ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · יום הכפורים א
התאמת הקריאה
הלכות יום הכפורים:
הלכה א:
על-פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "האי מאן דבעי למנסב" (בסימן כט, עין שם), שאי אפשר להלבין הכתמים והאדמימות של החטאים של כל השס"ה גידין אלא על-ידי תקון כלליות הגידין, דהינו תקון הברית ועל ידו נתעלין המחין בבחינת כנשר יעיר קנו, נשרא דא רוחא, דהינו בחינת תקון הברית ועל-ידי זה נמשך לבנונית מן המח להלבין האדמימות בבחינת לשון של צמר המלבין עוונות. וזה בחינת בגדים לבנים, עין שם:
וזה בחינת יום כפור שנקבע למחילה ולסליחה על-ידי תקון הברית שנעשה בו, כי בעצם היום הזה נמול אברהם וכו'. והוא היה ראשון לתקון הברית, כי לאברהם נתנה בראשונה ברית מילה ומחמת שנעשה ביום זה, (כמובא בספרים. על-כן נקבע יום הזה לדורות ליום כפור וסליחה, כי על-ידי תקון הברית נתלבנין העונות כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עצומו של יום מכפר בחינת בעצם היום הזה נמול אברהם וכו' כנ"ל. וזה הוא בחינת בגדים לבנים שלובשין ביום כפור , וכן כל עבודת היום בבגדי לבן, כי על-ידי תקון הברית נעשין בחינת בגדים לבנים. וכן אחר כך בימי משה רבנו עליו השלום, נתרצה הקדוש ברוך הוא ביום הזה למשה בשמחה ואמר לו סלחתי וכו', שזה בחינת סליחות פגם הברית, כי חטא העגל היה פגם הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא ומחמת שנסלח ונתקן אז פגם הברית, על-כן נקבע למחילה לדורות כנ"ל. וזה פרוש סלחתי כדברך. 'כדברך' דיקא, כפי תקון הדבור כן הסליחה, כי תקון הדבור הוא גם כן בחינת תקון הברית, בבחינת כנשר יעיר קנו הנ"ל, (כמו שכתוב בפרוש במאמר הנ"ל). וכן שמעתי סגנון פרוש זה בענין אחר על-פי סלחתי כדברך הנ"ל כפי הדבור כן הסליחה כנ"ל מפי רבנו זכרונו לברכה. ועל-כן כל עבודות יום כפור בכהן גדול, כי הכהנים הם בבחינת שמירת הברית, כמו שכתוב, יורו משפטיך ליעקב ותורתך כו' כי שמרו כו' ובריתך ינצרו. ועל-כן מזהרים על קדשת הברית ביותר, כמו שכתוב, קדושים יהיו. כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה וכו', (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויקרא רבה קד), כי הם מזהרים באסורי אישות יותר מישראל והכהן הגדול מאחיו הוא מזהר באסורים יתרים בתוספות קדשה, כמו שכתוב, כי קדוש הוא לאלהיו, והוא הקדוש בקדשת הברית ומזהר באסורי אישות יותר מכל ישראל ומכל הכהנים. ועל-כן עבודות יום כפור כדי לכפר עוונות אינה כשרה אלא בו, כי הוא יכול להרים הדעת על-ידי קדשת הברית להמשיך לבנונית להלבין עוונות כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בכהן גדול, אשר יצק על ראשו שמן המשחה. שהוא בחינת דעת עליון שזוכה לזה על-ידי קדשת הברית כנ"ל. וכן סמוך מקרא זה על ענין קדשת הברית, כמו שכתוב שם והכהן הגדול אשר יצק כו' אלמנה וגרושה לא יקח, כמו שכתוב, כי קדוש הוא כו'. כי זה תלוי בזה כנ"ל. ועל-כן היו שומרים אותו ביותר מטמאת קרי, מחמת שכל עבודת יום כפור וסליחתו תלוי בזה, ועל-כן היו נעורים כל הלילה, כי הוא תקון הברית על-ידי שמכניעין השנה שהוא בחינת תרגום, (כמו שמבאר למעלה). ועל-כן היה מכרח שיהיה נשוי, כי מי שאינו נשוי הוא בחינת פגם הברית. וזה שנזכר אצל עבודות יום כפור מיתת בני אהרן ואנו קורין זאת ביום כפור כי חטאם היה דלא אינסבו. ועל-כן לא היו ראויים לכנס למקום שנכנסו ועל-כן נסתלקו, כי אי אפשר לכנס לפני ולפנים להמשיך דעת עליון כי אם על-ידי תקון הברית בשלמות. וזה שמובא שנכנסו שתויי יין, זה בחינת נכנס יין יצא סוד (המזכר שם בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל) והכל בחינה אחת וזה תלוי בזה, עין שם:
וזה שהזהר אהרן אחרי מות בניו לבל יבא בכל עת אל הקדש, שלא יכנס לפנים כי אם על-ידי עבודות יום כפור שאז הוא תקון הברית וכל העבודות של הקרבנות כלם בשביל זה, דהינו להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית, (כמו שכתוב בזהר הקדוש, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכו', עין שם). וגם שיהיה נשוי, כמו שכתוב שם, וכפר בעדו ובעד ביתו אז הוא ראוי לכנס אל הקדש פנימה לזכות לדעת גדול להמשיך משם לבנונית מחילה וסליחה כנ"ל. וזה שכתוב, "בזאת יבא אהרן" כנ"ל, הינו בחינת תקון הברית, שהוא בחינת בריתי אשר תשמרו, וכמובא. ועל-כן אנו קורין ביום כפור כל פרשת עריות, כי אז הוא בחינת תקון הברית:
ועל-כן ביום הכפורים הוריד משה התורה לישראל, כי עקר קבלת התורה על-ידי תקון הברית, (כמו שכתב רבנו שם). ועל-כן קורין ביום כפור ששה עולים לתורה, כי וא"ו הוא בחינת תקון הברית, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בסימן יא). ועל-כן אסור זווג ביום כפור, כי אז אנו צריכין לפרש עצמנו כדי לזכות לקבלת התורה כמו משה רבנו שהצרך לפרש עצמו מכל וכל מחמת שהיה כלל קבלת התורה, כמו שכתב רבנו במאמר "בקרב עלי מרעים" (בסימן לו). ועל-ידי זה זוכין לכפרה על-ידי קדשת הברית כנ"ל:
וזה בחינת התענית שמתענין ביום כפור כדי להכניע רוח הבהמיות שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל, כי על-ידי התענית מכניעין רוח הבהמיות, כמו שכתב רבנו במאמר "דרשו ה'" (בסימן לז) ואז זוכין לבחינת אדם, כמו שכתוב, ויקח את האדם. מאן נטיל לה מארבע יסודין דילה דאפריש לה מתאוה דילהון. ועל-כן אנו פורשין עצמנו ביום כפור מכל התאוות כדי להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית, שהוא כלליות כל התאוות כדי לזכות לבחינת אדם, שהוא בחינת דעת, כי שם אדם לא נקרא אלא הבר דעת, כמובא. כי זה מותר האדם מן הבהמה ועל-ידי הדעת בחינת תקון הברית שזוכין על-ידי התענית, על-ידי זה נמחלין העוונות כנ"ל. וזה בחינת מי יודע רוח בני האדם העלה הוא למעלה ורוח הבהמה הירדת הוא למטה, הינו על-ידי שמכניעין ומורידין רוח הבהמיות למטה, דהינו פגם הברית כנ"ל שזה נעשה על-ידי התענית כנ"ל, על-ידי זה רוח בני האדם, הינו בחינת תקון הברית שהוא בחינת רוח בני האדם, בחינת ולא קמה עוד רוח באיש וכו'. 'העלה הוא למעלה', להעלות הדעת בבחינת כנשר יעיר קנו כנ"ל. וזהו, 'מי יודע', כי על-ידי זה זוכין לדעת כנ"ל, כי תקון הברית עולה למעלה ומרים את הדעת כנ"ל. וזה בחינת חמשה ענוים שאומרין ביום כפור כדי לזכות לה' הדעת על-ידי הכנעת כל התאוות כנ"ל. וזהו בחינת אסור נעילת הסנדל, בחינת של נעליך מעל רגליך, דהינו להפשיט עצמו מתאוות הגופניות, דהינו תאוה הכלליות כנ"ל, כמו דאיתא של נעליך-דא גופא. גם איתא שם, 'של נעליך'-דא אתתא. כי זה כלל כל התאוות הגופניות כנ"ל. וזה בחינת חמש תפלות שמתפללין ביום כפור מה שלא נמצא כן בשום יום שיתפללו בו חמש תפלות, כי עקר תקון התפלה תלוי בקדשת הברית (כמו שכתב רבנו כמה מקומות). ועל-כן מחמת שאז ביום כפור זוכין לזה, על-כן אז יש עליה גדולה לתפלה שמתפללין כל היום כלו ומתפללין חמש תפלות נגד ה' הדעת שזה הוא תכלית שלמות התפלה, שהוא בחינת מלכות כשעולה לבחינת ה' כמובא. וזה שמרבין בשבחים נוראים להשם יתברך ביום כפור כדי לתקן הדבור על-ידי שבח צדיקו של עולם (כמו שכתוב במאמר הנ"ל) כדי לזכות על-ידי זה לדבור המתקבל שתתקבל תפלותינו ביום כפור כדי לזכות לבגדים לבנים ביום כפור, (כמו שכתוב שם, עין שם):
וזה שאנו אומרים ביום כפור, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מחמת שאין אז אחיזה לחיצונים כמובא. וכל זה על-ידי בחינת תקון הברית שנעשה אז, כי כתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "בקרב עלי מרעים" סימן לו, ששני הפסוקים אלו, שמע וברוך שם, מסגלים להכניע תאוה הכלליות הנ"ל. כי על ידם נכללין במלכות דקדשה שעומדת על בחינת י"ב שבטי י"ה, שהם בחינת י"ב תבות שיש בשני פסוקים אלו הנ"ל, עין שם. וזה שמצינו שברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד תקנו יעקב אבינו עליו השלום, שחשש שמא יש חס ושלום, שמץ פסול בבניו וכיון שפתחו כלם ואמרו שמע ישראל וראה שכלם מקבלים עליהם על מלכות שמים, שזה בחינת תקון הברית. ומטתו שלמה משנים עשר שבטי י"ה על-כן פתח ואמר ברוך שם וכו', כי עתה נשלם מלכות דקדשה על-ידי המטה שלמה של שנים עשר שבטי יה שכלם צדיקים כנ"ל. והנה נמצא ששני פסוקים אלו הם כלי מלחמתנו להכניע תאוה הנ"ל. ועל-כן אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בכל השנה כדי שלא להתגרות בהחיצונים שיש להם אחיזה אז. ועל-כן אנו מסתירין הדבר ואומרים בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי עקר אחיזתם בבחינת המלכות, אבל בבחינת אחדותו יתברך אין להם אחיזה כלל ועל-כן אומרים שמע ישראל בקול רם, כי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא בחינת מלכות, הוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום שעל ידה מכניעין תאוה הכלליות, (כמו שכתב רבנו וכמובא לעיל כמה פעמים). כי מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה, ותורה שבעל פה הוא בחינת שלמות לשון הקדש על -ידי לשון תרגום, (כמו שכתוב לעיל בהלכות חל המועד). ועל -כן נתתקן התלמוד בלשון תרגום, כי התלמוד הוא עקר תורה שבעל פה ועל-כן לא כתבו משה בתורה כדי להסתיר הדבר מהם, רק נמסר לישראל בעל פה שיאמרו בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בבחינת תורה של על פה כנ"ל ומחמת ששם עקר אחיזתם, דהינו בבחינת מלכות, בבחינת התרגום כנ"ל, על-כן אנו מסתירין ואומרים בלחש הפסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדי שלא יתגרו בנו, כי שם עקר המלחמה בבחינת התרגום (כמובא לעיל). כי התרגום הוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת טוב ורע (כנ"ל, עין שם). וכנגד זה מצינו גם כן בשנים עשר שבטי י"ה שנתחלקו גם כן לשני חלקים כנגד שני הפסוקים הנ"ל שמע וברוך שם. שהפסוק הראשון שמע כלו קדש. ואין שם שום אחיזה כלל, אבל בפסוק השני שם המלחמה ושם אחיזתם כנ"ל וכמו כן נחלקו השבטים בשעת ברכות וקללות ששה עלו לברך וששה עלו לקלל, כי המברכים כנגד שש תבות שבפסוק שמע ישראל שהוא כלו ברוך וקדוש ואין שם אחיזה והזכרת קללה כלל, אבל ששה המקללים הם כנגד פסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ששם יש בחינת תרגום, בחינת עץ הדעת כנ"ל ששם אחיזתם כנ"ל, על-כן יש שם הזכרת קללות שצריך לקללם ולהכניעם לבטל הרע שבתרגום ולהעלות הטוב להשלים לשון הקדש, שהוא בחינת שמירת הברית שעל-ידי זה נשלם המטה שלמה של שנים עשר שבטי י"ק, שהם בחינת שני הפסוקים הנ"ל כנ"ל, כי ברכות וקללות תלוי בשמירת הברית, כמו שכתוב, ראה נתתי לפניך היום ברכה וכו'. 'לפניך' דיקא, (כמו שכתוב רבנו שם במאמר "בקרב" הנ"ל, עין שם). ועל-כן ביום כפור שאז הוא בחינת תקון הברית בשלמות כנ"ל ועל-כן אין להם אחיזה, על-כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, שזה בחינת שלמות תקון הברית כנ"ל, כי אין יראים מהם כנ"ל וגם הרמת הקול מורה על תקון הדעת, תקון הברית, (כמו שמובא לעיל בהלכות נשיאת כפים). כי ביום כפור הוא בחינת שלמות לשון הקדש, כי אז הוא גמר נתינת התורה, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש, (כמובא לעיל):
ועל-כן נחתמין ביום כפור, כי תקון הברית הוא בחינת חותם, בבחינת וצאצאיו חתם באות ברית קדש. ועל-כן עקר החתימה בנעילה, כי אז נשלם תקון הברית על-ידי החמשה ענויים שהתענו כל היום כנ"ל, ואז הוא גמר שלמות התפלה החמישית והאחרונה של כל החמש תפלות שהתפללו כל היום כלו וכנ"ל. שכל זה הוא שלמות תקון הברית כנ"ל, על -כן אז היא החתימה כנ"ל, כי חותם של יום כפור הוא בחינת חותם של תקון הברית כפי המובן מדברי רבנו נרו יאיר, במאמר החותמות (בסימן כב), עין שם. כי החותם של יום כפור הוא חותם הראשון הפנימי שהוא חותם הרגלין, כמו שמבאר שם. וחותם הרגלין הוא בחינת חותם אות ברית קדש כידוע, כי החותם נעשה על-ידי תקון הברית שעל ידו דם נעכר ונעשה חלב ונתתקן הדם נדות, (כמו שמבאר בפרוש המאמר "האי מאן" הנ"ל) ועל-ידי זה נעשה בחינת חותם שהוא הפך דם נדות, (כמובא בכתבים. וכמובן במאמר החותמות הנ"ל). ועל-כן מפיסין זה את זה בערב יום כפור כדי לתקן חותם הפנימי הנ"ל שהוא תלוי בשלום העולם, (כמו שכתבו במאמר החותמות, עין שם). וזה שמרבין בצדקה בערב יום כפור, כי צדקה הוא גם כן תקון הכללי, (כמו שמבאר שם, עין שם). וזה בחינת תשובה ותפלה וצדקה שמעבירין וכו', שהם צום קול ממון שמקימין כלם ביום כפור, כי כלם הם בחינת תקון הכללי, כי צום הוא בחינת תקון הברית שהוא כלליות הגידין כנ"ל. והקול, הינו בחינת תקון כללי של הדבור שנעשה ביום כפור על-ידי השבחים להשם יתברך שמרבין מאד ביום כפור כנ"ל. וממון, הינו צדקה, הוא תקון הכללי של משא ומתן, (כמובא כל זה במאמר "האי מאן" הנ"ל) והם מעבירין רע הגזרה, כי הם מלבנין העוונות בבחינת דם נעכר ונעשה חלב כנ"ל. וזה שאומרים התר נדרים וכל נדרי ביום כפור, כי זה תקון הדעת, כי הנדרים תלויים בדעת, בבחינת כי יפלא לנדר נדר וכו', ועל-ידי תקון הנדרים דם נעכר וכו' בבחינת כי יפלא דבר וכו' בין דם לדם וכו', (כמובא במאמר התקונים "קם רבי שמעון" שאומרים אז, עין שם). ועל-כן על-ידי פגם הנדרים בנים מתים חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת לב ע"ב), כי פגם הנדרים הוא בחינת פגם הברית, ועל-כן ביום כפור שאז הוא תקון הברית כנ"ל, על-כן מתירין ומתקנין הנדרים אז כדי לתקן הדעת כדי להלבין הדמים בבחינת דם נעכר ונעשה חלב. (שיך לעיל) ועל-כן אומרים אחר נעילה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי אז הוא גמר שלמות תקון הברית בחינת חותם כנ"ל. ועל-כן אומרים שלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם ח"י תבין כנגד ח"י ברכאן דצלותא, כי אז הוא גמר שלמות תקון התפלה שהוא תקון הברית, בחינת צדיק ח"י עלמין כנ"ל: