ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש השנה ה
התאמת הקריאה
ענין תקיעות שופר בראש השנה:
על-פי הראשי פרקים שמצאנו מכתב יד רבנו זכרונו לברכה מאיזה תורה נפלאה המתחילין הקול קול יעקב כרוז. עשו וישא קולו. יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. יצחק בן אברהם זמן נתאחד אברהם אוהבי. בעיניו כימים אחדים באהבתו. ושאר ישוב בנך. אם תשוב ואשיבך לפני תעמד, כי בא השמש. נתקצר הזמן וכו', עין שם כל הענין הזה היטב היטב עד סופו (בסימן עט בלקוטי תנינא):
ולכאורה אי אפשר להבין שם כלל, אך אחר עיון קצת יש להוציא משם איזה הקדמות קצת אשר להם כון רבנו זכרונו לברכה בודאי, כמבאר להמעין (חוץ שאר ענינים והקדמות שיש שם אשר קשה לעמד עליהם), והוא כי כונתו שם שעל-ידי תשובה זוכין לבחינת התאחדות הזמן, שהזמן נתאחד ונתקצר, שזהו בחינת למעלה מהזמן, וכן מבאר בספר א"ב השני (אות תשובה סימן א) שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכן יום הכפורים הוא למעלה מהזמן. וזה כונתו כאן, ועל-ידי זה שזוכה על-ידי תשובה לבחינת למעלה מהזמן, על-ידי זה שומע הקול דקדשה בחינת הקול קול יעקב, וזה מבאר שם ברב הענינים הנכתבים שם, עין שם היטב ותמצאם:
ולדגמא אבאר מה שהעתקתי למעלה וממנו תקיש אל השאר הקול קול יעקב כרוז. עשו וישא קולו, הינו על-ידי שזוכין לשמע בחינת הקול קול יעקב על-ידי זה נכנע קול עשו. וזה נעשה על-ידי תשובה, שעל-ידי זה זוכין לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, וזה יצחק זמן קוף צדיק ישנים, הינו שיצחק הוא בחינת זמן, כי יצחק אותיות קץ חי. ואיתא שאותיות קוף צדיק הם בחינת ישנים וכו' שזהו בחינת זמן יצחק בן אברהם זמן. נתאחד, הינו בחינת התאחדות הזמן בחינת למעלה מהזמן שזוכין על-ידי התשובה. וזה בחינת יצחק בן אברהם כדמפרש ואזיל אברהם אוהבי. בעיניו כימים אחדים באהבתו, הינו אברהם הוא בבחינת למעלה מהזמן, כי אברהם הוא בחינת אהבה, בחינת אברהם אוהבי. ואהבה הוא בחינת התאחדות הזמן, כמו שכתוב, בעיניו כימים אחדים באהבתו. ובן הוא בחינת תשובה, כמו שכתוב, ושאר ישוב בנך. שעל-ידי זה זוכין לבחינת למעלה מהזמן, בחינת אם תשוב ואשיבך לפני תעמד, שהוא בחינת למעלה מהזמן. נמצא, שיצחק בן אברהם מרמז שהזמן, שהוא בחינת יצחק, נתאחד ועולה לבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת אברהם אוהבי וכו' כנ"ל. על-ידי התשובה, שהוא בחינת בן, בחינת ושאר ישוב בנך כנ"ל. ועל-ידי זה נשמע הקול קול יעקב כנ"ל, כמבאר שם בסוף הענין. וישמע יתרו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק קריעת ים סוף. זהו בטול הזמנים. וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם. עמוד אש זה לילה. וענן זה יום, והקדוש ברוך הוא ערבבם ובטל הזמנים. מלחמת עמלק זהו תשובה. משה אהרן וחור פרוש רש"י, בתענית היו שרויים. על-ידי זה וישמע יתרו שמע הקול, הינו על-ידי קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שהוא בחינת בטול הזמנים על-ידי תשובה, על-ידי זה וישמע יתרו, על-ידי זה שמע הקול, כי קריעת ים סוף הוא בחינת בטול הזמנים, כי בקריעת ים סוף נאמר, וישקף ה' בעמוד אש וענן ויהם, דהינו שערבב השם יתברך הזמנים, כי עמוד אש זהו לילה וענן זה יום והקדוש ברוך הוא ערבבם ובטל הזמנים כנ"ל. מלחמת עמלק זה תשובה, כי שם עלו משה אהרן וחור, ופרש רש"י, בתענית היו שרויים, הינו תשובה. ועל-ידי זה, על-ידי בטול הזמנים, על-ידי תשובה, על -ידי זה, וישמע יתרו, שמע הקול. ועל דרך זה תביט ותעין בשאר הענינים המבארים שם על דרך זה כנ"ל ותוכל להבין שם קצת אם תעין היטב, אפס קצהו תראה ותבין קצת לא כלו:
וזהו בחינת שמיעת קול שופר בראש השנה שהוא יומא דדינא בחינת גבורות יצחק, ואז תוקעין בשופר, כי בראש השנה מתחיל התעוררות התשובה, כי הוא יום הראשון של עשרת ימי תשובה ועל-ידי התשובה שמתחלת בראש השנה, על-ידי זה זוכין לבחינת למעלה מהזמן, שזה בחינת יצחק בן אברהם כנ"ל, דהינו שיצחק שהוא בחינת זמן עולה ונכלל בבחינת אברהם אוהבי, שהוא בחינת למעלה מהזמן על-ידי התשובה כנ"ל, ועל-ידי זה נתגלה ונשמע בחינת הקול קול יעקב שמכניע הקול של עשו, בחינת וישא קולו כנ"ל. וזה בחינת קול דנפיק משופר, כי שופר הוא בחינת תשובה, כי הוא בחינת בינה תשובה כמובא , בחינת מן המצר קראתי י"ק ומשם נפיק הקול, כי התגלות הקול, בחינת הקול קול יעקב, נפיק משופר, שהוא בחינת תשובה, שעל-ידי זה זוכין לבחינת למעלה מהזמן, שעל-ידי זה נשמע ונתגלה הקול קול יעקב, שהוא בחינת קול דנפיק משופר וכנ"ל. ועל-כן תוקעין בשופר של איל בחינת אילו של יצחק, שהוא בחינת זמן, שהוא נמתק ועולה לבחינת אברהם, שהוא בחינת למעלה מהזמן על-ידי התעוררות התשובה שבשעת תקיעת שופר, שעל-ידי זה נשמע הקול של שופר, כי עקר התגלות ושמיעת הקול הוא על-ידי התשובה כנ"ל, ועל-כן מברכין עקר הברכה לשמע קול שופר ואין מברכין לתקע בשופר, כי העקר הוא לשמע קול שופר, דהינו לזכות לתשובה אז. ואז זוכין לשמע קול שופר, כי הקול נשמע ונתגלה על-ידי התשובה דיקא, שעל ידה זוכה לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל:
וזה בחינת המתקת גבורת יצחק שממתיקין בראש השנה על-ידי בחינת אברהם ויעקב, כמו שכתוב בזהר הקדוש דאברהם ויעקב אחידין ביצחק דלא יוקיד עלמא חס ושלום וכו', כי גבורת יצחק זה בחינת זמן כנ"ל, וחסד אברהם זה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר שעקר הזמן הוא מחמת שאין הדעת בשלמות וכל מה שהדעת נקטן ביותר נדמה יותר שיש זמן, אבל כשיש דעת נתבטל הזמן וכל מה שנתגדל הדעת ביותר יודעין שאין זמן כלל עד שיוכל על-ידי שלמות הדעת בתכלית לזכות לבחינת למעלה מהזמן לגמרי. ועל -כן בשנה שאז הדעת נסתלק לגמרי ולא נשאר רק כח המדמה, אז נדמה להאדם שברבע שעה עוברים כמה שנים, כמו שנדמה בחלום. נמצא, שאז רבע שעה היא שבעים שנים, כי מחמת חסרון הדעת נדמה שאפלו רבע שעה הוא זמן גדול ואחר כך כשמתעוררים מהשנה אז רואים שזה הזמן שנדמה בחלום שהוא כמה וכמה שנים באמת אינו רק רבע שעה. נמצא, שנקטן הזמן על-ידי הדעת, וכמו כן למעלה למעלה מה שהדעת יותר גדול נקטן גם הזמן, שנדמה אצלנו בהקיץ שהוא זמן גדול ושם במקום שהדעת יותר גדול נקטן הזמן יותר וכן למעלה למעלה עד תכלית שלמות הדעת ששם הוא למעלה מהזמן לגמרי וכו' עין שם. וכן במקום שכל מה שהדעת יותר גדול נקטן המקום ביותר וכו' (עין שם כל זה היטב בלקוטי תנינא בסימן סא). נמצא, שעקר הזמן הוא בבחינת חסרון הדעת ולהפך בטול הזמן הוא על-ידי שלמות הדעת. וחסרון הדעת הוא בחינת דינים, כי כל מה שהדעת נשלם יותר נגדל החסד והרחמנות ביותר, (כמבאר כמה פעמים בדברי רבנו זכרונו לברכה. ועל-כן עקר הזמן הוא בבחינת גבורת יצחק שמשם משתלשלין הדינים שהם בבחינת חסרון הדעת, שעל-ידי זה נגדל הזמן ביותר ולהפך אברהם, שהיא בחינת אהבה וחסד, שהוא בחינת הגדלת הדעת, כי מסטרא דימינא מחא חורא ככספא , על-כן היא בבחינת בטול הזמנים כנ"ל, וזה בחינת מה שמובא שם בראשי פרקים הנ"ל פסוק בצר לך וכו' באחרית הימים וכו' ושבת וכו', כי אחרית הימים זה בחינת זמן ששם בזמן שיך לומר אחרית הימים, ושם עקר אחיזת הדינים חס ושלום, כנ"ל. וזהו, בצר לך ומצאוך וכו' באחרית הימים, באחרית הימים דיקא שהיא בחינת תקף הזמן, שהוא בחינת הסתלקות הדעת שהוא בחינת גבורות ודינים חס ושלום, בחינת בצר לך וכו'. ואז צריכין לעשות תשובה כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן שזוכין על-ידי התשובה כנ"ל, ועל-ידי זה נמתק הזמן ועולה למעלה מהזמן, ואזי נמתקין כל הדינים, בחינת בצר לך על-ידי הדעת שנתגדל שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו' כנ"ל. וזה בצר לך וכו' באחרית הימים דיקא כנ"ל אז ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו דיקא כנ"ל, הינו שתעשה תשובה ואז תזכה לבחינת למעלה מהזמן ותזכה לשמע הקול כנ"ל ואז נמתק הכל כנ"ל:
וזה בחינת קול שופר שאז נמתקין גבורת יצחק על-ידי אברהם וכו', כי אז עולה הזמן שהוא בחינת גבורות יצחק לבחינת אברהם אוהבי שהוא בחינת למעלה מהזמן ועל-ידי זה נשמע ונתגלה הקול קול יעקב, שעל-ידי זה נמתק הכל כנ"ל. וזה בחינת מצר השופר, בחינת מן המצר קראתי י"ה, בחינת בצר לך וכו' הנ"ל, שזהו בחינת גבורות יצחק, בחינת זמן כנ"ל, ומשם דיקא שומעין הקול קול יעקב, שהוא בחינת קול דנפיק משופר כנ"ל, כי זה העקר להמתיק הדין בשרשו ולהפך הדין לרחמים שתקף גבורות יצחק שהוא בחינת הזמן שמשם עקר אחיזת הדינים חס ושלום, בחינת בצר לך, בחינת מצר השופר יהיה נמתק ויעלה לבחינת למעלה מהזמן, בחינת אברהם עד שמשם דיקא יהיה נתגלה ונמתק הקול שזה הקול אי אפשר לשמע כי אם על-ידי בחינת למעלה מהזמן כנ"ל ועכשיו נשמע ונתגלה הקול דיקא מתוך בחינת גבורות יצחק שהוא השופר של איל אילו של יצחק, בחינת מצר השופר, כי זוכין על-ידי התשובה להמתיק גבורות יצחק עד שהזמן עולה לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל עד שמשם דיקא נשמע הקול, שהוא נשמע דיקא על-ידי שעולה הזמן למעלה מהזמן כנ"ל:
וזה בחינת התעוררות השנה שבשעת השופר כמובא, בחינת עורו ישנים מתרדמתכם וכו', כי עקר הזמן הוא בבחינת שנה כנ"ל שאז הוא הסתלקות הדעת ואז נתארך הזמן ביותר וכו' כנ"ל, וכשמתעוררין מהשנה, אז רואין שזה שנדמה בחלום שהוא זמן ארך מאד באמת אינו רק רבע שעה כנ"ל. נמצא, שהתעוררות השנה הוא בבחינת למעלה מהזמן. ועל-כן תקיעת שופר הוא בבחינת התעוררות השנה, בחינת עורו ישנים וכו', כי אז עולה הזמן שהוא בחינת יצחק, בחינת קוף צדיק ישנים וכו' כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל:
ועל-כן תוקעין בשופר שהוא קרן של בהמה, כי עקר הזמן הוא בבחינת בהמה שהוא חסרון הדעת, כי בהמה אין לה דעת כי אם כח המדמה, שהוא בחינת שנה שאז הוא רק כח המדמה ושם עקר הזמן כנ"ל. ועל-כן כל הבהמות והחיות והעופות וכל העולם הכל נברא קדם להאדם בששת ימי המעשה. והאדם נברא אחריהם בסוף ששת ימי המעשה, כי הוא רחוק מהזמן יותר מכלם וקרוב ביותר לבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת שבת, כי שבת הוא בחינת תשובה, בחינת עולם הבא, בחינת ושבת עד ה' אלקיך, שהוא בחינת למעלה מהזמן בחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים ששבת קדש הוא מברך ומקדש מכל הימים והזמנים, כי הוא בבחינת למעלה מהזמן וששת ימי המעשה הם בבחינת זמן כי הם בבחינת עולם הזה בחינת היום לעשותם ששם עקר הזמן. ועל-כן הכל נברא תחלה בששת ימי המעשה קדם להאדם, כי האדם הוא בר דעת שזה גדר האדם. ועל-כן הוא רחוק מהזמן ביותר מכל הבריות, ועל-כן נברא בסוף הזמן ממש, דהינו ביום הששי כדי שיכנס לשבת מיד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כדי שיכנס תכף לבחינת למעלה מהזמן שהוא שבת, כי זה עקר בריאת האדם בזה העולם שיקשר תחתון בעליון, שיקשר ויעלה בחינת הזמן לבחינת למעלה מהזמן. נמצא שעקר הזמן הוא בבחינת בהמיות, בחינת העדר הדעת, בחינת שנה, ועל-כן תוקעין בקרן בהמה דיקא, כי זה העקר לברר ולהעלות תקף אחיזת הזמן לבחינת למעלה מהזמן. עד שמתוך קרן בהמה שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת זמן, משם דיקא יהיה נשמע הקול דקדשה בחינת קול יעקב שהוא בחינת קול שופר, שזה הקול אינו נשמע כי אם בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, ועכשיו נשמע זה הקול מתוך השופר מקרן בהמה דיקא, כי זה העקר להעלות תקף אחיזת הזמן לבחינת למעלה מהזמן עד שמשם דיקא יהיה נשמע הקול וכו' כנ"ל:
כי קרני בהמה הם יוצאים ממותרות המח שלהם, כנראה בחוש, ומח הבהמה מגשם כל כך עד שממותרות המח יוצאים קרנים גשמיים, כי האדם שהוא בר דעת כשזוכה לשלמות הדעת עד שהדעת נגדל כל כך עד שכלי המח אין יכולים לקבל הגדלת הדעת, אז זה המח שאינו יכול לכנס לפנים הוא בבחינת מקיפים. וזהו בחינת קרניים, בחינת קירון עור הפנים כמו שזכה משה רבנו, אבל הבהמה שאין לה דעת אזי נעשה ממותרי המח קרנים ממש, כי באמת הדעת הוא למעלה מהזמן למעלה מהמקום, כי למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום הם בבחינה אחת, (כמובן בדברי רבנו המובא לעיל). ועל-כן מקיפי האדם שהם עקר שלמות הדעת אינם יכולים להתלבש בזמן והמקום כלל, אבל בבהמה נעשים ממותרי המחין שאינם יכולים לכנס במח הם בוקעים ויוצאים ונעשים מהם קרנים גשמיים ממש שאין הם שום חיות וטעם כלל רק חמר מגשם ביותר, ובראש השנה לוקחין קרן השופר שהוא קרן היובל ומגלין משם דיקא הקול קול יעקב שהוא הקול שופר, כי עכשיו נמתק ועולה בחינת קרן בהמה, בחינת מקום וזמן העדר הדעת, בחינת שנה, בחינת גבורות יצחק, נמתק ועולה לבחינת אברהם אוהבי, בחינת למעלה מהזמן, בחינת התעוררות השנה. ומשם דיקא נשמע הקול קול יעקב וכו' כנ"ל:
וזה בחינת התאדמות פני התוקע שזהו בחינת מקיפים שהם בחינת ש"ע ]שלש מאות ושבעים[ נהורין של אור הפנים, שזהו בחינת קירון אור פני משה, ועל-ידי זה יש לו כח לתקע בשופר, להוציא קול שופר מתוך קרן השופר של בהמה, כי מעלה קרן הבהמה לבחינת קירון אור הפנים. הינו העדר הדעת הוא מעלה לשלמות הדעת הוא בחינת עליות והתאחדות הזמן לבחינת למעלה מהזמן על-ידי שנמתקין גבורות יצחק על-ידי חסד אברהם ואז נשמע הקול קול יעקב שהוא קול דנפיק משופר וכו' כנ"ל:
וזה בחינת תקיעה שברים תרועה תקיעה. תקיעה הוא בחינת אברהם חסד כמובא, כי תקיעה הוא קול ארך פשוט בחינת למעלה מהזמן שהוא כלו ארך כלו טוב ואין שם שום שנוי כלל:
שברים הוא בחינת יצחק, בחינת גבורות, בחינת בצר לך וכו' באחרית הימים בחינת זמן, ועל-כן הוא כמה קולות תכופים, כי שם בזמן יש שנויים והתחלקות העתים, שזהו בחינת התחלקות הקולות של השברים, כי חיות הזמן הוא מבחינת קולות ונגונים שזה בחינת שבעה קולות דאמר דוד שהם כנגד שבעת ימי בראשית וכמובן בהמעשה של רבנו זכרונו לברכה של השבעה בעטלירש ביום השלישי כשבא הכבד פה וכו', עין שם. שכל יום ויום בא עם שירים ונגונים שיש בהם כל החכמות וכו' עין שם כי באמת עקר חיות הזמן הוא מבחינת השכל שהוא בחינת למעלה מהזמן. ועל-כן עקר חיות הזמן הוא מבחינת קולות שהם בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, ועל-כן התחלקות הקולות של השברים, זה בחינת זמן בחינת התחלקות הזמנים והעתים שזה נמשך מבחינת גבורות יצחק והוא נמתק על-ידי חסד אברהם, שהוא בחינת למעלה מהזמן, בחינת קול ארך פשוט בלי שום התחלקות וכו' כנ"ל:
תרועה הוא בחינת יעקב, יעקב הוא מקשר ומחבר שתי הבחינות יחד שהם אברהם יצחק כידוע, הינו שיעקב כלול משניהם והוא בחינת התאחדות הזמן, הינו שהוא מקשר ומחבר ומעלה התחלקות הזמן ומאחד אותו ומקרב אותו עד שעולה לבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת תרועה שהוא גם כן כמה קולות חלוקים. אבל הם קצרים מאד יותר מהקולות של שברים ותכופים ביותר זה בחינת התאחדות הזמן שמקרב ומאחד הזמן יחד בחינת נתקצר הזמן המובא במאמר הנ"ל. ועל-ידי זה שנתאחד הזמן על-ידי בחינת יעקב שהוא בחינת תרועה על-ידי זה זוכין לשוב לבחינת למעלה מהזמן:
וזה בחינת תקיעה אחרונה שחוזרין ועולין לבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת מלכות דוד, שמרמז בתקיעה אחרונה בחינת מלכות משיח שהוא מלכות דקדשה, שזה עקר בחינת ראש השנה שמרבין להתפלל שיתגלה מלכותו עלינו על-ידי צמיחת קרן משיח בן דוד, כי עקר הזמן הוא בבחינת מלכות היא מנהגת את העולם שהוא בזמן ובמדות. ועל-כן נקרא בחינת מלכות אחרית הימים, שהוא בחינת זמן, כי שם כל סדר זמנים ועקר בריאת העולם שהוא התהוות הזמן נעשה כדי לזכות לקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן שבשביל זה נברא האדם ביום הששי כדי שיכנס לשבת מיד כדי שיקשר תכף הזמן של ששת ימי המעשה לבחינת שבת שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, אך על-ידי קטרוג הירח שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד נתמעטה. ומעוט ירח זה עקר בחינת הזמן שהוא על-ידי מעוט וקטנות השכל, שזה בחינת מעוט הירח, כי עקר החיות הוא השכל, (כמובא במקום אחר). ועל-כן עקר הזמן הוא בבחינת שנת לילה שאז שולט המאור הקטן לממשלת הלילה. ששם עקר הזמן בבחינת מעוט הירח כנ"ל ולעתיד יתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה ואז יתבטל הזמן לגמרי, כמו שכתוב (זכריה יד), והיה יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה. שזה בחינת בטול הזמן ועכשיו בראש השנה שהוא יום הראשון של השנה אנו צריכין לעסק תכף בתקון זה כי תכף בתחלת השנה כשמתחיל יום הראשון של השנה שהוא התחלת הזמן אנו צריכין להעלות תכף ומיד את כל הזמן של השנה לבחינת למעלה מהזמן שעל-ידי זה נמתקין כל הדינים שנאחזים בבחינת אחרית הימים, בחינת בצר לך וכו', כי זה עקר כל עבודתנו לברר ולהעלות בחינת המלכות למקומה הראשון שיעלה סוף המעשה לתחלת מחשבה שיחזר ויתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה כל הזמן נכלל בבחינת למעלה מהזמן ועל-כן צריכין לעשות זאת תכף בראש השנה ביום הראשון של השנה. וזה בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה בראש השנה נדון מה יהיה בסופה שהסוף השנה עולה עד ראש השנה, כי בראש השנה נדון מה יהיה בסופה, זה בחינת התקרבות סוף הזמן לראשיתו ותחלתו, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי בזה היום נברא אדם הראשון ביום הששי כדי שיכנס לשבת מיד בשביל כונה זו כנ"ל כדי שיעלה כל הזמן לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. ואז כשעולה כל הזמן לבחינת למעלה מהזמן נמתקין כל הדינים שנאחזין בבחינת זמן בבחינת אחרית הימים, בחינת מלכות, ששם כל הכ"ח ]עשרים ושמונה[ עתים, י"ד לטובה וי"ד וכו', כי משם משתלשל אחיזת העתים לרעה חס ושלום מחמת מעוט הירח שהוא מעוט השכל התגברות הזמן, אבל כשמקשרין ומעלין הזמן לבחינת למעלה מהזמן על-ידי הגדלת השכך נתבטל שנוי העתים והזמנים ונמתקין כל הדינים בחינת בצר לך הנאחז בבחינת אחרית הימים ואז נעשה כלו טוב שנמשך מבחינת למעלה מהזמן שהוא כלו טוב כלו ארך. ועל-ידי זה יוציא משפטנו לאור בראש השנה לחיים טובים ארכים ולשלום ולכל טוב, כי משם כלו טוב כנ"ל, וזה עקר צמיחת קרן משיח שהוא מלכות דקדשה, כי משיח הוא בבחינת למעלה מהזמן. ועל-כן דוד המלך עליו השלום, לא היה לו שום זמן בעולם הזה והיה ראוי להיות נפל , אבל באמת השם יתברך רוצה בתקון העולם, כי אדרבה, דוד דיקא הוא צריך להיות בעולם הזה, כי יש לו כח לקשר ולהעלות כל העולם לבחינת למעלה מהזמן, ועל-כן ימים על ימי מלך הוסיפו עד שחי בעולם הזה שבעים שנה וזכה לעלות לבחינת למעלה מהזמן בחינת דוד מלך ישראל חי וקים, שזה בחינת למעלה מהזמן שחי וקים לעולם ועד וממנו יצא משיח שהוא גם כן למעלה מהזמן והוא יתקן הכל וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה. על פסוק, אני היום ילדתיך. שמשיח שיזכה לזה השכל של בחינת בטול הזמן, עין שם (בלקוטי תנינא סימן סא):
וזה בחינת תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. איזה חג שהלבנה מתכסה בו? זה ראש השנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בראש השנה אז שניהם יחד ראש השנה וראש חדש ואז נתחברים שניהם יחד אור הלבנה ואור החמה שהם ראש השנה שהוא של החמה וראש חדש הוא ללבנה ואז צריכים שיעלו ויתחברו שניהם יחד ויהיה אור הלבנה כאור החמה, שזה בחינת התאחדות הזמן שהזמן עולה לבחינת למעלה מהזמן, וזה בחינת תקיעת שופר כנ"ל, וזה תקעו בחדש שופר בכסא וכו', כנ"ל:
וזה בחינת מה שנקרא ראש השנה יום הזכרון, כי שכחה הוא בחינת הסתלקות הדעת ששם עקר הזמן כנ"ל, אבל זכרון הוא בחינת דעת, שעל-ידי זה נתבטל הזמן כנ"ל. כי אפלו בשכלנו אנו יכולין להבין קצת שאין שום זמן כלל, כרואין בחוש שהזמן הולך והומה, והוא עף ופורח כצל עובר. עד שבאמת לפי פריחת המחשבה רואין כמעט בחוש שאין שום זמן כלל, כי היכן הוא הזמן של כל העולם. ועקר הזמן הוא רק מחמת השכחה, מחמת שעוברים ימים ושנים. וברבות הימים נשכחין הימים הראשונים ומחמת השכחה נדמה כאלו כבר הוא זמן ארך ונמשך מאד, אבל כשזוכרין היטב מה שנעשה מתחלה עד עכשיו, והיום שעבר לפני כמה שנים כאלו הוא עומד עכשיו, על-ידי זה רואין שאין שום זמן כלל, רק שבשכלנו בודאי אי אפשר להבין דבר זה בשלמות רק איזה התנוצצות בהעברה בעלמא. הכלל, שזכרון שהוא שלמות הדעת הוא בחינת למעלה מהזמן, כי עקר הזמן הוא מחמת שאין לנו שכל, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש, דהינו בחינת שכחה שהוא בחינת שנה הסתלקות הדעת. ועל -כן מזהיר הפסוק, זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר. שכל ימות עולם ושנות דור ודור צריכין להעלותם ולקשרם לבחינת זכרון שהוא למעלה מהזמן. וזהו, זכר ימות עולם. 'זכר' דיקא. וזהו על-ידי, בינו שנות וכו'. הינו על-ידי הבינה והדעת שעל-ידי זה נתבטל הזמן של כל ימות עולם ושנות דור ודור ועל-כן נקרא ראש השנה יום הזכרון, כי אז בתחלת השנה מעלין כל הזמן לתחלת הזמן לבחינת בטול הזמן, שזהו בחינת זכרון כנ"ל:
וזה בחינת מלכיות זכרונות שופרות. מלכות זה בחינת זמן, כי שם כל סדר זמנים כנ"ל. וצריכין להעלות המלכות בחינת סדר זמנים לבחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת זכרון כנ"ל וזהו זכרונות. ואז כשעולה הזמן לבחינת למעלה מהזמן, אז נשמע הקול כנ"ל, שזה בחינת שמיעת קול שופר כנ"ל. וזהו שופרות כנ"ל:
וזה בחינת יום תרועה יהיה לכם, 'יום' דיקא, כי אז עולה היום שהיא בחינת זמן לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת תרועה, בחינת שמיעת קול שופר כנ"ל:
ואז על-ידי קול שופר, שהוא קול יעקב, נכנע קול עשו כנ"ל שהוא רוצה לקטרג אז. ועקר אחיזתו בזמן הנ"ל, כי הוא בחינת עת רעה וכו'. ועל-ידי התשובה שעל-ידי זה נתבטל הזמן ונשמע קול יעקב בחינת קול שופר. על-ידי זה נתבטל כל אחיזתו של העת רעה, כי עכשיו נתבטל הזמן לגמרי. ואז נכנע ונתבטל קול עשו על-ידי קול יעקב וכו' כנ"ל:
וזה בחינת זכור את אשר עשה לך עמלק, 'זכור'. דיקא, כי עמלק שהוא מזרע עשו, שהוא הסטרא אחרא שיניקתו רק מהתגברות הזמן מבחינת עת רעה, עקר הכנעתו כנ"ל על-ידי בחינת זכור, על-ידי הזכרון שהוא בחינת ראש השנה, בחינת בטול הזמנים כנ"ל. וזה שפרש רש"י שם, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. שערבב להם השעות והעמיד החמה, דהינו שערבב ובטל סדר הזמנים, כי עמלקים היו חושבים השעות, כמו שפרש רש"י שם, כי משם עקר יניקתם מבחינת זמנים ושעות ומשה רבנו היה לו כח לבטל הזמן והעמיד החמה וערבב השעות שזה בחינת בטול הזמן. ועל-ידי זה הכניעו והפילו כנ"ל:
ועל-כן בשבת אין תוקעין בשופר, כי שבת הוא למעלה מהזמן כנ"ל, ואז אין צריכין לתקע בשופר שהוא בחינת בטול הזמנים, כי אז אין צריכין לבטל, כי אז הוא למעלה מהזמן כנ"ל. וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שתקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, כי באמת תקיעת שופר אינה מלאכה כלל שהוא בחינת זמן, כי כל המלאכות הם בששת ימי המעשה שהוא עקר הזמן ששם כל הצמצומים של כל המלאכות שהם במקום ובזמן, אבל תקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, כי הוא למעלה מהזמן ששם כל המלאכות כנ"ל, כי הוא חכמה בחינת שלמות הדעת שהוא בחינת למעלה מהזמן, שהוא על-ידי שלמות הדעת כנ"ל. ומפני מה אין תוקעין בשבת? גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, כי באמת תקיעת שופר הוא חכמה ואינה מלאכה, שזהו בחינת למעלה מהזמן. ואם כן מדוע יהיה אסור לתקע בשבת, אך הטעם משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, כי שבת בעצמו הוא למעלה מהזמן ואז אין שום ברור ועל-כן אסור לתקע בשבת שהוא בחינת שמבררין ומעלין הזמן לבחינת למעלה מהזמן ובשבת אסור לעסק בזה, כי שבת בעצמה הוא למעלה מהזמן ואם יתקע בשופר בשבת, שזהו בחינת ברור שמברר ומעלה הזמן לבחינת למעלה מהזמן, אז חיישינן שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, הינו שמא יכנס ברשות הרבים ויעבירנו שם כי שם ברשות הרבים עקר הברור לברר מרשות הרבים לרשות היחיד, שזה כל עבודתנו בימי החל לברר ולהעלות הניצוצות הקדושים מרשות הרבים לרשות היחיד ובשבת אסור לעסק בזה על-ידי עבודות ומלאכות, כי אז אין שום ברור כידוע. ועל-כן אסור לתקע בשבת מחמת גזרה זו, כי שבת הוא למעלה מהזמן ואז אסור לתקע בשופר להעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן, כי אז אין ברור וכו' כנ"ל. וזה בחינת זכור את יום השבת לקדשו, 'זכור' דיקא, בחינת למעלה מהזמן. וזהו, זכרהו מאחד בשבת כדי לקשר ולהעלות ששת ימי המעשה שהם בחינת זמן לבחינת שבת שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: