ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש השנה ו
התאמת הקריאה
ענין ראש השנה:
על-פי מה שכתוב (בסימן יב) בלקוטי תנינא על פסוק ואיה השה לעלה, עין שם היטב:
וכל זה בחינת ראש השנה, כי ראש השנה הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה ועקר התשובה הוא על-ידי המבאר בתורה הנ"ל על-ידי שדורש ומבקש ומחפש וצועק ושואל וכו' אי"ה מקום כבודו וכו', (כמו שמבאר במקומו בסימן הנ"ל). כי זה יכול כל אדם להבין שלרב בני אדם שאינם גבורי כח כראוי קשה להם מאד לשוב בתשובה, כי מאחר שכבר התגבר עליהם יצרם ולא התגברו לכבש אותו, על-כן מאחר שכבר נלכדו מה שנלכדו בודאי קשה להם לשוב בתשובה, ובפרט שיש שירדו ונפלו מאד עד שלבם בבחינת סחרחר המבאר שם שהקלפה שנדבק בהם בעוונותיהם מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסבובים ובלבולים הרבה. וכמו שאמר אז בפרוש בלשון אשכנז (עם פר דרייט דאס הארץ). על-כן עקר עצתם ותקנתם הוא על-ידי דרך המובא בתורה הנ"ל שאף-על-פי שנפלו למקומות המטנפים ששם נעלם כבודו מאד, אף-על-פי-כן יחפשו ויבקשו את השם יתברך תמיד וישאלו וידרשו בכל עת איה מקום כבודו וכו', (כמו שמבאר שם). ועל -ידי זה בודאי סוף כל סוף יזכו למצא אותו יתברך ותתהפך הירידה הגדולה לעליה בבחינת ירידה תכלית העליה שזהו בחינת ואיה השה לעלה, (כמו שכתוב שם). ועל-כן בראש השנה, שהוא ראשון לתשובה, שצריכין להתחיל בתשובה, על-כן צריכין מאד בחינה זאת לדרש ולבקש אי"ה וכו' כנ"ל. וזה בחינת השופר של ראש השנה, כי עקר השופר הוא שופר של אילו של יצחק, כמובא. ואילו של יצחק, שהוא סוד השופר, נתהוה ונמשך רק על-ידי בחינת אי"ה הנ"ל, כמובן עתה בפרשת העקדה שעל-ידי ששאל יצחק ואיה השה לעלה נתהוה אחר כך האיל שיקרב תחתיו שיהיה נאחז בסבך בקרניו דיקא שמרמז על קרן היובל בחינת שופר. נמצא, שקרן השופר נתהוה על-ידי בחינת ואיה השה לעלה הנ"ל, על-כן תוקעין בראש השנה בשופר, כי אז בראש השנה הוא התחלת התשובה כנ"ל שעקרה הוא על-ידי בחינת אי"ה הנ"ל, שהיא בחינת שופר וכנ"ל, כי מחמת שהשופר נמשך משם, על-כן יש כח בקולו לעורר כל אדם שישים אל לבו לזכר תכליתו הנצחי וסוף כל סוף מה יהיה ממנו ואם אף-על-פי-כן קשה לו לשוב בתשובה על כל פנים ילך בדרך הנ"ל לבלות ימיו לדרש את ה' לבקש בכל יום תמיד איה מקום כבודו וכו' כנ"ל. כי זה עקר התשובה כנ"ל. וכמו שכתוב, ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וכו'. ובקשתם משם דיקא וכן מסים שם בפסוק, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. וכמו שמובא בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה, ובקשתם משם, 'משם' דיקא, מכל מקום שירד ונפל לשם אפלו לבחינת מקומות המטנפים, 'משם' דיקא צריכים לבקש בכל לבבו ובכל נפשו את השם יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל:
וכל זה הוא בחינת ראש השנה שהוא סוד כמוס ונעלם ונסתר מאד בחינת ראשית הבריאה שהוא סוד בראשית שהוא מאמר סתום, בחינת איה הנ"ל, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן מזכירין אז, לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית כי זה היום תחלת מעשיך, וכל הבריאה, בפרט בריאת האדם שנברא ביום זה שכלול מכל הבריאה, עקרו היה על-ידי בחינת בראשית מאמר סתום, בחינת איה הנ"ל, שהוא כלול מכל העשרה מאמרות כלם, (כמו שמבאר שם). וזה בחינת תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. 'בכסה' דיקא, לשון סתום ומכסה, בחינת איה שהיא בחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל שהוא סתום ומכסה ונעלם מאד ומשם עקר תקון התשובה כנ"ל:
ועל-כן צריכין לנסע לצדיקים אמתיים על ראש השנה, ואפלו מי שאינו זוכה לנסע על כל פנים צריך להשתדל לילך ולנסע אל מקום שיש קבוץ גדול של כשרים ויראים ביותר להתפלל ולשמע קול שופר עמהם וכמו שנוהגין כל ישראל שבראש השנה ויום הכפורים מתאספין ומתקבצין יחד מכל הכפרים, וכל הרחוקים שאינם נזהרים להתפלל בצבור בכל ימות השנה, אבל בראש השנה כלם נקבצין אל הצבור הקדוש, כי עקר בחינה זאת להכניס דרך זה של תשובה על-ידי בחינת איה הנ"ל אין יודע כי אם הצדיקים הגדולים האמתיים, כי כל צדיק אמתי הוא בחינת משיח הוא יודע הסוד של בראשית מאמר סתום שרבי שמעון בר יוחאי גלה עליו שבעים אנפין שנוהגין לעסק בהם באלו הימים באלול ועשרת ימי תשובה שהוא ספר התקונים הקדוש, כי כל דרך התשובה באלו הימים הוא על-ידי בחינת הנ"ל שהוא בחינת בראשית מאמר סתום, שהוא בחינת חפוש ובקשה, בחינת איה וכו' הנ"ל. ועל-כן העקר לנסע לצדיקים אמתיים ההולכים בדרך זה ועוסקים להכניס דרך זה בעולם כדי להחזיר את העולם בתשובה שבזה תלוי הגאלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמו שכתוב, ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. כי שמו של משיח קדם לעולם, כמו שכתוב, לפני שמש ינון שמו, וכן תשובה קדמה לעולם, ועל-כן רק הוא יודע הסוד של בראשית שממנו התחלת הבריאה שעל-ידי זה עקר דרך התשובה כנ"ל וממנו מקבלין הכל הצדיקים והכשרים האמתיים. ועל-כן גם מי שאינו זוכה עדין לבא לצדיקי אמת על ראש השנה צריך לכון את לבו שבזכות וכח הקבוץ הקדוש של ישראל שהוא נלוה ומתקבץ עמהם בראש השנה ועשרת ימי תשובה, על-ידי זה יאיר עליו דרך התשובה הנ"ל, כי ישראל עלה במחשבה תחלה וכל מה שמתקבצין ומתרבין יחד נפשות ישראל ביותר להתפלל בראש השנה ולתקע שופר יכולין ביותר לעלות בתחלת המחשבה, שזהו בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל. ולהמשיך דרך התשובה הנ"ל משם, כי הן אל כביר לא ימאס, אבל צריך לשום לב לזה מאד לדרש ולבקש את ה' בכל לבבו באפן שימשיך על עצמו דרך הזה תמיד בכל אשר יעבר עליו כל ימי חייו ועל-כן העקר לבא לצדיקים אמתיים העוסקים להמשיך דרך זה:
וזה בראשית ברא אלקים וכו' והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, שהם בחינת כלל כל הארבע גליות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהם בחינת כלל הסטרא אחרא והקלפות שיניקתם מהעלמה וההסתרה של בראשית מאמר סתום וכנ"ל, אבל 'ורוח אלקים', דא רוחו של משיח, 'מרחפת על פני המים'. כי עקר התקון על ידו על-ידי שמכניס דרך ה' בעולם לבקש ולחפש איה וכו' כנ"ל, שעל-ידי זה נתהפך הירידה לעליה ועולין לקדשת המאמר סתום שהוא בראשית כנ"ל. וזהו, 'על פני המים' בחינת שפכי כמים לבך, בחינת תשובה שנעשה על-ידי זה כנ"ל:
וזה בחינת ראש השנה, בחינת קול שופר, שהוא בחינת ממעמקים קראתיך ה', כי עקר בחינת כונת השופר הוא שיעלה הקול לעלא ולעלא עד שנזכה לעורר הרחמים הגדולים רחמים הרבים הנעלמים במאמר סתום בבראשית שמעצם סתימתו והעלמו יונקים משם תקף הדינים שמהם יניקת כל החיצונים וכל מקומות המטנפים. ואי אפשר להמתיק תקף הדינים האלו כי אם בשרשם שהוא בחינת איה מאמר סתום בראשית הנ"ל. ובשביל זה בא קול השופר הקדוש שהוא קול חזק ועצום ותקיף מאד בבחינת קול שופר חזק מאד, ובבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק שעולה עד המאמר סתום ומגלה ומודיע משם דיקא אלקותו יתברך ותקפו וממשלתו ומלכותו אשר בכל משלה. וזה בחינת עלה אלקים בתרועה וכו' שאינו מובן לכאורה על-פי פשט כלל איך שיך עליה אצל השם יתברך, אך הכונה בפשיטות הוא כי דברה תורה כלשון בני אדם שמחמת שעל-ידי השופר נתגלה אלקותו ומלכותו, נחשב כביכול עליה אצלו כידוע כל זה, אך על-פי הנ"ל מבאר הענין יותר, כי אלקים בחינת דינים ומשם משתלשל סיגי הדינים שמהם יניקת הסטרא אחרא וכו', אבל כל עקר שרשם מבחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל ועל-ידי קול תרועת ישראל עולה הקול עד לשם ומגלה ההסתרה, שעל-ידי זה נתבטלין כל הדינים וכל החיצונים היונקים משם ואז מתקים עלה אלקים בתרועה. 'אלקים' דיקא שהוא בחינת דינים שמשם יניקת הסטרא אחרא המעלים ומסתיר אלקותו. ועל-כן נחשב העליה לבחינת אלקים דיקא, שבחינת אלקים שמשם יניקת הדינים עולה על-ידי התרועה עד שרשו העליון הנ"ל שהוא בחינת בראשית, כי קול השופר מגיע עד לשם. וזה בחינת המתקת הדינים בשרשם וכן יורד קול השופר ומתפשט בכל העולם בכל קצוי ארץ וים רחוקים וכו' ונכנס בלב כל אחד לעוררו ולחזקו שיתחיל מעתה לחפש ולבקש את השם יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל עד שיתהפך הירידה לעליה בבחינת הנ"ל. כי שופר מקבץ נדחים כל הרחוקים והאובדים שנפלו למקומות המטנפים ששם כמעט נאבדים, אבל בחמלתו נתן לנו כח התשובה, ובפרט בראש השנה וצוה עלינו לתקע בשופר שמעורר הכל לחפש ולבקש אותו יתברך בבחינת אי"ה הנ"ל. ועל-כן השופר מקבץ נדחים ואובדים, כמו שכתוב, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים וכו'. כי קול השופר נמשך בשרשו מהמאמר סתום הנ"ל, שהוא למעלה מכל העשרה מאמרות. ועל-כן הוא נמשך בבחינת קול לבד שהוא למעלה מהדבור והמאמר. ועל-כן בראש השנה, שהוא ראשון לתשובה, עוסקים בקול הקדוש הזה וכנ"ל:
ועל-כן מתחילין המזמור כל העמים תקעו כף וכו'. כי זה עקר תקון התשובה שזוכין על-ידי הבקשה והחפוש איה שהוא בחינת קול שופר, שהעקר לגלות אלקותו יתברך בכל מקומות החיצונים בבחינת אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי (וכמבאר שם בהתורה הנ"ל). שזהו בחינת ספרו בגוים את כבודו. ועל-כן בכל עת שאנו רוצים לכנס אל הקדשה לגלות מלכותו ולהתקרב אליו מתחילין בשבח גדלתו יתברך מה שהוא מושל על כל הגוים כמו בשחרית בתחלת פסוקי דזמרה מתחילין הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו וכו' ספרו בגוים את כבודו וכו'. וכן במזמור אלקים יחננו שאומרים אז בשחרית מספרים הרבה מזה, כמו שכתוב, לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך יודוך עמים אלקים יודוך עמים כלם וכו'. וחוזרים פסוק זה יודוך וכו'. וכן בכניסת שבת שאומרים לכו נרננה וכו' שמספר הרבה מזה שיתגלה אלקותו בכל העמים וכו'. וכן במזמור זה שאומרים בראש השנה קדם השופר, כמו שכתוב, כל העמים תקעו כף וכו'. שכלם יתקעו כף יחד לשוב להשם יתברך, כי ה' עליון נורא זה בחינת מאמר סתום הנ"ל הוא עליון ונורא מאד. והוא מלך גדול על כל הארץ, כי משם כל המאמרות שעקרם לגלות מלכותו יתברך. וזהו, ידבר עמים תחתנו ולאמים וכו'. כי על-ידי שמגלים המאמר סתום הנ"ל, על-ידי זה נכנעים ונופלים כל העובדי כוכבים וכו' ונתבטלים אל הקדשה וכו':
ועל-כן בכל השנה אומרים האל הקדוש, ובראש השנה המלך הקדוש, כי אף-על-פי ששם אל קדוש יותר, כי זה השם הוא מהשבעה שמות שאינם נמחקים ושם מלך הוא בחינת כנוי שאין אסור למחקו, אף-על-פי-כן מזכירין בראש השנה שם מלך דיקא להורות שעכשיו נתגלה מלכותו מבחינת קדוש דיקא שהוא בחינת סתום ונעלם, כי קדוש לשון הבדלה והפרשה כמובא, כי בכל השנה אין יכולים להתחיל כי אם מבחינת אל, שהוא בחינת חסד, שהוא מדה ראשונה משבעת ימי הבנין, בחינת עולם חסד יבנה שמשם עקר התחלת המאמרות המתגלים, אבל עכשיו עולה סוף מעשה במחשבה תחלה, שבחינת מלכות שהיא מדה האחרונה שבעוונותינו הרבים, בפרט בגלותנו היא בבחינת ותרד פלאים כי רגליה ירדות מות, עד שנתעלמה במקומות רעים הנ"ל. אבל בראש השנה ועשרת ימי תשובה, שהוא התחלת התשובה על-ידי בחינת אי"ה הנ"ל, על-ידי זה נתגלה מלכותו מבחינת קדוש דיקא מבחינת המאמר סתום הנ"ל שאנו עוסקים לגלותו עתה על-ידי התשובה שהיא בקשה וחפוש אי"ה וכו' כנ"ל. בחינת נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'. וענין זה מבאר למבין קצת על-פי המבאר במאמר אליהו. כתר עליון איהו כתר מלכות עלה אתמר, מגיד מראשית אחרית וכו'. הינו כי בחינת מלכות היא מדה האחרונה בחינת סוף מעשה, אבל כל כונתו יתברך בבריאת עולמו מראש ועד סוף היה רק בשביל זה כדי לגלות מלכותו יתברך. ועל-כן היא בבחינת סוף מעשה במחשבה תחלה הנ"ל, בחינת מגיד מראשית אחרית הנ"ל:
ולעבדא לזכות לתשובה על-פי המבאר לעיל צריכין לבאר קצת, כי בחינת מלכות אין מתגלה כי אם על-ידי המדות מחסד וכו', שהם בחינת שבעת ימי הבנין שבהם נברא כל העולם בעשרה מאמרות בשביל לגלות מלכותו יתברך, ועל-כן בבחינת מלכות כלולים כל המדות כידוע, אבל כשאדם חוטא חס ושלום, בפרט כשמתרבים החטאים של הדור עד שגרמו הגלות או אריכות הגלות כמו עכשיו בעוונותינו הרבים אזי מסתלקין כל הקדשות למעלה ואז המלכות בסוד נקדה ויורדת פלאים וכו'. ועקר הבחינה הנשאר בה היא בחינת אי"ה הנ"ל ומי שזוכה לרחם על עצמו ולחפש אי"ה וכו' כנ"ל אזי ירידתו תכלית העליה ועולה עד שרש המלכות שהוא בחינת כתר עליון, בחינת אי"ה, בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל ועל-ידי זה דיקא תקונו כנ"ל וכל זה נעשה עקרו בראש השנה ועשרת ימי תשובה שאז הם ימי תשובה על-ידי בחינת בקשת וחפוש אי"ה הנ"ל. ואז על-ידי התשובה שכלל ישראל נתעוררין ובאין בהכנעה לפני השם יתברך ומבקשים שישיבינו בתשובה שלמה אליו וכו', על-ידי זה עולים לבחינת אי"ה שהוא שרש הכל בבחינת שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, כל כך עד שאין לך שום תקנה כי אם לשוב עד ה' אלקיך בעצמו, כי הנקדה טובה המסתתרת בלב הגרוע שבגרועים והחוטא שבחוטאים יודעת בכלל כי יש אלקים שליט ומושל ולו לבדו חטאנו ועמו בעצמו הסליחה, כמו שכתוב, לך לבדך חטאתי וכו'. וכתיב, כי עמך הסליחה וכו'. וזה בחינת גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, בחינת איה הנ"ל, שהוא שרש הכסא כבוד, בחינת כסא דמתכסיא לעלא וכו'. ועל-כן אומרים אז המלך הקדוש, כי עקר שם קדוש נאמר על בחינת כתר, בחינת אי"ה הנ"ל שהוא כלו קדוש כלו טוב, שהוא כלול מכל העשר קדשות ומשם דיקא אנו ממשיכין עתה מלכותו עלינו על -ידי התשובה על-ידי הבקשה והחפוש אי"ה הנ"ל. ויש בזה הרבה לבאר על-פי דרכי חכמת האמת שהוא הקבלה הקדושה, אבל כל עסקנו הוא רק לבאר היוצא מדברי רבנו זכרונו לברכה על-פי התורה הנ"ל מה שנוגע להתעוררות תשובה באמת באפן שיזכה גם הגרוע שבגרועים למצא עצה ותחבולה ודרך ושביל ונתיב לשוב להשם יתברך מכל מקום שהוא, והעקר על-ידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו' הנזכר לעיל:
וצריכין לבאר קצת לחבר התורות שנדפסו בלקוטי תנינא סמוכים זה לזה מסימן יוד עד סימן יז שמבאר שם שאצלו זכרונו לברכה היה תורה אחת ולא זכינו לקבל רק פסקי פסקי:
והכלל, כי בודאי מי שאינו חפץ כלל לשוב ואינו מתעורר כלל לחשב על אחריתו ותכליתו הנצחי בודאי לא יועיל לו שום עצה ותחבולה, אבל מי שיש לו מח בקדקדו ומשים אל לבו קצת מה שעשה בעולם ואיך הוא חולף ועובר ביגון ואנחה וצער וכאב ומכאובות וכו' וסופו לעפר ישוב. ומה יעשה ליום פקדה וכו', רק שנדמה לו שאי אפשר לו עוד לשוב כי יצרו תקפו והמניעות מהפרנסה ומהחולקים והמלעיגים ומאשתו ובניו וכו' רבו מאד מאד עד שיש שבאמת קשה מאד מאד לתן להם עצה טובה ודרך ישרה איך לשוב. אליהם תטף מלתי ועמהם אנו עוסקים לדבר באמת ובתמים, שעקר העצה שיאמין שהבקשה והחפוש בעצמו יקר מאד מאד אצל השם יתברך, דהינו מה שרואה בעצמו שנתרחק כל כך מהקדשה למקומות הרחוקים וכו' הנקראים מקומות המטנפים. ששם, כביכול, אי אפשר למצא כבודו בבחינת וכבודי לאחר לא אתן וכו', (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). אבל אף-על-פי -כן הוא שואל ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו וכו', על-ידי זה הוא עולה בתכלית העליה וכו':
אבל גם לזה צריכין על כל פנים ישוב הדעת קצת לישב דעתו היטב וכו', (כמו שמבאר בסימן יוד הנ"ל, ועין שם היטב). ולישוב הדעת צריכין שמחה. ועקר השמחה, בפרט לרחוקים כאלה הוא על-ידי שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. ובזה יכולים לקשר קצת כל התורות הנ"ל והבן היטב. וגם לחבר לזה מה שמבאר שם בסימן טו מענין צדקה שנקראת מים. ושהעקר שיזכה לתן לצדיקים וכשרים אמתיים וכו' שלא יקלקל על-ידי הצדקה חס ושלום, (עין שם היטב). ועל-פי חבור כל אלו התורות יחד יבאר מעט איזה רמזים במעשה הנ"ל של זה שהיה לו כח כזה בידיו, כי הוצאת החצים הוא על-ידי התשובה, על-ידי בקשת איה וכו' כנ"ל ולכנס לתוך העשרה חומות של מים הוא על-ידי בחינת הצדקה המבאר בסימן טו הנ"ל וישוב הדעת המבאר בסימן יוד הנ"ל, זה בחינת החכמה שממשיך בידיו לכל הנסמכין על ידו. והעקר הרפואה הוא על-ידי השמחה, שזהו בחינת מה שמבאר שם שעקר ישוב הדעת הוא על -ידי שמחה, כי שמחה צריכין מראש ועד סוף. וכמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה שתכף כשאדם רוצה לשוב הוא עברה גדולה כשיש לו עצבות ומרה שחרה חס ושלום, וצריך לשמח את עצמו בכל יום ובכל עת במה שלא עשני גוי וכו'. וכמו שמברכין על זה בכל בקר וכו', כי עקר כל החצים, שהם כל הפגמים שנזרקו לבחינת בת מלך פנימה, הוא בחינת עצבות, כמו שמבאר (בסימן כד) בהתורה "תשעה היכלין", שעקר גלות השכינה הוא על-ידי עצבות וכו':
אבל בכל זאת אין יודעין מהיכן ההתחלה, כי הכל תלוי זה בזה, כי הכל כלול בהמאמר סתום בבחינת איה הנ"ל ששם כלולים כל העשרה מאמרות וכל הקדשות וכלל כל התורה שכלולה בעשרת הדברות שבהם כלולים כל העצות והתחבולות לשוב אליו יתברך, אבל מגדל ההעלמה, בפרט על-ידי רבוי החטאים אין יודעין מהיכן ההתחלה, על-כן העקר לבקש ולחפש אחר הרבי האמתי וחבר אמתי בבחינת עשה לך רב וקנה לך חבר, שיורהו וילמדהו שיתחיל ממקום שיתחיל מאיזה נקדה מכל המבאר לעיל ואז בודאי יזכה לאחרית טוב. ובשביל זה תוקעין תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה כמה וכמה פעמים ומתחילין תקיעה ומסימין תקיעה וחוזרין ומתחילין ומסימין כן כמה פעמים. הכל לרמז כי צריכין להתחיל ולחזר ולהתחיל כל ימי חייו על-ידי כל הדרכים והעצות הנ"ל עד שיזכה לשוב אליו יתברך באמת:
וכל זה צריך באור הרבה ולה' הישועה, אך החפץ באמת יכול להוציא גם מדברינו אלה הרבה התעוררות ועצות אמתיות ועמקות מאד וצריך שיעין היטב היטב בכל התורות הנ"ל לעין בהם לעובדא ולעצות טובות. ואז ימצא בודאי דרך ונתיב להתחיל גם עתה להתחזק בבקשה וחפוש איה הנ"ל עד ירחם מן השמים:
כי באמת הכל ממנו יתברך, כמו שכתוב, מי הקדימני ואשלם. וכמו שכתוב, כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכו'. אך אף-על-פי-כן צריכין על כל פנים איזה אתערותא דלתתא, כי כל העולם עם כל העולמות עד אין מספר התלויים בזה העולם בזה האדם הכל נברא רק בשביל זה כידוע. וכלל דאתערותא דלתתא הוא בחינת צדקה שהוא בחינת עשיה, בחינת ידים, בחינת מעשה הצדקה, בחינת פתוח תפתח את ידך לו. ועקר הצדקה הוא כשזוכין לתן לזה שמקבלין ממנו שהוא זה שהתפאר שהוא עקר הבעל צדקה שכל מי שמקבל הוא נותן לו וכו', שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. אבל צריכין לבקש מהשם יתברך מאד ולהרבות בצדקה מאד מאד לשם שמים עד שיזכה למצא עני הגון כזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שמא תאמר כל הבא לקפץ קופץ, תלמוד לומר, מה יקר חסדך אלקים. כי יש הרבה שמקלקלים יותר על-ידי הצדקה שלהם, (כמבאר בסימן טו הנ"ל). וגם כל העבדות ומעשים טובים שעושים, הכל נקרא בשם צדקה, כמו שכתוב, וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות וכו'. אבל כל ההתחלות. הוא ממצות צדקה ממש. (וכמו שמבאר בהתורה "ואת הערבים" בסימן ד לקוטי חלק ב) וכמו שנוהגין כל ישראל שקדם התפלה נותנין צדקה, ובפרט קדם ראש השנה ועשרת ימי תשובה מרבין בצדקה מאד, כי צדקה לעני הגון הנכלל בהבעל כח הנ"ל משם עקר ההתחלה כנ"ל:
וגם מי שהוא עני גדול ואין לו מעות לתן צדקה אף-על-פי-כן צריך גם הוא לתן איזה דבר מעט מה דאפשר לעני הגון וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאפלו עני יתן צדקה וכו'. כי מנחת העני יקרה מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והעקר הוא שמה שסובל טרחות ויגיעות ושפיכות דמים ובזיונות להתקרב את האמת, זה עקר הצדקה בחינת אתערותא דלתתא הנ"ל, כי באמת הצדיק אינו צריך כלל להעולם בשביל עצמו, כי אדרבה ממנו כל ההשפעות וכל העשירות שבעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו'. רק צריכין לתן לו צדקה בשבילנו בשביל תקוננו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, חסד ואמת מן ינצרהו וכו'. ועל-כן כל מה שנותנין לו מקבלין ממנו אלפי אלפים ורבי רבבות יותר בעולם הזה ובעולם הבא, על-כן גם מי שטורח בגופו לשמשו ולהתקרב אליו נקרא צדקה בחינת אתערותא דלתתא, כי הצדיק מתעלה ומתגדל מאד על-ידי אתערותא דלתתא של ישראל הטורחים בגופם וממונם להתקרב אליו ונחשב לנו לצדקה וכו', וכל זה בכלל מה שכתוב אצל התורה ואת הערבים הנ"ל שגם כשמקנאין קנאת ה' צבאות נחשב לצדקה וכו', ועל-כן זה שזכה להתעורר עד שבא להתקרב אל הצדיקים וכשרים אמתיים, נמצא שיש לו בחינת אתערותא דלתתא וכנ"ל תכף יש לו לשמח מאד בזה ועל-ידי זה יזכה לישוב הדעת, שעל-ידי זה ישוב אל ה' והעקר על-ידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו' וכנ"ל:
ויש לחבר ענין זה עם המעשה של יום הששי. מענין זה שהיה בלא ידים שהיה לו כח גדול מאד בידיו להוציא כל העשרה מיני חצים ולכנס לתוך כל העשרה חומות של מים ולידע כל היוד מיני דפיקין ולנגן כל העשרה מיני נגינה שעל-ידי זה הוא מרפא את הבת מלכה, שהוא בחינת כנסת ישראל, שכל אחד נפל וירד פלאים כמו שירד, שכל זה הם בחינת העשרה מיני חצים הנ"ל שנמשכו על-ידי עוונות ישראל בחינת כי חציך נחתו בי, בחינת כמטרה לחץ וכו'. וכל הרפואה שהוא על-ידי התשובה הוא רק על-ידי הדרך הנ"ל, שהוא בחינת בראשית-מאמר סתום שבו כלול הכל, כי כל העשרה מאמרות כלולים בבראשית מאמר סתום, (כמובן שם בהתורה הנ"ל). כי כל הבחינות שמזכיר שם הם עשרה עשרה, שהם עשרה מיני חצים שצריכין להוציאם וכו' ועשרה חומות של מים שנעשין על-ידי הצדקה של הבעל כח הנ"ל ועשרה מיני דפיקין ועשרה מיני נגינה. וכלם כלולים בבראשית מאמר סתום שמשם נמשכין כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אבל שם בבחינת בראשית הכל סתום ונעלם מאד שמגדל העלמתו והסתרתו יונקין משם דיקא כל מקומות החיצונים וכו' שמהם כל העשרה מיני חצים שנזרקו לבחינת הבת מלכה שהיא בחינת כנסת ישראל, כלליות נפשות ישראל, שעל-ידי עוונותיהם שנמשכין על-ידי החיצונים בחינת מקומות המטנפים הנ"ל, נמשכין כל החצים הנ"ל. ועקר הרפואה על-ידי זה שהיה לו כח כזה בידיו עד שהיה יכול להוציא כל החצים ועקר כחו להוציאם הוא על-ידי בראשית המאמר סתום הנ"ל בעצמו, כי משם יניקתם ומשם הכנעתם על-ידי שמכניס בנפשות ישראל לבקש ולחפש אי"ה וכו' כנ"ל, שזהו בעצמו מה שכתבו שם בהמעשה הנ"ל שהתפאר שיש לו כח כזה בידיו עד שאפלו כשזורק חץ הוא יוכל להחזירה וכו', ולכאורה קשה למה לו לזרק החץ ואחר כך להתגבר בכח כזה לחזר ולהוציאה, והלא טוב היה יותר שלא יזרקנה כלל. אך הוא סוד מאמר סתום הנ"ל שמשם יניקת החיצונים שמהם כל החצים כנ"ל. וזה הוא הכרח גדול לקיום העולם שמתקים על-ידי שיש בחירה דיקא וכו' (וכמובא במקום אחר). על-כן התפאר שזורק חץ ומחזירה, כי מהמאמר סתום הנ"ל משם כל החצים שהם כחות הסטרא אחרא והחיצונים וכו' ומשם דיקא כל הכנעתם, כי על-ידי המאמר סתום הנ"ל דיקא חוזר ומוציא אותם וכנ"ל. וזה שהיה בלא ידים היה יודע סוד זה, על-כן התפאר שיודע סוד זריקת החצים והחזרתם, כי כל זה כלול בבחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל שמשם יניקת החיצונים מגדל העלמתו, שזהו בחינת זריקת חצים כנ"ל ומשם חוזרים ומוציאים אותם, כי עקר התשובה על-ידי הבקשה והחפוש אי"ה וכו', שעל-ידי זה חוזרים ומוציאים החצים שהם בחינת הפגמים שפגמו בהשכינה על-ידי העוונות וכו'. וכן כל היוד חומות של מים ויוד מיני דפיקין ויוד מיני נגינה הכל כלול בבחינת בראשית שכלול מהכל:
וזהו בראשית שמרמז על תשובה, כמו שכתוב בתקוני זהר, בראשית ירא בשת, שהוא בחינת תשובה שעקרה על-ידי הבושה, כמו שמבאר (בסימן עב לקוטי תנינא). גם בשת אותיות תשב בחינת תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, שהוא בחינה הנ"ל שאפלו אם האדם כמו שהוא אפלו אם נפל, חס ושלום, לבחינת מקומות המטנפים, שזהו בחינת דכדוכה של נפש, גם אז צריכין לחפש ולבקש עד שישוב להשם יתברך בבחינת תשב אנוש עד דכא, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, עד דכדוכה של נפש. גם אז ותאמר שובו וכו'. נמצא, שבראשית בחינת תשובה הוא בחינת הוצאת החצים הנ"ל, כי זה עקר תקון התשובה להוציא כל הפגמים שהם בחינת חצים שנזרקו לבחינת כנסת ישראל, שהוא בחינת בת מלכה הנ"ל, ועל-כן הם עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפור כנגד עשרה מיני חצים שצריכים להוציא על-ידי התשובה:
גם בראשית הוא בחינת היוד חומות של מים וכו' הנ"ל, בחינת מה שאמרו (בגמרא סכה פרק לולב וערבה), בראשית ברא שית, שהם השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום, בבחינת חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על השיתין שמחוללין עד התהום, שהם מעשה ידי אמנותו של יוצר בראשית, כי השיתין שנבראו מששת ימי בראשית כדי להסך לשם הנסכים הם עקרם בשביל זה כדי שירדו עד התהום לעמקי עמקי המים והם נבראו באמנות נפלא של יוצר בראשית עד שיכולין לעבר בכל היוד חומות של מימי התהומות ולעלות ולברר משם כל הנפשות הנפולות שנפלו לעשר כתרין דמסאבותא לתוך מים הזדונים וכו', שכל זה הוא בחינת רפואת הבת מלכה שברחה לתוך היוד חומות של מים שנזרקו אליה כל היוד מיני חצים מעשר כתרין דמסאבותא, כי הנסכים מביאין בשעת הקרבנות וזה ידוע שכל הקרבנות הם בשביל לברר הניצוצות והנפשות מעמקי עמקי הקלפות ואז מביאין נסכים ומנסכים אותם בבית המקדש לתוך השיתין שיורדין עד התהום להעלות הנפשות הנפולות ביותר עד התהום ממש (וכמבאר מזה בחשן משפט הלכות גבית חוב הלכה ה, עין שם). ועל-כן מרמזין השיתין בתבת בראשית, כי עקר התקון של אלו הנפשות שירדו עד התהום הוא על-ידי בחינת בראשית מאמר סתום, על-ידי הבקשה והחפוש איה וכו' כנ"ל. ועל-כן אומרים שיר בשעת הנסכים, כי עקר רפואת הבת מלכה הוא על -ידי שיר ונגון, בחינת יוד מיני נגינה. (וכמבאר במעשה הנ"ל) שגלי הים שהם בחינת יוד חומות הנ"ל, הם נעשים על-ידי הרוחות שמהם היוד מיני נגינה, (עין שם היטב והבן שם מאד). כי כל המעשה הנ"ל שנעלם בה תורות גבוהות מאד כלה קשורה זה בזה שכל מה שספר שם מעשרה עשרה הכל קשור ומחבר זה בזה (כאשר יבאר מזה לקמן):
נמצא, שבראשית מרמז על היו"ד חומות של מים גם מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י על פסוק בראשית שהמים קדמו לעולם ולא נזכר בריאתם בפרוש בתורה וכל הדברים שבעולם מן המים נבראו, כמבאר בדבריהם זכרונם לברכה. וכל זה הוא ענין הנ"ל, כי המים שקדמו לעולם נבראו על-ידי בחינת בראשית שהוא מאמר סתום ומחמת שזה המאמר סתום ונעלם מאד, על-כן המים שהם כלל הבריאה שנבראו על ידו הם סתומים ונעלמים בספור מעשה בראשית ולא נזכר בריאתם בפרוש, כי בריאתם נעלם בראשית שהוא מאמר סתום. ועל-כן כל הקדשות ולהפך כל הטמאות הם במים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהמים עלולים לקבל טמאה. ולהפך בקדשה כל הטהרות והקדשות הם על-ידי מים, על-ידי טבילה במים, והדעת מרמז במים כמו שכתוב, כי תמלא הארץ דעה כמים לים מכסים. וכן כל השכר והענש הוא על-ידי מים, כמו שפרש רש"י באיוב על פסוק, כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר. משל לנחתום וכו'. כי המים הם בבחינת בראשית-מאמר סתום הנ"ל שמשם דיקא יניקת החיצונים בחינת מקומות המטנפים מגדל העלמתו וכו' כנ"ל, שמשם כל הדינים והענשים רחמנא לצלן, ומשם כל התקון והטהרה והקדשה כנ"ל, ועל-כן כל הטמאים אינם עולים מטמאתם כי אם על-ידי המים שצריכין להתעלם ולהסתתר במימי המקוה ועל-ידי זה כל טהרתם, כי כל זה מרמז על הבקשה והחפוש אי"ה הנ"ל, כי במה שקלקל יתקן, כי כל הטמאות נמשכין מהסטרא אחרא שהוא בחינת תהומות, בחינת טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים וכו', על-כן תקונו על-ידי המקוה מים שצריך להתעלם שם ולבטל את עצמו להשם יתברך. ואז נעלם בבחינת בראשית-מאמר סתום הנ"ל ועל-ידי זה כל טהרתו. וזה בחינת צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיות וכו', הינו כנ"ל. ועקר התקון לכנס לתוך היוד חומות של מים הנ"ל הוא על-ידי צדקה. וגם זה מרמז בראשית על-פי מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, "בראשית", בזכות חלה ותרומה ובכורים שנקראים ראשית שהם מתנות כהנה, שהם בחינת צדקה וגם צדקה בעצמה צריכין לתן בבחינת ראשית לתן מממונו וחפציו הראשית והמבחר לעניים הגונים, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה:
וכן מרמז בראשית על היוד מיני דפיקין שידע על-ידי שהיה לו כח לתן בידיו כל החכמות להנסמכין על ידו וכו'. וזהו בראשית בחינת ראשית חכמה. וזהו בראשית-ראש בית, שכל הראשים של ישראל, שהם הראש והמחין של ישראל, בחינת בחכמה יבנה בית כלם על ידו, כי הוא מסמיך אותם וכנ"ל:
וכן בראשית מרמז על יוד מיני נגינה, כמו שכתוב בתקונים (סימן יוד), בראשית שיר תאב:
ראשי פרקים מהלכות ראש השנה ויום כפור וכו' על-פי התורה "איה השה לעלה" לקוטי תנינא (סימן יב):
בראש השנה על-ידי התשובה שהוא בחינת בקשת וחפוש אי"ה, על-ידי זה עולין בתכלית העליה לבחינת אי"ה בראשית-מאמר סתום ששם כלולים כל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל, אבל כשעולין לשם צריכין לחזר ולהמשיך משם קיום העולם שהוא על-ידי התגלות המדות מחכמה עד מלכות שהם בחינת עשרה מאמרות עד שיתגלה לעין כל כי מלא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה, כמו שמבקשין על זה בראש השנה הרבה. וזה בחינת הנסירה המובא בכתבים שעוסקין בעשרת ימי תשובה לנסר ולתקן כל מדה ומדה. וכדי לגלות מלכותו לעין כל ולא תהיה עוד המלכות בבחינת הסתרה והעלמה וכו'. ועקר התקון על-ידי שזוכין להמשיך חדושי תורה משם מבחינת איה שהוא בחינת בראשית, שהוא התחלת התורה שמשם נמשכת כל התורה כלה שכלול בעשרת הדברות שהם כלולים מתרי"ג מצוות, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שבהם כלולים כל העצות דקדשה לכל אחד ואחד איך ימלט נפשו מני שחת (וכמבאר בהתורה אי"ה הנ"ל) שעל-ידי הבקשה והחפוש איה, שזה עקר התשובה, על-ידי זה זוכין לחדושי תורה, (כמובן שם בסוף התורה הנ"ל). וזה בחינת עשרת ימי תשובה שבהם עוסקין בתשובה עד שממשיכין בעשרת ימי תשובה עשרת הדברות שנתנו ביום כפור שהוא גמר עשרת ימי תשובה. ועל-כן מבקשין השיבנו אבינו לתורתך וכו', כי זה עקר התשובה שיעלה על-ידי התשובה לבחינת אי"ה עד שימשיך משם תורה וכו' כנ"ל. ועל-כן אז ביום כפור עקר סליחת וכפרת העוונות, כי אז נתהפכין העוונות לזכיות בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו וכו', (כמו' שמבאר בהתורה "חותם בתוך חותם", סימן כב). כי על-ידי העוונות, שהם בחינת מקומות המטנפים, על-ידי זה התעורר לבקש ולחפש אי"ה וכו', עד שעלה לשם ונעשה על-ידי זה חדושי תורה וכנ"ל. ואחר כך ממשיכין משם עצות הנמשכין מתרי"ג עטין דאוריתא הכלולים בעשרת הדברות שקבלנו ביום כפור. וזה בחינת סכות שמשם כל העצות טובות, בבחינת ופרס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך. וזה בחינת הארבעה מינים שהם בחינת כלליות התרי"ג מצוות שבהם כלולים כל העצות טובות דקדשה וכמובא שאתרוג גימטריא תרי"ג, והשלש מינים של האגדה שהכל עולה תרי"ג:
וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח זה של הבעל כח הנ"ל היה לו כח בידיו להוציא את החצים, שזה בחינת תשובה כנ"ל ולכנס לתוך כל היוד חומות של מים, שהם בחינת מימי הדעת שצריכין לידע החומות והבנינים נפלאים שיש שם וכו'. (וכמו שכתוב מזה בהלכות תולעים הלכה ד, עין שם). ויודע כל הדפיקין של כל אחד ואחד ויכול לשמח את כל אחד ואחד. וכל אלו הבחינות תלויים זה בזה וקשורים זה בזה והוא נכנס לתוך עמק ירידתו ונפילתו של כל אחד ואחד שירד ונטבע ביון מצולה ואין מעמד ובא בעמקי מים ושבלת שטפתהו. וגם שם יש לו בחירה עדין לצעק ולחפש אי"ה וכו' והבעל כח הנ"ל מוריד את עצמו לשם ומרמז לו רמזים שהם בחינת ידים, (כמו שמבאר במקום אחר. באפן שימצא עצות בכל פעם למלט נפשו, כי יודע הדפק של כל אחד בכל עת, בבחינת קול דודי דופק, שלפעמים דופק בו ומזכירו את השם יתברך ולפעמים להפך חס ושלום, (כמו שכתוב בסימן קס לקוטי-א). ועקר רפואתו על-ידי השמחה שמכניס בכל אחד בכל מקום שהוא במה שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו', שבכל זה עוסקים בסכות שהוא זמן שמחתנו. ועקר השמחה על-ידי המים בחינת שמחת בית השואבה, כמו שכתוב, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, בחינת הושענות שאומרים על הערבי נחל. ואז נוטלין הארבעה מינים בידים לעורר כח הידים של הבעל כח כנ"ל וכו'. עד שזוכין לשמחת תורה שאז עקר שלמות השמחה על שזוכין לגמר התורה ולחזר ולהתחילה מחדש בראשית. להורות שאנו עוסקים לחזר ולהמשיך עצות שהוא עקר המשכת חדושי תורה מבחינת בראשית שהוא מאמר סתום ששם כלולה כל התורה וכל העצות שבעולם, שעל-ידי כל בקשה וחפוש אי"ה וכו' עולים לשם וממשיכים משם עצות טובות עצות עמקות להתחזק איך שהוא וכו':
וזה בחינת מה שמתחילין לומר ברכת גשם בשמיני עצרת, שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם, כי כל הגשמי ברכה נמשכין על-ידי העננים הנ"ל שכל כחם להחזיק המים ולהורידם בעתם בהדרגה ובמדה כראוי שלא ישטפו את העולם חס ושלום, רק ימשך מהם ברכה ושפע וכו', הכל הוא על-ידי בחינת היוד חומות של מים הנ"ל כנ"ל ואלו היוד חומות הנ"ל מתקימים על-ידי הרוח שהוא בחינת שמחה. ועל -כן אנו אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם, כי גשמי ברכה הנמשכין בשרשן מיוד חומות הנ"ל הם באים על-ידי הרוח שהוא מעמיד ומקים יוד חומות של מים הנ"ל. ועל-כן מתחילין להזכיר משיב הרוח וכו' בשמיני עצרת שאז עקר תקף השמחה של החג בחינת והיית אך שמח, כי בו שמחים ישראל ביותר ויותר. ואז מסימין התורה ומתחילין. והשמחה גדולה אז מאד, שזה בחינת עשרה מיני נגינה שנמשכין על-ידי הבעל כח שיודע לעכב ולעשות משקל לכל עשרה מיני רוחות שהם מקימין כל היוד מיני חומות של מים הנ"ל שמשם כל הגשמים, על-כן מתחילין להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בשמיני עצרת בשעת תקף השמחה וכנ"ל. וזה, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך . כי הגשם והמטר נמשך מהאוצר הטוב, שהוא בחינת חדרים נפלאים של המבצר של מים הנ"ל שיש בו יוד חומות של מים הנ"ל:
ועל-כן כתיב במשה, וישב משה על הבאר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שלמד מיעקב שנזדמן לו זווגו על הבאר. כי כל הבארות מים נמשכין מהמבצר של מים הנ"ל ששם ברחה הבת מלכה הנ"ל שהיא כלולה מכל הזווגים הקדושים. ועל-כן אבות העולם מצאו זווגם על הבאר:
ועל-כן נשלך משה אל המים. ונקרא משה על שם כי מן המים משיתיהו, כי סוד זה לכנס לתוך כל היוד חומות של מים אין מי שיודע כי אם משיח שהוא בחינת משה, שהוא הגואל צדק הראשון והוא יהיה הגואל צדק האחרון, כי מה שהיה הוא שיהיה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל-כן תכף כשנולד השלך לתוך המים להורות כי הוא יודע להתקים במים כי יודע כל היוד חומות של מים ויודע לכנס בהם ולרפאות את הבת מלך שעל-ידי זה כל הגאלות:
ועל-כן כל אבות העולם עסקו בחפירת בארות, כי כל הבארות מים נמשכין בשרשן מיוד חומות של מים הנ"ל ששם הבת מלך שהוא בחינת מלכות דקדשה, בחינת אמונה ועל-כן מחמת שהם עסקו לגלות האמונה הקדושה בעולם, על-כן עסקו בחפירת בארות הנמשכין משם:
ועל-כן בברכת גשם בשמיני עצרת נזכר כל זה בפרט, הינו כל ענין הבארות של האבות, כי על-ידי כל זה נמשכין גשמי ברכה וכנ"ל:
וזה בחינת סכות וד' מינים וכלל הדבר, כי בחדש הקדוש הזה מראש השנה עד שמיני עצרת עוסקין בתקון מלכות-אמונה שהיא בחינת בת מלך הנ"ל שברחה לתוך היוד חומות של מים שצריכין להוציא ממנה, כי היוד מיני חצים וכו', שזה נעשה על-ידי התשובה שעושין בעשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום כפור, ואחר כך נכנסין בסכה שהיא בחינת ענני כבוד:
"ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". 'אד יעלה מן הארץ', זה בחינת אתערותא דלתתא, בחינת צדקה. ומזה נעשין עננים ששופכין מימי השפע והדעת שהם נמשכין בשרשן מבחינת היוד חומות של מים, שעל-ידי זה יש כח בהעננים לסבל המים שלא יצאו בשטף חס ושלום, שלא יחריבו העולם שבזה מתפאר השם יתברך מאד בכמה מקומות. וכמו שכתוב, מי פלג לשטף תעלה. שאפלו אם שתי טפות היה יוצאים כאחד היו מחריבין העולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל מתן תורה וכל התגלות אלקותו להנביאים וכלל ישראל היה על ידי עננים כמו שכתוב, בעמוד ענן ידבר אליהם. וכמו שכתוב בכמה פסוקים. כי המים הם בחינת דעת. ומהם התחלת הבריאה, כי מתחלה היה העולם מים במים וכו':
ועל-כן לא נזכר בריאת המים, כי נמשכין מהמאמר סתום -בראשית ובהם היה כלול כל הבריאה, כמו שכתוב, בראשית ברא וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכו'. ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וכו'. יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וכו', שכל זה נמשך מהיוד חומות של מים הנ"ל, שהם כנגד העשרה מאמרות שעל ידם נתהוה כל הבריאה בתוך המים על-ידי הצמצומים שהם בחינת חומות הנ"ל, כי כלם בחכמה עשית, שהוא בחינת מים, אך אי אפשר לקבל רבוי החכמה כי אם על-ידי הצמצומים בחינת חומות הנ"ל. וכשפוגמין בהם על-ידי עוונות חס ושלום, נתהוה מהם החצים הנ"ל, כי יש חצים דקדשה בבחינת כחצים ביד גבור וכו', בחינת התפלה שעקרה בעשרה, שהיא בחינת דריכת הקשת שמוציא חצים שהם דבורי התפלה, (כמו שמבאר בסימן פג בלקוטי תנינא). וזה בחינת התקיעות שסימנם קש"ת. וכשדור המבול פגמו בעוונותיהם גרמו שנתקלקלו החומות שלמים הנ"ל ומשם היה המבול, אבל חס ושלום שיתקלקלו לגמרי, כי אי אפשר לקלקלם בשום אפן רק בערכם נתקלקלו כדי להפיצם, אבל בחמלת ה' המשיך כח החומות המעכבים המים לתוך תבת נח שעל-ידי זה נתקים העולם, כי סוד תבת נח נמשך מהחומות הנ"ל ואחר כך נשבע ה' שלא יביא עוד מבול בזכות הצדיקים. ואז הבטיח ונראתה הקשת בענן וכו'. הקשת דקדשה שמוציא חצים דקדשה והוא נראה בענן שעל ידו כל התגלות התורה וכו' ועל-כן מזכירין ענין תבת נח בראש השנה בתחלת ברכת זכרונות, כי כל הבחינות הקדושות קשורים זה בזו וכלולים זה בזה כידוע בכל דרכי חכמת האמת:
ועל-כן בסכות עוסקים בתקונים הנעשים על-ידי התשובה של עשרת ימי תשובה, שעל-ידי זה הוציא החצים וכו'. ועל -כן בחג עוסקים בתקון המים שזה סוד נסוך המים בחג לתוך השיתין ואז עקר השמחה בחינת שמחת בית השואבה, ועל-כן בחג נדונין על המים, כי עקר התקון על-ידי השמחה. ועל-כן אז הוא זמן שמחתנו, ואז נכנסין בסכה, שהם בחינת ענני כבוד כנ"ל, ועל-כן הסכה מרמזת על סכה של לויתן, כמו שכתוב, התמלא בשכות עורו. כי הלויתן בתוך המים וכו':
ושם בסכה מקבלין רוח חכמה הנמשך מענן שעל הכפרת שמשם למדו שעור סכה יו"ד טפחים (במסכת סכה) ואז זוכין לשמחה, ועל-כן צריכין להרבות בצדקה בערב סכות, כי כל תקון החדש הזה על-ידי צדקה, שהוא בחינת אתערותא דלתתא, שעל-ידי זה עקר התקון:
וזה בחינת הארבעה מינים שמצותן רק בידים, כמו שכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון וכו'. כדי להמשיך עלינו כח הידים, כי על-ידי הנענועים מוציאים החצים וכו':
כי הארבעה מינים כנגד ארבע בחינות הנ"ל. לולב כנגד הוצאות החצים, ערבי נחל כנגד המים הנ"ל, הדס בחינת חיות הנשמה, בחינת חכמה שעל-ידי זה יודעין הדפק איך להחיות הנפשות הכלולים בבת מלך הנ"ל, בחינת סמכוני באשישות וכו'. אתרוג בחינת עקר השמחה המחיה הבת מלך שהוא בחינת אתרוג, בחינת כלך יפה רעיתי וכו':
ועל-ידי זה זוכין לסים התורה ולכל היד החזקה וכו' ולחזר ולהתחיל בראשית-מאמר סתום הנ"ל שצריכין בכל פעם ובפרט בכל שנה לחזר ולעלות לשם להמשיך משם תורה, שזה בחינת יום כפור גמר העשרת ימי תשובה שאז נתנו הלוחות אחרונות בצנעה שבזה עוסקים בכל השנה על-ידי התשובה של עשרת ימי תשובה שממשיך כל אחד על עצמו קדשת המשכת התורה עשרת הדברות, מבחינת איה שעלה לשם על-ידי הבקשה והחפוש איה וכו', שזה עקר התשובה שהתחיל בראש השנה ונגמר ביום כפור:
ובכל יום מעשרת ימי תשובה עסקו בזה לנסר המלכות מדה אחת בכל יום על-ידי כח התשובה של ראש השנה שהוא העקר, והגמר ביום הכפורים, שהוא בחינת כתר מלכות, עלה אתמר, מגיד מראשית אחרית . ואז ממשיכין תורה משם, שעל-ידי זה חוזרין ומגלין מבחינת אי"ה דיקא, כי מלא כל הארץ כבודו וכל זה צריכין לבאר הרבה:
"לאור חציך יהלכו וכו' זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו. ישת חשך סתרו סבבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים מנגה נגדו עביו עברו וכו'. וישלח חציו ויפיצם וכו' ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים. אלוקי מתימן יבוא וכו' (חבקוק ג) זרם מי עבר וכו'. לאור חציך יהלכו. מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקת ה' וכו' עורי עורי דברי שיר":
בראש השנה בכניסתו אומרים לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל וכו' כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, שנראה כאלו הוא נתינת טעם והוכחה על מה שאמר לה' הארץ ומלואה והוא על-פי הנ"ל שעל-ידי היוד חומות של מים שעליהם יסד הארץ, על-ידי זה נתגלה כי לה' הארץ ומלואה, כי יוד חומות של מים הנ"ל הם בחינת צמצומי הדעת שעל-ידי זה נתגלה אלקותו ומלכותו בכל הארץ:
'מי יעלה בהר ה'', בחינת ראש השנה. 'ומי יקום במקום קדשו', בחינת יום כפור שאז נכנס הכהן גדול למקום קדשו שהוא קדש קדשים לפני ולפנים. 'נקי כפים ובר לבב', בחינת סכות שאז נוטלים הארבעה מינים שעליהם נאמר, ארחץ בנקיון כפי ואסבבה מזבחך וכו', כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. מראש השנה נעשה אחר כך הושענא רבה הוא גמר החתימה שהתחיל בראש השנה:
(תקון ג) מאן דקטיל לההוא חויא וכו' יהבין לה ברתא דמלכא דאיהו צלותא, בחינת בת מלך של המעשה הנ"ל, (תקון כא) דף נא ע"ב. ועוד שופר וכו' בההוא זמנא וכו' סלקא צלותא בנגינא בארבעה מינין דאנון שיר פשוט כפול משלש רבוע וכו', עין שם, מה אעידך מה אדמה לך מה אשוה לך ואנחמך כי גדול כים שברך מי ירפא לך, ואיתא שבחינת מי ירפא לך, הינו בחינת אי"ה שהוא בחינת מי, בחינת סתום ונעלם, על-ידי זה עקר הרפואה כנ"ל:
ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך, כי כל יניקת הצוררים המחרפים הוא מבחינת איה וכו' כנ"ל. ועל זה משיב כל נפש מישראל החס על תקונו ואינו מניח להפיל את עצמו ואינו מיאש את עצמו בשום אפן. מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלקים כי עוד אודנו וכו'. 'אודנו' דיקא, הינו בחינת איה הנ"ל, שעל זה אומר עוד אודנו, שדיקא בחינת אי"ה הנ"ל, אליו אני אוחיל, שעוד אודנו ואעלה ואכלל בו בקדשה ומשם דיקא ימשך עלי כל הישועות בחינת ישעת פני ואלקי:
עשה לך רב וקנה לך חבר והסתלק מן הספק. וזה על-ידי מצות צדקה בשלמות כראוי לשם שמים לבד לא מחמת הטבע ולא מחמת כבוד המדמה. וזה, ואל תרבה לעשר אמדות לתן מעשר בחינת צדקה מאמד דעתך רק כפי אשר צותה עליך התורה ועל-ידי זה תזכה לכל הנ"ל, כי עקר הכנעת הסטרא אחרא וכו' הוא על-ידי צדקה כתקונו:
עשרה ודויים של יום כפור להוציא כל היוד מיני חצים, כי על-ידי הודוי על החטאים, שהם בחינת חצים להשכינה, על-ידי זה מוציאין פגם החטאים ממקום שהגיע הפגם לשם, שזהו בחינת הוצאות החצים הנ"ל. ועל-כן מכין עצמן בידים על הלב והחזה בשעת אמירת הודוי, כי עקר הוצאות החצים, שהם הפגמים של החטאים, הוא על-ידי הידים, (כמו שמבאר שם בהמעשה הנ"ל). כי כל התפלות ותחנות ובקשות, בפרט הודוי של יום כפור צריכין לומר בלב שלם בבחינת נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, כי כל הדבורים מקבלים מן הידים בבחינת כאשר דבר ה' ביד וכו', (כמו שמבאר בסימן נו לקוטי חלק א) ועקר התשובה שהוא על-ידי הבקשה והחפוש הוא על-ידי בחינת ידים שצריכין לבקש ולחפש אותו יתברך בכל לב עד שיפרש כפיו אליו יתברך בבחינת שטחתי אליך כפי. וכתיב, ופרש ידיו בקרבו. שזהו בחינת נשא לבבנו אל כפים וכו' כנ"ל, שזהו בעצמו ענין הטעם הפשוט מה שמכין בידים על הלב בשעת הודוי כדי להוכיח ולעורר את הלב שיאמר עתה הודוי בלב שלם שהוא בחינת בקשה והחפוש, שהוא בחינת השתטחות ופרישות הידים כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הוצאות החצים על-ידי הידים וכנ"ל: