ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש חדש א
התאמת הקריאה
מה שקורין פרשת התמיד בראש חדש:
על-פי מה שכתב רבנו נרו יאיר, שבחינת תמיד הוא תקון התפלה, בחינת תפלות כנגד תמידין תקנום, עין שם. והנה פגם התפלה הוא על-ידי פגם הלבנה, שהיא בחינת מלכות, בחינת תפלה. ועל-כן בראש חדש שאמר הקדוש ברוך הוא, הביאו עלי כפרה, אז מתחיל התקון של הלבנה, כי אז מתחלת להתמלאות, על-כן קורין אז פרשת התמיד, שהיא בחינת תקון התפלה כנ"ל, כי אז בראש חדש מתחיל תקון הלבנה, שהיא תקון התפלה כנ"ל:
הלכה ענין ראש חדש:
על-פי המאמר "תקעו בחדש שופר", עין שם בלקוטי תנינא סימן א כל המאמר היטב עד סופו:
וקצור הדברים, שיש שלש מדות שהם מפסידין היראה, שהיא בחינת ירושלים. והם, תאות אכילה ומשגל וממון. והם בחינת שלש משמרת הוי הלילה. ותקונם על-ידי ימים טובים שהם שלש רגלים. ואז זוכין לנבואה על-ידי המלאך הנעשה על-ידי יראה. ועל-ידי נבואה זוכין לתפלה. ואזי אין צריכין לרפואות, כי נתרפאין על-ידי דבר ה', שהוא המלוה הגדול. כי כל כוכביא לוין דא מן דא סהרא לוי מן שמשא וכו'. ומשם מקבלין כח כל העשבים, אבל כשאוחזין בבחינת תפלה, בחינת דבר ה', שהוא המלוה הגדול, אז נתרפאין על-ידי דבר ה' ואין צריכים לעשבים, כי נמשך כח הרפואה בלחם ומים, כי כל העשבים חוזרים כחם לשרשם שהוא דבר ה' ואז נמשך כח הרפואה ללחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. ואז יכולין לעשות ראש השנה, כי ראש השנה הוא חסד גדול שנתן לנו ראש השנה יום הדין בראש חדש שאז ה' יתברך בעצמו, כביכול, מתחרט ואומר, הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. ועל-ידי זה יש לנו פתחון פה להתחרט ולבקש כפרה וכו', עין שם כל זה היטב:
והנראה שכלו קשור זה בזה ונעוץ סופו בתחלתו, כי כל זה הוא בחינת ראש חדש, בבחינת מעוט הירח ומלואה, כי אלו השלש מדות, שהם מפסידי היראה, שהיא בחינת ירושלים, הם בבחינת מעוט הירח שמשם יניקת הסטרא אחרא, שממנה כל התאות רעות בפרט אלו השלש תאות הנ"ל, שהם כלם מבחינת מעוט הלבנה, כי תאות משגל נמשכת מהקלפה הידועה שהיא באה מחסרון המאורות, כמו שכתוב, "יהי מארת", חסר, דא לילית שיניקתה ממארת חסר, דהינו מעוט הירח. וגם תאות ממון תלוי בתאות משגל ויניקתו גם כן משם, כמבאר בדברי רבנו במאמר "צוית צדק" סימן כג), עין מה שהביא שם מאמר התקונים שקרא תאות העשירות אסכרא לרביי מחייכת בהו בעותרא בהאי עלמא וכו'. וזה בא ממארת חסר כידוע. וכן תאות אכילה. עקר התאוה היא בבחינת ובטן רשעים תחסר, כי מה שהוא מכרח לקיום הגוף אין זה נקרא תאוה. רק מה שהוא מותרות בחינת בטן רשעים תחסר, שזהו בחינת מארת חסר הפך צדיק אכל לשבע נפשו, שהוא בחינת אור מלא, כמבאר במאמר "ויהי מקץ" סימן נד). נמצא, שכל אלו השלש תאות הם בבחינת חסרון הלבנה, בחינת מארת חסר. ועל-כן הם נרמזין בדברי רבותינו זכרונם לברכה בשלש משמרת של הלילה, כי משם יניקתם מבחינת חסרון הלבנה, שהיא המאור הקטן לממשלת הלילה. ועל-כן הם מפסידים את היראה שהיא ירושלים, כי ירושלים היא בחינת מלכות, בחינת מאור הקטן וכן יראה היא גם כן בחינת מלכות, כמובא. ועל-כן אלו השלש מדות, שהם יונקים מחסרון הלבנה, שהיא בחינת מעוט המלכות, על-כן הם מפסידי היראה, שהיא בחינת ירושלים, בחינת מלכות, כי כל מה שמתגברים חס ושלום, אלו היונקים ממעוט הלבנה, נתמעט הלבנה ביותר ותקונה על-ידי יום טוב, כי יום טוב הוא בחינת תקון למעוט הירח, בחינת מלוי הלבנה, כי הימים טובים מונין ללבנה והם תקונה, כמובא. ועל-כן כל השלש רגלים הם בעת מלוי הלבנה, כי הם בחינת תקונה ומלואה ועל-כן נקרא יום טוב בחינת וירא אלקים את האור כי טוב, שהוא בחינת אור מלא הפך מארת חסר. ועל-כן אלו השלשה יום טוב, שהם בחינת מלוי הלבנה, הם מתקנים שלש תאות הנ"ל, שהם בחינת חסרון הלבנה. ועל-ידי זה זוכין לנבואה ועל-ידי נבואה זוכים לתפלה, כי כל זה נעשה על-ידי תקון ומלוי הלבנה, שהיא בחינת שלמות המלכות, כידוע ומשם בא נבואה, כי נבואה נמשכת מן המלאך הנעשה על-ידי היראה. והמלאך הוא בחינת השכינה, בחינת הנני שולח לפניך מלאך, כמו שבאר רבנו נרו יאיר, והיא משפיע נבואה בעת שעולה למעלה ממקום הנבואה, דהינו למעלה מנצח הוד יסוד וזה נעשה ביום טוב כידוע והבן, עין במאמר הנ"ל בסוף. ואזי זוכים לתפלה, שהיא בחינת מלכות גם כן. ואזי אין צריכים לרפואות, כי יכולין להתרפאות על-ידי דבר ה' שמשם מקבלין ולווין כלם, כי כל כוכביא לווין דא מן דא, סהרא לווה מן שמשא. והנה נדקדק למה תפס מכל הלואת הכוכבים מה שסהרא לוי מן שמשא, הלא כלם לווין זה מן זה. ולמה פרט סהרא לוי וכו'?:
אך לפי הנראה כי כל הלואת הכוכבים שלווים זה מזה ועל -פי זה מתנהג סדר מערכת השמים, כל זה תלוי בהלואת סהרא מן שמשא, דהינו מעוט הירח, שהיא בחינת מעוט המלכות וכשאין נתגלה מלכותו יתברך בחינת דבר ה', אז שיך ההלואה, שכלם לווין זה מזה, כי מתנהג הכל כסדר שזה מקבל מזה וזה מזה וכו', אבל כשנתגלה בחינת דבר ה' אז נתבטלין כל ההלואות, כי אז נתגלה שאין שום סדר חיוב הטבע ומערכת השמים כלל. רק הכל כאשר לכל כלם כאחד מקבלין מהמלוה הגדול, דהינו דבר ה', כי מלכותו בכל משלה וכמו שהגלגל העליון מקבל מדבר ה', כן העשב הפחות מקבל מדבר ה'. כי זה הבעל תפלה ממשיך ומגלה בחינת מלכות בחינת דבר ה' למטה בעולם השפע הזה וממשיך אלקותו יתברך למטה. נמצא, שעל-ידי שנתגלה דבר ה', שהוא בחינת מלכות, שזה בחינת תקון הלבנה ומלואה, אז נתבטל כל ההלואות מה שלווין זה מזה, כי כלם לווין רק מהמלוה הגדול שהוא דבר ה'. נמצא, שכל ההלואות של הכוכבים הם רק על-ידי מעוט הירח, דהינו בחינת מעוט המלכות. ועל-כן דקדק כל כוכביא לווין דא מן דא, סהרא מן שמשא, כי הכל תלוי בזה כנ"ל:
ואז כל העשבים חוזרין כחם לשרשם, שהוא דבר ה'. וזהו שלמות בחינת מלוי הלבנה כשחוזרין אל המלכות דקדשה כל הניצוצות המלבשין בכל הדברים שבעולם שהם באים ממעוט הירח, שהוא מעוט המלכות שמשם באין כל הניצוצות שהם הכחות המלבשין בכל העשבים. ועתה על-ידי בחינת תקון מלוי הלבנה, שהיא בחינת מלכות, חוזרים כל הכחות והניצוצות לשרשם וזהו בעצמו מלוי הלבנה ותקונה כנ"ל. וזהו בחינת התנוצצות משיח, כי מלוי הלבנה היא בחינת מלכות משיח שאז עתידים ישראל להתחדש כמותה. ואז יתקים, "והיה אור הלבנה כאור החמה" ולא יהיה בה שום מעוט:
ועל-כן אז יכולים לעשות ראש השנה, כי ראש השנה הוא בראש חדש. וזהו חסד גדול מאתו יתברך, כי בראש חדש אמר ה' יתברך, הביאו עלי כפרה ועל-כן יש לנו פתחון פה לבקש כפרה. נמצא, שעקר ראש השנה הוא על-ידי בחינת מלוי הלבנה ותקונה, כי זה שאמר ה' יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, זהו בעצמו תקונה ומלואה, כי אזי מתחלת להתמלאות מאחר שה' יתברך מתחרט על מעוטה. ועל-כן על-ידי כל הבחינות הנ"ל, שהם בחינת מלוי הלבנה, על-ידי זה יכולים לעשות ראש השנה, שהוא בראש חדש דיקא שאז מתחיל תקון הלבנה ומלואה, בחינת הביאו עלי כפרה כנ"ל:
וזה שאומרים הלל בראש חדש, כי הלל הפך הקלפה, שהיא בחינת יללה, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר. כי יניקתה ממארת חסר כנ"ל ובראש חדש מתחיל התקון, על-כן אומרים אז הלל שהוא ההפך ממנה. ואין אומרים רק חצי הלל, כי אז הוא רק התחלת המלוי והתקון. ועקר שלמות התקון הוא ביום טוב ואז אומרים הלל שלם:
גם ראש חדש הוא בחינת התחלת התשובה, כי אז אמר ה' יתברך, הביאו עלי כפרה. ומזה נשתלשלה תשובה בכל הנבראים, שלכלם בא הרהור תשובה בראש חדש, כמו שכתב רבנו נרו יאיר, ועל זה מרמז מה שאומרין חצי הלל, דהינו הלל בדלוג, כי כן הבעל תשובה שאין יכול לילך כסדר מדרגא לדרגא רק בדלוג, כי צריך לדלג ולקפץ על כמה מדרגות, כמובא על פסוק, "מלאכי צבאות ידודון ידודון". וכמובא בזהר הקדוש גם בקריאת התורה בראש חדש אי אפשר לקרות כסדר וצריך לדלג למפרע. ואפשר לרמז גם כן על בחינת תשובה שהיא בראש חדש, כי הבעל תשובה אין הלוכו כסדר ודרך הבעל תשובה שצריך לחזר לפעמים למפרע, כמובא בשם הבעל שם על פסוק "והוא ינהגנו על מות" שבתחלה מסיעין אותו מלמעלה לילך ולרוץ בדרכי ה' ואחר כך מניחין אותו. ואז חוזר לאחור וחוזר לילך כסדר:
גם בהלל מרמז מלכות דוד ומשיח כמובא. גם מרמז בהלל בחינה הנ"ל, דהינו מה שמבאר לעיל שיש לנו פתחון פה לבוא ולהתחרט ולעשות תשובה מאחר שהוא יתברך בעצמו מתחרט ואומר, הביאו עלי כפרה. וזהו, "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. מאת ה' היתה זאת". הינו כי אם יפלא על הבעל תשובה איך זכה שיתקבל. וזהו 'אבן מאסו הבונים היתה וכו'', הינו הבעל תשובה שפגם במה שפגם. וזהו 'אבן מאסו הבונים', שמאסו אותו על-ידי פגמיו המרבים ועכשו זכה להיות לראש פנה. והדבר תמוה לכאורה, אך באמת 'מאת ה' היתה זאת', הינו שמאת ה' בעצמו, כביכול, היתה זאת שיועיל תשובה, כי זה נשתלשל מאתו יתברך מאחר שהוא בעצמו יתברך אמר, הביאו עלי כפרה, על-כן גם אנו יש לנו פתחון פה להתחרט ולעשות תשובה. וזהו 'מאת ה' היתה זאת', שמאת ה' בעצמו, כביכול, נתהוה זאת שיועיל תשובה מאחר שהוא בעצמו מתחרט כנ"ל, אבל באמת 'היא נפלאת בעינינו', כי אצלנו היא פלא באמת איך יועיל תשובה ואיך יהיה לנו פתחון פה לבוא לפניו בחטאינו ולהתחרט, אך מאת ה' היתה זאת כנ"ל: