ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · שבת ה
התאמת הקריאה
על-פי התורה בראשית לעיני כל ישראל בלקוטי תנינא סימן ס"ז עין שם כל התורה מראשה לסופה:
וזה בחינת שבת כי שבת שמא דקדשא בריך הוא כמבאר בהתורה הזאת ובשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת שהם ל"ט מלאכות ובשביל זה יצאה הבערה ופרטה אותה התורה בפרטיות כמו שכתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הבערה בכלל היתה ולמה יצאה אלא לחלק יצתה וכו' ולכאורה קשה למה יצתה הבערה דיקא לחלק בין הל"ט מלאכות ולמה לא יצאה מלאכה אחרת לחלק אך על-פי הנ"ל מבאר היטב. כי כל הל"ט מלאכות שהם חלול שבת הם בבחינת מאורי אש כמובן בהתורה הנ"ל ששמירת שבת שהיא שם ה' וכו' הוא בחינת מאורי אור ולהפך ל"ט מלאכות שהם חלול שבת הוא בחינת מאורי אש שהוא הפך שם ה' כמבאר שם עין שם ועל-כן פרטה התורה מלאכת הבערת אש דיקא בשביל לחלק בין הל"ט מלאכות כי באמת כל אסור מלאכה בשבת של כל הל"ט מלאכות עקר האסור הוא שלא להגביר בחינת מאורי אש שהם בחינת חלול שבת שהוא שם ה' בחינת מאורי אור כנ"ל ועל-כן פרטה התורה אסור הבערה דיקא לחלק בין הל"ט מלאכות. כי כל אסור הל"ט מלאכות הם בבחינת מאורי אש שהוא בחינת לא תבערו אש וכו' וכנ"ל ועין שם מה שכתב שם רבנו זכרונו לברכה על פסוק זה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שהוא ראשי תבות מתאבל. כי כל המתאבל על ירושלים זוכה וכו' כמו שכתוב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכו' עין שם כל זה היטב:
והכלל כי שבת הוא בחינת הצדיק האמת שהוא בחינת שם ה' בחינת מאורי אור בחינת פאר הדורות בחינת כלליות הגונין תלת גונין דעינא ובת עין בחינת יסוד הפשוט צדיק יסוד עולם שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות בחינת ארבעה מחין חכמה ותבונה ודעת וכל מלאכה בחינת החן והפאר וההדור והיפי של כל העולם בחינת הראש והמחין המאירין להבית-המקדש. הינו בחינת אור העינים. כי הבית-המקדש הוא בחינת עינים והצדיק ושבת הם בחינת האור המאיר להעינים כי הוא הראש בית דהינו הראש והמחין בחינת מאורי אור המאירין להבית-המקדש ולכל בתי ישראל. ועל-כן על-ידי הצדיק ושבת נפתחין העינים וזוכין להסתכל על עצמו בכל המדות איך הוא אוחז בהם. כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות שכלם נמשכין מהיסוד הפשוט שהוא בחינת הצדיק בחינת שבת בחינת שם ה' בחינת פאר וכו' כנ"ל עין שם כל זה היטב:
כי עקר האדם נברא בשביל להכיר שמו יתברך שבשביל זה נברא כל הבריאה כלה מראש ועד סוף למען ספר שמו בכל הארץ וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו. כמו שכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כי כבודו הוא שמו יתברך כי שם וכבוד הם בחינה אחת כי עקר הכבוד הוא השם שיש לו שם גדול בעולם שזהו עקר הכבוד. וכמו שכתוב אני ה' הוא שמי. וכבודי וכו' וכתיב וברוך שם כבודו וכו' וכמבאר בפסוק זה בעצמו שהוא כל הנקרא בשמי ולכבודי כי השם הוא הכבוד כנ"ל נמצא שכל הדברים שבעולם כלם נבראו בשביל כבוד שמו יתברך. וזה השרש והתכלית של הבריאה ועל-כן בודאי יש בכל דבר ודבר שבעולם בחינת ידיעת והכרת שמו יתברך שיכולין להבחין ולהתבונן גדלת הבורא יתברך על-ידי כל דבר ודבר שבעולם בפרטיות ולהכיר אותו יתברך על-ידי זה דיקא ולהגדיל שמו יתברך על-ידי כל דבר ודבר בפרטיות וזהו בחינת הברכות שקבעו רבותינו זכרונם לברכה על כל דבר שבעולם בפרטיות כי בכל דבר שבעולם יש הגדלת שמו בפרטיות שהוא בחינת הברכה שמברכין ומגדלין שמו יתברך על בריאת דבר זה בפרטיות. ועקר הגדלת שמו יתברך על-ידי כל הדברים שבעולם שבשביל זה נבראו כלם. העקר הוא על-ידי האדם דיקא שבשבילו נברא כל הבריאה כלה כידוע. כי אין מי שידע ויכיר פלאות הבריאה כי אם האדם שנתן בו דעה להכיר ולהבחין בכל הדברים פלאות הבריאה ולהגדיל שמו יתברך על-ידי כל דבר בפרטיות. ובשביל זה הביא ה' יתברך כל הדברים לאדם הראשון לקרא להם שמות וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי השם של כל דבר הוא חיותו. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה והביא ראיה מפסוק זה נפש חיה הוא שמו. כי השם של כל דבר נמשך ונשתלשל בשרשו מבחינת שם ה'. שהוא מחיה את כל הבריאה כמו שכתוב ואתה מחיה את כלם. ועל-כן עקר חיות כל הדברים הוא השם שיש לו מחמת ששם כל דבר נמשך בשרשו משם ה' שהוא מחיה את כלם כנ"ל. וכפי השם שיש לכל דבר כן יכולין להכיר ולהגדיל שמו יתברך על-ידי זה הדבר בפרטיות. כי השם של כל דבר נמשך משם ה' כנ"ל ועל-כן הביא הכל אל אדם לקרות שמות. כי עקר הגדלת שמו יתברך על-ידי כל הדברים בעולם הוא על-ידי האדם דיקא שהאדם דיקא יש לו כח הזה בדעתו להגדיל שם ה' על-ידי כל דבר ודבר שבעולם שמשם שרש השם של כל דבר כנ"ל. וכפי מה שזכה אדם הראשון להכיר שמו יתברך על-ידי כל דבר שבעולם כמו כן זכה לקרות שמות לכל הדברים כי כל שמותם שהוא חיותם נמשך משם מבחינת שם ה' שבשביל זה נבראו כלם. כדי להכיר ולהגדיל שמו יתברך על ידם על-ידי האדם דיקא כנ"ל:
ועל-כן נבראו כל הדברים מחסר תקון וגמר תקונם על-ידי האדם כמו שכתוב אשר ברא אלקים לעשות דהינו שה' יתברך ברא כל הדברים שהאדם יגמר ויעשה אותם וכמו שאנו רואין בחוש שהאדם צריך לחרש ולזרע ולעשות כלים ובגדים ולתקן כל המאכלים בלישה ואפיה ובשול וכו'. וכמו שאיתא במדרש התרמסין צריכין תקון וכו' וכמו שכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין לעבד את האדמה. וכמו שפרש רש"י שם על פתח הקרקע עמדו עד שיבוא אדם וידע שיש צרך בגשמים ויתפלל עליהם וכו'. כל זה הוא להורות ולהודיע שהכל נברא בשביל האדם כדי שהאדם יגדיל שמו יתברך על-ידי כל דבר שבעולם. וזה עקר השלמות והתכלית של כל הבריאה כלה מראש ועד סוף ועל-כן הכל נברא מחסר תקון עד שיבוא האדם וישלים אותו. כי שלמות תקון כל הדברים הוא על-ידי האדם דיקא על-ידי שהוא מכיר ומגדיל שמו יתברך על-ידי כל דבר שבעולם שבשביל זה נברא הכל כנ"ל, כי ה' יתברך בשביל עצמו כביכול לא היה צריך לברא את הבריאה כי ה' יתברך ידע מעצמו קדם הבריאה כמו עכשו. רק כל הבריאה היתה בשביל האדם כדי להיטיב מטובו לזולתו. כדי שאנחנו נכיר ונדע שמו יתברך ועל-כן כל זמן שאין האדם בעולם ואין מי שיכיר שמו יתברך על-ידי דבר זה. אין להדבר חיות בשלמות ועל-כן הוא מחסר תקון עדין כי כל חיות הדבר הוא על-ידי שמכירין שמו יתברך על-ידי דבר זה וכל זמן שלא נמצא האדם אין מי שיכיר שמו יתברך על-ידי אותו הדבר. ועל-כן תקון כל הדברים נגמר על-ידי האדם שיש לו כח להכיר ולהגדיל שמו יתברך על-ידי כל דבר שבעולם וכמו כן יש לו כח גם בגשמיות לתקן כל דבר ולגמר תבניתו וצורתו בשלמות שזהו בחינת כל המלאכות שבעולם מה שהאדם צריך לעשות כמה מלאכות כגון לעשות כלים מעץ או מתכות או לטוות ולארג בגדים מצמר ופשתן שברא ה' יתברך וכו' כי בודאי ה' יתברך שברא הצמר והפשתן או העצים והמתכת וכו' בודאי בכחו היה יכל לברא כלים גמורים ובגדים גמורים וכו'. אך ה' יתברך ברא הכל מחסר תקון עד שיבוא האדם ויגמר תקונם על-ידי כמה עבדות ומלאכות כי אין לשום דבר שלמות כי אם על-ידי האדם על-ידי שהוא מכיר ומגדיל שמו יתברך על-ידי אותו הדבר שבשביל זה דיקא נברא הדבר כנ"ל:
ואם לא היה חוטא האדם היה זוכה לגמר תקון כל הדברים בגשמיות ורוחניות בלי עמל ויגיעות רק על-ידי תפלה ואיזה עבדא קלה מאד. כי בשעת הבריאה היה גמר תקון כל העולמות תלויים באדם הראשון שאם לא היה אוכל מעץ הדעת והיה מתפלל תפלתו היה גומר תקון כל העולמות בשלמות באותו היום כמבאר בכתבי האר"י אך על-ידי חטאו לא גמר תקון העולמות אף גם פגם וקלקל כל העולמות עד אשר נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שצריכין כמה וכמה יגיעות ומלאכות שהם ל"ט מלאכות קדם שמתקנים הדברים שבעולם שיהיו ראויים להנות מהם לאכלם או ללבשם וכיוצא בהם. וגם עתה כל מה שהאדם מקדש עצמו ביותר וזוכה לפרש עצמו מן העולם ולשום כל לבו ודעתו להכיר ולהגדיל שמו יתברך. כמו כן זוכה להעביר מעליו על הל"ט מלאכות וזוכה לקבל הפרנסה בלי עמל ויגיעה גדולה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ כי יגיעת הפרנסה שהוא בחינת ל"ט מלאכות נמשכין מזהמת הנחש מפגם עץ הדעת על -ידי שלא השתדל להגדיל שמו יתברך על-ידי כל הדברים. אדרבא פגם מאד וכפר בעקר ומשם נמשכין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת יגיעות וטרדת הפרנסה, ועל-כן כשאדם מקדש עצמו ומאמין בהשם יתברך ומשים כל לבו להודות לשם ה' על כל דבר ודבר שרואה או נהנה ממנו להגדיל שם ה' על-ידי כל דבר שבעולם כנ"ל על-ידי זה דוחה זהמת הנחש שהוא בחינת הל"ט מלאכות וזוכה שיגמר אצלו תקון כל הדברים בנקל ומשיג פרנסתו וכל הצטרכותו בלי עמל ויגיעה. כי עקר התקון על-ידי הגדלת שם ה' וכפי מה שזוכין להגדיל שם ה' כמו כן נצול מל"ט מלאכות מעצבות ויגיעת הפרנסה. וזוכה לקבל פרנסתו בנקל משם ה' ששם עקר הבטחון על כל הצטרכות האדם ועל כל הישועות כמו שכתוב אין המלך נושע ברב חיל וכו'. שקר הסוס לתשועה וכו' ומסים שם כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. בשם קדשו דיקא. כי הכל נמשך משם ה' וכנ"ל:
וזה בחינת שבת שהוא שם ה' שבו אסורין כל הל"ט מלאכות לגמרי. כי בשבת אסור לעורר עובדין דחל. כי שבת הוא שם ה' שאז הוא תכלית מעשה שמים וארץ. הינו שאז בשבת עולין כל הדברים אל תכליתן שהוא שם ה' כנ"ל כי על-ידי קדשת שבת שהוא שם ה' זוכין לדעת שלם לזכות להכיר ולהתבונן גדלת ה' יתברך ולהכיר שמו יתברך על-ידי כל דבר שבעולם וזהו בחינת לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תקרי שמות אלא שמות ואיתא בלקוטי תנינא בסימן ל"ט על פסוק זה. ששמות הוא ראשי תבות תכלית מעשה שמים וארץ שהוא בחינת שבת שהוא התכלית של כל הבריאה כלה וכו' עין שם. הינו כנ"ל. כי שם של כל דבר הוא חיותו ותכליתו שעל ידו יכולין להכיר שמו יתברך שמשם נשתלשל זה השם שיש לו. וזה זוכין על-ידי שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא שרש של כל השמות של כל הדברים שבעולם שהם חיותם שהוא התכלית של כל מעשה שמים וארץ כי עקר התכלית של כל דבר הוא להכיר שמו יתברך על-ידי אותו הדבר כפי השם שיש לו כנ"ל. שזה זוכין על-ידי שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל. כי ה' יתברך ברא את כל הבריאה בששת ימי המעשה ושבת בשבת ודיקא על-ידי המנוחה והשביתה של שבת הוא עקר שלמות וחיות וקיום כל הבריאה כידוע. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי את כל מלאכתו וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מה היה העולם חסר מנוחה. בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה ואם לא היה חוטא אדם הראשון. היה משלים תקון כל הבריאה בערב שבת ביום שנברא בו על-ידי תפלה לבד וכנ"ל ואז היה זוכה בשבת להכיר שמו יתברך בשלמות על-ידי כל פרטי הבריאה. ואז היו כל העולמות עולים למקומן לשלמות תכליתן ביום השבת הראשון. וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל אבל מחמת שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע וערבב כל הארבעה יסודות שהם כלל העולמות שנתערבו מטוב ורע על-ידי זה לא נתתקן העולם אדרבא הוסיף לקלקלו ולחסרו. ועל-ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם וכו' שהם בחינת ל"ט מלאכות שהם כלל יגיעות וטרחות וטרדות הפרנסה ולפי עצם חטאו לא היה האדם והעולם יכל להתקים. אך שבת אגין עליה כמו שאיתא בזהר הקדוש כי עקר הפגם הוא שפגם בשם ה' והגביר בחינת מאורי אש על מאורי אור. וזה בחינת וכי תאוה הוא לעינים זה בחינת פגם העינים שהם בחינת מאורי אור. וזה בחינת וכי תאוה היא וכו'. תאוה זה בחינת התגברות מאורי אש שמשם כל התאות. כי עקר כל התאות הוא על-ידי בחינת מאורי אש שמשם האש והחמימות של כל התאות. וזהו ונחמד העץ להשכיל זה בחינת פגם המחין שהם בחינת מאורי אור כנ"ל. ועל-ידי שפגם אדם הראשון בשם ה' והגביר מאורי אש שהם בחינת שם הטמאה וכו'. על-כן כל תקונו היה על-ידי שבת דיקא שהוא שם ה' כנ"ל. כי בשבת אין שום שליטה לשם הטמאה כי אז מאיר שם ה' בכל העולמות. כי שבת קביעה וקימא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה) וקדשתה קבועה בעצמה. ועל-כן בשבת מאיר שם ה' ונדחה זהמת הנחש ונתתקן חטא אדם הראשון. ועל-כן אסורין בו כל הל"ט מלאכות שנמשכין מזהמת הנחש מבחינת מאורי אש. כי בשבת אין שום שליטה לבחינת מאורי אש כי בשבת מאיר שם ה' כנ"ל:
ועל-כן בשבת אסור אפלו להתפלל על צרכיו. כי שאלת צרכיו אסור בשבת. ועל-כן אין מתפללין בו שמונה עשרה ברכות כי אם שבע ברכות. כי גמר תקון העולמות היה צריך אדם הראשון לגמר בערב שבת על-ידי תפלה כנ"ל אבל בשבת הוא מנוחה לגמרי ואין בו שום בריאה ולא גמר מלאכה של שום נברא. אפלו על-ידי תפלה ובקשה על צרכיו. רק יום שביתה ומנוחה ובטול אל התכלית על-ידי כל פרטי הבריאה שבכל ששת ימי המעשה. שבשבת זוכין להכיר שמו יתברך על-ידי כל הבריאה כנ"ל שזהו עקר תכלית הבריאה כלה כנ"ל":
וזהו עצם מעלת יקרת קדשת שבת קדש שבשבת יכול כל אדם אפלו אם עבר כל עברות שבתורה חס ושלום. הוא גם כן יכול להמשיך על עצמו קדשת שמו יתברך לידע ולהכיר שמו יתברך על-ידי שמירת שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא. כי בקדשת שבת אין מגיע שום פגם של שום עברה חס ושלום. כי שבת אגין על אדם הראשון בחטאו. וכמו כן מגן השבת גם עתה על כל החוטא חס ושלום. כי על-ידי שמירת שבת כראוי זוכין כלם אפלו הגרועים והפחותים לידע ולהכיר ולהאמין בשמו יתברך. ועל-ידי זה יזכו לשוב אל ה'. כי שבת והצדיקי אמת הם בחינה אחת כנ"ל. שהם בחינת שם ה' שעל ידם כלם יכולין לידע משמו יתברך ולשוב אליו יתברך. ולתקן פגם כל הארבעה יסודות הנמשכין מארבע אותיות השם הנ"ל ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל השומר שבת מוחלין לו כל עונותיו. הינו כנ"ל:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין. כי עכשו אחר חטא אדם הראשון צריכין שתי שבתות דיקא כי באמת צריך האדם לגמר תחלה תקון העולם בגשמיות בימי החל. כי כל הדברים נבראו מחסר תקון כנ"ל. והאדם היה צריך להשלים אותן שיהיה כל דבר במלאו וטובו ובשלמותו הראוי. כגון כל המאכלים שיהיו בשלמותן שיהיו ראויים לאכילה. וכמו כן כל הדברים שבעולם. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה גומר תקון כל הבריאה בשלמות בערב שבת הראשון על-ידי תפלתו. כי על-ידי התפלה היה נשלם הכל בגשמיות ורוחניות וכמו שיהיה לעתיד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות וכו'. ובודאי כן היה קדם החטא שלא היינו צריכין שום יגיעה ומלאכה להשלים הדברים שנבראו. רק הכל היה נגמר בשלמות על-ידי תפלה לבד. ואז אם היו כל הדברים בשלמותן ובמלאן קדם השבת. אזי על-ידי השבת הראשון היו כל הדברים עולים לתכליתן. כי היה זוכה אדם הראשון להכיר שמו יתברך על-ידי כל פרטי הבריאה בשבת הראשון שזה עקר תכליתן כנ"ל. כי מאחר שכבר היה נשלם הבריאה בתכלית השלמות קדם השבת אזי היה יכל בשבת להכיר שמו יתברך על-ידי כל פרטי הבריאה. כי בודאי אי אפשר להשיג התכלית של כל דבר. דהינו להכיר שמו יתברך על-ידי כל דבר כי אם כשהדבר במלאו וטובו. כי כל זמן שאין הדבר נשלם בשלמות עדין לא הגיע לתכליתו ואי אפשר להביאו לתכליתו בשלמות דהינו להכיר שמו יתברך על-ידי זה הדבר מאחר שזה הדבר בעצמו לא בא לשלמותו ואינו יכול לעשות פעלתו הראוי. למשל דבר מאכל. קדם שמתקנין החטים בטחינה ולישה ואפיה וכו' עד שיהיה ראוי למאכל אדם בודאי קדם זה לא הגיעו החטים לתכליתן. ואין רואין בהם עדין בשלמות טובות הבורא ונפלאותיו ואין מכירין עדין בשלמות על ידם שם ה' שצריכין להכיר על ידם. רק כשמתקנים החטים עד שבאים לשלמותן שעושין מהם לחם אז הגיעו לשלמותן. ואז יכול המשכיל להכיר על ידם בשלמות שם ה' שצריכין להכיר על ידם דיקא. כמו שכתוב ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם וכו'. נמצא שאי אפשר להכיר שם ה' בשלמות על-ידי הבריאה כי אם כשנשלם הבריאה תחלה כנ"ל. ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה זוכה להשלים את כל הבריאה על-ידי תפלה לבד בערב שבת הראשון ואז היה זוכה בשבת הראשון להכיר שם ה' בשלמות על-ידי כל פרטי הבריאה שזה עקר תכליתן כנ"ל אבל אחר החטא לא נשלם הבריאה בשלמות. ואז בודאי אי אפשר להכיר בשבת שם ה' כי אם כפי תבנית הבריאה אז. ועל-כן צריכין שמירת שתי שבתות כי בתחלה צריכין שמירת שבת שהוא שם ה' כדי לזכות אחר כך בששת ימי החל להשלים הבריאה על-ידי הל"ט מלאכות שנתהוו אחר החטא. כי עכשו אי אפשר להשלים את הבריאה כי אם על-ידי הל"ט מלאכות ועקר השלמות הוא על-ידי שבת דיקא. כי על-ידי שמירת שבת זוכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל שיהיו כל הל"ט מלאכות בבחינת מלאכת המשכן שעל-ידי זה דיקא נשלם הבריאה. ואז זוכין בשבת השני אחר כך להכיר שם ה' בשלמות על-ידי כל פרטי הבריאה כי כבר נשלם הבריאה על-ידי הל"ט מלאכות שזכה לעשותן בקדשה בבחינת מלאכת המשכן על-ידי שמירת השבת הראשון כנ"ל. כי עכשו צריכין להתחיל התקון משבת שאין מגיע בו שום פגם ואחיזה של הל"ט מלאכות שהם בחינת זהמת הנחש. ועל-כן בשבת יכול אפלו עתה אחר החטא להמשיך על עצמו ועל כל הבריאה קדשת שמו יתברך. ועל-ידי זה יכולין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל לטהר ולקדש הל"ט מלאכות מזהמת הנחש לזכות שיהיו הל"ט מלאכות קדושים בבחינת מלאכת המשכן. ואז נשלם תקון כל הדברים על-ידי ל"ט מלאכות אלו בימי החל. ואזי זוכין בשבת השני להביא כל הבריאה אל התכלית. דהינו להכיר שמו יתברך בשלמות על-ידי כל פרטי הבריאה שכבר נשלמה וכו' כנ"ל. ואזי תבוא הגאלה, כי יתתקן חטא אדם הראשון שפגם בזה כנ"ל. ועל-כן אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות דיקא מיד היו נגאלין כנ"ל:
וזהו כל השומר שבת כהלכתו אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. כי דור אנוש עקר פגם שלהם היה בשם ה'. כמו שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה'. על-כן שמירת שבת שהוא שם ה' הוא תקון לזה:
וזה בחינת פרשת זכור שצריכין לקרות בשבת שקדם פורים פרשת זכור. שהוא זכרון מלחמת עמלק שהוא בכל דור ודור כמו שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדר דר. כי עקר הכח ללחם בעמלק למחות שמו וזכרו מן העולם הוא על-ידי שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל. כי עקר מלחמת עמלק שבכל דור. הוא כנגד שם ה' שהוא שם הצדיק האמת שהוא שם ה' כי שמו משתף בשם הצדיק. אשר הצדיק הזה האמת הוא הפאר והיפי וההדור של כל העולם הוא החן האמת של כל העולם. הוא בחינת יסוד הפשוט בחינת נהר היצא מעדן וכו' אשר ממנו נמשכין כל הארבעה יסודות שהוא כלליות כל העולמות כלם שכלן נמשכין ממנו וכל חיותם נמשך על ידו אשר כל מי שנכלל בשם האמת של זה הצדיק הוא מסתכל על עצמו בכל הארבעה יסודות שהם כל המדות וזוכה לחזר בתשובה לה' יתברך וכו' כמבאר שם במקומו בהתורה הזאת עין שם ואם זה הצדיק האמת שבכל דור היה נתגלה בעולם. וכל העולם היו מקרבים אליו באמת היה העולם כבר מתקן כי זה הצדיק יש לו כח לתקן כל העולם אם לא היו מעלימין ומסתירין אותו אבל בכל דור ודור יש בחינת מלחמות עמלק. ועקר מלחמתו של עמלק ימח שמו היא רק דיקא נגד הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית. כי עמלק הוא בחינת ראשית דסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק. ועל-כן כל מלחמתו הוא רק כנגד זה הראש בית האמת שכל הדורות נמשכין ממנו. בבחינת קורא הדורות מראש כי עמלק אינו רוצה להלחם לא את הקטן ולא את הגדול כי אם עם הראש בית בעצמו אבל מחמת שכנגד הראש בעצמו אין לו שום כח להלחם עמו בעצמו. כי זה הצדיק האמת הראש בית כבר זכה לנצח אותו ולשבר אותו בתכלית כי לא אתהני מדילה כלום. כי כבר שבר כל התאות וכל המדות רעות בתכלית תכליתן בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו. והכניע ובטל מעצמו זהמת הנחש שהוא זהמת עמלק שהוא הסטרא אחרא והוא הכניעם כלם מעצמו בתכלית ההכנעה והבטול עד שלא נשאר אצלו שום אחיזת הרע כלל אפלו כל שהוא ועוד הוסיף אחר כך למסר נפשו בכל יום בשביל ה' יתברך וקבל על עצמו יסורים קשים ומרים ממות בשביל קדשת שמו יתברך ובשביל עמו ישראל וכו' וכו' על-כן בודאי אין לעמלק שהוא ראש הסטרא אחרא שום אחיזה להלחם עם הצדיק בעצמו. על-כן כל מלחמתו הוא מה שמערבב את העולם בכל עת. ועושה מחלקת גדול בכל עת על הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית כדי להרחיק את ישראל ממנו כדי שלא ישובו לה' יתברך על-ידי הצדיק הזה שהוא הראש בית שיש לו כח להחזיר כל העולם למוטב כנ"ל וזאת הקלפה הרעה שהוא המן עמלק כל תחבולותיו וכל מלחמתו הוא להסתיר ולהעלים שם הצדיק האמת הזה שהוא הראש בית האמתי. כי קלפת עמלק מרצה שיתקרבו ישראל לכל הראשים שבעולם. לא מבעיא הראשים של הסטרא אחרא ממש שהם עקר שם הטמאה כמו ראשי הכתות של הפילוסופים והאפיקורסים. כי גם אצלם יש להם ראשים עליהם שלומדים אצלם אלו החכמות החיצוניות הנבוכות העוקרות אותם מן העולם. ולצודד נפשות לקרבם לאלו הראשים ימח שמם בודאי הן הוא משוש דרכו. ועל זה מניח עצמו בודאי לארכו ולרחבו. אלא אפלו ראשים שיש להם חלק בקדשה שהם אנשים כשרים קצת ואפלו אם הם צדיקים רק שיש בהם עדין איזה אחיזת הרע ואין להם כח להוציא את ישראל מרע לטוב. על-כן מרצה עמלק שכל אלו הראשים יהיו גדולים ומפרסמים בשם גדול בעולם. ויהיה להם התנשאות גדול. וכל כונתו הרעה רק כדי להעלים על-ידי זה שם הראש בית האמתי שהוא הראש של כל הראשים שבעולם. והוא הבעל הבית האמתי של העולם שעקר תקון כל בני עולם לשוב לה' יתברך הוא על ידו דיקא. וקלפת עמלק כל מלחמתו להעלים ולהסתיר שמו של זה הראש בית דיקא. כי יש כמה וכמה ראשים בעולם. כמו שכתוב והמתנשא לכל לראש ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אפלו ריש גרגותא וכו'. כי כל הארבעה יסודות נקראים ראשים. כמו שכתוב והיה לארבעה ראשים. ומהם נתחלקו כמה וכמה ראשים בעולם ואפלו בקדשה יש כמה וכמה ראשים. כי כל אחד כפי חלקו שזכה לברר איזה חלק מהארבעה יסודות על -ידי ברור מדותיו. ותאותיו. כמו כן יש לו איזה חלק בראשית והתנשאות הנמשכין מבחינת ברור הארבעה יסודות שנקראים ארבעה ראשים. אבל כל אלו הראשים מחמת שלא בררו עדין את כל הארבעה יסודות לגמרי בתכלית הברור. כי עדין נשאר אצלם איזה אחיזת הרע מאיזה מדות ותאות. וכמו ששמעתי מפי רבנו זכרונו לברכה שיש כמה צדיקים ששברו התאות אבל עדין נשאר אצלם שמץ מנהו. ואלו הצדיקים אין להם כח להחזיר בני ישראל למוטב. כי אם בכח הצדיק האמת הראש בית האמתי שזכה לבטל הרע בתכלית וכו' כנ"ל. כי מחמת שאין בו שום רע כלל. על-כן יש לו כח לתקן כל הנפשות המקרבים אליו להחזירם לה' יתברך ועל-כן על זה מתקנא עצמו ביותר הבעל דבר שהוא קלפת המן עמלק ומניח עצמו לארכו ולרחבו להעלים ולהסתיר שם והדור ופאר של הצדיק האמת הזה ומקים עליו מחלקת גדול. ומתגבר בתחבולותיו להקים ראשים בעולם ולהגדיל שמם מאד. אשר שמם נמשך משם הטמאה משמות החיצונים כמבאר בהתורה הזאת במקומו עין שם. ולפעמים כשרואה שאי אפשר לו להפך האמת לגמרי להעמיד רשע גמור לעשות אותו ראש ומפרסם. כי בודאי לא יטעו בו בני ישראל הכשרים על-כן הוא משתדל בתחבולותיו להתלבש עצמו באיזה כשר או צדיק שאינו גמור ונותן בלבו שיחלק על זה הצדיק הנ"ל. שהוא הראש בית האמתי. והבעל דבר מגדיל שמו של זה החולק והמתנגד על הראש בית האמתי הוא מגדיל שמו מאד ומפרסם אותו מאד. כי עמלק מרצה שכל העולם יתקרבו לאלו הראשים אף-על-פי שהם צדיקים קצת כדי להרחיקם מהצדיק הגדול הראש בית האמתי. כי כל תחבולותיו לרחק ישראל מהצדיק הראש בית האמתי הנ"ל שכל תקון נפשות ישראל וכל העולמות על ידו כנ"ל:
וזה שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' ויזנב דיקא. וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שהיה חותך זנבות וזורקן כלפי מעלה. כי ההמון עם כנגד הצדיק הם בבחינת זנב. כי הם טפלים אליו. כי הצדיק האמת הוא הראש. והקטנים הטפלים אליו הם בבחינת זנב. אבל בודאי טוב להיות זנב וטפל לצדיק הזה שהוא ראש בית האמתי מלהיות ראש במקום אחר. וכמו שאמרו במשנה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הדבוק ומחבר לטהור טהור. וכדאמרי אינשי עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך כמו שפרש רש"י לענין נהר פרת שסמוך לארץ-ישראל כו'. ועמלק בתחבולותיו חותך הזנבות וזורק כלפי מעלה שמהפך מזנב לראש. שלוקח קטנים במעלה שהם בבחינת זנב נגד הראש בית שהיו צריכין להיות טפלים אליו. והוא לוקח אלו הזנבות הקטנים במעלה וחותכם ומרחקם מהצדיק מהראש בית האמתי. וזורקן כלפי מעלה. דהינו שעושה מהם ראשים ומגביה אותם למעלה למעלה. ומגדיל שמם מאד. ומכניס בלבם שיחלקו על הצדיק הכל בשביל להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה שהוא הראש בית האמתי וכנ"ל:
ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדר דר. כי זה עקר תקף מלחמות עמלק שבכל דור כי בכל דור מוכנת הגאלה לבוא על-ידי הראש בית הזה שהוא בחינת משה משיח שהוא הצדיק האמת הגדול במעלה שבכל דור. אך עקר העכוב הוא על-ידי המחלקת העצום הזה שהוא בחינת מלחמת עמלק שכל מלחמתו להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה כנ"ל:
וזה שאמר משה ליהושע תלמידו דיקא צא הלחם בעמלק. ולא לחם עמו בעצמו. כי מחמת שכל מלחמתו של עמלק הוא כנגד בחינת משה שהוא הראש בית האמתי. להסתיר ולהעלים שמו חס ושלום. על-כן אין יכול משה בעצמו להלחם עמו. כי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים כי איך אפשר להצדיק להגדיל ולפרסם שם עצמו. על-כן צוה לתלמידו יהושע צא הלחם בעמלק. כי דיקא התלמיד של הצדיק האמת הוא יש לו כח להלחם בעמלק שרוצה להעלים ולהסתיר שם הצדיק הזה. כי בחינת יהושע תלמידו כל עסקו וכל תחבולותיו לפרסם ולהגדיל שמו הקדוש והנורא של הצדיק הזה בעולם. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק ביד כל אדם יחתם לדעת כל אנשי מעשהו וכו' בסימן קס) שדיקא על-ידי התלמידים של הצדיק יכולין לידע גדלת הצדיק ובודאי כל כחו של בחינת יהושע תלמידו להלחם בעמלק הוא בודאי רק מהראש בית בעצמו שהוא בחינת משה. כי בודאי אין כח ליהושע שהוא בחינת התלמיד ללחם מלחמה עצומה ונוראה כזאת. וזה שכתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. כי בודאי עקר כח המלחמה היה על-ידי משה בעצמו. רק אף-על-פי-כן המלחמה בעצמה להתגבר על עמלק שרוצה להסתיר ולהעלים שם הצדיק הזה להתגבר עליו להגדיל ולפרסם ולפאר ולרומם באמת שם הצדיק הזה צריך שיהיה נעשה על-ידי בחינת יהושע תלמידו דיקא כנ"ל. וכמו שאיתא בזהר הקדוש בשלח סה,) שיהושע דיקא היה מסגל למלחמה הזאת עין שם. הינו כנ"ל:
וזה בחינת מחלקת קרח. שהתלבש עצמו הסטרא אחרא בחינת קלפת המן עמלק בראשי בני ישראל שהם קרח ועדתו שהיו ר"נ ראשי סנהדראות. ורצה להגדיל שמם והכניס בלבם שיחלקו כלם על משה רבנו עליו השלום וכמו שכתוב שם קרואי מועד אנשי שם. אנשי שם דיקא. שרצה הבעל דבר להגדיל שמם דיקא מחמת שהם חולקים על הראש בית שהוא משה כדי להסתיר ולהעלים שם משה רבנו שהוא בחינת הראש בית שהוא כלל ושרש ויסוד של כל התורה הקדושה וזה ששמענו מפי רבנו זכרונו לברכה שפעם אחת היו כל עסקו בפורים לתקן פגם קרח וכו' עין שם. כי מלחמת המן עמלק שזהו בחינת פורים. ותקון מחלקת קרח הכל בחינה אחת דהינו שבכח קדשת הנס של פורים שנעשה בכל דור ודור. נזכה שיתגלה האמת לאמתו בעולם. שלא יהיה עוד כח להקלפה להעלים ולהסתיר שם הצדיק שהוא שם ה' וכנ"ל שזהו בחינת הכנעת קרח ועדתו שהיו אנשי שם שחלקו על משה שהוא ראש בית האמתי וכו' כנ"ל:
ועל-כן קדם פורים צריכין להקדים בשבת שלפניו לקרות בו פרשת זכור שהוא מחית עמלק שרוצה להסתיר שם ה' שהוא שם הצדיק הזה כנ"ל. כי עקר הכח להלחם עמו הוא על-ידי שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא שהוא בחינת שם הצדיק האמת בחינת אנת שבת דכלהי יומא כנ"ל. ועל-כן בכח קדשת שבת זוכין להכניע קלפת המן עמלק ולהגדיל שם הצדיק האמת שהוא בחינת שבת כנ"ל:
ועל-כן צותה התורה למחות שם עמלק מן העולם. כמו שכתוב תמחה את זכר עמלק וכו' כי צריכין למחות שמו דיקא מחמת שכל מלחמתו נגד שם ה' שהוא שם הצדיק שהוא הראש בית האמתי כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה המהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ששה ימים ומקדש שביעי ואמרו שם שגם בכל הששה ימים אסור לעשות מלאכה כי אם כדי חייו לבד. וגם ביום השביעי שלו עושה מלאכה כדי חייו ולמאי נ"מ מקדש שביעי לקדושי ואבדלתא. כי הצדיק האמת הוא בחינת שבת כנ"ל כי עקר שם ה' נתגלה על-ידי השם הצדיק האמת וכל מה שיגדל שם הצדיק האמת יותר ויותר יגדל שם ה' יותר ויותר. כי שמו יתברך משתף בשם הצדיקים כנ"ל שזהו בחינת שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא. וכמו שאמרו החבריה לרבי שמעון בר יוחאי אנת שבת דכלהי יומי אבל בעונותינו הרבים נתבלבל העולם מאד ונתרבה המחלקת בעולם. ונעשה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים בעצמם. עד שאין האחד יודע האמת לאמתו מי הוא הצדיק האמתי שיוכל לתקן אותו בשלמות ומחמת זה מתגברים המתנגדים החולקים לגמרי על כל החסידים והצדיקים שהיה מימות הבעל שם טוב רבן של כל בני הגולה זכר צדיק וקדוש לברכה כי מתלוצצים ואומרים שהם מאמינים לכל דבריהם של כל החולקים זה על זה. וממילא לא נשאר אצלם גם אחד מהצדיק שיאמינו בו. כידוע ליצנות זאת בעולם. אבל באמת לא כך המדה ולא כך יפה להם וה' יתברך יסלח להם על זה וישיב לבם אל האמת והאמונה. כי אדרבא אנו צריכין להאמין בכלם בכל מי שמנהיג ישראל על-פי דת תורת משה בכתב ובעל פה על-פי הספרים המיסדים על אדני פז של הגמרא הקדושה מדרשים וספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל וכו' בודאי אנו צריכין להאמין בכלם כי רק מכת העוסקים בחכמות חיצוניות שעוסקים במקרא לבד. ופונים ערף מהגמרא הקדושה והם כמו הקראים ממש למי שבקי בהם ובדרכיהם. וכל למודם הרע ופרושיהם הרעים הם על-פי יסודות האפיקורסים המפרסמים כמו אריסטו וחבריו ימח שמם ונמח זכרם. מכתות כאלו ומספריהם צריכין להרחיק בתכלית הרחוק יותר מהרחקת בעלי ראתן. כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כידוע לכל בעל דת ישראל גדל עצם רשעותם וארסם הרע והנמהר רחמנא לשזבן מהם ומהמונם. אבל כל הצדיקים והכשרים המתנהגים על-פי דברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא וזהר ובכתבי האר"י והבעל שם טוב ותלמידיו זכותם יגן עלינו בודאי אסור לחלק על שום אחד מהם. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה בחצוצרות בלקוטי הראשון בסימן ה) על פסוק אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין שמי שרוצה לחוס על נפשו אסור לו לשמע כלל המחלקת שבין הצדיקים השלמים רק להאמין בכלם:
וזהו המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת. דהינו שהוא מספק מי הוא הצדיק האמת שהוא שבת דכלהי יומי הדין הוא שצריך לקדש את כל הימים בקדשת שבת. דהינו שצריך להאמין בכלם ויחזיקם כלם בבחינת קדשת שבת שהם שם ה' שהוא בחינת שם הצדיקים כי הימים הם בחינת המדות שהם בחינת הצדיקים שכלולים מכל הימים והמדות בבחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו וכו'. ולא יעשה מלאכה כי אם כדי חייו לבד. הינו מאחר שאינו זוכה לדעת מי הוא הצדיק האמת להתקרב אליו ולתקן נפשו. הוא צריך לפרש עצמו ממלאכות וטרדות ועסקי העולם הזה ולא יעשה מלאכה ועסק פרנסה כי אם זמן מעט כדי חיונו בצמצום לבד ושאר כל היום יבלה על הבקשה והחפוש שיחפש ויבקש הרבה את הצדיק האמת להתקרב אליו כמבאר בהתורה תקעו ג' בלקוטי תנינא סימן ח) שצריכין לחפש הרבה הרבה את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח נבואה שעקר המשכת האמונה הקדושה שהיא כלל הכל הוא על ידו. וצריכין לבקש הרבה הרבה מה' יתברך לזכות להתקרב לצדיק כזה על-כן אסור לו לעשות מלאכה כי אם כדי חייו. הינו שלא יעסק בעסקי העולם בשביל פרנסה כי אם כדי חיונו בצמצום ושאר הזמן יעסק רק לבקש ה' יתברך שיזכה למצא צדיק אמת כזה שיש לו בחינת רוח נבואה שעל ידו עקר תקונו כנ"ל וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הנ"ל שמקדש שביעי. כי אף-על-פי שמקדש כל הימים דהינו שמאמין בכל הצדיקים כנ"ל אף-על-פי-כן הוא צריך לברר לו אחד שיהיה אצלו בבחינת שבת לגמרי להתקרב אליו ביותר. עד שיזכה למצא באמת את הצדיק השלם בתכלית השלמות וכו' כנ"ל שעל ידו עקר תקונו. אבל כל זמן שאינו זוכה לזה והוא כמו מהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת שאינו יודע מי הוא הצדיק האמת השלם כנ"ל. הוא צריך להחזיק כלם בקדשת שבת ולהאמין בכלם כנ"ל:
ועל-כן אסורים בשבת ל"ט מלאכות. כנגד ט"ל אורות שהם בחינת מאורי אור. כי ל"ט מלאכות הם בחינת מאורי אש כנ"ל. ואסור לעוררם בשבת כדי שיהיו נכנעים בחינת מאורי אש ויתגברו בחינת מאורי אור שהם בחינת ט"ל אורות:
וזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. וזה בחינת גדל עצם השמחה של פורים. כי עקר שרש כל השמחות הוא משם ה'. בבחינת בשמך יגילון כל היום. כי כל הבטחונות וכל התקוות וכל הישועות כל מה שאנו מקוים ומחכים ומצפים לישועה עדין בגשמיות ורוחניות. הכל הוא מה שאנו בטוחים בשם ה' שלא יעזב אותנו לעולם בעבור שמו הגדול. כמו שכתוב כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ומשם כל השמחות. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. וכמובן ומבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר התחזקות של כל אדם שאיך שהוא איך שהוא צריך להתחזק את עצמו לבל יפל יותר חס ושלום. ועקר ההתחזקות הוא על-ידי השם, הינו על-ידי שם ה' ושם הצדיקים האמתיים אשר שמם נקרא עליו שזהו בחינת שם ה' כי שמו יתברך משתף בשמם. וכמבאר בכמה מקומות שעקר ההתחזקות והשמחה הוא מה שזכינו שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. הינו מה שעדין שם ישראל נקרא עליו. ובזה יכול לחזק את עצמו אפלו הקל שבקלים והגרוע שבגרועים אפלו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יכול לחזק את עצמו ולהחיות את עצמו בזה שעל כל פנים עדין שם ישראל נקרא עליו שהוא שם ה' כי שמו משתף בשמנו מכל שכן כשזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים שהם עקר שם ה' בחינת הנהר היצא מעדן וכו' כמבאר היטב בהתורה הנ"ל על-כן בודאי יש לו לשמח כל ימיו איך שהוא. מאחר שזכה שיהיה נקרא שם הצדיקים עליו שהוא עקר שם ה'. ובשביל זה התגרה עצמו הבעל דבר מאד והעמיד עכשו הכתות הרעות שרוצים לחנך נערים בחכמות ולשונות להביאם לידי כפירות גמורות. כנראה בחוש שכל מי שנצוד בפח יוקשים של הארורים הללו ימח שמם הוא פורק על לגמרי וגרוע ממומר להכעיס ומחללים שבתות בצנעה ובפרהסיא וכו'. וכל עקר כונתם הרעה של הסטרא אחרא והבעל דבר הוא רק לעקר מהם שם ה'. כי הבעל דבר אינו מסתפק עצמו מה שבלא זה הם רשעים גדולים ונואפים ככלבים וכבר עברו על כל עברות שבתורה אלפים פעמים כאשר הם יודעים בעצמם אבל הבעל דבר אינו מסתפק עצמו בכל זה. והוא מתנכל בנפשם לעקרם ולהמיתם משני עולמות לגמרי. והעקר מה שרוצה לעקרם משם ה' שלא יהיו נקרא עליהם שם ישראל עוד. כאשר נראה בחוש שכל פעלותיהם ומעשיהם ותנועותיהם הוא להדמות עצמן לעכו"ם בכל תנועה ותנועה בשמם ומעשיהם ובמלבושיהם ובכל הנהגותיהם ובלשונותיהם ובכתביהם ובכל התנועות. כי לא די להם בכל עונותיהם. רק הבעל דבר רוצה לעקר מהם שם ישראל לגמרי וזה עקר מלחמת המן עמלק ימח שמו. שהוא ראשית גוים שרוצה ללחם נגד שם ה' חס ושלום וכנ"ל. וממנו יונקים כל העכו"ם שכל מלחמתם כנגד שם ישראל שהם שם ה'. כמו שכתוב על עמך יערימו סוד וכו' אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. על-כן כל מי שזוכה עכשו בעתים הללו להציל את עצמו ואת בניו ובנותיו וכל הנלוים אליו. מן הכתות הארורים האלה ימח שמם. הוא ראוי לשמח כל ימיו מה שעל כל פנים עדין שם ישראל נקרא עליו. כי עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדלה ליוצר בראשית וכו' אשר נצלנו מפח יוקשים הללו ומאחר ששם ישראל שהוא שם ה' נקרא עלינו עדין אנו מחיבים לשמח כל ימינו לעולם. כי עדין יש לנו תקוה לכל הישועות ולכל הטובות כנ"ל. כי כל הדאגות והעצבות נמשך מהחטאים והעונות בבחינת אדאג מחטאתי. אבל תכף כשזוכרים בשם ה' ומחיין את עצמם בזה ששם ה' עדין נקרא עליו מאחר שנקרא על כל פנים בשם ישראל כנ"ל. על-ידי זה זוכין למחילת עונות. כי משם ה' משם נמשך מחילה וסליחה וכפרה לכל העונות. כמו שכתוב וכפר על חטאתינו למען שמך. וכמו שכתוב אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך. בשם ה' דיקא. על-ידי זה וחנותי את אשר אחן וכו'. כי כל השלש עשרה מדות של רחמים שמשם כל הסליחות והכפרות כלם הם משם ה'. כמו שכתוב ויקרא בשם ה' ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' נושא עון ופשע וכו'. וכמבאר בסימן ס"ו בענין מה שקורין מחרת יום הכפורים שם ה' על שם. כי גם זה שיך ומקשר להתורה בראשית הנ"ל שבסימן ס"ז הנ"ל:
נמצא שעקר כל התקוות והבטחונות של כל הישועות ועקר כל ההתחזקות והשמחות הוא משם ה'. על-כן בכל הימים קדושים שהם כלם בחינת הגדלת שם ה'. על-כן אז מצוה להרבות בשמחה. שזה בחינת השמחה של שבת ויום טוב. כי שבת שמא דקדשא בריך הוא. וכן יום טוב מקבל משבת. והוא גם כן בחינת הגדלת שם ה'. כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. ועל-ידי יציאת מצרים נגדל שם ה' לגדל עצם רבוי האותות והמופתים הנוראים וכו' וכמו שכתוב למען ספר שמי בכל הארץ. על-כן מצוה להרבות בשמחה בשבת ויום טוב. כי אז נגדל שם ה' שמשם כל השמחות. וזה בחינת עצם השמחה של פורים. כי אז הוא מחית עמלק. שעל-ידי זה עקר הגדלת שמו יתברך. כי אין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכנ"ל על-כן אז בפורים השמחה גדולה ועצומה מאד וכנ"ל:
וגם בכל השנה כלה מצוה על כל אחד מישראל להיות בשמחה תמיד כמבאר בכל הספרים ובפרט בספרי רבנו זכרונו לברכה. ועקר השמחה הוא בשם ה' מה שזכינו להיות מזרע ישראל ושם ישראל נקרא עלינו שהוא שם ה' שזאת השמחה היא שמחה שאין לה קץ בחינת בשמך יגילון כל היום וכו' כנ"ל. כי גם בכל השנה צריכין להמשיך על עצמו שמחת שבת ויום טוב כמבאר בהתורה ימי חנכה בסימן ב' שצריכין להמשיך השמחה משבת לששת ימי החל וכו' עין שם והעקר על-ידי שם ה'. כי בכל פעם שזוכרין ששם ישראל שהם שם ה' נקרא עליו ושמחין בזה נמשך עליו קדשת שמחת שבת ויום טוב. כי גם כל שמחת שבת ויום טוב הוא מזה מחמת שהם בחינת שם ה' שמשם כל השמחות והחדוות כנ"ל:
וזה בחינת סעדת שבת ויום טוב וסעדת פורים. בחינת ימי משתה ושמחה. וכמו שכתוב אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשבתות וימים טובים. כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לשמח בשם ה' כמו שכתוב אכלו מעדנים ושתו ממתקים וכו' כי חדות ה' הוא מעזכם. כי עקר קדשת האכילה נמשך משם ה' שמשם השמחה בבחינת ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וכו' שזה בחינת אכילה דקדשה בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו. כי הנפש הוא השם כמובא במקום אחר בבחינת נפש חיה הוא שמו, ועקר השתוקקות הנפש דקדשה הוא להכלל בשם ה' שמשם שרש הנפש שהוא השם כנ"ל. בבחינת לשמך ולזכרך תאות נפש ולהפך תאות הגוף הוא מבחינת שמות החיצונים שהם בחינת מאורי אש כו' שמשם כל התאות שהם בחינת אש וחמימות כי כל התאות נמשכין מבחינת האש שיש באדם שבוער באדם לכל התאות כמבאר בסימן רנ"ג. וכל האכילה של האדם מה שהאדם מכרח לאכל לקיום הגוף הוא מחמת האש שיש באדם ששורף הלחות וכו' שבשביל זה צריכין לתת לתוך הגוף מזון וצדה להשקיט האש כידוע לחכמים. ומי שזוכה לאכל בקדשה לשם ה' כדי שיהיה לו כח לעבד את ה' יתברך אזי זוכה על-ידי אכילתו להכניע את האש. דהינו להכניע בחינת מאורי אש שהם בחינת שמות החיצונים וכו' שהם בחינת פגם הארבעה יסודות וכו' כנ"ל. ולהגביר ולהחיות את הנפש דקדשה שהוא בחינת שם ה' בחינת תקון הארבעה יסודות דקדשה שהם בחינת מאורי אור כו'. וזה בחינת הנה אורו עיני כי טעמתי מעט מדבש הזה שאמר יהונתן. כי אכילת הצדיק הוא בבחינת התגברות מאורי אור שהם בבחינת שם ה' מחמת שכל אכילתו הוא לשם ה' כו'. אבל להפך כשאוכלין חס ושלום בשביל תאות הגוף שיניקתם מבחינת מאורי אש. אזי על-ידי אכילתו מתגברין ביותר בחינת מאורי אש ועל-כן על אכילה כזו נאמר ובטן רשעים תחסר. כי אינו מכניע בחינת מאורי אש על-ידי אכילתו על-כן כל מה שאוכל יותר מתגברים בחינת מאורי אש ביותר. ועל-כן אינו משביע נפשו לעולם. כי כל התגברות התאות הוא מהאש הנ"ל. וזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שנאמר בו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי עקר המיתה נמשך מהאש כנ"ל כמובא. ועקר התגברות האש הנ"ל בחינת מאורי אש הוא מפגם האכילה מבחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שזהו בחינת בעצבון תאכלנה ועצבות הוא הפך השמחה הנמשך משם ה'. הינו כשאין זוכין להגביר ולהגדיל שם ה' בחינת מאורי אור על-ידי אכילתו שמשם השמחה בחינת לאכל ולשתות ולשמח וכו' כנ"ל. וכשאין זוכין לזה אזי אכילתו בבחינת בעצבון תאכלנה מחמת שאינו זוכה להגדיל שם ה' שמשם השמחה. כי אכילתו הוא מבחינת מאורי אש שהם בבחינת שמות החיצונים שהם הסטרא אחרא שהיא בחינת עצבות הפך שם ה' שמשם כל השמחה כנ"ל. ועל-כן בשבת ויום טוב ובפורים שאז הוא בבחינת הגדלת שם ה'. על-כן אז מצוה גדולה לאכל ולשתות ולשמח בשם ה' כי אז האכילה בקדשה בבחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שהם בחינת שם השם שמשם כל השמחה כנ"ל:
וזה בחינת מה שנאמר באברהם ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם שעל-ידי האשל שהיה בשביל הכנסת אורחים שהוא בחינת אכילה דקדשה על-ידי זה ויקרא שם בשם ה' כי עקר הגדלת שם ה' הוא על-ידי אכילה דקדשה כנ"ל:
וזה בחינת שבת הגדול שקדם פסח. כי על-ידי יציאת מצרים נתגלה שם ה' על-ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה' במצרים ועל ים-סוף וכו' וכמו שכתוב ולמען ספר שמי בכל הארץ וכו'. כי עקר שם ה' נתגלה על-ידי יציאת מצרים. וקבלת התורה שהוא שמא דקדשא בריך הוא. וזה שכתוב ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו וכו' ותעש לך שם כהיום הזה. כי קדם יציאת מצרים וקבלת התורה קדם שנבחרו ישראל לעם סגלה לה' יתברך לא היה עדין שם לה' יתברך. כי אי אפשר לקרות ה' יתברך בשם הקדש כי אם על-ידי התורה שהיא כלה שמא דקדשא בריך הוא. כי עקר התגלות שם ה' היא על-ידי התורה שהיא כלה שמותיו של ה' יתברך וזהו ותעש לך שם כיום הזה ותעש לך דיקא. שעל-ידי יציאת מצרים שעל-ידי זה זכינו לקבלת התורה על-ידי זה עשה ה' יתברך לעצמו שם בחינת ותעש לך שם וכו'. כי מקדם לא היה לו יתברך שם כלל כנ"ל כי עקר התגלות שם ה' הוא על-ידי מעשה התחתונים על-ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לעבד אותו יתברך באמת ולשבר הבחירה לבלי לבחר ברע כי אם בטוב לעשות רצונו יתברך באמת. אזי דיקא נתגלה שם ה' וכו'. כי קדם הבריאה לא היה לה' יתברך שום שם כלל. ועקר הבריאה היתה בשביל זה בשביל לגלות שמו יתברך. כי כל העולמות מראש ועד סוף שהם בחינת מדותיו יתברך כלם הם בחינת שם ה'. כי כלם כלולים בשמו הגדול כידוע. והכל תלוי באדם התחתון שבשבילו נברא הכל. כי עקר התגלות שם ה' נעשה על ידו דיקא כו' ועל-כן במצרים שהיה קדם קבלת התורה ולא היה עדין אתערותא דלתתא ולא היה אפשר עדין לגלות שם ה' על-ידי מעשה התחתונים. כי לא היה להם מצות ומעשים טובים עדין לזכות בהם. כי היה קדם קבלת התורה. על-כן היה קשה למשה ענין זה ושאל לה' יתברך ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם. כי היה קשה לו איך אפשר לקרותו יתברך בשם מאחר שהוא עדין קדם קבלת התורה והשיב לו ה' יתברך כה תאמר כו' אהיה וכו'. כי אהיה דא אנא זמן למהוי. ולכאורה קשה איך שיך אצל ה' יתברך אנא זמין למהוי אך בודאי ה' יתברך הוא היה הוה ויהיה. אך אי אפשר לנו לידע מזה כי אם על-ידי קבלת התורה שאז נתגלה שם ה' שהוא שם הויה ברוך הוא שהוא עקר שם ה'. אבל קדם קבלת התורה קדם שיש אתערותא דלתתא על-ידי מעשה התחתונים שאז עדין אי אפשר לגלות שם ה' כו'. אז נקרא ה' יתברך בשם אהיה. שהוא בחינת אנא זמין למהוי. שה' יתברך מקים עולמו על שם העתיד בזכות הצדיקים שעתידין להיות שיעשו רצונו יתברך ויגלו שמו וכבודו בעולם וידעו כל באי עולם שיש רב ושליט היה הוה ויהיה שהוא מהוה כל העולמות מאין ליש ובזכות אלו הצדיקים שעתידים לגלות שמו. בזכותם ברא את העולם ובזכותם מקים את העולם קדם קבלת התורה ועל-כן אז נקרא בשם אהיה. שהוא בחינת אנא זמין למהוי שה' יתברך קורא לעצמו שם על שם העתיד שהוא זמין למהוי שהוא עתיד להתגלות בעולם. דהינו שעתידין צדיקים שיגלו שם הויה ברוך הוא בעולם על-ידי מעשיהם הטובים כו' ועל-כן קדם מתן תורה כתיב ושמי הויה לא נודעתי להם. כי אף-על-פי שדבר עם האבות בשם הויה גם כן כמו שפרש רש"י. אף-על-פי-כן עדין לא היה באפשר לגלות ולהודיע להם בחינת שם הויה מחמת שהיה קדם מתן תורה. ועל-כן כתיב ושמי הויה לא נודעתי להם. ועל-כן אהיה הוא בחינת תשובה כמובא במקום אחר. כי גם עכשו כשאדם חוטא חס ושלום ועובר על התורה ואז פוגם בשמו הגדול. ואם כן מהיכן יקבל חיות. כי עקר החיות הוא משם ה' כנ"ל. ועכשו על-ידי חטאיו חס ושלום שפגם בשם ה' ונתעלם שמו יתברך אם כן מהיכן יקבל חיות. אך אז הוא מקבל חיות מבחינת כח שרש התשובה שהוא בחינת שם אהיה שהוא בחינת אנא זמין למהוי. שבו קים ה' יתברך את העולם קדם מתן תורה. וכן עכשו אחר החטא חס ושלום. דהינו שה' יתברך מקים העולם בחסדו בזכות העתיד דהינו שמסתכל על הסוף שסוף כל סוף ישובו הכל אליו יתברך ויכירו כלם שמו יתברך ואז יתגלה ויתקדש שמו יתברך בשלמות. כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ובכח זכות זה הוא מקים העולם בעת שעוברין על התורה חס ושלום. שזהו בחינת שם אהיה שנקרא על שם העתיד בחינת אנא זמין למהוי. שעתיד להתגלות הויתו בעולם. דהינו שעתיד להתגלות בחינת שם הויה שמורה שה' יתברך היה הוה ויהיה וכו' וזה בחינת גדל מעלת קדשת שבת. כי עקר קיום העולם על-ידי שבת. כי עקר קיום העולם בעת שעוברין על התורה חס ושלום וכן קדם מתן תורה שאז מקים אותם בבחינת שם אהיה וכו'. כל זה הוא בכח זכות שבת קדש. כי שבת הוא בחינת תשובה. בחינת ושבת עד ה' אלהיך כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. הינו שה' יתברך נתן לנו את השבת שבו מאיר שם ה' בלי אתערותא דלתתא כי שבת קביעה וקימה ואין קדשתה תלויה בישראל. כמו שאומרים מקדש השבת וישראל והזמנים וכו' כמובא. הינו שזהו מעלת שבת קדש שנתן לנו ה' יתברך יום קדוש ונורא כזה שבו מתגלה שם ה' מעצמו בלי מעשה התחתונים. רק ה' יתברך מגלה אז שם ה' על שם העתיד שהוא התכלית האחרון שהוא יום שכלו שבת. שאז יתגלה שם ה' בשלמות. כי אז יזדככו הכל כידוע. ושבת קדש יש לו קדשה כזו שבו מתגלה גם עכשו בזה העולם אור שם ה' שיתגלה לעתיד. כי שבת הוא בחינת תכלית מעשה שמים וארץ שאז יתגלה שם ה' כנ"ל ועל-כן שבת הוא בחינת תשובה. כי זה עקר בחינת תשובה שהוא בחינת אהיה. דהינו מה שה' יתברך קים העולם על שם העתיד וכו' כנ"ל. ועל-כן בשעת יציאת מצרים שלא היה לישראל זכות שיגאלו היה עקר הנס על-ידי שבת שבזכות שבת שבו מתגלה שם ה' בלי אתערותא דלתתא. בזכות זה האיר עליהם ה' יתברך גם אז הארה גדולה משם ה'. ועל-ידי זה נגאלו וזכו לקבל את התורה שעל-ידי זה נתגלה אחר כך שם ה' על-ידי מעשה התחתונים על-ידי קיום התורה והמצות שהם כלם שם ה' כנ"ל. ועל-כן שבת הוא תחלה למקראי קדש וכו'. כי כל המקראי קדש שהם זכר ליציאת מצרים כלם צריכים לקבל משבת. כי לא היה אפשר לצאת ממצרים כי אם על-ידי שבת מאחר שבשעת יציאת מצרים לא היה עדין מעשה התחתונים לגלות על ידם שם ה'. ועל-כן עקר הגאלה היה בכח שבת שבו מתגלה שם ה' בלי מעשה התחתונים כנ"ל. ועל-כן שבת שקדם פסח קורין שבת הגדול. כי עקר הנס של פסח היה על-ידי שבת. כי ידוע שבפסח היה אתערותא דלעלא בלי אתערותא דלתתא כמובא בכונות שזה אי אפשר לזכות כי אם בכח שבת וכו' כנ"ל. ועל-כן נקרא שבת הגדול על שם שם ה' שנתגלה בו שעל-ידי זה עקר יציאת מצרים. כי שם ה' נקרא גדול. כמו שכתוב ומה תעשה לשמך הגדול. וכמו שכתוב כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. כי עקר גדלתו יתברך הוא הגדלת שמו יתברך כי עליו יתברך בעצמו אין שיך לומר גדול כלל ולא שום שבח כלל. ועקר שבח גדלתו הוא גדלת שמו יתברך. וזהו בחינת שבת הגדול שקדם פסח. כי עקר נס של פסח הוא על-ידי שבת שהוא שמא דקדשא בריך הוא שבו נתגלה שם ה' בלי אתערותא דלתתא שעל-ידי זה זכינו לנסים של פסח לצאת ממצרים ולקבל את התורה שאז יתגדל שם ה' יותר ויותר על-ידי מעשה התחתונים ועל-כן נקרא שבת הגדול וכו':
ועל-כן כשחטא אדם הראשון לא היה לו שום קיום כי אם על-ידי שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבת אגין עלוהי. כי הכל נברא בשביל אדם הראשון כדי שיגלה שם ה' כנ"ל. והוא חטא ואכל מעץ הדעת. ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. כי לא די שלא גלה שם ה' אף גם פגם בשם ה' והעלים שמו יתברך על-כן היה תקונו וקיומו על-ידי שבת שהגן עליו כי בשבת מאיר שם ה' בלי מעשה התחתונים שעל-ידי זה היה לו קיום עד שישוב ויתקן מעשיו ויגלה ויקדש שם ה' על-ידי מעשיו הטובים וכו':
ועל-כן אחר כך צוה ה' יתברך שיזכיר להם גם שם הויה ברוך הוא כמו שכתוב ויאמר ה' עוד אל משה כה תאמר וכו' יקו"ק אלקי אבותיכם וכו'. הינו שתכף שיזכיר להם שם אהיה שהוא על שם העתיד כנ"ל. כי אז בתחלה קדם התחלת הגאלה אי אפשר להזכיר כי אם שם אהיה בחינת אנא זמין למהוי וכו' וכנ"ל אך תכף שיזכיר להם שם זה של אהיה. והם יתחילו להאמין. תכף ומיד מתחיל התחלת הישועה של הגאלה שהוא בשביל קבלת התורה. על-כן תכף אמר לו ה' יתברך עוד כה תאמר אהיה שלחני אליכם. כי הודיע לו תכף שיגלה להם שעתיד לעשות לו שם העצם על ידם שהוא שם הויה. כי תכף שיתחילו להאמין בהגאלה על-ידי שם אהיה כו' תכף מתחיל להאיר ולהתגלות שם הויה ברוך הוא וכנ"ל: