין במאמר וביום הבכורים סימן נו), כי שבת הוא בחינת מלכות בחינת שבת מלכתא, ואז הוא המשכת החים בחינת טועמיה חיים זכו, ועל-כן לכולי-עלמא בשבת נתנה התורה, כי על-ידי התורה הוא המשכת החיים לתוך המלכות כמו שכתוב שם, כי על-ידי התורה קוראין את החיים לתוך המדות והכלים שלא יהא רבוי שמן גורם כבוי הנר, כי אוריתא שמא דקודשא-בריך-הוא כמו שכתוב שם כז עין שם:
וזה בחינת וקראת לשבת ענג, ענג זה בחינת התורה שעל-ידה ממשיכין החיים לתוך הכלים והמדות בחינת עדן נהר גן, כי עדן עין לא ראתה כי אי-אפשר להסתכל שם מחמת רבוי אור, כי שם הוא עדין בחינת בלתי צמצום, וצריך לצמצם האור להמשיך משם הנהר לתוך הגן שזה בחינת המשכת החיים, דהינו הדעת לתוך המדות וקראת לשבת כו' וקראת דיקא בחינת וקרא בו כל ימי חייו. וזה נעשה בשבת כי אז נתנה תורה, כי גם שבת בעצמו היא בחינת התורה בחינת בראשית ירא שבת, כי שבת שמא דקודשא-בריך -הוא וזהו וקראת לשבת ענג כנ"ל, וזה בחינת תחומין שאסור לצאת בשבת חוץ לתחום בחינת אשר שמתי חל גבול לים, כמובא בתקונים, הינו שבשבת שאז הוא המשכת החיים אסור לצאת חוץ מן הגבול והתחום, כי זה עקר המשכת החיים על-ידי שממשיכין לתוך הכלים והמדות שלא יהא רבוי השמן כו' כנ"ל, וזה שמובא בתקונים שתחומין הם בחינת חי, כי ח' אלפים אמה הם התחומין ושבת הוא בחינת יוד, כמובא שם, הינו שבחינת התחומין הם בחינת חים כנ"ל, ועל-כן הם ב' אלפים אמה הינו ב' אלפים פסיעות כמו שכתוב בשלחן ערוך, כנגד ב' אלפים שנה שקדמה התורה לעולם, הינו בחינת ב' אלפים מדרגות שנשתלשלה התורה עד שנתפשטה בזה העולם, כי כל שנה היא בחינת קומה, נמצא שנשתלשלה התורה בחינת ב' אלפים קומות עד שנתלבשה בזה העולם, וכנגד זה אסור לצאת בשבת יותר להלן מאותן אלפים קומות, והם בחינת ב' אלפים פסיעות תחום שבת, כי כל פסיעה ופסיעה הוא עוקר קומתו ממקום למקום, וכמו שהבנתי משיחת רבנו נ"י, שבכל פסיעה שאדם הולך ממקום למקום הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים, ועל-כן אסור לצאת בשבת, שאז הוא בחינת נתינת התורה בחינת המשכת הדעת אסור לצאת חוץ מאותן אלפים פסיעות בחינת אלפים קומות בחינת אלפים שנה שקדמה התורה לעולם, כי במופלא ממך אל תדרש, ואדרבא הוא קלקול הדעת בזה שיוצא חוץ לתחום, כי רבוי השמן כו':
ועל כן התחומין הם משתנין לכל אחד ואחד מישראל בפני עצמו כפי מה שקנה שביתה בערב שבת, כי כל אחד מישראל יש לו תחום אחר לפי מדרגתו והשגתו וכמו ששמעתי מאדוננו מורנו ורבנו נ"י שכל אחד ואחד יש לו מה לפנים ומה לאחור לפי מדרגתו, וזה בחינת אותיות התורה שהן הן המדות והכלים, כמו שכתוב שם, ויש לכל אות ואות גבול אחר ואסור שיכנס אחד בגבול חברו, ועל-כן אם נגעו זה בזה פסולים, כמו כן כל אחד מישראל יש לו אות מיחד בתורה, ועל-כן יש לו גבול ותחום בפני עצמו, והעקר תלוי כפי מה שקנה שביתה בערב שבת, כי היום לעשותם וכו' ושבת הוא בחינת עולם-הבא שאין בו עשיה רק כל אחד כפי מה שיגע בעבודת ה' בחל כן זוכה להשיג בשבת בחינת ששת ימים תעבודו וביום השביעי שבת, כפי העבודה של ששת ימים כן השבת שלו. ועל-כן כל אחד כפי מה שקנה שביתה בערב שבת, הינו עד המקום שהגיע בסוף השבוע משם יכול לילך ולהגיע עד התחום שלו כנ"ל לא יותר, כי יותר מזה הוא אצלו בחינת במופלא וכו' בחינת רבוי השמן וכו', ועל-כן אם מניחין ערוב דהינו שמניחין שם לחם של שתי סעודות אזי מתחיל התחום משם כי הלחם הוא בחינת הדעת בחינת מן בחינת לחם מן השמים שמשם אנו למדין תחומין, כמו שכתוב, שבו איש תחתיו וכו' ועל-כן מאחר שזכה בחל להמשיך השפעת הלחם עד אותו המקום שהניח שם הערוב דהינו הלחם שהוא בחינת דעת על-כן קנה שביתה הנ"ל שם, ומשם מתחיל תחום הנ"ל כנ"ל. ועל-כן הערוב הוא מזון ב' סעודות כנגד המן שירד על ב' סעודות ומשם אנו למדין תחומין כנ"ל: