ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש חדש ג
התאמת הקריאה
עין מאמר "וביום הבכורים. להאריך ימים על ממלכתו וכו'", עין שם כל המאמר בסימן נו:
והכלל, שצריכין להמשיך חיות אל המלכות. וזה נעשה על-ידי עסק התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא שעל-ידי קורין את חי החיים וממשיכין חיות ואריכות ימים ממנו יתברך. ועקר הוא שממשיכין החיות לתוך הכלים והמדות על -ידי התורה שהיא בחינת ומדת ימי מה הוא, שזה בחינת שמא דקדשא בריך הוא, בחינת שם שהוא כלי אל החיות להגביל החיות שלא יהיה רבוי השמן גורם כבוי הנר חס ושלום, ואזי כשממשיכין חיות מחי החיים, דהינו דעת וחכמה, כי החכמה תחיה, אז יודעין שאפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה גם שם מלבש ה' יתברך ועל-ידי שיודעין זאת, על-ידי זה בעצמו נתהפכה ההסתרה לדעת מאחר שיודעין שיש שם ה' יתברך. ואזי כשנתהפכה ההסתרה לדעת, דהינו תורה, אזי אוריתא מכרזת קמיהו, עד מתי פתיים וכו' ואזי כל הרשעים מתעוררין בתשובה ובזה ממשיכין חיות אל המלכות, עין שם היטב. וכשמגלין התורה והדעת המלבש בתכלית ההסתרה, מגלין תורה גבה מאד, כי שם דיקא מלבש תורה גבה מאד דיקא, דהינו סתרי תורה שהיא, כביכול, ה' יתברך בעצמו בלי לבוש בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא וכו'. שבארץ מצרים שהיה שם התגברות הסטרא אחרא היה שם דיקא מלבש ה' יתברך בעצמו, כביכול, וכו', עין שם. וזה בחינת הכנעת מלכות הרשעה, מלכות עמלק, שהוא כנגד מלכות דקדשה שרודף את מחנה דן, עין שם. והדעת שנעשה כנ"ל הוא בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, בחינת מצה, בחינת משה, עין שם. ושלמות הדעת בבחינת מצה, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, נעשה על-ידי אנחה, שהוא מתקן הכבדות הנעשה על-ידי זהמת הנחש, דהינו ל"ט מלאכות, עין שם. וזה בחינת מקרא קדש יהיה לכם שצריך לקרות את הקדש, דהינו החכמה שהוא החיות, אל בחינת המלכות. ואזי "כל מלאכת עבודה לא תעשו" בחינת בטול הל"ט מלאכות כנ"ל, עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת ראש חדש שהוא בחינת התגלות ההסתרה שמגלין ההסתרה על-ידי שיודעין שגם שם מלבש דעת, כי דיקא אז כשמגיעין לתכלית ההסתרה והירידה חס ושלום, בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה אזי דיקא מגלין ההסתרה ונעשה ממנה דעת גדול כנ"ל, כי כשמגיעין לתכלית הירידה וההסתרה חס ושלום, אזי דיקא מקרבין לה' יתברך בתכלית הקרוב, כביכול, כי שם בתכלית ההסתרה והירידה חס ושלום, שם מלבש ה' יתברך בעצמו, כביכול, בלי לבוש כנ"ל. נמצא שאז דיקא יכולין להתקרב אליו יתברך, כי אזי דיקא סמוכין אליו מאד מאד. וזהו בעצמו ההסתרה והפגם, כי ההסתרה, שהיא בחינת התגברות הסטרא אחרא, יניקתה רק מבחינת שבירת כלים שנעשין על-ידי רבוי אור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר חס ושלום, עד שנסתר לגמרי ואין יכולין לראות ולהשיג אלקותו כלל מחמת בחינת רבוי אור. נמצא, שבודאי ההסתרה אף שהיא ירידה גדולה מאחר שנסתר אלקותו לגמרי חס ושלום, עם כל זה מאחר שכל זה נעשה על-ידי בחינת רבוי אור. נמצא, שבאמת מלבש שם דיקא אור גדול ונורא מאד, ואדרבה, כשמגיעין לתכלית הירידה שאין ירידה למטה ממנה חס ושלום, אזי דיקא סמוכין אליו יתברך בתכלית הקרוב, כי בתכלית הירידה והסתרה חס ושלום, שם מלבש הוא יתברך בעצמו כנ"ל. ועל-כן אזי דיקא יכולין להתקרב אליו יתברך ולחזר בתשובה, אך צריך לזה דעת גדול לידע זאת ולכון השעה שמגיעין לתכלית ההסתרה ולדעת שאזי דיקא מקרבין אליו מאד, שעל-ידי זה מהפכין ההסתרה לדעת כנ"ל, כי כשאין יודעין זאת תוכל להתגבר ההסתרה חס ושלום, ויעבר השעה שהיה יכולין להתקרב אליו יתברך, על-כן צריכין חכם גדול במעלה גדולה מאד שיזכה לדעת הנ"ל עד שיוכל לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה להפכה לדעת, ודיקא אז יקרב את ישראל לאביהם שבשמים ויחזירם בתשובה כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים שהיה על-ידי משה רבנו, עליו השלום, כי ישראל הגיעו אז לתכלית הירידה עד שלא היו יכולים להתמהמה שם אפלו רגע אחת כמו שכתוב, "ולא יכלו להתמהמה". ואם היו משהין שם עוד שעה קלה היו כמעט נשארין שם חס ושלום, אך משה רבנו היה מכון את השעה והמתין עד אשר הגיעו לתכלית הירידה ואזי דיקא היה מגלה ההסתרה ונמשך דעת ואור גדול וגאלם אז דיקא כנ"ל. וזה בחינת רדו שמה. 'רדו' דיקא שרמז להם שיהיו בגלות כמספר רדו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. הינו כשיגיעו לבחינת רדו הינו לתכלית הירידה, אזי דיקא יהיו נגאלין כנ"ל. וזה בחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר, על פסוק, "תעיתי כשה אובד". וכו' בסימן רו) שכשאדם נבוך ותועה מאד מאד בדרכים המקלקלים חס ושלום, לפעמים הוא תועה כל כך עד שמקרב מאד אל הקדשה ועל-ידי נסיון קל יכול לחזר אליו יתברך, אך מחמת שנתרחק מאד ממנו יתברך זמן רב, על-כן אינו שומע קול הכרוז, עין שם. אבל כשיש חכם גדול כנ"ל שיודע ומשיג דעת הנ"ל ויוכל לכון את השעה, הוא יוכל לקרב אותם אז דיקא כשמגיעין לתכלית הירידה כנ"ל, כי אזי סמוכין מאד אליו יתברך רק שאינו שומע קול הכרוז, אבל על-ידי דעת החכם הנ"ל הוא מגלה ההסתרה כנ"ל ואזי שומע קול הכרוז בבחינת אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל:
וזה בחינת קדוש החדש שהיו יושבין ועוסקין בזה חכמים גדולים ונוראים מאד שהיו בקיאין בסוד העבור, כי צריך לזה חכמה גדולה ובקיאות גדול מאד בבחינת הדעת של משה כנ"ל, כי קדוש החדש הוא בחינת התגלות ההסתרה בעת שהיא בתכלית הפגם כנ"ל. כי הלבנה היא בחינת מלכות, ופגימת הלבנה היא בחינת הסתרה שמשם יניקת הסטרא אחרא כידוע. והיא מתמעטת והולכת עד המולד שאזי היא בתכלית ההסתרה והמעוט, ובאמת אזי היא בתכלית ההתקרבות אל השמש, כי בעת המולד היא סמוכה להשמש בתכלית ההתקרבות והשמש הוא בחינת דעת הנמשך מחי החיים, בבחינת שמש ומגן ה' אלקים. וזהו בעצמה פגימתה ומעוטה בתכלית המעוט והחשך מחמת שסמוכה מאד אל השמש, שעל-ידי זה רבוי אור השמש מכהה אותה ואינה יכולה להאיר כידוע. ובאמת אזי תכף בעת שהגיעה לתכלית המעוט, שאזי סמוכה מאד להשמש, אזי תכף מתחילה להתמלאות והיא בחינת המולד, כמובא. על-כן היו צריכין לזה חכמים גדולים הבקיאין בסוד העבור שיהיו יכולין לכון השעה שמגיעה לתכלית המעוט שאזי דיקא הוא שעת המולד שמתחיל תקונה ומלואה כנ"ל. כי למטה בעולם הזה צריכין לזה דעת גדול כדי לידע זאת כנ"ל. כי אם לאו תוכל להתגבר ההסתרה חס ושלום, שהוא בחינת פגימת הלבנה כנ"ל. ועל-כן היו יושבין חכמים גדולים שהיו מחשבין ומכונין אותה השעה בכוון גדול מאד ובחכמה גדולה בבחינת דעת הנ"ל שיודעין שבתכלית ההסתרה מלבש דעת ואור גדול כנ"ל, שעל-ידי זה היו מקדשין החדש והיו ממשיכים קדשה בחינת חכמה ודעת והיו מגלין ההסתרה, שהיא בחינת תקון הלבנה ומלואה כנ"ל וזה שהיו אומרים מקדש מקדש, שזה בחינת מקרא קדש שהיו קורין את הקדש, שהוא בחינת חכמה, בחינת חיות להחיות המלכות, שזה בחינת מלוי הלבנה ותקונה, בחינת ראש חדש, שהוא נעשה על-ידי בחינת תקון הלבנה ומלואה. וזה שכתב רבנו נרו יאיר, ששרש התשובה בראש חדש, כי ראש חדש, שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל, אזי אוריתא מכרזת קמיהו. ועל-כן אז הוא התעוררות התשובה לכל באי עולם ואפלו לפושעי ישראל שהם בתכלית ההסתרה, כי אזי נתגלה ההסתרה, שזה הוא בחינת ראש חדש, בחינת מלוי הלבנה ותקונה בעת שהגיעה לתכלית הפגם כנ"ל. ועל-כן נוהגין להתעורר בתשובה בערב ראש חדש ועושין יום-כפור קטן, כי אזי הוא תכלית הפגם של הלבנה בחינת מלכות ועל-כן אזי דיקא הוא זמן ההתקרבות כנ"ל. ועל-כן עושין אז תשובה וחוזרין אליו יתברך:
ועל-כן קדוש החדש היא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים ושם באותה פרשה של החדש הזה לכם נאמר יציאת מצרים וגאלתם, כי בזה היה תלוי גאלתם, כי יציאת מצרים היא בבחינת קדוש החדש כנ"ל וכל מצות קדשת ראש חדש הוא בשביל יום טוב כדי לידע אימת יהיה יום טוב. כי עקר הארת התשובה בשלמות הוא ביום טוב, כי כל הימים טובים הם ימי תשובה, כמו שכתב רבנו נרו יאיר, כי אז עולה המלכות עליה גדולה ביותר ועקר עליות המלכות על-ידי תשובה כנ"ל וכמובא במקום אחר, כי ביום טוב הוא הכנעת מלכות הרשעה, מלכות עמלק, שהוא בחינת ארבע מלכיות. ומלכות דקדשה עולה על-ידי שמקבלת חיות מאור הפנים בחינת חכמה ודעת, כמובא במאמר מישרא דסכינא עין שם בסימן ל). נמצא, שעקר התשובה ועלית המלכות הוא ביום טוב. וכל זה תלוי בראש חדש שממנו מונין ויודעין מתי לעשות יום טוב, הינו שעל-ידי התגלות ההסתרה, שזה בחינת ראש חדש, שזה בחינת התעוררות התשובה, על-ידי שנשמע קול הכרוז כנ"ל, על-ידי זה זוכין אחר כך לתשובה שלמה כראוי בבחינת דעת גדול, שזה בחינת יום טוב כנ"ל. וזה בחינת קדשת ראש חדש ויום טוב ובינתים ימי החל, כי כך הוא דרכה של תשובה בבחינת פסח שהוא יציאת מצרים. ואזי הוא יום טוב ואחר כך הוא יום טוב של שבועות ובינתים ספירת העמר, כי בתחלה בא התעוררות התשובה מלמעלה על-ידי התגלות ההסתרה, שעל-ידי זה שומעין קול הכרוז ומתעוררין בתשובה ואחר כך מניחין אותו לילך מעצמו, שצריך לחזר ולשוב ולילך מדרגא לדרגא לטהר ולקדש עצמו מיום אל יום, שזה בחינת ספירת העמר, שהיא תכף אחר יציאת מצרים, שאז היה התעוררות התשובה מלמעלה על-ידי קול הכרוז של התגלות ההסתרה כנ"ל ואחר כך צריכין לספר שבעה שבועות כמו ספירת נקיים של הנדה כדי לקדש ולטהר עצמו מיום אל יום מדרגא לדרגא ואחר כך זוכין לשבועות, שהוא דעת גדול ועליון וגבה מאד בחינת מקוה של שבועות שכתב שם במאמר הנ"ל, שאז הוא עקר התקון של התשובה בשלמות כראוי ובבחינה זו של פסח ושבועות ובאמצע ספירה, דהינו שיש קדשה של יום טוב בתחלה ובסוף, דהינו שבתחלה היא הקדשה של התעוררות התשובה והוא יום טוב של פסח ואחר כך הוא שבועות, שהוא בחינת דעת גדול מאד, שהוא בחינת מקוה, בחינת תקון התשובה בשלמות. ובאמצע ספירה, שהם ימי החל שבהם מטהרין ומקדשין עצמן כדי לזכות לשבועות כנ"ל. וזאת הבחינה הוא בכלל ובפרטיות בכל אדם ובכל זמן כמובא. וזהו בחינת ראש חדש ויום טוב ובאמצע ימי החל, כי ראש חדש הוא בחינת התעוררות התשובה, בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. ויום טוב הוא בחינת הארה גדולה כנגד ראש חדש, בחינת דעת גדול, בחינת שבועות, בחינת מקוה, כי חיב אדם לטהר עצמו ברגל. ובאמצע הם ימי החל, כי אחר התעוררות התשובה צריכין לחזר לבחינת ימי החל, בבחינת ספירה כדי לילך מדרגא לדרגא לעשות תשובת המשקל מיום אל יום, כי צריכין לשוב ולילך דרך כל אלו הדרכים שהיה בהם קדם, שהם בחינת חל כדי שיעשה תשובת המשקל ואחר כך זוכה לתקון התשובה כראוי, שזה בחינת יום טוב, בחינת שבועות כנ"ל:
וכן בכל החדשים שאין בהם יום טוב. על כל פנים יש קדוש הלבנה, שהוא גם כן בבחינה זו. כי קדוש הלבנה הוא אחר שבעה ימים מן המולד. שהוא כנגד שבעה ימים נקיים כאשה המטהרת לבעלה, כמו שכתוב בשלחן ערוך, הינו בבחינה הנ"ל שאחר ראש חדש שאז קדשו הבית דין את החדש ואז היה בחינת התעוררות התשובה כנ"ל. אחר כך צריכין לספר שבעה נקיים בבחינת ספירה. ואזי הלבנה כבר במלואה קצת ואזי הוא בחינת התגלות דעת גדול ואזי כל ישראל מקדשין הלבנה ומקבלין פני אביהם שבשמים, הינו שנמשך להם אז דעת גדול, שזהו בחינת קדוש הלבנה שנקרא הקבלת פנים כנ"ל. ואזי נמשך דעת גדול, שהוא החיות אל בחינת המלכות בבחינת דוד מלך ישראל חי וקים שאומרים בשעת קדוש הלבנה ועל שם זה נקרא 'קדוש הלבנה' שממשיכין בחינת קדש, בחינת דעת גדול לבחינת המלכות כנ"ל. ואז הוא בחינת הכנעת מלכות הרשעה בבחינת תפל עליהם אימתה ופחד, בחינת כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה. וזהו בחינת תשובה על-ידי הדעת הגדול כנ"ל:
חסר שורה ואיני יכול לנגע בך וכו', כי עקר התקון הוא בבחינת התרחקות כדי שיוכל לקבל האור שלא יהיה רבוי השמן וכו' כנ"ל, שזה בחינת מלוי הלבנה ותקונה, שהוא דיקא על-ידי שנתרחקה מן החמה כנ"ל. וזהו שאומרין בשעת קדוש הלבנה, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך, שזה בחינת התרחקות, על-ידי זה לא יוכלו כל אויבי לנגע וכו', כי אז אין להם שום כח, כי יניקתם רק מבחינת רבוי אור, שעל-ידי זה נעשה השבירה חס ושלום, שמשם יניקתם כנ"ל. וכשיכולין לקבל האור על-ידי בחינת התרחקות, אזי הקדשה בשלמות והם נכנעין כנ"ל וכמובא. וזה בחינת הרקודין שעושין בשעת קדוש הלבנה, כמו שכתוב בשלחן ערוך, שהם בבחינת תשובה, כמו שכתב רבנו נרו יאיר בסימן מט במאמר "והוא כחתן יוצא מחפתו ישיש כגבור לרוץ ארח"). שזה בחינת רקודין, בחינת תשובה, שאחר ששבין אל ה' אזי צריכין לרוץ ארח, לרוץ ולילך במהירות גדול אותו הארח שהיו יכולין לילך בזמן שהיו נזופין, שזה בחינת רקודין שמרקדין ומדלגין המדרגות שהיו יכולין לילך באותו הזמן שהיה רחוקים ממנו יתברך, שזה בחינת פסח, בחינת דלוג ופסיחה, כמובא שזה בחינת יציאת מצרים:
וזה בחינת חצות, שהוא בחינת התגלות תכלית ההסתרה לדעת, כי בחינת המלכות שהיא בחינת לילה, היא הולכת ומתמעטת ונסתרת עד חצות שאזי היא בתכלית ההסתרה והמעוט. ואזי תכף מתחלת להתמלאות ולהתתקן בחינת פגימת הלבנה שבתכלית הפגם מתחלת להתמלאות כנ"ל. והצדיקים והחכמים יודעין זאת שדיקא בחצות הלילה שאזי היא בחינת תכלית ההסתרה והמעוט, שם דיקא מלבש אור גדול ודעת גדול מאד. ובזה הם מגלין ההסתרה ומהפכין אותה לדעת. ואזי אוריתא מכרזת ומעוררת לעבודתו יתברך כנ"ל וזהו בחינת קול הכרוז הגדול הנשמע בכל העולמות בחצות הלילה עד שאפלו בעולם הזה בתכלית ההסתרה נשמע קול הכרוז הזה, שזה בחינת קול התרנגול שמעורר ישנים מתרדמתם בבחינת עד מתי עצל תשכב עד מתי פתיים וכו' מתי תקום משנתך משנת הזמן להתעורר לעבודתו, כי קול התרנגול זהו בחינת קול הכרוז שנעשה מתכלית ההסתרה דיקא על-ידי הדעת כנ"ל, כי התרנגול, שהוא בחינת גבר, הוא בחינת גבורות, כמובא. והוא בחינת הסתרה, שהוא בחינת דינים וגבורות. ובחצות הלילה, שהיא בחינת תכלית ההסתרה כנ"ל, אזי דיקא מגלין הצדיקים ההסתרה על-ידי הדעת ואזי נתהפכה ההסתרה בעצמה לדעת ותורה ואזי משם דיקא מבחינת הסתרה בא קול הכרוז הגדול בחינת קול התרנגול שהוא קול הכרוז הנמשך מבחינת גבורות, מבחינת הסתרה על-ידי שנתהפכה ההסתרה לדעת שעל-ידי זה היא בעצמה מכרזת, כי עתה נעשה מן ההסתרה דעת ותורה ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל. וזה בחינת קריאת שמע שעל המטה שקורין לפני השנה, שהוא בחינת הכנה לחצות, כמובן בספרים, הינו שכדי לזכות להתעורר בחצות לגלות ההסתרה לדעת כדי לשמע קול הכרוז כנ"ל, לזה צריכין לקרות את חי החיים להמשיך ממנו דעת, שהוא החיות. שזה נעשה על-ידי עסק התורה כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לדעת הנ"ל, לידע שגם בתוך תכלית ההסתרה מלבש אלקותו יתברך כנ"ל, שעל-ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל. ועל-כן קדם השנה, שהיא בחינת סטרא דמותא, בחינת הסתרת פנים, כמובא, קורין קריאת שמע, שהיא תורה והיא מסגלת ביותר לקרות על ידה את חי החיים. ועל שם זה נקרא קריאת שמע 'קריאה' דיקא בחינת 'וקרא' בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו כנ"ל, הינו שעל-ידי קריאת שמע קורין את חי החיים וממשיכין חיות ואריכות ימים אל המלכות, שזה עקר הקריאת שמע להמשיך המחין והדעת, כמובא. וכמו שאיתא בזהר הקדוש וצריך לארכא בד' דאחד, דכתיב, "למען יאריך ימים על ממלכתו". נמצא, שקריאת שמע הוא בחינת המשכת אריכות ימים אל המלכות שהיא בחינת ד' דאחד כנ"ל. ועל-כן על-ידי קריאת שמע שעל המטה שקדם השנה ממשיכין בחינת חיות, בחינת דעת, שעל-ידי זה יכולין לגלות ההסתרה כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לחצות כנ"ל. ועל -כן מתפללין בקריאת שמע שעל המטה, והעמידנו מלכנו לחיים שזהו תפלה לקום בחצות, שהוא בחינת חיים ודעת, כמובא. כי על-ידי קריאת שמע זוכין לזה כנ"ל ואזי בחצות עומדים ומתגברים בתורה להמשיך הדעת לגלות ההסתרה יותר ויותר, כי זה צריכין תמיד להמשיך חיות אל המלכות, כמו שמבאר שם. וחצות מסגל ומוכן לזה יותר. כי אזי נתגלה דעת גדול על-ידי התגלות ההסתרה כנ"ל ועל -כן אז הוא עסק התורה לקרות את חי החיים, כי אזי מסגל ביותר לקרותו יתברך. ועל-כן מתחננין אז על בנין בית -המקדש ועל ביאת הגואל, כי אזי נתגלה מלכות דקדשה, שהיא בחינת שרש מלכות משיח, שהיא עקר בחינת שלמות המלכות כידוע. וזהו בחינת בנין בית-המקדש, שהוא בחינת דעת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית-המקדש בימיו כמו שכתב רבנו נרו יאיר, ואזי בחצות הוא התגלות הדעת ועלית בחינת המלכות כנ"ל ועל-כן צריכין לזה צדיק וחכם גדול מפלג מאד שיהיה יודע לכון חצות אימת. כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה בזה עד שעלה על דעתם שאפלו משה לא הוה ידע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בברכות, ודוד מי הוה ידע חצות אימת מכדי משה לא הוה ידע, דכתיב, "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו'". ומסקו שם, שמשה הוה ידע אלא כדי שלא יטעו וכו', כי חצות הוא בחינת התגלות ההסתרה בעת שהיא בתכלית המעוט דיקא כנ"ל, לזה צריכין בקיאות גדול מאד, שזה בחינת בקיאות סוד העבור, בחינת קדוש החדש כנ"ל. ועל-כן אין מי שיודע מזה כי אם מי שהוא בבחינת משה ואפלו משה רבנו, עליו השלום, בעצמו נתקשה בקדוש החדש שהוא בחינת חצות כנ"ל, כי צריך לזה בקיאות גדול כנ"ל. ועל-כן היתה גאלת מצרים בחצות, כמו שכתוב, "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים". כי חצות היא בבחינת יציאת מצרים כנ"ל. וזה שנסמך חצות לקדוש החדש, כי פסוק החדש הזה וכו' סמוך לפסוק כחצות וכו' הנ"ל, כי הם בבחינה אחת כנ"ל:
וזה שמסקו שם בגמרא. אלא דוד כנור היה תלוי למעלה ממטתו וכיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו ועל-ידי זה היה יודע חצות אימת כי הנגונים היוצאים מן הכנור של דוד. זה בחינת מה שנתקבץ ונתגלה הנקדות הטובות והקדושות המלבשות בתוך הרוח רעה, שעל-ידי זה נעשין נגונים, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה, באריכות בסימן נד ורפב). וזהו בחינת התגלות ההסתרה, דהינו שמגלין הטוב והקדשה המלבש בתוך עמק הרע, חס ושלום, כנ"ל. ועל-כן הם יוצאין מכנור של דוד, שהיא בחינת התורה, כי חמשה נימין אית לה לכנור, דא כנגד חמשה חמשי תורה, כמו שאיתא בזהר הקדוש וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר. וכמו שאיתא בזהר הקדוש, ותופשי התורה, אלין דתפשין בכנורא, הינו שעל-ידי התורה, שהוא בחינת כנור של דוד כנ"ל, על-ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל, שזהו בחינת הנגונים היוצאין מן הכנור כנ"ל. וזה בחינת הרוח צפונית המנשבת בחצות, שעל-ידי נעשין הנגונים כנ"ל, כי צפון הוא בחינת ההסתרה סטרא דדינא, כמו שכתוב, "מצפון תפתח וכו'". ועל שם זה נקרא צפון לשון הצפנה והסתרה. ובאמת שם דיקא מלבש טוב גדול כנ"ל, בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו'. וזהו בחינת רוח צפונית, שהוא רוח טובה מאד, בחינת דעת וחסד, כמובא. ומנשבת מצפון דיקא, הינו בחינת הטוב הגדול המלבש בתוך תכלית ההסתרה כנ"ל ועל-כן נתגלה הרוח צפונית בחצות דיקא, כי אזי נתגלה ההסתרה ואזי נתגלה הטוב המלבש בתוך ההסתרה, שזהו בחינת רוח צפונית כנ"ל. וזה הרוח צפונית מנשבת בכנור של דוד ונתגלין על-ידי זה הנגונים, שהם בחינת התגלות הטוב מתוך ההסתרה כנ"ל. ועל-ידי זה היה יודע דוד חצות אימת, כי על-ידי זה נתגלה התעוררות והכרוז של בחינת חצות כנ"ל:
וקימת חצות הוא מסגל להמשכת חסד גדול ביום, שהוא בחינת דעת גדול ומחין להתפלל בשלמות, כמובן בספרים. כי בחצות הוא בחינת התגלות ההסתרה ונמשך דעת ואזי הוא התעוררות התשובה התעוררות גדול מאד, אבל עקר התגלות הדעת בתכלית, שעל-ידי זה התשובה בשלמות כתקונו הוא באור היום, שאז נמשך אור גדול ונתגלה חסד ודעת גדול מאד באור היום, כמובא. ואזי זוכין לתקוני התפלה, שהיא בחינת תשובה בשלמות ובתקון גדול, בבחינת מקוה הנ"ל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על תקוני התפלה, כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל כאלו וכו'. ומסקו כאלו טבל, הינו שתקוני התפלה של אור היום, שהם בחינת מחין ודעת גדול מאד, הם בבחינת מקוה שהוא דעת גדול כנ"ל. וכל זה נעשה על-ידי קימת חצות, שעל-ידי הדעת והתעוררות התשובה שבחצות זוכין אחר כך לאור היום לבחינת דעת גדול מאד לתקוני התשובה בשלמות כנ"ל. בבחינת ראש חדש ויום טוב כנ"ל שבאמצע הם ימי החל, כנ"ל. כי גם בחצות עקר התגלות הדעת הוא לפי שעה בשעת חצות לילה. ונמשך עד שתי שעות עד סוף האשמורה שניה. ואחר כך אף-על-פי שכבר נמתק בחינת הלילה והחשך וגם שהוא סמוך לאור היום ויש אז גם כן בחינת התגלות הדעת, אף-על-פי-כן אינו דומה להתגלות הדעת שבשעת המשכת בחינת חצות לילה כנ"ל, כמובן בדברי רבנו נרו יאיר, בסימן קמט) שעקר חצות הוא שתי שעות הנ"ל. נמצא, שהתעוררות התשובה והתגלות הדעת הוא בחצות. ואחר כך נמשך אור גדול ביותר בחינת דעת וחסד גדול מאד באור היום. ובינתים היא בחינת לילה, כל זה הוא בחינת ראש חדש ויום טוב ובינתים ימי החל כנ"ל, בחינת פסח ושבועות ובאמצע ספירה כנ"ל:
וזה בחינת קריאת התורה בראש חדש, שאז קורין ד' גברי. כנגד עלית המלכות שהיא בחינת ד' שעולה מבחינת מלכות הרשעה, שהיא בחינת ד' מלכיות כנ"ל. כי קריאת התורה היא בחינת שקורין את חי החיים כנ"ל, כי על-ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא, קורין אותו כנ"ל. וביותר מסגל לזה קריאת התורה שקורין בתורה כשרה שנכתבה כדת בקדשת ספר תורה מן בראשית עד לעיני כל ישראל כמו שנמסרה למשה בסיני. שהיא עקר בחינת שמא דקדשא בריך הוא. ועל -כן קריאת ספר תורה מסגל ביותר לקרות את חי החיים כנ"ל ועל שם זה נקרא קריאת התורה 'קריאה' דיקא כנ"ל לענין קריאת שמע. וזהו בחינת קריאת התורה של כל הימים שנתקן בהם קריאה בצבור בעת התפלה, הכל כדי לקרות החיות, להחיות המלכות. וכמו שמבאר לעיל מזה בהלכות קריאת התורה. ועל-כן בחל שקורין שלשה גברי, כי אז בחל יש עשית מלאכה ואזי שולטין הל"ט מלאכות שהם זהמת הנחש בחינת מלכות הרשעה ואחיזת מלכות הרשעה היא מבחינת הרגלין של הקדשה שנאחזין שם בימות החל, בבחינת רגליה ירדות מות וכו', שזה בחינת מחנה דן שהיא מחנה הרביעי של מלכות דקדשה, שהוא בחינת מאסף לכל המחנות, בחינת מדרגה האחרונה של המלכות, בחינת רגלין ועל-כן בחל אין קורין רק שלשה, כי אין כח לגלות ההסתרה לגמרי, כי זה ידוע שבמקום ובזמן שיש להם יניקה צריך דוקא להניח להם לינק, שזהו הכנעתם כשנותנין להם יניקתם בצמצום כידוע, כי הירידה היא תכלית העליה כנ"ל וכמובא. ועל-כן בחל אין קורין כי אם שלשה כדי לקרות החיות אל המלכות בבחינת שלשה מחנות שבה, כי יותר מזה אין יכולין להמשיך חיות כנ"ל רק שממשיכין חיות שלא יתגברו יותר רק שתהיה יניקתם בצמצום גדול כנ"ל, אבל בראש חדש, שאזי הוא התגלות ההסתרה ועקר התגלות ההסתרה, הוא שנתגלה בחינת מחנה דן מתוך ההסתרה, שהיא מחנה הרביעי, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). על-כן קורין בראש חדש ד' גברי שאז מתחלת המלכות לעלות, בבחינת תחלת שלמותה שאזי היא בחינת ד', כמובא וכנ"ל. וביום טוב שיש אז בטול מלאכה, בטול הל"ט מלאכות, על-כן עולה המלכות יותר וכן בכל יום שקדוש יותר בעשית מלאכה, דהינו יום הכפורים ושבת עולה בחינת המלכות יותר ויותר. ועל-כן קורין בו יותר גברי, כי יכולין להמשיך חיות ודעת יותר ויותר, כי התגלות הדעת ועלית המלכות הוא כשנכנע ונתבטל עשית מלאכה שהם הל"ט מלאכות זהמת הנחש כנ"ל, בבחינת מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו כנ"ל. הינו שבכל יום שנכנע בו יותר ונתבטל הל"ט מלאכות, יכולין ביותר לקרות את הקדש שהוא החכמה כנ"ל:
וזהו בחינת קריאת התורה שעל ידה קורין את החיות בבחינת מקרא קדש כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הטעם על מספר גברי של ימי החל וראש חדש ויום טוב וכו' משום בטול מלאכה. כי זה תלוי בזה כנ"ל. בראש חדש, שהוא תחלת התעוררות התשובה, תחלת עלית המלכות כנ"ל, על-כן עדין עושין בו מלאכה, כי עדין לא נתבטלין הל"ט מלאכות לגמרי, כי אין המלאכות נתבטלין עד יום טוב שאז הוא בחינת התקון, שאז זוכין לתשובה שלמה ונתתקנין אז ואזי עלית המלכות בשלמות ואזי נתבטלין המלאכות כנ"ל ואזי קורין יותר גברי כנ"ל. וכן ביום הכפורים ושבת שנתבטלין המלאכות יותר לגמרי, קורין יותר אנשים. עד שבשבת, שאז תכלית בטול הל"ט מלאכות, ועל-כן ענשו חמור לענין מלאכה אפלו מיום הכפורים, על-כן קורין בו יותר ואזי קורין שבעה גברי, שזה בחינת תכלית עלית המלכות שהוא בשבת כמובא. כי שבעה גברי זה בחינת שקורין החיות לכל שבעת הימים, בבחינת ומדת ימי מה הוא, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל-כן בשבת נמשך החיות לכל השבעה ימים על-ידי שבעה שקורין בתורה שזה בחינת תכלית עלית המלכות בשלמות כנ"ל. וזהו גם כן מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין קריאת התורה שטעם מספר גברי הוא משום מוספין כמו שאמרו שם כל יום שיש בו בטול מלאכה וכל יום שיש בו מוסף וכו', כי הקרבנות כלם שבכל יום הם בחינת התגלות ההסתרה, כי זה עקר בחינת הקרבנות להעלות לגלות הקדשה והטוב המלבש בתוך עמק הקלפות, בתוך בחינת בהמיות, ולהפך בהמה להעלותה לבחינת אדם, כמובא . בבחינת אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה, שעל-ידי הקרבן עולה מבחינת בהמה לבחינת אדם, שזה בחינת התגלות ההסתרה שנתהפכה לדעת כנ"ל. ועל-כן בכל יום שיש בו קדשה יתרה ונתגלה הדעת ביותר ונתגלה התשובה ביותר, כגון ראש חדש ויום טוב ויום הכפורים ושבת, שכלם הם בחינת התגלות התשובה על-ידי התגלות הדעת כנ"ל. על-כן יש בהם קרבנות מוספין על-ידי שנתוסף בהם קדשה ודעת, שעל-ידי זה מעלין טוב יותר מתוך ההסתרה ועל-כן נתוספין בהם קרבנות שהם המוספין, כי כל הקרבנות הם לכפרה בחינת תשובה ועל-כן ביום שיש בו מוסף קורין יותר אנשים, כי אזי מגלין הדעת יותר מתוך בחינת ההסתרה, שזה בחינת קרבנות מוספין כנ"ל. ועל-כן קורין בו יותר, כי על-ידי הקריאה קורין החיות כנ"ל, וזה שקורין בתורה קדם מוסף כנ"ל. כי עקר קריאת התורה בשביל תוספת קדשה שיש באותו היום שאזי קורין את חי החיים בבחינת שם העצם, כביכול, שהיא התורה הקדושה שנכתבה בקדשת ספר תורה כנ"ל. וזה שאומרים 'כתר' בראש חדש במוסף וכן בכל יום שיש בו מוסף, כי אזי בחינת התשובה, שהיא בחינת כתר, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר:
שיך לעיל:
ד' גברי שקורין בראש חדש בחינת ד' מחנות דקדשה, שהם בחינת ד' דגלים שכל מחנה כלול משלשה שבטים וכן כל אחד מן הקורין צריך לקרות לפחות שלשה פסוקים וזהו שעור הקריאה. נמצא, שארבעה גברי הם בחינת ארבעה מחנות, שכל אחד כלול משלשה כנ"ל, שכלם הם שנים עשר בחינת שנים עשר שבטי יה, בחינת שנים עשר בקר שמלכות דקדשה עומדת עליהם, שזה בחינת שנים עשר חדשים שנחלקים לארבע תקופות, כי החדשים הם בחינת המלכות כנ"ל:
וזה שמברכין החדש בשבת שלפניו, שהוא במקום קדוש החדש, כי עכשו בגלות אין בנו כח לקדש החדש על-פי בית דין כראוי, כי הגלות הוא בחינת הסתרה, בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו', על-כן מקדשין החדש בשבת, כי שבת הוא בחינת דעת, כמו שכתוב, "שטו העם ולקטו-בשטותא בימי החל, אבל בשבת הוא שלמות הדעת בתכלית, כמו שכתוב בשבת, "לדעת כי אני ה' מקדישכם". ועל-כן על-ידי הדעת שנתגלה בשבת יכולין לקדש החדש, שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. ועל-כן מברכין החדש ומקדשין אותו בשבת. ועל-כן מברכין החדש אחר קריאת התורה, כי על-ידי קריאת התורה בשבת נמשך דעת גדול כנ"ל. ועל-כן נוהגין לידע מתי יהיה המולד בשעה שמברכין החדש, שזה בחינת, לידע בחינת תכלית המעוט וההסתרה כנ"ל ועל-ידי שמברכין החדש, שזה בחינת קדוש החדש, מגלין ההסתרה לדעת כנ"ל:
כי כל הראשי חדשים והימים טובים שתלויים בקביעות ראש חדש, כלם תלויים בשבת שמשם מקבלים קדשתם. וזה שנקרא שבת "תחלה למקראי קדש", 'תחלה' דיקא, הינו ששבת הוא בחינת התחלה לכל הימים טובים, שהם בחינת מקראי קדש שצריכין לקרות הקדשה לתוכם ושבת הוא בחינת התחלה להיום טוב, שמשם מבחינת שבת, קורין הקדשה לכל הימים טובים וראש חדש, כי שבת קביעא וקימא, אבל יום טוב תלוי בישראל, כי ישראל הוא דמקדשי לה, כי יום טוב, שהוא תלוי בקביעות ראש חדש, הוא בבחינת התגלות ההסתרה, שעל-ידי זה זוכין אחר כך לבחינת קדשת יום טוב כנ"ל, זה תלוי בישראל, כי התגלות ההסתרה זה תלוי בישראל שהם צריכים לעסק בעבודת ה' ובתורה כדי להעלות המלכות מבחינת הסתרה, אבל שבת קדוש מעצמו ואין פגם מגיע בו, כמו שכתוב, "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי". ואלו שבת לא קאמר, כי שבת הוא שמא דקדשא בריך הוא שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכביכול בשבת, נתגלה חיות מחי החיים שאין ההסתרה מגעת לשם, כי בעצם הקדשה, כביכול, אין פגם מגיע לשם כידוע, כי איהו לא אישתני בכל אתר. וזה בחינת קדשת שבת שקביעא וקימא, כי היא קדושה ממנו יתברך בעצמו כנ"ל. ואפלו בתוך הגלות אין בחינת קדשת שבת שקביעא נפגם, כי שבת לא קאמר ועל-כן, אדרבא, משבת קורין את החיות והדעת לתוך הימים טובים וראש חדש, כי על-ידי הדעת שנמשך משבת מגלין ההסתרה כנ"ל. וזה שכתוב, "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת". ואחר כך מפרש שאר המועדים, הינו שכל המועדים מקבלים קדשתם משבת כנ"ל. וזהו 'אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אל תקרי "אותם" אלא "אתם" הינו שהימים טובים תלויים בישראל על-ידי קדוש החדש. וזהו בחינת מקראי קדש שצריך לקרות את הקדש, דהינו החיות והדעת לתוכם לגלות ההסתרה כנ"ל. וכל זה נעשה על-ידי ששת ימים וכו' וביום השביעי שבת, כי משבת קורין הקדשה לתוכם כנ"ל. וזהו שקורין בראש חדש וביום השבת, כי על-ידי שבת נעשה קדשת ראש חדש, שהוא בחינת התגלות ההסתרה כנ"ל. וזה שמקדשין הלבנה במוצאי שבת, כי על -ידי שבת נמשך הקדשה ודעת, שהוא בחינת קדוש הלבנה כנ"ל. ועל-כן הגאלה תלויה בשמירת שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אמה וכו'. וכן, אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי כל הגליות של מלכות האמות, זהו בחינת הסתרה כנ"ל ועל-ידי שבת נתגלה ההסתרה ונגאלין:
וזה בחינת אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חיב. כי כשכלו זכאי יהיו ראויים לגאלה. ואם לאו יבוא בדור שכלו חיב, שזה בחינת תכלית ההסתרה ואזי דיקא יגלה ההסתרה כנ"ל ואזי יגאלם, כי הגאלה היא בחינת התגלות ההסתרה שאזי נתבטל מלכות הרשעה מלכות האמות וישראל מקבלין המלכות, שזה בחינת מלכות דקדשה, מלכות משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן: