ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · שבת ג
התאמת הקריאה
ענין קדשת שבת. וענין ל"ט מלאכות:
על-פי המאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכו' עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו. וכבר דברנו ממנו כמה פעמים והכלל בקצור כי ישראל עם קדוש צריכין מנהיג אמתי שיהיה לו רחמנות גדול עליהם. ועקר רחמנות הוא להאיר בהם הדעת ולהוציאם מעונות הבאים על-ידי הרוח שטות. כי זה עקר הרחמנות ואפלו כשהנשמה מסתלקת למעלה למעלה עקר שלמותה הוא שתהיה למטה גם כן וכו' וכו'. ועל -כן צריך כל אחד להשתדל להשאיר דעתו אחריו בעולם הזה וכו' ועל-כן צריכין להשאיר בעולם הזה בן ותלמיד שיאיר בהם דעתו וכו' וכו'. ועל-ידי זה זוכין להארת המקיפין שהם עקר שעשוע עולם הבא בחינת שפע הכתר. בחינת מה רב טובך וכו' מה דיקא. בחינת מה חמית מה פשפשת וכו' וצריך שיהיה לו בחינת כל שיוכל להאיר בדרי מעלה ודרי מטה וכו'. כי צריך להראות להגדולים בחינת דרי מעלה שעדין אינם יודעין כלל בידיעתו יתברך. בחינת מה חמית וכו' בחינת איה מקום כבודו וכו'. ולהפך לדרי מטה שהם בחינת בני אדם השוכנים במדרגה התחתונה מאד חס ושלום. צריכין לעוררם ולהקיצם שלא יתיאשו חס ושלום. ולגלות להם כי ה' עמם ואצלם וכו' כי מלא כל הארץ כבודו וכו'. וצריך לכלל עליון בתחתון ותחתון בעליון וכו' שהתלמיד יהיה נכלל בבן והבן בתלמיד וכו'. ועל-ידי כלליות בן ותלמיד על-ידי זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון וכו' כי עקר הפרנסה נמשך על-ידי המלכות. שהיא בחינת יראה שמקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה שנעשה מהארת בן ותלמיד ושם מאיר בחינת הרצון שהוא בחינת המקיפין הנ"ל וכו'. על-כן יכולין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון בחינת עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו וכו' עין שם כל זה היטב היטב בספר לקוטי מוהר"ן תנינא (בסימן ז):
וזה בחינת שבת קדש. כי שבת הוא מעין עולם הבא. ואז מאירין בחינת המקיפים הנ"ל. שהם בחינת שפע הכתר שהם עקר שעשוע עולם הבא וכו' כנ"ל. כי בשבת עולין עד הכתר בחינת איה מקום כבודו וכו' כידוע. כי עקר הארת הדעת שהוא בחינת הארת בן ותלמיד הוא בשבת. כי שבת הוא בחינת דעת כידוע. בחינת לדעת כי אני ה' מקדישכם. כי ששת ימי החל הם בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כמו שאיתא בזהר הקדוש. ובשבת מאיר הדעת בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא אלקים כי עקר התגלות ודבקות אלקות הוא בשבת. כי בה' ביומא ישראל מתאחדין בה' במלכא וכו'. ועל-כן עקר הלמוד שהרב מאיר בבניו ותלמידיו דעתו הוא בשבת. כי אז עקר התגלות חדושי תורה שמגלה החכם והרב שבדור שעל-ידי זה מאיר בהם דעתו ומגלה להם כי ה' הוא האלקים כי עקר הארת הדעת הוא בשבת. שבת היא בחינת משה. בחינת ישמח משה במתנת חלקו וכו' שאומרים בשבת. ומשה הוא בחינת הרב שבדור שמאיר הדעת בבן ותלמיד. כמבאר במאמר הנ"ל נמצא שבשבת זוכין לבחינת המקיפים הנ"ל. שהם שפע הכתר בחינת עולם הבא. בחינת איה בחינת מה וכו'. כי אז הוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל. שעל זה זוכין למקיפים וכו' הנ"ל:
ועל-ידי הארת בן ותלמיד על-ידי זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון כנ"ל. כמבאר היטב במאמר הנ"ל עין שם וזה בחינת אכילת שבת שהוא עקר כבוד שבת בחינת ענג שבת כי אז בשבת קדש האכילה יקרה מאד מאד. כי אז זוכין על-ידי האכילה להארת הרצון. כי אז בשבת מאיר בחינת הארת בן ותלמיד. שעל-ידי זה זוכין להארת הרצון כנ"ל. ועקר הארת הרצון זוכין לקבל בשעת האכילה דיקא. כמבאר במאמר הנ"ל ועל-כן בשבת האכילה יקרה מאד. כי אז מקבלין בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת עולם הבא ועל-כן עקר ענג שבת הוא האכילה של שבת. כי על-ידי האכילה של שבת זוכין לקבל הארת הרצון שהוא בחינת עולם הבא. שזה עקר בחינת ענג שבת שהוא מעין עולם הבא. בחינת אז תתענג על ה' והאכלתיך וכו':
ועל-כן עקר הפרנסה והברכה נמשכת משבת על-ידי אכילה של שבת. שהיא ענג שבת כמו שאיתא בזהר הקדוש בגין דמנה מתברכין כל שתא יומין ובג"כ בעי לסדרא פתורא בלילה דשבתא בנהמי ומזוני בגין דיתברכין מנה כל שתא יומין עלאין וכו' כי עקר הפרנסה נמשך מבחינת הארת הרצון. הינו מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת ים החכמה. שמשם מקבלת המלכות בחינת יראה הפרנסה מהידים שיש בים החכמה כנ"ל ועל-כן על-ידי ענג שבת שעל-ידי זה זוכין להארת הרצון על-ידי זה מתברכין כל הששת ימים כי עקר הפרנסה נמשך משם. מבחינת הארת הרצון בחינת פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון כמבאר במאמר הנ"ל:
ומחמת שבשבת זוכין להארת הרצון ומשם נמשך כל הברכה והפרנסה לכל ששת ימי המעשה על-כן אסור בשבת לעשות שום מלאכה בעולם. כי אז הוא בחינת בטול כי אז הוא רק בחינת רצון. בחינת באהבה וברצון הנחלתנו ואז מקבלין כל הפרנסה רק על-ידי בחינת הארת הרצון. שהוא בחינת בטול שאין שם שום עבדא ושום עשיה בעולם כלל ומשם דיקא מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת שבת בחינת בטול כל המלאכות משם דיקא מקבלין כל הפרנסה כנ"ל. כי עקר הפרנסה הוא רק מבחינת הארת הרצון כנ"ל. וכל ששת ימי המעשה אין להם שום חיות ושפע וברכה כי אם על-ידי מה שמקבלין השפע בשבת מבחינת הארת הרצון שמשם עקר הברכה והפרנסה. נמצא שכל הל"ט מלאכות וכל העבדות והעשיות שעושין בששת ימי המעשה. אין להם שום חיות ואי אפשר להמשיך הפרנסה על ידם. כי אם על-ידי שמקבלין משבת. מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת בטול כל המלאכות כנ"ל. שמשם עקר הפרנסה כנ"ל וזה צריך כל אדם לדעת ולהאמין באמונה שלמה. כי לא בכח יגבר איש שאין המשכת הפרנסה על-ידי העבדות והעשיות גשמיות חס ושלום על-ידי המשא ומתן והל"ט מלאכות חס ושלום. רק עקר הפרנסה הוא על-ידי ברכת ה' שנמשך משבת דיקא מבחינת הארת הרצון כנ"ל וכשיודעין זאת באמת ובאמונה שלמה שכל העבדות והעשיות שעושין בימי החל בשביל פרנסה אי אפשר להמשיך הפרנסה על ידם. כי אם על-ידי מה שמקבלין משבת מבחינת הארת הרצון. ששם הוא בחינת בטול כל המלאכות כנ"ל על-ידי זה ממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל. ועל-ידי זה מקדשין ששת ימי המעשה בבחינת קדשת שבת. ועל-ידי זה מבררין ומזככין כל הל"ט מלאכות מזהמת הנחש מבחינת ל"ט קללות כי זוכין על-ידי זה שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן ששם היו כל הל"ט מלאכות. וכשעושין הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן אזי כל הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל אורות כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. ט"ל אורות זה בחינת הארת הרצון בחינת טללי רצון כי זוכין לקבל הארת הרצון משבת לששת ימי המעשה ועל-ידי זה כל הל"ט מלאכות הם בבחינת רצון שמשם עקר הפרנסה כנ"ל בבחינת ט"ל אורות שהם בחינת רצון כנ"ל. ואזי כשזוכין לעשות כל המשא ומתן והל"ט מלאכות בבחינה זו. אף-על-פי שעושה משא ומתן ול"ט מלאכות אינו נחשב בשם עשיה כלל, כי בבחינה זו צריכין לעשות משא ומתן ול"ט מלאכות להרים ידיו לה'. ולשעבד כל מחשבתו ודבורו ועשיתו לה' יתברך בבחינת גול על ה' דרכך ויכונו מעשיך להאמין באמונה שלמה שאין האדם עושה כלל. רק שאנו מחיבים לעשות איזה עסק במשא ומתן ומלאכה מחמת שכן רצונו. כי יש בזה סודות וכונות גדולות. בכל עניני משא ומתן ומלאכות. וכמו שיש כונות וסודות בכל המצות שבתורה כמו כן יש סודות נוראות ונפלאות בכל הל"ט מלאכות. כי מבררין ברורים וניצוצות הקדושים על-ידי המשא ומתן ומלאכות כידוע. ובשביל זה לבד צריכין לעשות מעט משא ומתן או איזה מלאכה. כי כן צוה ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. טוב תורה עם דרך ארץ. אבל באמת אין האדם עושה כלל. ואין הפרנסה נמשכת על-ידי עשיות הגשמיות כלל. כי אם אדרבא עקר הפרנסה והברכה נמשכת על-ידי בטול הל"ט מלאכות. דהינו על-ידי הארת הרצון שהוא בחינת שבת דמנה מתברכין כל שתא יומין. נמצא שכל הל"ט מלאכות דקדשה שהם בחינת ט"ל אורות. בחינת מלאכת המשכן הם מקבלין הפרנסה מבחינת בטול הל"ט מלאכות. דהינו מבחינת הארת הרצון שמשם עקר הפרנסה שהוא בחינת שבת כנ"ל. ועל-כן נאמר במלאכת המשכן הוקם המשכן. תעשה המנורה וכו'. וכיוצא בזה כי המלאכה היתה נעשית מאליה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמבאר היטב בזהר הקדוש על פסוק והבית בהבנותו וכו'. עין שם שכל מלאכת בית-המקדש והמשכן היתה נעשית מאליה רק שהם היו מכונים לעשות המלאכה והמלאכה היתה עולה בידם מאליה. וזה שכתוב בכל מלאכת המשכן לשון רצון ונדיבות לב כמו שכתוב כל אשר נדבה רוחו אותו וכו' וכל אשר נשאו לבו לבא לכל המלאכה לעשות וכו'. וכיוצא בזה הרבה כי כל מלאכת המשכן היתה בבחינת נדיבות לב ונשיאות רוח. דהינו בחינת רצון. ועל-ידי זה היתה כל מלאכת המשכן נעשית מאליה על-ידי שהיה מאיר שם הארת הרצון כי כל הל"ט מלאכות נעשים רק על-ידי בחינת בטול הל"ט מלאכות על-ידי בחינת שבת בחינת הארת הרצון. ובבחינה זו צריכין לעשות הל"ט מלאכות והמשא ומתן בששת ימי המעשה בבחינת הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החל בבחינת ופעל ידיו תרצה. שצריכין להמשיך הארת הרצון על הידים שהם כלי המעשה של כל הל"ט מלאכות ועל-ידי זה דיקא ברך ה' חילו. כי עקר הברכה משם מבחינת הארת הרצון שמשם עקר הפרנסה כנ"ל. ואזי כל המלאכה של ששת ימי החל נעשית מאליה בבחינת מלאכת המשכן כנ"ל וזה בחינת ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת, תעשה דיקא. כי על-ידי שבת זוכין שתהיה המלאכה נעשית מאליה כנ"ל. כי עקר קיום של כל ששת ימי המעשה הוא על-ידי שבת דהינו על-ידי השביתה והמנוחה של שבת על-ידי זה עקר חיות ושפע וקיום של כל ששת ימי המעשה. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה כי עקר קיום כל המלאכות אשר עשה ה' יתברך כביכול בששת ימי בראשית הכל הוא רק על-ידי המנוחה והשביתה של שבת וכנ"ל וזה בחינת ויכל אלקים וכו'. ויכל לשון רצון. כמו שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי וכמו שכתוב ותכל נפש דוד וכו'. כי עקר קיום ימי החל הוא רק על -ידי הארת הרצון שמאיר בשבת כנ"ל:
ובבחינה זו צריך האדם לעשות כל המלאכות והמשא ומתן בששת ימי המעשה. לידע ולהאמין באמת שהוא אינו עושה כלל. רק הכל בכח ה'. כמו שהזהיר אותנו ה' יתברך על זה כמו שכתוב פן תאכל ושבעת וכו'. ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'. כי צריכין לזכר זאת מאד מאד לבלי לטעות ולשכח חס ושלום. לאמר בלבו שהוא בעצמו עושה איזה עשיה ועבדא חס ושלום. כי זה בחינת כחי ועצם ידי עשה וכו'. רק צריכין לזכר את ה'. כמו שכתוב וזכרת את ה' אלקיך. כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. כי הכל בכח ה' לבד. והמלאכה נעשית מאליה. בבחינת ששת ימים תעשה מלאכה וכו' כנ"ל בבחינת מלאכת המשכן. כי כל הל"ט מלאכות נעשין ונתברכין רק על-ידי שבת. שאז הוא בטול כל הל"ט מלאכות על-ידי שמקבלין אז הארת הרצון שמשם כל הפרנסה בחינת פותח את ידיך וכו' כנ"ל.. כי הידים הם כלי המעשה של כל הל"ט מלאכות. ואי אפשר להידים להמשיך הפרנסה על-ידי הל"ט מלאכות כי אם על-ידי שמקבלין ונתברכין משרשם. דהינו מבחינת הידים שיש בים החכמה. שמשם עקר הפרנסה בחינת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כנ"ל. וכמבאר במאמר הנ"ל:
וזה בחינת לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו. כי בתחלה מדבר המזמור מבחינת המשכת השפע והפרנסה כמו שכתוב שם מקדם המכין לארץ מטר וכו'. נותן לבהמה לחמה וכו'. ואחר כך מפרש הפסוק. שכל זה אינו תלוי חס ושלום בפעלות האדם. רק הכל ברצון ה' לבד. וזהו לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו, כי עקר השפע והפרנסה אינה על-ידי השתדלות האדם חס ושלום בגבורת הסוס ובשוקי האיש שהולך ונוסע ומשתדל בשביל פרנסה. רק העקר הפרנסה הוא על-ידי הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החל כנ"ל. וזהו רוצה ה' את יראיו שעקר הפרנסה הוא רק על-ידי הארת הרצון כנ"ל. ועקר הפרנסה מקבלת המלכות שהוא בחינת יראה, מבחינת הרצון העליון על-ידי הבטחונות של כל אחד. בחינת כלם אליך ישברון וכו' כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו רוצה ה' את יראיו. את יראיו דיקא. כי העקר תלוי ביראה. כמבאר במאמר הנ"ל. שעקר הארת בן ותלמיד שעל ידם מאיר הרצון שמשם מקבלת המלכות הפרנסה הכל תלוי ביראה עין שם. וזהו את המיחלים לחסדו דהינו מה שכל אחד מיחל לחסדו ובוטח בה'. שעל-ידי זה דיקא עולה היראה בחינת מלכות ומקבלת הפרנסה מהארת הרצון שהיא בחינת שבת כנ"ל. כי שבת היא בחינת יראה. בחינת ירא שבת. שעקר הארת בן ותלמיד ועקר הפרנסה היא על-ידי היראה דיקא כנ"ל. וזה בחינת שבת מלכתא וכו' כנ"ל:
וזה שהזהיר ה' יתברך על שבת קדם מלאכת המשכן להורות שאין מלאכת המשכן דוחה שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי מאחר שמלאכת המשכן הוא רק בבחינת הארת הרצון כנ"ל והמלאכה היתה נעשית מאליה כנ"ל. היו יכולים לטעות ולומר שדוחה שבת מאחר שאין עושים כלל. רק כל המלאכות הם בבחינת הארת הרצון כנ"ל. ועל-כן הזהיר אותנו ה' יתברך. שלא נטעה בזה. כי אף-על-פי-כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת, כי שבת הוא למעלה מזה. למעלה מבחינת הארת הרצון שמתלבש בבחינת הל"ט מלאכות. כי שבת היא בחינת בטול לגמרי בחינת רעוא דרעוין רצון שברצונות. ואז אין שום עבדא ועשיה כלל אדרבא אי אפשר לעשות בחינת מלאכת המשכן. דהינו לעשות כל הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות בבחינת הארת הרצון כי אם על-ידי שבת. דהינו על-ידי השביתה והמנוחה של שבת. כי דיקא על-ידי שבת. על-ידי ששובתין אז ממלאכה לגמרי. ואז זוכין להארת הרצון בשלמות כנ"ל. על-ידי זה דיקא זוכין להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל. דהינו שממשיכין הארת הרצון לכל העובדין דחל. לכל הל"ט מלאכות. ונכללין כל הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות. שזהו בחינת מלאכת המשכן. נמצא שאי אפשר לעשות בחינת מלאכת המשכן וכו' כנ"ל כי אם על-ידי שבת וכו' כנ"ל. וזהו שהקדים שבת למלאכת המשכן. ובכל מקום שמזכיר מלאכת המשכן מקדים אסור מלאכה בשבת, כי מלאכת המשכן אינו דוחה שבת אדרבא אי אפשר לעשות בחינת מלאכת המשכן. דהינו שיהיה כל הל"ט מלאכות בחינת ט"ל אורות. בבחינת הארת הרצון. כי אם על-ידי קדשת שבת שהוא בחינת רצון שברצונות בחינת רעוא דרעוין כנ"ל:
ועל-ידי זה בעצמו שממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל בחינת זכרהו מאחד בשבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומקדשין את הל"ט מלאכות בקדשת שבת בבחינת ט"ל אורות בבחינת מלאכת המשכן על-ידי שמאמינים שכל הפרנסה היא רק מה' יתברך לבד על-ידי הארת הרצון לבד שמאיר בשבת כנ"ל. על-ידי זה בעצמו נכלל התלמיד בבן. כי שבת הוא בחינת בן כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. וששת ימי החל זה בחינת תלמיד. הינו הקדשה שנמשך משבת על ששת ימי המעשה. זה בחינת הארת התלמיד כי התלמיד צריך לשמש את רבו בכל המלאכות שהעבד עושה לרבו. ושמוש תלמיד חכם זה בחינת הלכות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וההלכות הם בחינת ששה סדרי משנה. שהם בחינת ששת ימי המעשה כמובא. וכשהתלמיד זוכה לשמש את רבו ולקבל ממנו הלכות שהם בחינת ששה סדרי משנה. שעל-ידי זה דיקא נקרא תלמיד. על-ידי זה נתבררין ונזדככין כל ששת ימי המעשה מזהמת הנחש שנתערב טוב ורע על-ידי חטא אדם הראשון. כי נתברר הטוב מן הרע הכשר מן הפסול וכו' על-ידי למוד הלכות שהם בחינת כשר ופסול וכו'. בחינת ששה סדרי משנה שהתלמיד מקבל מרבו. שזה בחינת שמוש תלמיד חכם. בחינת עשיה ועבדות שעושה ומשמש את רבו. בחינת קדשת של ששת ימי המעשה. וזהו בעצמו בחינה הנ"ל. שממשיכין הקדשה של שבת. דהינו הארת הרצון שנמשך מהצדיק והרב שבדור שמאיר בשבת כנ"ל. וממשיכין קדשה זו לששת ימי החל לקדש את כל הל"ט מלאכות מזהמת הנחש. שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות כנ"ל. וזה בחינת הארת התלמיד שהוא בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו' בחינת מלא כל הארץ כבודו. שהצדיק האמת ממשיך הארת הדעת לעורר ולהקיץ את בחינת השוכני עפר. שהן אותן שמנחים בשפל המדרגה התחתונה לגלות להם כי ה' עמם כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינה הנ"ל. בחינת הקדשה שממשיכין בשבת על הל"ט מלאכות של ימי החל שהם כלל כל העבדות והמשא ומתן שעושה כל אחד ואחד בששת ימי המעשה. וכשאדם נכנס בעובדין דחל בל"ט מלאכות יכול לטעות חס ושלום ולדמות בדעתו ששם בל"ט מלאכות במשא ומתן ובעובדין דחל אין נמצא שם ה' יתברך חס ושלום. וכאלו הוא רחוק אז מה' יתברך בשעת עשית המשא ומתן. על-כן צריכין לעוררו ולהקיצו ולגלות לו כי ה' עמו ואצלו גם בשעת עשית המשא ומתן. כי גם שם בל"ט מלאכות נמצא ה' יתברך כי מלא כל הארץ כבודו. כי הל"ט מלאכות בשרשם הם קדושים מאד בחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן כנ"ל וזהו בחינת הקיצו ורננו שכני עפר. כי ט"ל אורות טליך. הינו שמעורין ומקיצין את בחינת השוכני עפר את העוסקים במשא ומתן ובעובדין דחל בשביל פרנסה וממון שהוא בחינת עפרות זהב. ושם בבחינת עפר שהיא ארציות וגשמיות בחינת לט מלאכות יש אחיזת הסטרא אחרא בחינת ועפר תאכל וכו'. אבל כשמאמינים בה' בשעת עשית המשא ומתן. ויודעין שהכל מאתו יתברך לבד וכו' כנ"ל. אז מקדשין את הל"ט מלאכות בקדשת שבת. ואזי הל"ט מלאכות הם בבחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. וזה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי ט"ל אורות טליך. הינו אף-על-פי שאתה עוסק במשא ומתן אף-על-פי-כן גם שם ה' יתברך נמצא. כי מלא כל הארץ כבודו וכל המשא ומתן שהיא בחינת לט מלאכות הוא בחינת ט"ל אורות בחינת מלאכת המשכן וכו' כנ"ל:
וזה בחינת אבות מלאכות וכו'. אבות מכלל דאיכא תולדות וכו'. הך דהוי במשכן חשיבא קרויה אב וכו'. כי מלאכת המשכן הם בחינת ט"ל אורות בחינת הארת הרצון שמקבלין משבת מבחינת הארת בן ותלמיד וכו' כנ"ל. ועל-כן הם קרויין אב. כי משם הם מקבלין מהצדיק הדור שמאיר בבן ותלמיד. והצדיק נקרא אב. כמו שכתוב אבי אבי רכב ישראל כי אבי לשון רצון. כמו שכתוב אבי יבחן איוב איוב לד) כי על-ידי הארת הצדיק שהוא אבי ישראל שמאיר בבן ותלמיד על ידו נמשך הארת הרצון כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין לטהר ולזכך כל הל"ט מלאכות שיהיה בבחינת ט"ל אורות. בבחינת מלאכת המשכן כנ"ל. ועל-כן נקראים הל"ט מלאכות שהיו במשכן בחינת אבות וכו' כנ"ל:
ועל-כן אפלו על-ידי עכו"ם אסור לעשות מלאכה בשבת. כי אמירה לעכו"ם שבות. כי גם בששת ימי החל צריכין לבוא לבחינה זו לבלי לעשות כלל. רק שתהיה המלאכה נעשית מאליה על-ידי בחינת הארת הרצון שממשיכין משבת לששת ימי החל וכו' כנ"ל. וכשזוכין לזה אזי באמת אין צריכין לעשות שום עבדא ושום מלאכה כלל. כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על-ידי אחרים. כמו שכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. כי המלאכה נעשית ברצונו לבד. על-ידי שזכה לבחינת הארת הרצון. בבחינת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ברצות דיקא. דהינו על-ידי הארת הרצון כנ"ל. על-ידי זה גם אויביו ישלים אתו. כי מלאכתו נעשית על-ידי אחרים. על-ידי רצונו לבד וכו' כנ"ל. אבל בשבת גם זה אסור. כי בשבת הוא בטול לגמרי בחינת רעוא דרעוין. ואסור שתהיה נעשית מלאכתו אפלו ברצונו לבד. כי בשבת אסור אפלו להרהר אחר מלאכה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שתהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחריה. כי בשבת אסור שיהיה הרצון מלבש בשום מלאכה. כי אז הוא רק רצון לבד. בחינת רעוא דרעוין כנ"ל. וזהו בחינת אמירה לנכרי שבות. שבות זה בחינת הקדשה של שבת שנמשך משבת לששת ימי החל. שזהו לשון שבות לשון המשכת השביתה. כי שבת היא בחינת עצם השביתה והמנוחה. ושבות הוא לשון פעול. בחינת המשכת השביתה הינו בחינת המשכת השביתה משבת לששת ימי החל. וזהו אמירה לנכרי שבות. הינו כי זאת הבחינה שתהיה מלאכתו נעשית על-ידי אחרים. בחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם. זה בחינת שבות בחינת עובדין דחל בחינת הקדשה של שבת שנמשך לששת ימי החל. שעל-ידי זה זוכין לזה, בחינת ועמדו זרים וכו'. אבל בשבת בעצמו גם זה אסור. כי אז עצם השביתה. ואז רק התגלות הרצון לבד וכו' כנ"ל. וזה ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו. כהן זה בחינת כלליות בן ותלמיד. כמבאר במאמר הנ"ל. כי על-ידי זה זוכין לבחינת ועמדו זרים וכו' על-ידי הארת הרצון שנמשך מבחינת כהן מבחינת כלליות בן ותלמיד וכו' כנ"ל:
וזה בחינת רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב וכו'. הינו שצריכין להמשיך הארת הרצון לבחינת ארציות. דהינו לעובדין דחל בחינת ל"ט מלאכות שצריכין לקדשם בקדשת שבת בבחינת הארת הרצון כנ"ל. וזה זוכין על-ידי שממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל. וזהו שבת שבות יעקב. כי יעקב הוא בחינת שבת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויחן פני העיר שקבע תחומין וכו'. בחינת והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו'. וזהו שבת שבות יעקב. שממשיכין הקדשה של שבת לימי החל. שזהו בחינת שבות יעקב ששבין מן הבטול. בבחינת והחיות רצוא ושוב. כי בשבת שאז הוא הארת הרצון הוא בחינת בטול וכשיוצא השבת אז שבין מן הבטול לבחינת ששת ימי המעשה. אז צריכין להמשיך הקדשה של שבת לששת ימי החל. וזה בחינת שבות יעקב כנ"ל. ועל-ידי זה ממשיכין הארת הרצון לכל הל"ט מלאכות בחינת רצית ה' ארצך וכו' כנ"ל. בחינת ופעל ידיו תרצה וכו' כנ"ל. ועל-ידי זה נשאת עון עמך וכו'. בחינת כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו. כי כל העונות הם מחסרון הדעת. מבחינת רוח שטות. שזהו בחינת פגם כל הל"ט מלאכות. שהם בחינת שטו העם ולקטו בשטותא שהם בחינת זהמת הנחש. שמשם באים כל העונות כידוע. אבל כשזוכין לקדשת שבת שהוא בחינת הארת הרצון שנמשך מכלליות בן ותלמיד שהוא בחינת הארת הדעת שמאיר הצדיק שבדור ומציל את ישראל מעונות. כמבאר במאמר הנ"ל. על-ידי זה זוכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל. לקדש ולטהר ולזכך את בחינת הל"ט מלאכות מזהמת הנחש. כי זוכין שיהיה הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות וכו' כנ"ל. ועל-ידי זה נתבטלין ונמחלין כל העונות הבאים משם מבחינת ל"ט מלאכות כידוע. כי זוכין לקדש את הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות שזהו בחינת הארת בן ותלמיד. שהוא ההפך מעונות כנ"ל. ועל-כן על-ידי הארת הרצון כנ"ל. על-ידי זה נשאת עון עמך וכו' כנ"ל:
ועל-כן לא היה שום אחד יכל להקים את המשכן כי אם משה לבדו. כמו שכתוב ויקם משה את המשכן וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר הארת הרצון הוא מאיר רק על-ידי בחינת משה שהוא בחינת הצדיק והרב האמת שבדור כמבאר במאמר הנ"ל ועל-כן עקר גמר בנין מלאכת המשכן דהינו הקמתו אי אפשר כי אם על-ידי משה. כי כל אחד עשה איזה מלאכה במשכן כפי מדרגתו כפי מה שזכה לאיזה בחינת מהארת הרצון. כי בודאי לאו כל אחד זוכה לבחינת הארת הרצון בשוה כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. ועל-כן כל אחד היה עושה מלאכה במשכן כפי מה שהיה לו חלק בבחינת הארת הרצון. כי לא היה אפשר לעשות שום מלאכה במשכן כי אם על-ידי בחינת הארת הרצון. בבחינת כל אשר נדבה רוחו וכו' כנ"ל. ועל-כן שלמות גמר בנין המשכן לא היה באפשר כי אם על-ידי משה שזכה בשלמות לבחינת הארת הרצון. כי הוא היה מאיר הארת הרצון לכל מלאכת המשכן. כי כל הארת הרצון נמשך ממנו ועל-כן משה לבד היה יכל להקים את המשכן וכנ"ל. וזה בחינת הוקם המשכן כי עקר הקמת המשכן שהקים משה היה רק על-ידי בחינת הארת הרצון שעל-ידי זה הוקם המשכן מאליו וכנ"ל:
וזה בחינת פורים בחינת שקלים בחינת צדקה. כי צדקה שנותן העשיר לעני. על-ידי זה נכללין העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כי העני הוא בבחינת שכני עפר בבחינת מקים מעפר דל והעשר שיש לו שפע הפרנסה שנמשך מרצון העליון מבחינת הארת הרצון כנ"ל זה בחינת דרי מעלה כמובן במאמר הנ"ל. נמצא כשהעשירות בקדשה זוכה לבחינת הארת הרצון בבחינת בתר מרי נכסיה ציבי משוך. שהרצון נמשך אל העשר מחמת ששם בשפע העשירות והפרנסה שם מלבש בחינת הארת הרצון כנ"ל. בבחינת שפע רצון ומלא ברכת ה'. וכשהעשר משפיע להעני מממונו ובזה הוא מחיה אותו ממש זה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר כי העני שאין לו פרנסה אין הדעת בשלמות. וזהו אין עני אלא מן הדעת. כי הכל אחד וכשממשיכין לו שפע ונותנין לו פרנסה. בזה ממשיכין לו בחינת הארת הדעת בחינת הארת הרצון הנ"ל שמשם נמשך פרנסה דקדשה. ואזי נכלל העני והעשיר יחד. שהם משפיע ומקבל שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה ונכללין יחד. ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית. כי על-ידי זה בעצמו שנותן מממונו צדקה לעני הגון על-ידי זה בעצמו נמשך הרצון אליו כי בודאי לאו כל אדם זוכה שיתגלה לו בחינת הארת הרצון על-ידי הפרנסה שמקבל. ועל-ידי צדקה נתתקן כל ממונו וזוכה שיתגלה ויאיר הארת הרצון שהוא מלבש ומתעלם בתוך הפרנסה כי משם נמשכת הפרנסה כנ"ל. כי עקר הצדקה הוא רק הרצון בחינת נדיבת לב. כמו שכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בגלל הדבר הזה דיקא. הינו על-ידי הרצון הטוב שלא ירע לבבו וכו' רק יתן לו ברצון טוב. על-ידי זה זוכה שיאיר הארת הרצון עליו. ועל-ידי זה יברכך ה' אלקיך. כי עקר הברכה והפרנסה נמשכת משם מבחינת הארת הרצון וכו' כנ"ל. כי על-ידי שנותן העשיר מממונו צדקה לעני על-ידי זה נעשה שני הבחינות הנ"ל שהם בחינת הארת בן ותלמיד בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה כמבאר במאמר הנ"ל עין שם. כי העשר שהוא בחינת משפיע הוא בבחינת דרי מעלה כנ"ל וכמובא והעני שהוא בחינת מקבל הוא בבחינת דרי מטה. בחינת אספקלריא שאינה מאירה דלית לה מגרמה כלום כידוע. וכמובא במאמר הנ"ל שהארת דרי מעלה ודרי מטה הם בחינת אספקלריא המאירה בחינת השגת משה ואספקלריא שאינה מאירה עין שם. והעני שהוא בבחינת דרי מטה בבחינת שכני עפר. ולפעמים יכול העניות להעבירו על דעת קונו חס ושלום. כי מאחר שאין לו שפע פרנסה שנמשך מבחינת הארת הרצון שהוא בחינת השגת הדעת. על-כן מאחר שאינו מקבל השפעה זו נפגם חס ושלום הדעת גם כן ועל-ידי שממשיכין לו שפע פרנסה ובזה מאירין עליו הארת הרצון בחינת הדעת כנ"ל וזה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר. כי מלא כל הארץ כבודו כבודו הוא בחינת רצון כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בחינת רצונו של אדם זה כבודו. וזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו. אדרבא שם בבחינת ארציות בחינת עניות שם מלא כבודו ורצונו. כי העני סמוך אל ה' יתברך ביותר מכל העולם כמובא. ולהפך את העשיר צריכין לעורר בבחינת השגת דרי מעלה שהוא בחינת איה מקום כבודו וכו'. כי שפע העשירות בשרשו הוא ממקום גבה מאד מבחינת הארת הרצון והיה ראוי באמת שהאדם שיש לו עשירות וכל טוב יהיה מקרב מאד לה' יתברך. אך מה שאנו רואין להפך. שעל -פי הרב על-ידי העשירות האדם נתרחק מאד מה' יתברך זה בא מבחינת רבוי האור בחינת ותכהין עיניו מראות. שאינו יכול לקבל רב טוב מה' יתברך. ועל-ידי זה נפגם ביותר ונתרחק מה' יתברך. כשאינו זוכה לקדש ולטהר עצמו לזכות לקבל העשירות בקדשה כראוי וכמבאר כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. במאמר כי תצא למלחמה בלקוטי תנינא סימן פב) עין שם. נמצא שפגם העשר הוא על-ידי בחינת רבוי אור. ועל-כן צריכין להמשיך הארה מבחינת השגת דרי מעלה דהינו בחינת איה מקום כבודו. בחינת מה חמית. כדי שלא יזיק לו רבוי האור וכו' כנ"ל. וזה נעשה על-ידי הצדקה. כי על-ידי שנותן צדקה מממונו ומחסר ממונו על-ידי זה זוכה שימשך עליו בחינת הארת דרי מעלה שהוא בחינת איה וכו' בחינת מעוט האור בצמצום ומדה. כדי שיוכל לקבלו בהדרגה כראוי. נמצא שעל-ידי צדקה שמחסר ממונו ומשפיע לעני. על-ידי זה נמשך בחינת הארת דרי מעלה ודרי מטה כנ"ל. וזה בחינת שקלים שהם בחינת צדקה שנאמר בהם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט העשיר לא ירבה זה בחינת השגת דרי מעלה בחינת איה וכו' שלא יזיק לו רבוי האור וכו' כנ"ל וזה בחינת העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט זה בחינת השגת דרי מטה שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו. וזהו הדל לא ימעיט. כי אין שם בבחינת עניות בבחינת דרי מטה שום מעוט וחסרון חס ושלום כי מלא כל הארץ כבודו. וזה נעשה על-ידי צדקה כנ"ל שהוא בחינת זה ישפיל וזה ירים שמשפיל לזה ומרים לזה כמובא במקום אחר וכנ"ל:
ועל-כן נקראים שקלים לשון משקל. שעל-ידי הצדקה בחינת שקלים על-ידי זה מאירין בדרי מעלה ודרי מטה ומעמידין אותם על המשקל דהינו בדרי מעלה מאירין שלא יטעו שהם יודעין באלקותו וכו' ולהפך בדרי מטה מאירין שלא יטעו שהם רחוקים ביותר ולגלות להם כי הם סמוכין לה' יתברך. נמצא שמעמיד שניהם על המשקל הישר וזה בחינת שקלים בחינת צדקה וכנ"ל ועל-ידי זה מאיר הרצון. כי על-ידי כלליות בן ותלמיד שהם דרי מעלה ודרי מטה מאיר הרצון ועל-כן עקר הוא בחינת הרצון בחינת נדיבת לב כנ"ל. ועל-כן עקר הצדקה מאירה בשבת כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בסימן לא) שעל-ידי כן פתח התנא בתחלת מסכת שבת יציאות השבת וכו' פשט העני וכו' כי עקר הארת הצדקה שהוא בחינת הארת הרצון בחינת הארת בן ותלמיד זה מאיר בשבת דיקא וכנ"ל:
וזה בחינת פורים כי המן הוא זהמת הנחש בחינת פגם הל"ט מלאכות של הסטרא אחרא בחינת המן העץ וכו' שמשם נמשכין כל הל"ט מלאכות של הסטרא אחרא שהם ל"ט קללות וכו' כידוע ועל-כן עקר קנאתו על ישראל היה על שהם משמרים את השבת ומבטלים את הל"ט מלאכות שבזה מכניעים ומשפילים אותו כנ"ל. ועל-כן זה היה עקר מסירתו. כמו שכתוב ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים שמדחין בשה"י פה"י שבת היום פסח היום. כי על זה גברה קנאתו וכעסו מאד על שמבטלים את הל"ט מלאכות בשבת שעל -ידי זה דוחים זהמת הנחש שהוא בחינת המן כנ"ל. ועל-כן רצה לשקל עשרת אלפים ככר כסף וכו' לבטל כח השקלים של ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי השקלים שבאו בשביל מלאכת המשכן הם בחינת קדשת הל"ט מלאכות אפלו בימי החל כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין שאין עושין כלל שום מלאכה אפלו כשעוסקים באיזה עסק ומלאכה רק המלאכה נעשית מאליה וכו' וכנ"ל והוא היה מקנא על זה כנ"ל. ורצה לבטל זאת וזה שאמר ועשרת אלפים וכו'. אשקל על-ידי עשי המלאכה על-ידי עשי המלאכה דיקא. כי רצה להמשיך דיקא בחינת עשיה בחינת עשית מלאכות בגשמיות שהם בחינת זהמת הנחש וכו' כנ"ל. הפך קדשת ישראל שאינם עושים כלל שום מלאכה אפלו בימי החל. רק המלאכה נעשית מאליה כנ"ל בחינת ואת דתי המלך אינם עושים וכנ"ל. ומפלתו היה על-ידי מרדכי ואסתר. שהם בחינת כלליות בן ותלמיד דרי מעלה ודרי מטה מרדכי הוא בחינת מר דרור בחינת ריח הטוב של שמן המשחה ריח הטוב זה בחינת השגת דרי מעלה שהוא בחינת איה וכו' בחינת מה חמית וכו' רק כמאן דארח ריחא בחינת לריח שמניך טובים וכו'. כמבאר לעיל בהלכות ברכת הריח הלכה ה) כי מדרגת מרדכי גבה מאד מאד כמובא שהוא בחינת משה וכו' וכנ"ל אסתר היא בחינת השגת דרי מטה בחינת ההארה שמאירין על כל השוכני עפר. דהינו על כל בני אדם שמנחים במדרגה התחתונה מאד בתכלית ההסתרה שמגלין להם שה' עמם. שזה בחינת אסתר בחינת ואנכי הסתר אסתיר שאפלו בתכלית ההסתרה בהסתרה שבתוך הסתרה גם שם הוא אנכי. כי גם שם נמצא ה' יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ואסתר היא ההפך מושתי המרשעת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תחת הסרפד יעלה הדס וכו' כי ושתי בטלה את השבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וקמה אסתר במקומה ששמרה את השבת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך שמנתה בהן את ימי השבת. כדי שלא תשכח את השבת וה' יתברך ברחמיו סבב סבות. ומנה ובה אבא ליזיל בה נרגא שהמן הרשע בעצמו יעץ להרג את ושתי שחללה את השבת ועל-ידי זה בעצמו היתה מפלתו שמלכה תחתיה אסתר המלכה שהיא בחינת שבת מלכתא ועל-ידי זה הכניעה את המן שהוא זהמת הנחש פגם ל"ט מלאכות וכנ"ל:
וזה בחינת פורים כי באמת פורים הוא חדוש גדול מאד כי אז בפורים מאיר הארה גדולה מאד מאד בחינת הארת שבת ויותר כמובא בכונות ואף-על-פי-כן מתר בפורים כל הל"ט מלאכות. והדבר תמוה לכאורה אך באמת זה עקר בחינת מפלת המן זהמת הנחש. שהוא פגם הל"ט מלאכות של ימי החל כי המן רצה להתגבר על ישראל חס ושלום על-ידי פגם הל"ט מלאכות של ימי החל ולבטל את השבת כנ"ל. גם רצה לבטל את בנין בית-המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ששם בבית-המקדש היה כל הל"ט מלאכות בקדשה בבחינת ט"ל אורות והוא רצה לבטל את כל זה ונהפכה מחשבתו הרעה על ראשו כי נעשה ההפך. כי אדרבא הם הפילו את המן לגמרי. ואדרבא המשיכו הארה גדולה ביום זה בכל דור ודור. וההארה גדולה ונפלאה כל כך עד שאפלו כשעושין כל הל"ט מלאכות אף-על-פי-כן אין בהם שום אחיזה להסטרא אחרא חס ושלום כי כל הל"ט מלאכות נכללין בקדשת שבת כנ"ל. נמצא שנהפכה מחשבתו הרעה ממש מהפך אל הפך כי על-ידי קדשת פורים שהוא בימי החל ומתרין בו כל המלאכות על-ידי זה עקר התגלות הארת קדשת שבת. כי עכשו מגלין שיש לנו כח אפלו בימי החל לדחות זהמת הנחש מן הל"ט מלאכות אף-על-פי שעושין אותן בימי החל. על-ידי שממשיכין עליהם הקדשה של שבת וכו' כנ"ל. כי ביום הקדוש הזה אנו רואין זאת בחוש. שמתרין בו כל המלאכות ואף-על-פי-כן מאיר בו הארה גדולה ועצומה מאד בחינת קדשת שבת ויותר. בזה נתגלה כי ה' יתברך בכל מקום. כי מלא כל הארץ כבודו. ודרי מטה עם דרי מעלה כלו חד כי הוא יתברך מחיה את כלם:
ועל-כן מרבין בסעדה בפורים ונותנין צדקה לעניים שכל זה הוא בחינת הארת הרצון שנמשך מבחינת כלליות בן ותלמיד בחינת מרדכי ואסתר כנ"ל:
ראשי פרקים להלכות שבת הלכה ד:
על-פי המעשה של השני בנים שנחלפו וכו' עין שם. שעמד עצמו אצל שבת שהיא אמונה. שכשמגרשין את האדם מהגן-עדן, שכל מה שרוצים לעשות איזה דבר שבקדשה שהוא בחינת כניסה לגן-עדן מגרשין אותו ומבלבלין אותו.. עקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל אמונה שהוא שבת. שאף-על-פי-כן יאמין שה' יתברך מושל בכל. וידו על העליונה וסוף כל סוף יגמר הכל כרצונו. כי יש תשובה בעולם. ואף-על-פי שהוא רחוק עתה מתשובה אדרבא מתגרין בו עד שפוגם חס ושלום בכל יום יותר חס ושלום. אף-על-פי-כן על כל פנים הוא מאמין שיש בחינת תשובה בחינת שבת אמונה שעל-ידי זה נתתקן הכל. כי אמונה מתקן הכל. ועל-כן צריך להשיג ולהבין איך לסדר כל תקוני השכינה. שהם מטה ושלחן וכסא ומנורה המובאים שם בהמעשה הנ"ל. שזכה הבן מלך האמת לסדרם היטב. על-ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר. שעל-ידי זה השיג תחלה לעמד עצמו אצל שבת אמונה. ואחר כך זכה להבין לסדר כל התקונים האלה. כי בשבת נתתקנים כל התקונים של השכינה הנ"ל שהם מטה ושלחן וכו'. וכל זה מרמז בהתורה תקעו ב' שהאיש תבונות מגלה עצות שעל-ידי זה גדלה האמונה. וכשמעלין האמונה צריכין להעלות מבחינת החתים לבחינת חותם דקדשה דהינו לשבר תאות נאוף בכח המגני ארץ וכו' אבל יש גם להמאכלים חלק וכו' אבל יש שבא הפגם חס ושלום מדינים שאינם הגונים שפוגמים בכסאות למשפט ולזה צריכין קשור המרכבה וכו' וזה בחינת מטה שלחן כסא ומנורה. הוא בחינת עלית האמונה בעצמה שהיא בחינת אור בחינת ברישא חשוכא והדר נהורא ועל-כן הדלקת נר שבת הוא תכף בכניסת שבת. ועקר כח של האיש תבונות הוא על-ידי שמצחצח נשמתו על-ידי אכילתו בקדשה בחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו'. וזה בחינת אכילת שבת שיקרה מאד בחינת ענג שבת אז תתענג על ה' על ה' דיקא. בחינת צחצחות שהם למעלה מהספירות שכלולים בשם ה' כידוע:
וזה בחינת אסור הל"ט מלאכות בשבת כי כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות הוא שמיגעין עצמן לתקן כל מיני אמנות וכל זה נשתלשל מחמת הפגם שגרם שאין הכסא וכו' מסדר כראוי שנמשך מחמת קלפת עמלק זהמת הנחש. שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין הכסא שלם וכו'. ומשם נמשך ונשתלשל פגם המשפט ופגם האמונה כי אין מבינים צדיק וטוב לו וכו', מחמת שהמשפט נתהפך ונתחלף ואי אפשר להבינו עתה. וכל זה מחמת הנ"ל ומשם עקר פגם האמונה. ומחמת אלו החלופים והשנויים שאין שום דבר על מקומו צריכין להתיגע ביגיעות וטרחות בכל הל"ט מלאכות שהם בחינת בזעת אפך וכו' בעצבון תאכלנה וכו' כי כל הל"ט מלאכות ממשכן גמרינן וכל מלאכת המשכן היה לסדר ולתקן כל אלו התקונים הנ"ל שהם בחינת מטה ושלחן וכסא ומנורה שכלם היו במשכן, מטה זה בחינת ארון העדות שעומד בבית קדשי קדשים שנקרא חדר המטות וכו'. וזה משכן ראשי תבות מטה שלחן כסא נר. כמדמה שזה מבאר בספרים) וסופי תבות אהרן כי כל תקוני עבודות אלו היה על-ידי הכהנים שהם בני אהרן הכהן הראשון, ובחל בחינת שטו העם ולקטו בשטותא ועל-כן צריך לרדף אחר הבהמות ביגיעות וטרחות. וכל תקונו על-ידי שבת שזכה על-ידי שנעשה מבין דבר מתוך דבר בחינת איש תבונות הנ"ל שמגלה האמונה שהיא בחינת שבת:
כל הנ"ל הם ראשי פרקים מהלכות שבת ועדין צריכין לזכך ולברר כל הדברים האלה היטב וכל דבר על מקומו יבוא בשלום כמו הכסא שבמעשה הנ"ל שגם פרוש המעשה הוא כמו הכסא הנ"ל. כמו שמבאר שם שהעקר לסדר הכל היטב. ה' יעזרנו: